סרן רון צרפתי הי"ד

הספד 30 מסבתא זהבה

לפני 22 שנים קיבלנו מתנה. מתנה יפייפיה, מתנה שהביאה איתה המון אושר ושמחה.
למתנה הזאת קוראים רון.
אף אחד לא סיפר לנו שהמתנה תיהיה זמנית, זמנית מדי!
מישהו שם למעלה לא שמע שמתנות מוצלחות לא מחזירים.
רונצ' אהובה שלי, יפה שלי, נכדה מדהימה שלי.
מזה כחודש הטלפון שלי נדם משיחות הטורבו איתך.
הטלפון נדם מקולך, מהשמחה שהבאת בכל שיחה, ומהסיפורים הרבים שהיו לך.
היי סבתא אהובה שלי - כך היית פותחת את השיחה.
איך את מרגישה? הכל בסדר איתך? מה עשית השבוע?
אחרי שקיבלת את כל התשובות, התחלת להפגיז את מה שקורה בבסיס, מה שקורה באישי, ואיך עבר עלייך השבוע. כמובן שלא החסרת אף פרט גם אם לפעמים יכולת לחסוך באינפורמציה.
לא פעם הייתי קוטעת אותך ואומרת לך - It's too much information, ואת היית עונה - סבתא את יכולה להכיל, אני רוצה לשתף אותך שתדעי הכל.
את הסבתא הכי גזעית וצעירה ברוחך.
אני כמובן הייתי מקשיבה בקשב רב.
ידעת תמיד לפנות אליי לקבל עצה, לשמוע את דעתי ובהרבה תחומים לא הייתי חוסכת ממך ביקורת שלא תמיד הייתה לרוחך. עם זאת דאגת לומר לי שכייף לך לשמוע את האמת גם אם לא תמיד הסכמת איתי. זה גרם לך למחשבה נוספת.
שהיית קצת מדוכדכת היו לנו שיחות ארוכות שבסופם היית אומרת לי: את תמיד מרימה לי ונותנת לי כוחות להמשיך ולשנות.
רונצו'ק, הגעגוע למגע שלך, למראה ולקול אינם מרפים ולו לדקה אחת, והכאב קורע את הנשמה בעוצמה שלא הכרתי בעבר.
אני לומדת ללכת כמו תינוק בדרך החדשה שסללת עבורי.
דרך מלאה במוקשים, מלאה במהמורות ואתגרים חדשים.
אני באמת מנסה בכל כוחי לצעוד ישר בדרך המפותלת וזה קשה, קשה מאוד!
את חסרה לי בכל רגע ביום ובליל.
הרצון לחבק אותך ולהרגיש אותך נושק לשמיים בזעקה עצומה.
מאות אנשים שניכרו בדרכך וזכו להכיר אותך, להרוויח את החיבוק העוטף שלך לא מפסיקים לכתוב עלייך ומתארים את רון שלנו שהשאירה חותם על כל אחד ואחת.
את רון פיית המדבר עם היופי האין סופי הפנימי והחיצוני, עם החיוך שמרוח על פנייך.
הכל כבר נאמר ונכתב עלייך, גם במילים וגם בשירים ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.
אהובה שלי תשמרי לי מקום צמוד אלייך שנוכל להשלים את כל מה שהחסרנו, שתוכלי לספר לי הכל ואני מבטיחה לא לומר יותר It's too much information, אבלע ואעוט על כל מילה וכל סיפור.
נוחי בשלום על משכבך ותמשיכי את שהתחלת כאן למטה, כמו שרק את יודעת, כי כל מטרה שהצבת בחייך היה בינגו.
אוהבת אותך ואוהב אותך עד נשימתי האחרונה.

נהורה מזרחי

בדקה אחת שפויה
הצלחתי לראות
מלאכים בשמי הארץ הזו
אלוהים לא מוותר עלייך
אז מה בינתיים?
דמעות של תחינה
קרוב לאדמה ,רחוק מהשמיים.
רון שלנו תחזרי הבייתה

הספד

נהורה מזרחי

אתמול הבחורה הכי חיה שהכרתי בעולם נטמנה באדמה .
הר של זרים ופרחים היה על מקום קבורתה ,זה נראה כל כך פורח וססגוני מבחוץ
ממש כמו שהייתה נשמתה הטהורה
יפה וססגונית
ישבתי לידה בוכה ,ממאנת להיפרד
אמרתי תהילים לנשמתה
כואבת ,כי הבדידות בלעדייה קשה
אבל,מתנחמת
רון בת לימור וארז נמצאת במקום טוב
מלאכית עם עיניים ירוקות ,חיוך כובש
ומי שצריך מקבל שם גם חיבוק עוטף.
ואלו המילים שהקראתי לה אתמול בדמעות
סמוך להר הפרחים
כ"ב תשרי חג שמחת תורה
שבת, רון בנובא
רון ילדה של חופש
ילדה של אהבה ונתינה
הייתה בך כל כך הרבה אהבה
היה לך עוד הרבה מה לתת ליקום
ובשבת אחת הרע השתלט
והפסיק את הריקוד שלך
את חוללת בחיים בחן המיוחד לך
בשנה האחרונה קיבלתי שותפות בחיים שלך
ומעולם לא חשבתי שאת המתנה הזו ייקחו ממני כל כך מהר
בדרך הטבע לא מובן מה הקשר בינינו
אבל,אני ואת ידענו
הרגשנו מה זה קשר בין נשמות
דיבורים עמוקים על מעברים בנפש
אהבה אמיתית ,כנות ואפס שיפוטיות.
כשחשבתי שאני נותנת קיבלתי כפל.
רון,השארת אחרייך חוסר גדול
שאף אחת לא תוכל למלא
יום רביעי הגעת לחגוג איתנו מסיבת יום הולדת לאדל
לא שיערנו שזו מסיבת פרידה
חיבקת את תהילה שלוש פעמים ונתת לה
עצות למשברים של עכשיו
והבטחת שאחרי הפסיכומטרי עוד ניפגש
ליוויתי אותך לרכב ועמדנו עוד לדבר
לא יכולנו להתנתק
כבר היית חייבת להגיע לשיעור
התחבקנו חזק אמרתי לך תשמרי על עצמך
וליוותי אותך בעיניים אוהבות לדרכך.
איך אפשר להבין שזו הייתה פרידה נצחית
ממך רון ,שהיית סמל של חיים
אף אחד לא הכין אותנו בחיים ללב שבור
כזה ששורף לנו את כל הגוף
אני יודעת שאת נמצאת במקום הרבה יותר טוב
מאיתנו .
נשמה טהורה
מה שנשאר לי עכשיו זה להתפלל חזק יותר לתחיית המתים כדי להיפגש איתך שוב כמה שיותר מהר.
בחייך נתת,חיבקת ,עטפת ואהבת
והיום אנחנו פה שבורים בלעדייך,
אבודים ,כואבים.
רון ,השארת לנו דרך של אמת ואהבה להמשיך מהמקום שבו את הפסקת
להמשיך להכיל אחרים ,גם את השונים
להפיץ אהבה ולחייך
לעטוף בחיבוקים את הנזקקים
ולהיות אחד בשביל השני
רון אהובה ,
חלק מהלב שלנו נשאר אצלך
מבטיחה לך בכל שמחת תורה
יהיה גם נר נשמה של יום אחד שיבער לעילוי נשמתך
רון בת לימור וארז
את היית התורה בעצמך .
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים

נהורה מזרחי

שבת בראשית
פרשת השבוע שנקרא השבת
מתארת את בריאת העולם
שמיים ,ארץ ים אור חושך
בעלי חיים ואדם ראשון .
יום שישי שעבר התארגנו
לשבת שמחת תורה
כשיהודים רקדו עם התורה
מחבלים טווחו ביהודים
כשחלקנו שמחו
אחרים שכבו בפחד אימה
והתחננו לעזרה
רצו להמשיך את החיים ,
חלקם ניצלו
חלקם כבר לא איתנו .
שוב יום שישי
ואני צריכה להתארגן לשבת
ולא רוצה
לא רוצה
כי זה אומר שעבר שבוע מהתופת
שבוע בלי האהובים של כולנו
שבוע של מראות זוועה
של פחד ומתח
של אובדן וכאב
ודמעות
דמעות
ופרידות
פרידות
עם שלם בוכה דמעות של דם
רצחו אותנו בגוף ובנפש
טבחו את ילדינו ,חברינו משפחתנו
והעולם נדם .
והשורדים שואלים למה זה קרה לנשמות הללו?
אם רק הייתי במקומם?
אם רק הייתי מגיע עוזר?
אם הייתי יכולה לתת עיצה
לשלוח עזרה ?
הבוקר חלמתי להחזיר את הגלגל אחורה בזמן
ולהזמין את רון אליי לשבת
אולי היא לא הייתה במסיבה .
מתפכחת
מבינה
שיש הנהגה לעולם
ואני הפשוטה לא מבינה כלום.
ושואלת אותך רון ,נשמה טהורה אולי תוכלי לרמוז לי
למה בכלל ניפגשנו?
מה הייעוד שלי להמשיך את האור שלך ?
איך אני יכולה להמשיך אותך ?
כי את היית נשמה של חופש
של צבעים ססגוניים
את היית החיים .
בלכתך השארת דרך
דרך של לחימה על האמת
דרך של אומץ לשנות
דרך של תבונה לקבל את השונה .
שבת שלום למשפחה שלך
אבא ארז ,אמא לימור
אח שלך בר אחותך רז
שבת שלום לך רון .

נהורה מזרחי

והארץ תוהו ובוהו
חושך על פני תהום
הטוב והרע מתערבבים
ואנחנו חסרי אונים.
כולנו חווינו את הפחד והכאב הבלתי נסבלים בימים האחרונים
איך מתמודדים עם כל הכאוס הזה?
איך עוברים דרך הפחד הזה ,
איך מתמודדים עם כל הכאב הזה?
אפשר בכלל להתחיל לעשות סדר בכל הבלאגן הזה?
איך מפסיקים את הדמעות ?
איך מבינים את מה שלא נתפס בשכל?
רגשות של כעס ,תיסכול ,אהבה ,חוסר אונים ,חיוך שעולה לפעמים
בדידות גדולה בתוך הנשמה
בור שחור שמנסה לשאוב
ולהרוס את מעט הטוב שעוד נשאר.
חושך גדול על עם שלם
ובתוכה משפחה אחת יפה
משפחת צרפתי האהובה .
הדבר היחידי שאפשר להבין כשיש חושך כל כך גדול
זה מאיפה מאיר האור
רז מצאה אותו בכוכב מאיר במיוחד שמלווה אותם
בחדרה מעל ביתם
והעיניים של כולנו בימי השבעה
מתנשאות אלייך רון ,פייה יפה
שממשיכה להאיר את אורה
שלנצח את השביל למשפחה
את מאירה .
אמא ואבא מתגעגעים
מסתכלים סביב ומרגישים
בכל אחת ואחד שלנחם מגיעים
הם מוצאים את האור המיוחד
שהשארת
כמו פייה עם שרביט של קסמים
נגעת בלב של כולם
והשארת חותם.
כל הכללים שקבענו לעצמנו בחיים
עכשיו הם משתנים
אין כאן אנשים שונים
כולנו מאירים
אם רק נמשיך להיות כמוך
עם עיניים טובות
מאירות
אם רק נצליח להמשיך את החיבוק שעוטף ,
מגונן .
אם רק נצליח להיות אמיצים
ולשנות את מה שאנו יכולים.......
יכול להיות שאנחנו צריכים לבחון את הדרך שלנו מחדש?
אחרי שבעה
חוזרים אל מול אדמה
המציאות טופחת על פניהם
של אבא ארז אמא לימור רז ובר
סבתא זהבה ,אלמוג, מוטי
משפחה
חברים
חברות
מעגל כל כך גדול .
ואין שיר שינחם
ואין מנגינה שלעד תתנגן
אבל ,הריקוד של הלב
בכל זמן, גם בכאב ,גם במשבר
גם בחיוך ,גם בשמחה
הוא ימשיך .
יכול להיות שבדרך שהלכנו
יש שביל שבו לא הבחנו?
ואז אני מביטה לשמיים
ורואה את החיוך היפה שלך
מבעד לעננים הלבנים
מרגישה את השמש עוטפת
מחממת
שומעת לחישה
תדעו כולם שאני כל כך אוהבת

נהורה מזרחי

בראשית ,נח,לך לך .
שלוש פרשיות מאז שבת שמחת תורה ,שבת שלא נשכח ,שבת שלעד בנשמתנו חקוקה .
והמדינה במלחמה,
ועדיין לא נמצא מרגוע לנפשנו
מלחמת הלב שרוצה לחזור ליציבות
ובפנימיות הלב המבקש לבנות דרגת אמונה חזקה.
אני לא יודעת מה איתכם
אבל,לי זה מרגיש שהשם לקח את כל הנשמות הטובות והיפות ,
למה אותם?
אולי ,כי הם יכולים למעלה לפעול ולהשפיע טוב עלינו ?.
והימים עוברים ,סופרים יום אחר יום
חיים עם משברי אמון עמוקים מול כל מה שהאמנו בו,מול כל מי שסמכנו עליו.
מחבלים פרצו לבתים ,למרחב המוגן שלנו
וכשהייתה אפשרות לזעוק ולבקש עזרה ,לא נענו ,נשארו לבד במערכה .
מול כוחות הרשע כשאין בידם איך להגן על הגוף והנשמה .
סמכנו על גדרות ,חיילים ושרים
האמנו באלוקים
ונשארנו עזובים,בודדים,בוכים
כואבים
וזה דורש מאיתנו
לך לך ....
זה דורש מאיתנו להכיר את עצמנו מחדש .
משברים מביאים למערבולת של רגשות שמטלטלים.
ואנחנו מחפשים קרקע חדשה בתוך כל חוסר הוודאות שמנסה לשאוב אותנו מטה ,מטה .
אמונה נקראת קרקע,אמונה מביאה יציבות.
והבחירה מה נעשה עם המציאות הזו?
"לך לך מארצך ,ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך....."
חיפוש אחרי אנרגיית החיים
יציאה מאזור הנוחות
לעבד את הכאב ולבחור בחיים .
הנשמה שלנו מחפשת בהירות
בזמן של חוסר אמון וחוסר ביטחון
עכשיו אנו מבינים שאת החיים שחיינו עד עכשיו לא הכרנו.
במשברים הגדולים מתגלים סודות גדולים
משהו בתוכי שצעק כבר זמן רב ולא איפשרתי לו לצאת כי פחדתי לשנות
פורץ
ומעמיד אותי במקום של השינוי
השינוי הזה שבו תלויה השמחה ,האהבה ,האמונה.
ונכנס האומץ לשנות .
לבחור בלך לך .
נשמה שמעי משהו חדש,
תאהבי בלי לרצות לשנות אף אחד
ואני קולטת שאנחנו שונים ואני אוהבת אתכם .
אברהם אבינו מחפש את שורש החיים שלו
ואנו היום מבקשים ללכת איתו
לעלות עוד מדרגה
ולגדול.
מקדישה את הלך לך שלי לכל ההרוגים
לשובם של החטופים,לרפואת הפצועים ,לשמירה על החיילים.

נהורה מזרחי

פרשת תולדות
ואלה תולדות יצחק ...
חלק מהפרשה מסופר על לכתו של יצחק.
כשבא צדיק לעולם כל העולם שמחים והוא בוכה.וכאשר נפטר צדיק מן העולם כל העולם בוכים והוא צוחק.
ולמה הדבר כך?
מכיון שכשצדיק בא לעולם הוא בוכה שהוא נכנס לרשותו של היצר הרע ויצתרך לערוך איתו מלחמה קשה וכאשר מת צדיק הוא שמח בפטירתו ,כי הוא הולך לקבל שכרו על מלחמתו ביצר הרע ונצחונו שניצח אותו.
אבל,העולם בוכים על שאבד צדיק מן הארץ .
ואין עוד מי שיעמוד לצידם על כל הרעות שמתרחשות בעולם.
כי הצדיק היה מורה להם את הדרך ומורה להם.את המעשה שינהגו.
ובזמן שהצדיק חי הייתה טובה לעולם ובזכותו היה שפע.
עוד פרשה מאז שבת השחורה
ואני אט אט מגלה עוד סודות
על רון הנשמה .
רון המנצחת !
כמו בפרשה שיצחק הצדיק מסתלק
כך ההרגשה בלכתה של רון המלכה
כמה שמחה היא הביאה בלידתה
כמה כאב ושכול היא השאירה בלכתה
כמה אנשים הוארו מאורה
וכמה נשמות נשארו בחשיכה
ואין מי שימלא את מקומה .
ואנחנו עדיין בסצנה הזו
והנפשות מתחילות לנסות לחזור לחיות ,
אנחנו מנסים להבין את הסיטואציה
ולהתחיל לפסוע
צעד ,צעד.
לא עוזבים את הכאב,
את הכאב הזה אנחנו לוקחים איתנו
ובכל צעד שעושים ,
תוהים,
איך אנחנו מצליחים לחזור להיות מי שהיינו
לפני השביעי באוקטובר
לחיים של שמחה ,אהבה ואמונה ?
פרשת תולדות
פרשת ההולדה
בבריאה הפשוטה שלנו ,דבר מוליד דבר
בעומק הפנימי ,בהתבוננות פנימית
אני שואלת מה הכאב הוליד בתוכי?
איך אצליח לגלות את סוד כאבי הגדילה ?
ומאיפה אשאב את הכוחות לגדול מתוך הכאב הבלתי נסבל הזה ?
אמונה ,אהבה,כנות ,אמת
אמונה בעצמי ובכוח רוחני גדול ואוהב.
אהבה למי שאני ולכל נשמה שאפגוש בדרכי .
כנות עם עצמי,לא לפחד לגלות את פגמי האופי שלי ולנסות לתקן.
אמת מולי,מול עולמי ,מול הבחירות בחיי
מול אנשי העולם
זו הירושה של רון.
יעקב אבינו עבר כל כך הרבה בימי חייו
אבל,הוא ידע לגעת בדברים עם אמונה .
בדרך שלה רון חייתה אמונה
רון לבשה את הנשמה שלה
ריחה היה ריח גן עדן
ואת הניחוח המיוחד הזה
הריחו אנשים שהיו בקרבתה .
את וודאי במקום הראוי
במקום טוב בגן עדן .
שבת שלום רונצ'וק
לעילוי נשמתך הטהורה
רון בת לימור וארז צרפתי

נהורה מזרחי

פרשת ויצא -תקשורת
48 יום למלחמה
עוד שבוע,עוד פרשה
השבוע שני נושאים לכדו את תשומת ליבי
1. תקשורת
2. עליות וירידות
רובינו מכירים את סיפור הפרשה
יעקב מגיע לחרן לאחר שברח מאחיו עשיו.
ואני רואה בעיניי רוחי את המדבר ,את יעקב מגיע סמוך לבאר המיים ורואה את רחל .
ואני מרגישה את אהבתו הגדולה,את החיבור בנשמה ויעקב מבקש לשאת את רחל לאישה.
ובדימיוני עולה רון פייה מהמדבר
כל כך מתאימה לאווירה ,
והפייה הזו
רון,
מזכירה לי שלמרות שהייתה צעירה בשנים
הייתה חכמה ,נבונה ואחראית
בבגרות ידעה שלרוב הפיתרון הוא תקשורת .
ותיכף אחבר אותה לפרשה .
לאחר שבע שנות עבודה אצל לבן ,ביום החופה יעקב מוצא עצמו נשוי ללאה .לאחר שבע שנים נוספות של עבודה הוא נישא לרחל.
מגיע היום בו יעקב מקבל צו אלוקי לעזוב את חרן.
יעקב אבינו לא מתחיל לארוז ולהודיע שעוזבים .
ראשית כל הוא ניגש לרחל ורבקה נשותיו
משתף אותן בציווי השם ומקשיב לתחושותיהן
שומע את רצונן וכשהן מסכימות ,יחד מתחילים לארוז לקראת המסע.
השיעור הגדול בחברות שלי ושל רון
היה שאפשר לדבר על הכל
תקשורת היא מקרבת
עם כנות היא מחברת .
ומסביב אני שומעת משפחה וחברים
שמשתפים על התקשורת הפילאית
שחיברה בין רון לאחרים,
בין דומים,בין שונים .
השיח והכבוד בין אחד לשני
יביא את האחדות
מותר להסכים לא להסכים
ועם זאת נלמד לכבד רגשות ודעות של אחרים.
אנשים שונים
ישנם פערים במחשבות ,ברצונות
השקפות עולם שונות
מורכבויות
ניגודים
חילוקי דעות
אחרי המלחמה נצתרך כולנו שוב להיפגש
ולמרות חילוקי הדעות ,השקפות עולם שונות,
ניגודים ופערים
איך נצליח להכיל את השונה ?
יעקב אבינו מראה לנו איך אפשר לחבר
תקשורת
רון ידעה ללמד את השיעור הזה
רון הייתה מבינה סיטואציה
לוקחת הכל בחשבון ופשוט באה ומדברת
מקרבת
מאחדת
ואוהבת
שתהא נשמתך צרורה בצרור החיים
והגעגועים לא מפסיקים .

