רבש"צ מפלסים
סרן ישראל יודקין בן 22 היה סגן מפקד פלוגת מפלסים מגדוד "נצח יהודה" נפל אתמול בלילה בקרב בג'באליה שבצפון רצועת עזה, לוחם חרדי מכפר חב"ד, היה הלוחם הכי קדמ של מפלסים, תמיד ראשון באור ראשון!
בפעולה הזו נהרג חייל נוסף מהגדוד, חרדים שמגינים על קיבוץ חילוני. לצערי, זה לא נפוץ אבל במקרים כשזה קורה אז זה טוטאלי מהנשמה הכי טהורה ומאמונה אמיתית בדרך,
הייתי שומע את ישראל בקשר וגאה בו כאילו היה הבן שלי באחד הימים כבר לא התאפקתי מהחשש שזה "ירים לו את האף" וכתבתי לו בוואצאפ : גיבור! עקבתי אחר הפקודות שלך בתרגיל ולא פעם ראשונה אוהב אותך ואת פו"ש שלך.
ראה עוד > >
אבישי (היה עם ישראל בקורס קצינים)
ישראל היה פשוט איש מיוחד, המפגש הראשון שלי איתו היה בחדר בבהד 1 והדבר הראשון שעלה לי ממנו היה החן שלו, לא יודע להסביר זאת אבל פשוט מין טוב לב ואור בעיניים שגורם לך להבין שזה אדם טוב שאתה רוצה פה איתך.
התחברנו ממש וכל פעם גיליתי מחדש את הנתינה שלו.
כל שבת שסגרנו הוא היה מארגן קידוש וכשהיו מחמיאים לו היה אומר שטויות רק העברתי את זה לפה, למרות שבפועל היה קונה הכל סוחב הכל מארגן את הכל ועושה זאת בסטנדרט מטורף.
בתור הרספ של הפלוגה ישראל היה אחראי לכל הפריסות של הפלוגה ואני יכול להגיד שבזכותו הפלוגה שלנו אכלה הכי טוב בפער.
באחד הימי תרבות של הפלוגה ישראל שלח אותי ועוד חיילת לקנות פריסה לפלוגה, הביא לי כרטיס אשראי יחד עם רשימה ואמר לנו אל תחסכו כלום! חשבנו שיש תקציב (כרטיס מ״פ וכו) ובאמת העמסנו, כשהגענו שאלתי אותו אם זה תקציב של הפלוגה והוא אמר לי עזוב שטויות מה אתה מתעסק בזה והלך.
הטוב לב שלו התבטא בזה שהוא נצמד לאחד החבר׳ה הפחות חזקים בצוות - לוחם מהיחס״ר הבדואי שהיה בסכנת הדחה ופשוט דחף אותו שלא יוותר וקידם אותו המון בפן החברתי.
יצא לי להיות צמד שלו בכמה ניווטים, הוא הגיע בלי המון רקע מקדים ועם פער ביחס לחבר׳ה בסיירות וכו. אבל בנחישות באמת מטורפת הוא פשוט לא ויתר ועשה כל ניווט בצורה מקצועית ביותר, בשום שלב הוא לא ויתר על נקודה. ובזמן שעשה ניווטים עם חונך הוא למד את שני הצירים - גם עד נ.ב ובמקום לכנוס יחד עם החונך לנ.ס ניווט לשם ודקר נקודות. הוא היה אדם באמת באמת טוב עם אור ונשמה טובה.
ראה עוד > >
אמא של שני חיילים ששירתו תחת ישראל
ישראל לא להאמין שהתואר הזה הוצמד גם אליך.. לא נתפס, איזה נמרץ היית !!!
מדבר מהר זז מהר, תקתקן ....
רוצה להגיד לך מילות פרידה, שלא הספקתי ....
ולספר לך מה היית עבורי ועבור משה והאחים שלו בימי השירות.
הייתם צמודים שנתיים כחברים וכלוחמים .
ואתה כמפקד הקשבת לכל הדאגות שלי בימים ובלילות
ויש לי הרבה ..גם מתוך פעילויות בעזה ענית להודעות ,והבטחת שאתה שומר לי על הילד.
היית תמיד סבלני ומרגיע .הידיעה שיש עם משה מפקד שהוא חבר שאוהב עם לב ענק
שיעשה הכל בשבילו כל כך תמכת בנו בשנתיים האלה .
מי דמיין שתהיה כאן מלחמה מי דמיין שאתה תלך בה.
ככה בכזאת קלות לא נתפסת. זה כואב בטירוף, עכשיו כשהלכת
אני מבינה כמה מקום תפסת בלב שלי ושל הילדים
אנחנו כואבים את לכתך כל כך. היית בשבילי כח גדול נחמה הרגעה תקווה ועידוד
בימים שלא ראיתי את משה שבועות וחודשים שאלתי אותך מתי אתם כבר יוצאים
ענית לי שלא יוצאים ויש מלחמה והכל בחן ומתיקות .
