עידן רז

אודות

עידן רז, בן 20, גדל בקיבוץ עין המפרץ. הוא בנם של אתי וארנון רז, אח קטן לשקד ולזיו ואח גדול ליובל. הוא גם אימץ כלבה בשם בומבה כשהיה בן 14, שאיתה היה לו קשר מאוד מיוחד.

כבר מהילדות, עידן צבר פופולריות בקרב כלל ילדי הקיבוץ, ותואר בתור ה"גולדן בוי", הילד הנצחי של מרחבים, המנהיג שנאבק על דעותיו וסוחף אחריו אנשים באופן טבעי.
חברי ילדותו מספרים כי הקשר בין חברי קיבוץ הוא קשר מאוד מיוחד, קרוב ועמוק, כמעט כמו אחים שגדלים ביחד באותו הבית. עידן היה יוזם מפגשים רבים, מחליט לאן הולכים ומתי, מקפיץ פתאום את כל החבר'ה כדי להזרים אותם ללכת ל'יומנגס' ב-2 בלילה ומתואר כמי שתמיד היה "מרכז המסיבה". הוא היה מביא איתו את העניין, את נושאי השיחה ואת האקשן.

כילד חבריו מספרים שתמיד היה הילד המצחיק, השטותניק, זה שלא מפחד ומתגרה בילדים הגדולים ונהנה לריב איתם מכות אפילו שהיו חזקים ממנו. הוא היה מארגן משחקי כדורגל וכדורסל ויוזם טורנירים עם שאר ילדי הקיבוץ ואהב לחגוג ולהרים 'שואו' של ריקודים מול כולם אחרי כל פעם שהבקיע גול.

את ילדותו העביר במסגרת שנקראת "מרחב", המיועדת לילדי כיתות א' עד ו', שאליה הגיעו רוב ילדי הקיבוץ לאחר שעות בית הספר. במסגרת זו, מדריכים הילדים הבוגרים יותר את הילדים הצעירים ומעבירים איתם את אחר הצהריים במשחקים כגון כדורגל, כדורסל וכדורעף.

עידן החליט להתנדב במרחב כמדריך כבר מכיתה ז', ומאוד מהר הפך לדמות מרכזית בעיני הילדים שחנך. הוא נהג לשחק איתם, להריץ אותם, להצחיק אותם ולשכנע אותם לעשות לו מסאג'ים בתמורה לטופי. כולם ראו בו בתור האחראי, זה שמתמודד הכי טוב עם הילדים ה"בעייתיים" והיפראקטיביים. הוא היה מוצא דרכים יצירתיות לתת להם להוציא אנרגיות ולעשות בלאגן בצורה מפוקחת. בהמשך, הוא עבר להתנדב כשנה במסגרת "נאורון", המיודעת לילדים הבוגרים יותר בין כיתות ז' עד י"ב, שם היה מדבר עם הילדים שיחות נפש ארוכות ומבשל עבורם.

הוא התנדב עד שנאלץ להפסיק לקראת הגיוס לגולני, אך גם לאחר הגיוס היה מקפיד להגיע ולבקר את אותם ילדים שחנך. הזמן שלו כמדריך השפיע עליו מאוד, הוא אהב את העבודה עם הילדים ושאף לחזור לתחום החינוך גם בתום שירותו הצבאי.

בזמנו הפנוי הוא אהב לאלתר במטבח, היו לו כל מיני רעיונות משוגעים שלא תמיד היה נשמע שיצליחו, אבל עם הכישרון של עידן בסוף הכל יצא מוצלח. פעם הוא ניסה להכין לחבריו כנפיים עם רוטב בוטנים כמו שמוגש במסעדת יומנגס. זה אומנם לא יצא לו בדיוק אותו דבר, אבל החברים ממש אהבו ואמרו שיצא טעים. הוא גם אהב מתוקים והיה מכין בצקים עם בת זוגו, יובל, ותמיד דאג שיהיה לה תפוצ'יפס וקולה כשהיא מגיעה לבקר אותו, מכיוון שידע שזה מה שהיא אוהבת.