נהורה מזרחי

פרשת ויצא -עליות וירידות
יעקב עוצר ללינת לילה במקום שהוא אינו מכיר,
בחלומו הוא רואה סולם שמוצב על הארץ
וראשו בשמיים ומלאכים עולים ויורדים בו.
לרגע אני מתארת בעיניי רוחי את רון המלאכית
שמעצם היותה הייתה כה מפעימה
ולצידה עוד מאות מלאכים ומלאכיות
עם כנפיים לבנות
כולם יפים ,מחייכים
ואני חוזרת להווה
במסע חיינו הדרכים רצופות עליות וירידות
ירידות בהן הייתה עלטה בנשמה
תחתית הירידה בה היינו בפחד ואימה
הימים בהם היינו בכאוס וחוסר אונים
בלילות שלא ידענו איך מתמודדים ?
הירידות במסע החיים
שלא ראינו אלוהים .
וכמו בטבע הבריאה
יש חושך ויש אור
ישנם סופות שמטביעות
ואחריהן תובנות משמעותיות
ואני חושבת יחד עם רון ושואלת
איך מטביעה ניצלים,
איך מסבל וצער יוצאים?
איך לחיים מכניסים מתיקות ,
אפילו כשההרגשה היא מרירות?
איך הופכים כל ירידה לעלייה גדולה
ואולי החוכמה איך לעלות שלב שלב .
רון הייתה חדורת מטרה
ראתה בראש הסולם את דמותה
כל כך מאירה ,דבוקה
והתמונה הזו נותנת לי כוח
להמשיך לעבוד בהתמדה
הטיפוס,בעלייה .
רון והמלאכים
לימדו אותי לא לפחד
לטפס באומץ ולהתאחד.
בחלום הסולם מקשר בין העולמות העליונים והתחתונים
חיבורים מופלאים בין שמיים לארץ
בין המלאכים שעדיין רוקדים
לבינינו האנשים הרגילים.
הסולם
מלמד אותנו לעלות שלב ,שלב
להתמקד ,לא לקפוץ ממטרה למטרה
להצליח לכבוש אותה
ושוב לעלות עוד מדרגה .
אני נזכרת איך בירידה
כשרון לא הייתה במיטבה
היא בחרה
לא לצאת למלחמה
אלא להימנע .
ולהשאר באמונה פשוטה
ובאהבה
מלחמתה היחידה הייתה לשמור על הלב .
שבת שלום מלאכית אמיתית
לעילוי נשמתך הטהורה
רון בת לימור וארז צרפתי

נהורה מזרחי

פרשת וישלח
הפרשה השמינית בספר בראשית
עוד יום שישי ,
וזה אומר שעוד שבוע חלף
עוד יום התווסף למלחמה
עדיין געגועים בלתי נתפסים
ומחשבה איך יראו הלילות הבאים,
מתי הלילות יפסיקו את מנגינת הנדודים?
בפרשה אנו קוראים על יעקב ועשיו,מאבקי כוח ,מלאכים ,ניסיון לפיוס,
על שכם שחוטף את דינה ואונסה ,על שמעון ולוי שמחריבים את שכם וכל זכר .
ואני מתהלכת במילים מוצאת את מציאות חיינו ,ממשיכה לפסוע בין המפרשים ושומעת קול,
קול אחר .
בין מלחמה קשה וכואבת
נדלק אור ,נדלקת שלהבת .
הבייתה חוזרים חלק מהשבויים
ואנחנו מבינים שמאחורי ניפנופי הידיים
והחיוכים המאולצים
נפשם פצועה וכאובה
השמחה כבתה .
משבי החמאס הם חוזרים
למציאות לא שפויה שבים.
ויש עוד חלק בעולם ששותק
שלא משמיע קול.
המתנה שיעקב הוריש לכל נשמה ונשמה מעמינו
זה את הקול .
"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" מהפרשה הקודמת .
הברכות שיעקב קיבל מיצחק היו בזכות הקול שלו.
לפני שעשיו יצא לצייד הוסכם בינהם שיצחק יזהה שזה עשיו לפי חוש המישוש ,לפי השיער שעל זרועותיו.האות שעשיו נתן היה שכשהוא יחזור הוא ידבר בקולו של יעקב וכך יצחק ידע שזה עשיו .
בהשגחה פלאית יעקב שלא ידע מההסכם בין אביו לעשיו
,אומנם כיסה את ידיו בשיער ,אך נשאר עם קולו.
זה הקול שבזכותו קיבל את הברכות,
זה הקול שהוריש לנו יעקב.
הקול הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו
הקול שהחזרנו לעצמנו כעם
ואנו משמיעים אותו היום בעולם.
בתקופות הכי מורכבות בחיינו אנו מאבדים את הקול,את היכולת להשמיע את קולנו ,את מי שאני באמת .
אוי ,וכמה זה כואב שלא שומעים אותי ,שאין תיקוף למי שאני .
אני יכולה להיות בעשייה אבל,אם העשייה לא מחוברת לקול
הפגיעות שלי גדולה יותר ,
אני בהשרדות ,כי כל ההגנות נופלות .
הכאבים צפים
והרגישות גואה.
הקול שלנו הוא כוח
כשהאחד יתחיל להחזיר לעצמו את קולו ,ירגיש שלם וישמיע לאחר ,לאוהב ,
נוכל לחבר .
נוכל לחבק.
וביחד לחבור לעם מנצח.
לרון היה קול של נשמה
לפני שנשמעו המילים
צליל קולה כבר נגע
בדרכה המכבדת השמיעה את קולה
נתנה באהבה את עצתה ודעתה
ידעה לתת לקולות טובים
להשמע מסביבה .
רון,הייתה מומחית בקולות פנימיים,
מהמילים שנאמרו היא ידעה לפרש כוונות ,רגשות .
זה הקול שחסר ,שהותיר אותנו בדממה כל כך עמוקה .
זה הקול שיכל להרים,
להצמיח שורשים עמוקים
להזיז הרים וסלעים
זה הקול שהורישה רון .
אין יותר יקר מהקול שלנו
ועכשיו הגיע הזמן להלחם עליו.
שבת שלום רון האהובה
נמשיך שקולך ישמע
זיכרך בלב מונצח .
לעילוי נשמתך הטהורה
רון בת לימור וארז צרפתי

פרשת וישלח
הפרשה השמינית בספר בראשית
עוד יום שישי ,
וזה אומר שעוד שבוע חלף
עוד יום התווסף למלחמה
עדיין געגועים בלתי נתפסים
ומחשבה איך יראו הלילות הבאים,
מתי הלילות יפסיקו את מנגינת הנדודים?
בפרשה אנו קוראים על יעקב ועשיו,מאבקי כוח ,מלאכים ,ניסיון לפיוס,
על שכם שחוטף את דינה ואונסה ,על שמעון ולוי שמחריבים את שכם וכל זכר .
ואני מתהלכת במילים מוצאת את מציאות חיינו ,ממשיכה לפסוע בין המפרשים ושומעת קול,
קול אחר .
בין מלחמה קשה וכואבת
נדלק אור ,נדלקת שלהבת .
הבייתה חוזרים חלק מהשבויים
ואנחנו מבינים שמאחורי ניפנופי הידיים
והחיוכים המאולצים
נפשם פצועה וכאובה
השמחה כבתה .
משבי החמאס הם חוזרים
למציאות לא שפויה שבים.
ויש עוד חלק בעולם ששותק
שלא משמיע קול.
המתנה שיעקב הוריש לכל נשמה ונשמה מעמינו
זה את הקול .
"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" מהפרשה הקודמת .
הברכות שיעקב קיבל מיצחק היו בזכות הקול שלו.
לפני שעשיו יצא לצייד הוסכם בינהם שיצחק יזהה שזה עשיו לפי חוש המישוש ,לפי השיער שעל זרועותיו.האות שעשיו נתן היה שכשהוא יחזור הוא ידבר בקולו של יעקב וכך יצחק ידע שזה עשיו .
בהשגחה פלאית יעקב שלא ידע מההסכם בין אביו לעשיו
,אומנם כיסה את ידיו בשיער ,אך נשאר עם קולו.
זה הקול שבזכותו קיבל את הברכות,
זה הקול שהוריש לנו יעקב.
הקול הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו
הקול שהחזרנו לעצמנו כעם
ואנו משמיעים אותו היום בעולם.
בתקופות הכי מורכבות בחיינו אנו מאבדים את הקול,את היכולת להשמיע את קולנו ,את מי שאני באמת .
אוי ,וכמה זה כואב שלא שומעים אותי ,שאין תיקוף למי שאני .
אני יכולה להיות בעשייה אבל,אם העשייה לא מחוברת לקול
הפגיעות שלי גדולה יותר ,
אני בהשרדות ,כי כל ההגנות נופלות .
הכאבים צפים
והרגישות גואה.
הקול שלנו הוא כוח
כשהאחד יתחיל להחזיר לעצמו את קולו ,ירגיש שלם וישמיע לאחר ,לאוהב ,
נוכל לחבר .
נוכל לחבק.
וביחד לחבור לעם מנצח.
לרון היה קול של נשמה
לפני שנשמעו המילים
צליל קולה כבר נגע
בדרכה המכבדת השמיעה את קולה
נתנה באהבה את עצתה ודעתה
ידעה לתת לקולות טובים
להשמע מסביבה .
רון,הייתה מומחית בקולות פנימיים,
מהמילים שנאמרו היא ידעה לפרש כוונות ,רגשות .
זה הקול שחסר ,שהותיר אותנו בדממה כל כך עמוקה .
זה הקול שיכל להרים,
להצמיח שורשים עמוקים
להזיז הרים וסלעים
זה הקול שהורישה רון .
אין יותר יקר מהקול שלנו
ועכשיו הגיע הזמן להלחם עליו.
שבת שלום רון האהובה
נמשיך שקולך ישמע
זיכרך בלב מונצח .
לעילוי נשמתך הטהורה
רון בת לימור וארז צרפתי

נהורה מזרחי

פרשת מקץ-חנוכה
עם כל חוויות הכאב בעולמנו,כרגע הכי טיבעי לי להמשיך להאחז במוכר לי ,לכתוב שוב על פרשת השבוע ולקשרה לרון.
כאב ,מי צריך את זה בחיים בכלל?
לרגע לא מוצאת בו שום תכלית ונראה לי שהסבל מיותר .
אני לא יכולה לומר למישהי שכואבת שאפשר לגדול רוחנית מזה ,מי ששרוי בכאב יבטל את דבריי .
היום אלמד לקבל את הכאב כחלק מהחיים .
לנסות להבין את הפירוש לכאב ואולי לנסות לעשות דברים בדרך אחרת.
בפרשת מקץ מתחילה עלילת יוסף
רואים איך הקב"ה "מקים מעפר דל, ומאשפות ירים אביון "
יוסף הופך מעבד למלך במצרים .
יוסף הופך לצדיק.
יוסף הפך לצדיק בגלל הקשיים ,התהפוכות והניסיונות הקשים.
בחייו יוסף חווה מקומות של חושך ואפילה ,החל מהשלכתו לבור מלא עקרבים ונחשים ,המשכו עד להשלכתו לבית הכלא במצרים למשך 12 שנים.
יוסף מלמד אותנו
לוותר על האומללות לטובת השפיות
לבחון את החיים באמונה וכנות
ולשרוד את התחושות שהחיים מביאים לנו.
הילדה המהממת הזו רון ,שאני רושמת עלייה מידי שבוע לא נפלה באישיותה מלהיות צדיקה .
כשמישהו ניסה לכלוא את נשמתה בבית הכלא היא נלחמה .
מתוך ניסיון שהעמיד אותה מול כאב
היא בחרה להתרפא ולצמוח
בדרכה הכנה .
בענווה,
היא פיתחה רגישות
לרגשות של אחרות .
ללא פשרות ,ללא פחדים שינהלו לה את החיים .
בענווה היא וויתרה על העמדת הפנים
קיבלה את עצמה כמו שהיא וכך גם יכלה
לקבל ולראות את הטוב באחר ,כך הצליחה לעזור ולתת .
מתוך התמזגות מופלאה של נשמה בנשמה .
חג החנוכה :
השכינה מעולם לא ירדה מתחת לגובה עשרה טפחים ואף על פי כן אנחנו מדליקים את נרות החנוכה נמוך יותר מעשרה טפחות .
בימי החנוכה הקדוש ברוך הוא מתכופף ויורד אל עולמנו ,ולכן בימים אלו ניתן למצוא את האור גם במקומות הנמוכים .
מסכימה להיות במקומות הנמוכים ולהאיר את המקום ,דוקא שם מתוך החשיכה להדליק את הנר,להיות אמיצה ולהבין את נקודת היסוד
אני לא מושלמת ,אבל אני לומדת לחיות עם עצמי בהשלמה .
יוסף מלמדנו שניתן להאיר באור האמת והצדק גם במקומות האפלים.
רון ,הראתה לנו איך להיות קצינה ,מפקדת לנערים ולהאיר בכל אחד את האור המיוחד שלו.
הנר הנשמתי המיוחד שדלק בה האיר את הניצוצות באחרים .
רבי נחמן כותב :"דע כי יעקב אבינו כששלח את בניו ,עשרת השבטים ליוסף ,שלח איתם ניגון של ישראל.
ונעמי שמר רושמת :
"דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם..
וכל עשב ועשב יש לו שירה שאומר לו גדל ומשירת העשבים נעשה ניגון של
רועה ".
מהו הניגון שלנו ,הניגון שמחבר בינינו?
הטעם של החוויה היהודית ,המנהג שיוצר רגש של חיבור
רגש של דבקות וגעגוע.
אני הפשוטה לא מבינה בהלכות ,לומדת וקוראת כל שבוע מאחרים .
אבל ,אני רואה את הרשתות החברתיות
שמונה ימים של שיתופים לצד המלחמה
דולקת חנוכיה,
כמעט בכל בית היא דולקת.
חנוכה זה הזמן לספר את הסיפור שלנו
אולי זמן ליצור סיפור חדש
להאיר באור של אמונה ושמחה
להאיר באור של קבלת האחר
לנסות להאיר שלום ולהכניס מעט שלווה
ולהמשיך לספר את הסיפור על ניסים
סיפור של ניצחון
סיפורי גבורה של גיבורים אמיתיים .
רון ,הייתה כזו אור גדול ,הנר שדלק עבור הרבה נשמות ,
הנס שהיה עבור משפחתה,חברייה ,
חייליה ולכל מי שהכירה.
אני לא יכולה לרשום שהאור שלה כבה .
יש חשיכה שנותרה בהלקחה מאיתנו,
אבל,
נרה לעולם ימשיך להאיר .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי
לעילוי נשמת כל חיילנו הגיבורים
חברינו מהעוטף ומהמסיבה
ברעים .
לרפואה שלמה לפצועים,
להצלחת כל עם ישראל.

נהורה מזרחי

פרשת ויגש,
הפרשה האחת עשרה בחומש בראשית,
היום ה77 למלחמה.
עייפה ,עייפה
כמה ימים עוד אפשר?
המדבר מידי גדול
השמיים שוב כחולים
מתכסים עננים
והערב יורד
ירח
כוכבים
שבוע חולף
יום שישי ,פרשת שבוע .
זה בסדר ,זה בסדר,זה בסדר
לפעמים להרגיש אבודים .
המילים כולן נשמעות דומות
עוד שיר נכתב על זריחות שחורות.
המנגינות ,המילים מתערבבים,
רק הגעגועים נשארים
חזקים ,
תופסים אותנו לא מוכנים.
פרשת ויגש,פרשת האיחוד
יוסף מגלה לאחיו שהוא יוסף ולאחר עשרים ושתיים שנה הולכים לספר ליעקב שיוסף חי .
יעקב בן 130 שנה ומתאבל במשך 22 שנה על יוסף.
האחים חששו כי בשורה פתאומית עלולה להזיק לאביהם וחיפשו דרך מקורית לעשות זאת והחליטו לבקש מנכדתו ,שרח בת אשר לעשות זאת בחוכמה .
בזכות תושייתה היא זכתה לברכה מיוחדת ,אריכות ימים.
שרח מצליחה להכניס שמחה אחרי שנות אבלות רבות ולאט לאט יעקב מבין שיש כאן בשורה גדולה.
היכולת להיות מבשר טוב,היא יכולת נפשית וזכות גדולה .
הזכות נופלת בחלקה של שרח בת אשר ויעקב מברך אותה "בתי אל ימשול בך מוות עד עולם כי החיית את רוחי".
וידוע שבזכות ברכת יעקב שרח נכנסה לגן עדן בעודה חיה .
בשנים בהן הייתי גננת והייתי מציגה לפני הילדים את הסצנה
התרגשתי והקטנטנים איתי .
השבוע הסיטואציה לקחה אותי לעולם של דימיון שבו הכל יכול לקרות .
איזה אושר פלאי זה לאבא ,אמא, משפחה ,חברים
לשמוע שהילד ,הילדה שחשבו שאיבדו עוד חי .
כמה בתים בישראל היו רוצים איזה שרח אחת שתשיר להם שיר של בשורה .
כמה הייתי רוצה לשמוע את המנגינה הזו ,את הקול הזה .
עוד רון חיה
היא חיה במדבר
היא מלכה ויש לה כתר ....
לא רוצה אותה גיבורה ,פייה, מלאכית
או מלכה עם כתר,
פשוט
חיה .
חוזרת למציאות הכואבת
מתהלכת בשבילים של היער
השבילים המוכרים שספגו כל כך הרבה דמעות.
את כל הגעגועים לרון
אני פוגשת כל בוקר.
אתמול חיפשתי את האנרגיות החיוביות של רונצ'וק
והיא שלחה
ואני חושבת מה היא הייתה אומרת לי
ואני יודעת שהיו לה טונות של מילים מעלות
ומרימות.
כי רון הייתה נשמה עם יכולת וזכות גדולה לבשר בשורות טובות .
תודה רון שליווית אותי אתמול,
תודה רון שהארת את כוכבך בשמיי מדבר
לאלה שאוהבים ומתגעגעים.
שרח בת אשר לא תגיע למשפחת צרפתי הבייתה
אבל ,כולי תפילה
שתזכו משפחה אהובה להמשיך להרגיש את האור שרון מאירה
שתמשיכו להרגיש בליבכם את פעימות ליבה
שכל פעם שתשאו עיניים לשמיים תראו את קרן השמש המיוחדת לה
שכשלפעמים כשהגעגועים
מציפים תראו את הכוכב שלה מנצנץ ומאיר מעט מהחושך הגדול .
שעם ישראל יזכה להתבשר בשורות טובות בקרוב.
לעילוי נשמת היפה והמאירה
רון בת לימור וארז צרפתי .

