02/05/2025
ינון לוי (חבר לשיעור של מלכיה)
בס"ד
יום הזיכרון תשפ"ה
מלכיה אחי היקר, כמה שאתה חסר, כמעט בכל יום נזכר בך ומזכיר אותך..
"כִּי מִּדֵּי דַבְּרִּי בוֹ זָכֹר אֶזְּכְּרֶנּוּ עוֹד"
בכל שנה בימים אלה עמ"י עומד בפני ימים בעלי משמעות רבה - פסח, ימי העומר, יום השואה, יום
הזיכרון ויום העצמאות, בפחות מחודש כל כך הרבה אירועים ורגשות מכוננים שאדם עובר מידי שנה:
הודאה, גאולה, תקומה, גבורה, זיכרון, תשועה ועוד אבני דרך משמעותיות בדרכו של כל אחד בכל
שנה ושנה .
השנה הימים האלה מגיעים וכל פעם נזכר בך, על איזה שיחה מיוחדת הייתה לנו לפני שנה או שנתיים,
על המבט שלך על ערכים והמשמעות שהימים האלה מביאים איתם, וגעגועים אליך, מנסה לדבר איתך
בראש ולחשוב מה היית חושב ומה היית אומר ואיזה סיפור מיוחד הייתי שומע ממך .
בימי העומר עמ"י נוהג מנהגי אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, משום שאינם נהגו כבוד זה
בזה . מנהגי האבלות הנוהגים ומעוגנים בהלכה הם לא להסתפר ולהתגלח ולא להתחתן .
באופן מיוחד, מנהג זה נוהגים רבים, שאינם שומרי מצוות ביום יום, מקפידים עליו . המנהג שהעם
נוהג, בעקבות אירוע שנצרב בהיסטוריה של העם ובתודעה שלו לפעמים חזק הרבה יותר אף מההלכה
הבסיסית .
על פניו מדובר במנהגים שנוהגים כי זה מה שכל אבל נוהג בימי אבלותו כדי למעט בשמחה . אך אם
נתבונן לעומק בשני מנהגים אלה ומדוע אנו נוהגים אותם נראה רובד נוסף –
מאות תלמידיו של רבי עקיבא מתים מדי יום כי אינם נהגו כבוד זה בזה ואנחנו כדי לזכור את האירוע
הזה מתעסקים פחות בעצמנו, במראה החיצוני שלנו, ברצון האישי וההכרחי של כל אחד להקים בית .
בימים אלה, כשאדם בא להסתכל במראה על עצמו הוא מקבל תזכורת שבימים אלה עמ"י חווה שבר
ואבדן כי לפני אלפי שנים אנשים חכמים, נכבדים וחשובים שכחו את הדבר הבסיסי ביותר של דרך
ארץ, שיש לנהוג בכבוד בכל אדם ואדם . בימים האלה ובזמן הזה נתעסק בעצמנו פחות ונכבד את
האחר יותר .
אדם שירצה להתחתן, פשוט לא יוכל, לא יוכל לקום ולומר אני רוצה לדאוג לעצמי ולהקים בית שבו בני
הזוג ינהגו בכבוד אחד בשני, כרגע עמ"י עסוק באבל על כך שכולנו צריכים לנהוג בכבוד אחד בשני
ועכשיו מתעסקים בזה ולא בעצמנו .
מלכיה, טפחת את הזקן שלך כל השנה אך לא שכחת לרגע את מי שעומד לצידך, מעולם לא ראיתי
אותך מזלזל במישהו לא משנה מה הוא עשה, מה הוא חושב וכמה אתה והוא הייתם שונים, מעולם לא
ראית אדם כשקוף, וכשראית מישהו שאחרים היו מעדיפים לעבור צד במדרכה ולא להיתקל בו אתה
נהגת בו בכבוד ונתת לו שלום עם חיוך רחב, לשומר בקניון היית ניגש ושואל לשלומו ומתחיל לשמוע
את סיפור חייו בנחת ובשמחה, היית מטה אוזן ונותן את מלא תשומת הלב גם כשהיה אפשר להתעלם
ולהמשיך הלאה .