מלבד הבישול בבית, הוא אהב לצאת ולאכול במסעדות בחוץ, בעיקר ביומנגס. כולם אומרים שלעידן היו שלוש אהבות: הפועל תל אביב, החבר'ה והמסעדה יומנגס. מכיוון שהוא חשב שחלק מהחוויה היא לאכול במסעדה ולא להזמין משלוח, בתקופת הקורונה - כאשר המסעדות היו פתוחות רק למשלוחים, הוא החליט להזרים את כל החברים, לדחוף שולחן מתקפל אל הבגאז' ולהזמין את המשלוח ממש למחוץ המסעדה ולשבת לאכול עם חבריו באמצע הרחוב.

הספונטניות הייתה משהו שמאוד איפיין את עידן, היו עולים לו רעיונות משוגעים, כמו "בואו ניסע ליד חמת גדר למעיין חם ב-2 בלילה, נשתה קפה ונחזור ב-5.", ואז הם היו ישנים בקושי 4 שעות וקמים לשיעור בזום.

חברים אומרים שהם לא יכולים לחשוב על משהו שהוא היה גרוע בו, היה לו כישרון טבעי להצליח בכל דבר חדש שהוא ניסה, ואם זה היה משהו שמספיק מעניין אותו - הוא היה מתאמן עד שהגיע לרמה טובה. לפני הגיוס הוא החליט לעלות במשקל, מכיוון שרצה להעלות פרופיל רפואי על מנת להתגייס לקרבי, כפי שתמיד חלם. הוא אפילו בנה לעצמו סדרת אימונים ועשה ריצות. בנוסף, למרות הסלידה שלו ממחטים, הוא החליט לקבל זריקות על בסיס חודשי שיטפלו לו באלרגיה לדבורים – הכל, רק על מנת לשרת בתפקיד קרבי.

את בת הזוג, יובל, הוא הכיר אחרי הטירונות בגולני. היא מספרת שהיה לו את הלב הכי גדול מכולם, שהוא היה שם לב אם למישהו לא נוח או שצריך עזרה ותמיד היה הראשון להושיט יד.

בשביל כולם עידן היה הילד השטותי והמשוגע, אבל בשביל יובל הוא דווקא היה הגורם המרגיע, השליו, שמאזן אותה. היא מתארת אותו בתור עמוד התווך שלה בבית ובעבודה ואיך שהוא תמיד ידע איך להרגיע אותה גם בשעת כעס. יובל פחות אהבה את החוויה שלה בצבא, אבל עידן גרם לה לראות את הצדדים החיוביים בשירות, ותמיד היה אופטימי ונתן לה תחושת ביטחון. שכשהוא אומר שהכל יהיה בסדר – הכל באמת יהיה בסדר.

כשיובל פגשה לראשונה את חבריו של עידן, היא נרתעה והרגישה קושי להתחבר לקבוצה כה מגובשת, אך עידן הסביר לה שהחברים שלו מאוד חשובים לו ושהוא רואה אותם כמשפחה. כשהיא הבינה שכדי להישאר איתו היא תצטרך לקבל אותו עם כל החבילה, היא עשתה מאמץ וגילתה חברים לחיים, קבוצה שהיא עכשיו חלק בלתי נפרד ממנה.

עידן היה מאוד קרוב למשפחה של יובל, והיה מנהל שיחות ארוכות עם בני משפחתה, גם שלא בנוכחותה. הוא היה לפעמים מפעיל מוזיקה ומתחיל לרקוד עם אמא שלה בסלון. אפילו בפעם האחרונה שעידן ישן אצל יובל, עידן החליט שהוא יישן עם אח שלה ויובל תישן עם בת הזוג של האח.

היא מספרת שהוא תמיד ידע בדיוק מה הוא רוצה, בבית, ביציאות עם חברים, בצבא ובעתיד. לכולם היה ברור שהוא ילך ללמוד לאחר השירות, ושהיה לו ראש מאוד מתמטי - בנסיעות ארוכות הוא היה מדבר על חשבון, כספים, ותמיד ידע לחשב הכל בראש במהירות הבזק. אך, בניגוד לציפיות סובביו, חודש לפני שנהרג סיפר כי הוא רוצה לוותר על הטיול הגדול, לחזור להדריך בקיבוץ ולחסוך ואפילו להיכנס לתחום החינוך.