נהורה מזרחי

פרשת ויחי
הפרשה ה12 והאחרונה בחומש בראשית
היום ה84 למלחמה
רון,
כבר חיפשנו אותך בכל מדבר
איפה את ?
נשארו לנו כוכבים
בשמיים שחורים
פינות זיכרון
צצות ,
גודלות
כמו פרחים ,מרגיש קוצים.
בסטודיו שלך עם רז והחברות
לצלילי השיר שכתבה לך חברה
עולות
ורוקדות
מנציחות .
תמונות
ציורים
מנטרה על תכשיטים
הכל ולא כלום
חלל מלא בכאב
ששום עשייה לא ממלאה
רק ,מנסים להרגיע את הגעגוע
והוא לא נרגע .
לבד או בחיבוק
בשתיקה או עם מילה
תוכנו חסר אהבה
אייך נשמה אהובה ?
ואביב גפן ומיה שרים
על זריחה שחורה
ובניה אוסף חברים מהמסיבה
ושר זה בסדר לא להיות בסדר
ואני מוסיפה זה נורמלי לא להיות נורמלי
והכל קשור
והכל מתחבר
וכמו כל הנחלים הזורמים אל הים
אנחנו הנשמות שקשורות בך
שמחפשות זרימה
להתחבר לנשמתך
להנציחך,
לדבר אותך,
עדיין תרים אחרי אנשים שראו אותך ברגעים האחרונים
מחפשים תשובות שאינן כתובות בספרים
שאינן נמצאות באנשים .
אולי, אם נעמיק לחשוב
אולי, אם נתחבר באמת
אולי, בתוכנו נמצא איזו ידיעה .
יש אשמים ,אין אשמים,
אין לזה פתרון
זה סופי
את לא כאן
אנחנו כן .
השבוע הפרשה מתארת את ברכותיו של יעקב ,אבי האומה ,ל12 בניו .
תוך כדי הברכות הוא מתאר את תפקידו הייחודי של כל שבט על פי אופיו וכישוריו הרוחניים.
יהודה ,הרביעי באחים,זכה בהובלה,במנהיגות ובמלוכה .
לימינו נוכל להעתיק את צוואתו של יעקב,להבין אלו אנשים אנחנו רוצים שיהיו מנהיגנו.
אנשים שקולים ,מיושבים ,
אמיתיים ונאמנים לעם .
אנשים שמסוגלים לומר טעיתי ,ומסוגלים להודות על האמת .
לכל שבט תפקיד ייחודי על פי אופיו וכישוריו הרוחניים .
ככה אנחנו ,צאצאים של השבטים לכל אדם מישראל אופי שוני ,ייחודיות נבדלת מהאחר ,כישורים שונים
ייעוד שונה .
כולנו השונים יותר ,
השונים פחות ואלו שגם דומים המון ,
אומה אחת
עם אחד
יהודים .
ויהודים ערבים זה לזה
אולי זה לא הזמן לחזור לשיגרה .
פשוט להשאר בחיים
ביחד .
הלבבות מלאי האהבה
הלבבות שגילו מה זו שנאה
הלבבות שחוו חרדה ודאגה
איך נחזק אותם
את הלבבות השבורים?
במשברים ,בזמן כאב מסויים אנחנו נחלשים
כשאנו מצליחים להתגבר ,מצאנו את עצמנו .
אם הלב ,אם האהבה היא רק העצמה,
פיספסנו .
אם האהבה זה לראות את החולשה של האחר
ולהגיד
אני אוהב
איזה יפה אתה
ניצחנו .
רון ,
את היית מנצחת אמיתית .
מפקדים ,חיילים
דוסים ,דרוזים
שמאלנים ,ימניים
את נתת את החיוך שלך לכולם .
גם כשראית חולשות
את לרוב לא שכחת
לאהוב
לומר
אתם יפים
אני אוהבת אתכם .
כל מילה ומילה
נכתבת בדמך השפוך
אהובת לבבנו .
לעילוי נשמת הלב הגדול שהפסיק לפעום .
רון בת לימור וארז צרפתי
שבת שלום .

נהורה מזרחי

חומש חדש
פרשת שמות ,מה שהתחיל מפרשת בראשית והמשיך מידי שבוע ,הפך לטקס זיכרון שבועי לרון שלנו .
לא תיארתי לעצמי שאכתוב מידי שבוע ,אבל רון מבקשת ממני להמשיך .
אז,כל מה שנכתב פה זה שלה ,זה בזכותה.
ספר בראשית הוא הספר הראשון המתאר אירועים מבריאת העולם וראשית האנושות עד לרדת 12 השבטים למצרים.
בספר בראשית מצאנו הסברים מוסריים לסדרי העולם.
הסיפורים האנושיים של אבות
האומה סייעו לנו להזדהות ולהפנים את המוסריות ולהמשיך ללכת בדרכם.
כמה שזה רון .
פרשת שמות מספרת על פרק חדש בהיסטוריה של עם ישראל .
המלך החדש במצרים מחליט לשעבד ולענות את בני ישראל מתוך חשש שיהפכו לכוח צבאי וימרדו בו.
פרשה של שיעבוד ושואה ,של סבל וכאב וגם גאולה .
בחרתי מהפרשה לרדת יחד עם בתיה בת פרעה ליאור , לראות את התיבה ולגלות את משה התינוק בתוכה .
בתיה בת פרעה מצילה את משה שגודל להיות הגואל והמוביל של עם ישראל משיעבוד לחרות .
שם מצאתי את רון שלנו ,
למרות גילה הצעיר ליוותה את החיילים במסירות ואחריות .
הייתה קשובה לצרכיהם
במסירות דאגה למחסורם
נלחמה עבורם
וידעה להיות קצינה וחברה .
באחת השבתות שהיא התארחה אצלנו בירושלים,היא סיפרה שבמשך שבוע היא הכינה את חייליה שבשבת הקרובה היא לא תהיה זמינה .
נכון ,תמיד אני זמינה עבורכם
השבת ,אני לא עונה
אבל,תדעו שאני חושבת עליכם .
איך שיצאה שבת
היא ענתה לכולם
נראה שהחזירה להם את הנשימה .
כמו משה רבינו ,
שהפיץ את בשורת הגאולה
למרות שהעם היה בייאוש
למרות שהם לא זיהו שהחושך הוא רק תחילת האור.
משה רבינו הוביל אותם לדרך חדשה
גם דברים רעים נגמרים.
כל כאב ,כל הרגעים של נקודות משבר
מחשלים אותנו לעתיד עם כוח להתגבר .
החופש משעבוד לחרות הוא גם בנפשנו.
במציאות החיים היום יומית אנו נכנסים לתסכול ,לא מצליחים לראות טוב .
לפעמים נשאבים לבור השחור של הלא טוב .
ואף אחד מאיתנו לא מצליח למצוא הסבר מניח את הדעת איך העולם הפך את עורו לאחר השביעי באוקטובר .
ארגוני נשים נדמו למול התעללויות ,האו"ם לא עושה את עבודתו למרות כל העוולות המזעזעות שקרו במשמרת שלו .
ואני שוב תוהה ,מדוע נגזר עלינו ,על כל עם ישראל את כל הסבל הזה?
לי אין תשובה .
רבי יצחק עראמה שחווה את גירוש ספרד כותב:
דווקא ההתמודדות מול מצבים קשים,מכשירה את העם ,את האדם לבנות את עצמו רוחנית .
שנוכל להסתכל אחורה ולהגיד מה למדנו ,מה לקחנו ולכוון לנקודה גבוהה יותר .
זה שיעור ודיבור שרון הייתה נותנת ,אם היא הייתה זו שנשארת ורושמת.
זה ממשיך להרגיש כמו יקום אחר ,מישהו החליף לנו את העולם שהכרנו לפני השביעי לאוקטובר
השבילים לא אותם שבילים
הטבע לא מריח כמו פעם
השמיים לא אותם שמיים
ואנחנו ,האנשים לא אותם אנשים .
קשה לכתוב את זה
אבל,כולנו ראינו את האחדות בעם אחרי השביעי באוקטובר.
מדינת ישראל הוכיחה לעצמה כמה היא חזקה ,
הלוואי שנשכיל לזכור את השעות הקשות שבהם העוצמות התגלו ונשמור אותם לזמנים של שלום .
רון אוהבת המון
ומתגעגעת .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז.

נהורה מזרחי

פרשת וארא
היום ה-98 למלחמה
בפרשה :
השם מצווה את משה לבשר לעם ישראל כי הוא עומד להוציאם ממצרים ,להפוך אותם לעם הנבחר ולהביא אותם לארץ המובטחת ,ארץ ישראל .
אלוקים מפרט את השתלשלות האירועים העתידיים ,שפרעה יסרב להוציא את בני ישראל ורק לאחר אותות ,מופתים ומכות ידעו המצרים כי "אני השם ובני ישראל יצאו ממצרים בשפטים גדולים ".
ופה אני רוצה לשתף בקצת דברים שלמדתי וקראתי בעומק של הדברים .
דברים שאני ורון לא פעם דיברנו עליהם .
לבחור נכון ,לצאת משיעבוד לחירות מהשורש.
והקטנה הזו הייתה אמיצה ,מעולם לא פחדה לשמוע ,לשנות .
כשהייתה אפשרות מהצבא נרשמה פה בירושלים לשבוע של קורס .למרות ההצפות הריגשיות שעלו לא ויתרה על שום מילה .
במסע חייה היא הקשיבה ובחרה להשתחרר מתפיסות מגבילות ולצמוח .
בזמן שהכרתי אותה
ראיתי רון שלא מוכנה להיות כבשה ,שלא מוכנה להיות חלק מהעדר .
יציאת מצרים אינה רק שחרור חד פעמי של עם ישראל מבית עבדים.
יציאת מצרים ,מלווה אותנו כל חיינו ,מצרים אינה רק מקום ,אלא בעיקר תפיסת עולם.
הנפש במיצר ,הנפש בעבדות וכמה קשה לשחרר אותה מהעבדות לחומר .
האליל המיצרי הוא הכבש ,שאין לו כיוון ומטרה מלבד הליכה עם העדר.
זו התפיסה המיצרית הכובלת אותנו עד היום ,הולכים עדרים , עדרים......
מהתפיסה הזו אני צריכים להשתחרר כדי לקדם את העולם .
בפרשת וארא למדתי שהעם ואני צריכים להכיר את הייחוס שלנו כדי לדעת את מקומנו בשרשרת הדורות .
חיינו אינם מתחילים מרגע לידתנו,אלא תוצר של רצף בן אלפי שנים ,רצף שמתחיל מאבותינו וממשיך עם רעיונות ,מחשבות ,
תובנות ,תקוות ,כאבים ,
מלחמות,שלום ואהבות ....
המצב המאוזן הוא שלאדם יש בנייה עצמית ,אישית שהוא בונה בבחירה חופשית ועם זאת הוא אחוז בשרשרת הדורות .
הגיע הזמן להתחיל להתכונן ליציאת מצרים.
להשתחרר מהשיעבוד ,לשבור הרגלי חשיבה ,לפתוח תודעה ,הגיע הזמן להיות אמיצים ולשנות מה שביכולתנו לשנות.
עשר המכות אינן רק עונש לפרעה ולמצרים .
העולם יכול להשתנות אם יבין את עומק עשר המכות .
אם נסכים להתחיל לתקן מהשורש כדי לבנות יסודות חדשים ,עולם טוב יותר ,יציב יותר.
עשרה שלבים שהעולם הולך לעבור כדי להשתנות .
זה מתחיל במכת דם,
מיים הם היסוד הבסיסי של חיינו ,יסוד חיים שעלול להפוך למוות.
וממשיך עד למכת בכורות .
בכל שנה אנחנו תוהים
מה התכלית של כל המכות הללו? אלוקים כבר צפה את ההתנגדות של פרעה
הוא לא יכל לסיים את זה במכה אחת ולסיים?
למכות היה תפקיד נוסף
להדהד את קיומו של השם.
ויתרה מכך לצאת משעבוד לגאולה בתהליך יסודי ועמוק.
והיום ה-98 בלעדייה .
ראבק ,
אני מתגעגעת אלייך רון
בטירוף!
והנשמה היפה של רון
זו שנולדה לחופש
נשארה בתפארת יופיה
השתחררה לחופשי
אינה משועבדת
בגן העדן ריקודים היא מלהקת.
בגן העדן היא רוקדת
כולה מלבושים של אהבה
בלי עטיפות מיותרות
ככה אמיתית
ככה יפה
בגן העדן של רון
אף אחד לא יכול להיות עצוב
כי יש להם את החיוך של רון .
בגן העדן של רון ,
רון חופשיה
בדיוק כמו שהיא חלמה
נשמה יפה וחופשיה כביום היוולדה .
מבריאתה .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז.

נהורה מזרחי

פרשת בא
105 יום למלחמה
19 לינואר יום הולדתה של אמא לימור ,אמא של רון.
אתמול רשמתי טויוטה על הפרשה ,הבוקר פייסבוק שלח התראה, ללימור צרפתי יש יום הולדת היום .
ואני מאבדת את המילים
כל האותיות מתערבבות,
איך מברכים את האישה המופלאה הזו שגידלה 22 וחצי שנה את בכורתה רון
הברכה היחידה שתשמח אותה תהיה ,אמן שרון תחזור .
ואני לא קוסמת
ובקושי קרובה לאלוקים
אז ,רק מוסיפה תפילה קטנה
אמן שתרגישי את החיבוק
שעוטפים אותך השורדים
אלה שרון השאירה אחרייה .
הפרשה מתחברת באופן פלאי ליום המיוחד הזה .
היום נולדה אמא של רון ,
לימור .
האמא שנתנה חיים לבכורתה רון.
יציאת מצרים מגיעה לשיאה
והיא תמשיך ללוות אותנו ,בכל דור דור אנחנו יוצאים ממצרים.
כל פסוק טומן בחובו משמעות עצומה לדורות .
בכל דור אנחנו מבקשים להיות טובים יותר ,לצאת מהמרוץ אחר החומר שהחיים גוררים אותנו אליהם, מנסים להרים את הראש ולהסתכל למרחק.
לפתוח את הלב
להתעורר למהות שלנו ,לתפקידנו בעולם .
בפרשה מוזכרים שלוש מכות. אחרונות מתוך העשרה .
ארבה,חושך ומכת בכורות.
מכת בכורות היא המכה
ששברה את המיצרים ולא ברור מדוע תגובת המיצרים למכה הייתה קשה כל כך
במדרשים רשום שהבכורה הייתה מרכזית מאוד אצל המצרים ,בתרבות מצרים סגדו לבכורים ועוד רשום שבמצרים הייתה אובססיה לבכורות ,ולכן מכה זו מוטטה את עולמם .
רון נולדה בכורה .
דמות מרכזית בחיי המשפחה
רון,הייתה משמעותית עבור כל אחד ואחת מבני המשפחה .
רון שהגיחה לאוויר העולם
ב10.6.1990
מילאה את הורייה באושר ואהבה
רון סללה דרך להורייה
לגלות הסתכלות והבנה
לפעמים פשטות ,לפעמים גאונות
אך,בעיקר צחוק ושמחה
רון ,גם לימדה אותם דאגה
אבל,בעיקר מילאה אותם גאווה.
רז ובר נולדו ורון ביום אחד
הפכה אחות גדולה
לתאומים מדהימים.
רון הבכורה לא עצרה
היא ליכדה ואיחדה
הביאה גוונים ועומקים לחייק המשפחה .
הייתה בה אחריות הורית
לתת עיצה ודוגמא טובה
רון פינתה זמן
והקדישה מחשבה
בשיחות נפש ישבה עם בר או עם רז
הייתה נוכחת בחייהם
חשוב היה לה ללוות אותם במסע חייהם .
כשהיה צריך ידעה להעמיד גבולות
בכנות וחוכמה
נתנה עיצה
ואהבה .
רון ,הייתה מעריצה מספר אחת של אבא שלה
והייתה קשורה בנשמתה לאמא לימור האהובה .
סמכה על אבא בכל נושא ומקרה
ושיתפה את אמא בכל הפרטים שבחייה עברה.
רון ,
חלמת שתהיה לך זוגיות כמו של הורייך ,
תיעדת בכל הזדמנות,
אפילו סתם ישיבה של הורייך על ספה בפשיטות .
פרצת בהורייך עולם סוער של רגשות
ועל כך מגיע לך תודה.
העולם לא היה בטוח
ליבך היה פתוח
החיים היו לפנייך
את העזת לרצות ולחלום
משבת השחורה גילינו מה זה
לחיות בגיהנום.
אבל,יש ימים שאת מזכירה לי
שיש בי את הכנפיים של החופש.
לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי.
אני ממשיכה איתך במסע,
מייחלת עבור משפחתך שתמצא נחמה .
לעילוי נשמת רון הבכורה
המשמעותית ביותר במשפחת צרפתי .
בת לימור וארז .

נהורה מזרחי

פרשת בשלח
שבת שירה
112 ימים למלחמה
השבוע חגגנו את ט"ו בשבט.
לראשונה רון לא הייתה בחיק משפחתה.
הם נטעו עץ שימשיך להנציח את זיכרה .
והפרשה שאני קוראת מופלאה ,מתארת את יציאתם הסופית של בני ישראל לחירות גמורה ממצרים .
בחדרי לבבי ההרגשה שונה,
בישראל לא מרגישים בני חורין,כל עוד ישנם חטופים בידי החמאס כולנו לא משוחררים .
האירוע המרכזי של הפרשה הוא נס קריעת ים סוף,נס מעל הטבע ,ואני הקטנה מתפללת לא למשהו על טיבעי ,
בהכי טיבעי שבעולם ,שישובו הבייתה .
קריעת ים סוף :
מה ייחודה של קריעת ים סוף ,מה הנס הזה שונה משינויי הטבע שנעשו בעשרת המכות?
המהר"ל מפראג מסביר שקריעת ים סוף היא נס שמעבר לעולם הטבע,מכות מצרים הם ניסים בתוך מעגל הטבע ,המשנים את מצבי הצבירה של הטבע.
קריעת ים סוף הוא שינוי בטבע של המיים .
לכל מושא יש חומר שממנו הוא עשוי וצורה של מהותו ותפקידו.
למים אין צורה ,רק חומר, המים נוזלים.
למים אין מעטפת מוצקה ,אין להם גבול ,אלא אם כן שמים אותם בכלי.
בקריעת ים סוף המים משנים את מהותם מים ליבשה ,מנוזל למוצק.
הזרימה הטבעית של הים נעצרת ומשנה את מהותה .
הנס שמתרחש לאחר יציאת מצרים ולפני מתן תורה ,
קריעת ים סוף מבהירה מציאות מעל הטבע ומלמדת אותנו שהעולם הזה אפסי מול הגודל האלוהי.
לכל אדם יש רגעים בחיים שבהם הסבל הוא בלתי נסבל וההרגשה היא שאי אפשר יותר .
האפשרות שהחיים יחזרו למסלולם נראית בלתי אפשרית וחסרת סיכוי.
היכולת להאמין שדברים יכולים להשתנות נלמדת מקריעת ים סוף ,אמונה נותנת כוח להחזיק מעמד .
נכון ,לא נוכל למחוק את הכאב ,אף אחד לא יחזיר לנו את רון ואת כל הפרחים שנקטפו בטרם עת לחיים .
לפעמים ,האמונה שהם נמצאים במקום טוב יותר
מכניס מעט שלווה למציאות בה אנו חיים.
שירת הים :
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור,אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים".
עם ישראל מהלל את אלוקים
ומבטא עצמו בשירה וניגונים שהם מעבר למילים .
שירה שמסמלת עליית כל דבר בעולם מלמטה למעלה .
מרים הנביאה מוציאה את התוף ומעגלים של נשים שרות ,מנגנות ורוקדות .
והמסיבה הזו מתחלפת במסיבה אחרת ,שהתקיימה לפני שנה .
רון,רצתה לחוות אהבה במסיבה שבה רק נשים מרקדות .
נפגשנו בצומת כפר סבא אני ,תהילה ורון .
ונסענו .
וכמה רקדנו
רקדנו
רקדנו
עד שהאיר הבוקר
והרגשנו שקרענו את הים
ניצחנו מגבלות
כי בעולם הפנימי שלנו ,ברגעי החופש הללו
הכל היה אפשרי.
ורון שיתפה אותי איזה פורקן היא חוותה בנשמתה החופשיה .
רון לבד יכולה כל שבוע למלא מילים של פרשה .
רון היא יסוד המים שזרמה בטבעיות
הזרימה הטבעית והבלתי פוסקת שהיה נדמה שאי אפשר להפסיקה
נעצרה.
לא בדרך הטבע ,
בידיי הרשע.
רון הייתה ביטוי לחופש,
בקריעת ים סוף שלה בחייה
הפכה על טיבעי לטיבעי
ובלתי אפשרי לאפשרי.
בשנה האחרונה היא הבינה מה המהות של חייה
וגילתה בדרכה המיוחדת מהי אמונה .
זכרון קטן נותר לי מהמסיבה שהתקיימה בדצמבר 2022
סרטון לא כל כך ברור
אבל ,עם נשמה מיוחדת ומאירה,רון האהובה .
ותהילה שאותה כל כך אהבה כי רון ברור,הייתה לה כאחות .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי .
ושיקרעו השמיים והימים
ונראה בשובם של החטופים.
שבת שלום

