ציפורה שרת

אודות

נולדה בדווינסק – היום בלטביה, אז בשטח האימפריה הרוסית. כנערה עלתה עם משפחתה ולמדה בגימנסיה העברית, שם הכירה את בעלה לעתיד משה שרת (שרתוק).

ב-1919 הצטרפה ל׳קבוצת כנרת׳, בה היה חבר אחיה שאול (שאול אביגור – לימים מראשי מערכת הבטחון ומאמצי העלייה ביישוב ובמדינה הצעירה), שם עסקה בעבודה חקלאית.

ב-1921 נישאה למשה שרת, חברה מאז נעוריה, וזמן קצר לאחר מכן נסעה ללמוד חקלאות באנגליה (אע״פ שלדברי ילדיה שאפה ללמוד רפואה). לאחר לימודיה שבה ארצה, ניהלה את משק הפועלות בנחלת יהודה (כיום שכונה של ראשל״צ) והיתה חברה במועצת הפועלים בת״א.

לידת שלושת ילדיה וכניסתו של שרת לחיים הפוליטיים עצרו את שאיפותיה המקצועיות והיא התרכזה בגידול המשפחה ועמידה לצידו של בעלה – הן בתפקידים דיפלומטיים והן בייעוץ מקצועי ופוליטי.

באופן כמעט-פורמלי או לא פורמלי, סייעה צפורה למשה שרת לאורך כל תקופת תפקידו כראש הזרוע המדינית של הסוכנות היהודית. ב-1942 נסעה לטהראן כדי לסייע בהצלתם של מאות יתומים יהודים מפולין (׳ילדי טהראן׳), ובעת שהיה שרת עצור בלטרון (בעקבות ׳השבת השחורה׳) שימשה כמתווכת בינו לבין הסוכנות היהודית בארץ ובעולם.

גם כשנבחר שרת לראשות הממשלה ב-1954, הוסיפה לשמש יד ימינו, התלוותה אליו לישיבות חשובות וכתבה רבים מנאומיו. לאורך כל שנות פעילותו הציבורית של שרת, יזמה צפורה פעילות ציבורית והתנדבותית, ובכך למעשה קבעה תקדים לנשות ראשי הממשלה שבאו אחריה. בין היתר, פעלה לקידום האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, ולמען קליטת עולים חדשים.

לאחר מות שרת ב-1965 נעלמה ציפורה מעין הציבור כמעט לגמרי, עד מותה בשנת 1973.