הויתור שלו על הטיול הגדול היה משהו שמאוד הפתיע את המשפחה, כי בין האחים הייתה "תחרות" מי יהיה יותר זמן בחו"ל בטיול הגדול. אחיות של עידן אהבו מאוד לטייל, שתיהן היו כמעט שנה בחו"ל בטיול לאחר השחרור וציפו שאחיהן יעקוב אחריהן, אך לעידן היו תוכניות כבר לעתיד. אבל למרות הוויתור על הטיול הגדול – עידן הספיק לטייל בחו"ל.

בתיכון הוא נסע לרומניה עם עוד 3 חברים לטיול לא מאורגן. גם כאן הוא הראה את כושר המנהיגות שלו, כאשר חבריו חששו מהנטל של הזמנת כרטיסי הטיסה על האשראי, הוא החליט לשלם על כרטיסי הטיסה של כל החברים ופתר את הכל בכך שאמר "עליי" - ושיחזירו לו אחר כך כשיוכלו. במהלך הטיול, היו חילוקי דעות בין חברי הקבוצה, ואחד מהחברים נעלם ולא רצה לענות לטלפון. עידן היה היחיד שהצליח לשכנע את החבר לחזור לקבוצה ע"י כך שלקח אותו לצד ועודד אותו, הצחיק אותו ונתן לו טיפים איך להירגע ואיך להתפייס עם שאר חברי הקבוצה.
הוא הספיק לטוס גם לבולגריה, שם כהרגלו הצחיק את כולם ועשה דברים משוגעים כמו להיכנס לאגם קפוא ולתפוס דג חי בשיניים.
עוד דוגמא שמוכיחה את כושר המנהיגות של עידן, היא הצורה שבה הם הרוויחו את הכסף לטיול – הוא החליט למכור אבטיחים, תירס וברד בבריכה שבקיבוץ, אבל במקום שישה חברים כמו שאמור להיות, הם היו רק שלושה. את החברים זה הלחיץ שהם מעטים והעבודה מרובה, אבל את עידן זה לא הלחיץ. הוא כל הזמן אמר שככל שהם יעבדו יותר קשה, כך זה יהיה יותר משתלם - והצליח לשמור על רוגע גם בשעות העומס. בזכות היוזמה של עידן והעבודה הקשה שאליה סחף את חבריו, הם הרוויחו הרבה מעבר לציפיות והצליחו להינות מהטיול עם חסכונות רבים.
קור הרוח של עידן התבטא גם במצבי לחץ קיצוניים. לילה אחד, חבר של עידן אסף אותו ברכב, והם נסעו לבד באחת בלילה. לרוע המזל, הם היו מעורבים בתאונה שבה עידן נפצע ברגלו. אך למרות הכאב, הלחץ והחושך – עידן התעלם מהכאב, וקודם כל התמקד בחבר שנהג, כי הוא זיהה שהחבר היה שרוי בלחץ גדול. החבר סיפר כי קור הרוח של עידן עזר לו מאוד, ושהוא ראה בו מישהו להישען עליו בעת צרה.
בנוסף, במהלך טיול בכפר בלום, שטו בקיאקים ולפתע עידן נעקץ מדבורה. עקב היותו אלרגי, הלשון שלו החלה להתנפח מאוד מהר, ובעזרת חבריו והסובבים, כל הקיאקים נעצרו והוא פונה דרך העצים. כולם מסביבו נלחצו, אבל דווקא עידן היה רגוע, ובזמן שכולם בלחץ - הוא חיקה את עצמו וצחק על איך שהוא מדבר. כרגיל תמיד שמר על קור רוח גם במצבים מפחידים.

מלבד קור הרוח והמנהיגות, עידן מתואר גם כאחד שתמיד מחפש אקשן, לדוגמא הוא אהב להעיר את חברים שלו כשהם היו בחו"ל ע"י להפעיל מוזיקה מהטלפון ממש ליד האוזן שלהם. בפעם אחרת, קיבוץ מסוים התארח בקיבוץ של עידן, ועידן לקח תרנגול חי, הכניס אותו לדלי ושם אותו באמצע החדר של החבר'ה שישנו שם. עידן וחבריו ישבו בינתיים בחוץ וצחקו, וכשהגיע הבוקר החברים באותו החדר הופתעו להתעורר מקירקורים עוצמתיים של תרנגול חי.