נהורה מזרחי

לו יכולתי עוד פעם אחת .....
לו יכולתי עוד פעם אחת לחבק חזק
חזק את אמא
ולשלוח לה הודעה עם מילים של אהבה.
לו יכולתי עוד פעם אחת לשבת עם אבא בחומוסיה
לו יכולתי עוד פעם אחת להתקשר לסבתא
לשיתופים יום ראשון בדרכים
לו יכולתי עוד פעם אחת ללכת עם אלמוג להופעה
או סתם לבקר ולשחק עם אגם
לו יכולתי עוד פעם אחת לרדת למצוקי למוטי במדבר
לו יכולתי עוד פעם אחת
לחייך ולחייך,
לחייך
לחייך
לו יכולתי עוד פעם אחת לשבת עם רז לשיחה
לו יכולתי עוד פעם אחת לתת לבר עיצה של אחות גדולה
לו יכולתי להיות עוד פעם אחת להיות לעידן חברה.לו יכולתי עוד פעם אחת
לחייך,לאהוב,לאכול,
לטייל ,להנות ,לבלות עם חברות ,
לו יכולתי עוד פעם אחת לרקוד
או ככה בכייף למנגל
לו יכולתי עוד פעם אחת לחיות.
תתארו לכם עולם שהייתי מגשימה בו
את חלומותיי
תתארו לכם עולם
בו ילדה בת 22 וחצי
יכולה פשוט להמשיך לחיות .
בשביעי לאוקטובר
חמאס עצר אותי מלהמשיך ולחיות
אין מחילה לרוע.
תמשיכו לזכור אותי
את כולם
את הפרחים,את החיילים
את הילדים
את החטופים
אותנו העם .

נהורה מזרחי

פרשת יתרו
119 ימים למלחמה
יתרו ,מי הוא היה שזכה לקבל פרשה על שמו?
יתרו היה חותן משה ,גוי שעבד את כל העבודה זרה שיכולה להיות.
ואני תוהה למה שפרשה כזו משמעותית בחיי עם ישראל ,בחיינו ועבורינו לא קיבלה שם משמעותי יותר שיתאר את יציאת העם משיעבוד לחירות ,שיתאר את קריעת ים סוף ,שיתאר את העם שהצליח לפרוץ גבולות ?
לא באמת יש לי תשובה .
אבל ,אולי זו ההסתרה שבתוך ההסתרה .
אולי אפשר לרדת לעומק הדברים ולראות ולהבין שהמצב האידיאלי של עם ישראל זה לא להיות מנותקים משאר העולם וגם יתרו שהיה מעובדי עבודה זרה היה יחד איתם ,כנציג שאר הגויים בקבלת התורה .
קבלת תורה:
עם ישראל מקבל את התורה במדבר .
התורה שאינה רק מסר רוחני ,אלא גם היכולת לראות איך הקב"ה מתגלה בעולם במלוא תפארתו .
עם ישראל הוא הלב וכל אחד ואחת מאיתנו הם האיברים שמזרימים דם ללב.
כל אחד ואחת מאיתנו מחייה את הלב הזה שנקרא עם ישראל.
ובשנייה שאני רושמת את המילה לב ,דמותה של רון עולה לנגד עיניי.
מאז שהכרנו קראתי לה "לב שלי ".
היא הייתה מלאת אהבה ,מזרימה ,מחייה .
והיא הייתה עונה לי :
"כולך אור בחיים האלה "
"חיים שלי"
"אנחנו חברות בנפש "
"אוהבת בערימות"
"תרגישי את החיבוק שלי כל הזמן שיחזק אותך".
שעות חולפות ,ימים ,שבועות
כמעט חמישה חודשים
ועדיין מרגישה שהזמן עמד מלכת.
ואני קוראת כל פוסט,שותה כל מילה או תמונה ,כל שביב מידע שעולה לרשתות על רון מהמשפחה ,חברות וחברים.
וכעם ישראל גם רון הייתה לב 💓
והצליחה להזרים חיים אצל אנשים שונים והלב הזה של רון גם קיבל בחזרה מלא מלא אהבה .
וכמו במעמד קבלת התורה
שכולם עמדו יחד בהרמוניה
של אחדות אמיתית ואהבה
ככה נראים לי הפוסטים שעולים.
ככה זה שהכרנו מלאכית בחיים.
ככה נראה עם .
ובמקום שרון אהבה במדבר,
התורה ניתנה .
המדבר שונה ממקום יישוב
במקום מיושב גם הטבע וגם הטכנולוגיה עומדים לעזרנו.
במדבר האדם תלוי באיתני הטבע.
האדם במדבר במצב נפשי של ענווה והתבטלות מול איתני הטבע ,מול הגודל ,העוצמה ,השלווה והחופש שבמדבר.
ושם מתאים לקבל את התורה .
התורה היא מעל העולם הזה ,אך אינה מנותקת ממנו.
כדי לקבל את התורה ,כדי שאדם יוכל למצוא את אלוהים הוא צריך להיות בריא בגופו ובנפשו .
וההכנות לקבלת התורה הן למעשה לימוד במסע החיים.
אחת הבעיות שנוצרות אצל בני האדם היא שמנסים לדלג על מדרגות ולקפוץ שלבים.
אדם צריך שיהיה לו מודעות עצמית ,צריך לעבור תהליך של בנייה והתחזקות ,אדם צריך להגיע לאיזון כלשהו בחייו ואז יתקדם אל המטרה בקצב הנכון עבורו.
ויוכל לחיות את עומק חייו.
במדבר רון הייתה פייה ,
המדבר אינו בבעלות אדם
המדבר שייך לאנושות כולה .
זו ההרגשה שרון אהבה.
לאחר שעשתה מסע עמוק
בנבכי נפשה ,
בענווה עמדה מתחת לכוכבים
לא בטוחה איך קוראים לאלוקים
ואם הוא שם שומע אותה במרומים
אבל,היא ידעה לפזר אבקת
קסמים
ולהזרים אהבת חיים .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי .

נהורה מזרחי

פרשת משפטים
4 חודשים ויומיים מהשביעי באוקטובר
ערב ראש חודש אדר ועדיין החרבות ברזל 126 יום.
לאחר הסיפור העוצמתי של מתן תורה בפרשת יתרו ,פרשת משפטים כוללת דווקא ציווים ורשימת דינים העוסקים בבין אדם לחברו.
הפרשה מתחילה בדיני עבד עיברי:
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ,כי תקנה עבד עיברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם....."
וכבר כמה ימים אני מנסה לקשר בין דינים ומשפטים לרון ,
והבוקר אני מצליחה לחבר קצת קצוות .
משפטים
זו המילה הראשונה שנתפסה לי במחשבה .
אותיות ,מילים שמתחברות למשפטים
משפטים שיוצרים עוד פוסטים
שממשיכים להנציח אותך
זמרים יוצרים שירים
שמרגישים כאילו נכתבו רק עלייך
מרגיש שכל המילים נולדו מחדש
רק כדי לתאר מי את באמת
והמילים מתחברות למשפטים
שממשיכים לפעור את החור שבלב
אותן מילים ,משפטים
שנולדים כל יום
ממשיכים לגלות את נקודות האור שהיו בתוכך
כמה אהבת
כמה פיזרת.
ואנחנו במעגל של השביעי באוקטובר
נדמה שאנחנו מסתובבים כל יום במעגל
ומגיעים לאותו מקום
ללב
אלייך.
המעגל הפנימי הוא מעגל השביעי באוקטובר
ומסביבו אנחנו חיים במעגלים מקבילים
צמודים ,
מתרסקים,קמים
רוקדים
בוכים
כועסים
ממשיכים
עוד קצת לחיות
ועוד מעגל ,
ועוד מעגל של תובנות חדשות
סדרי עדיפויות משתנות
נוצרו חברויות חדשות
התעוררו אמונות ישנות.
משפטים:
אחרי המעמד המרומם של קבלת התורה
צריך לקבל אחריות .
בחיינו מצבים שונים ולכל אחד מהם יש משפט- דרך נכונה וישרה בה עלינו לפתור מצבים.
ויש לפתח את היכולת לרדת לפרטים הקטנים ,לפתח רגישות נגד עוולות חברתיות ,לקחת אחריות אם פגענו ,לקחת אחריות על נזקים שגרמנו ,לנהל מערכות יחסים מיטיבות .
אז , את רון הכרתי במעגל הזמן בו היא עיצבה את חייה.
היא לקחה אחריות על טעויות שעשתה בעברה
ובנתה מערכות יחסים מיטיבות
הייתה לה יכולת מופלאה לרדת לפרטים הקטנים
אצל רון דברים התחברו בעוצמה אינסופית.
כמו במשפט שיש לקבל הכרעה עמוקה וצודקת
ולגלות את נקודת האמת
כך ,רון ידעה לזהות את היושרה
לראות את כל הצדדים
היא לא שפטה
היא חשפה את האמת בכל נשמה שפגשה
ונראה שלקחה אחריות על כל פרט ופרט בחייה
ובנתה סביבה מציאות של יציאה לחירות
רון ,הייתה בתהליך שבו זיהתה את העבד שבה
ידעה לזהות את הכאב של האחר
רון יצאה מעבדות
הנפש החופשיה שלה הייתה בת חורין.
הריקוד כבר לא אותו ריקוד
המעגל הפנימי ,מעגל השביעי באוקטובר
הוא הכירוגרף של המחול
נצמד למילים ,לצעדים
וביחד נחולל במעגלים מקבילים.
לעילוי נשמת הלב הגדול שרון הייתה
רון בת לימור וארז צרפתי
שבת שלום

נהורה מזרחי

פרשת תרומה
היום ה133 למלחמה.
בלבבי משכן אבנה .
הפרשה שלנו מלאה בציוויים על בניית המשכן וכליו .
ניתן לראות בכל ציווי וציווי מאפיין אחד שחוזר על עצמו והוא האחדות ,תוך שהוא מתאפיין בכל כלי לגופו.
בורא העולם מבקש ממשה רבינו :
הכינו לי משכן ואז אשכון בתוכם , ומבקש ממנו לגשת לבני ישראל ולבקש מהם תרומה לבניית בית המקדש .
בית המקדש אינו בניין יפה בלבד,הוא מרכז החיים של העם.הוא הלב של העולם .
כדי לבנות בית כזה צריכים הרבה לבבות,מעבר לחומרי בנייה כמו כסף וזהב.
וברובד העמוק הבנייה הפנימית בליבנו ,
בניית בית המקדש בתוכנו
ואיך אני הפשוטה באדם אבנה בתוכי בית מקדש?
בתרומה .
התרומה שהיא התרוממות הרוח באה לידי ביטוי בנדבה .
נדבה שעיקרה בנתינה ,לא בכמות אלא ברצון להיטיב עם האחר ,המקום בו אני יוצאת מריכוז עצמי ונותנת.
אהבה ואחדות אמיתיים היא השמחה שממלאת את נפשי כשאני רואה שטוב לאחר.
כשבתוכנו יש ערכים של נתינה
"רק ביחד ננצח " מצליח לעבוד .
השבוע כתבתי לעמוד האינסטגרם זיכרון מרון.
התחלתי את השיתוף שלי בהתפעלות שלא נגמרת מהילדה הנדירה הזו רון צרפתי .
לפני כמה רגעים דיברתי עם נפתלי הבן שלי ,בן ה16 ואמרתי לו ,היות והיינו חלק נפרד בחייה של רון לא ידעתי עד כמה היא הייתה נדירה בשביל כל כך הרבה אנשים,
כן , ענה לי נפתלי לרון הייתה אהבה מלאה בשביל כולם ,גם עבורי .
רון ,
את בנית בית מקדש מסביבך
כמו אדריכלית מקצועית
בנית בית בתוכך לכל מי שהכרת
וביתך ,ליבך היה פתוח
וכמו בבית כל אחד יכל למצוא מקום נוח איתך
כל אחד הרגיש אמון וביטחון לצידך
החברות ,החברים
עידן ,
החיילים ,המפקדים
ההורים, התאומים
סבתוש והדודים
החברים של ההורים
הבני דודים הרחוקים
הבנות מהחוג לריקוד
השכנים
ואפילו זו שהייתה בכתבה בטלוויזיה לאחרונה
שהצביעה עלייך כמה את יפה .
איך זכית להיות פייה כזו צעירה
ולפזר קסמים ?
איך הצלחת לכבוש כל לב ?
נכון, היה לך חיוך מלא אהבה,
היה לך חיבוק ממיס כל כאב
היו לך תובנות עמוקות
שלמדת באמיצות.
אבל,
נראה לי שהצלחת בעיקר בזכות
בית המקדש ששכן קבע בליבך
הנתינה
הנדבה
הרצון העמוק להיטיב עם האחר.
הנתינה שלך שהולידה אהבה
כעת ,
הנשמה מרגישה בודדה,
קצת עזובה
מחפשת את ביתה
ואין נחמה .
יש מקום אחד שאנחנו עוד מוצאים אותך בו,
בשיתופים של האחרים.
לכמה רגעים את קמה לתחייה
בתמונה ,בעוד סיפור על נשמתך הנדירה .
תודה לך על כל הטוב שהשארת בעולם
תודה לכולם על השיתופים .
שנמשיך את דרכך
לתת
ולכוון לאהבה.
נזכור ,העיקר זה לא כמה נותנים ,אלא איך נותנים.
שלמה המלך אומר:
"תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים"-רצפת בית המקדש מלאה באהבה של התורמים ,בתחושה שהם בונים בליבם.
געגועים עזים לבית המקדש שבלבך.
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי.

נהורה מזרחי

פרשת תצווה
חרבות ברזל,המלחמה ממשיכה כבר 140 יום.
בגדי מעצבים ותכשיטים
בקדושה
פרשת תצווה ,החלק השני בפרשות המשכן ,הפרשה עוסקת בבגדי הכהונה ,לכאורה פרשה שמתאימה למי שמתעסק באופנה .
אך ,לא כך בנויה התורה ,מאחורי כל פרט עומד רעיון פנימי עמוק ,רוחני ונפשי .
בגדי הכהונה הם הבגדים שלנו ,כל בגד בונה צד באישיות שלנו .
ביגוד אינו מספק רק הגנה מפני הקור או החום ,אלא גם ממלא צורך פנימי .
בפרשה מובאים תיאורים מפורטים של כל בגד ותכשיט מבגדי הכהונה :אפוד וחושן ,מעיל,ציץ ומצנפת ,כתונת ,אבנט ומכנסיים .
כל בגד נלבש באזור אחר מגופנו וביחד הבגדים עוטפים את מרכיבי החיים שלנו ,הלב ,המחשבות ,
הזריזות והתכליתיות.
הבגד נותן לאדם לתת ביטוי למימד האצילי והרוחני שבו,ולתת באדם תחושה טובה .
אחד המיוחדים בבגדי הכהונה הוא החושן .
אבני החושן מייצגים את אבני היסוד של כל חברה ,אולי הם נראים שונים אבל,בהחלט יש להם אותו DNA .
החושן נקרא חושן משפט
חושן -בגד שעליו יש אבנים טובות ,ועליהם רשומים שמות 12 השבטים,החושן נלבש צמוד ללב של הכהן הגדול .
אבני החושן הן אבנים מופלאות ובהן טמונות כוחות פלאיים.
מבגדי אהרון הכהן למדים אנו מהי אחדות ישראל האמיתית .
אומנם כל שבט שונה בהנהגותיו ,אך המשפט אחד הוא לכולם .
מצד אחד כל שבט ושבט שומר את העניין המיוחד לו ,ומאידך כולם כלולים בתורה אחת,חוקה אחת ומשפט אחד וזוהי אחדות ישראל האמיתית.
עוד בוקר יום שישי
בדרכי בין שבילי היער
אני נושמת ,לא נושמת את האוויר
הגעגועים צפים
מתבוננת סביב
רקפות צומחות בין הסלעים
מפלסות דרך לצמוח למרות כל הקשיים
הצבעים מתפזרים
את הנשמה מאירים
הטבע שולח אותות של צמיחה ואהבה
נדמה כלוחש בקולה של רון
'תמשיכו את החיים'
ואת רונצ'וק
מתגלה אליי לעיתים
צחוקך המתגלגל
נשמע מבין לעצים
מרגישה את נוכחותך,
במיוחד בין השבילים
שם עולות
אותיות ,מילים
שפורצות ונכתבות בדמעות .
פרח נדיר שנקטף בשיא פריחתו
נשמתך ממשיכה להשאיר חותם
בכל העולם.
ואיך זה שבכל פרשה אני יכולה למצוא אותך ?
פשוט
כי את היית הלב .
כמו החושן שהיה צמוד ללב הכהן הגדול
כמו החושן שהיו עליו 12 אבנים מופלאות בעלי יכולות וסגולות .
את היית הלב
את היית התכשיט
את היית החושן
ניחנת ביכולות פלאיות
לזהות נשמות
ניחנת בטבעיות ,מעצם היותך
להצליח לנגוע ולרפא
נשמות שלפעמים היו אבודות
נשמות תוהות, שעדיין מבולבלות ,שעדיין מחפשות.
ועם הלב הענק שלך
תיקנת את השברים
שונים ודומים
וחיברת בין כולם.
שבת שלום פיה יפה שלנו
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי
הציור שציירה הציירת שאותך לא הכירה אישית יכול להעיד
יותר מאלפי מילים כמה גוונים ועומקים היו בך .

