סרן דניאל פרץ ז"ל

סרן דניאל פרץ ז״ל נפל בקרב ב-7.10 ונחטף לשטח רצועת עזה על ידי ארגון חמאס. הרבצ״ר קבע את מותו לאחר בחינה של כלל הממצאים ועל בסיס מידע מהימן. הממצאים שאותרו מאפשרים על פי ההלכה להביא לקבורה את החלל.

לאחר הודעת הרבצ"ר כתב שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "משתתף בצער משפחת פרץ וחברי היקר הרב דורון פרץ על מותו של בנם, סרן דניאל פרץ, שהוגדר עד עתה כחטוף וכעת הותר לפרסום כי נפל במהלך קרב גבורה בשמחת תורה וגופתו מוחזקת בידי חמאס. נמשיך לפעול כדי להשמיד את חמאס ולהשיב את כל החטופים לביתם ואת אלו שכבר אינם בחיים לקבר ישראל".

דניאל הוא בנו של הרב דורון פרץ, יו"ר המזרחי העולמית. הרב דני מירוויס, מנכ"ל בפועל של המזרחי העולמית, כתב: "בכאב עצום ובעצב עמוק אני משתף אתכם שמשפחת פרץ התבשרה הערב כי סרן דניאל פרץ, בן 22, הוכרז כחלל צה"ל לאחר שנחטף בידי ארגון טרור. מחר מתוכננת הלוויה ולאחריה השבעה. במהלך 163 הימים האחרונים התחננו נואשות לחדשות טובות יותר. לאורך כל אותה תקופה, משפחת פרץ העניקה לנו השראה וחיזקה אותנו כפי שביקשנו לחזק אותם. התפילות העולמיות לשלומו יהפכו כעת למשאלות נחמה.

הידיעה הזו הגיעה למשפחה בז' באדר, היארצייט של משה רבנו שמקום קבורתו לא ידוע, והפכה כזו לתאריך הקשור לאבל לכל מי שמקום קבורתם אינו ידוע. כפי שהתפללנו וקיווינו לשובו של דניאל עד עכשיו, אנו ממשיכים להתפלל ולקוות לשובו לקבר ישראל. שהשם ינחם את הרב דורון, שלי וכל המשפחה בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ושנראה את כל החטופים חוזרים הביתה".

לאחר הטבח, כשדניאל עדיין נחשב לחטף ולא הוכרז כהרוג, פורסם במקור ראשון ראיון עם שירה, אחותו של דניאל. בראיון מספרת שירה כי הדבר שהיא הכי מתגעגעת אליו, זה החיבוק של אחיה, "לדניאל יש את החיבוק הכי חם, אני זוכרת את החיבוקים שלו כשהוא חוזר מהצבא לסוף שבוע, ואני מחבקת אותו ומרגישה את הנשק שלו בבטן שלי, וזה קצת כואב, אבל זה חיבוק כל כך טוב. זה הדבר שכנראה כולנו הכי מתגעגעים אליו, ולחיוך שלו".

"דניאל הוא האח הכי מגניב בעולם, יש לו מיליון חברים והוא מכיר את כל העולם. כל מה שאני צריכה ממנו, הוא תמיד־תמיד שם לעזור ואני באמת מתגעגעת אליו מאוד. הוא מצחיק, מאוד חכם, ואוהב את הטנק ברמות. יש לו בעיית קשב והוא חייב להיות בתזוזה כל הזמן, הוא תמיד אמר 'אין מצב שאני הולך לצבא ויושב במשרד'. הוא אוהב סקי מים וממש התמקצע בזה. פעם הוא נפצע בסקי והפרופיל שלו ירד ל־64, אחרי שהוא נלחם בלי סוף העלו לו ל־72 וככה הוא הגיע לשריון. הוא אדם מאוד פרטי, לכן מוזר שאנחנו פתאום מדברים עליו בכל מקום".

מטה משפחות החטופים פרסם: "אנו משתתפים בצערה הכבד של משפחת פרץ. דניאל פרץ (22) ז״ל, היה אדם מלא אנרגיות שתמיד היה מוקף בחברים. דניאל היה הרפתקן ואהב ספורט אקסטרים, במיוחד וויקבורדים. ״איך אוכל כל יום לתפקד יותר טוב בתור בן אדם, חייל , איש צוות ומפקד?״ – כך דניאל כתב ביומן האישי שלו. משפט שאופייני לו מאוד כאדם".

