עמית, בנם של עדי ונועם, נולד ביום כ"ה בתשרי תשס"ו (28.10.2005) בבאר שבע. אח בכור לעופרי ולעומר.
עמית היה תינוק פעלתן, "שלא בזבז זמן בזחילה וישר התחיל לרוץ, בשלב מוקדם התחיל לדבר וידע בדיוק מה הוא רוצה לומר", סיפרה משפחתו.
בגיל עשרה חודשים עבר עם הוריו לקיבוץ רעים. אביו היה חקלאי, ועמית ספג את הטבע, החקלאות, הלול והרפת. כבר מגיל צעיר היה יוצא עם אביו, נועם, לקטוף גזר מהשדה ולרכוב על הסוסים וגם כשבגר המשיך לרכוב, ולטפל בסוסים ובאורווה. עמית אהב את בעלי החיים שבסביבתו, הקדיש להם זמן ומחשבה מעמיקה, והתייחס אליהם כמו לבני משפחה.
כשהיה בן שנתיים וחצי נולדה אחותו, עופרי, ובהמשך נולד גם אחיו, עומר, שניהם העריצו אותו.
עמית התחנך בבית הספר המקומי "ניצני אשכול" ולאחר מכן עבר עם חבריו לבית הספר השש-שנתי "נופי הבשור" שבקיבוץ מגן הסמוך. בשנה שבה החל את חטיבת הביניים הצטרף לצוות "שנת הבר מצווה" בקיבוץ. מאז חלם על תפקיד מדריך הבר מצווה, כשהיה בכיתה י"ב התגשם חלומו, והוא ביצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר.
אימו, עדי, סיפרה שלא אהב מסגרות, והיה "ילד דעתן, לפעמים עקשן, שאפשר לקיים איתו שיחות עומק, ילד גדוש בידע עולם." ערן, המורה לתנ"ך שלימד אותו שנתיים ובהמשך הפך לחבר קרוב, סיפר שעמית היה מגיע יחף לבית הספר, ונכנס עם חיוך מושלם שלא השאיר אף אחד אדיש אליו. בלט כתלמיד נבון מאוד והיו לו תמיד רעיונות "מחוץ לקופסה", ופעמים רבות הצחיק את חבריו לכיתה.
בשעות אחר הצוהריים הדריך בתנועת "הנוער העובד והלומד" והיה אהוב על חניכיו.
בתיכון התבלט בזכות כשרונו המוזיקלי, הוא למד קורס DJ והתחבר מאוד למוזיקה במגוון סגנונות, מטראנס ועד ראפ, תמיד שר, אלתר וכתב שירים, והסתובב עם רמקול צמוד כדי שתמיד תהיה מוזיקה ברקע. כשהבין שהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחייו, התגבש בו הרצון ליצור מוזיקה ולהיות דיג'יי, ותכנן להגשים יום אחד את חלומו.
מגיל צעיר הצטרף לצוות ההגברה והתאורה של הקיבוץ כיד ימינו של אביו. הוא התאהב בתחום וגם בבית הספר התיכון הצטרף לצוות ההגברה והיה פעיל באירועים.
בכיתה י"ב, לקראת הגיוס לצבא, הצטרף לגדנ"ע עם חבריו, השתתף בפעילויות המאתגרות וסיים את המסלול בהצלחה.
באוגוסט 2023, מעט לפני שמלאו לו 18, החל להתנדב בשנת שירות של השומר הצעיר. הוא היה מאושר שהתקבל למקום שרצה לשרת בו ושמח להיות חלק מהקומונה של "חוות אדמה" - חווה אקולוגית לקיימות ולחינוך סביבתי. הוא התגורר עם עוד עשרה שינשינים (מתנדבים) בחווה הממוקמת בצפון, סמוך לקיבוץ עין השופט.
בתחילת השירות כל נער התבקש לכתוב מכתב על החיבור שלו לסביבה וכך כתב עמית: "חיות, גידולים, ובכללי טבע מושרש אצלי עמוק. כשהייתי צעיר יותר (וכשלא חם מדי) הייתי לוקח בקבוק מים, רמקול ואת חזי הכלב לטיולים מחוץ לקיבוץ באופניים. כל כך אהבתי ללמוד את הסביבה בה אני חי ולהכיר מקומות... ההשפעה הזאת לקחה אותי למקום שבו הבנתי כמה הטבע הוא מיוחד, בין אם אלו חיות מבויתות או חיות פרא, אולי גידולים, נופים, מעיינות, נחלים וסתם דשא. אני פשוט הבנתי כמה אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהסביבה שלי היא טבע מטורף ומוכרחים לבקר בו מדי פעם וכמובן לשמור עליו..."
כאוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "הפועל תל אביב", צפה במשחקים בכל הזדמנות עם חבריו.
בהגיעו לשנה האחרונה בתיכון גם עבר להתגורר לצד חבריו בשכונת הצעירים שבקיבוץ.
ביום שבת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7.10.23, בשעה שש וחצי בבוקר שבת פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו הבוקר שהה עמית בדירתו. כשהגיעו הידיעות על מחבלים שחדרו לקיבוץ האב נועם, חבר בכיתת הכוננות, יצא מייד מהבית והשאיר את עדי ושני הילדים הקטנים בממ"ד. עדי עדכנה את עמית שייתכן שיש חדירת מחבלים, ביקשה לוודא שחדרו סגור ושישמור על שקט מוחלט, ואמרה לו שברגע שיתאפשר אביו יגיע לקחת אותו ולהעביר אותו הביתה להיות עם המשפחה בממ"ד.
במשך שעות רבות ניסו כוחות הביטחון וחברי כיתת הכוננות לחלץ את עמית, אך הניסיונות לא צלחו. בתום יממה ארוכה ומלאת אימה וחרדה נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח.
המחבלים רצחו באותו הבוקר שבעה מתושבי קיבוץ רעים.
עמית גבאי נרצח על ידי מחבלים בדירתו בקיבוץ רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן שבע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ברעים. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
על מצבתו כתבו אוהביו: "מעבר לכל החלומות ההזויים, אין תרופה שתרפא געגועים" (מתוך השיר "נתראה בגלגול הבא", מילים: רביד פלוטניק).
אימו, עדי ספדה: "עמיתוש שלנו, ילד יפה שלנו עם חיוך כובש, אתה עם ידע כללי וחוכמה לא נתפסת, אתה עם דעות עיקשות ולב מרגרינה, אתה ששם את החברים בראש סדר החשיבות, אתה שתמיד תעשה קודם למען האחר ואחר כך למענך, אתה שתמיד הולך יחף ואם אין ברירה - אבל באמת אין ברירה - תנעל משהו על הרגליים, אתה שתשים לב לכל אחד שעובר מולך ואף פעם לא תתעלם, אתה שערכים וצדק במקום כל כך גבוה, אתה שיושר ואכפתיות נמצאים אצלך בנשמה, אתה שבלי מוזיקה אין לך אוויר לנשימה, אתה הוא עמית שלנו. ילד שלי...
רק רוצה לשמוע 'אימא תקפיצי אותי ל... יש ישיבה'. מבטיחה גם להחזיר. לא משנה באיזה שעה. מחכה לשמוע 'אימא אני רעב, מה את מכינה לי?' הכול אני אכין לך. מחכה לנסיעה ברכב ולשמוע עוד שיר שתספר לי עליו, על היצירה, המילים והכותב. מחכה לשיחה והתייעצות. מבטיחה לשמוע עד הסוף ולא להתפרץ באמצע. מחכה, מחכה, מחכה, ומסרבת להאמין שלא תחזור. אני בטוחה שאתה מסתכל מלמעלה רואה אותנו, חושב לעצמך - ואם היית יכול גם היית אומר – 'יאללה, תתקדמו, שימו שיר ברקע בלי יותר מדי דיבורים.'"
חברו, ערן כתב: "אני בטוח שאתה מסתכל עלינו מלמעלה, שומע מוזיקה עם רמקול ומפזר לעברנו אין ספור של קרני אור... נדאג להנציח אותך בכל דרך אפשרית ביחידה לקידום נוער. תנוח בשלום חבר יקר... אוהב ומתגעגע."
חברו, ליאם אור, שנחטף לרצועת עזה והוחזר אחרי כחודשיים, כתב: "גבאי, אחי. מגיל אפס אנחנו שכנים, החברים הכי טובים. כל החיים ליווית אותי, מבית התינוקות, לגן, לבית ספר, לתיכון ותמיד היינו אחים... בחיים לא אשכח מי אתה ומה היית בשבילי, את כל הטיולים לטבע והפק"לים שהיינו עושים בלי סוף, את ברצלונה... חלמתי עליך המון והזיכרונות נתנו לי כוח להמשיך להאמין... תודה לך עמית, אתה יחיד ומיוחד באמת. אתה קסום ומרגש. אני אוהב אותך. צר לי עליך, אחי עמית, אהבתך חשובה מאהבת נשים. תמשיך לשמור עליי, מלך הראפ של המזרח התיכון."
באפריל 2024, חבריו לשנת השירות והצוות החינוכי של החווה חנכו פינה להנצחתו ב"חוות אדמה", זו הייתה הפינה שהחל לטפח בחול המועד סוכות תשפ"ד, ימים ספורים לפני שנרצח. באותו מעמד קיבלה משפחתו אלבום תמונות וזיכרונות שלו מהחווה. חבריו לקומונה כתבו: "הוא היה ועדיין חלק כל כך משמעותי מהשנה שלנו. כל הקומונה והחווה מלאות בדברים שמזכירים לנו אותו. פה ישבנו ביחד וראינו את השקיעה, פה בישלנו, פה תלינו שלטים על הקיר בקומונה, פה הוא קפץ מהמיטה בכל בוקר. הוא חסר כל כך, אבל בו זמנית נוכח."
אנו, חניכי ומדריכי הנוער העובד והלומד שבורים מהירצחו של עמית גבאי.
עמית הוא בוגר קן רעים במועצה אזורית אשכול.
עמית, בן 17 במותו, נרצח בחדרו בקיבוץ רעים ביום שבת הארור ב7.10
מדריכיו לאורך השנים מספרים על נער מקסים מלא באנרגיות וצחוק מתגלגל, חבר טוב עם חוש צדק חזק.
״עמית הדריך עם כל הלב שלו, הוא אהב את החניכים מאוד והחניכים אהבו והעריצו אותו.
הוא אהב את הקיבוץ מאוד והוא הדריך את החניכים שלו על ערכי הקיבוץ, הסיפורים, אהבה וחיבור למקום״
אנו שולחים את תנחומינו לאחותו עופרי, לאימו עדי גבאי מנהלת החינוך החברתי במועצה, לכל המשפחה והקיבוץ.