נהורה מזרחי

פרשת כי תישא
היום ה-147 למלחמה
פרשת כי תישא משלבת בתוכה כמה נושאים בהם: המשך בניית המשכן וחטא העגל.
הקב"ה מודיע למשה שבצלאל ואליהב נבחרו להיות האחראים על בניית המשכן ואליהם יצתרפו אומנים אחרים מעם ישראל.
כדי לבנות את המשכן דרוש שיתוף פעולה של כל העם.
בנקודה זו מתרחש המהפך ,ממעמד רוחני גבוה ונשגב של שמיעת עשרת הדיברות לאחד החטאים החמורים של עם ישראל ,עגל הזהב.
אולם אל לנו להסתכל על עגל הזהב כחטא באופן פשטני ,אלא להבין בעומק מה זה מבטא.
עגל הזהב היה ביטוי נפשי של העם .
משה רבינו מביא עולם חדש ,דרגות רוחניות גבוהות ועם ישראל מרגיש שזה גדול עליו.
הם ניגשים לאהרון הכהן שבמידה מסויימת מבינם ,אך הוא נגרר לכיוון לא רצוי עם העם.
בני ישראל אוספים מנשותיהם את הזהב בונים עגל זהב ,רוקדים סביבו ומגדירים אותו 'אלה אלהיך ישראל'.
עגל הזהב מייצג עבורם עולם מוחשי ,ממשי שניתן להאחז בו.
משה רבינו יורד מן ההר ומזהה את מצוקת הנפש ,מבין את החיפוש לקיבעון מוחשי וברגע זה שובר את לוחות הברית הראשונים שנכתבו בידי הקב"ה והם הביטוי לאותה מדרגה עליונה ואינסופית.
שבירת הלוחות הייתה בלתי נמנעת .
העם מקבל את הלוחות השניים שנלקחו מן הארץ ותיווכו בין העם לבין מדרגת משה רבינו .
המתח הרוחני סביבם נמוך וכך מתאפשר לעם ישראל להתקדם בקצב הנכון לו להר סיני.
הבוקר בעודי צועדת עם בגירה בשבילים המוכרים
נפעמת מיופי הבריאה שלבשה כל כך הרבה צבעים,
מלווה אותי נשמתה ,דמותה של רון
ואני תוהה מה יכול להיות הקשר בין חטא העגל
לרון שלנו?
התראת פייסבוק נכנסת
'למוטי וינרב יש יום הולדת היום '
מוטי הוא הדוד של רון.
במסע החיים בן 22 וחצי השנים של רון
היה שותף גם דוד מוטי.
בשנים האחרונות שרון הצמיחה כנפיים של פיה
מוטי גילה לה מרחבים חדשים
מדבר ושמיים זרועי כוכבים.
שם במדבר נפתחה לרון תודעה חדשה
שם לעיתים היא תרה אחר רצונות נשמתה
כשהרגישה אבודה ,לא מבינה
וכמו עם ישראל בפרשה
שהנשמה חיפשה דבר מה
והגוף -נפש לא היו מסוגלים לתרגם את רצונות הנשמה לכאן ועכשיו .
עם ישראל
רון
ניסו למצוא פיתרון ,לחפש את שמחת הדברים בגוף.
רון
מצאה אותו במדבר ,במצוקי דרגות
בדרך המדבר העקלקלה
ביקשה לעצמה פיתרון ועיצה
ושם היא מצאה גם את דודה מוטי
הייתה לו פינה טובה בשבילה
בה הרגישה ביטחון ואהבה
היו פעמים של התמודדות עם רגשות שצריכים ביאור
רון הקשיבה לקולות שעלו מן המדבר
וירדה למצוקי דרגות
שם הצליחה לעשות הפרדה
חיפשה מה תכלית העבודה
וחוותה המתקה .
שבת שלום נסיכה
שבת שלום לעם ישראל
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז.

נהורה מזרחי

פרשת השבוע ויקהל
154 ימים למלחמה
יום האישה הבינלאומי
ואנחנו במסע אופנובה
מרץ 2024
בפרשות תרומה ותצווה עסקנו בתיאור המשכן ,בפרשת ויקהל עוברים לביצוע .
והפעם מפרטים בהרחבה את צדדי האסתטיקה והפאר שמצויים בו.
מעבר לקיום הבסיסי ,יש עניין שהחיים יופיעו גם ברובד של היופי והחן .
האם היופי חשוב כל כך?
אם התורה משקיעה כל כך בתיאור פרטי המשכן ,כנראה שיש בזה חשיבות.
יופי הוא הרמוניה .
מחיבור של פרטים שונים המשתלבים יחד עולה קשר ,
קשר של יופי .
בצלאל בן אורי היה האמן שיצר את הכלים של בית המקדש.
אמן עם עוצמות של יצירה
וכשהיצירה נפתחת ,הלב נפתח ודרך היצירה יש השפעה ללבבות של אחרים .
וללב יש עושר פנימי ונדיבות
להשפיע הלאה דרך יצירותיו.
הבוקר קמנו מוקדם
אני ונחמן
אם ובנה
רוכב ומורכבת.
למסע האופנובה הראשון לזכר נרצחי הנובה .
עם תמונה של רון
בחזית האופנוע שלנו,
מרגישים שהיא מובילה אותנו
נוסעת לפנינו
מנווטת אותנו למקום שלה
לחלקת האדמה הפרטית שלה ברעים.
למקום בו היא רקדה עד
שלנצח נדמה .
אלף אופנועים על הכבישים
לכל אחד זיכרון כואב פרטי.
מימיני אופנוע עם דגל גדול מתנפנף,מביטה
ופוגשת את העיניים היפות של רון עם החיוך המאיר שלה ועידן עם הרוך המיוחד שלו לצידה .
מאוחר יותר אדע שהרוכב הוא אביו של עידן הרמתי .
אין מילים שיכולות לתאר את העוצמות של מאות אופנועים מתחברים ויוצאים לרכיבה משותפת ,חדורי מטרה אחת
להנציח את הילדים,שיזכרו את הרוקדים .
מרגישה כמו הוריקן של רגשות ,מרימה עיניים לשמיים
מחפשת בין העננים את החיוך שלעולם לא ימחה .
פונים לרעים
יורדים ברחבה
לכולם פנים יפות ,מחייכות
פוסעת על הרחבה
מרגישה ברגליי את הפחד ,
את המנוסה של הנשמות מהתמונות .
איפה היא ,איפה היא
איפה את רון ?
היופי של רון בתמונה
כוס לחיים מרימה
הרמוניה של אהבה .
ככה בונים כלים למשכן.
רון גם היא הייתה אמנית
אמנית של מחולות
שהעבירה בדרך שלה את האור המיוחד .
וכשרון רקדה עם עוצמות הנדיבות שלה
היא העבירה עוצמות וחוזקות
לאחרים ללבבות.
האופנובה הביא לידי ביטוי
את היופי של החיים
אופנועים שונים ,אנשים יפים
רובם לא מכירים
אפשר היה לגעת ברבדים
העמוקים של אצילות ורוחניות.
היופי של הרמוניה בין כבישים
אנשים
שמיים ועננים
רון ועוד המון אחרים
וכולם משתלבים .
תודה לבני נחמן
שהקשיב לליבי שחפץ להיות חלק במסע האופנובה ויחד לקחנו חלק .
לעילוי נשמת האהובה שלנו
רון בת לימור וארז
שבת שלום

נהורה מזרחי

פרשת פקודי
154 ימים לחרבות ברזל
פרשת פקודי היא הפרשה האחת עשרה והאחרונה בחומש שמות .
הגשמת החלום לבניית המשכן הופכת למציאות .
הפרשה מסכמת את סיום בניית המפעל הגדול-בניית המשכן.
הקמת המשכן מסתיימת ומשה מברך את בני ישראל.
חז"ל אומרים שהפסוק מופיע בתהילים "ויהי נועם אדוני אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".
נועם פירושו עונג,עונג היא תחושה מהותית בעבודתו השם .
השלב של העשייה הסתיים והמשכן המוכן גורם לנו תחושת עונג ונעימות.
השלב הבא הוא החיבור בין שמיים לארץ.
חיבור שבא לידי ביטוי גם בחיינו האישיים.
בחודש האחרון נמנעתי משהייה ברשתות החברתיות ,
מידי יום שישי למשך שעה ישבתי עם רון והפרשה .
כתבתי ,העליתי והמשכתי בעשייה .
במהלך השבוע הייתי בעשייה ,בליווי נשמות בשיקום חיי היום יום שלהם ,פותחת את המשכן בליבי בחמלה ואוהבת.
בכל בוקר אני פוגשת אותך רון אהובה .
ואת יפה שלי
נמצאת בכל מקום ,מעל הטבע ,
מעל הזמן
שולחת דרישות שלום
כמצילה מלפול לתהום .
באחד הימים קיבלתי הודעה מיעל אמא של עידן
שלראשונה העלתה פוסט
קראתי על אמא
שמתגעגעת לבנה בכורה
לרעיונותיו המיוחדים שכבר לא ישמעו
לשאלות שלא ישאלו
לחיבוקו שהביא נחמה
קוראת על אמא עם אמונה
שלא שוכחת לכתוב תודה.
ובוקר אחד אדל שואלת אותי
אמא ראית את הפוסט
שהדוד איציק העלה
לא הפסקתי לבכות .
אני פותחת אינסטגרם
עמוד הזיכרון של רון
רואה את התמונות ,את הסרטון
קוראת את המילים .
עיניי דומעות
בליבי שלהבות
תשלובת מעורבבת
של כאב וניצחון
של ביטחון ואבדון.
ובפרשה בעניין המשכן כל אחד מישראל תרם את החומרים והכוחות שטמונים בו ,וכל אדם שהכין ותרם ראה איך תרומתו ,יצירתו מתחברים לשאר הכלים וביחד המשכן שלם .
דבר כזה לא מתאפשר ,כי אם בחכמה כללית שכוללת את כולם ובונה בנפש את הכוח ההשלמה שבכלל.
רון ,
את ידעת לחבר בחייך כמו בלכתך .
בלעדייך חיבורים של היום לא היו מתאפשרים
חיבורים של היום לא היו מתקיימים בלעדייך .
נסיעה עם איציק ברכבו ביום הלוויתך
יחד עם הלל תהילה ואדל
שאיפשרה הכרות עם איציק
אדם עם הסתכלות מיוחדת
וודאי נשמה מעולם האצילות.
להתכתב עם יעל אמא של עידן
ולהכיר אמא שגידלה בן כל כך אוהב ומעודן.
קשר עם הורייך המדהימים
שלאחר שבת הדמים
במסירות נפש אותך מנציחים
ובשעת דמדומים עדיין מחפשים את חיוכך במרומים.
סבתא זהבה האהובה
שבשבת אחת חלק בליבה כבה
היא ממשיכה לפתוח את ליבה בהקשבה
מידי שבוע אחרי הפרשה
כותבת בחיבה בתגובה
מביעה את אהבתה אלייך ומודה.
מוטי ,אלמוג
התאומים,
חברות ,חברים
ועוד קשרים ,חיבורים לא טבעיים .
את לב שלי
מסרת בידינו את הכלים לבניית המשכן
תרמת לנו את הכוחות והחוזקות ליצור ביחד משכן
שלם .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי.
שבת שלום .

נהורה מזרחי

השבוע פרשת ויקרא ,הפרשה הראשונה בחומש ויקרא
פרשת השבוע ה-24 של רון,
עדיין במלחמת חרבות ברזל ,
שבת זכור את עשה לך העמלק, וכי אפשר לשכוח?
עוד יומיים פורים
רונצ'וק איך החג יראה בלי הגוונים שלך ?
"בפרשת ויקרא אנחנו מתחילים ללמוד על כל עניני הקורבנות .
ההשפעות והתיקונים הרוחניים שהיו נעשים על ידי עבודת הקורבנות היו עצומים,ומובא בספרים הקדושים שעבודת הקורבנות מרמזת על העבודות הרוחניות שאנחנו צריכים לעשות פה בעולם הזה ,ועל כל מיני תיקונים שעוברים עלינו בעולם הזה".(הרב עופר ארז).
אומנם ישנם רעיונות עמוקים בנושא הפרשה,
היות וזה סמוך לחג פורים
אני בוחרת להנציח השבוע את רון בהקשרים על פורים ומגילת אסתר.
אתחיל בשאלה על פורים
מה הנס הגדול של פורים?
מה עושים כזה רעש גדול מהחג הזה ?
כל הכתובים יתבטלו ,רק מקרא מגילה ישאר .
מה ההתרגשות .......?
שישה חודשים במישתה וישראל לא ראויים לניסים, נהנים מהמשתה ,שותים בכלי בית המקדש ,חוטאים נגד השם.
נמצאים בתחתית ,בשפל המדרגה של פורענות והפקרות.
במשתה:
עברו 186 יום של משתה
אחרי 186 יום של משתה נכנס שיגעון לאחשורוש
והוא קורא לושתי המלכה להגיע בעירום.
ושתי מסרבת ואפילו עונה לו בבוז ובזילזול.
נו ,טוב היה משתה ושמחה
אחשורוש ביקש מושתי בקשה לא ראויה והיא סירבה ,
אז למה הדין הקשה הזה
להוציאה להורג?
המציאות מעל לטבע.
בתוך המקום הזה שישראל היו בשפל ,באותה שעה השם ברחמיו כבר מכין להם את נס ההצלה .
יהודי מורד בשם יתברך ובאותם רגעים השם בחמלה .
הם חביבים עליו והוא מכין להם את הישועה.
לו ליום אחד ,יכולנו להיות בחמלה אחד כלפי השני ,נזכה לאהבה גדולה .
נזכה למחות את זכר עמלק באמת ותשאר רק אהבה.
כל השנה אנחנו מנסים לשמור על איזון בחיינו
בפורים אנחנו עושים את מלוא ההשתדלות לצאת מהאיזון .
בפורים קורה משהו שונה
וזה אהבה בהגזמה .
בחג הזה של משתה ומסיבות
פורים עם מנהגים ומצוות
של מתנות לאביונים ומשלוחי מנות
הלב מתמלא באהבה .
אהבה כמו שהייתה לך רון
בכל השנה .
אהבה לא רגילה ,משנה תודעה ,
אהבה בהגזמה .
כל החוקים במוח נמחקו
כשאהבת.
האהבה אמרה לך איך דברים לא צריכים להיות
וכך נשארה לך היכולת להיות בלי שיפוטיות .
לא היה בך פחד שיקטלגו אותך
יכולת להיות מי שאת
ואני יכולתי להיות מי שאני.
יחד סיפרנו את סיפור החיים אחרת
הנשמות התאומות שלנו
הבינו שלאדם יש בחירה חופשית .
כל אחת מאיתנו אדם בפני עצמו .
ויש מקום רק לאהבה בהגזמה .
הבוקר נשאתי עיניים למרומים
וראיתי את דמותך מבעד לעננים,
יפה
מלאכית אמיתית
מארגנת מסיבת פורים
מוגזמת באהבה .
שנה שעברה שלחת לי סרטון
איפה חגגת בפורים
השנה אני יודעת שאת במקום טוב יותר .
אבל,זה לא עוזר לגעגועים.
שבת שלום ופורים שמח
לעילוי נשמת הפייה הניצחית
רון בת לימור וארז צרפתי

נהורה מזרחי

פורים 2024
חשבתי שזה יכול להיות נורמלי ,
הבוקר קמתי להכנות של החג
בישולים לסעודת פורים
משלוחי מנות בכלים מיוחדים .
מחר שושן פורים, בירושלים חוגגים .
אחרי שעות של עשייה
מתיישבת על הספה
לא יודעת איך הגעתי לסיפורים ,לסירטונים של השביעי לאוקטובר.
שתי משפחות לראשונה יצאו לקמפינג ,הורים וילדים ישנו באוהלים
עוד יש סירטונים של הילדים משחקים
שעות אחר כך קמו לאזעקות
שתי משפחות ברכבים נפרדים
משפחה אחת המשיכה ישר
המשפחה השנייה
אבא ,אמא ,בן ובת
בגלל הפניה שבחרו לנסוע בה לא שרדו .
החתן נדב מראה את ההזמנות של החתונה
עם איזבלה ארוסתו
עדיין לא נתפס שבמקום חתונה
הוא מקים מצבה .
שיר של אמדורסקי שיצא לאחרונה
לראשונה אמדורסקי מרגיש חלק אינטגרלי מהאורגניזם שנקרא ישראל.
אמהות שכולות שכותבות
על בנות ובנים שכל כך אהבו את פורים .
ואני אחת מתוך העם
עדיין לא מוכנה לחזור לשיגרה מלאה
עדיין לא מאמינה שרון נשארה זיכרון
שהחטופים כבר כל כך הרבה ימים לא חוזרים
וכואב לי על אלפי חיילים,חיילות ,רוקדים
,רוקדות ,סבתות ,סבים
משפחות שלמות
שכבר לא נושמות
מאמינה שכולם במקום
הטוב ביותר עבור נשמתם
בגן העדן שלהם
הם מעל הגעגועים
מסתכלים מטה עלינו
ורק אוהבים .
אנחנו שנותרנו על האדמה
מבינים את גודל האבידה
רק אנחנו בני אנוש
בוכים על לכתם
מרגישים את הכאב והשכול
מאבדים שפיות לפעמים
לא נתפס שאלו החיים
ואנחנו להמשיך כרגיל אמורים .
והלב שבור באמת
חצוי לשניים
מצד אחד עודנו שותת דם
והדם מתערבב עם דמעות שזולגות
אותן דמעות שזורמות
ומחפשות את הצד השני של הלב ,
הדמעות
מתערבבות עם כאבים,
שמחות קטנות וחגים
שלעולם לא יחזרו להיות כמו לפני חמישה חודשים.
צריכה משהו משנה תודעה
להמשיך את הריקוד שרון רקדה .
והמוסיקה מתנגנת בעוצמות גבוהות
והרגליים שלי משותקות
הנשמה לא משתפת פעולה עם האיברים
מרגישה כאילו שאבו ממני את החיות
יוצאת לקריאת מגילה
מבטיחה לך רון
שאת לא סתם עוד זיכרון
מחר
הריקוד הראשון
יהיה לכבודך והוא לא יהיה האחרון
הוא יהיה הזיכרון .

נהורה מזרחי

פרשת השבוע פרשת צו
פרשת צו פותחת באש התמיד שעל המזבח שבאופן ניסי מעולם לא כבתה בימי בית המקדש ועל תפקיד הכהנים .
בפרשה מפורטים סוגי קורבנות רבים ושונים ולכל אחד מהם מטרה שונה ,כל קורבן מבטא מצב נפשי שונה של המקריב.
תפקידם הייחודי של הכהנים
בעבודת הקורבנות היה לזהות את המצב הנפשי של המקריב ולסייע בידיו.
שעתיים לפני שבת ואני מסתכלת על הספרים של פרשת השבוע והדבר היחידי שמעסיק אותי ביומיים האחרונים אלו המילים הכואבות מהפוסט של לימור צרפתי ,אמא של רון .
אמא לימור שמתבלבלים אצלה הימים והלילות
אמא שמתייסרת יסורים בלתי נסבלים
משאלתה רק לדעת על רגעייך האחרונים
מדם ליבה אמא שלך משתפת
וכאבה מחלחל פנימה לכל נשמה
אמא שלך שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה להיפרד
שביקשה רק עוד פעם אחת
ללטף את ראשך .
ושאלותייה מתרבות
ואין באמת תשובות
ובכל פעם שהיא עולה למיטתה
השאלה אם סבלת לא מרפה.
רונצ'וק
את עלית כקורבן השמיימה
רק בגלל היותך יהודיה
ואין פה נחמה
אצלך התשובה
אם תוכלי לשלוח מלמעלה
ליטוף ונשיקה
אולי גם תשובה ,
אמא אוהבת ומחכה .
אנחנו אומה שלמה עדיין בזמן משבר ,עדיין בזמן קושי ואתגרים לאומיים
מה נותר לנו לעשות בזמן קושי ?
תפילה .
מהי תפילה ?
תפילה היא לאפשר לעצמנו לפתוח את הלב .
אלוקים רוצה את הלב שלנו ,את החיבור שלנו.
רונצ'וק,
אינני יודעת אם נתקלת או הכרת תפילה כתובה,
לא באמת היית צריכה
מהכרותי איתך נשמתי את עבודת הלב שלך
עבודת הלב שעזרה לך לדייק
את הבאת הקורבנות של אחרים .
לא היית צריכה להיות כהן גדול או לעבוד בבית המקדש,
השילוב המופלא של רגשות אמיתיים וכנות
פתחו לבבות .
וזה בקטנה מהבית שלי :
כשפגשת את נתנאל
לימדת אותו אהבה ללא תנאי
כשראית את נחמן
חייכת חיוך מאיר ,כזה חברמן.
כשרקדת עם תהילה
זו הייתה המסיבה הכי שווה.
כשנפתלי הרגיש כהולך לאיבוד
לא נבהלת ,תעבוד על המידות אמרת לו בכבוד.
כשאדל חוותה משבר
שיתפת מניסיונך ושיתפת איך
צלחת את זה בעבר .
כשהגעת לשבתות או סתם
קפצת בהפתעה
עבור יהונתן היו לך מילים מיוחדות
קלילות ,שציידו אותו בהתמודדויות.
אפילו בגירה זכה ליחס מיוחד ממך
לטיפול וליטוף שגרמו לו עלייך
להסמך.
ואני זה סיפור ארוך ,וודאי לא לשתי שורות
אני רק רוצה לרשום שממך אף פעם לא רציתי להפרד.
אני נזכרת איך חיבקת את החיים
ואיך הם החזירו לך חזרה חיבוקים
אני זוכרת איך הברחת את החושך
ונתת לאור להתקיים
איך אהבת אמת ודחית את השקר
מתגבר הגעגוע לאור שהיית .
כמו אש התמיד שלא כבתה מעולם בימי בית המקדש
כך נרך ימשיך להאיר בעולמי..
שבת שלום רון אהובה
עברה עוד פרשה
ובינינו אני בכלל לא מאמינה
שבצאת השבת לא אשמע ממך איזו מילה .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי .

