עמית מוסט, לוחם בסיירת נחל, היה החופל בפלגת עורב.
עמית היה הילד הכי חייכן ומצחיק שיש, הוא אהב מאוד מוזיקה, לקרוא, לכתוב, אהב מאוד אנשים, והיה חבר טוב לכל הסובבים שלו.
עמית נהרג ב7.10 בזמן שטיפל וחילץ פצועים והציל חיים במוצב סופה בעוטף עזה.
עמית מוסט, לוחם בסיירת נחל, היה החופל בפלגת עורב.
עמית היה הילד הכי חייכן ומצחיק שיש, הוא אהב מאוד מוזיקה, לקרוא, לכתוב, אהב מאוד אנשים, והיה חבר טוב לכל הסובבים שלו.
עמית היה האח, הבן, והבן זוג הכי מדהים בעולם.
עמית באותה שבת השחורה (7.10) היה בבסיס וסגר שבת, התחילו אצלם אזעקות ועמית רץ בלי ווסט או קסדה רק עם מכנס חולצה ונשק לתפעל את האירוע.
חיילים נוספים שהיו בבסיס (אנשים שלא הכיר) קראו לו לעזרה, כי נפגעו מהירי …
עמית ורץ אליהם במטרה להציל את חייהם.
עמית טיפל בפצועים יחד עם חברו ושם נהרג.
לפני שנהרג הם הספיקו לטפל ולחלץ 6 אנשים.
כמה ימים לאחר המקרה מצאנו פתק בחדרו שאומר : ״ אני רוצה להיות החובש הכי טוב שאני יכול, להיות אחד שרק רוצה לעזור לאנשים … אני מאמין שאני יכול להציל חיים ולמנוע מוות. נשלחנו להציל חיים וזו המטרה שלי בצה״ל.״
ראה עוד > >
01/07/2020
אדר🤍
אז אני ועמית הכרנו כשאני הייתי בת 16 והוא 17.
התחלנו לדבר ב21.6.2020 וכבר ב1.7.2020 נהיינו ביחד.
מהרגע הראשון הרגשנו את החיבור בינינו ואת כמה שאנחנו מיוחדים ביחד.
בשיחה הראשונה שלנו גילינו גם שיש לנו יום הולדת באותו יום בהפרש של שנה. עמית ב10.6.2003 ואני ב10.6.2004.
לאט לאט גילינו גם עוד פרטים אחד על השני שרק הוכיחו כמה היינו מושלמים יחד.
הזוי לחשוב שככה הכל נגמר.
אתה תמיד היית פה איתי ולצידי ותמיד עם חיוך ואהבה בעיניים שלך.
אני מתגעגעת לרגעים הקטנים שלנו ביחד.
אני מתגעגעת ללהתעורר באמצע הלילה ולראות במקרה שגם אתה ער ולתת לך נשיקה וחיבוק. אני מתגעגעת להתכרבל איתך במיטה עד ששנינו נרדמים. אני מתגעגעת לקום בבוקר שבת להתנזל על המיטה 3 שעות בלי לעשות כלום לראות טלוויזיה ולראות את כל הטיקטוקים ששלחתי לך השבוע. אני מתגעגעת לפתוח איתך מתנות ותקליטים ולראות איך אתה מתלהב מהם כמו ילד קטן,
אני מתגעגעת לבוא לאסוף אותך בימי חמישי מהתחנה מרכזית וללכת ישר לאכול שווארמה כי הכי אהבנו ללכת לאכול ביחד.
אני מתגעגעת לכל שניה שאני לידך מחזיקה לך את היד או מחבקת אותך כי רק איתך הרגשתי בבית ובטוחה.
אני פשוט מתגעגעת אליך
תודה לך על כל הזכרונות שלנו ביחד שאני בחיים לא אשכח.
תודה על כל פעם שאמרת לי שאתה אוהב אותי ועוד יותר תודה על כל פעם שלא אמרת ופשוט הראת לי כמה.
תודה על 3 וחצי שנים מדהימות.
הלוואי וזה לא היה ככה הלוואי והיינו ביחד מתכרבלים במיטה, מתנשקים ומתחבקים לנצח
הייתי נותנת הכל כדי לקבל עכשיו עוד רגע אחד קטן איתך, עוד חיבוק ונשיקה אחרונים. אני אוהבת אותך
ראה עוד > >
19/01/2024
אלון פלד
אני עדיין מרגיש שאין לי שום דבר להגיד אבל שאני רק רוצה לדבר על זה כל היום.