אני יודעת שמשה למד ממך המון. אתה אישיות והשראה לאומץ לנחישות לאהבת צדק ואמת .
תודה לוחם גיבור עם לב ענק החיים שלנו שבריריים כל כך הלואי שננצל את הרגעים כאן לאהוב
שנמחל ולא נתעכב על מחלוקות .תנוח על משכבך בשלום ילד פלא
ראה עוד > >
רופא הגדוד
ב-15 בינואר 2022 נכנסתי לתפקיד כרופא של גדוד נצח יהודה. הגדוד תפס קו ברמת הגולן, בפעם הראשונה מחוץ לגבולות איו"ש, מאז הקמתו.
דיברו על קו ארוך של 11 חודשים, בלי אימונים, בלי רענונים.
הייתה אווירה קצת עייפה בגדוד. החיילים היו מתוסכלים משעמום בקו הרחוק מהבית, הרחוק מפעילות, בלי האקשן של איוש. רבים מהחיילים התגייסו לגדוד מתוך רצון אמיתי ועמוק לשרת את המדינה בקו החזית, לשמור על הבית ולהילחם בטרור.
ובקו ברמת הגולן אין אויב שרואים בעיניים, אין פעילות.
יש רק את אותה שגרת סיורים יומיומית, מוצבים מרוחקים וקרים, וכל השאר היה תלוי במפקדים.
בפעם הראשונה שהגעתי לתל פארס לא הבנתי איך אפשר לחיות שם. הר גבוה, בונקר עמוק לתוך ההר, חדרים בלי חלונות ובלי אור שמש.
נכנסתי למסדר רופא ארוך עם החופל. מהתחלה שמתי לב לחיילים של מחלקה מסוימת, המחלקה של ישראל יודקין. הוא היה אז מ"מ חדש בגדוד, צעיר ומאוד נלהב. דחף את החיילים שלו עד לקצה. בקו העייף והמשעמם בגולן ישראל הריץ את החיילים שלו כל בוקר, אימן אותם במטווחים, עשה להם מסעות ונלחם על השגרה היומיומית שלהם. כל זה עם חיוך ומרץ בלתי נדלה, גם כשלשאר המפקדים בגדוד כבר נמאס מזמן מהקו הזה.
פעמים רבות הייתי צריך לריב עם ישראל כדי שחיילים שלא יכולים לרוץ ינוחו ויעשו פיזיותרפיה. מהצד השני, לא היה קצין בגדוד שהיה בקיא כמוהו בתיק הרפואי של כל חייל, בהפניות שלו, בבעיות בבית. הוא היה משגע אותי אם חשב שחייל קיבל טיפול לא נכון או שחשב שאני גורם לחייל לוותר לעצמו. הוא רצה לדחוף את כולם עד קצה גבול היכולת.
יום אחד הוא נכנס אליי בשושו למרפאה, וביקש לראות אותי לבד. בדקתי אותו והבנתי שיש לו בעיה רפואית שהוא סוחב עוד מקורס קצינים ושצריך ניתוח עם החלמה ממושכת. דיברנו על משך ההחלמה ועל מה שיידרש ממנו. כמה ימים אחרי הניתוח אני מגלה שבניגוד להמלצות הכירורג, ישראל נמצא עם המחלקה שלו בשיא אוגוסט באימון בבקעת הירדן. הוא חוזר אליי עם כאבים וזיהום בפצע הניתוח. היה צריך לערב את המגד ואת המפ שלו כדי להכריח אותו להחלים בשקט. הוא פשוט סירב לקבל את זה שלא יהיה עם החיילים שלו. בניגוד לכל בנאדם נורמלי שהיה יושב בבית ישראל התעקש להיות במוצב. כל יום היה מגיע למרפאה כדי שאטפל בפצע שלו. היינו יושבים ושותים קפה ומדברים על החיילים.
כשהחלים מהניתוח הוא פשוט חזר לתפקיד שלו בשיא המרץ כדי לחזור לכושר ולא להישאר מאחור. לאורך התקופה בגדוד ראיתי איך החיילים שלו מעריכים אותו יותר ויותר, איך מתגבשת לה מחלקה חזקה שמובילה בגדוד פעם אחר פעם. איך מרץ ועוז רוח של קצין אחד דוחפת את החיילים גם ברגעים הכי קשים ובתוך התקופה הכי שוחקת שיש.
ישראל, היית קצין מדהים וחבר. בתוך התקופה הקשה בגדוד העלית לי חיוך על הפנים והזכרת לי שיש לעשייה שלי משמעות גדולה יותר ממה שאני יודע.