אריאל וינטר

סרן רון צרפתי ז"ל, קרובת משפחה.
"מלאך", "פיית מדבר". אלו הכינויים שלה מאז אותה שבת. היא רק רצתה לרקוד על הקרקע, בסוף היא רוקדת על ענן ברקיע.
רון הייתה מפזרת חיוך בכל מקום אליו הגיעה, יש לה חיוך כובש (קשה להגיד "היה לה").
לרון יש מוטו שליווה אותה וילווה אותה תמיד: "הבא לאוהבך השכם לאוהבו".
תפזרו חיוך ותשתפו את המוטו, תהיו רון.

נהורה מזרחי

צהריים טובים רון,
פרשת שמיני
כ"ו באדר ב' תשפ"ד
יום שני השבוע מלאו שישה חודשים ללכתך.
בוקר יום שישי
ברקע נעימות מוסיקה נשמעות
אני עוד לא יודעת מה אני רושמת היום
חושבת עלייך ,מה את עושה עכשיו שם בגן עדן?
פורץ לו הרהור לא הגיוני
שאולי נכנסת למטבח לבשל לסעודת שבת
מתעוררת מהמחשבות שאליהן נסחפתי ,
אני יודעת שבגן העדן שלך
לא צריך אוכל ,הכל רוחני
את מלאכית טובה בין כל המלאכים האחרים שאיתך
מיום שמחת תורה .
אם בכל זאת את מתגעגעת למטבח
את מוזמנת להצתרף אליי לבישולים
מבטיחה להכין מאכלים טעימים
פינוקים שאהבת שהיית אצלנו שבתות וערבים .
פרשת שמיני:
תמו להם שבעת הימים בהם ביצע משה את כל עבודות המשכן.
משה מדריך את אהרון ובניו לקראת תפקיד הכהונה במשכן.
ביום השמיני ,ראש חודש ניסן,משה מקבץ את כל העם ואומר:"זהו היום בו יראה אליכם השם".
משה נכנס עם אהרון ובניו למשכן ומלמד אותם את סוד הקטורת וכאשר יצאו העניקו ברכה משותפת לעם .
הרגע המיוחל הגיע,אש ירדה מן השמיים ואכלה את הקורבנות .
ההתגלות האלוקית מילאה שמחה את עם ישראל ,ברגעים אלו הם ידעו שנמחל להם על חטא העגל והודו לבורא עולם.
טרגדיה באמצע החגיגה :
בעיצומם של הרגעים המשמחים נמהלה השמחה בטרגדיה .
נדב ואביהוא בני אהרון ,הקריבו קטורת למרות שלא הצטוו ונהרגו.
משה פונה לאהרון אחיו אומר לו ,אסור לך ולמשפחתך לנהוג דיני אבלות שיגרתיים ,כל עם ישראל יתאבל על האבידה הגדולה .
אני כותבת מילה ,מילה על הפרשה ותוך כדי רצות תמונות מול עיניי
טרגדיה באמצע המסיבה -נובה ,אבל על האבידות הגדולות -מאות הנשמות שרק רצו לרקוד ,אבל של עם שלם -כולנו כואבים יחד.
הפרשה שוב נשמעת מוכרת,
מוכרת מידי לשביעי באוקטובר.(דרך אגב, שמחת תורה נקרא גם שמיני עצרת במקרא).
השבוע שחלף מרגיש לי כמו זמן של חצי שנה .
יום ראשון מוקדש כולו לרון ,פגישה עם אורלי זיו הסופרת ,פגישה מטלטלת נפשית ועם זאת משמחת .
רון קמה לתחייה עם הזיכרונות.
אורלי היא הסופרת המדויקת לכתוב על רון
יש לה עיניים רכות ולב פתוח וחיבוק אמיתי.
בעודי משתפת אותה על רון היא מסיטה מבט אליי ואני רואה השתקפות של עיניה של רון באותו מבט.
רון ,איך את כל הזמן נוכחת ,
איך את נשארת כזו פלאית
מובילה אנשים לחיינו
דרכם את שולחת מסרים ,
מסרים של אהבה
מסרים שלא נשארנו לבד
שאת כל הזמן כאן
רק לפתוח את הלב
ולהרגיש .
השבוע אמא שלך שיתפה פוסט של פנינה קליין
הרגשתי שוב במילים של פנינה ,את קיומך ,את זכרונך ,
את צוואתך .
אני מעתיקה לכאן חלק
עבור אותם אנשים שלא הכירו אותך בחייך .
"תגרמו למישהו לחייך
עשו שינוי
עשו אהבה
עשו שלום עם עצמכם
וודאו שאין בכם חרטות
חיו את החיים והניחו לאחרים לחיות ,
תהנו והיו אסירי תודה.
אל תבזבזו את הזמן שלכם בוויכוחים
אל תלחמו על שטויות,החיים קצרים מידי
חיו אותם
היו צנועים
תאהבו את עצמכם והיו מאושרים עם מה שיש לכם
כדי שיהיו לכם חיים נפלאים".
אני רק מבקשת בשמי ובשם רון
עם ישראל ערבים זה לזה
שמעתי השבוע הורים שכולים ,שמעתי את אימו של עומר שם טוב החטוף
בדמעות מתחננת
בואו נעמוד כתף אל כתף.
את זה חרטתי על לוח ליבי
עם זה רון גדלה ואימצה
לדרך חיים .
כמו לוחמים בשדה הקרב
נעמוד יחד
כתף אל כתף.
שבת שלום רונצ'וק
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי

נהורה מזרחי

פרשת השבוע
פרשת תזריע
חוסר אונים מול ימים שהופכים למספרים,
כמה ימים כבר עברו מהשביעי לאוקטובר,
חרבות ברזל מלחמה שהימים והלילות מתערבבים,
כמה ימים החטופים עדיין בשבי,
ועוד כמה ימים תפרוץ בצפון עוד חזית במלחמה ?
נשים וילדים לא אמורים להיות בשבי החמאס
צעירים וצעירות יפים ויפות
לא אמורים לצאת לנובה
ולהפסיק לרקוד .
חיילים,חיילות ,שוטרים ושוטרות יש להם משפחות
הם היו צריכים לחזור.
ילדה קטנה עם אחותה הפעוטה עדים לרצח הוריהם.
משברים לא מתרחשים בחיים מתוקנים.
פרשת תזריע מפרטת הלכות שונות בעיקר צרעת ,אשר מגיעה על עבירות של לשון הרע .
התורה מפרטת סוגים שונים של נגעים השייכים לצרעת ,חלקם טהורים וחלקם טמאים ואת ההלכות של מי שלקה בהן.
בתקופה בה אנו חיים אנו לא מקבלים את מחלת הצרעת כפי שנגעה באבותינו.
לעומתם אנו חווים את המחלה בעומק הנפש שלנו.
איזה מסע זה החיים האלו?
מסע שמשתנה מאדם לאדם
מהדרך בה אנו בחיפוש .
החיפוש אחר האני הפנימי שלי ,אחר האמת .
אדם שמתבודד ומחפש בפנימיות את האמת יוכל לגלות את הצרעת בתוכו .
ואם נשתמש בכנות
עם עצמנו ,נמצא גם את יכולת הריפוי עבורנו.
השם ברא אותנו נשמות ישרות וחופשיות עם יכולת להגיע אל האמת ,אך אל לנו להתעלם מהמקום בו נמצאים הנפש והגוף שלנו.
ואז הנשמה הטהורה שלנו תתקדם במסע החיים יחד עם הגוף והנפש.
האדם הגדול שלימד אותנו מהו חיפוש ,הוא אברהם אבינו שעליו כתוב שלא הייתה עבודה זרה שלא הניח עד שהגיע לעבודת השם .
אברהם אבינו הגיע לאמת דווקא בגלל שהיה קשוב למקום שבו הוא עמד בהווה בהרגשה שלו כאן ועכשיו .
כאן ועכשיו
גם אני הכרתי אישה אמיתית
וגדולה
שבמסע חייה הצעירים
חיפשה אחר האמת בהווה שלה.
רון ,
נולדה לבית משפחת צרפתי
גדלה לעלמה אמיתית אחת כזו שרוב הזמן מחפשת,מתעמקת .
רון ,
שלא תתבלבלו ידעה להנות מהחיים
מריקודים
שטויות
וצחוק מתגלגל שסוחף .
אבל ,
אני הכרתי עוד צד של רון בחורה שעצרה ובדקה
האם הנפש והגוף שלה מחוברים לרעיון או שהחיפוש אינו פנימי ומונע מלחץ חברתי או השפעת חברים .
האמת של רון
היא אמת לא מוותרת
אמת שלוחצת על קירות הלב
עד שהנשמה הטהורה שלה הבינה והתקדמה יחד עם הגוף והנפש .
הרבה פעמים החושך כל כך שחור
הכאב כל כך בלתי נסבל
שאין כוח לצעוד את הצעד הבא.
אותו צעד שהוא כל כך הכרחי ,פשוט כי ככה הבורא מנהיג את עולמו.
לעילוי נשמתה של הילדה היפה
רון בת לימור וארז צרפתי

נהורה מזרחי

אני לא מאמינה שאני רושמת מילים של פרידה
שהתמונות שלנו יחד ישארו רק למזכרת
ואני אשאר לבד.
היו לנו תוכניות ,את זוכרת?
מסיבות ,טיולים שבתות
נשארו רק הדמעות
והן זולגות
את מתנה שקיבלתי מהבן שלי נתנאל
וברגע נלקחה ונשארתי שבורה
הלב ,כבר לא יתאחה
יש בו שבר גדול ,
משאירה אצלך חלק מליבי עד שניפגש
עד ששוב אוכל להרגיש את החיבוק העוטף שלך
את האהבה הגדולה שלך
עד שניפגש האור כבר לא יאיר כמו פעם .
ערפל גדול היום
גשם של דמעות
מדינה אפורה
לא מכילה את הכאב הזה
לא יודעת אם אי פעם החוסר שלך יתמלא .
רונצ'וק קטנה שלי
היינו קשורות בנפש
אור חוזר אחת לשניה
כשחשבתי שאני פה בשבילך
הפכת את הקבלה לנתינה
כמה חוכמה הייתה בך
איזה דרך עשית בחייך
כמה לבבות כבשת
איך החיוך המושלם שלך
הרחיק את העצבות
איך החיבוק שלך
נתן אהבה וביטחון
ששום רע לא ייכנס בינינו
עכשיו הכל נגמר
ואני לא יכולה להאמין לסוף הזה .
בחג שמחת תורה רצחו אותך
ואיתך רצחו חלק בנשמה שלי
חלק בנשמה של הילדים שלי
שנתת לכל אחד מהם מקום בטוח ואוהב.
אבודים מאתמול בלילה
לא מאמינים
כואבים
בוכים
היום באים להיפרד
ללוות אותך פעם אחרונה
כמו שבאת להיפרד מאיתנו יום רביעי האחרון
השארת לכל אחד ואחת מהמשפחה חלק ממך
לעולם לא נשכח
אוהבת עד השמיים
נשמתך צרורה בתוכנו

לזיכרה של רון

https://www.facebook.com/share/v/BtFTFBLeeE54F3DV/?mibextid=oFDknk

מאיה ישעיהו-חברה של המשפחה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רון אהובה, פשוט בלתי נתפס המחשבה שאינך עוד , בחורה מלאת חיים שמחה וצחוק מתגלגל, בחורה מוכשרת ואהובה על כל הסובבים אותה. לראות אותך גודלת ונהפכת ממש לאישה מהממת מלאה בטוב לב , ומלאת אהבה . תהיי חסרה לכולם ותמיד בליבנו💔 אוהבים .מאיה

סיגל שושן Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רון , ילדה - בחורה מדהימה ,חכמה ומוכשרת. החיוך שלך והאנרגיה כל כך חסרים. רקדנית מגיל צעיר מאוד, תלמידה מצטיינת ויחד עם זאת חברות וחברים בלי סוף. הספקת כלכך הרבה בכלכך מעט זמן בעולם שלנו. היו לך תוכניות לטרוף את העולם ואילולא היום השחור, אין ספק כי היית מצליחה ובגדול. רון אהובה , מתגעגעים לחיבוק ולנשיקה בכל פעם שהתראינו. את חסרה לנו .

אור מעברי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רון, אין מילים שיוכלו לבטא את הגעגוע והכאב שנשארו לנו בלעדייך. אין דקה ביום שעוברת בלי שנחשוב עלייך, בלי שנדבר על האנרגיה המטורפת שלך, אנרגיה שבעולם אחר הייתה מספיקה ל200 שנים ובעולם שלנו נגדעה אחרי 22 שנים בלבד. ההילה שלך, האור הגדול שלך שבהק לכל מקום שהלכת בו, ילווה אותנו כל חיינו, לא יידעך ולא יעלם לעולם. אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך כל כך!

אלמוג - דודה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

פונצ'י שלנו, שמש אהובה, כל יום בלעדייך מרגיש כמו נצח. בכל רגע מרגישים בחסרון של הצחוק שלך, החכמה, היופי המטריף, המוזיקה, אהבת האדם ובעיקר - האנרגיה שנעלמה. ברגע אחד הכל נעצר, ולא נתפס שהילדה המדהימה לא תחזור. פיית מדבר שלנו, ב22.5 השנים שהיית לצידנו טרפת את העולם ולא נחת לרגע אחד - במטרה להגשים את כל החלומות שלך. מקווה שאת גאה בנו ושומרת עלינו שם למעלה. אוהבת אותך ומתגעגעת ברמה במילים לא יכולות לתאר!

מלי הופמן

זֶה לֹא רַק הַיֹּפִי עוֹצֵר הַנְּשִׁימָה, שֶׁבִּגְלָלוֹ נִכְנַסְתְּ לְכֻלָּם לַנְּשָׁמָה. זֶה הַיֹּפִי הַפְּנִימִי שֶׁהַחוּצָה מִתְפָּרֵץ, כַּמָּה טוֹב וְחֵן וְאוֹר שֶׁנּוֹצֵץ. עִם סִפּוּרִים חַיִּים שֶׁמְּצַיְּרִים דְּמוּת, מִכְלוֹל מְאַפְיְנִים שֶׁמְּסַפְּרִים עַל שְׁלֵמוּת- כְּבַת, כְּאָחוֹת, אַחְיָנִית וּקְצִינָה כְּשֶׁאֲבִיב גֶּפֶן מְיַבֵּב בָּרֶקַע בִּנְגִינָה. וְשׁוֹמַעַת עוֹד מַשֶּׁהוּ, יַלְדָּה נֶהְדֶּרֶת? גַּם בַּיָּמִים שֶׁהָיִיתָ נֶעְדֶּרֶת, מִשְׁפַּחְתֵּךְ הָאֲצִילִית עִם הַכְּאֵב בְּכָל הַעוֹצְמָהּ, הִתְנַהֲלָה בִּיעִילוּת וּבְחָכְמָה מַרְשִׁימָה. מִתּוֹךְ יִסּוּרֵי הַתֹּפֶת וּדְמָעוֹת כְּמוֹ מִבֶּרֶז, הַקּוֹל הַשָּׁפוּי בַּחִפּוּשִׂים הָיָה שֶׁל אַבָּא אֶרֶז. תּוֹךְ שֶׁהוּא מִשְׁעֶנֶת וְגַב לְעוֹד הוֹרִים מְרֻסָּקִים, הָיָה הַמְּבֻגָּר הָאַחְרָאִי שֶׁגַּם נוֹתֵן חִזּוּקִים. אֵיךְ אִמָּא עִם עֵינַיִם שְׁקוּפוֹת מִדְּמָעוֹת בַּלִּוְיָה מִתְיַחֶסֶת עִם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֹם וְאַהֲבָה, לְכָל אֶחָד מֵהַהֲמוֹנִים שֶׁבָּאִים וְצָצִים, מֵאֵיזֶה חֹמֶר גֶּלֶם אַתֶּם בִּכְלָל קְרוּצִים?! לִהְיוֹת חֶלֶק מִכָּזוֹ מִשְׁפָּחָה זֶה אוֹצָר, אָמְנָם לִזְמַן כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ קָצָר אֵין נֶחָמָה, רַק הֲבָנָה שֶׁהָיְתָה לָכֶם הַזְּכוּת, לָרִכּוּז הֲכִי הֲכִי גָּבוֹהַּ שֶׁל אֵיכוּת.

אמא ואבא Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רונצ'י, מלאך שלנו! הימים עוברים, הדקות נוקפות, והגעגוע והכאב רק מתגברים! לא מצליחים לנשום בלעדייך. החיים נראים ללא מצפן בלו נוכחותך בהם. ילדה שלנו, העצב עלייך הוא כמו תהום ללא תחתית. לא יכולים בלעדייך, מושלמת שלנו!!! החיוך, העיניים הבוהקות, שמחת החיים שלך - כל אלה חסרים לנו כמו חמצן! אוהבים אותך, חיים ונושמים אותך בכל שניה ביום!!! אמא ואבא

שרית גילאן נוריאל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רון המוארת שלנו ראיתי אותך רק פעם אחת , שמעתי עליך מאות פעמים … כמה את מיוחדת , בוגרת , מוכשרת … כמה אור הכנסת איתך לכל חדר , כמה שאת אהובה ומודל לחיקוי כמה תחסרי לנו פה לא נפסיק לאהוב אותך , לא נפסיק להתפעל ממך רון יהי זכרך ברוך , תמשיכי להפיץ אור

רונית - "הרצוג" Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רון שלנו ,הצחקנית ומיוחדת, נערה של חופש מדבר ואהבה , תלמידה מצטיינת ,חכמה ודעתנית, יפה מוכשרת- תנוחי בשלום על משכבך. אין מילים שיכולות להביע את עצמת הכאב.

נעה- חברה הכי טובה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

״הבא לאוהבך השכם לאוהבו״ יפה שלי כמה אהבת לאהוב. זכיתי שאת היית חלק מהחיים שלי. כואבת אותך יום ויום. בטוחה שאת ועידן חוגגים שם בשמיים. נהנים וממשים את האהבה שלכם. אהובה שלי. הלב לא מפסיק לדמם, יותר מחודש שאת לא פה וזה מרגיש כמו סיוט. מרגיש כיאילו את עוד רגע תחזרי מהצבא, נשב לתה וסיגריה במרפסת ונדבר על השבוע שעבר ועל השבוע שיהיה. פונצ׳ו שלי, אני אוהבת אותך ואוהב לעד.