ה׳ יקום דמך ילד אהוב 💔
ראה עוד > >
ענת Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
עמיתי, סליחה!!! סליחה על שלא הצלנו אותך ואת כל האנשים המקסימים שאבדו ביום הנורא הזה. משפחת גבאי היקרה, אמן שלעולם לא תדעו עוד אובדן וכאב שכזה. האחזו בזכרונות המקסימים שלכם עם עמיתי, וצרו עוד רגעים מרגשים עם היקרים לכם שכאן. מאחלת שזה יעזור לכם להתמודד בהמשך. שלכם תמיד, ענת.
ראה עוד > >
הילה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
עמית גבאי ז"ל נרצח בקיבוץ רעים. עמית היה אלוף בכתיבה ואלתור, ובזמן התיכון היה ידוע ביכולתו לעורר תוך רגעים גל צחוק בכיתה - אליה נהג להגיע יחף
ראה עוד > >
דיג'יי מוכר ברעים Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
החלום שלך זה להיות דיג'יי נסיתי להיות חלק מהחלום שלך ולעזור לך נסיך חבל שאתה לא איתנו נזכור אותך תמיד
ראה עוד > >
יותם
השנה היא 2022, אני מלש״ב צעיר וגבאי בשלהי שנות הכיתה י״א, אני אוסף את גבאי בצהריים ונוסעים לשאכטה בחניון רעים, ישבנו שם איזה חצי שעה ואז התקשרנו לבצק ואמרנו לו שאנחנו באים להציק לו בבית ספר, אמרתי לגבאי שנגלגל פייסל לשם והוא אמר סבבה, גבאי מתחיל לגלגל ואז משום מקום באה ניידת של מג״ב, גבאי מעיף ת׳קססה מתחת למושב, הם מוציאים אותי ואת גבאי ומחפשים באוטו ומוצאים את הבאצות, אני וגבאי משחיריייםםםםם, הם קוראים לניידת שתיקח אותי וגבאי נשאר שם איתם, ובסוף הורידה אותי הניידת באמצע והכביש והלכתי כל הדרך חזרה, אמרתי לגבאי שברחתי ושחייבים לעוף, ואז נשארנו ווידלס ועשינו אודו ממה שנשאר על הרצפה של המושב ולמאנצ׳, סטייק טומוהוק אצל הבאצה בכר הראשית, יום קלאסי עם גבאי
ראה עוד > >
עדי האמא
עמית היה ילד יפה תואר, יפה מבחוץ ועוד יותר מבפנים.
כשמו, היה חבר אמת לכל האנשים שפגשו בו בדרך.
ילד מצחיק עם חוכמה אינסופית.
תושב קיבוץ רעים נרצח בביתו במתקפת חמאס ב7.10.
אימו עדי ספדה לו:
עמיתוש שלנו
ילד יפה שלנו עם חיוך כובש
אתה עם ידע כללי וחוכמה לא נתפסת
אתה עם דעות עיקשות ולב מרגרינה
אתה ששם את החברים בראש סדר החשיבות
אתה שתמיד תעשה קודם למען האחר ואחרכך למענך
אתה שתמיד הולך יחף ואם אין ברירה אבל באמת אין ברירה תנעל משהו על הרגליים
אתה שתשים לב לכל אחד שעובר מולך ואף פעם לא תתעלם
אתה שערכים וצדק במקום כל כך גבוה
אתה שיושר ואכפתיות נמצאים אצלך בנשמה
אתה שבלי מוזיקה אין לך אויר לנשימה
אתה הוא עמית שלנו!
ילד שלי
מיום שבת לפני 11 ימים מחכה לצלצול שלך, רק רוצה לשמוע אמא תקפיצי אותי ל… יש ישיבה. מבטיחה גם להחזיר, לא משנה באיזה שעה.
מחכה לשמוע אמא אני רעב, מה את מכינה לי? הכל אני אכין לך
מחכה לנסיעה ברכב ולשמוע עוד שיר שתספר לי עליו על היצירה, המילים והכותב
מחכה לשיחה והתייעצות. מבטיחה לשמוע עד הסוף ולא להתפרץ באמצע
מחכה מחכה מחכה… ומסרבת להאמין שלא תחזור
בטוחה שאתה מסתכל מלמעלה רואה אותנו … חושב לעצמך ואם היית יכול גם היית אומר- יאללה… תתקדמו, שימו שיר ברקע בלי יותר מידי דיבורים.
ראה עוד > >
ליאם אור נסר
הזמן הוא אפריל 2023 אני בא להכנס הביתה ובבית ממול גבאי בול יורד מהאופניים ושואל אותי למה אני מצוברך אני עונה לו שחבר בול ביטל לי את הטיסה למחר להפועל לרבע גמר יורוקאפ הוא מצחקק קצת ועונה לי בוא נטוס אנחנו, שתי דקות אחרי אנחנו במאוחרה אצלי בבית עם כרטיסי אשראי סוגרים את הטיסה אבא שלי אומר שזה חוויה לכל החיים ולמה לא אז שאנטי(השעה היא 18:00 ב1:00 עדי כבר לקחה אותנו לשדה) אנחנו בשיגעון שלנו הוא עוד נסע לשבת בגבולות לפני וברצלונה עצמה הייתה טיול אגדי. הטיסה היינו עם הארגון של הפועל והשתכרנו מיגר מהר מאוד, בקונקשיין בנאפולי הלכנו לפרק טיסה ובטיסת המשך היינו כבר שיכורים בטירוף ולא הצלחנו לתפקד בירידה מהמטוס… אדם נחמד בשם יניב לקח אותנו תחת חסותו ועזר לנו עם מונית והלך ישר לצעדה לפני המשחק, אנחנו בשגעון לפני המשחק ומלא אבוקות ובלאגנים בצעדה את האמת שבינתיים קוששנו וויד מחברים אבל לא התארגנו. נגמר המשחק הפסדנו אבל היה ראש טוב כי ואמוס הפועל וטיול עכשיו את האמת אחרי הרבה שעות גבאי התחיל קצת להיות בקריז כי היה גמור אז הלכנו לאכול איזה קבאב שדיברנו באנגלית כי אנטישמים בעולם ומשם להוסטל לישון, מה שלא ידענו זה שזה מסתבר חדר עם עוד מלא אנשים ישנים ביחד(פדיחה של לסגור הכל מהר) גבאי התעצבן העיף את האוכל לרחוב והתחיל ממש להשחיר אני הייתי בשוק ואת האמת שיכור מידי כדי לפעול בהגיון אז בעיקר ישבתי ודיברתי עם אבא שלי בטלפון. אחרי איזה שעה ההורים שלו סידרו לנו מלון שאת האמת הפתיע לטובה ללילה ב12:00 בבוקר למחרת העירו אותנו כדי היינו צריכים להחזיר את החדר ב9:00 בפועל כבר התארגנו והכל רק ב14:00 יצאנו, אמא שלי סידרה לנו לישון אצל חברה ובינתיים היינו בראש של ״מה שעל הרצפה לא יכול ליפול״ ופה רק עולים, הלכנו לקופי שופ עם ת״ז מזויפות פגשנו 3 חברים מלונדון קצת גדולים מאיתנו ישבנו איתם כמה שעות ואני זוכר ממש שגבאי התרגש מהוויד האיכותי בטירוף לפני שיצאנו אכלנו כל אחד עוגייה ויצאנו לפרק פייב גאיז אני זוכר שאני ראיתי אנשים כאילו הם כל שניה ירדו מסקייטבורד וזה שרט את גבאי בבוקר למחרת לקחנו רכבת מהבית של החברה של אמא שלי שנינו עם התיקים שלנו, הוא לקח את התיק שלי בטעות ואני השארתי את התיק שלו שם(שיש בו את הדרכונים של שנינו ואת הבז׳ה שהתארגנו עליו) גבאי בצדק נלחץ ורץ כמו שבחיים לא ראיתי אותו רץ חזרה לרכבת אני בינתיים דיברתי עם הנהג של הרכבת אמרתי לו שיחכה אבל לא אמרתי לגבאי שאנחנו לא לחוצים בכנות נהנתי לראות אותו קצת לחוץ בהמשך הטיול בעיקר עישנו צחקנו והראש היה לעשות כמה שיותר כדי למה לא. היה מדהים ועצוב לי שלנצח כל החוויות ישארו אצלי
ראה עוד > >
נוגה וינגרד פלג
הנשיקה הראשונה של גבאי-
איזה יום שישי אחד באיזה בכיתה י החלטנו כל המאנצוז להפגש באוהד אצל שירי בזולה.
עשינו איזה משחק שתייה נחמד וכולם היו בראש טוב מאוד מהר.
רוני שלנו קצת הגזימה ואיבדה את ההכרה וכמובן שכולנו נלחצנו מאוד.
גם אני כמו כל הילדים הקטנים שרק מתחילים לשתות הגזמתי והלכתי להקיא בצד ועל הדרך נרדמתי. ואז מגיע גבאי, כפרה עליו בא אליי עם המשפט הכי מטומם בעולם:
"נוגה, אני ועומר דיברנו ובגלל שהוא התנשק פעם ראשונה עם בת דודה שלי אני צריך להתנשק בפעם הראשונה עם בת דודה שלו" (אני בת דודה של עומר).
התגובה שלי הייתה הלם, במיוחד אחרי שהקאתי, כמובן שאמרתי לו וכמובן שזה לא הפריע לו
מפה לשם הוא היה השותף נשיקות סילבסטר שלי איזה 3 שנים ברציפות ואני פתחתי אותו לעולם הנשים (זה אף פעם לא היה הצד החזק שלו) אבל לפחות הוא ניסה את מזלו כל פעם מחדש
ראה עוד > >
עדי - האמא
עמיתוש שלנו
ילד יפה שלנו עם חיוך כובש
אתה עם ידע כללי וחוכמה לא נתפסת
אתה עם דעות עיקשות ולב מרגרינה
אתה ששם את החברים בראש סדר החשיבות
אתה שתמיד תעשה קודם למען האחר ואחרכך למענך
אתה שתמיד הולך יחף ואם אין ברירה אבל באמת אין ברירה תנעל משהו על הרגליים
אתה שתשים לב לכל אחד שעובר מולך ואף פעם לא תתעלם
אתה שערכים וצדק במקום כל כך גבוה
אתה שיושר ואכפתיות נמצאים אצלך בנשמה
אתה שבלי מוזיקה אין לך אויר לנשימה
אתה הוא עמית שלנו!
ילד שלי
מיום שבת לפני 11 ימים מחכה לצלצול שלך, רק רוצה לשמוע אמא תקפיצי אותי ל… יש ישיבה. מבטיחה גם להחזיר, לא משנה באיזה שעה.
מחכה לשמוע אמא אני רעב, מה את מכינה לי? הכל אני אכין לך
מחכה לנסיעה ברכב ולשמוע עוד שיר שתספר לי עליו על היצירה, המילים והכותב
מחכה לשיחה והתייעצות. מבטיחה לשמוע עד הסוף ולא להתפרץ באמצע
מחכה מחכה מחכה… ומסרבת להאמין שלא תחזור
בטוחה שאתה מסתכל מלמעלה רואה אותנו … חושב לעצמך ואם היית יכול גם היית אומר- יאללה… שימו שיר ברקע בלי יותר מידי דיבורים.