היית "תלמיד של רבי עקיבא", הקפדת באופן טבעי, שפרץ ממך, על דרך ארץ, ואהבת לרעך כמוך, על
מסירות נפש, גם בחייך השקעת את כוחות הנפש שלך –
הראשון להתנדב להחליף חבר בתורנות, לתת יד לחבר להעביר דירה, לעזור בהבנת הסוגיה או
בשיעורי בית, לבקר ילד בזמזמ ולהעלות לו חיוך ענק על הפנים, להתמסר לנוער ולחשוב איך להעמיס
אותם באידיאלים ותוכן בצורה הכי מיוחדת שיש במחנות של בני עקיבא, לחנך אותם עוד קצת לאורו
של רבי עקיבא .
בימים כאלה, מלכיה, אני בטוח שאם היינו מדברים רוח הדברים שלך, כמו רבי עקיבא, לראות את
המבט של הצחוק כשכולם בוכים מסביב, כשכולם מתקשים להתנחם ולראות את המבט האופטימי,
לראות את מה שמסתתר בהמשך, להעמיק ולראות את הנחמה, את הגאולה, את הישועה ואת עמ"י
צועד עוד צעד קדימה בדרך הארוכה שהוא צועד אלפי שנים, עם הנצח.
לאחר מסירות הנפש בחייך מסרת את נפשך ממש כשהגנת על עם ישראל בגופך, נלחמת כדי להגיע
להילחם בחזית, למסור ממש נפש, ונלחמת ברפיח כדי שאנחנו נעמוד היום בבטחה בירושלים,
בשדרות, בתל אביב ובכל מקום בארץ .
בחייך ובמותך כזה היית, כמו רבי עקיבא שמסר נפשו בשמע ישראל, באומרו שלא אני אחד, לא אני
במרכז, אלא ה' ועמו אחד. יש פה משהו גדול ממני, וככה בחייך תמיד לא שמת את עצמך אף פעם
במרכז, תמיד שמת את האחר במרכז. השקעת את כוחות הנפש שלך בלעשות טוב לאחר. וככה, כמו
כל אלה שטמונים פה איתך בהר הרצל, אמרת, כמו שאמרת כל חייך, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,
לא אני חשוב כרגע, עמ"י שמייצג את הקב"ה בעולם, הוא מה שחשוב ועליו צריך לשמור ולהגן בכל
מחיר, הנני, בכל נפשך.
הרב אוירבך הורה לתלמידו שרצה להתפלל בקברי צדיקים בצפון לבוא להתפלל פה בהר הרצל על
קברי צדיקים, על קברי צדיקים כמוך. ביום זה כשאנחנו עומדים פה ובוכים, אתם נמצאים תחת כנפי
השכינה, במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים לנו, שולחים לנו קצת אור. מסרתם נפשכם
על קידוש ה', אתם ורבי עקיבא.
כמו שכשרבי עקיבא וחבריו הביטו ממש לחורבן בעיניים ובכו, ורק רבי עקיבא צחק, הוא הביט קדימה
וידע כמה הנחמה תהיה גדולה, היום כשאנחנו פה בוכים אתם יושבים במרומים עם רבי עקיבא וצוחקים
צחוק של נחמה, אתם שבחיים, ראיתם קדימה ומסרתם נפש כדי שעמ"י יצעד קדימה בטח רואים
עכשיו, במעלה הנשגבה שלכם, את הנחמה והגאולה וצוחקים.
בעוד יום נגיע ליום העצמאות, אחרי שנעמוד לצידכם, אלה שבזכותם כבר 77 שנים עמ"י מודה על
הניסים והנפלאות שנעשו לו, בבוקר נזיל דמעה, ובערב נודה, נודה על הניסים והנפלאות ונודה על
הגיבורים שהיו שם למסור נפש כדי להביא ממש את הגאולה, לקחת את עמ"י צעד גדול קדימה בדרך
של אלפי שנים.
