רבי שמואל צבי אלימלך הכהן רוזנפלד

שמירת עיניו:
במעלליו יתנכר הנער שעדיו לגדולות נוצר, בגודל התמדתו בתורה הקדושה וברוב פרישותו כשעוד מקטנותו תמיד נקרא שמו "שמואל הקדוש", קדוש ומופלא מכל עניני העולם הזה היה, וכבר מגיל ינקות היה פרוש מכל הבלי העולם. זקני ירושלים סיפרו מה דדכירנא בעת שרבי שמואל הערש התהלך בימי בחרותו בחוצות ירושלים וראשו לצדדים ועיניו עצומות בתכלית.
מעולם לא הביט מחוץ לד' אמותיו, גם כשהיה מהלך ברחוב בשעות הלילה המאוחרות בהם לא נראתה נפש חיה בכל הסביבה לא שינה ממנהגו, על פניו היה נראית החרדה העצומה שמא יראו עיניו הק' דבר שאינו הגון, כך גם היה מהלך על שולי הכביש, כדי לברוח מההמולה על המדרכה.
או כפי שסיפר מאן דהוא שפעם אחת אירע איזשהו פיצוץ עז שנשמע בכל הרחוב שבו הילך רבי שמואל הערש. התנועה עמדה מלכת, אנשים נבהלו ואצו רצו למקומות מסתור, אך אדם אחד לא נעצר ולא חלי ולא הרגיש לכל הנעשה, רבי שמואל הערש...
עד כדי כך מסופר שבבחרותו הלך בשולי הכביש, והנה צץ לו אופנוע אשר נסע בחוסר זהירות, ופגע בו בחוזקה ושבר את רגלו, כשפינוהו לבית החולים, שם לב לשוטרים שהגיעו למקום, ומיד החל לזעוק לעברם שאין הנהג אשם כלל אלא הוא בעצמו כיון שלא נזהר, אמנם זהירות יתירה היתה בו, גם שחלילה לא יכשל, ולא יענש שום אדם בסיבתו.
כשאושפז בבית החולים ביקש לבקרו הרה"ק ה"בית ישראל" מגור זי"ע, וכששאלו המשב"ק הרה"ח ר' חנינא שיף ז"ל לפשר הביקור הנדיר והמופלא, השיב לו ה"בית ישראל" כהרף עין: "בחור כה נקי וקדוש עדיין לא ראיתי", - "איפה שמואל? בחורים קדושים כאלו אני צריך" אמר פעם הרה"ק ה"בית ישראל" זי"ע לזקינו החסיד המפורסם הגה"צ רבי יהושע העשיל הלטובסקי זצ"ל מפארי חסידי קארלין, לאחר שלא הגיע לכמה "טישים".
בני משפחתו ומקורביו מספרים שבעת שהיו פוגשים ברבינו בהילוכו ברחוב והיו ניגשים אליו היו צריכים לעוררו ממש בקול עד שהתייחס אליהם, וכל זאת כי עיניו היו עצומות ומחשבותיו אי שם, לא ברחוב רבי עקיבא, בו התגורר, העומס אדם ותנועה.
נהג אוטובוס שהיה נוסע בכל יום בשעה שבו רבינו הלך בדרכו לכולל בביהמ"ד מכנובקא בעלזא, מביתו ברחוב רבי עקיבא עד לכולל שברחוב רש"י, שהוא היה נעצר ודקות ספורות היה מסתכל לעבר רבינו שהלך בשמירת עינים שכבש את ליבו, כך במשך שנים היה בזמן הזה מתעורר לתשובה על ידי ההסתכלות ברבינו השומר על עיניו באופן מבהיל.
כך גם כשישבו שבעה על פטירת רבינו הגיעו אנשים רבים שהכרת פניהם ענתה שלא הכירו אותו, ולשאלת בני המשפחה מה היה להם עם רבינו, ענו רבים מהם בסגנון אחד: "כשהיינו הולכים ברחוב רבי עקיבא ורואים את רבי שמואל הערש לא יכולנו לא לעצור ולחזות במחזה המרהיב, איך שאדם הולך בעינים עצומות, לא רואה את איש ושום תזוזה ברחוב לא מענינת אותו". אחרים יספרו שאת ילדיהם הקטנים היו מביאים במיוחד לראות את המחזה הנדיר.
סיפר אחד מנאמני רבינו זי"ע ואשר למד עימו בחברותא שפעם דיבר עימו על ענין שמירת עינים, והתפלא על מדריגותיו של רבינו בענין זה. גילה לו רבינו את ליבו אשר "רבות עמלתי ויגעתי ביגיעה אחר יגיעה, בימי נעורי, כדי לזכות לזה.
בשנים שבו התפלל בבית המדרש של חסידי פינסק קארלין בנשיאות אחיו חביבו כ"ק מרן אדמו"ר ה'אורחות אהרן' מפינסק קארלין זצוק"ל, ברחוב ראב"ד בבני ברק, כשהלך מביתו שברחוב רבי עקיבא לא היה הולך בהמשך הרחוב רבי עקיבא שמגיע עד לרחוב ראב"ד, אלא הולך בדרכים אחרות וארוכות ברחובות צדדיות, משום "איכא דרכא אחרינא" ולא רצה לילך ברחוב רבי עקיבא העמוס...
חותנו הקדוש כ"ק מרן אדמו"ר הרמ"מ מלעלוב זי"ע בחר בו לחתן לבתו הצעירה אשת חבר הרבנית הצדקנית תליט"א באמרו "איך האב גענומען א ריינעם אתרוג", לפלא שרבי שמואל הערש נסתלק במוצאי יו"ט הראשון של סוכות לסדר "ולקחתם לכם פרי עץ הדר"...
לא לחינם התבטא גיסו הקדוש כ"ק מרן אדמו"ר הרשנ"ן מלעלוב זי"ע (שעלה בסערה השמימה בליל יום הקדוש תש"ע, כשבוע ימים קודם הסתלקות רבינו) לרופא שטיפל בו בעת ששכב על מיטת חליו האחרון: "רבי שמואל הערש הוא יחיד בדורו בקדושה וטהרה".
או כפי שהתבטא מרן פוסק הדור הגה"ק בעל שבט הלוי זי"ע לאשת חבר הרבנית רוזנפלד תליט"א בעת ניחמו האבלים על פטירת רבינו: "יודע אני בו שהיה צדיק יסוד עולם".
וגיסו להבחל"ח כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב ניקלשבורג שליט"א התבטא עליו "הוא היה גאון בשמירת עינים".
כמו שבחיים חיותו זכה ועורר רבים לשמירת עינים על ידי דוגמה אישית שכל רואיו קיבלו התערותא דליבא לשמור עיניהם, כך ממרום מושבו בשמי מעל ישפיע דרכי תשובה ונועם קדושה וטהרה ושמירת עינים לכל בית ישראל.