נולד ביום י"א בסיון תש"ך (6.6.1960) בחיפה. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "שלוה" שבקריית אליעזר, ואחר-כך המשיך וסיים ארבע שנות לימוד בבית-הספר התיכון עירוני א', אף הוא בקריית אליעזר. בבית-הספר נחשב יעקב לתלמיד מצטיין, שניחן בכושר חשיבה, בהיגיון בריא ובקליטה מהירה של החומר הנלמד. בגיל צעיר הוא הצטרף לתנועת "הצופים" כחניך, וברבות הימים היה למדריך נוער ולמרכז בשבט הצופים "עמית".
יעקב היה ספורטאי מצטיין, ובזכות כושרו הגופני הגבוה זכה להישגים טובים בתחרויות שנערכו במסגרת בית-הספר התיכון. הוא הגיע למקום שני בריצת 1,500 מטר, וזכה בתעודת הצטיינות מטעם משרד החינוך. יותר מכול אהב יעקב את הים והרבה לעסוק בספורט ימי. הוא הרבה גם לשחות, ואף השתלם בקורס מצילים שהסמיכו להיות מציל-חובב בדרגה א'. כמו כן, הוא אהב לצלול ולחקור את צפונות הים, ולכן עבר קורס צוללנים והיה לצוללן מוסמך.
יעקב אהב לעזור לזולת והצטיין ברצון ובנכונות לסייע לנזקקים. לשם כך הוא עבר גם קורס לעזרה ראשונה במגן-דוד-אדום והצטרף לצוות אמבולנס, שעמד בכוננות פעמיים בשבוע בשעות הערב. בתקופת מלחמת יום-הכיפורים התנדב יעקב לעזור לנזקקים בבית-החולים רמב"ם בחיפה, והוא בסך הכול בן שלוש-עשרה.
במסגרת מפעלי הקיץ של הגדנ"ע, עבר יעקב קורס מ"כים והוסמך כמ"כ. בנוסף על כל אלה, התנדב לשורות המשמר האזרחי, לא החסיר מעולם משמרת ושימש דוגמה ומופת לשאר תלמידי בית-ספרו.
עוד בהיותו עול ימים נתגלו ביעקב כשרונות בתחום השירה. הוא אהב לשיר, ובטיולים שנתיים ובאירועים חברתיים נהג לארגן שירה בציבור ואף הרבה לשיר "סולו" משירי ארץ-ישראל.
הוא אהב ספרים, והיו תקופות שהיה קורא שניים-שלושה ספרים בשבוע. הספרנית בבית-ספרו אמרה פעם, שליעקב אין עוד מה לשאול בספרייה כי כבר קרא את כל הספרים.
כשהיה לעלם, החל להתעניין בציפורים ובצפרות. במשך תקופה ארוכה נהג להשכים עם שחר ולשוטט על מדרונות הכרמל, לתהות על אורח חייהן של הציפורים באזור. הוא תיעד את התרשמויותיו בחוברת עבודה ששלח לאוניברסיטת בר-אילן, ומתוך עבודות רבות שנשלחו לאוניברסיטה נבחרה עבודתו, והוא קיבל עליה פרס.
יעקב גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1978 והתנדב להיות צנחן במסגרת חיל-הרגלים. הוא עבר טירונות וקורס צניחה, ואחר-כך נשלח לקורס מ"כים חי"ר. לאחר-מכן, הוא נשלח לקורס קצינים והיה לקצין. במהלך הקורסים השיג יעקב ציונים גבוהים והוחלט להשאירו בבית-הספר לקצינים כמדריך, אף שביקש לחזור לגדוד.
לאחר שתי תקופות של הדרכה בבה"ד 1 הועבר יעקב לבית-הספר למ"כים כסגן מפקד פלוגה וכמדריך מ"כים. אחרי כן הוא נשלח לקורס מפקדי פלוגות, ובסיומו חזר לבית-הספר למ"כים כמפקד פלוגה.
הוא נחשב לקצין מעולה, נבון ואחראי, ובעל יכולת גבוהה ביותר. כמדריך הצליח יעקב להביא את חניכיו להישגים מרשימים, ולהכשירם להיות לוחמים ומפקדים מעולים. כתב עליו חבר לשירות: "כשאני כותב על יעקב, מצטיירת בזיכרוני דמות הבחור הארצישראלי כפי שגדולי העם ומנהיגיו קיוו שייראה. רודף צדק, אוהב את העם והמדינה, זה ששאיפתו להתיישב, להפריח את השממה. מכיר ואוהב את החי והצומח.
"מהימים הראשונים של הטירונות ניתן היה להבחין שיעקב הוא מטובי החבר'ה ומהמובחרים שבלוחמים. למרות שסבל מכאבים ברגליו עקב מאמץ-יתר, היה סוחב אלונקה, מאיץ בחבריו להתקדם ולהיות ראשונים, ומוכן להושיט עזרה לכל נזקק. רוב הזמן היינו בשטח והוא, בידיעותיו המופלאות, היה מסביר על כל צמח; כל ציפור הכיר בשמה וידע את תכונותיה. יעקב סיים את קורס המ"כים וקורס הקצינים בין הטובים ביותר, ולכן נשאר להדרכה. בשיחה שניהלתי איתו על עתידו ושאיפותיו, סיפר שהוא רוצה לחזור לחטיבה ולשרת בה בשנת הקבע שנותרה לו, ולאחר השחרור מהשירות הסדיר לקשור את חייו עם הגולן. הוא רצה לעלות לגולן עם חברתו, להקים יישוב חדש המושתת על עבודת כפיים חקלאית יהודית. שמעתי, שכאשר הגיע להדריך בבית-הספר למ"כים, נהג לדרוש מחייליו את מיטב מאמציהם, כפי שדרש מעצמו... נזכור אותו תמיד, חבריו ואנוכי, כבחור המשמש דוגמה ומופת לכל אדם בישראל, בזכות אהבת הצדק שקיננה בו ואהבת עם ישראל ומדינת ישראל".
במלחמת שלום הגליל הוביל יעקב את פלוגתו למלחמה במחבלים. ביום השני ללחימה, כשהגיעו לכפר סרפנד שבאזור נהר הזהרני, הוא הלך בראש פלוגתו בסמטאות הכפר. תושבי המקום נופפו בידיהם לשלום ואף השליכו אורז על חיילינו, אך לפתע נורתה מאחד הבתים אש צפופה ויעקב נפגע ונהרג.
ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982) נפל יעקב בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו הוענקה לו דרגת סרן.
2