כמה שעות אחרי שנעמוד דומיה לזכרכם נתכונן לשמחה, נחדל ליום את מנהגי האבלות שעמ"י נהג
אלפי שנים, נתגלח ונסתפר ונלבש בגדי חג, נוכל להרשות זאת לעצמנו, כי בדור שלנו חיו גיבורים,
קדושים וטהורים שלא התעסקו בעצמם, התעסקו באחר, בעמ"י כולו, ואנחנו נשמח ונודה על הניסים
והנפלאות שה' עשה אתנו ועל הגיבורים שהעניק לנו, האנשים האלה ששמו את עצמם בצד ואמרו שלא
הם במרכז, אלא אמרו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, בזכותם נעצור ליום אחד, לשמוח ולהודות על
צעד גדול ונחמה גדולה של אלפי שנים!
ביום זה נסתכל על עצמנו במראה והפעם לא נתעסק בעצמנו, אלא נזכר למה אנחנו שמחים ומודים
ובזכות מי אנחנו עומדים פה ושמחים, בזכות אלה שנהגו כבוד זה בזה ומסרו נפש על עמ"י.
אנחנו עומדים בראש החודש, התפללנו ובקשנו "חַדֵּשׁ עָלֵּינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶה לְּטוֹבָה וְּלִּבְּרָכָה, לְּשָשוֹן
וּלְּשִּמְּחָה, לִּישׁוּעָה וּלְּנֶחָמָה... וְּיִּהְּיֶה ראֹשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה סוֹף וָקֵּץ לכָל צָרוֹתֵּינוּ, תְּחִּלָה וָראֹשׁ לְּפִּדְּיוֹן נַפְּשֵּׁנוּ"
ר"ח, רב הנסתר על הנגלה, אבל אנחנו עם העיניים קדימה, יודעים שיהיו עוד לילות חשוכים אבל האור
הולך ומתרבה כל הזמן, מנסים להביט קדימה במשקפיים של מלכיה, מנסים להיות אופטימיים, מה
הוא היה אומר, איך הוא היה מנחם אותנו, ואיך נוכל להתקדם ולהוסיף אור, עוד אור מהאור שלך שחסר
לנו.
תודה לך שהארת לנו 25 שנים בהם מסרת נפש למען עמ"י, תודה לך ולגיבורים של עמ"י שמסרו נפש
ממש על עמ"י שנצעד לעבר הנחמה.
תודה לך מלכיה שנהגת כבוד בכל אדם והיית החבר הכי טוב שאפשר לבקש, אוהב ומתגעגע,בס"ד
יום הזיכרון תשפ"ה
מלכיה אחי היקר, כמה שאתה חסר, כמעט בכל יום נזכר בך ומזכיר אותך..
"כִּי מִּדֵּי דַבְּרִּי בוֹ זָכֹר אֶזְּכְּרֶנּוּ עוֹד"
בכל שנה בימים אלה עמ"י עומד בפני ימים בעלי משמעות רבה - פסח, ימי העומר, יום השואה, יום
הזיכרון ויום העצמאות, בפחות מחודש כל כך הרבה אירועים ורגשות מכוננים שאדם עובר מידי שנה:
הודאה, גאולה, תקומה, גבורה, זיכרון, תשועה ועוד אבני דרך משמעותיות בדרכו של כל אחד בכל
שנה ושנה .
השנה הימים האלה מגיעים וכל פעם נזכר בך, על איזה שיחה מיוחדת הייתה לנו לפני שנה או שנתיים,
על המבט שלך על ערכים והמשמעות שהימים האלה מביאים איתם, וגעגועים אליך, מנסה לדבר איתך
בראש ולחשוב מה היית חושב ומה היית אומר ואיזה סיפור מיוחד הייתי שומע ממך .