בנוסף, כשהיו בני 16 היה לו ולחבריו זולה בשדות, קרובה לרפת, עם נוף לשקיעה. הם היו מקימים מדורה מקרשים וקש בחבית לצורכי חימום, אך עידן החליט יום אחד לנסות להבעיר מדורה בלי חבית. נוצרה מכך אש גבוהה ששרפה את הסככה שמעליהם, הגג החל להישרף והברזנט החל להתקמט. אחראי הביטחון של הקיבוץ הגיע לשם, נזף בכולם - ולמרות שעידן החל את השריפה, נפוצה השמועה בקיבוץ הייתה שחבר אחר שלו היה זה ששרף את הלול.

עוד דוגמא מצחיקה היא שבפעם ראשונה שעידן וחבריו הגיעו לים המלח, עידן נכנס למים והוריד את בגד הים, אבל אז לצערו הוא גילה את ההשפעות של המלח.... וכתוצאה מכך, רץ ערום בחוף וצרח ששורף לו. הדושים הקרובים אליו לא היו פנויים, אז הוא פשוט המשיך והמשיך לרוץ ולחפש דוש פנוי לשטוף את עצמו, כשתוך כדי הוא משאיר את כל הסובבים או בהלם או נקרעים מצחוק.

בעבודה בקיבוץ, חבריו עשו לו זובור ושפכו עליו קטשופ וקמח, ועידן רץ יחף קילומטר רק כדי להחזיר להם. הוא תמיד היה מחזיר, מעיף על אנשים שוקו, מכניס להם עוגיה וקרח לחולצה ומצחיק את כל הסובבים. מבחינת עידן הוא אף פעם לא הפסיד - אם הוא הפסיד אז זה בעצם לא נגמר, עד שהוא מנצח.

הוא גם תמיד ידע איך להשיג לעצמו את מה שהוא רוצה. בכל שנה היה אירוע 'רפסודייה' של התנועה הקיבוצית, בה כל קיבוץ בונה רפסודה וכולם חוצים את הכנרת. ועידן, עם האופי שלו, שמסתדר בכל מצב, היה עובר בין אנשים מהקיבוצים השונים ועושה "עסקאות" – נגיד עידן מביא סטייק ומישהו מהקיבוץ המקביל יביא לו שוקו יטבתה וככה עושים החלפות אוכל.

עידן תמיד העדיף את הבריכה בקיבוץ מאשר ללכת לים לעומת בת זוגתו יובל, היה אומר "למה ללכת לים, יש בריכה בקיבוץ בלי חול", ועם האופי הסוחף של עידן אי אפשר היה להתווכח. כשהיו בבריכה, עידן אהב לשחק בסל, והיה מאוד מוכשר. הוא היה מארגן משחקים, קובע מראש לוחות זמנים, ואם מישהו לא היה רוצה להשתתף הוא היה מעלה בפניו טיעונים טובים ומצליח לשכנע. חברים אומרים ש"העיניים שלו נצצו ואי אפשר היה להגיד לא".

חברים שלו אומרים שעידן היה "החבר של הכי הרבה אנשים", שהוא היה הכי פופולרי מכולם, הרבה יותר חברותי ממה שאפילו חבריו הקרובים ידעו ולצערם גילו רק לאחר מותו עד כמה אנשים אהבו והעריכו אותו בכל מקום או מסגרת שבה היה חלק, כמו מועדון המעריצים של הפועל חיפה. חברים רבים מהיציע סיפרו שהיו להם איתו שיחות טלפון ארוכות, שהיו קובעים לשבת יחד לפני או אחרי משחק ושלכל אחד היה סיפור שקשור אליו.
גם בצבא עידן המשיך עם האהבה שלו להפועל תל אביב ותמיד הצליח לצאת לכל משחק. עידן היה מזמין את הכרטיסים – וקצין, חבר שלו שגם היה אוהד הקבוצה - היה מסדר לשניהם יציאות. הוא גם היה טס לחו"ל עם מדבקות ודגלים של הפועל ומפזר בכל מיני נקודות במהלך הטיולים שלו.

בדיוק כמו שעידן הצליח לסדר לעצמו יציאות למשחקים – כך הוא הצליח להסתדר עם המון דברים ותמיד היה מצליח לקבל את מבוקשו.