ראה עוד > >
עדי -האמא
השעה 2 לפנות בוקר ואני חושבת מה לכתוב לך, לא חזרנו עדיין הביתה ואנחנו עוד במלון, אין שיגרה וזה קצת מרגיש שכבר 41 ימים אנחנו בתוך השיבעה.
כל היום מוקפים במשפחה וחברים.
נראה לי שאתה מסתכל מלמעלה ואומר מזל שאני לא שם, מכירה אותך היית משתגע במלון ואם חשבת לברוח אז זו בעיה כי צאלים וגבולות הפעם גם פונו עם כל המועצה, אתה מאמין?
למרות שאתה לא איתנו אתה כן.
ואני בטוחה שאתה מבסוט מהלוקיישן, כי אם כבר אילת אז בהרים… ובחרנו בחווה המהממת הזו חוות הגמלים במיוחד בשבילך! (תודה לדונה שפתחה עבורנו את ביתה והזמינה אותנו ולכל הצוות שלה.)
אחרי ההלוויה הלא שגרתית שעשינו לך, חשבתי שב-30 נעשה גילוי מצבה כמו שצריך… שנזמין את כולם ואחר כך נשב בפרגולה בבית עם החברים
ונשתה משהו ונצחק ותהיה מוזיקה שתתנגן ותלווה אותנו …
אבל המציאות שונה מכל דמיון… ובכל זאת בחרנו להזמין את החברים ולשבת לשתות לנשנש וגם לצחוק ולקשקש וכמובן עם מוזיקה שמתנגנת ברקע
אני מצטערת שלא כל המשפחה שלנו יכלה להגיע.
ומבטיחה לעשות גילוי מצבה כמו שצריך כשיתאפשר!!
עמית
היינו מדברים על הכל, טוב כמעט על הכל…
וידעתי שהחברים שלך חשובים לך והם תמיד בסדר עדיפות עליון, וידעתי שיש לך הרבה חברים אבל אתה יודע מה לא ידעתי… לא ידעתי כמה המון חברים יש לך… ובכמה מעגלים של חברים נגעת, ואיזו השפעה היתה לך… וכל כך כיף לי להיפגש איתם, לדבר איתם, לשמוע עוד סיפורים עליך, זה גורם לי להרגיש אותך.
אתה לנצח תלך איתי ותהיה איתי
אתה לנצח תישאר איתנו, עם אבא ועופרי ועומר ועם כל המשפחה
ויחד איתך אנחנו נמשיך לחיות כמו שאתה אוהב
ואנחנו נחגוג את החיים בשבילך!
מבטיחה לך
אוהבת אותך
אמא
נכתב ב30 לזכרו
ראה עוד > >
הספד של האחות עופרי
עמיתי שלי💔
עמיתי שלי אחי הגדול והאהוב
לא מעכלת שככה הלכת
אין דרך לתאר כמה אני מתגעגעת אלייך, אני לא מאמינה שככה לקחו לי אותך ואפילו לא הספקתי להיפרד.
רצחו אותך בדם קר מחבלים בלי לב.
בהתחלה שנותק הקשר הייתי מלאת תקווה חשבתי שפשוט אין לך קליטה, ואז הם באו עם הבשורה הכי נוראית שקיבלתי.
אתה היית הבן אדם עם הלב הכי טוב שאני מכירה הראשון לעזור שצריך, היית ילד חייכן ואופטימי פשוט נשמה אחת גדולה.
לא מאמינה שאני מדברת עלייך בלשון עבר.
אבל לא משנה מה תמיד תהיה אחי הגדול ותמיד אתגעגע אלייך.
עכשיו אני לא יודעת מי יריב איתי על איזה סרט לבחור או יאיים עליי אחרי שהלשנתי להורים, מי ידרבן אותי להגיע להישגים ואז יישב איתי בפרגולה ויגיד לי שהכל חסר משמעות, מי יעשה איתי את הקעקוע הראשון, ומי יגיד לי שאני קטנה וצריכה ללכת לישון. עם כל המריבות ועם כל הקשיים אף אחד לא יכול להחליף אותך בחיים.
אני מקווה שאתה מסתכל עליי מלמעלה ושומר עליי.
אוהבת אותך לנצח אחותך הקטנה❤️💔❤️💔
ראה עוד > >
עופרי
עמיתי 30💔
עמית שלי עברו כבר 30 יום מהיום שקברנו אותך
להגיד שאני מעכלת זה יהיה ממש לא נכון
אני מרגישה כאילו הלכת לטיול ובכל רגע אתה אמור לחזור
ה 30 ימים האלה היו קשים לפעמים העדפתי פשוט לא לחשוב על כל מה שקרה אבל ברגע של שקט זה היה מכה בי הרגשתי כאילו יש לי אבן על הלב והיא לא עוזבת אותי
אני עדיין לא מאמינה למה שקרה וגם אני לעולם לא אאמין
אתה היית שם תמיד יושב לאכול איתי לראות סרט מספר לי על השטויות שעשית עם חברים ועכשיו כבר לא
אני מתגעגעת כמו שבחיים לא התגעגעתי ומקווה שאתה רואה אותי ומשגיח עליי
לפעמים בלילות אני יושבת במרפסת במלון ומסתכלת לשמיים אני רואה את הכוכב הכי גדול וזוהר ומדמיינת שזה אתה בדיוק כמו במציאות רק שם למעלה
אני מדמיינת שאתה מסתכל עליי וגאה בי עם איך שאני מתנהגת ומתמודדת עם המצב
אני מדמיינת שטוב לך שם למעלה ואתה כל היום מסתובב עם החיוך הכי יפה בעולם, החיוך שלך
אתה תמיד תהיה איתי ואני לעולם לא אשכח אותך
אוהבת לנצח אחותך הקטנה💔❤️💔❤️
ראה עוד > >
נעם -האבא
עמית
חודש וקצת עבר בלעדיך.
ככל שהזמן עובר זה נהיה קשה יותר
אתה יכול להתקשר אלי מאיפה שאתה נמצא?
מותר ללכת שם יחף ?
פגשת את ירון ?
שכחת את הפקל קפה והרמקול.
איך תסתדר ?
אולי בכלל אתה פוגש שם את החברה שנהגת להאזין להם והם שרים לך בלייב.
פרידה שואלת לאן נעלמת?
מתי אתה בא לחלוב אותה ?
תתקשר נדבר על ההתלבטויות שלך
על סוגיות פוליטיות החלטות של הקיבוץ שאתה לא מבין
על החיים סמוך לעזה.
בבוקר שאני נכנס לאטו הוא שואל אותי למה כבר לא נוסעים לגבולות ?
או צאלים? או דקל? או בארי?
ולך תסביר לו שכל המועצה מפורקת
הוא בכלל אוטו מה הוא מבין.
תתקשר נדבר על שירים חדשים
של גימבו פלד ועוד
תשמיע לי דברים חדשים ואני אדאג להכיר לך בירות חדשות ומעניינות
זה לא פייר לא הספקת להנות מהחדר בצעירים שכל כך חיכית לו
רק סיימתי לבנות את הפרגולה שתוכל להזמין את כל החברים לישיבה
וגם את זה לא הספקת.
החיוך ורוחב הלב שלך חסרים בשבילי הקיבוץ
הרצח שלך הוא הפסד ענק לעולם
ואולי העולם הדפוק הזה לא שווה שתהיה פה בשבילו
כי המצב באמת מעוות 20 שנה של חיים תחת אזעקות וסבבי לחימה
ואתה שתמיד הצלחנו להרחיק אותך מהבית במצבים האלו
הפעם לא יכולנו לעשות כלום
אני מנסה להתקשר אתה לא עונה
אני אנסה גם מחר
גבאי,
לא יודע איך אפשר אפילו להתחיל להיפרד ממך.
הכל התחיל בכיתה ט שהכרנו, הבאנו ששנינו לא אנשים רגילים ושביחד נוכל לעשות דברים גדולים
משם הכל הלך כמו בסיפורים, כל מי שמכיר אותנו יודע כמה היינו קרובים ואני לא בטוח איך אפשר להסביר במילים כמה אהבתי אותך וכמה תהיה לי חסר.
הכל, מה לא עשינו ביחד, מלהציק לבחורות במסיבה ועד לעשן עד ששוכחים את השמות של עצמינו, מכיפור עוגיות ועד השבוע וחצי שישנת אצלי במבצע הקודם כי ברעים היה בלאגן. לפני גבאי לא היו לי חברים אמיתיים, כאלה שאפשר להגיד להם הכל ולשמוע הכל מהם, הוא היה הראשון. מה לא עשינו ביחד אחי איך הלכת לי ככה, כל התכניות שהיו לנו, כל החלומות... פשוט לא נתפס. אני מבטיח להנציח את הזיכרון שלך עד היום האחרון שלי כי זה המעט שאני יכול לעשות בשבילך אחרי כל מה שהיית בשבילי, החבר הכי טוב שהיה לי והרבה יותר מזה. נוח על משכבך בשלום אח יקר, אוהב לנצח אחיך אולמרט
ראה עוד > >
כשעומר רק קיבל את החדר שלו בקיבוץ, אני וגבאי הגענו לעזור לו להעביר דברים פנימה. כרגיל כל עבודה מתחילה בשאכטה וכמובן שגבאי עישן כל כך הרבה שהוא לא יכל לעמוד... השארנו אותו לשבת על הספה והלכנו להביא כמה דברים. חזרנו לחדר והסתכלנו על התופעה הזאת ועומר אומר לי "שמע, במצב שלו עכשיו, צריך להפעיל אותו כדי שהמוח שלו לא יהפוך לפירה". הוא ניגש לגבאי ואמר לו "גבאי, אנחנו הולכים להביא עוד דברים, המשימה שלך להכניס את השולחן לחדר". גבאי לא הגיב. עומר אמר לי "הכול טוב אתה תראה". אני ועומר נסענו להביא את שאר הדברים. אחרי 10 דקות חזרנו לחדר. גבאי יושב בדיוק באותו מקום באותה צורה בדיוק לא מדבר מילה, אבל השולחן נעלם. פתחנו את החדר, השולחן עומד בפנים והכול מסודר. עומר אומר לי "אמרתי לך שזה יעבוד!".
גבאי היה חבר מאוד קרוב אליי ואני מאוד אהבתי אותו.
כשהתחילה המלחמה, קיבלתי פקודה להישאר בקיבוץ ולשמור עליו ואמרתי שאני לא מוכן לעזוב עד שאני יודע שהכול בטוח. הצוות שלי קפץ לעוטף ואני לא הייתי איתם. גבאי לא ענה לי כל היום וכשהצוות שלי ירד דרומה ביקשתי מהם שימצאו לי את גבאי וליאם ואני עד היום אוכל את עצמי שאני לא הייתי איתם.