בימי העומר עמ"י נוהג מנהגי אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, משום שאינם נהגו כבוד זה
בזה . מנהגי האבלות הנוהגים ומעוגנים בהלכה הם לא להסתפר ולהתגלח ולא להתחתן .
באופן מיוחד, מנהג זה נוהגים רבים, שאינם שומרי מצוות ביום יום, מקפידים עליו . המנהג שהעם
נוהג, בעקבות אירוע שנצרב בהיסטוריה של העם ובתודעה שלו לפעמים חזק הרבה יותר אף מההלכה
הבסיסית .
על פניו מדובר במנהגים שנוהגים כי זה מה שכל אבל נוהג בימי אבלותו כדי למעט בשמחה . אך אם
נתבונן לעומק בשני מנהגים אלה ומדוע אנו נוהגים אותם נראה רובד נוסף –
מאות תלמידיו של רבי עקיבא מתים מדי יום כי אינם נהגו כבוד זה בזה ואנחנו כדי לזכור את האירוע
הזה מתעסקים פחות בעצמנו, במראה החיצוני שלנו, ברצון האישי וההכרחי של כל אחד להקים בית .
בימים אלה, כשאדם בא להסתכל במראה על עצמו הוא מקבל תזכורת שבימים אלה עמ"י חווה שבר
ואבדן כי לפני אלפי שנים אנשים חכמים, נכבדים וחשובים שכחו את הדבר הבסיסי ביותר של דרך
ארץ, שיש לנהוג בכבוד בכל אדם ואדם . בימים האלה ובזמן הזה נתעסק בעצמנו פחות ונכבד את
האחר יותר .
אדם שירצה להתחתן, פשוט לא יוכל, לא יוכל לקום ולומר אני רוצה לדאוג לעצמי ולהקים בית שבו בני
הזוג ינהגו בכבוד אחד בשני, כרגע עמ"י עסוק באבל על כך שכולנו צריכים לנהוג בכבוד אחד בשני
ועכשיו מתעסקים בזה ולא בעצמנו .
מלכיה, טפחת את הזקן שלך כל השנה אך לא שכחת לרגע את מי שעומד לצידך, מעולם לא ראיתי
אותך מזלזל במישהו לא משנה מה הוא עשה, מה הוא חושב וכמה אתה והוא הייתם שונים, מעולם לא
ראית אדם כשקוף, וכשראית מישהו שאחרים היו מעדיפים לעבור צד במדרכה ולא להיתקל בו אתה
נהגת בו בכבוד ונתת לו שלום עם חיוך רחב, לשומר בקניון היית ניגש ושואל לשלומו ומתחיל לשמוע
את סיפור חייו בנחת ובשמחה, היית מטה אוזן ונותן את מלא תשומת הלב גם כשהיה אפשר להתעלם
ולהמשיך הלאה .
היית "תלמיד של רבי עקיבא", הקפדת באופן טבעי, שפרץ ממך, על דרך ארץ, ואהבת לרעך כמוך, על
מסירות נפש, גם בחייך השקעת את כוחות הנפש שלך –
הראשון להתנדב להחליף חבר בתורנות, לתת יד לחבר להעביר דירה, לעזור בהבנת הסוגיה או
בשיעורי בית, לבקר ילד בזמזמ ולהעלות לו חיוך ענק על הפנים, להתמסר לנוער ולחשוב איך להעמיס
אותם באידיאלים ותוכן בצורה הכי מיוחדת שיש במחנות של בני עקיבא, לחנך אותם עוד קצת לאורו
של רבי עקיבא .
בימים כאלה, מלכיה, אני בטוח שאם היינו מדברים רוח הדברים שלך, כמו רבי עקיבא, לראות את
המבט של הצחוק כשכולם בוכים מסביב, כשכולם מתקשים להתנחם ולראות את המבט האופטימי,
לראות את מה שמסתתר בהמשך, להעמיק ולראות את הנחמה, את הגאולה, את הישועה ואת עמ"י
צועד עוד צעד קדימה בדרך הארוכה שהוא צועד אלפי שנים, עם הנצח.
