סופר אבא, בן מסור ומכבד, בן זוג אוהב ומפנק, אח גדול ומצחיק, דוד קוסם
איש חינוך ברמ"ח איבריו, ערכי, אוהב אדם ואדמה, חבר טוב, אדם חרוץ ונלהב, בעל כריזמה ושמחת חיים מדבקת ועם נתינה בלתי נפסקת.
עבד עם נוער בסיכון, האמין וחיזק נערים ונערות ועזר להם רבות
נפל בהגנה על קיבוץ ניר עוז, כשלחם עם כיתת הכוננות ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד (07.10.2023).
בוגר צוות ההקמה של עורב נח״ל, מחזור גיוס נובמבר 91.
בנם של ירדנה ומשה כץ, אח למיכל, דורון וליאור. נולד ביום 28.7.1972 יז' באב התשל"ב בקיבוץ ניר עוז שבעוטף עזה. רביד השאיר אחריו את שחר בן ה-12, שירה בת ה-9 שניהם ילדיו מנישואים קודמים, ואת עלמא יסמין התינוקת, הבת שלו עם רויטל, זוגתו.
רביד גדל והתחנך בקיבוץ ניר עוז. הוא היה מחובר לקיבוץ בכל נימי נפשו, הקיבוץ היה משפחה מורחבת עבורו. הוא לא יכול היה לדמיין את עצמו חי במקום אחר. שם הרגיש במיטבו ושם הרגיש הכי בטוח. כאבא וכאיש חינוך אשר עבד עם נוער במצוקה, החינוך היה הדבר החשוב לו ביותר. הוא היה אדם חרוץ ונלהב, בעל כריזמה ושמחת חיים מדבקת, אבא משמעותי וערכי, שמלמד את ילדיו ואת תלמידיו ערכים, להיות סקרנים ולחקור ואת אהבת האדם והארץ. תמיד ראה את האדם לפניו והיה עם רגישות חברתית יוצאת דופן. הוא לימד בחוויות משותפות, בטבע, בבישול, בגינה, ברכיבה על אופניים. תמיד לימד בסבלנות אין סופית, ביצירתיות, בהתלהבות ובאכפתיות.
את האהבה לחינוך מימש רביד כבר בצעירותו, בשנת השירות היה קומונר בשומר הצעיר ועבד עם נוער. עם תום שנת השירות, התגייס לחטיבת הנח"ל, ביצע גיבוש והתקבל לצוותי ההקמה של עורב נח"ל. בהמשך שירותו יצא לקורס חובשים ושירת כחובש בצוות. משפחתו מספרת כי לרביד היתה ״גאוות חובש״ אמיתית - בהיותו חובש, הוא היה משוכנע שהוא רופא לכל דבר ועניין ונהג להשוויץ בכך.
רביד אהב את הצבא ואת הצוות, היה גאה על עצם היותו חלק מהעורב והיה מסתובב כל הזמן עם חולצות ודגלים של היחידה.
כשהצוות ניווט באיזור דרום, ישנו באולם הספורט של הקיבוץ (ניר עוז) ואף נהנו מהארוחות בחדר האוכל בתמורה למנות הקרב שלהם.
לאחר שירותו רביד חזר לשומר הצעיר והיה רכז של איזור הדרום.
כשהחליט כי הוא רוצה ללמוד, הוא החל תואר בחינוך בלתי פורמלי במכללת אורנים בצפון לפני הלימודים עבד בפנימייה בנהלל.
ולאחר הלימודים עבד כמחנך בבי"ס מגידו.
במהלך לימודיו היה רביד פעיל ומשמעותי באגודת הסטודנטים.
בנו הבכור שחר נולד במושב היוגב ולאחר כ-3 שנים חזרו לניר עוז ונולדה ביתו השניה – שירה.
כשחזר לדרום רביד החל לעבוד בתיכון ברנקו ווייס בבאר שבע, שם עבד במשך שבע שנים כמחנך ומורה להיסטוריה.
הוא היה מחנך משמעותי, אכפתי, הסתכל על תלמידיו כילדיו ועשה הכל על מנת להביא אותם להצלחה ולא ויתר על/ל אף אחד.
לאחר עבודתו בברנקו ווייס החל לעבוד בנירים בשכונות כרכז אזור דרום ואחר כך עבד בישוב אשכולות כרכז נוער, חינוך וקהילה.
רביד היה איש חינוך ברמ"ח איבריו, סבלני וסובלני, מכיל, דיבר לכל אחד בגובה העיניים. הקדיש שעות לשיחות עם תלמידים ואף עם הוריהם, נערים ונערות שינו מסלול חיים בזכותו.
בתחילת הקורונה הכיר את זוגתו רויטל. הייתה ביניהם אהבה גדולה וחיבור חזק.
כעבור ארבעה חודשים היא עברה לגור עימו בניר עוז ולאחר 3 שנים נולדה עלמא בתם.
בשבת ה-7.10 בבוקר רביד ורויטל, תושבי ניר עוז, התעוררו לשמע צבע אדום ורצו לממ״ד. תוך דקות אחדות רביד כבר היה מוכן עם הנשק עליו. הוא דאג להעביר את רויטל ואת התינוקת שלהם, עלמא בת הארבעה וחצי חודשים דאז, לביתם של השכנים. למרות שרויטל ביקשה שיישאר איתן, הוא לא היה מסוגל שלא לצאת ולהגן עליהן ועל הבית, הקיבוץ. רויטל ועלמא התינוקת עברו שעות של בלהות. הן היו בבית של השכנים כשמחבלים ניסו להיכנס לממ"ד בו הסתתרו, הבית שלהם נשרף כליל והן נאלצו לצאת ולהתחבא במיגונית על מנת שלא יחנקו, כשהמחבלים עדיין היו בקיבוץ. מאז אותו הבוקר אבד עם רביד הקשר. הוא הוגדר כחטוף. ילדיו ומשפחתו חיכו שיחזור, כתבו לו מכתבים, השתתפו בהפגנות ואף התראיינו בחדשות. כעבור 53 יום, קיבלו את הבשורה המרה שהוא נפל בקרבות עם חוליות המחבלים בקיבוץ.