זה משהו שלא סיפרתי להרבה אנשים אבל לפניי כל פעילות או מבצע שעשיתי, לפניי שנכנסתי לפנטר היה לי מנהג שעישנתי סיגריה, הסתכלתי למעלה וביקשתי מגבאי שישמור עליי.
אני יודע שהוא בונה לנו זולה מטורפת שם למעלה מלאה בדגלים של הפועל ועציצים של וויד... או שהוא שוב התמסטל ומחכה שאני יעשה את העבודה...
ראה עוד > >
יותם
אני וגבאי לא הכרנו אחד את השני הרבה זמן, הכרנו ב2020 במחשב דרך חברים משותפים, אבל גבאי הצליח ב4 שנים להיות חבר טוב שלי כמו חברים שגדלתי איתם מגיל 0, כנראה שזה בגלל שגבאי היה היחיד מהחברים שחיפש לו״זים מחוץ לקיבוץ, ואני תמיד חיפשתי לו״זים בכללי, וככה כל נסיעה לגבולות, בארי, נירים, או כל מקום שהוא לא רעים, גבאי נסע איתי, היו לנו הרבה שיחות מסטולים באוטו בדרך חזרה מגבולות, פריסטיילים מטומטמים, עצרה אותנו משטרה, פעמיים, ושיבשת לי את התפיסת זמן לכל החיים מהכמות חוויות שהספקתי איתך בתקופה כל כך קצרה של 4 שנים.
מה לא הייתי נותן כדי לשבת לידך על הספה בגבולות ב2 בלילה ולחכות שתפסיק להקיא כדי שנוכל לחזור הביתה כבר.
גבאי תמיד תמך והאמין בכל חבר ובמה שהוא רצה לעשות,
כשסיימתי קורס חובשים שאלתי את החברים אם הם היו נותנים לי לטפל בהם במצב של חיים או מוות וכולם צחקו, חוץ מגבאי שאמר שהוא סומך עליי בעיניים עצומות, סליחה שלא הייתי שם בשבילך.
תודה על ה4 שנים הכי טובות בחיים שלי, על שותף מטורף לפייסלים ושיחות ליליות, בן אדם שהדבר היחיד שיותר גדול מהחיוך שלו זה הלב שלו, תודה שהכנסת אותי לעולם שלך גבאי, אתה יחיד ומיוחד❤️
ראה עוד > >
ניר
אני הכרתי את גבאי לא הרבה זמן, הכרנו דרך צוות הגברה של הבית ספר ודרך עומר, בצוות הגברה גבאי היה כמו מאסטר בשבילי והוא לימד אותי הכל.
כשהיינו נפגשים אצל עומר היינו מכירים יותר ומדברים יותר וגיליתי שהוא בן אדם של מוזיקה, כל פעם שהייתי פוגש אותו הוא היה מראה לי שיר מגניב חדש שהוא הכיר או סתם משהו מוזר שאף אחד לא מכיר.
באיזה ישיבה גבאי היה על השירים כמובן והוא שם ביט, לא הבנתי מה זה ופתאום הוא התחיל לרפרפ ולזרום על הביט בקטע מטורף ואני רציתי גם לנסות… ניסיתי, אמרתי שתי מילים ואז נגמרו לי החרוזים וכל פעם שהוא היה מגיע הייתי מבקש ממנו לעשות ראפ, הייתי מנסה איתו ולאט לאט הייתי מצליח שורה שתיים אבל אף פעם לא הייתי מגיע ליכולת שלו.
לפעמים לא הייתי מצליח להבין מה גבאי אומר מרוב שהוא דיבר מהר ולא ברור
ותמיד כשזה היה קורה עומר תרגם לי אותו, עומר תמיד ידע מה גבאי אומר.
מאז שהוא לא איתנו הפסקתי לרפרפ ואם כבר אז זה קורה לעיטים רחוקות,
אני תמיד חושב אליו ומתגעגע.
ראה עוד > >
איתי
גבאי ואני הכרנו בתחילת החטיבה ,
כל חבורה שהייתה לי איך שהוא גם גבאי היה שם ועם כמה שהיינו שונים , אהבנו אחד את השני כל כך ותמיד היה לנו חיבור מיוחד של צחוק ואהבה.
גבאי הוא האיש הכי חיי שהכרתי,
תמיד כולם ידעו שהוא שמגיע
עם המכנסיים הנופלים, המשקפיי שמש של הסטלן והחיוך הכובש.
גבאי היה איש של אהבה, צחוק , תמיד חושב על החברים שלו לפניו , ותמיד מעלה לכולם חיוך עם הצחוקים שלו והחיבוק החזק שלו.
בכיתה יא עברתי לפנימיה בקיבוץ עין גדי
והייתי נפגש עם החברה רק בסופשים ,
לפעמים היה חודשים מורכבים בפנימיה ואתה מרגיש רחוק מהבית ורחוק מהחברים ואיכשהו כל רגע שהרגשתי לבד ורחוק מכולם תמיד גבאי ידע איכשהו להתקשר , ותמיד הייתי מופתע ושואל אותו :״גבאי למה התקשרת? ״
ותמיד הוא היה אומר : ״סתם התגעגעתי אליך ״ .
ובשניה הוא היה מצחיק אותי ומספר לי את הרפתקאותיו מהשבוע ועם כמה בנות הוא היה במסיבה האחרונה.
גבאי הוא בן אדם ששם את החברים שלו ואת האנשים שהוא אוהב לפני הכל ויעשה הכל בשבילם.
מאז ה7 כל פעם שיש שבוע או יום קשה אני מסתכל לכוכבים וחושב על זה שבא לי לדבר איתך , סתם כי אני מתגעגע אליך.
יכול להיות שאתם לא ממש מכירים אותנו, אבל האמת היא שאנחנו דווקא מכירים אתכם. אולי לא ממש נפגשנו, אבל פגשנו אתכם בסיפורים של עמית. חיכינו ליום הזה, חיכינו לראות אתכם, להסתכל לכם בעיניים. איכשהו בתוך, מה? חודש וחצי? צברנו המון סיפורים, הכרנו את עמית, חיינו איתו, צחקנו, צעקנו, רבנו והשלמנו. כל פעם שהשם של עמית עולה (ותאמינו לנו שהוא עולה) אנחנו שוב נזכרים, מספרים אחד לשני, צוחקים בוכים, הוא פה, הוא איתנו. כל פעם שהשם שלו עולה, האנריגה שלו נכנסת לחדר, וממלאת אותנו. את כל זה רצינו לחלוק איתכם, ואנחנו גם מאוד רוצים לשמוע.
האמת שהיא שזה גם קצת מוזר לנו, ככה לעמוד מולכם, להקריא משהו שכתבנו מדף. אנחנו מדמיינים את עמית וקצת מרגישים שהוא היה צוחק עלינו. שהוא היה צוחק על כל הטקס הזה, על הרשמיות הזאת. לא הצלחנו לשכנע אותו לעשות ערבי קומונה כי הוא לא הבין למה אי אפשר להיות ביחד בספונטניות, אז טקס? פינה על שמו? אלבום תמונות? אנחנו שומעים אותו אומר:" למה בכלל צריך את כל הדברים האלו? אי אפשר פשוט להיות ביחד?"
האמת היא שלפעמים זה היה ממש בלתי נסבל. לריב על שטויות, לשתוף את הכוסות של הקפה שהוא השאיר בכיור, לשמוע בלי סוף את המוסיקה שלו. אבל עכשיו אנחנו מתגעגעים. מתגעגעים לכל זה, לעמית. לג'בל, לקפה, לרדיפה אחרי עכברים, למכנס הקצת נמוך מידי, להפסקות סיגריה, למה שהיה לו לומר בשיחות קומונה גם כשלא רצינו לשמוע. אנחנו מתגעגעים לקול האותנטי שלו, לבן אדם שלא התבייש לומר את מה שיש לו להגיד. לעמית שהביעה את הרגשות שלו בכל העוצמה שלהם.
הוא היה ועדיין חלק כל כך משמעותי מהשנה שלנו. כל הקומונה והחווה מלאות בדברים שמזכירים לנו אותו. פה ישבו ביחד וראינו את השקיעה, פה בישלנו, פה תלינו שלטים על הקיר בקומונה, פה קפצת מהמיטה בכל בוקר. הוא חסר כל כך, אבל בו זמנית נוכח.
בתוך הצחוקים פגשנו גם בן אדם שגילינו בו רצינות, בן אדם שמהר מאוד עבר תהליך. עמית הדריך והשפיעה על ילדים, שעדיין מזיכים אותו. ברגעים כאלה אנחנו שואלים את עצמינו מה היה יכול להיות? מה היה קורה אם הוא היה מסיים כאן את השנה? הוא שוב פעם חסר, ואנחנו מתגעגעים ומרגישים פספוס ענק.
בסוכות היה לנו שבוע עבודה ובו שמעון החליט לחדש את הפינה הזאת בדיוק. במהלך השבוע עמית ויועד התווכחו אם זאת תיהיה זולת גידולים, או זולת תחזוקה. מן הסתם שבסוף עמית ניצח, והינה הוא שוב פעם צוחק עלינו. הוא התחיל לבנות את הפינה, ואנחנו עזרנו לו לסיים אותה.
אנחנו פה בשביל להיות ביחד איתכם ולהרגיש אותו. אנחנו רוצים לדבר ומאוד מאוד רוצים לשמוע.
ביום שבת האחרונה הייתי בבסיס וזכיתי לביקור שלך אצלי בחלום וזה כואב כי בחלום אתה היית חיי וטיילנו ביחד בדרום אמריקה
כשהתעוררתי לא הצלחתי להפסיק לבכות לאיזה ארבע שעות מרוב געגועים אלייך אל הקול שלך אל הצחוק שלך פשוט אלייך
אני רוצה לספר לך שבשנה הזו סיפרתי לאמא שלך מלא דברים מביכים ומצחיקים עלייך וראיתי את אחותך המון כי היא וליטל נהיו צמד חזק כי חייב להמשיך את הצימוד של משפחת וינוגרד פלג ומשפחת גבאי כי זה חברות ששמאזנת אחד את השני דואגת ושומרת ושיודעים שלא משנה מה תמיד יש אחד את השני
מאז שאני זוכרת את עצמי אתה חלק מהחיים שלי גם אם זה רק בתור חבר לכיתה או בתור החבר הכי טוב
לפחות עכשיו אחרי שנים סוף סוף פגשת את אבא שלי
ואני בטוחה ששניכם מדברים עלי ושומרים עלי ביחד
ראה עוד > >
17/10/2023
עדי - האמא
עמיתוש שלנו
ילד יפה שלנו עם חיוך כובש
אתה עם ידע כללי וחוכמה לא נתפסת
אתה עם דעות עיקשות ולב מרגרינה
אתה ששם את החברים בראש סדר החשיבות
אתה שתמיד תעשה קודם למען האחר ואחרכך למענך
אתה שתמיד הולך יחף ואם אין ברירה אבל באמת אין ברירה תנעל משהו על הרגליים
אתה שתשים לב לכל אחד שעובר מולך ואף פעם לא תתעלם
אתה שערכים וצדק במקום כל כך גבוה
אתה שיושר ואכפתיות נמצאים אצלך בנשמה
אתה שבלי מוזיקה אין לך אויר לנשימה
אתה הוא עמית שלנו!