אני עדיין מרגיש שאין לי שום יכולת להבין בכלל מה קרה.
אין לי איך להסביר את הדברים הקטנים שחסרים ושלא יהיה להם תחליף.
קשה להסביר את ההרגשה הזאת של לאבד חבר כל כך טוב וחיפשתי קצת תשובות. קראתי המון על מוות של חברים קרובים בחודשים האחרונים וראיתי משפט שנתקע לי בראש: "חברים טובים הם אחים מבחירה".
זה רק גרם לי להבין שאין סיכוי שהכאב הזה יעבור מתישהו, אבל משאר הדברים שקראתי הבנתי שאפשר לחיות עם זה אחרי שעובר מספיק זמן.
מוסט באמת היה הבן אדם שהכי הבין אותי והכי הבנתי אותו. לא הייתי צריך להסביר את עצמי אף פעם וההפך, הבנו את ראיית העולם אחד של השני בצורה שאי אפשר לתאר החוצה.
ביום שאדר כתבה לי שנהרגת ורוזי התקשר אליי יצאה לי מהגוף מן צעקה שלא יצאה ממני בחיים. אני גר 40 שניות הליכה ממך ולקחו לי בערך שעתיים להגיע אחרי שפשוט ישבתי על המדרכה מתחת לבית שלי ובהיתי בשמיים מפוצץ בכעס וכאב פיזי שלא עבר עד היום.
אני זוכר שפתאום הגיעו המון אנשים לבית שלך וזה הרגיש כל כך רחוק מלהיות אמיתי. כל החיים שלך היו כמו סיפור מושלם מדי של בן אדם מדהים מדי, וגם ברגע שהגעתי לבית שלך, כמו שכתוב בספרים, בשנייה השמיים הפכו מיום יפה ושמשי לסערה מלאת גשם שהרגיש שהגיע בצורה הכי מכוונת שיש.
הכל במבט לאחור הצביע על זה שהמוות קרוב. אני ואדר קנינו לך תמונה של קנייה שהציטוט שהיה כתוב עליה הוא: "Nothing in life is promised except death" והתמונה הייתה תלויה לך מעל הראש עד יומך האחרון.
שיחת הפרידה המוקלטת שעשינו בטלפון לפני שנכנסת לג'נין השאירה לי סגירת מעגל שאני מודה עליה מאוד.
אני עדיין לא מאמין שהיום שבו אני אקעקע לוויתן באמת הגיע.
אפשר לכתוב עליך ספרים שלמים אבל אף כמות של מילים אף פעם לא תספיק ולא תעשה צדק עם הבן אדם שהיית. אני באמת אוהב אותך כמו אח ואני מקווה שעוד ניפגש יום אחד ושנוכל לצחוק על כל הדבר הזה למעלה.
מתגעגע מלא 🐊🐋
ראה עוד > >
מיכל מוסט
עמית,
פעם אמרת לי שהחיים זה עליות ומורדות והדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות כדי לצאת מהעצב זה לתת לו להיות ולהתקיים כי הוא לא יעבור אם אני אתעלם ואכחיש אז הנה ניישם את זה פה.
אני פשוט בחיים לא חשבתי שאני אצטרך לחוות אובדן ועצב כאלה גדולים שאני לא חושבת שאני יכולה להכיל אותם ואני מפחדת לתת להם להכיל אותי
אני פשוט כל כך מתגעגעת זה מטורף איך אתה חסר בכל רגע ביום ואני רוצה להרביץ לעצמי על זה שלקחתי את הזמן שהיה לנו כמובן מאליו
לא להאמין שרק שבוע לפני אני הייתי בלונדון ואתה היית בבית עם הגימלים הראשונים שהוצאת בחייך ודיברנו בווצאפ וקניתי לך תקליט שרצית מלא זמן ועכשיו הוא בחדר שלך על המדף עדיין באריזה
אני לא יכולה להסביר פה מה היית בשבילי היית יותר מאח יותר מחבר אתה היית הבן אדם שהסתכלתי עליו לדוגמא
והאבסורד בסיפור שאם הייתי בכל סיטואציה שדומה לזאת סביר להניח שאתה הראשון שהייתי מבקשת ממנו עזרה ותמיכה ודעה
אני מתגעגעת לשיחות ולצחוקים שלנו ,ולדברים המטומטמים שלך לנסיעות איתך באוטו,
אני מתגעגעת לדרך שהיית גורם לאנשים להרגיש
כי פשוט היית בן אדם מיוחד .
