סרן (במיל') הראל שרביט מכוכב יעקב,
קצין לוחם בגדוד 7008, עוצבת ׳חצי האש׳ (551), נפל בקרב בצפון רצועת עזה.
בן 33 בנופלו,
יהי זכרו ברוך.
29/10/1990 - 29/12/2023
היה בוער לאמת, בוער לתורה, ובוער לארץ
יחיד ומיוחד! ויעידו כל מכריו שלא תהיה זו גוזמא אם אומר: יחיד בדורו.
קשה לתמצת את הראל למילים, הראל היה כור אטומי מהלך ואיך נוכל להכניס כור אטומי למילים? הוא היה בוער לאמת ואנסה להסביר את שתי המילים הללו בהקשרו של הראל.
אשית המילה בוער – הראל היה הטיפוס הכי מתלהב שהכרתי אי פעם. מלא עד גדותיו ברגש. כל מי שהיה עמו בקשר שולף מנבכי הוואטסאפ אין ספור הודעות מפרגנות "וואו, אתה פשוט מדהים, אילו תכונות מדהימות ה' נתן לך פשוט מרשים", "אני מקנא בך אתה פשוט אלוף תמשיך כך והשמיים הם הגבול", זה פרגון סטנדרטי שכמוהו יש בלי סוף לכל אחד שהיה קשור איתו. כל דבר שהראל ראה או נפגש איתו היה מרשים אותו עד לעומק נפשו הטהורה. והראל היה מביע זאת בחום כלפי כולם,"וואו, תראה איזה נוף מדהים, איזה בית וגינה יפים יש לך", תמיד מרעיף טוב ואור בלארג'יות על השני.
להראל היה חוש צדק מיוחד
עכשיו נפרט על המילה השניה "לאמת". וואו, כמה שיש לכתוב על כך. המצפן שאיתו הראל התהלך בעולם היה הנשמה הגבוהה שלו. להראל היה חוש צדק מיוחד שהיה מרגיש עיוותים מקילומטרים, ולא מוכן בשום אופן לעבור עליהם לסדר היום בלי למחות עליהם ולתקן אותם. נתחיל למנות כאן בקצרה. הראל היה מתנדב בארגון יד לאחים, ועזר להוציא בנות יהודיות מכפרים ערביים. הראל היה חזק פיזית ואמיץ במיוחד ולכן לקח על עצמו את המשימות הקשוחות והמסוכנות ביותר. בקבוצה הסגורה של יד לאחים לא פעם נכתבה הודעה המחפשת בדחיפות מתנדב למשימת חילוץ מסוכנת, המתנדב הראשון שקפץ היה כמובן הראל.
הראל אהב אהבה ללא גבול את ארץ ישראל. הוא היה מתגורר בחווה שבבקעה בתוך קרון אוטובוס שבנה. אהב מאד לטייל בכל המרחבים ובמיוחד אלה שלא מטויילים. הפיוט שהכי אהב לשיר זה "ארץ הקדושה יקרה חמודה" של ר' אברהם סלמה.
הראל אהב ללמוד תנך ולהעביר שיעורים בספר משלי, מה שחיבר אותו לספר משלי זה אמרות המוסר שמרובות בו. הראל תמיד דיבר על התקדמות ועבודה על המידות. הראל היה הבחור הכי חברותי שהכרתי, לא משנה מה גודל הקבוצה שהוא נכנס אליה, לקח לו בדיוק חמש דקות להיות חבר ואוהב של כולם. להראל היה לב ענק והיה מפזר צדקה ללא גבול. הייתה לו דירה שהשוכרת לא שילמה לו 3 חודשים. הראל נסע אליה לגבות את החוב. כשחזר שאלו אותו: נו מה היה? הסתבר שלא רק שהוא לא גבה את החוב אלא השאיר לה כסף.
לא הייתה משימה שהראל לא קפץ ואמר "הנני"
כחלק מדרישת האמת והצדק, הראל כאב מאד את העוול שנעשה לעמירם בן אוליאל. הוא לא היה לשאת את המחשבה שנמצא יהודי בכלא על סמך הודאה שהוצאה ממנו בעינויים. כשהראל חבר למטה צדק לעמירם הוא חבר אליו בכל העוצמות המטורפות שלו. זה התחיל בהתוועדות של חודש אלול, הוא לקח על עצמו את כל הארגון הטכני של האירוע, הגיע עם עגלה ענקית שבה כסאות שולחנות וכל טוב. בסיום האירוע פיזר הכל בעצמו עד השעה 05:00 לפנות בוקר.
מהר מאד הראל הפך להיות הדובר של המטה. לקראת אירוע ערב השגרירים הראל למד היטב במשך שעות רבות את כל החומרים וניגש להיות מנחה הערב לפני 300 הצופים. הראל הנחה בצורה מושלמת כמו שרק הוא יודע! מתוך עשרות רבות של שגרירים שהתרימו לקמפיין הראל תפס את אחד המקומות הראשונים. קשה לתאר זאת במילים, אבל לא הייתה משימה אחת שהראל לא קפץ מיד ואמר "הנני".
כמה וכמה פעמים הוא רשם מתוככי עזה לחבריו במטה- "איך שאנחנו מסיימים את המלחמה אני חוזר למלחמה האמיתית: שחרורו של עמירם בן אוליאל". באחד מהימים בתחילת המלחמה צילם עצמו הראל נוטע עץ על חורבות גוש קטיף בעודו אומר: אריאל דנינו ועמירם בן אוליאל לא שכחנו אתכם.
הראל אף פעם לא התרשם ממה יחשבו עליו אחרים. כל כך יחסר לנו הלפיד שלפני המחנה, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
אריאל אטינגר - סרוגים 02.01.24
8