ילד שלי
מיום שבת לפני 11 ימים מחכה לצלצול שלך, רק רוצה לשמוע אמא תקפיצי אותי ל… יש ישיבה. מבטיחה גם להחזיר, לא משנה באיזה שעה.
מחכה לשמוע אמא אני רעב, מה את מכינה לי? הכל אני אכין לך
מחכה לנסיעה ברכב ולשמוע עוד שיר שתספר לי עליו על היצירה, המילים והכותב
מחכה לשיחה והתייעצות. מבטיחה לשמוע עד הסוף ולא להתפרץ באמצע
מחכה מחכה מחכה… ומסרבת להאמין שלא תחזור
בטוחה שאתה מסתכל מלמעלה רואה אותנו … חושב לעצמך ואם היית יכול גם היית אומר- יאללה… שימו שיר ברקע בלי יותר מידי דיבורים.
ראה עוד > >
28/10/2023
עדי - האמא
היום לפני 18 שנה הפכת אותנו להורים וקיבלנו בזכותך את התואר אבא ואמא.
היום לפני 18 שנה הלב שלי למד מהי אהבה ללא גבולות.
היום לפני 18 שנה נולדת.
אבל היום אין לי למי לסדר צלחת ממתקים.
היום אין לי למי לקשט את הבית בבלונים.
היום הלב כואב... כואב חזק💔🖤
ראה עוד > >
28/10/2023
קרן אורן
הרי זה לא יכול להיות..
כשהלב נשבר לרסיסים
בים העצב הגדול…
בלתי נתפס
אתכם לנצח אהובים שלנו
ראה עוד > >
07/11/2023
רונית דביר
גבאי
חודש עבר מאז התהפכו חיינו.
כל השבת השחורה הייתי בקשר עם אמא שלך, כולנו מצפים לשמוע שיצרת קשר, שהכל בסדר. בראשון בבוקר הגיעה הבשורה הנוראה.
בתמונה עומר (שלי) ועמית (שלך) אחים שלא מאותה האם.
עמית, כמו אח היית לעומר שלי, חיבור מטורף שלא ניתן לתאר במילים, רבים, משלימים ואוהבים עד אין קץ.
הלב עדיין מסרב להאמין, הנשימה לא סדירה, והדמעות זולגות
כל כך מתגעגעים לחיוך שלך 💔
ראה עוד > >
07/11/2023
עדי - האמא
7/10/23 שבת שחורה 🖤
7/11/23 חודש...
ולא יכולים בלעדיך
ראה עוד > >
05/01/2024
עדי - האמא
90 יום שהלב שבור לרסיסים 💔
ראה עוד > >
07/02/2024
עדי - האמא
שוב הגיע ה-7 לחודש , 4 חודשים בלעדיך…
ראה עוד > >
10/02/2024
עדי - האמא
יום המשפחה 2024 💔
ראה עוד > >
07/03/2024
עדי - האמא
חמישה חודשים🥹
כל רגע ביום נזכרת בדברים שאמרת לי, כל דבר שקורה מזכיר לי אותך, ובכל שניה ביום חושבת מה אתה היית חושב 🤔
אז אין לי תשובות… אבל מקווה שאתה שליו, רגוע, נוח לך ונעים לך… שומע לך מוזיקה וגאה בנו ❤️
ראה עוד > >
16/03/2024
תמר מור סלע
את השיחה הזאת אני מניחה כאן בידיים רועדות, ובלב רועד לא פחות.
כבר חמישה חודשים אני מסתובבת פה ושם בארץ ישראל השסועה הפצועה הכמעט מפוררת ופוגשת א.נשים שנעקרו מביתם בשבעה באוקטובר. אנשי אדמה ושאר רוח. אני מקשיבה לסיפורים מדרום ומצפון, וכותבת.
עדי גבאי (בת 45) היא תושבת קיבוץ ״רעים״. נשואה לנועם בן הקיבוץ, מנהלת מדור ילדים ונוער במועצה האזורית ״אשכול״ ואם לשלושה: עמית, עופרי ועומר. בנה עמית, שעבר לגור בשכונת הצעירים של ״רעים״ חודשיים לפני הטבח, נרצח בחדרו בשבת בבוקר והוא בן 17 בלבד. בתוך כך, התפנה הקיבוץ לאילת וחודשיים אחר כך לתל אביב. בספר המחזור של סיום כיתה י״ב, במענה לשאלה: ״מה יהיו המילים האחרונות שלך?״ עמית ענה: ״תקברו אותי בקיבוץ״. צוואתו התמלאה.
כששאלתי את עדי האם תחזור ל״רעים״ התשובה הייתה לי ברורה. כשהיא אומרת ״הביתה״ - היא לא מתכוונת לדירה בתל אביב.
עֲקוּרִים (פרק 26). הפרויקט התיעודי שלי ל״זמן ישראל״.
הקישור לשיחה, איפה שקישורים
תודה לדפנה טלמון על הצילומים Dafna Talmon
תודה לבירנית גורן, העורכת הראשית של ״זמן ישראל״ Biranit Goren
ותודה שאין לה שיעור לך, עדי. אין לי מילים. עדי גבאי רוזנצויג
ראה עוד > >
16/03/2024
דנה אור
עדי ונועם
שכנים שלנו 16 שנה.
בית ליד בית
ואז עברנו יחד. בית מול בית.
גידלנו את הילדים ביחד.
ליאם ועמית.
עופרי וגיא.
בני כיתה בקיבוץ
כמו אחים
לא כמו.
אחים.
לא נקלט שעמית איננו.
תמיד נכנס אלינו הביתה
מלא באנרגיית חיים
מחייך
מלא באהבה.
אתה חרוט בליבנו
אנחנו משפחה אחת לנצח.
עדי גבאי https://www.zman.co.il/472227/
ראה עוד > >
31/03/2024
עדי - האמא
הלב דופק חזק והבטן מתהפכת ישבתי היום באולפן חדשות 12 אצל נסלי ויואב.
וכבר כמה ימים אני מריצה בראש (ואפילו עושה חזרות עם עצמי בלילה שאני ערה) על כל הדברים שחשוב לי להגיד… ואז הרגע הזה עובר כל כך מהר.
ויצאתי בתחושה של פספוס
ואני מקווה שמשפחות החטופים יסלחו לי… ובאמת חזרתי ואמרתי לעצמי לא לשכוח, לא לפספס, זה הדבר הכי חשוב היום!!!! את המתים כבר אי אפשר להחזיר אבל את החטופים כן! ועכשיו!!!!! 🎗️🎗️🎗️🎗️
מקווה שאת מסר התקווה והבחירה בחיים הצלחתי להעביר🙏🏼 https://www.facebook.com/100001282536175/videos/1795199374313907
ראה עוד > >
22/04/2024
עדי - האמא
אז מה נשאר עוד לאחל בחג הזה?
שהחטופים יחזרו🎗️ ועכשיו!!!
שנזכור את מי שכבר לא איתנו 💔
ושנחזור הביתה!!!!!!
ראה עוד > >
08/05/2024
עדי - האמא
טקס לזכרם בהפועל תל-אביב ❤️🤍
תודה שאתם איתנו, לא שוכחים את כולם (אלה שלא איתנו מכל השנים)
החדשים והוותיקים, המבוגרים והילדים, הבנים והבנות.. לכולם יש אצלכם מקום של כבוד.
התרגשתי היום ממש, לפני ה7/10 לא הייתי במשחק של הפועל אבל עמית כן, והוא היה איתכם בכל מצב, בניצחונות וגם שלא… והוא שמח איתכם והיה עצוב איתכם וגם כעס לפעמים, והתעצבן אבל מה שבטוח שתמיד היה איתכם! היום הבנתי שאנחנו נהיה גם, כי אתם לא מוותרים עלינו ולא על אף אחד.
משפחה לא בוחרים!!!
לעולם לא נצעד לבד הפך להיות המשפט שלנו, תודה לכם🤍❤️ @hapoel_israel @htafc.fanstore @onlyhapoel @kingomrielazar @hapoel_forever
ראה עוד > >
13/05/2024
רונית דביר
רצים לזכרם 2024
כל כך קשה לבחור....
הדמעות לא מפסיקות,
והגעגוע הולך וגובר
אבישי שהכרתי במהלך צוק איתן ונכנס לליבי לנצח
ועמית גבאי שהפך להיות בן בית אצלי, אי אפשר היה שלא להתאהב בו.
לשניהם יש חיוך מטורף שאי אפשר להתעלם ממנו,
חיוך שאומר הכל
לזכרם💞💔
ולזכר כל האנשים שכל כך חסרים לנו בחיינו
ראה עוד > >
13/05/2024
עדי - האמא
יום הזיכרון
מי צריך יום זכרון כדי לזכור? זוכרת כל דקה כל שניה ביום ❤️
ואיזה יום זה בכלל… שכולם עצובים… ואמרתי לעצמי, אנחנו נהיה שמחים בשבילך ובשבילנו, אבל מצטערת לא ממש הצלחתי… הדמעות פשוט ירדו, ככה… לבד בלי שביקשתי.
כבר שבעה חודשים עברו וזה עדיין לא יורד בגרון, עדיין לא הגיוני ואני עדיין מחכה בכל לילה לצלצול הטלפון ואז לשמוע: ״אמא את יכולה לצאת לאסוף אותי…״
ראה עוד > >
07/07/2024
עדי - האמא
9 חודשים 💔
שוב ה7 לחודש
ושוב כלום לא השתנה…
הלב שורף וכואב
ואנחנו תקועים
או יותר נכון עקורים
אני כל הזמן חושבת, אם היית איתנו מה היית אומר- להישאר בתל אביב, לחזור לרעים? הרי אתה אוהב את הטבע והחברים והישיבות עם מוזיקה … ולא סובל את הרעש של העיר, אבל גם יוצא מרעים במצבים של התחממות בטחונית בדרך כלל לצאלים או גבולות … אז מה לעשות אני שואלת אותך בלילה, מה אתה היית בוחר?
אנחנו מתכננים את החזרה הביתה לרעים, למרות שרוב הקהילה עדיין לא מוכנה לשלב הזה.
כמשפחה בחרנו לעשות את זה, ולחזור.
למרות חוסר הוודאות שיש כרגע במסגרות השונות, הדבר הנכון עבורנו זה להתחיל לקבל החלטות. והינה החלטנו- באוגוסט נחזור לרעים!