נעמה ריבק - שכנה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

אני פשוט לא מאמינה שאת לא פה! חשבתי הרבה בעצם למה זה ככ כואב לי כי הריי לא היינו קרובות… סהכ הייתי שכנה שלך שמידי פעם החלפנו מילה.. ואני בעצם מבינה את הסיבה. היית מאוד בולטת בנוף המקומי. תמיד הבטתי בך.. השהתי מבט אחרייך משום שכשהיית יורדת לרכב זה תמיד היה בחצי ריקוד, שיער שופע ופנים אדמדמות.. משהו בהליכה, בנוכחות, בחיוך הנצחי שקבוע על פנייך.. האיר את כל המסביב.. ואני מודה, זה היה נעים לי. קשה להאמין שמשהו כזה ככ חי כבר איננו. כואב ובלתי נתפס! אני חושבת המון על הרגעים האחרונים שעברת שם וזה לא עוזב אותי. בא לי לחבק אותך חזק ולהגן עלייך מפני כל הטירוף הזה. אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא ידעתי שזה מה שהולך לקרות ולא היתה לי אפשרות למנוע את זה. סליחה בשם כולנו. ואני רוצה שתדעי שכל מי שהכיר אותך מרגיש שהשארת עליו רושם בלתי רגיל וזה אומר המון! זה אומר שהיה לך פה תפקיד משמעותי בעולם הזה שכנראה מילית אותו באופן מופתי..כי זה נגע בכולנו. בתוכי אני יודעת שאת במקום טוב ושלא נעלמת .. רק שינית צורה ושעוד ניפגש בעולם אחר. מחבקת אותך מרחוק איפה שאת. לא אשכח אותך לעולם זה בטוח. נעמה

סיגל בנבנישתי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רון אהובה כשנכנסת לסטודיו ,כל הסטודיו התמלא אור ואושר. החיוך שלך שכבש את כולם. הצחוק שלך שנשמע למרחקים הצחוק שלך שנתן הרבה חיים בשיעורים. כשנכנסתי לשיעורי המחול בסטודיו תמיד בלטת בצורת הריקוד שלך אי אפשר היה להתעלם ממך בסטודיו. השבוע חזרתי לרקוד קצת בשבילי , את האמת רון איך שנכנסתי התחלתי לבכות, נזכרתי בך אהובה. לא אשכח אותך ולא נשכח אותך את חלק מסטודיו סיגל . אוהבת אותך המוןןן רקדנית שלי💔💔

נהורא Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

מילות זיכרון עלייך רון , אני עוברת על הזיכרונות שכתבו עלייך , מסתכלת מי היו הרושמים והרושמות , שכנה ,חברה הכי טובה ,משפחה ואני מנסה לחשוב איך אני מגדירה את הקשר שלנו ? כי ,בינינו לב שלי , לא נראה לי שמישהו יכול להבין את הקשר בנשמות ,באנרגיות שהיו בינינו. נכון,אנחנו לא משפחה אבל,את זורמת לי בדם, נכון ,לא היינו שכנות ולא ראיתי אותך ברחובות , גם לא חברות מהצבא או מהסביבה אבל,בהחלט יצאנו כמו בנות אותו גיל למסיבות ויציאות . לב שלי , את יודעת שהלב שלי כבר לא שלם ,חציו נשאר אצלך . את שומעת כל יום את התפילות שלי שלנשמה שלך יהיה רק טוב, את רואה מהשמיים את הדמעות שזולגות ולא יודעות עד מתי הכאב הזה ימשיך. רון ,לב שלי ילדה מיוחדת שנקשרת בנשמתי. איזה כייף היה לשמוע את קולך בטלפון,בהודעות או ממש באמיתי. בקולך העברת אהבה אמיתית. איזה מרגש היה לראות את מבט עינייך המשתתף ברגשות של האחר . איזה משמח היה להנות איתך ,לשבת לצחוק משטויות ולא לחשוב שצריך להראות בוגרות . איזה עומק היה בשיחות שלנו על דרך של שינויים בחיים להיות יותר טובים. איזו הבנה והכלה הייתה לנו ראינו רק את הנשמה אחת של השניה והרגשנו כל הזמן געגועים וגם אם פתאום הופעת לנשיקה וחיבוק ומיהרת להמשיך לדרכך זה נשאר בלב חקוק ואף אחד בעולם לא יכול למחוק לי את זה . אני יכולה לרשום ספר על זכרונות אולי יום אחד זאת אעשה . בינתיים יפה שלי תמשיכי לרקוד ולחייך לפרוש כנפיים ולעוף נתראה על הרחבה אוהבת המון קטנטונת נשמה תאומה שלך נהורא

סבתא זהבה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

לפני 22 וקצת שנים קיבלנו מתנה, מתנה יפייפיה שהביאה איתה המון אושר ושמחה. למתנה הזאת קוראים רון - נכדתי הבכורה, משוש ליבי. אף אחד לא סיפר לנו שהמתנה תיהיה זמנית, זמנית מדי! מישהו שם למעלה לא שמע שמתנות מוצלחות לא מחזירים. הכל כבר נאמר ונכתב עלייך..גם במילים וגם בשירים ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. היא מתנגנת בכל רגע ובכל דקה ביום ובליל וחודרת פנימה לעומקי הנשמה. אהובה שלי, נוחי בשלום על משכבך ותמשיכי את שהתחלת כאן למטה כמו שרק את יודעת, כי כל מטרה שהצבת בחייך - היה בינגו! אוהבת אותך ואוהב אותך עד נשימתי האחרונה.

בר אחיך הקטן Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

היי רון, אשתף אותך קצת ממה שעובר עליי. את השארת אותי ללא כל ידע של איך להתבגר. אני מאוד אוהב אותך ואת מאוד חסרה לי. הגעגוע תוקף אותי בכל ערב מחדש. קשה לי בלעדייך. מאוד! את ניהלת את הבית - את היית השליטה של הבית. את ידעת לנהל אותנו נכון, כשהיינו רבים, את ידעת איך לפתור בינינו הכל. את תמיד היית פה לעזור לנו ולי. את היית איש הדרך שלי ותמיד תהיי. אני מנסה לתאר את מהלך החיים שלי בלעדייך, זה לא נתפס לעין שלא אראה אותך עוד. את היית בחורה עוצמתית, אוהבת, רגישה, נותנת, לא ויתרת לעצמך בחיים. וגם לא לי. את תמיד האמנת בי שאני אהיה הגבר של הבית. שאהיה "היורש". אני רוצה שתדעי ששום דבר לא יחזור לקדמותו. גם לא השגרה. אנחנו בונים שגרה חדשה לגמרי. לחיים שבהם את לא נמצאת. שלא נראה אותך יותר. השבוע נפרדנו ממך בפעם האחרונה עם המון אנשים שאוהבים אותך, כבר למעלה מחודש שלא שמענו את קולך, את הצחוק שלך, העצבים שלך.. אני אוהב אותך רון❤️

אריאל קרובת משפחה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רון פיית מדבר, נפגשנו לא הרבה אבל שאת לא פה פתאום אני מסתכלת על הפרטים הקטנים בחוויות וזה צובט לדעת שלא נחווה יחד עוד דברים משותפים. אכלנו סושי יחד, צרחנו שירי מכבי באוטו, שרנו יחד על הספה בסלון יחד עם אבא, נסענו לים המלח אבא, את, לולו הכלב ואני, הגעת ליומולדת שלי, אכלנו פיצה במוצ"ש עד חצות בחצר הבית בחדרה. נשמע קצת אבל זה המון. סליחה שלא דיברתי איתך יותר, דווקא עכשיו אני שולחת לך מלא הודעות שלא תראי לעולם ולא תעני לעולם. אני יודעת כמה אהבת אותי, סבתא שלך, זהבה השם ישמור אותה, אומרת לי כל הזמן. מקווה שידעת כמה אהבתי אותך. זוכרת שהיינו צוחקות על המשפט "אישה ילדים" שאבא שלי אומר כל רגע? מלאך, אני רוצה את החיוך הכובש שלך לצד הדמעות שלי כאן ועכשיו. היית אישיות כובשת. את הרגעים האחרונים שלך יצאת לחגוג, לרקוד, להנות, כאילו ידעת שאלה יהיו נשימות אחרונות שלך ורצית שהן יסתיימו לצד צלילי הטראנס. מסיבת טבע הבאה שתהיה אבא ואני לא נפסיק לרקוד בשבילך. אסיים עם המוטו שלך: "הבא לאוהבך השכם לאוהבו"- סרן רון צרפתי הי"ד בת 22 בנופלה.

מיכל אזרחית Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רון ילדה יפה שנקטפה בטרם עת תודה גיבורת ישראל , לעד נזכור, תנוחי על משכבך בשלום💖💖 יהי זכרך ברוך אמן 🙏. השם ינקום דמך.

טל סוואיד Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רונוש, הנסיכה הפראית מהרגע הראשון שנכנסת לסטודיו התאהבתי בך, ילדה בלונדינית עם עיניים בורקות וחיוך של מליון דולר! אינטליגנטית, מוכשרת, שובבה ועם אנרגיות שלא הכרתי אצל אף אחד אחר. תמיד מובילה ומהפנטת במבט את כל מי שסביבך. צחקת שאני קוראת לך דורסל כי היית בלתי ניתנת לעצירה! רוקדת שעות בלי הפסקות, מנסה להספיק לטרוף את כל העולם. זכיתי לעבור איתך הרבה חוויות יחד, הסטודיו היה כמו בית שני לך ואת היית כמו בת בשבילי, תמיד היית שם ועזרת לי בכל רגע נתון. היית חלק בלתי נפרד מהמקום הזה ואין רקדן או רקדנית בסטודיו שלא הכירו את רון צרפתי. מצטערת על השנים שפספסתי אותך. אין יום שאני לא חושבת עלייך ועדיין מתקשה להכיר במציאות. תמיד תהיי אצלי בלב, אוהבת אותך טל סטודיו A.D.C

לימור וחיים גומל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רון, ילדת פרחים, חיוך ענק עם ניצוץ בעיניים. כשראינו אותך לראשונה, היה זה על הבמה, רוקדת בכישרון אדיר וקצב בלתי נגמר, ממגנטת את כל המבטים . לימים הכרנו אותך מקרוב. הבת של לימור וארז, החברים הטובים שלנו, ונכנסת לנו ללב. תמיד חיבוק ונשיקה עם חיוך ואז - מה נשמע, והשיחה קולחת. נודדת למחוזות המוסיקה שכ"כ אהבת. כמה נוכחות וכריזמה היתה לך. חיה את החיים ומפיצה אור סביבך. בכל דבר שרק נגעת, היית מצטיינת וכולך חדורת מטרה וכוונות. היית קסם. הגעגוע קשה מאוד והעדרך מורגש כ"כ. בכמה אנשים נגעת בחייך הקצרים. נוחי על משכבך בשלום, את לעד תהיי בליבנו.

גליה גומפלביץ Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רונצוק יפה שלנו עדיין לא ניתפס לנו שאת כבר לא איתנו, נישארו הזיכרונות איזו אישיות מדהימה היית, העיניים המחייכות וכל אהבה שלך לכל הסובבים אותך תמיד, שימחת החיים , החיוך הטוב לב, הנוכחות שלה היתה תמיד עם הרבה שימחה ואהבה. מיתגעגעים כל כך ועדיין לא ניתפס, קשה מאוד אוהבים אותה לעד דליה וארצי❤️❤️

מ.ג Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

רק היום נודע לי שהבת של ארז צרפתי נרצחה!! אין לי אפילו את האומץ לשלוח ווצאפ תנחומים לאבא היקר שלך. לא היכרתי אותך. אבל התמונה שלך מדברת בעד עצמה. עיניים חכמות. פנים מאירות. ילדה חייכנית. אין לי ספק שהיית בת אהובה על הורייך היקרים. אני תפילה שהקב״ה ייתן להורייך היקרים את הכלים להתמודד עם האובדן. נוחי בשלום על משכבך. תהי נפשך צרורה בצרור החיים.

הודיה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

היי רון, נכנסתי לרשימת הנופלים והנרצחים, וככול שגללתי יותר ככה הדופק שלי האיץ מההבנה שעוד מעט גם את תופיעי. לא באמת נתפס שאת כבר לא כאן, אני חושבת עלייך כל יום, על דברים שאהבת, אל איך היית מגיבה לדברים, על השיחות שלנו ועל כמה את דמות להערצה. החלטתי לנסות לחיות עד הסוף, בלי פחד, בלי להישאר במקום הנוח שלי- בדיוק כמו שאת היית. תמיד נתת 200% בכל מה שאת עושה, את נפש חופשייה בלי מעצורים או גבולות, את חייה את החיים עד הסוף ואף אחד לא יכול עלייך. אמרתי לך, אני מתכוונת לזה וכשאצליח תדעי זה בגללך, אני אתן את הכל כדמותך היא מצפן עבורי למזה חופש. תודה לך, שזכיתי להכיר אותך, ללמוד ממך ככ הרבה דברים. את עדיין פה, את תמיד תהיי פה, נשמה לא יכולה להיעלם היא נצחית. אנחנו עוד נתראה

אתר יזכור

https://www.izkor.gov.il/%D7%A8%D7%95%D7%9F%20%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%D7%99/en_a77a43a33dc1429396316d95b67f4e54

עמוד הזיכרון באתר ynet

https://names2023war.ynet.co.il/6548dd900103829469db6902

על קברו של סרן טל גרושקה ז"ל נכתב : "יש רק דבר אחד שאף אחד לא יכול לקחת ממך - מה שנתת לאחרים"
על החיילת רון צרפתי ז"ל שנרצחה בנובה נכתב: "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו"
על קברה של סמ"ר עדן אלון לוי ז"ל שנהרגה בקרב על בסיס זיקים נכתב: "מפקדת, לוחמת, גיבורה. מלאכית יפה ואמיצה. הצלת רבים בנופלך. אוהבים, גאים ומתגעגעים".

אורלי זיו

נפלאות דרכי העולם
איך הפכנו למשפחה מבלי שהכרנו
והכל בזכות מייל אחד שהכותרת שלו הייתה 'ספר לזכרה של רון צרפתי'
כולנו מדברים על חלומות
חלומות שהיינו רוצים להגשים
חלומות שהחמצנו
חלומות שנקטעו ולא נוכל עוד להגשים
החלום שנכיר נעדר מספרי חלומותינו
אני עומדת פה קרוב, קרובה אלייך, קרובה לנשמתך שחיברה בינינו בדרך נס מבלי להבין שלנשמות יש חלומות או אולי משימות משלהן מבלי שיש לנו יכולת להבין
נשלחתי אלייך ואני מחבקת את שליחותי מעומק הלב כי חיבוק בין נשמות הוא חיבוק קרוב מעבר לזמן ולמקום
רון, את המלים והחיוכים שהשארת נמשיך להדהד הלאה שיגעו בכמה שיותר לבבות קרובים ורחוקים כמו אבקנים שמופצים על כנפי רוח
כפי שכתב הרב קוק
בן אדם,
עלה למעלה, עלה.
עלה למעלה, עלה, בן אדם.
עלה, למעלה עלה.
כִּי כֹּחַ עַז לָךְ,
יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ,
כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אֶל תכחש בָּם,
פֶּן יכחשו לְךָ.
דּרושׁ אוֹתָם – דרוש, בן אדם,
ויימצאו לך מיד.
עלי למעלה עלי כי יש לך כנפי רוח
האירי עלינו את אורך
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים
אמן❣️

גלית צלמון

מי היה מאמין שהשנה המילה לזכרם
תהייה רלוונטית, שייכת, חלק מהחיים של הוריהם, אחיהם, ילדיהם
זה עדיין בלתי נתפס
זה לא נקלט
לכתוב את המילים אחרי שמותיהם היפים, הפנים המוארות שלהם את המילים החשוכות, הנוראיות האלו
יהי זכרם ברוך
אין מילים לנחם. אין מילים.
בא לי רק לחבק את הקרובים אליהם
ולבכות איתם. ליבי איתם תמיד. יום יום.
יהי זכרם ברוך לעולמי עד
ה' יקום דמם
סרן אסף מסטר
סרן רון צרפתי
עומר צדיקביץ
ולזכרם של כל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. לעולם לא נשכח. יהי זכרם ברוך לעד.
Limor Vainnrib Zarfati
Erez Zarfati
Nir Zadikevitch
Michal Gogol Master

אורלי זיו

בזה השער באתם בריקוד
בזה השער המראתם אל על
בזה השער השארתם חותם
בזה השער הפכתם לכיפת הנשמות הטהורות
בזה השער בלבנו תמיד נזכור ונצדיע
לזכרם של רוקדי הנובה וכל מי שאינם אתנו עוד
במיוחד ננצור בלבנו את רון צרפתי
#remember_ronzarfati
#ציור_אינטואיטיבי_בצבעי_מים ומלים - אורלי זיו

זה יום הזיכרון בשבילי.
הקול האחר של האלמנה.
השיר אינו שיר של תקווה, של "עם ישראל חי"...
הוא קולה של האלמנה.
השיר מתרכז בעולמה של האלמנה מאספקט הגעגוע, הכאב, אבל גם הכעס והתיסכול ואולי גם התוכחה.
החיים שסובבים את עולם המוות הינם מגוונים. ולעיתים אנחנו נאלצים להחביא רגשות שנחשבים כ "לא הוגנים" או לא מקובלים.
הוא צועק את אותן רגשות שבסופו של דבר קיימים בכל מי שחווה אובדן או כפי שהשיר מתאר, כנטישה כואבת. אין צדק במוות. ואין כללים. יש רק תחושת כאב ונטישה שחייבת לבוא לידי ביטוי ולמצות את עצמה רגע לפני המחשבה על התקווה והיום שאחרי.
השיר מוקדש לתקווה של מיצוי הכאב ולפינוי המקום של המשך התקומה שלנו כעם אבל גם כבני אנוש


https://youtu.be/YrPZzCjTGaA?si=mD15CwR1AhHvBDFD

מיכל לוי

סרן רון צרפתי, קצינה בחיל האוויר, נרצחה במהלך מתקפת החמאס במסיבה הנובה בסמוך לקיבוץ רעים.
היא רק רצתה לרקוד כמו שכל כך אהבה. ולהיות עם אנשים, בני אדם שאותם כל כך אהבה.
את רון הכרתי עוד כילדה בסטודיו לריקוד שעבדתי ועזרתי בו קצת בכפר סבא. אבל מה שכבר אז ראיתי והערצתי זה את הקשר המשפחתי המדהים שהיה לה עם הורייה המדהימים Erez Zarfati ו Limor Vainnrib Zarfati . הם תמיד אבל תמיד היו החברים הכי טובים שלה ולא רק ההורים שלה. סוג כזה של הורות שאני מאד התרגשתי לראות אפילו הערצתי. וכל המשפחה עם אחייה הקטנים תמיד היו כמו להקת אריות מאוחדת בטירוף. רקמה אנושית אחת חייה כל כך חזקה.
והם ימשיכו כמו שאני מכירה אותם. חזקים יחד , וילמדו לחיות נכון עם הכאב.
ואסיים עם רון במשפט הכי הכי שלה: "הבא לאוהבך, השכם לאוהבו" זאת רון.

רון צרפתי- אזכרה 30 לנפילתה.

רון,
חלפו 30 יום מאז הלכת מאיתנו.
30 יום בהם ניסינו לעכל את הבשורה המרה, להסביר ולהזכיר לעצמנו שרוח הלחימה שלך היא המצפן עבורנו, היא הרוח שתביא את עם ישראל לניצחון במלחמה.

בשבועות האחרונים נלחמנו על הגנת המולדת
על ביטחון אזרחיה בהווה ובעתיד
מאז החלה הלחימה עברנו מהגנה להתקפה, ההישגים המבצעיים ממשיכים להצטבר, האויב חוטף אבדו משמעותיות והנני בטוח שאם לא התחרט על מעשיו המתוערבים ב7.10 הוא יעשה זאת בקרוב מאוד.

רון,
חשוב לי שתדעי כי פקודיך פועלים לאורך, באופן ברור וחד.
בעיניהם דמעת כאב על לכתך מאיתנו, אך בו בזמן זיק שמסמל נחישות , לכידות ועוצמה.
רוח הלחימה שהורשת להם ניכרת היטב בשטח, אני סמוך ובטוח שתלווה אותם עוד שנים קדימה.

