עמי להב ז"ל

אודות

בנם של מרים וּולטר. נולד בראשית שנת תש"ט (סוף 1948) בצ'כיה. אח לחוה.

עמי התינוק עלה עם משפחתו למדינת ישראל הצעירה ב-1949. הוא גדל והתחנך בעיר חיפה.

עם סיום לימודיו התגייס לצה"ל, לחיל האוויר. עבר בהצלחה קורס טיס ובסופו שירת כטייס בטייסת 117 ברמת דוד.

עמי בלט כטייס מקצוען, נועז ואחראי. ביד אמונה שלט במטוס, הפגין הבנה טכנית עמוקה ויסודית ובמקביל קרא היטב את תמונת הקרב וקיבל החלטות שקולות. עמיתיו שמחו לטוס לצידו כשהוא בראש המבנה ומפקדיו צפו לו עתיד נכבד בחיל. הוא התקדם בתפקיד ובדרגה, ובסוף שנת 1973 היה על סף הסמכה למוביל מבצעי ליירוט. "אצלנו בטייסת 117 זה נחשב לאישור 'דאורייתא' לאישיות וליכולת", סיפר חברו לטייסת יוסי, "מעמד שהוקנה באמת רק לטובים ביותר בחוד החנית של חיל האוויר".

במהלך שירותו בקבע למד עמי לימודים גבוהים באוניברסיטת חיפה. בין חבריו בלימודים, כמו גם בצבא, היה מוכר בחיוכו החם, בצניעותו ובטוב ליבו.

בשבת 6.10.1973, יום כיפור תשל"ד, החלה מלחמה בין מצרים וסוריה לישראל. בבוקר היום השני למלחמה נהרג עמי בקרב אווירי מעל החרמון. יוסי, עמיתו שטס בסמוך לו, תיאר את הקרב: "שני מטוסים אל מול שמינייה של מטוסי אויב; בנחיתות מספרית ובחוסר מהירות וגובה הם הטילו עצמם למשימה והפילו מיד שני מטוסי אויב, אבל מצאו עצמם מתגוננים בחריקת שיניים מול שישה נוספים... הגובה הלך ופחת יחד עם המהירות... עמי הפך הטיה ובדיוק פגע בו טיל אוויר-אוויר שנורה ממטוס אויב... הוא נפגע והתרסק על צלע ההר קצת מזרחית למוצב וקצת נמוך ממנו".

רב-סרן עמי להב נפל בקרב כטייס בחזית הצפון במלחמת יום הכיפורים, ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973). בן עשרים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אם ואחות.

יוסי, חברו של עמי לטייסת, סיפר כי בכל טיול ברמת הגולן עם משפחתו הוא נזכר בתמונת הקרב האחרון והנועז שלו. הוא קרא לבתו על שם חברו: "ביום נפלו ידעתי שילדי הבא ייקרא על שמו, וכך היה, רק שנולדה בת... כל מי שמרים גבה, מקבל הסבר מקיף ומדויק על מקור השם".

עמי מונצח באנדרטה לזכר נופלי חיל האוויר בהר הטייסים, במרכז מורשת ובחדר זיכרון לנופלי טייסת 117 בבסיס רמת דוד, ובאתר הנצחה לנופלים באוניברסיטת חיפה.