המדינה היום בשיבושים… אולי משהו קצת יזוז, חייב שמשהו יזוז
אי אפשר להמשיך ככה יותר!!!!
120 החטופים חייבים לחזור הביתה. מי לשיקום ומי לקבורה! והמשפחות שלהם יזכו בקצת נחת🙏🏼
אז 9 חודשים… ואני עדיין מחכה גם לקצת נחת שלי
מקווה שבקיץ הזה אהיה קרובה אליך יותר… ואולי זה יתן קצת אויר לנשימה ❤️
ראה עוד > >
09/07/2024
עדי - האמא
היום היה יום מרגש מאוד❤️
היום ביחד עם ההורים של יועד ואמיר אירחנו את הקומונה שעמית היה חלק ממנה עד השביעי באוקטובר לסיור בקיבוצים שלנו, התחלנו ברעים המשכנו בצאלים וסיימנו בגבולות (למי שלא יודע, קצת כמו סיפור חייו של עמית, שלושת הקיבוצים האלו אשר היוו חלק משמעותי בחייו).
במהלך היום קיבלנו מהדס, מנהלת חוות אדמה (בה עמית התחיל את שנת השירות) מכתב סגור.
מכתב מתחילת שנת השירות בו כל נער התבקש לכתוב את החיבור שלו לסביבה ודמות משמעותית עבורו.
כשפתחנו את המכתב, הדבר הראשון שנעם ואני אמרנו- שבחיים לא ראינו מלל בכתב יד כל כך ארוך כמו שני הדפים אלו, וקראנו… והתרגשנו.. וגם בחרנו לשתף את הצוות החינוכי וחברי הקומונה.
מצרפת תמונה של המכתב המקורי, וכדי שיהי לכם קל יותר אז גם כתבתי את תוכנו-
אני מניח שהחיבור האישי שלי לסביבה התחיל בקיבוץ בין החקלאות ללול או לרפת, בתור ילד הייתי רוכב על סוסים באורווה בקיבוץ.
חיות גידולים ובכללי טבע מושרש אצלי עמוק. כשהייתי צעיר יותר ( וכשלא חם מידי) הייתי לוקח בקבוק מים, רמקול ואת חזי הכלב לטיולים מחוץ לקיבוץ באופניים. כל כך אהבתי ללמד את הסביבה בה אני חי ולהכיר מקומות.
אבא שלי היה לוקח אותי כבר בגן לחוגי סוסים שהוא היה מעביר בקיבוץ, וזה לא נגמר ברכיבה, התחיל בלשים אוכף לרכב קצת לנקות את הסוס בסיום ואז להאכיל. אני מניח שהתהליך הזה של להחזיר לסוס אחרי מה שהוא נתן לי הפך אותי למחובר כל כך לטבע.
אבא שלי גם היה חקלאי שנים ומשם אני מחובר לאדמה, בתור ילד בן 3 מסתובב בשדה גזר הולך אחרי אבא כשאני קוטף ואוכל גזר.
ההשפעה הזאת לקחה אותי למקום שבו הבנתי כמה הטבע הוא מיוחד בין אם אלו חיות מבויתות או חיות פרא, אולי גידולים נופים מעיינות נחלים וסתם דשא, אני פשוט הבנתי כמה אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהסביבה שלי היא טבע מטורף ומוכרחים לבקר בו מידי פעם וכמובן שלשמור עליה.
כיום אני יושב עם עט ודף, מסתכל על פאולו התרנגול וחושב כמה מדהים הטבע שלנו וכמה אני רוצה לתת לו חזרה ולשמור עליו.
אני חושב שאבי הוא דמות להערצה בעיני, הוא בעל ידע כה רב בתחומים סביבתיים כה רבים, ואני?
אני כרגע ילד בן 17 שעבר מהכלוב של פאולו לדיר ועכשיו הוא יושב בין העיזים, בלי לדעת הרבה , כל מה שמעניין אותי כרגע באמת זה לרכוש ידע על הסביבה להתפתח איתה יחד.
בעתיד כשיהיו לי ילדים אני ארצה שהם יהיו מחוברים לסביבה שלהם כמו שאני עכשיו. אני ארצה שהם יחקרו ילמדו יבינו ויבחרו בעצמם מה טוב להם.
אבא שלי תמיד יעץ לי והרבה פעמים זה לא כל כך מה שרציתי לשמוע, אבל משפט אחד שלו תמיד חוזר אלי "טוב לי כשטוב לך" וזה מדהים בעיני כי הסביבה חשובה ואני עושה מה שאני אוהב בסביבה, וגם שהוא לא אהב כשהייתי יוצא לבד בלי טלפון לטיולים הוא הבין שזה מה שעושה לי טוב ותמך, במקום לכעוס לימד אותי דרכים להתמודדות עם בעיות והזהיר אותי מפני "סכנות" שיכולות לקרות בסביבה שלי.
ראה עוד > >
23/08/2024
רונית דביר
ביום שני עומר כתב לנו בקבוצה המשפחתית
"תפנו זמן בסופ"ש חברה, נוסעים לרעים"
אז היום בשעה 17:00 יצאנו פעם ראשונה לרעים לקבר של עמית. היה לנו חשוב לעשות את זה עם עומר.
עמית היה בן בית אצלנו (וזה לא מובן מאליו בבית אצלנו) כל כך אהוב וחסרונו מורגש אצלנו בכל יום.
ליד הקבר אמרתי לעומר תודה שהזמין ועומר ענה - "הוא הזמין"
הייתם חלק מהמשפחה שלו.
עמית תמיד יהיה חלק מאיתנו ❤️💔
עדי גבאי רוזנצויג
Noam Gabay
ראה עוד > >
06/09/2024
עדי - האמא
אתמול ציינו 11 חודשים לעמית שלנו💔
הגיעו כל כך הרבה אנשים… באמת שלא האמנתי וכמו שעומר אמר לעמית- ״זה רק מראה בכמה אנשים ומעגלים נגעת״
זה מה שאני אמרתי:
עמית היה הילד הכי רחוק מכל עניין דתי שרק אפשר, אבל הוא היה ילד ערכי וערך הכבוד היה חשוב לו כל כך!
אני יודעת שהוא מבין שזה חשוב יותר לי ולכן הוא לא יכעס.
אז בתקופה האחרונה קצת חקרתי על הנושא, מתי עולים לקבר? האם לפי תאריך פטירה או תאריך קבורה? מהי השנה הראשונה, ומה מציינים בה ובכל שנה אחריה? וגיליתי על חשיבות ה-11 חודש.
בעצם את מנהג 11 החודשים נוהגים אצל הספרדים, זו אזכרה חשובה ועיקרית כי בה מצהירים שהנפטר הוא מהמוזמנים לעולם הבא, ומקדימים לציין את האזכרה עוד בטרם השנה במלואה- כדי להדגיש עיניין זה, שהנפטר כבר הגיע למקומו הראוי בגן העדן.
עמית אין ראוי ממך לגן העדן!
ואז אחי איתי הקריא פסוקים על פי אותיות השם עמית ואותיות נשמה
לאחר מכן נעם (בעזרתו של אחי) אמר קדיש ואני המשכתי-
אני יושבת בבית ומנסה לחשוב מה להקריא, מה לכתוב ומה להגיד?
פתאום זה לא יוצא ואני שואלת את עצמי מה אתה היית רוצה?!
לא יודעת איך ולא יודעת למה קפץ בראשי השיר של יהודה פוליקר-
״יש דברים שרציתי לומר
ואינם נענים לי
המילים שבחרתי אינן
הטובות מכולן
עמוקים מן הים הסודות
שאינם מובנים לי
שאולי לא אבין
לא אבין לעולם…״
עדיין לא באמת מבינה, חושבת שרק עכשיו שחזרתי הביתה מתחילה…
ועדיין מוזר, מוזר לכתוב עליך בזמן עבר.
עמית אתה פשוט חסר
חסר שאני קמה בבוקר
חסר שאני הולכת לישון
חסר שאני חושבת מה להכין לאכול
חסר שאני נוסעת ברכב
וחסר…
פשוט חסר.
מנצלת את הבמה הזו לומר שוב תודה גדולה לכל ההמונים שהגיעו אתמול❤️
ראה עוד > >
07/10/2024
עדי - האמא
עמית❤️
שנה,
שנה עברה
שנה מטלטלת כל כך.
וזה כבר שנה,
שנה שלא הקפצתי אותך לחברים או כל ישיבה אחרת, בגבולות או צאלים.
שנה שלא נסענו ברכב עם המוזיקה.
שנה שלא הקשבתי לדבריך החכמים, שנאמרו במהירות הקול, שלפעמים רק אני הבנתי.
שנה שלא נכנסת בדלת של הבית.
שנה שלא שאלת אמא, מה יש לאכול?
שנה שלא נפגשנו.
שנה שלא שמעתי את קולך.
שנה כל כך קשה.
ולמרות הקושי ועל אף הכאב אנחנו חזקים.
חזקים עבור עופרי ועומר, כי חשוב לנו שהם ימשיכו בחייהם.
חזקים עבור המשפחה המורחבת שלנו.
וחזקים עבורך- כי יודעים שזה מה שאתה היית רוצה.
ומתחזקים,
מתחזקים בעזרתם של החברים שלך, שמלווים אותנו ובאים לבקר ומזכירים לנו איך אתה היית רוצה לחיות את החיים.
ויש לי כל כך הרבה מה לספר לך ובטוחה שאם היית פה, היית גאה ולפעמים גם כועס וגם היינו מתווכחים (כי זה חלק ממך וממני).
אבל אתה לא!
ועברה כבר שנה.
וזה רק שנה,
ועוד חיים שלמים לפנינו ללמוד איך חיים בלעדיך💔
ראה עוד > >
26/02/2025
עדי - האמא
עמית שלי💔
אהוב ליבי. כבר 16 חודשים, מאז ה- 7/10/23, ואנחנו עדיין באותו היום בדיוק. הזמן לא באמת זז למרות שהחיים כאילו ממשיכים, הכאב לא פוחת, הגעגוע רק הולך ומתעצם. אין יום—אין רגע—שאנחנו לא מתגעגעים. כולנו. המשפחה כולה.
היום הוא עוד יום כבד. היום אנחנו נפרדים ממשפחת ביבס משירי, ומהילדים, אריאל וכפיר. הלב מסרב להבין, מסרב לקבל.
אסור לנו לשכוח את כל הנרצחים של המלחמה הארורה הזו- את כל הילדים💔 את כל הצעירים💔 את כל המבוגרים💔 ואת כל החיילים שנפלו בקרבות💔 את כל מי שנגדעו מחייהם באכזריות שאין לה אח ורע.
והכי חשוב—אסור לנו לשכוח שיש לנו עדיין 63 חטופים בעזה🎗️ אנחנו חייבים, חייבים להחזיר אותם כמה שיותר מהר!!!
