סרן (במיל') שאול גרינגליק הי״ד

אודות

סרן (במיל') שאול גרינגליק מרעננה, קצין בגדוד 931, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה.

שאולי נולד וגדל ברעננה- למשפחה חמה ומויזיקאלית. כבר בגיל צעיר יחד עם איחיו רועי ודניאל היו מסייעים לאבא צביקה להוביל כחזן את תפילות הימים הנוראים בבית הכנסת ברעננה. תפילות שידעו לגעת בלב של המתפללים אבל גם נספגו באישיותו של שאולי השירה, המוזיקה הייתה שם תמיד.
ובכלל הפסנתר היה מרכז הבית של משפחת גריגנליק וזה הכי רגיל למצוא את שאולי יחד עם המשפחה פוצחים סביבו בשירה ספוטנטית שמחברת בין כולם.
הוא למד בישיבת בני עקיבא רעננה נער בלונדיני עם עיינים כחולות חד ושנון, מצחיק בולט בחברה, אוהב כדורגל בני עקיבא ולמרות שהיה קצת שובב גם המורים והמחנכים שלו לא עמדו בקסם שלו. ואהבו אותו.
חברו שמעון מתאר אותו: "שאולי, אוהב ונאהב, חיוך כזה ממיס ואישיות שמקרינה ביטחון וכישרון. מרכז העניינים , לב האירועים, בעל נפש עדינה, נבון פיקח שלא מפספס פרט, הומור שסחוף את כולם שנון וחד, נשמה מזמרת בעל פרספקטיבה יחודית על העולם''.
כשהתגייס לצבא הוא רצה להגיע ולהיות לוחם קרבי. אבל שאולי סבל מפגם גנטי של עיוורון לילה. הסעיף הזה יכל לגרום לו לצאת משירות קרבי ולקבל פטור, אבל הוא עשה הכל בשביל להיות לוחם. כותב על כך יוחאי בן דודו:
הוא לא היה אמור להיות ביחידה קרבית. הוא בכלל היה צריך לקבל פטור. היה לו עיוורון לילה מלא.
הוא לא רואה כלום בחושך. לא מתרגל.
הוא הסתיר את זה מהצבא. בקורס טייס הוא הדליק פנס בניווטים.
היה נופל כל הזמן במסעות. אוחז בחברים בחושך כדי לא ליפול.
מקורס טיס נפל לנח"ל, יצא לקצינים, וסיים קורס קציני חי"ר עם עיוורון לילה
מול הנחישות שלו אף אחד לא יכל לעמוד.
גם כמפקד היה נערץ על חייליו ורגיש אליהם. במהלך השבעה הגיעו רבים מחייליו העריצו אותו וכתבו זכורונות למשפחה. ביניהם הפתיעה את משפחתו של שאולי משפחה דרוזית שהגיע מהצפון לספר על הבן שלהם שהיה חייל של שאולי ובמהלך הקורנה לקה בשיתוק. שאולי לא שכח לבקר את הבן שהיה משותק על כסא גלגלים. האמא תיארה בהתרגשות איך שאולי ניגן ושר לבן שלה מכל הלב. והוא גם למד שיר מיוחד בערבית בשביל לשמח באופן מיוחד את החייל ומשפחתו. כי כזה מפקד היה שאולי.
הוא אהב בצבא את כור ההיתוך את החיבורים בין האנשים ובין כל חקלי החברה הישראלית זה היה בדמו. אביו תיאר: עוד מדרשת בר המצווה שלו היה לו מושג שהוא קרא לו ''סלט ישראלי''. כלומר יש דברים שבד''כ לא טעימים לבד כמו בצל, או לאכול שום לבד, או לשתות לימון סחוט אבל כשאתה מערבב אותם עם המלפפון והעגבניה ושאר המרכיבים יוצא סלט ישראלי טעים. שאולי ראה את זה כמודל איך כחברה אנחנו צריכים את כל המרכיבים כל אחד מוסיף את הטעם שלו בשביל ליצור את הסלט הטוב הזה . והיכולת להרכיב את הסלט ולחבר בין הטעמים הייתה המומחיות של שאולי.