לעולם לא אשכח את החיוך שלך, את המרץ הזה, את הדאגה לחייל הפשוט
את הרצון לפרוץ את כל תקרות הזכוכית ולהיות הכי טובים שיש
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים
ראה עוד > >
יצחק (חייל של ישראל)
שבת אחת בדיוק שהפלוגה ניגשה לאכול את סעודת השבת, הייתה אזעקה בשדרות. ישראל יודקין הי"ד סמ"פ של אותה פלוגה קם ואמר לכולם שהוא לא מוכן לשבת לאכול אם תושבי שדרות רצים לממ"ד. הוא יצא לאורך כל השבת לשטח לשמור ולהגן על תושבי שדרות".
ראה עוד > >
בנימין (חבר ממשחקי הכדורגל)
ישראל, הילד המתוק הזה שאתם רואים בתמונה היה גיבור ענק, חובב כדורגל מטורף
נהרג בקרב בגאבליה בהגנה על המדינה.
ישראל רץ איתנו שנים עוד מהמגרשים הקטנים בלוד לפני 6-7 שנים.
בשנים האחרונות ישראל התגייס לצבא והתקדם בצורה עוצמתית עד שנהפך לסגן מ"פ בגדוד נצח יהודה.
מי שהיה מגיע במוצאי שבת לרמת גן היה נתקל בקבוצה של שחקנים דתיים. אחד עם חולצה של מכבי, אחד של חיפה, חרדים למהדרין. אבל על כל השבט הזה של 7 חברים הנהיג ישראל יודקין.
היה הקפטן של קבוצה שהוא קרא לה בטורנירים- החיילים של זהבי, כינה אותה כך בגלל אהדתו הגדולה למכבי. גם שהיה לו אפטר בלחימה אחרי כמה חודשי לחימה היה שולח לנו הודעה כי רצה להתפרק קצת לפני שחוזר חזרה למלחמה שוב לקרבות.
יותר משחקן כדורגל מוכשר, ישראל היה מנהיג. הוא שימש כמפקד פלוגה בגדוד החרדי "נצח יהודה", שנמצא עמוק בתוך עזה.
אנחנו זוכרים את ישראל כבחור חייכן, מלא שמחת חיים ואהבת אדם. אהבתו לכדורגל היתה עצומה, אך אהבתו לחבריו ולמדינה עוד יותר גדולה. איש יקר מאוד.
ראה עוד > >
אמא של חננאל (חייל של ישראל)
זכינו להכיר אות ישראל אישית, הבן שלי היה מאורס כשהתחילה המלחמה וכיוון שהמחלקה שלו הייתה בגדר ללא טלפונים היינו מתקשרים על בסיס יומי /כמה פעמים ביום לישראל .הוא תמיד היה עונה ברוגע כאילו אנחנו המשפחה היחידה שרוצים לדעת מה קורה עם הבן שלהם. הוא נתן לנו את הרוגע שהבן שלנו בידיים טובות והכל בסדר ואין צורך לדאוג. כיוון שהבן היה מאורס והיה קשה שלא נפגש עם הכלה והמשפחה ,הוא הציע שנבוא לבקר אותו ושמר את זה בסוד , סידר לנו כניסה, אמר שנתקשר מתי שנגיע והוא יביא אותו למקום מפגש. גם אחרי שהגענו ביקשתי ממנו שיאפשר לנו להקפיץ אותו לכלה בקצרין ועוד נשארנו עוד קצת אחרי השעה שנקבעה. הוא ממש זרם עם הכל למרות שזה היה תחילת המלחמה. גם לחתונה הוא דאג להגיע עם כל המחלקה בהפתעה ונשארו כמעט עד הסוף לשמח. זה ממש "עשה" את החתונה. הבן שלי מאד אהב את ישראל ולמד ממנו המון אפילו שהיו זמנים שהיה קשוח איתו , בפועל הוא ממש דחף אותו קדימה.
ראה עוד > >
27/12/2023
ליאל
הייתי חמליסטית באוגדה 210 ישראל תפס שם קו שנה וחצי כמעט שעוד היה מ״מ בגדוד שלהם הכרתי אותו שתפס חמל במקום אחד החיילים שלו שקרה לו משהו בבית והיה צריך ללכת
ישראל אישור לו ללכת ולקחת את החובות שלו עליו כדי שיוכל ללכת הביתה
בחיים לא פגשתי קצין שעשה עבודה כפולה ממה שיש לו בשביל החיים שלו הוא סיפור לי כמה הוא אוהב ומעריך אותם ורוצה לעשות להם טוב סיפר לי על החלום שלו להמשיך בצבא לצד אישה שאוהבת ותומכת בו וזה ריגש אותי לא היה לי הרבה אינטרקציה עם אנשים חרידים לפני אבל הגדוד שלו והוא במיוחד היה מה ששינה לי את התפיסה אליהם
ראה עוד > >
1
16
19