אני חושבת שידעת כמה אהבתי והערכתי אותך ואני מקווה שאני אזכה לפגוש אותך עוד פעם.
מיכל
ראה עוד > >
רן מרום
הלוואי שהיית רואה אחי,
את התמונה שלך עם הסיכה בפה מתפרסמת בכל מקום.
התמונה ששיתפת אותה רק את החברים הקרובים שלך להגיד שסיימת מסלול.
התמונה ששלחת לאדר בשביל להראות לה שעלית על הר הקנאים וסוף כל סוף יהיה לך טלפון יותר מ20 דקות בשבוע. התמונה שמשדרת סוף של תקופה קשה והתחלה של תקופה טובה
אני יודע שכנראה היית מתעצבן מזה. בטוח היית אומר עכשיו - למה הרבה אנשים שאני לא מכיר מכירים אותי כולה עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות, איך זה נראה למישהו הגיוני שאני לא אעשה את המקצוע שלי כמו שצריך וארוץ להציל אנשים אחרים.
אני יודע שהיה לך קשה לראות מליון אנשים מתעסקים בך. כי אף פעם לא אהבת שמתעסקים בך. תמיד התעסקת באחרים. תמיד היית תומך, חבר ואוהב לכל הסובבים אותך. וכל פעם שניסו להעביר את הנושא שיחה אליך לא יכולת להקשיב. היית צריך לעזור למי שמולך בלי כוונה לקבל משהו בחזרה.
אני יודע שגם כנראה היית מתעצבן שהצילום מהפתקים בטלפון שלך הועלה לכל מקום. כי מבחינתך זה סתם עוד איזה פתק שכתבת לעצמך בשביל לעבור את השבוע או את היום יותר בקלות. אבל עכשיו כל מילה שם הופכת למשמעותית הרבה יותר. אבל ברגע שקראתי את המשפט ״להיות הכי עמית שאני יכול״ אני מבין שעוד אנשים צריכים להכיר אותך. להבין כמה ״עמית״ היית. כמה היה חשוב לך להציל חיים ולעזור לזולת.
כמה צריך עוד אנשים שילכו אחרי העקרונות שלהם ויתנהגו באומץ בזמן תופת וסכנת חיים.
החיוך שלך משך את כולם והעלה אותם למעלה ברגעים הכי קשים. אולי עכשיו אתה יכול לחייך עוד. כי המחשבה שאנשים חיים בזכותך גורמת לך לאושר ונחת. ולפחות הצלחת לעשות את הקצת שעשית בעבורך שבשביל אנשים אחרים זה מעל ומעבר.
אוהב אותך אחי ואני מבטיח לא לשכוח אותך בחיים
ראה עוד > >
ליאן פלד
הייתי מאוד רחוקה מהכל עד עכשיו.
כולם התנהגו רגיל בבסיס כמו במין בועה והמלחמה הורגשה באמת רק ביציאות הביתה.
ברגע שקיבלתי את הטלפון הזה מאלון כשהייתי בבסיס הכל הפך שחור. סירבתי להאמין ושאלתי כל כך הרבה פעמים, כל כך הרבה שאלות.
בחיים לא נפלתי לרצפה מכאב לב.
בחיים לא חשבתי שיום אחד יהפוך להיות יותר ממאה ימים שפשוט שום דבר בלב לא משתנה.
בחיים לא חשבתי שלאבד חבר כל כך טוב זה לאבד חלק מעצמך, חלק מההומור של עצמך, חלק מהעצבות שבך, חלק מאיך שאתה מסתכל על כל העולם הזה.
הכל כל כך שונה בלעדיך מוסט.
כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך ולשתף אותך שאני יודעת בוודאות שהיית כל כך שמח לשמוע.
כל כך הרבה שיחות שאני רוצה לשמור לתמיד ולא לשכוח אף פעם.
כל כך הרבה תמונות וסרטונים שאני רואה בלופים כבר מאה יום ולא מאמינה שכלום לא יחזור להיות מה שהיה.
החברות איתך זה משהו שאני יודעת שלא יהיה לי עם עוד בן אדם בחיים.
תמיד תמכת בי בכל דבר שהתחלתי לעסוק בו לא משנה מה היה. ישבת איתי שעות על גבי שעות ועזרת לי להפוך הכל למושלם לפני שהוא יוצא החוצה. אני לא אשכח לך את זה בחיים.
אתה בן אדם כל כך מיוחד.