גם אחרי הצבא כששאולי טייל בדרום אמריקה גם שם נגע בהמון טיילים שפגש בדרך וחיבר בינהם. הרב שמואל פרידמן מבית חב''ד בלסנטו שבקלומביה לא יכול היה לשכוח את דמותו של שאולי וכך כתב עליו:
שאולי היקר תודה על הזכות שאהבת אותנו, ושמחנו מכל רגע איתך. אנשים נדבקו לאור שלך, המלא בחום ואהבה שנשפכה ממך לסביבה ללא תנאים פשוט ידעת להרגיש אנשים ולהתחבר ללב שלהם, תמיד ידעת להאיר את הדברים הטובים בכל אחד.
העין הטובה שלך והלב הטוב שלך היו בשביל דוגמא והשראה.
עליך אפשר היה לראות מהי ''דרך ארץ קדמה לתורה''.
במהלך הטיול , המסע שלך היה אפוף בכמיהה להרגיש את הקב"ה נוכח בכל רגע
בערב ראש השנה חזרת אלינו בפעם השניה לסלנטו ואמרת לי שאתה מרגיש קרוב לאבא שבשמיים. וכמה אתה רוצה עוד ועוד שאלוקים ילטף אותך בלב. כמו חסיד, התכונננת ברצינות להיות ה'בעל תפילה' ותפילות ראש השנה השתפכו ממעמקי נשמתך בקול שירה ובדמעות.. הזיכרון הזה לא עוזב אותי. הצעקה הפנימית שלך חדרה ללבות ולא הותירה אף אחד אדיש. .. האור שלך מאיר עדיין בוער.
בתקופה האחרונה שלפני המלחמה שאולי החליט להרים הילוך ולהפוך את תחביב השירה שלו למקצועי יותר הוא כיוון להיות זמר, הוא האמין שדרך השירה והמוזיקה הוא יוכל לחבר ולאחד את העם הזה ולהרכיב את הסלט שנמצא בניתוק כל כך גדול.
הוא החליט להגיש מועמדות לתוכנית הראליטי 'הכוכב הבא' הוא הבין שמשם יש כביש סלול להתפתחות האישית שלו.
אמנם ממש בתוך התהליך בשמחת תורה פרצה מלחמת חרבות ברזל. הלב הרגיש של שאולי לא היה יכול לשאת את הפגיעה הקשה בעם שלנו. הוא לא גויס והוא הסתובב עם מדים ולא נרגע עד שגוייס למילואים.
כשהוא כבר על מדים הוא הוזמן לאודישן בתוכנית הכוכב הבא. והוא הגיע לאולפן עם המדים שלו. הוא עלה על הבמה ושר בקול הנוגע שלו ובכריזמה המיוחדת שלו את השיר עטלף עיוור של חנן בן ארי.
שיר----
אף אחד לא ידע שבעצם מאחורי הקלעים השיר עטלף עיוור זה השיר הכי שלו כמי שהתמודד עם עיוורון לילה אבל הצליח למרות הקושי לשבור את כל תיקרות הזכוכית בכח הרצון שלו.
הוא מייד נגע בשופטים שהעבירו אותו לשלב הבא:
אבל אז הוא נקרא להכנס לעזה. בעולם הערכים שלו זה היה לו ברור שהוא צריך לוותר כרגע על החלום ולהתחבר לסיפור גדול יותר ולהגן על המדינה שכל כך אהב. בפוסט שהעלה כתב: 'כרגע יש רק דבר אחד בראש שלי וזה להמשיך להלחם בחושך עד שנראה את האור' וסיים במילים המצמררות ''בזאת הסתיימו שידורינו לעונה הקרובה'". בעולם של רדיפה אחרי קרירה והצלחה אישית ההבנה הבהירה של שאולי לפרוש בשיא לטובת ערכים גדולים הוא לימוד גדול לכולנו.