לאחר מסירות הנפש בחייך מסרת את נפשך ממש כשהגנת על עם ישראל בגופך, נלחמת כדי להגיע
להילחם בחזית, למסור ממש נפש, ונלחמת ברפיח כדי שאנחנו נעמוד היום בבטחה בירושלים,
בשדרות, בתל אביב ובכל מקום בארץ .
בחייך ובמותך כזה היית, כמו רבי עקיבא שמסר נפשו בשמע ישראל, באומרו שלא אני אחד, לא אני
במרכז, אלא ה' ועמו אחד. יש פה משהו גדול ממני, וככה בחייך תמיד לא שמת את עצמך אף פעם
במרכז, תמיד שמת את האחר במרכז. השקעת את כוחות הנפש שלך בלעשות טוב לאחר. וככה, כמו
כל אלה שטמונים פה איתך בהר הרצל, אמרת, כמו שאמרת כל חייך, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,
לא אני חשוב כרגע, עמ"י שמייצג את הקב"ה בעולם, הוא מה שחשוב ועליו צריך לשמור ולהגן בכל
מחיר, הנני, בכל נפשך.
הרב אוירבך הורה לתלמידו שרצה להתפלל בקברי צדיקים בצפון לבוא להתפלל פה בהר הרצל על
קברי צדיקים, על קברי צדיקים כמוך. ביום זה כשאנחנו עומדים פה ובוכים, אתם נמצאים תחת כנפי
השכינה, במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים לנו, שולחים לנו קצת אור. מסרתם נפשכם
על קידוש ה', אתם ורבי עקיבא.
כמו שכשרבי עקיבא וחבריו הביטו ממש לחורבן בעיניים ובכו, ורק רבי עקיבא צחק, הוא הביט קדימה
וידע כמה הנחמה תהיה גדולה, היום כשאנחנו פה בוכים אתם יושבים במרומים עם רבי עקיבא וצוחקים
צחוק של נחמה, אתם שבחיים, ראיתם קדימה ומסרתם נפש כדי שעמ"י יצעד קדימה בטח רואים
עכשיו, במעלה הנשגבה שלכם, את הנחמה והגאולה וצוחקים.
בעוד יום נגיע ליום העצמאות, אחרי שנעמוד לצידכם, אלה שבזכותם כבר 77 שנים עמ"י מודה על
הניסים והנפלאות שנעשו לו, בבוקר נזיל דמעה, ובערב נודה, נודה על הניסים והנפלאות ונודה על
הגיבורים שהיו שם למסור נפש כדי להביא ממש את הגאולה, לקחת את עמ"י צעד גדול קדימה בדרך
של אלפי שנים.
כמה שעות אחרי שנעמוד דומיה לזכרכם נתכונן לשמחה, נחדל ליום את מנהגי האבלות שעמ"י נהג
אלפי שנים, נתגלח ונסתפר ונלבש בגדי חג, נוכל להרשות זאת לעצמנו, כי בדור שלנו חיו גיבורים,
קדושים וטהורים שלא התעסקו בעצמם, התעסקו באחר, בעמ"י כולו, ואנחנו נשמח ונודה על הניסים
והנפלאות שה' עשה אתנו ועל הגיבורים שהעניק לנו, האנשים האלה ששמו את עצמם בצד ואמרו שלא
הם במרכז, אלא אמרו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, בזכותם נעצור ליום אחד, לשמוח ולהודות על
צעד גדול ונחמה גדולה של אלפי שנים!
ביום זה נסתכל על עצמנו במראה והפעם לא נתעסק בעצמנו, אלא נזכר למה אנחנו שמחים ומודים
ובזכות מי אנחנו עומדים פה ושמחים, בזכות אלה שנהגו כבוד זה בזה ומסרו נפש על עמ"י.
