היה גאה מאוד בשירות הצבאי שלו
אלכסנדרה, אשתו של יבגני, מספרת ל"ישראל היום": "אני ויבגני הכרנו כשלמדנו בטכניון, אני למדתי פיסיקה והוא למד מדעי המחשב. הכרנו באמצעות חברה משותפת.עברנו לזכרון בשנת 2017. התאהבתי ביבגני, בחיוך שלו. הוא היה בעל סופר חכם, גאה בעבודה שלו, תמיד התקדם בעבודה שלו ואהב את מה שהוא עושה, היה גם איש משפחה".
על שירותו הצבאי, מספרת אלכסנדרה: "זה הסבב השלישי שלו במילואים בצפון. הוא יצא מ-7 לאוקטובר והשתחרר בפברואר, עשה סבב שני באביב ובקיץ, ומתקופת החגים הוא במילואים אשר היה אמור לסיים בסוף השנה. בתקופה האחרונה הוא היה עסוק מאוד, לא יצא לנו לדבר המון בטלפון אלא רק הודעות. בשבת האחרונה התקשר ושחחנו, ואתמול שלח הודעה, שאל עליי ועל הילדים ועל מצבנו. הוא לא היה משתף אותנו בשירות המילואים שלו, תמיד היה עונה: 'הכל בסדר, הכל טוב'. הוא תמיד אמר שהילדים שלנו יהיו קרביים כשיגדלו, היה גאה מאוד בשירות הצבאי שלו".
https://www.israelhayom.co.il/military-life/article/16933632
ראה עוד > >
יבגני האמין בכוח של לוחמים להשפיע גם באזרחות
רס"ן במיל' יבגני זינרשיין ז"ל שירת כמפקד פלוגה בצנחנים ואחרי כ-300 ימי מילואים, נפל בגיל 43 בלבנון בדצמבר 2024 במהלך מלחמת "חרבות ברזל". זינרשיין עבד במשך 15 שנים בחברת הסייבר הישראלית ורוניס, שימש כראש קבוצת פיתוח תשתיות, והיה דמות משמעותית ומובילה בחברה.
לזכרו, יזמה החברה לאחרונה את "תוכנית המלגות וההתמחות ע"ש יבגני זינרשיין" המיועדת לסטודנטים וסטודנטיות שעזבו את ספסל הלימודים על מנת לתרום את חלקם במלחמת "חרבות ברזל".
https://www.israelhayom.co.il/tech/tech-news/article/18976710
ראה עוד > >
הוא היה הכי פטריוט
״משפחת זינרשיין,
לא הכרתי את יבגני, אבל אני מכיר את “הטיפוס”. מי שהגיע לסבב שלישי, מי שהתעקש לצאת לקצונה בצנחנים, מי שהגיע לבד עם אמא מאוקראינה, הצטיין בלימודים, הצטיין בצבא, יצא לקצונה והגיע לצנחנים.
מי ששירת במילואים כמפקד פלוגה, המשיך את הפעילות המבצעית בלבנון עד הסבב השלישי. מי שלא ביקש הנחות אחרי הפסקת האש – ביקש רק משימות. מי שצעד גם ברגעיו האחרונים, ביחד עם כל חלקי החברה הישראלית – עם דתי בוגר ישיבה, ובן העדה האתיופית וצעיר מהמרכז.
מי שלא אמר הרבה למשפחה האהובה שלו על השירות, אבל לפי מה שקראתי אהב אותו מאוד. מי שחינך כבר מגיל צעיר את ילדיו לנתינה ואהבת הארץ.
מי שלא נולד פה, אבל אהב לטייל בארץ ולהכיר אותה ברגליים.
מי שהיה מהנדס מחשבים, אב למופת, בעל אוהב, ובשבעה באוקטובר לא היה צריך להגיד לו “בוא” – הוא כבר היה שם.
מי שלמרות הכל הגיע לעוד סבב ועוד סבב.
את הטיפוס הזה אני מכיר -
קוראים לו “ישראלי קיצוני”.
הוא אולי לא נולד פה – אבל הוא היה הכי פטריוט. אולי היה לו קצת מבטא – אבל הוא דיבר במעשיו.
חברי יאיר לפיד כשהיה עיתונאי, היה שואל ״מה זה להיות ישראלי״
חברים, להיות ישראלי - זה להיות יבגני.
יונתן, אורן, נינט, אולגה, סשה, וכל המשפחה והחברים, הסתכלתי בדרך על התמונות של יבגני מחייך, חיוך שדובר בו הרבה היום. הבנתי שסשה התאהבה בו בגלל החיוך.
אני מתפלל ומאחל לכם, שלפני כל המילים הגדולות והגבורה שלו, תזכרו את החיוך הזה. תזכרו את האהבה של יבגני אליכם. תחושו מדי פעם את החיבוק שלו.
תטיילו יחד איתו בראש וגם ברגליים. אין לי ספק, הוא ימשיך לצעוד איתכם תמיד.
יהי זכרו ברוך, ורק שנהיה ראויים לו. תודה שנתתם לי את הכבוד לדבר לזכרו.״
דבריי הבוקר בהלוויתו של רב סרן במיל׳ יבגני זינרשיין ז״ל.
https://www.instagram.com/p/DDZeURlo1_Z/?img_index=2
ראה עוד > >
אם לא אנחנו, אז מי?”
אם לא אנחנו, אז מי?” זה היה הערך המוביל בבית משפחת זינרשיין. כך סיפרה לי הבוקר אלכסנדרה, אלמנתו של מ”פ הצנחנים, רס”ן מיל’ יבגני זינרשיין הי”ד שנפל שבוע שעבר בדרום לבנון.
חייל מהפלוגה סיפר שיבגני היה תמיד רגוע ותמיד מחוייך. גם במצבים מלחיצים מאוד הוא זה שהיה מרגיע. חבר לעבודה בהייטק ששמע את הדברים אמר שכך בדיוק יבגני היה גם בעבודה. “כולם להרגע יש לי פתרון” היה משפט מאוד שגרתי שלו.
היה מדהים לראות איך בכל אחד ממעגלי החיים שלו כולם משוכנעים שיבגני היה כל כולו עם הראש איתם. גם כשהיה במילואים בעבודה הרגישו שהוא כל הזמן חושב עליהם, החבר’ה במילואים חשבו שהוא רק איתם, ואלכסנדרה אמרה שלמרות האתגר הגדול של 10 חודשי מילואים, היא הרגישה שהוא כל הזמן איתם.
אחד מהחיילים שלו סיפר שביבגני “היה הכל”. גם רמה מקצועית גבוהה מאוד, כזו שאתה מרגיש שאחרי יבגני תלך לכל מקום, וגם יחסי אנוש מעולים. אחד שדואג לך גם כשאתה לא במילואים.
תהי נשמתו של רס”ן יבגני זינרשיין הי״ד צרורה בצרור החיים.
https://www.instagram.com/p/DDmVE8dI-bZ/
ראה עוד > >
0
1
1