"דניאל עלה לארץ לפני 10 שנים, היה אח ובן אוהב ואהוב. אתמול בעצרת התמיכה במשפחות החטופים, עלה אביו הרב דורון פרץ לשאת בדמעות את התפילה לשלום החיילים והחטופים ואחותו שירה פרץ אמרה: "דניאל מעורר בי השראה וגאווה כאחותו הקטנה. דניאל אני כל כך אוהבת אותך ומתגעגעת אליך בלי סוף".

https://www.makorrishon.co.il/news/747713/

דניאל היה אדם שאם הייתה לו משימה - הוא עמד בה ולא משנה מה - הכתבה בכיפה

"אנחנו מכירים כמעט עשור, מהישיבה התיכונית ועד היום"
"אני והוא מכירים משנת 2016 בערך, היינו ביחד בישיבה התיכונית בירוחם", מספר בצלאל, "מלבד זה, אנחנו גרים קרוב אחד לשני. הוא גר ביד בנימין ואני גר בגני טל, ממש מרחק של 5 דקות אחד מהשני. גם לאחר הישיבה התיכונית, בזמן הצבא והמכינה, היה לנו קשר ממש קרוב, מה שאגב היה אחד הדברים שהיו הכי חשובים לו - לשמור על קשר עם החברים גם תוך כדי הצבא, גם במהלך תקופות עמוסות כמו קורס קצינים או קורס מפקדי טנקים. לפני כל שבת הוא היה מתקשר לכל החברים הקרובים ושואל איך השבוע היה ומה קורה. אני יודע על חברים שהיו ממש מחכים לשיחה הזו".

"דניאל ידע באופן מופלא להפריד בין הצבא לבין החיים של הבית. כשהיה חוזר הביתה והיינו נפגשים הוא היה מספר מעט על הצבא, אבל כשהיה מספר היה לו ממש ברק בעיניים. בימי שישי היינו יוצאים ועושים ארוחת בוקר או מסלול בטרקטורון שטח. למרות שהיה לו לו"ז עמוס, הוא היה משתדל בסופ"שים להשקיע גם במשפחה וגם בנו, החברים".

"דניאל היה אדם שאם הייתה לו משימה - הוא עמד בה ולא משנה מה"
במהלך השבעה נפגשו כל החברים מהישיבה בירוחם. "המדריך שלנו הגיע אף הוא, וסיפר שבישיבה דניאל מראש היה אומר לו אם להעיר אותו בבוקר", נזכר בצלאל, "אם דניאל היה מבקש מהמדריך שיעיר אותו, אז כשהמדריך היה נכנס בבוקר לחדר דניאל כבר היה לבוש ומוכן. דניאל היה אדם שאם הייתה לו משימה, הוא עמד בה ולא משנה מה. חוץ מזה, הוא היה עושה הכל על הצד הטוב ביותר. אין עיגולי פינות".

"הוא אף פעם לא ויתר לעצמו, תמיד ידע מה הוא רוצה מעצמו"
בצלאל משתף כי אביו של דניאל, הרב דורון פרץ, סיפר שכשהם גרו ביוהנסבורג לפני שעלו לארץ הייתה בבית הספר של דניאל תחרות בהלכות פסח. דניאל התחרה ולמד עם אביו חודש לפני, ולבסוף זכה במקום השני. הוא התבאס ובשנה הבאה החליט לגשת שוב, ממש ברגע האחרון. הוא למד ימים ספורים לפני החידון וזכה במקום הראשון. כשאביו ניסה להבין כיצד זכה, אמר לו דניאל: "אבא, שנה שעברה עשיתי את זה בשבילך, והשנה עשיתי את זה בשבילי". הסיפור הזה גרם לבצלאל להעריך את חברו עוד יותר: "זה מראה המון על הדבקות שלו, על המשימתיות שלו. הוא אף פעם לא ויתר לעצמו, תמיד ידע מה הוא רוצה מעצמו".

יש לך זיכרון לסיפור משמעותי ממנו?

"אני התחתנתי ממש לפני ראש השנה האחרון, כשדניאל היה בקו עזה, ממש היכן שנפל", הוא משתף, "היה חשוב לי שהוא יבוא לחתונה והוא אמר לי שלא בטוח שיוכל לצאת. בשעה 15:00 בצהריים ביום החתונה, קיבלתי ממנו שיחת טלפון בה אמר לי בהתרגשות: 'הפכתי עולמות והצלחתי לצאת לחתונה שלך'. רמת השמחה שלי הייתה בשמיים".

בצלאל המשיך וסיפר: "המון אנשים שהגיעו לחתונה שלי לא פגשו אותו הרבה זמן. הרבנים, המורים, חברים. בדיעבד אני יודע להגיד שזו הייתה הזדמנות לכולם להיפרד ממנו בפעם האחרונה. לפחות הספקתי שיהיה בחתונה שלי. כמה שבועות אחר כך הוא כבר נהרג, אחרי שהספקתי לראות אותו רק עוד פעם אחת אחרי החתונה שלי, ממש קצת לפני שנפל".