את הזכרונות איתך אני אשאיר איתי לנצח אני נשבעת לך.
תודה על מי שהיית בשבילי מוסט.
לינס🧊
ראה עוד > >
ירון מוסט
לא הרבה אנשים זוכרים את הרגע המדוייק בו חייהם התחילו. אני זוכר.
ב09/10/2023 באזור השעה 16:00 אחר הצהריים הסתכלתי לקצין צהל בעיניים ושאלתי שאלה פשוטה: ״הרוג או חטוף״. כמה שניות לאחר מכן התחילו חיי החדשים.
אי אפשר שלא לשים לב שיש הרבה נקודות דמיון בין חיי החדשים לחיי הקודמים, לדוגמא :
-גם את החיים האלה, כמו הקודמים, לא זכיתי לבחור.
-האנשים בחיי החדשים דומים מאוד לאנשים בחיי הקודמים, לפחות מבחוץ
-השפה ברחוב זהה, הנוף בחלון הרכבת לא השתנה ולאוכל יש טעם דומה.
אבל למרות כל הדמיון קשה לפספס את ההבדלים:
-את חיי הקודמים התחלתי בדף לבן, שעליו התבקשתי לצייר את סיפור חיי. את חיי החדשים אני מתחיל עם ציור קרוע ואני עובד קשה מאוד בלחבר את החלקים כדי להמשיך לצייר. למרות שגם עם כל הדבק והסלטוייפ בעולם הוא לעולם לא באמת יראה כמו הציור הקודם.
-אותם האנשים מחיי הקודמים שנראים זהים מבחוץ, הם אנשים שונים לגמרי מבפנים. חלקם נשברו בדיוק כמוני וחלקם, חלקם פשוט מסתכל עליי שונה במעין מבט של רחמים מעורבבים עם עצב כנה.
-בחיי החדשים אדם אחד חסר, אדם אחד שמעולם לא דמיינתי את חיי בלעדיו. אדם אחד שעמד שם ממש באמצע הציור, עם חיוך מעצבן מרוח לו על הפנים. האדם הזה חסר ואני שואל את עצמי האם הציור הזה שווה משהו בלעדיו
אני מתגעגע לחיי הקודמים, מתגעגע מאוד. אני מתגעגע למשפחה הישנה, לחברים מפעם ולמדינה שבעיותיה היו זניחות כמו כן רפורמה או לא רפורמה. אבל יותר מהכל אני מתגעגע אליך, אחי הקטן. אני מתגעגע במידה שמילים לא יוכלו לתאר אז אני גם לא מנסה. אבל אני מבטיח לך, אני עובד קשה מאוד על להדביק מחדש את הציור וגם אם בסוף הוא לא יראה אותו הדבר וגם אם בציור החדש אתה לא תופיע אני מבטיח לך שהוא יקרה על שמך.
ראה עוד > >
עפרי לוי
. עמיתו, חבר, דוקטור, פרופסור
כמה מוזר לכתוב עליך
אני זוכרת את הצעקה שיצאה לי שאמא שלי סיפרה לי ואת הדמעות לא מפסיקות לרדת
שאלתי אותה כל כך הרבה שאלות
סירבתי להאמין
יש לי ככ הרבה מה להגיד עליך, אבל שום מילה לא תתאר את התחושה שלי.
אני רוצה להתמקד בטוב שהבאת עמיתו
לעולם, לכולם, לחיים שלי באופן אישי
הכרתי אותך עם חיוך ענק על הפרצוף שישר הדביק אותי גם
וככה אני זוכרת אותך
תמיד מחייך.
לפני 3 שנים פגשתי אותך בפעם הראשונה בזום של קסטה- לא הינו אמורים לחנוך ביחד, אבל הגורל רצה ויום יומים לפני תחילת שנה עידכנו אותנו שאנחנו חונכים את יהונתן.
אני זוכרת ששאלתי אותך למה הגעת לכנפיים של קרמבו
וענית לי את התשובה הכי יפה שיכלתי לשמוע. אמרת שאת השנה האחרונה שלך בבית ספר אתה רוצה להרגיש שאתה תורם שאתה עושה טוב לסביבה ואמרת את זה עם חיוך ענק.
תשובה שכל כך מתאימה לך.
תוך שניה ראיתי איזה אדם מקסים אתה וכמה טוב אתה עושה לעולם מתוך אהבה נטו.
מעבר לחונך המדהים שהיית והפרטנר הכי טוב שיכלתי לבקש
הכנסת לי מלא אור לחיים.