שופטת התוכנית הכוכב הבא קרן פלס כתבה עליו:
"לפני שבוע בסינון האחרון שלנו לנבחרת כשנגמר היום לא זזתי מהאולם. שאלתי 'איפה שאולי'?
'הוא פרש' ענו לי 'מילואים..' לא הסכים להשאיר את החברים שלו לבד אפילו יום אחד. נשארתי בלי מילים. כמעט פרשתי ביחד איתו. שאולי היה הקול והאישיות שהכי תפסו אותי. אמרתי לכולם אחרי שהוא שר– שהוא הדבר האמיתי.. בעיקר בתוך התקופה ההופכת הזאת, גבר יפה , צנוע, נעים הליכות ועוצמתי דווקא בשבריריותו הלא מתנצלת. הוא לא התחפש לדמות הלוחם שלא פוחד מכלום פשוט היה כזה לוחם אמיץ, שגם פחד באומץ... זה הקול שלי כישראלית השנה באירוויזיון... ככה במדים, עם חיוך שיש בו כל כך הרבה עתיד...
בעזה הוא לחם בגדוד 931 של חטיבת הנחל שימש סמ''פ לצידו של חברו הטוב שי שימריז המ''פ הוא בענווה המיוחדת שלו מהולה בצחוק שלו כינה את עצמו בקשר ''נושא הכלים'' .
הם לחמו בעוצמה וטיהרו איזורים רבים בעזה ממחבלים. שאולי התגלה בימים האלה כלוחם ואדם בשיא תפארתו. הוא לחם בעוצמה ללא פחד והכניס אוירה טובה בצוות. ויחד עם זה התגלתה גם הרגישות שלו לאזרחים העזתים שנדרשו להתפנות מבתיהם.
הוא עוד הספיק להגיע לכמה מפגשים מרגשים עם המשפחה ואף לחגוג עם משפחתו בשטח יום הולדת אחרון.
ביום י''ד בטבת במהלך התקלות עם מחבלים ברובע העזתי דארג' תופח נהרג שאולי בקרב גבורה יחד עם חברו הטוב המ''פ שי שימריז.
אלפים פקדו את בית העלמין של רעננה, רבים מאנשי העיר הכירו את שאולי עם ההקרנה המיוחדת שאי אפשר היה לפספס ושהאירה בכל מקום אנשים מכל הארץ עטפו את מטתו. אביו לבש את מדיו של בנו ובדמעות הצדיע לו בדרכו האחרונה.
אמו רותי ספדה לו:
"היית עצוב אחרי ה7 באוקטובר אמרת שאתה רוצה להחזיר למדינה שאתה כ''כ אוהב, אתה אוהב אדם, שמחת כשהלכת למלחמה, לא בגלל שאהבת את הצבא ובטח לא את המלחמה , אלא בגלל שאהבת את החיים. שאולי שלי , הפכת אותי לאמא שכולה ובאותה נשימה לאמא הכי גאה בעולם. גאה בבחירות שלך ובטוב שלך. אני מודה לך השם על הפיקדון שנתת לי למשך 26 שנים. לך ילד אהוב שלי, מלאך שלי, לתפקיד הבא שלך לשמור עלינו למעלה. בלב כבד אני מחזירה לך השם את הפיקדון . אני מבינה למה אתה רוצה אותו לידך"
ברגעים האלה כשהקבר התכסה בעפר היה אפשר לדמיין את שאולי עם הפנים הטובות שלו מחייך ושר עם מפמליה של מעלה כשהביט למטה על האלפים מכל צבעי הקשת שבאו ללוותו בדרכו האחרונה ונהנה לראות סביב מיטתו את הסלט הישראלי שעליו חלם ואותו יצר בניגון חייו המיוחדים. שנזכה ללכת בדרכו. יהי זכרו ברוך.