עמית שלי❤️ אתה היית ילד של טבע, ושל אנשים, ושל קפה, ושל מוזיקה. כל הדברים היפים בעולם היו חלק ממך, והם מה שהפכו אותך לכל כך מיוחד. ידעת לחבר, לשמח, להקשיב, לתת. הייתה לך נוכחות שאי אפשר היה להתעלם ממנה, אור אמיתי🌟
לא הצלחתי ללכת לשום הלוויה 😢 הגוף לא מצליח, הלב לא עומד בזה. אבל הוא תמיד שם—עם כולם, עם כל מי שנשאר, עם כל מי שאיבד. ובעיקר איתך, עמית שלי.
ואולי, אי שם למעלה, אתם נפגשים. אולי אתם כבר יחד, שומרים אחד על השני, מוקפים באהבה שהייתה פה ונמשכת גם מעבר🙏🏻
כאן למטה, אני שולחת אליך אהבה אינסופית. תמיד.❤️
ראה עוד > >
07/04/2025
עדי - האמא
היום שנה וחצי💔
שנה וחצי מאז השבעה באוקטובר, מאז שעמית שלנו נרצח.
הזמן עובר – אבל לא באמת.
הוא זז קדימה בלוח השנה, אבל אנחנו נשארים שם, באותו יום שנשברנו.
הגעגוע לא נחלש. לפעמים הוא אפילו נעשה חד יותר, פתאומי יותר.
שנה וחצי בלי החיוך שלו, בלי הצלילים שהוא אהב, בלי הטבע שהחיה אותו.
שנה וחצי בלי החברים שסביבו – ועם החברים שזוכרים אותו כל הזמן.
עמית שלנו – ילד של מוזיקה, של חברים, של יופי ושל חופש.
הזיכרון שלו חי בנו כל רגע.
ועכשיו, כשפסח בפתח וימי הזיכרון קרבים – הלב נפתח גם לרגעים של יחד.
זה חג של משפחה, של סיפור, של מסורת שעוברת מדור לדור.
בתוך כל הכאב והחסר – אנחנו מרגישים את החיבוק של המשפחה והחברים הקרובים (שהם מזמן גם משפחה בלב), את החיבור, את התמיכה שמחזיקה אותנו.
הגעגוע לא נעלם, אבל יש מי שנושאים אותו איתנו
לא, זה לא נעשה קל יותר.
אנחנו פשוט לומדים ללכת עם הכאב, לצידו.
ראה עוד > >
27/04/2025
עדי - האמא
אנחנו רוצים להגיד תודה ענקית לקבוצת הפועל תל אביב – על יוזמה מרגשת, על לב גדול, ועל מה שמזמן הבנו – שהפועל היא הרבה יותר מקבוצה. היא משפחה.
בימים אלה עוברת הקבוצה בין אוהדים שכבר לא איתנו, עם גביע היורוקאפ ביד ועם המון אהבה בלב.
היום הם הגיעו אלינו לרעים, יחד עם החברים של עמית (מי שהצליחו להגיע כי לא היו היום בצבא, בשנת שירות או בעבודה…), וביקרו גם בקבר שלו – רגע מרגש ומלא עוצמה.
בהפועל – גם בכדורגל וגם בכדורסל – יודעים לחבק, לעטוף ולהיות שם בשביל משפחות הנופלים והנרצחים.
וזה, תאמינו לנו, לא מובן מאליו בכלל.
תודה לכם על כבוד גדול ועל רגעים שלא נשכח❤️🤍❤️
ראה עוד > >
29/04/2025
מנדי בנדי
יום הזכרון בפתח.
יום הזיכרון תמיד היה יניב.
יניב רואימי הי"ד.
מאז הסדיר,
ההתייחדות והזכרון איתו...
כמעט 30 שנים מאז שאבד בזמן ששנינו בשירות סדיר וחברים מאוד טובים.
ואיך בשנתיים האחרונות המעגלים סוגרים,
ועוד ועוד כאלה שהם משפחה, שאני מכיר או מכיר מעגלים קרובים....
לזכר סרן דקל סויסה הי״ד שבפועל הקרבה המשפחתית היא בדיוק כמו של יניב רואימי הי"ד ושלי. רק מהצד השני של המשפחה של אמא.
ועמית גבאי הי"ד הבן של עדי גבאי רוזנצויג שהיינו יחד בהאחזות.
ונעמה בוני הי"ד האחיינית של Shimrit Elook Zano.
ואורי יעיש הי"ד ונדב אלחנן נולר הי"ד שהיו סטודנטים שלי באוניברסיטת אריאל שאהבתי מאוד.
ונעמה הנקין הי"ד שיחד ליווינו כמה שנים את פעילות הדיגיטל של נשמת מדרשה גבוהה לנשים
וזה קשה.
כואב.
מעיק.
כמו השיר שיניב השאיר ו עמיחי יוסף בן אברהם הלחין וניגן.
במותם ציוו לנו את החיים....
יהי זכרם וזכר שאר הנופלות והנופלים ברוך 💔
ראה עוד > >
30/04/2025
עדי - האמא
בין זיכרון לתקומה
יום הזיכרון. רגע בשנה שבו הזמן עוצר מלכת.
אנחנו עוצרים את שגרת חיינו כדי לזכור.
לזכור את הבנים והבנות, האחים והאחיות, החברים והחברות –
את אלו שחלמו, שאהבו, שצחקו, ונתנו את חייהם למען הארץ הזאת.
הזיכרון איננו רק כאב. הוא גם אחריות.
אחריות לשאת את סיפורם, להמשיך את דרכם, ולחיות את החיים שהם לא זכו להשלים.
ולצד הדממה – ניצבת התקומה.
כמעט בלי שנרגיש, תוך שעות ספורות,
יעבור המקום הזה מעמידה דוממת לזיקוקי אור.
מעצב עמוק לתקווה מחודשת.
כך זה בארץ הזו – החיים והמוות שזורים זה בזה,
והלב לומד להכיל את שניהם.
ברעים, הקיבוץ שלנו, התקומה היא יומיומית.
היא בצעדים הקטנים חזרה לשגרה.
היא בביחד, בשיחות, בבנייה, בטיולים בשבילי השדות.
היא בילדים שצוחקים ובשגרה שמתעקשת לנצח.
היא באמונה שיש מחר – ויש בשביל מה.
ובתוך כל זה – עמית.
עמית תמיד איתנו.
בשבילים שהוא צעד בהם, במילים שאמר, בחיוך שתמיד נזכור.
בתקופה הזו, מחופשת הפסח ועד הקיץ –
הזמן שבו הנערים עובדים יחד, לקראת הבר המצווה- בליפופים, בהכנות, ועוד רגע גם בעבודה על הגשר ובשטח –
אנחנו מרגישים את הנוכחות שלו חזק מתמיד.
הבר מצווה ברעים הייתה מהדברים שהכי בערו בו. הוא חיכה לה, חלם עליה, ותמיד רצה להיות חלק מהעשייה הזאת בכל כולו.
והאביב שכבר כאן –
מזכיר לנו אותו כל כך.
האופניים, ה-JBL, המוזיקה שמתנגנת,
והרוח שמלטפת, כאילו גם היא יודעת.
עמית לא נוכח בגוף – אבל הוא איתנו בכל רגע.
בכל חיוך של נער, בכל טיול בשביל, בכל שיחה של קירבה.
אנחנו זוכרים אותו.
בכל דבר. בכל זמן.
והזיכרון הזה – הוא לא רק מבט לאחור.
הוא מצפן.
הוא הכוח להמשיך לבנות, לשמוח, לאהוב,
ולחיות את החיים – בכבוד, במשמעות, בתקווה.
טקס יום הזכרון- קיבוץ רעים תשפ״ה
ראה עוד > >
06/07/2025
עדי האמא
מילים שאמרתי היום (6/7/25) בטקס ״מדריכים לאורם״ בקורס מד״צים של הנוער העובד והלומד-
אני עומדת כאן אחר הצהריים, בין עצי היער, בלב מלא געגוע, אבל גם בתחושת שליחות גדולה.
כאם שכולה, שאיבדה את בנה האהוב עמית באירועי השבעה באוקטובר, וכמנהלת מחלקת הילדים והנוער של מועצה אזורית אשכול, זה רגע שנושא איתו כאב אישי עמוק, אבל גם קול ציבורי שאומר: מתוך השבר, אפשר וצריך לבנות מצפן חדש לדור הבא
עמית שלי היה בשנת שירות בחוות אדמה בעין השופט. הוא היה נער של טבע, של קפה שחור, של מוזיקה ובעיקר של אמת. אדם של צדק, של אהבת האחר, של הקשבה עמוקה. הוא חי את החינוך הבלתי פורמלי כי שם הוא מצא את מקומו האמיתי. למסגרות פורמליות הוא פחות התחבר, ואת התיכון והבגרויות הוא סיים בבית הספר קידום נוער באשכול, בדרך שהייתה שלו, לא תמיד קלה, אבל מלאה באמונה ובמשמעות. הוא לא רק האמין בכוח של הקשר ושל הקבוצה, הוא ממש חי את זה. עמית היה אומר: “החיים הם כמו מתמטיקה, מה שחשוב באמת זו הדרך.” וככה הוא חי, בפשטות, בעקביות, ובאומץ ללכת בדרך שלו. הוא האמין שבני נוער יכולים להוביל שינוי כי הוא עצמו היה חלק מהשינוי הזה.
ואת הדרך הזו הוא לא הלך לבד. יחד איתו, באותו יום קשה, נרצחו נערות ונערים שהיו חניכים בתנועת הנוער העובד והלומד. צעירים וצעירות שבחרו בחיים של עשייה, של שייכות, של הובלה.
היום אנחנו חונכים את פינת ההנצחה הזו, בתוך קורס מד”צים, סמל למנהיגות צעירה. סמל לבחירה בלקיחת אחריות בגיל שבו כל כך קל לעמוד בצד.
כמנהלת מחלקת ילדים ונוער באשכול, אני רוצה לומר, דווקא מתוך המציאות שבה אנחנו חיים, במועצה שבשמונה באוקטובר נראתה אחרת לגמרי, אני רואה שוב ושוב איך הנוער שלנו לא נכנע לפחד, לא משתבלל. הוא פועל, יוזם, אוסף, מדריך, מקשיב, מוביל. בתוך העומס והכאוס, הוא בוחר משמעות.
והבחירה להקים פינת הנצחה דווקא כאן, בתוך תהליך של מנהיגות צעירה, היא לא רק מחווה של זיכרון. היא אמירה של המשכיות. אמירה שאנחנו לא רק נזכור את שמם אנחנו נמשיך את דרכם. הם לא הספיקו להגשים את כל מה שחלמו, אבל דרך קולות הנוער שמהדהדים כאן החלום שלהם ממשיך.