התעניינת בי תמיד
היה לך חשוב לשמוע מה שלומי
דאגת לי תמיד ונשארת ער גם בשעות הקטנות של הלילה לשמוע את התסביכים שלי.
אני לעולם לא אשכח את הדרך שלנו הביתה מקרמבו.
את השירים שככ אהבת ושמת בקולי קולות ברכב. השיחות בתחנת אוטובוס.
אתה החבר הכי טוב שיכלתי לבקש
שמחתי להיות המתמחה שלך, עמית הפרופסור!
אתה חסר.
אני לוקחת ממך כל כך הרבה
תודה על הכל חבר.
אני נאחזת בתמונות וזכרונות שלנו
שמעלות לי חיוך וניצוץ בעיניים
אני לא מצליחה לעכל
כמה התרגשתי לראות שהתמונה שלנו מקרמבו תלויה על המקרר בבית שלך.
בטח היית צוחק עלי עכשיו שלפעמים אני באה לכתוב לך הודעה או להתקשר אליך לספר לך משהו/להתייעץ או סתם לדבר איתך.
תודה עמיתו!❤️
ראה עוד > >
תום לבני
מוסט
אני זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו.
כן כן זה היה בכיתה א אבל אני עדיין זוכר.
אני זוכר שישבתי מולך ואמרתי לעצמי בראש ״מה הקטע של העיניים שלו למה הן כאלה גדולות״.
מאז הייתה חברות ארוכה שהמשיכה עד ה-7 לאוקטובר, היום בו בחרת להיות הגיבור ונהרגת.
אני לא אשכח את הרגע ששמעתי.
הייתי במפלסים עם הצוות שלי ותפסנו הגנה על הישוב וטיהור של מחבלים שעוד נשארו בקיבוץ.
כל כך רחוק מהכל ובחוסר ידיעה מה הולך לקרות.
ברגע שהודיעו לי חשבתי שאני בסיוט.
שזה רק חלום רע וזה לא אמיתי.
ניסיתי להכחיש את מה שקרה אבל אחרי שעוד אנשים דיברו איתי התחלתי לקבל את זה.
באותו רגע היינו במשימת תצפית על הגבול בתורנויות.
ביקשתי להיכנס לתצפית למרות שלא היה התור שלי כי רק רציתי משהו שיסיח לי את הדעת.
בכל מקרה גם שהמשכתי לעשות את התפקיד שלי זה לא יצא לי מהראש והדמעות לא הפסיקו.
הייתה לך השפעה כל כך גדולה על החיים שלי ולא נראה לי שאתה אפילו הבנת את זה.
למדתי ממך המון דברים.
תמיד היה כיף לדבר איתך ולשתף אותך.
היית תמיד אוזן קשבת להכל.
אם זה קשיים בחיי הזוגיות, בצבא או סתם שהמצב חרא.
לדבר איתך זאת הייתה התרופה.
פתאום אני נזכר בכל מיני זכרונות שהיו לנו ביחד.
שהיינו יושבים בתחנת אוטובוס ליד הבית שלך ומדברים על האלבום החדש שקנדריק הוציא ואז שומעים אותו ברכב.
שהיינו יושבים בבית שלי עם יותם ורימון ועושים ערב סיגרים ופיצה ריבועים.
שהיינו נוסעים לצפון או למצדה (עם ג׳ורג׳ כמובן).
שהיינו תמיד קונים וודקה ביזונים אם היית עושה יום הולדת בבית שלך או סתם ביום שישי שיש איזה משהו.
כל כך הרבה זכרונות ורגעים יפים שלא יחזרו עוד.
המצב היה מאוד מסובך אחרי שנהרגת.
ידעתי שאני נכנס לעזה בקרוב ושאני צריך לנתק את הרגשות שיש לי בפנים ולתת את הכל.
ידעתי גם שזה מה שאתה היית רוצה שאני אעשה.
כעסתי מאוד אחרי מה שקרה.
התחלתי להרגיש את תחושת השנאה והנקמה לפני שנכנסתי.
אמרתי לעצמי שאני חייב להילחם בשבילך.
זה נתן לי הרבה כוח ובאיזה שהוא מובן גם מאוד עזר לי כי לקחתי ממך השראה.
כי כזה אתה, בן אדם לקחת ממנו השראה.
גרמת לי להבין שהחיים זה לא דבר שהוא מובן מאילו ופשוט צריך לחיות.
אני מתגעגע אליך חבר.