"הבשורה על מותו תפסה אותנו לא כל כך מוכנים"
איך שמעת על נפילתו של דניאל ז"ל?

"מאז השבעה באוקטובר היינו ממש יום יום עם המשפחה של דניאל. לפני מספר חודשים התחלנו מנהג קבוע בימי שישי - ריצה לזכות דניאל שאהב מאוד ספורט. ממש האמנו שהוא חי וחזק ושהוא יחזור, אז הבשורה תפסה אותנו לא כל כך מוכנים. ביום ראשון התקשר אליי חבר טוב ואמר לי שאחות של דניאל ביקשה שנבוא אליהם הביתה, מכיוון שצה"ל הגיע ובישר שמצא תיעוד לפיו דניאל אינו בחיים". הוא ממשיך בכאב: "ישר הגענו וישבנו איתם, עוד לפני שדובר צה"ל הודיע רשמית. הקפדנו לעדכן את החברים הקרובים והרבנים שליוו אותו במהלך השנים, כי לא רצינו שיצא מצב שהם ישמעו את הבשורה מהתקשורת".

בצלאל מדגיש שהוא בטוח שהם, החברים הקרובים של דניאל, ימשיכו להיות עם המשפחה שלו. "מלבד זה, אני בטוח שדניאל היה רוצה שננציח אותו באמצעות ספורט, שזה דבר שהוא כל כך אהב. בכל זמן פנוי שהיה לו הוא היה רץ, משחק כדורגל, עושה ספורט אתגרי".

דניאל תמיד שאל את עצמו: "אם לא אני אז מי?"
בצלאל מסיים בסיפור מצמרר: "אחרי השבעה באוקטובר מצאו יומן שכתב דניאל, ובו משפט שרשם לעצמו כמוטו לחיים: 'אם לא אני אז מי?'. רס"ן בר פלח ז"ל כתב אותו לפני נפילתו ודניאל אימץ אותו בכל משימה. הוא תמיד שאל את עצמו: מי יסתער ראשון אם לא אני? מי יהיה הקצין הטוב ביותר אם לא אני? תסמוך על עצמך. יש לך כוחות גדולים. זה מה שהוא היה, בפשטות".

https://www.kipa.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/1178545-0/

מאגר 'מח עצם' לזכרו של דניאל

ב-7 באוקטובר, סרן דניאל פרץ בן ה-22 היה מפקד יחידת טנקים המוצבת בבסיס נחל עוז, בגבול עזה. במשך 163 ימים לא ידעו הוריו מה עלה בגורלו של בנם. הם שמעו שברי פרטים על הכאוס ועל תפקודו המדהים ומעורר ההשראה בעת הלחימה, על הפיקוד שלו ועל תושייה שהצילה רבים, אך לא ידעו מה עלה בגורלו ובגורלם של חברי צוות הטנק – מתן אנגרסט, איתי חן ותומר ליבוביץ'. מדים מוכתמים בדם העידו על פציעה משמעותית, אך רק ב-17 במרץ הותר לפרסום כי דניאל נרצח והוגדר חלל צה"ל חטוף בידי ארגון טרור.

אביו, הרב דורון פרץ, יו"ר תנועת המזרחי העולמית, מספר על דניאל ועל המסע האישי שלו עד היותו גיבור שמסר את נפשו בעד עמו וארצו:

"דניאל היה הבחור הכי חברותי וכיפי שאפשר לדמיין. ילד עם המון אנרגיה, תמיד פעיל ותזזיתי. היו לו אין-ספור חברים מכל צומת בחייו: מדרום אפריקה, מהלימודים, מהצבא ומהיישוב. לא פחות מ-30 אנשים שהגיעו לנחם כאשר ישבנו שבעה הציגו את עצמם כ'חבר הכי טוב של דניאל'. אני חושב שהוא היה מאושר ביותר כשהוא היה עם חבריו. חברו הטוב ביותר היה אחיו, יונתן. הם היו שונים מאוד זה מזה, אבל מחוברים מאוד. תמיד הם היו יחד".

כוח הרצון שלו היה עז. לכל דבר שהחליט לעשות היה נכנס עד הסוף. דניאל אהב ספורט אתגרי ברמה גבוהה מאוד: החלקה על קרח, וויקבורד ועוד. הספורט היה חלק ממנו. בתאונת וויקבורד הוא נפצע וקרע רצועות וסחוסים בברך. הוא נותח ועבר שיקום מסיבי במשך תשעה חודשים, אך נפסל משירות קרבי ונאלץ לוותר על חלומו לשרת בסיירת גולני. "דניאל נלחם במשך חודשים עד שהעלו לו את הפרופיל למינימום הנדרש כדי להתגייס לשריון. הוא אהב את הטנק, את המורכבות שבו ואת העוצמה שלו".