רביד היה איש ארץ ישראל היפה.
מחנך, פטריוטֿ, איש קהילה, אוהב אדם ואדמה, בעל לב רחב ונתינה גדולה.
תמיד מוכן להושיט עזרה.
בשביעי לאוקטובר, יצא בלי היסוס להגן בגבורה על הקהילה שאהב ועל כך שילם בחייו.
יהי זכרו ברוך לעולם ועד.
השעה 07:30 בבוקר, הטלפון לא מפסיק לצלצל אני עונה, על הקו רביד כץ, המורה שלי שבמשך 3 שנים לקח על עצמו להעיר אותי בכל בוקר כדי שאגיע לכיתה (חלופה לשעון המעורר שאנחנו התלמידים כיבינו) "יאללה טל אתה מתעורר, שים עליך משהו ותבוא.
לבוא לקחת אותך?" ואני במענה "לא רביד אני כבר מגיע".
עכשיו תחשבו.... היו לו כ-15 תלמידים שהוא העיר כל בוקר, השערים של בית הספר נסגרים בשעה 08:15 ולאחר מכן לאף תלמיד לא אושרה הכניסה לבית הספר.
זה היה הטקס של כל בוקר. כבר ראוי להערצה והערכה.
זכינו, קיבלנו מתנה, מחנך שהיה חבר ומורה לחיים, לא תמיד מקבלים הזדמנויות טובות כמו שרביד דאג לתת לי וגם לשאר חברי כיתתי.
הוא הכיר אותנו ואנחנו הכרנו אותו, אירח אותנו תמיד, קשוב ולבבי, אורך רוח, בכמויות עצומות, חוש הומור לא היה חסר לו, הוא גרם לנו לחייך הרבה.
רביד היה הפיצוי שלנו על כל הקשיים שעברנו במסגרות השונות לפני שקיבל אותנו.
תמיד שם את עצמו לפנינו כמגן אנושי, שמר על כל אחת ואחד מהתלמידים, שלא ינשרו ובמסגרת יישארו.
זה לא מפתיע שהוא היה בין ראשוני הלוחמים ביום 07/10/2023 שקמו והגנו בגופם על כל השאר.
אנחנו חבים לו תודה עצומה.
רביד היקר, העולם הפסיד איש מדהים, איש בעל לב גדול ונתינה עצומה, אין ספק שהשארת אחריך חלל ריק וגדול, פערת בליבנו חור.
לנצח נזכור אותך איש יקר.
תלמידך ומוקירך טל חזן .
ראה עוד > >
ההספד של הבת שירה
אבא,
אני מתגעגעת אליך ואוהבת אותך.
אם הייתי יכולה להודות לך עכשיו פנים מול פנים,
הייתי אומרת לך תודה שעד עכשיו גידלת אותי
ושמרת עלי
ולקחת אותי ואת שחר לטיולים
ותמיד היית מפנק אותנו בדברים כיפיים.
היית מכין לנו בשר טעים
והיינו הולכים איתך לשדות
והיית קונה לי ארטיק בכולבו.
לימדת אותי, הצחקת אותי ודאגת לי בכל מה שאני צריכה.
אתה לימדת אותי על השדות והטבע
והיית לוקח אותי לטיולים בכל מקום.
אני הכי מתגעגעת לשחק איתך ושתהיה איתי.
אני הכי אוהבת אותך בעולם והכי מתגעגעת אליך בעולם.
בחיים לא הייתי רוצה אבא אחר.
אתה האבא הכי טוב בעולם.
אני רוצה שתחזור.
אני מתגעגעת אליך.
אני רוצה שעכשיו תהיה כאן איתי ולא תלך.
שירה
ראה עוד > >
ההספד של הבן שחר
12.2023
הספד לאבא-שחר
אבא,
קשה לי לדמיין את החיים בלעדיך.
אני מתגעגע לטיולים איתך,
לאקווריומים שלנו,
לאיך שלימדת אותי על הדגים ואיך להאכיל אותם.
מתגעגע לזה שתכין לי צלעות כבש,
ללהנות איתך מלאכול בשר טוב.
שנכין ביחד פיצה בטאבון.
אני מתגעגע לחבק אותך.
מתגעגע שתעשה לי קושקיאס.
לשמוע אותך קורא לי גרביל.
מתגעגע לשמוע את הסיפורים שאתה ממציא,
את הבדיחות שלך, השטויות הכיפיות,
את ההסברים והמשפטים הקבועים.
מתגעגע לשמוע איתך שירים
ולראות אותך עושה פרצופים מצחיקים.
מתגעגע להיות איתך ועם רווי ועלמא ושירה בבית שלנו בניר עוז.
לשיר ביחד שירי שבת.
אני עצוב שאתה לא אתנו.
אני אהיה אח טוב לעלמא ולשירה.
אלמד את עלמא הרבה דברים שלימדת אותנו.
אני אחבק את רווי ואת אמא.
אוהב אותך אבא.