0
5
6
.jpeg)
שירה קורנהאוזר
חשבתי הרבה והיה לי קשה לבחור סיפור אחד ספציפי שייחד את הקשר של אלוני ושלי. אז בחרתי לתאר הרגל שהיה לנו במהלך השנים…
אלוני ואני היינו נפגשים לפעמים גם 3 פעמים ביום, בלימודים ואז קובעים יחד אימון אחר הצהריים ובערב נפגשים עם חברים או הולכים לבלות או סתם נפגשים לדבר אצל אחד מאיתנו על גבי ארוחת ערב. איכשהו תמיד היה לנו על מה לדבר והשיחה הייתה קולחת במשך שעות.
כשאלוני הבין שאני ערה עד שעות הלילה המאוחרות הוא התחיל מנהג שבו הוא מתקשר אליי בנסיעות הארוכות שלו בלילה (בחזרה לחיפה/ להורים/ממפגש עם חברים או דייט). במיוחד אם הוא היה עייף או שהיה שמח או טרוד ורצה לחלוק חוויות, וגם סתם היינו מדברים על כלום והכול, בלי סיבה. איך היה הערב ומה הוא עשה ומה אני עשיתי ועל הלימודים והחיים ומה לא- לפעמים גם שעה שלמה, עד שהוא היה מגיע ליעד או שאני הייתי צריכה ללכת לישון.
לפעמים זה היה מלחיץ לקבל ממנו שיחת טלפון באמצע הלילה כי לרגע הייתי חושבת שקרה משהו (אני פולנייה טובה) אבל הוא ישר היה צוחק עליי ומרגיע אותי.
אגב אם תהיתם המנהג הזה היה כמעט חד-צדדי היות וכשאני הייתי מנסה להתקשר לאלוני כשאני הייתי נוהגת בלילה הוא בד״כ היה ישן ועונה לי בערפול מתוך שינה רק כדי לוודא שלא מדבר במצב חירום שלי ♥️
צירפתי תמונה של שנינו ברכב בלילה, שלא היה צריך להתקשר באותה פעם :)