אנחנו עומדים בראש החודש, התפללנו ובקשנו "חַדֵּשׁ עָלֵּינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶה לְּטוֹבָה וְּלִּבְּרָכָה, לְּשָשוֹן
וּלְּשִּמְּחָה, לִּישׁוּעָה וּלְּנֶחָמָה... וְּיִּהְּיֶה ראֹשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה סוֹף וָקֵּץ לכָל צָרוֹתֵּינוּ, תְּחִּלָה וָראֹשׁ לְּפִּדְּיוֹן נַפְּשֵּׁנוּ"
ר"ח, רב הנסתר על הנגלה, אבל אנחנו עם העיניים קדימה, יודעים שיהיו עוד לילות חשוכים אבל האור
הולך ומתרבה כל הזמן, מנסים להביט קדימה במשקפיים של מלכיה, מנסים להיות אופטימיים, מה
הוא היה אומר, איך הוא היה מנחם אותנו, ואיך נוכל להתקדם ולהוסיף אור, עוד אור מהאור שלך שחסר
לנו.
תודה לך שהארת לנו 25 שנים בהם מסרת נפש למען עמ"י, תודה לך ולגיבורים של עמ"י שמסרו נפש
ממש על עמ"י שנצעד לעבר הנחמה.
תודה לך מלכיה שנהגת כבוד בכל אדם והיית החבר הכי טוב שאפשר לבקש, אוהב ומתגעגע,בס"ד
יום הזיכרון תשפ"ה
מלכיה אחי היקר, כמה שאתה חסר, כמעט בכל יום נזכר בך ומזכיר אותך..
"כִּי מִּדֵּי דַבְּרִּי בוֹ זָכֹר אֶזְּכְּרֶנּוּ עוֹד"
בכל שנה בימים אלה עמ"י עומד בפני ימים בעלי משמעות רבה - פסח, ימי העומר, יום השואה, יום
הזיכרון ויום העצמאות, בפחות מחודש כל כך הרבה אירועים ורגשות מכוננים שאדם עובר מידי שנה:
הודאה, גאולה, תקומה, גבורה, זיכרון, תשועה ועוד אבני דרך משמעותיות בדרכו של כל אחד בכל
שנה ושנה .
השנה הימים האלה מגיעים וכל פעם נזכר בך, על איזה שיחה מיוחדת הייתה לנו לפני שנה או שנתיים,
על המבט שלך על ערכים והמשמעות שהימים האלה מביאים איתם, וגעגועים אליך, מנסה לדבר איתך
בראש ולחשוב מה היית חושב ומה היית אומר ואיזה סיפור מיוחד הייתי שומע ממך .
בימי העומר עמ"י נוהג מנהגי אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, משום שאינם נהגו כבוד זה
בזה . מנהגי האבלות הנוהגים ומעוגנים בהלכה הם לא להסתפר ולהתגלח ולא להתחתן .
באופן מיוחד, מנהג זה נוהגים רבים, שאינם שומרי מצוות ביום יום, מקפידים עליו . המנהג שהעם
נוהג, בעקבות אירוע שנצרב בהיסטוריה של העם ובתודעה שלו לפעמים חזק הרבה יותר אף מההלכה
הבסיסית .
על פניו מדובר במנהגים שנוהגים כי זה מה שכל אבל נוהג בימי אבלותו כדי למעט בשמחה . אך אם
נתבונן לעומק בשני מנהגים אלה ומדוע אנו נוהגים אותם נראה רובד נוסף –
מאות תלמידיו של רבי עקיבא מתים מדי יום כי אינם נהגו כבוד זה בזה ואנחנו כדי לזכור את האירוע
הזה מתעסקים פחות בעצמנו, במראה החיצוני שלנו, ברצון האישי וההכרחי של כל אחד להקים בית .
בימים אלה, כשאדם בא להסתכל במראה על עצמו הוא מקבל תזכורת שבימים אלה עמ"י חווה שבר
ואבדן כי לפני אלפי שנים אנשים חכמים, נכבדים וחשובים שכחו את הדבר הבסיסי ביותר של דרך
ארץ, שיש לנהוג בכבוד בכל אדם ואדם . בימים האלה ובזמן הזה נתעסק בעצמנו פחות ונכבד את
האחר יותר .