הפינה הזו היא בשבילם אבל גם בשבילנו. היא תזכורת לכך שדווקא מתוך השבר, צומחת מנהיגות. שדווקא מתוך השכול, אפשר לבחור בחיים
בחיים של ערכים, של חיבור ושל תקווה
ראה עוד > >
07/07/2025
יובל לאור
זכינו היום להנציח את החניכים שאיבדנו, בלב המקום הכי חי ושמח בתנועה. תודה לשותפים הרבים, ותודה לעמית שלימד אותנו שהדרך היא מה שחשוב
ראה עוד > >
10/07/2025
עדי האמא
הערב ברעים התקיים מופע הבר מצווה. מסורת אהובה בקיבוץ, מרגשת כל שנה מחדש, אירוע שכל הקהילה מתרגשת לקראתו, ועבורי הוא רגע שמערב שמחה גדולה עם געגוע עמוק❤️
עמית כל כך אהב את המסורת הזו.
את ההכנות, הסרט, השטח, כתובות האש והכי את גשר החבלים.
ביולי 2023, לפני שנתיים, הוא עוד הספיק להדריך את קבוצת הבר מצווה יחד עם אלה. כמה אהבה וכמה גאווה היו לו בזה.
ואז הגיע אוקטובר💔
הוא אמנם כבר לא איתנו אבל אני רואה אותו דרככם בכל הסתובבות שלכם בקיבוץ, בכל זולה שנבנת, בכל פעילות ובמיוחד בעבודה בשטח הבר מצווה.❤️
תודה לשי ובר מדריכי הבר מצווה, לאלה מדריכת החטי שעבורנו היא הרבה מעבר למדריכה, לנערי החטיבה ולכם כתות נענע💚 ואננס 💛החוגגות, על שנתתם מקום, שבחרתם לזכור באירוע הכי משמח שלכם
זה לא מובן תודה ענקית❤️❤️❤️
מכתב לעמית❤️
עברו כבר שנתיים מאז שנאלצנו להיפרד ממך ושום יום לא באמת דומה ליום שלפני.
הגעגוע לא נעלם, הוא רק משנה צורה:
לפעמים שקט, לפעמים חד וכואב, תמיד נוכח.
רצינו לספר לך מה קורה כאן.
במדינה- המלחמה עדיין נמשכת והחטופים עדיין שם.
הכאב לא מרפה, והלב של כולנו לא שקט.
אנחנו חיים בין ימים של תקווה לימים של פחד, מחכים לעסקה שתצא לפועל, מחכים להם, שיחזרו סוף סוף הביתה.
אני בטוחה שאם היית כאן היית נושא את הכאב הזה יחד איתנו,
עם הלב הגדול והרגיש שלך.
במועצה- לאט לאט היישובים חוזרים,
קהילות קמות מחדש, משפחות חוזרות לבתים,
ואפילו החיטה שוב צומחת בשדות.
כן, זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל זו האמת. האדמה מלמדת אותנו שיעור על כוח, על עמידות, ועל התחדשות.
על איך ממשיכים, גם אחרי הכול.
וברעים- הקיץ האחרון היה מלא חיים.
הקהילה חזרה (ברובה)
הדשא ליד חדר האוכל שוב מתמלא באירועים, הילדים רצים בשבילי הקיבוץ, ובתי הילדים מתמלאים צחוק.
יש תחושה שהלב חוזר לפעום,
שגם במקומות שבהם היית כל כך נוכח,
נושמים עכשיו חיים חדשים.
בכל משפחה שבונה מחדש את ביתה
בכל ילד חדש שנולד כאן, אנחנו מרגישים אותך!
אתה חלק מהסיפור שממשיך להיכתב כאן, חלק מהשורשים שמבטיחים שנמשיך לצמוח.
עמית❤️, אתה חסר לנו בכל צעד ובכל רגע, אך גם כשאנחנו מתבוננים קדימה אנחנו מרגישים שאתה איתנו.
מזכיר לנו להישאר חזקים,
לחבק את המשפחה, את החברים ואת הקהילה,
להמשיך את הדרך שלך,
דרך של אהבה ושל נתינה אמיתית.
אנחנו מבטיחים לך שנמשיך לבנות כאן חיים, להתעקש על שמחה, על שגרה, ועל עתיד טוב יותר.
כי גם כשאתה לא כאן
אתה חלק מאיתנו לנצח!
שלך תמיד❤️
עומר, עופרי, אבא ואמא
ראה עוד > >
28/10/2025
עדי האמא
עמית, היום אתה בן 20❤️
ביום חמישי האחרון חגגנו לך יומולדת.
כן, חגגנו🍻
מסיבה אמיתית, עם כל החברים שלך מי שיכול היה להגיע בין הבסיסים, לעזה ולשמירות. וזה היה כל כך אתה. צחוקים, ריקודים, אנרגיה, אהבה.
אבל גם דמעות.
כי המסיבה הזאת הייתה המסיבה הכי חיה למי שכבר לא איתנו💔
ופתאום, באמצע הלילה כשאנחנו ברחבה, הם עשו הפתעה… והשמיעו רמיקס משיר שאתה שרת. הקול שלך מילא את האוויר והלב שלנו פשוט עצר.
לרגע אחד דמיינתי אותך נכנס לרחבה עם משקפי שמש (למרות שלילה), יחף (כי זה אתה, גם בשטח), עם החיוך הענק שלך, מצטרף אלינו ולחברים שלך, רוקד איתנו והרגשנו אותך שם. באמת הרגשנו.
אין על החברים שלך, עמית (או כמו שהם קוראים לך, גבאי) אין.
הם יודעים איך להחיות אותך בכל פעם מחדש. הצוות שארגן את המסיבה פשוט עשה את זה מכל הלב. הם דאגו להכל:
למסיבה יפה ומושקעת, עם תפאורה לעמדת הדיג׳י כמו שאתה היית עושה, לפינה בדואית לשבת בה עם קפה שחור כמו שאהבת, ולפינת הנצחה מרגשת מלאה בתמונות שלך. הם חשבו על כל פרט קטן, על כל הפתעה, מיתוג על האלכוהול, מיתוג על הכוסות, ואיך לא… גם על המדבקות שחולקו, בדיוק כמו שאתה היית מתכנן בעצמך.
כשאנחנו איתם, אתה פתאום כל כך קרוב. בצחוק שלהם, בתנועות, במשפטים שאתה היית אומר. איתם, אתה עדיין איתנו.
והכאב… (כרגיל, כמו שתמיד אני אומרת) הוא לא הולך לשום מקום. הוא רק מחליף צורה, לפעמים צורב יותר ולפעמים שקט. אבל תמיד שם.
ועדיין, כל פעם מחדש אנחנו בוחרים בחיים! בשבילך, בשביל עופרי, בשביל עומר, בשביל כולנו.
עומר שלנו, הקטן, שכבר בכיתה ג׳ כל כך התרגש לפני המסיבה. נכון, הוא לא יכל להישאר עד הלילה, אבל הגיע לפני, עזר, ראה את המקום, את התמונות שלך והתלהב מהשטח, מהאורות, מהכל. ראיתי בעיניים שלו את הגאווה, את ההתרגשות, את כמה שהוא מרגיש שייך גם הוא לחגיגה שלך.
ועופרי, שכבר בי”ב, הייתה שם במסיבה, רוקדת עם החברים שלך והחברות שלה.
וכמה שאתם שונים, היא ואתה… ובכל זאת, כשעמדתי שם וראיתי אותה רוקדת, ראיתי אותך לידה. כאילו אתה שם, רוקד איתה, מסתכל עליה בגאווה על האחות הקטנה שלך, שגדלה וממשיכה לחיות גם בשבילך. והיה רגע כזה, שחייכתי דרך הדמעות. כי ראיתי בה אותך. את האור שלך. את החיים שבחרנו להמשיך לחיות.
עמית,
אתה חסר כל יום, כל רגע, אבל אתה גם נוכח בלב, במוזיקה, באהבה שסביבך. נמשיך בשבילך, ונחיה כמו שהיית רוצה בחיוך, בריקוד ובאהבה גדולה לחיים!!!❤️
ראה עוד > >
15/11/2025
מיטל מקיק
משהו חדש מתחיל אצל עדי וזה כל כך מרגש .. מוזמנים להגיע לעגלת הקפה שפתחה לזכר בנה עמית גבאי ז"ל שנרצח ב7.10 ברעים .. פינת חמד עם אוכל מדהים . פתוח כרגע בשישי-שבת .
ראה עוד > >
21/11/2025
ניצה ברג
חברתי עדי גבאי רוזנצויג
פתחה עגלת קפה בקיבוץ רעים להנצחת בנה עמית ז"ל.
למי שמגיע לאזור בימים שישי או שבת...ממליצה בחום לעצור במקום
ומשהו לילגום או כריך טעים לאכול...יש גם עוגות-,לא טעמתי.
ראה עוד > >
22/11/2025
אוהד נחושתן
Ameet cafe בקיבוץ רעים
עגלת קפה עם אוכל טעים אווירה כיפית וצוות מדהים על טהרת המשפחה והחברים של עמית גבאי.
פתוח חמישי, שישי שבת
תבואו! לא תתחרטו....
ראה עוד > >
30/11/2025
רוית שעשוע
משפחה יקרה מקיבוץ רעים פתחה עגלת קפה מיוחדת לזכר עמית גבאי ז״ל ameet cafe
עמית, שהיה לב גדול וחיוך שמאיר מרחוק, מקבל כאן פינה שממשיכה את הרוח שלו – חום, אהבה ואנשים טובים.
מי שמגיע לאזור – שווה לעצור, לשתות קפה, ולתת רגע של מחשבה לזכרו."
אתמול זה סוף סוף קרה... נטיעת יער נופלים בחורבת מדור.
לכבודם ולזכרם של איתן ועמית. ❤️💛💚
ראה עוד > >
22/02/2026
הילה שלב
אתמול יצאנו לדרום, לראות קצת את פריחת הכלניות 🌺
אחרי תקופה כל־כך קשה וכאב גדול בלב , לפגוש את ההתחדשות של הטבע זה כמו נשימה עמוקה לנשמה.
פתחנו את הבוקר בעגלת הקפה המהממת של עדי
Ameet Cafe
ע״ש עמית גבאי ז״ל. לראות את עדי ונועם בוחרים בחיים, למען עופרי ועומר, ומנציחים באהבה את בנם האהוב ,זה שיעור ענק בכוח, במשמע ובתקווה.
משם המשכנו למתחם הנובה. לעמוד שם, לראות ועדיין לא להצליח לעכל כמה פרחים נקטפו בטרם עת. הלב שותק, הדמעות מדברות.
ולסיום, ביקרנו את חברנו היקר יניב, שנפצע קשה בכפר עזה כחלק מכיתת הכוננות. לפגוש אותו, לחבק, להרגיש את רוח החיים והעוצמה זו זכות.
יום גדוש, מלא ברגשות, בזיכרון, בכאב, בתקווה…
ובעיקר בבילוי עם אהובים ובבחירה מתמשכת בחיים. 💛