תודה על הזכות להכיר בן אדם כמוך.
אזכור אותך לנצח.
ראה עוד > >
אופיר גולן
לא רציתי לעשות את זה תאמת.
אמילי שכנעה אותי סגירת מעגל וזה….
מה אני אגיד לך אחי מי חשב שאני אכתוב דבר כזה.
אני לא מתכוון להרחיב במילים כולם יודעים מה היה בנינו היינו סוג של זוג (אדר לא לקנא)
הכמות חוויות שעברנו היא לא הגיונית כמה למדנו ביחד וכמה למדתי ממך תמיד הייתי צמוד אליך בשביל ללמוד ממך.
אני רק אגלה לך דבר אחד שאני מצטער שלא גיליתי לך כשהיית חיי,
מאז שהתגייסתי לכל מקום שאני הולך אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות כמו המוסט של החבורה.
תמיד היית זה שכולם משתפים אותו וסומכים עליו ומתייעצים איתו בהכל ותמיד רציתי להיות זה שיסמכו עליו ככה.
ובצבא כשהכרתי חברים חדשים ניסיתי להיות האיש הזה בשבילם. (לדעתי הולך לי לא רע)
יש אפילו חברים מהצבא שמכירים את המושג ״פה אני כמו מוסט״ למרות שזה לא אומר להם כלום.
קיצר חפרתי קצת יותר משהתכוונתי.
אני מבטיח שאני אעשה דברים גדולים בשביל להנציח אותך ואתה לנצח תלווה אותי.
אני אוהב אותך אח שלי.
תמיד אהבתי, ותמיד אוהב🤍
ראה עוד > >
צוות 20➰
מוסט אחי,
זוכר שנפגשנו בפעם הראשונה שהיית במסלול?
תמיד ידעתי שליעל יש בן דוד במסלול אבל סוף סוף היה לי שם, עמית.
ישבנו לדבר וזכיתי להכיר בן אדם יחיד במינו
יעל ביקשה שאתן לך איזה משהו מתוק, כמו שביקשה אבל לא כמו שהתכוונה,
דור ואני הערנו אותך באמצע הלילה עם “אין מקום אחר” בשקט, נתנו לך פחית ואמרנו לך שאנחנו מחכים לך בפלגה
וחיכינו, והגעת.
קווים, תרגילים ברמת הגולן, שבוע נופש באשקלון ואפילו מבצע בג׳נין שלנצח תהיה זכור לנו בכולם.
גרמת לשמוליק להתמכר לבוג׳אק,
לאביבי לשמוע קצת יותר מאק
ולי לקרוא מילים ליותר שירים.
תודה על הזכות לשרת לצידך ולקרוא לך חבר,
בטוחים שאתה שומר עלינו מלמעלה, עם פלייליסט טוב ברקע.
מרץ 21, צוות 20➰
ראה עוד > >
30/06/2024
חבר של עמית
איך הלכת עמית איך יכלת לעזוב ככה
כל החיים היו לפנייך והם נגדעו לך מול העיניים
תחזור עמית בבקשה
כל יום יותר חונק ומחניק
ראה עוד > >
28/02/2023
רחל
עמית מוסט, לוחם בסיירת נחל, היה החופל בפלגת עורב.
עמית היה הילד הכי חייכן ומצחיק שיש, הוא אהב מאוד מוזיקה, לקרוא, לכתוב, אהב מאוד אנשים, והיה חבר טוב לכל הסובבים שלו.
עמית היה האח, הבן, והבן זוג הכי מדהים בעולם.
עמית באותה שבת השחורה (7.10) היה בבסיס וסגר שבת, התחילו אצלם אזעקות ועמית רץ בלי ווסט או קסדה רק עם מכנס חולצה ונשק לתפעל את האירוע.
חיילים נוספים שהיו בבסיס (אנשים שלא הכיר) קראו לו לעזרה, כי נפגעו מהירי …
עמית ורץ אליהם במטרה להציל את חייהם.
עמית טיפל בפצועים יחד עם חברו ושם נהרג.
לפני שנהרג הם הספיקו לטפל ולחלץ 6 אנשים.
כמה ימים לאחר המקרה מצאנו פתק בחדרו שאומר : ״ אני רוצה להיות החובש הכי טוב שאני יכול, להיות אחד שרק רוצה לעזור לאנשים … אני מאמין שאני יכול להציל חיים ולמנוע מוות. נשלחנו להציל חיים וזו המטרה שלי בצה״ל.״
6
88
96
