צינה חיה דיזינגוף

אודות

צינה חיה ברנר בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה).
כנערה הכירה צינה את מאיר דיזנגוף, כאשר שירת במסגרת הצבא הרוסי כעורך עיתון צבאי בעיר. ב-1893 נסעו בני הזוג לאלכסנדריה שבמצרים, שם נישאו. לאחר מכן הם עלו לארץ ישראל והתגוררו ליד מפעל בקבוקי הזכוכית בטנטורה, שאותו הקים מאיר בשליחות הברון רוטשילד. בתקופה זו חלתה צינה בקדחת במהלך הריונהּ, ובהוראת רופאיה היא נסעה לפריז, שם נולדה בתה אך נפטרה בגיל חודשיים. מאז נותרו בני הזוג ללא ילדים.

ב-1894 נכשל מפעל הזכוכית בטנטורה, ובני הזוג עזבו לאודסה, שם הקים מאיר מפעל זכוכית והתרועע עם חברי חובבי ציון. ב-1904 ייסד מאיר את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות בארץ, ועלה לארץ ישראל עם צינה. בני הזוג התיישבו ביפו. ב-1906 הצטרפו לקבוצת המשפחות שייסדה את שכונת "אחוזת בית", והקימו בשדרות רוטשילד 16 את ביתם (בית דיזנגוף). מאיר דיזנגוף שימש ראש הוועד של אחוזת בית, ראש "ועד ההגירה" בתקופת גירוש תל אביב במלחמת העולם הראשונה, ומ-1922 כיהן כראש העיר הראשון של תל אביב. צינה דיזנגוף עסקה לאורך השנים בהוראה, סיעוד ופעילות פילנתרופית. כן סייעה לבעלה בפעילות למען קידום העיר תל אביב, במיוחד בתחום הניקיון העירוני והחינוך.

ב-1930 נפטרה צינה דיזנגוף בתל אביב, ונקברה בבית הקברות טרומפלדור שבעיר בהלוויה רבת-משתתפים. מאיר דיזנגוף החליט לתרום את ביתם המשותף להקמת מוזיאון תל אביב לאמנות לזכרהּ. במוזיאון הוצגו כ-240 יצירות אמנות שרכש מאיר בעצמו, וכן יצירות שתרמו אמנים רבים. דיזנגוף המשיך להתגורר בקומה העליונה בבית, עד מותו ב-1936. הוא נקבר לצד רעייתו.