אדם שירצה להתחתן, פשוט לא יוכל, לא יוכל לקום ולומר אני רוצה לדאוג לעצמי ולהקים בית שבו בני
הזוג ינהגו בכבוד אחד בשני, כרגע עמ"י עסוק באבל על כך שכולנו צריכים לנהוג בכבוד אחד בשני
ועכשיו מתעסקים בזה ולא בעצמנו .
מלכיה, טפחת את הזקן שלך כל השנה אך לא שכחת לרגע את מי שעומד לצידך, מעולם לא ראיתי
אותך מזלזל במישהו לא משנה מה הוא עשה, מה הוא חושב וכמה אתה והוא הייתם שונים, מעולם לא
ראית אדם כשקוף, וכשראית מישהו שאחרים היו מעדיפים לעבור צד במדרכה ולא להיתקל בו אתה
נהגת בו בכבוד ונתת לו שלום עם חיוך רחב, לשומר בקניון היית ניגש ושואל לשלומו ומתחיל לשמוע
את סיפור חייו בנחת ובשמחה, היית מטה אוזן ונותן את מלא תשומת הלב גם כשהיה אפשר להתעלם
ולהמשיך הלאה .
היית "תלמיד של רבי עקיבא", הקפדת באופן טבעי, שפרץ ממך, על דרך ארץ, ואהבת לרעך כמוך, על
מסירות נפש, גם בחייך השקעת את כוחות הנפש שלך –
הראשון להתנדב להחליף חבר בתורנות, לתת יד לחבר להעביר דירה, לעזור בהבנת הסוגיה או
בשיעורי בית, לבקר ילד בזמזמ ולהעלות לו חיוך ענק על הפנים, להתמסר לנוער ולחשוב איך להעמיס
אותם באידיאלים ותוכן בצורה הכי מיוחדת שיש במחנות של בני עקיבא, לחנך אותם עוד קצת לאורו
של רבי עקיבא .
בימים כאלה, מלכיה, אני בטוח שאם היינו מדברים רוח הדברים שלך, כמו רבי עקיבא, לראות את
המבט של הצחוק כשכולם בוכים מסביב, כשכולם מתקשים להתנחם ולראות את המבט האופטימי,
לראות את מה שמסתתר בהמשך, להעמיק ולראות את הנחמה, את הגאולה, את הישועה ואת עמ"י
צועד עוד צעד קדימה בדרך הארוכה שהוא צועד אלפי שנים, עם הנצח.
לאחר מסירות הנפש בחייך מסרת את נפשך ממש כשהגנת על עם ישראל בגופך, נלחמת כדי להגיע
להילחם בחזית, למסור ממש נפש, ונלחמת ברפיח כדי שאנחנו נעמוד היום בבטחה בירושלים,
בשדרות, בתל אביב ובכל מקום בארץ .
בחייך ובמותך כזה היית, כמו רבי עקיבא שמסר נפשו בשמע ישראל, באומרו שלא אני אחד, לא אני
במרכז, אלא ה' ועמו אחד. יש פה משהו גדול ממני, וככה בחייך תמיד לא שמת את עצמך אף פעם
במרכז, תמיד שמת את האחר במרכז. השקעת את כוחות הנפש שלך בלעשות טוב לאחר. וככה, כמו
כל אלה שטמונים פה איתך בהר הרצל, אמרת, כמו שאמרת כל חייך, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,
לא אני חשוב כרגע, עמ"י שמייצג את הקב"ה בעולם, הוא מה שחשוב ועליו צריך לשמור ולהגן בכל
מחיר, הנני, בכל נפשך.