למשפחת צרפתי היקרה, הכרנו אישית מכורח נסיבות טרגיות.
כפי שאמרתי לכם בעבר, גורלנו בכרך יחדיו לנצח, אני מתחייב במעמד זה כי יב"א 506 ואני בפרט נלווה אתכם מעתה ועד עולם.

ברמה האישית, אני נפעם בכל פעם מחדש מהתבוננות עליכם מהצד
על אופן בו אתם מתמודדים עם האובדן
על הדרך שבה בחרתם בחיים ובעיסוק העמוד לאופטימיות והסתכלות קדימה.
על כך שמהרגע הראשון בחרתם בחיים ובעיסוק בהנצחתה של רון.
אתם מעוררי השראה עבורנו וכך תהיו תמיד.
לימור, ארז, בר ואז- אין לי ספק שרון במקום מוגן ושלו, צופה מטה מלאת גאווה בכם, שותפה לתחושות ותהיה שותפה גם לשפחות שיגיעו בעתיד.

רון,
אני מצדיע לך
נזכור אותך לנצל
אנחנו אוהבים אותך
שנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים....
יהיה זכרך ברוך

איתי רוזנברג

רון שלי מכתב 2

אני זוכר את הרגע הזה שהבנתי שאני באמת אוהב אותך.
יצאנו לקמפינג בים עם החברים.
ישנתי לצידך והיה קר. הסתכלתי עלייך וכיסיתי אותך עם השקש שלי. היית כל כך יפה ושלווה ואני בוהה בך ומתפעל מכל רגע. לא אכפת לי אם קר לי רק שלך יהיה טוב. שבוע וקצת אחרי זה ישבנו מתחת לבית שלך ואת נישקת אותי כי לך אין מעצורים. את תרצי משהו ותשיגי אותו. את לא כמו כולם. הרגע הזה שינה ועיצב את כל חיי וילווה אותי לנצח. היה זה הרגע שבו נכנסת לחיי באמת. הזוגיות הכי טובה, פתוחה, וכנה ממש חברים הכי טובים שיודעים לצחוק, לדבר, לכעוס ולאהוב תמיד.
הכל עשינו ביחד, כל הזמן ביחד בלי הפסקה את גילית לי עולמות שלא הכרתי והכרת לי צדדים חדשים בי שלא ידעתי עליהם מעולם. עיצבת ושינית אותי.
למרות הפרידה הקשה היופי שהיה בך הוא שאי אפשר להפסיק לאהוב אותך, אף לא לרגע. אני לא זוכר יום בחיי שלא עברת לי בראש ועם הזמן פשוט הבנתי שזאת את. חיה מאפס למאה ורוצה לטעום ולחוות את הכל. מונעת מרגש אינסופי ועפה עם החיים לאן שהם סוחפים אותך.
אני שמח שיצא לנו לדבר על הכל ולתקן הכל. כשחזרנו לקשר והיינו נפגשים נזכרתי שלא משנה מה יהיה אני עדיין אוהב אותך. את האהבה של חיי את חלק ממני ואני מי שאני בזכותך. דיברנו צחקנו ואהבנו. לא אשכח את זה לעולם. למרות כל השיחות יש עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה לאמר לך ולשמוע ממך. מי האמין שאפשר לקחת חיים של מישהי שכל כך חיה אותם.
את היית יפה וטהורה מחוייכת, מכילה וקשובה לכל בעייה. את הכרת אותי יותר טוב מכולם וברגעים הכי קשים בחיי היית זאת את שפניתי אלייה כדי שתעזור לי כי רק את ידעת איך. למי אפנה עכשיו רון? את מי אוהב? רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.
רון ילדונת. היום אני לבד חיי את חיי עם לב שבור שלא יתאחה לעולם. מסתכל על התקופה איתך ועל תמונות שלך ונאחז בזכרונות מדהימים שלנו ביחד. לפעמים בוכה ולפעמים עוצר את עצמי מלהתפרק כי אני יודע שאם היית פה היית מעיפה לי סטירה יורדת עליי ואומרת לי להמשיך להסתכל קדימה. זה קשה רון והלוואי והיית פה כדי לעזור לי. רק את יכולה. אני מקווה שאת שם למעלה שמחה ויודעת שאני חושב עליך בכל שנייה. מתקשה להירדם ממחשבות ולעתים מעלה חיוך מעוד אחד מרבי הזכרונות איתך.
״את עכשיו ישנה כמו פיה עצובה שגנבו לה את כל הקסמים ואני מרוחק מנותק משותק והלב מתפוצץ לרסיסים, תני לי סיבה לחבק אותך. בכל יום שעובר זה רק יותר מתבהר כמה שאת חסרה״.
אני אמשיך לחיות את חיי ולקחת אותך איתי לכל מקום שאליו אגיע. לחיות עם הכאב ולחבק אותו חזק.
אני אוהב אותך ילדונת תמיד אהבתי ולנצח אוהב. אני מתגעגע אלייך בכל ליבי.
שלך לנצח איתי.

איתי רוזנברג

מכתב לרון 3

את האמת שכבר אין לי הרבה מילים לאמר.
הכל מבולבל לי. אני מסתכל על תמונות שלך כל יום, את הולכת איתי לכל מקום ונמצאת לי בראש כל שנייה. אני מסתכל על החיוך המקסים הזה שלך ופשוט בא לי להרים את הטלפון להתקשר לדבר איתך שעות על הכל כי השיחות שלי איתך הן תמיד הכי עמוקות ואמיתיות. רק את יודעת באמת מי אני בעולם הזה ולא אף אחד אחר. אני רוצה לחבק אותך לעטוף אותך ולא לשחרר, פשוט לחבק ולהנות מהצחוק שלך. אני מסתכל עלייך ועולה בי געגוע. זה מתחיל מעצב עמוק מאוד, אובדן וחוסר תקווה כי את לא פה ועובר ברגע למין נימה של שלווה מסויימת כי איך רון איך אפשר שלא להסתכל עלייך ולהתחיל לחייך פשוט?! העיינים האלה שמספרות הכל ושואבות אותך אליהן. זה החיוך והגומה בלחי, הגישה שלך והאנרגיות שאפשר להרגיש מקילומטרים.
אני רוצה את זה שוב רון.
אני מנסה אני באמת מנסה לעבור את זה ולנסות להסתכל קדימה. אני לא מצליח. איך אפשר להתגבר עלייך? כל החיים את מלווה אותי לכל מקום. רגשות מעורבים ואהבה טהורה, עמוקה ואמיתית שמשתלטת על הכל. תמיד אהבתי ולנצח אוהב.
אין נשים כמוך. רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה.
את בטח שמחה שאני חושב עלייך ככה. אני יודע שאני הייתי שמח. אהבת חיי, ששבתה את ליבי מאז שאני באמת מכיר את עצמי, הבן אדם הכי משמעותי בחיי חושבת עליי.
אני לעולם לא אפסיק לחשוב רון. לכל מקום, לכל חוויה, לעצב ושמחה אני לוקח אותך איתי.
אני מתגעגע אלייך רון ומקווה שגם את מסתכלת עליי שם מלמעלה.

אריאל וינטר

רון שהיא משפחה שלי לכל דבר ועיניין, הגיעה אלינו פעמיים לישון אצלנו שבוע. בפעם הראשונה, כבר ביום השני, רון ואני נסענו לאכול סושי וראינו משחק של מכבי תל אביב, הקבוצה האהובה עלייה ועליי. בפעם השנייה שהיא הגיעה אלינו אבא שלי, רון ואני נסענו לחוף עינות צוקים בים המלח שהיא כה אהבה. שחזרנו הביתה עשינו קריוקי של מלא שירים אבל במיוחד של אביב גפן. רון היא כזאת שקל מאוד להתחבר אליה. החיוך שלה כזה כובש, האישיות שלה מהפנטת. אני תמיד אזכור את המלאכית שלי, של כולם.

סיפורי נובה

https://www.facebook.com/photo/?fbid=472481062390144&set=gm.1440850083292610&idorvanity=1305447210166232

גיבורות ישראל

https://www.womenwarriors.co.il/heroines/%d7%a1%d7%a8%d7%9f-%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%a6%d7%a8%d7%a4%d7%aa%d7%99/

https://kfarsaba.mynet.co.il/local_news/article/hkzetsq11p

https://www.iaf.org.il/9743-61898-he/IAF.aspx

https://www.idf.il/%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%9C%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94/%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%D7%99/

https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14000183

https://13tv.co.il/item/news/domestic/internal/xy0i0-903759516/

https://www.ronzarfati.co.il/

שלום,
שמי זהבה רוכמן, סבתא גאה של סרן רון צרפתי.
רון בת 22.5, ביתם של ארז ולימור ואחותם הגדולה של בר ורז, תאומים בני 20, גדלה והתחנכה כל חייה בכפר סבא.
רון למדה בתיכון "הרצוג", בכתה מדעית, מגמת דיפלומטיה, וסיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה.

קשה לי מאוד לתמצת את רון למשפטים בודדים, אך אנסה לתת לכם הצצה לנכדה המיוחדת שלי.
רון אהבה אדם ללא הבדל דת, גזע ולאום. היא התחברה לאנשים מכל קצוות הקשת.
היו לה חברים בדואים שאיתם טיילה במדבר והתארחה אצלם.
היתה לה חברה קרובה בת כ-50, חרדית מירושלים שניהלו שיחות נפש ויצאו לבלות במסיבות טראנס לנשים בלבד.
משפט הסטטוס של רון בכל הרשתות החברתיות היה: " הבא לאוהבך- השכם לאוהבו". רבים מחבריה ומשפחתה קעקעו משפט זה לאחר הירצחה, הן במסגרת קעקועים שנעשו בחינם על ידי חברתה במהלך השבעה והן על ידי מקעקעים אחרים.
רון היתה דעתנית ועקשנית, היא הקשיבה לעצות ודעות של אחרים, אך בחרה בדרכה שלה.
היא היתה לוחמת צדק ואהבה לעזור לחלשים ולאוכלוסיות מוחלשות.
היו לרון תוכניות רבות, יעדים ומטרות שהציבה לעצמה. כחודשיים לפני הירצחה, למדה לפסיכומטרי בקורס ייעודי לקצינים, במטרה ללמוד מדעי המחשב ומתמטיקה. התנהלה נכון כלכלית, חסכה הרבה כסף בטענה שבארץ לא ניתן להגיע לבית, אם לא מתחילים לחסוך בשלב מוקדם.
יחד עם זאת, רון היתה נשמה חופשית, אוהבת מסיבות, בילויים, ברים ומסעדות- את החיים הטובים.
רון היתה רקדנית מגיל מאד צעיר, שנים רקדה המון סגנונות ריקוד ובסוף התמקצעה בהיפ הופ.
היא רקדה בלהקות מקצועיות והשתתפה בתחרויות.

בתפקידה האחרון, שימשה רון כקצינת אבטחה ביב"א 506
את החיילים תחתיה, כ-40 במספר, כינתה: " הילדים שלי", האמינה ביחסים קרובים ללא דיסדנס, והייתה זמינה לחיילה 24/7. הם העריצו אותה. דברו וסיפרו עליה המון ואף מספר הורים של חיילים הגיעו בשבעה, ובדמעות ספרו איך רון עזרה להם להתנהל נכון יותר עם ילדיהם ושבזכותה הם סיימו את שירותם הצבאי.
אני רוצה קצת לגעת ביחסים הקרובים שלנו, של רון ושלי – וכדי להמחיש אותם אשמח לקרוא לכם את ברכת יום ההולדת האחרונה ששלחה לי:
"אהובה שלי, המון המון מזל טוב עד 120 שנים שבהם ימשיכו לחשוב שאת בת 40 ואמא שלי. אני חושבת שבשלב כזה אין מה לאחל לך יותר מבריאות, שמחה ונחת. את השאר – עשית בעצמך. חווית, בנית ואת כבר בשלב בחיים בו הכל מדויק לך ובשבילך.
איזה כיף לעולם שאת קיימת, ואיזה כיף לי שנולדתי לקן המשפחתי שלך. אני מאחלת לי שתמשיכי להיות מהמעגל הקרוב אליי ביותר, שהקשר שלנו ימשיך להיות חזק לכל החיים.
אהובה שלי, תמשיכי להיות משמעותית וקרובה לכל מי שאת נוגעת בו. אין אנשים כמוך בעולם הזה.
אני אוהבת אותך, ויום הולדת שמח!"
רונצ'ו שלי, בברכה האחרונה שלה השאירה לי גם צוואה – להמשיך לדאוג ולשמור על הקן המשפחתי שלי. אני מרשה לעצמי להגיד שהייתי חלק משמעותי מאוד מחייה של רון – מעולם לא פספסתי מסיבה בגן, בביה"ס, הופעה או כל הזדמנות לבלות איתה. בכל יום אני מתגעגעת לשיחות הטלפון הארוכות שהיינו מנהלות בדרכה לבסיס או בחזור מהבסיס, בהם הייתה מספרת לי כל את שאירע בימים שחלפו.
האחים של רון, רז ובר, תאומים בני 20, יודעים שיש להם אצלי בית פתוח – להתפנק, לישון, לקבל כתף תומכת וחיבוק חם ואוהב. הם אכן מגיעים לישון, מזמינים את המאכל האהוב עליהם, מגיעים למלון 5 כוכבים עם כל הפינוקים האפשריים. זה היה בעבר, וממשיך גם היום. בנים קצת פחות משתפים, ולכן השיחות עם בר שונות מהשיחות עם רז. לעומתו, רז, משתפת בקושי, בכאב וגם בימים הטובים יותר. אני משתדלת להיות סבתא המאפשרת לדבר איתה על הכל ולשתף באופן גלוי ולא שיפוטי.

רון שלנו נסעה למסיבה ברעים יחד עם בן זוגה עידן הרמתי ושני חבריה אביתר דוד וגיא דלל-גלבוע.
רון ועידן נרצחו. אביתר וגיא חטופים בעזה.
כ-3 ימים אחרי ה-7.10 הגיעה הדפיקה בדלת, ואיתה הטייטל החדש בחיי "סבתא שכולה".
עבור הסבים והסבות השכולים מדובר בקושי כפול:
מצד אחד - יש כאב, צער ובעיקר דאגה עצומה על הבן או הבת שלנו שאיבדו את היקר מכל, ולכך מתווסף גם הכאב והדאגה לאחים שנותרו וצריכים להתמודד עם אבל שכזה ולעיתים בגילאים צעירים. בעצם, ישנה חרדה עצומה כלפי המשפחה של הבן או הבת שלנו, שלעולם לא תשוב להיות כפי שהייתה.
מצד שני – יש את הכאב והצער האישי שלי. סבתא שאיבדה את נכדתה הבכורה, נכדה שהייתה קרובה לי מאוד, והיחסים איתה היוו חלק משגרת חיי.
בגלל הקושי הכפול שתיארתי, השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא איך אני אמורה לנהוג:
מה מותר לי ומה אסור לי?
האם אני יכולה לבכות לפני המשפחה או שאמורה לשחק אותה גיבורה וחזקה?
היכן ממקמים אותי בתוך השכול בתור סבתא שהייתה קרובה לנכדה עם כל המשתמע בהתמודדות עם האובדן?
מאילו החלטות שמשפחה צריכה לקבל, בטח בתקופה הראשונה, מותר לי להביע את דעתי ובאילו לא?
אני אישית בחרתי לקחת כמה צעדים אחורה כדי לא להכביד ולא לנסות להסיט את הפוקוס מהילדים.
לי לא היה קל לקבל את ההחלטה הזו – בעבר הייתי מאוד קרובה ושותפה להתלבטויות הכי מהותיות בתוך כל עניין משפחתי, לטוב ולרע.
ושלא השתמע שנדחפתי, אלא תמיד הכניסו אותי פנימה למעגל והיה להם חשוב לשתף ולשמוע את דעתי, אז תמיד עודכנתי.
לא היה לי מושג איך מעכלים אובדן שכזה, איך ממשיכים את החיים מנקודה זו.
הקושי מתעצם אצלי, כי אני גרושה שנים רבות, מתגוררת לבד ורגילה להיות מאוד עצמאית.
אני לא ממש טיפוס שישתף ויכביד, וברוב היום צריכה להתמודד עם השכול והאבל לבדי. אז סיגלתי לעצמי הרגלים להתמודדות עם האבל בתוך שגרת היום.
עשיתי לי פינת הנצחה קטנה במטבח עם שלוש תמונות של רון, כך שבכל בוקר אני אומרת לה "בוקר טוב", מדברת אליה, משתפת אותה בחוויות. ובכל לילה אומרת לה לילה טוב עם נשיקה.
זה נותן לי הרגשה שהיא איתי ומלווה אותי לאורך היום. זה מאפשר לי נקודות זמן ביום לכאוב ולהתאבל.
תואר השכול ילך איתי עד יומי האחרון. עדין קשה לראות אור בקצה המנהרה, וקשה להמשיך בחיים שלפני, מצד אחד, אך גם קשה לחשוב על לבנות "חיים חדשים", מצב שני.
בגילנו, חשבנו שהגענו לשקט ולנחת. רובנו מסודרים כלכלית, אין ילדים בבית והתחלנו להרגיש, סוף-סוף, בראש התור. אני באופן אישי הרגשתי שהגיע זמני לרוגע, לבילויים ולשקט נפשי.
ואז נוחתת עליך בשורת איוב, והחיים מתחילים לרוץ כרכבת הרים וטילטולים אין סופיים.
אני נכנסת למיטה בלילה והכרית סופגת הכל. שינה רציפה כבר מזמן לא חלק מהלילה, שמחה ורוגע כבר מזמן לא חלק מהיום ואין לי מושג מתי אוכל להתחיל לבנות מעט חיים סביב מעגל השכול והאבל, שתמיד יהיו מנת חלקי.
השאלה שמהדהדת יום יום בראש היא איך יתכן שאני כאן, ונכדתי איננה? זה לא כדרך הטבע. למה לא אני?
מדובר בהתמודדות מורכבת וקשה, שממוטטת כל אבן יסוד בחיינו ובהרבה פעמים שומטת מתחת לרגלינו את עמודי התווך שמסייעים לנו בשגרה.
ולמרות כל זאת, אני פה מולכם היום – מדברת ומתפקדת, וכל זה בזכות קבוצת התמיכה.
כשלושה שבועות אחרי הירצחה של נכדתי רון, "למזלי" נפתחה קבוצת תמיכה בכפר סבא ע"י גליה שגב רוזנברג.
בקבוצה פגשתי סבים וסבות שנועלים את אותן הנעליים שלי, מדברים באותה השפה, ונותנים לגיטימציה מלאה לכל התחושות, הרגשות והכעסים שחשים.
אני הגעתי לקבוצה כדי ללמוד ללכת, להתנהל במתווה החדש שנקרה בדרכי, ללכת ישר בדרך המאוד מפותלת שנסללה עבורי. דרך מלאה במוקשים ובמהמורות. הליכה קשה, כואבת תוך נשיאת המטען הכבד ביותר.
הגענו לגיל שפתיחות לאנשים חדשים הופכת להיות קשה יותר, אבל ברגע שיושבים עם קבוצת אנשים עם רקע דומה לשלך, קל יותר לדבר ולהבין מה קורה, אתה לא מתמודד עם הכאב לבד ולא מרגיש בודד בעולם עם יגון וגעגוע בלתי נתפסים.
קבוצת תמיכה שמתגבשת בתחילת הדרך לא נותנת לך לקבע הרגלים, שיש בהם יכולת להרע בטווח הרחוק, ומסייעת לך לסגל הרגלים חדשים המקלים את ההתמודדות עם האובדן.
היום, אחרי כ-7 חודשים אני יכולה לומר שהתחלתי לדדות עם מקל הליכה, ובימים מסוימים עם הליכון. עדיין רחוקה מהליכה יציבה. בזכות הקבוצה הגעתי עד הלום, ועל זה אני מברכת ומודה יום יום.
אני כולי תקווה שנוכל להמשיך למפגשים נוספים, מכיוון שעדיין לא מרגישה שיכולה לצעוד ללא תמיכה.