לדוגמא, יום אחד הוא חזר מהבית אל הבסיס לבוש על חצי א', וכשירד מהאוטובוס, עוד מרחוק, הקצין צעק עליו שהוא חוטף שבת. אבל עידן, עם הנחישות שלו ועם המטרה מול העיניים - כל יום טפטף לקצין למה לא לתת לו להישאר. כל יום עוד קצת, ועוד קצת ועוד קצת, ובסוף - הוא הצליח לשכנע את הקצין לתת לו לצאת.
עוד דוגמא, זה כשחבר מהצבא היה עם דיסקית לא מדוגמת, אז קצין כלשהו לקח לחבר שלו את הדסקית המיוחדת. אבל עידן החליט להיחלץ לעזרת חברו, וניסה לדבר עם הקצין כמה פעמים עד שהחזיר לחבר את הדיסקית.

הוא גם מאוד אהב מיץ ענבים והיה מגיע עם תרכיז פטל לצבא ואז מסנג'ר אנשים להכין לו פטל, תוך שהוא אומר "תביא גם לעצמך". גם בחדר, הוא תמיד אכל ממתקים ושטויות מהמכונה, וכשלא היה לו כח ללכת למכונה הוא היה משחד אנשים "קח כסף ממני ולך, קנה לך פחית ותביא גם לי".
הוא בן אדם מאוד זורם ומתאים את עצמו לכל מקום – תמיד מוצא את המקום הכי טוב, הנקודה הכי טובה לישון בשטח, בבסיס היה מכריז "אני על הספה הזו!" ומקבל את מבוקשו.

עידן היה ה'דבק' החברתי במחלקה שלו בצבא. כולם אומרים שהוא היה מביא איתו את הכיף ותמיד מקליל את האווירה.

הוא היה מגיע עם שקית גומי לצבא והיה מתחיל להגיד לאנשים "לך אני מרשה לקחת, לך אני לא.." ומחביא את השקית בתיק מתחת לבגדים, אבל בסוף היה מחלק לכולם. תמיד כשיובל, בת הזוג של עידן, הייתה מגיעה לבקר – הוא היה מבקש שתביא לו ג'חנון וגומי, ותמיד ביקש שתביא יותר מהגומי, כדי שיהיה גם הרבה לחבר'ה. הוא היה מכין להם טוסט עם נוטלה ומוסיף מקופלת בפנים, אילתור שכולם ממש אהבו.

הוא תמיד היה אוהב ליצור בלאגן ולהצחיק את כל הסובבים שלו, זה ממש מוטיב חוזר בסיפורים של חברים איך הוא היה מאיר את כל החדר בשמחה.
כמו למשל, במגורים, במיטות, מי שהיה ישן מעליו זה היה צעיר, אז הוא היה צועק "צעיר באוויר!" ומתחיל עם הרגליים להקפיץ את הקפיצים של הצעיר שמעליו וכך מתחיל ריב שלא נגמר וכל החדר בבלאגן. כשכולם היו ישנים, הוא היה בא, סתם, מתחיל להעיר אנשים בחדר, מתחיל לזרוק דברים ולשים מוזיקה, ושוב כל החדר ער וקופץ ושמח.
משחקי פז"ם גם לא היה חסר, עידן היה שוכב במיטה ומרביץ לצעירים עם הדיסקית ושוב יש ריב בחדר וכולם זורקים נעליים ושמיכות.
הוא תמיד היה האחרון להגיב, תמיד יחזיר לכולם, יגיד את המילה האחרונה. דומיננטי.

הם היו משחקים, כל צמד ביחד, ובועטים כדור במשחק שנקרא פוג'י. ואם לא הלך לעידן, אז הוא ניסה לחפש איך לעקוף, איך זה בעצם לא היה בפנים, או בואו נעשה חוזר... מבחינתו הוא אף פעם לא הפסיד, אלא המשחק פשוט עוד לא נגמר. עד שעידן מנצח.
הם היו משחקים הרבה בלזרוק קובייה לקערה, ומי שיוצא לו המספר הכי גבוה מנצח – וכמעט תמיד הוא ניצח. הוא היה משחק ומסתדר עם כולם, אפילו עם מפקדים.

עוד דרך שלו לשגע בצחוק את החברים, היה שכל פעם שהוא היה צריך לקום מוקדם, מתוקף תפקידו כנהג סוואנה, הוא היה שם לעצמו מלא מלא שעונים מעוררים, ואז בכוונה נשאר לישון, מחכה שיזרקו עליו משהו - ורק אז היה קם, וצוחק איתם ש"בסדר, בסדר, מה יש לך אני קם...".