הרב אוירבך הורה לתלמידו שרצה להתפלל בקברי צדיקים בצפון לבוא להתפלל פה בהר הרצל על
קברי צדיקים, על קברי צדיקים כמוך. ביום זה כשאנחנו עומדים פה ובוכים, אתם נמצאים תחת כנפי
השכינה, במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים לנו, שולחים לנו קצת אור. מסרתם נפשכם
על קידוש ה', אתם ורבי עקיבא.
כמו שכשרבי עקיבא וחבריו הביטו ממש לחורבן בעיניים ובכו, ורק רבי עקיבא צחק, הוא הביט קדימה
וידע כמה הנחמה תהיה גדולה, היום כשאנחנו פה בוכים אתם יושבים במרומים עם רבי עקיבא וצוחקים
צחוק של נחמה, אתם שבחיים, ראיתם קדימה ומסרתם נפש כדי שעמ"י יצעד קדימה בטח רואים
עכשיו, במעלה הנשגבה שלכם, את הנחמה והגאולה וצוחקים.
בעוד יום נגיע ליום העצמאות, אחרי שנעמוד לצידכם, אלה שבזכותם כבר 77 שנים עמ"י מודה על
הניסים והנפלאות שנעשו לו, בבוקר נזיל דמעה, ובערב נודה, נודה על הניסים והנפלאות ונודה על
הגיבורים שהיו שם למסור נפש כדי להביא ממש את הגאולה, לקחת את עמ"י צעד גדול קדימה בדרך
של אלפי שנים.
כמה שעות אחרי שנעמוד דומיה לזכרכם נתכונן לשמחה, נחדל ליום את מנהגי האבלות שעמ"י נהג
אלפי שנים, נתגלח ונסתפר ונלבש בגדי חג, נוכל להרשות זאת לעצמנו, כי בדור שלנו חיו גיבורים,
קדושים וטהורים שלא התעסקו בעצמם, התעסקו באחר, בעמ"י כולו, ואנחנו נשמח ונודה על הניסים
והנפלאות שה' עשה אתנו ועל הגיבורים שהעניק לנו, האנשים האלה ששמו את עצמם בצד ואמרו שלא
הם במרכז, אלא אמרו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, בזכותם נעצור ליום אחד, לשמוח ולהודות על
צעד גדול ונחמה גדולה של אלפי שנים!
ביום זה נסתכל על עצמנו במראה והפעם לא נתעסק בעצמנו, אלא נזכר למה אנחנו שמחים ומודים
ובזכות מי אנחנו עומדים פה ושמחים, בזכות אלה שנהגו כבוד זה בזה ומסרו נפש על עמ"י.
אנחנו עומדים בראש החודש, התפללנו ובקשנו "חַדֵּשׁ עָלֵּינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶה לְּטוֹבָה וְּלִּבְּרָכָה, לְּשָשוֹן
וּלְּשִּמְּחָה, לִּישׁוּעָה וּלְּנֶחָמָה... וְּיִּהְּיֶה ראֹשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה סוֹף וָקֵּץ לכָל צָרוֹתֵּינוּ, תְּחִּלָה וָראֹשׁ לְּפִּדְּיוֹן נַפְּשֵּׁנוּ"
ר"ח, רב הנסתר על הנגלה, אבל אנחנו עם העיניים קדימה, יודעים שיהיו עוד לילות חשוכים אבל האור
הולך ומתרבה כל הזמן, מנסים להביט קדימה במשקפיים של מלכיה, מנסים להיות אופטימיים, מה
הוא היה אומר, איך הוא היה מנחם אותנו, ואיך נוכל להתקדם ולהוסיף אור, עוד אור מהאור שלך שחסר
לנו.
תודה לך שהארת לנו 25 שנים בהם מסרת נפש למען עמ"י, תודה לך ולגיבורים של עמ"י שמסרו נפש
ממש על עמ"י שנצעד לעבר הנחמה.
תודה לך מלכיה שנהגת כבוד בכל אדם והיית החבר הכי טוב שאפשר לבקש, אוהב ומתגעגע,
ראה עוד > >
0
6
11
שתף 
מעקב אחר הדף 
.jpeg)