הקרב האחרון של דניאל
שאיפתו הבלתי פוסקת למצוינות סללה את דרכו להיבחר לקצין ולמפקד טנק. "ראיתי אותו מממש את עצמו, נהיה המפקד הטוב ביותר שהוא יכול להיות, וגם מצטיין. הוצע לו להתקדם ולהיות מפקד פלוגה, ובאחת משיחותיי האחרונות איתו הוא התלבט איתי אם להמשיך את הקריירה הצבאית", מספר דורון. "הרגשתי שאני רואה אותו בתקופה הכי טובה שהייתה לו בחייו, והתרשמתי מאוד מהבגרות שלו. חשבתי שהוא פועל מתוך מימוש עצמי ומהישגיות, ולא מתוך מחשבה על האחר. היום אני יודע שטעיתי".
ואז הגיע שבעה באוקטובר.
בבוקר שמחת תורה עמד דניאל כמפקד הטנק על גבול רצועת עזה. בתוך האש והכאוס לחמו הוא וצוותו במשך שעתיים ושש-עשרה דקות, בתחילה מול הגל הראשון של מחבלי חמאס, ובשש-עשרה הדקות האחרונות – מול הגל השני. לאחר שעות של לחימה מאומצת ספג הטנק פגיעה ישירה ודניאל נפל בקרב. עימו נפלו חבריו ואנשי צוותו איתי חן ותומר ליבוביץ' הי"ד. גופותיהם של דניאל ואיתי נחטפו לרצועת עזה, ומתן אנגרסט, חבר הצוות הרביעי, נחטף פצוע. גופתו של איתי הוחזרה ב- 5 לנובמבר לקבורה ראויה בישראל. גופתו של דניאל הוחזרה ב-13 באוקטובר לקבורה ראויה בישראל. מתן, שהיה חטוף בשבי חמאס 738 ימים ושוחרר כמה ימים קודם לכן, הספיד אותו בהלוויה.


אם לא אני – אז מי?
לאחר מותו של דניאל הוחזר להוריו מנחל עוז יומן אישי שלו. "זו מתנה אמיתית שקיבלנו", משתף דורון. בעמוד הפתיחה כתב דניאל כותרת: הדברים שאני חושב עליהם לפני השינה. הוא שאל את עצמו שאלה משמעותית – למה אני פה? תשובתו צמחה בו בעקבות המסע לפולין בכיתה י"א, שבו הפנים את גודל השבר שחווה העם היהודי בשואה. שם, כתב, ליהודים לא היה מי שיגן עליהם, והוא חש שבהיותו מפקד חובה זו מוטלת עליו. בשורה הבאה כתב דניאל: "אם לא אני, אז מי?"

אלו המילים שהניעו אותו בחייו, וגם ביום הגורלי שבו לחם בקרב הראשוני מול מחבלי הנוח'בה והציל חיים רבים. מתוך הבנה שהוא הקו האחרון של ההגנה, בחר דניאל שלא להישאר במקום מוגן ומרוחק מהמחבלים, ובכך להרוג רק חלק מהם, אלא לצאת לקרב במטרה לחסל את כולם, ובכך לסכן את חייו.

מאגר של חיים
חברים מקהילת 'יד בנימין', מקום מגוריה של משפחת פרץ, יזמו מחווה מרגשת להנצחת זכרו של דניאל ז"ל והתאגדו יחד להקמת מאגר קהילתי לדגימות מח עצם. מאגר כזה הוא פוטנציאל ענק של חיים ושל תקווה: הוא מממן את הפיענוח של דגימות מח עצם שבבוא היום עשויות להימצא מתאימות לחולה סרטן הזקוק להשתלה.



השתלת מח עצם היא לעיתים הסיכוי האחרון של חולים במחלות קשות. האתגר המרכזי הוא מציאת התאמה גנטית מלאה בין החולה ובין תורם בריא. בהקמת מאגר אישי או קהילתי, הדגימות שצירופן ממומן על ידי המאגר מקודדות על שמו, וכאשר אחת מהן נמצאת מתאימה לחולה הזקוק להשתלת מח עצם, המאגר זוכה להיות הגורם שאפשר להצלת החיים הזאת לצאת לפועל.

המאגר על שם דניאל הוא אחד המאגרים האישיים והקהילתיים המרכיבים את המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של 'עזר מציון'.

בעבור משפחת פרץ הוא מקור לנחמה ולחיזוק. דניאל נפל במלחמה ביום נורא שבו קופחו חייהם של חפים מפשע. המאגר על שמו ממשיך וימשיך להציל חיים ולסמל את ניצחון הטוב, האור והערבות הישראלית ההדדית.



https://www.ami.org.il/blog/cancer/daniel-peretz-the-story-of-his-life-his-heroism-and-his-legacy-that-saves-lives