במקלחות פעם עשו לו זובור, וכל החבר'ה באו ושפכו עליו פטל וחומוס אבל הוא לא נשאר חייב, זרק עליהם חזרה ושוב הצליח להצחיק את כולם.

יום אחד הם היו במוצב ליד החרמון, ועידן אמר "בואו ניקח גסטרונום (מגש אוכל) ונתגלש בשלג!". חבר שלו אמר לו שזה מסוכן קצת, ושהם יקפאו, אבל עידן המשיך לשכנע ולהגיד "מה זה משנה, אז נקפא, בוא... אבל אתה הראשון!" והעיף את החבר במדרון, אבל החבר הספיק לדחוף את עידן עם הרגל ועידן עף על הפרצוף. ושוב כולם צוחקים.

עידן היה מה שנקרא בפי חבריו 'חפ"ש חזק' – הוא היה רציני בנוגע לשירות שלו, היה מתאמן על זחילות גם באמצע פאב, היה "צהוב" ונאמן לתפקידו – אך החברים שממש מכירים אותו מקרוב, אומרים שהוא בעצם היה רציני ככה רק על מנת להצליח לייצר לעצמו שם טוב ופז"ם כדי שיצליח לקבל זכויות ולהתחפשן (להתבטל) אחר כך.

גם כשמידי פעם הוא התעצבן על הצבא - הוא אף פעם לא היה אומר "די, נמאס לי מהצבא", אלא רק משחרר כעס ותסכול.
הוא טחן מלא שמירות ולא היה לו הרבה זמן פנוי. הוא היה מתחיל נסיעה ולא יודע מתי תיגמר. קו עזה היה עמוס, הוא עשה יציאות של 11-3 כמעט מבלי לדבר עם בת הזוג או החברים בין לבין. למרות זאת, תמיד היה אופטימי והיה אומר "יהיה טוב, אני תכף בבית".

בין החברים לצבא, דבר אחד שתמיד עולה זה הנאמנות שלו לחברים.
אם הוא היה שם לב שהמפקדים לא עומדים על טובת החיילים, או שמחלקות אחרות פחות נטחנות – הוא היה הראשון לדבר מול המפקדים ולתת גב למחלקה, כשכולם שותקים מסביבו וסומכים עליו.

פעם הייתה לו תאונה בסאוונה – ולמרות שגם הוא נפצע, הוא היה הראשון להגיב, שבר עם הקסדה את החלון וחילץ את כולם. מיד הוא הוציא אנשים ועזר - ולא חיפש טיפול.
אחר כך הוא עוד עשה סלפי עם אף מדמם. כזה היה, קר רוח, רגוע, אחד שאפשר לסמוך עליו. הוא קיבל חודש של גימלים אחרי התאונה.

אבל גם אם הוא היה מקבל גימלים או נשלח לבדיקות, הוא לא היה הולך, כדי לא לפגוע באחרים, שלא חלילה הזמן הזה יילקח על חשבון האחרים. באותה השבת, עידן עדיין היה בגימלים, אבל הוא הבין שיש חוסר של נהגי סוואנה ואמר "אני חייב לחזור". הוא הגיע לש.ג. ומיד החליף למדי ב' ובא לשמור עם חברים. לבת הזוג אגב, הוא אמר, שפשוט יש לו שמירה. לא סיפר שזה כי הוא מחליף מישהו. כזה היה, צנוע.
ביום העצמאות, הוא קיבל מצטיין מח"ט, ואחרי הטקס המג"ד והמח"ט באו אליו ללחוץ את ידו, אבל הוא רק ניסה לברוח. גם כשחזר הביתה כמעט ולא סיפר על אות ההציינות ולא עשה מזה סיפור, אלא תמיד הצניע.

אבל את חבריו של עידן לא מפתיע אות ההצטיינות שקיבל. הם מספרים שבפיקוד מאוד העריכו אותו, קצינים היו אומרים לו "רק עליך אני סומך". תמיד הוא עשה הכל על הצד הטוב ביותר ולא חיפף.
עידן הוא לא בן אדם שסתם נמצא במקום כלשהו, עידן עושה את המקום. מכניס את הטעם האישי שלו, ההומור, המנהיגות, ומצחיק את כולם.