רב שוטר רווית חנה אסייג הי"ד

אודות

רווית חנה אסייג נולדה למשפחה חמה באשדוד. היתה ילדת סנדוויץ ארבעה אחים מעליה וארבעה מתחתיה.
היא למדה בבית הספר היסודי דביר בעיר ולאחר מכן בתיכון אמית.
היא הייתה בחורה רבת כישרונות. אחותה עדן מתארת אותה: אחותי האהובה הייתה הילדה הכי מוכשרת, הכי יפה והכי טובה. הכל היא עשתה – איפור, היא אופה, היא גולשת היא מנגנת, היא שרה..."
אכן עולם המוזיקה היה קרוב לליבה. היא קנתה פסנתר וגיטרה ולמדה בעצמה לנגן. היה אפשר למצוא אותה שרה בטקסים של בית הספר ופעמים רבות היה ניתן למצוא אותה יושבת מול השקיעה של הים באשדוד וברקות שרה ומנגנת לעצמה עם כל הנשמה.
את הכישרון הזה היא לא שמרה רק לעצמה. מתוך אהבתה לעשיית חסד היא היתה מוצאת זמן להסתובב בבתי חולים והייתנה מנגנת ושרה לילדים חולים ומשמחת את לבם.
יחד עם עולם האומנות והרגישות שלה פיעם בה גם כח של גדול של גבורה, של לוחמת.
וכשהגיע לתקופת השרות בחרה לממש את הכוח הזה ובחרה להתגייס לשורות מג''ב ושימשה כלוחמת בחטיבה לבטחון פנים של משמר הגבול.
אחד מלוחמי היחידה אורי כהן תיאר אותה: רווית היתה משהו מיוחד שלא רואים כל יום לוחמת אמיתית. היא לא ראתה פחד בעיניים. היא לא ויתרה לעצמה גם כשהיה קשה והראתה דוגמא לכל הלוחמים והלוחמות ביחידה. היא ילדה של פעם בדור".
חברה אחת ממג''ב גאיה תאירה אותה : "מילים לא יכולות לתאר את האהבה והגעגוע שלי אליך. תודה על האושר שהכנסת לי לחיים. הייתה לי הזכות להכיר אותך לוחמת שלי, החלום שלך היה לפקד ולהוביל אחרייך אנשים בדרך המיוחדת שלך''.
אם עוסקים בחלמות של רווית אז לרווית היה מוטו משפט שהחליטה לשים מעל המראה בחדר שלה משפט שהפך להיות דרך החיים שלה: "עדיף כשלון מפואר מחלום במגירה''
להרבה מאתנו יש חלומות אבל הרבה פעמים מהפחד שנכשל אנחנו משאירים את החלום במגירה ולא מוציאים אותו וככה יכולים לעבור חיים שלמים שהחלומות שלנו לא מתממשים.
כשכל בוקר אנו קמים ואומרים מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך'' אנחנו בעצם מזכירים לעצמנו שהקב"ה נתן לנו עוד יום פה בעולם כי הוא מאמין בנו ויותר מאתנו הוא רוצה שנוציא את הכוחות, את החלומות שלנו מהכח אל הפועל. לדעת לחיות זה היכולת להוציא את החלום מהמגירה לנסות, להשתדל לפעמים זוכים לראות ברכה ומצליחים להגשים חלום. וגם אם לא אז הכשלון הוא ''כשלון מפואר'' אני עשיתי את שלי. וגם אם החלום לא התממש היום הוא יכול להתממש מחר וגם אם לא החלום הזה אז חלום אחר. זה היה כוח שפעם אצל רווית. וצריך להיות דרך חיים לכולנו.
ביום שמחת תורה עת פרצה מלחמת חרבות ברזל רווית והצוות שלה היו בדרכם לישובי העוטף בדרך הם שמעו על חוליית מחבלים שתוקפת ביישוב יכיני. הם מייד החליטו לנסות ולהציל את תושבי הישוב. הם חתרו למגע עם מחבלים ובלחימה באומץ רב הצליחו לטהר את הישוב.
במהלך סריקות אחרונות במושב. רווית ולוחם נוסף התבקשו לסרוק מחסן עץ סמוך למקום ההיתקלות.
חברתה במגב רב שוטר עדן ישראלוב תיארה את הרגע הזה: "היא הייתה לוחמת וגיברה אמיתי. רגע לפני שנכנסה למבנה היא אמרה ללוחם השני שנכנס 'אני אהיה ראשונה, תחפה עליי ואני אחפה עליך'. לא היה לה פחד בעיינים היא רצתה רק את טובת המדינה''.
כשפרצה למחסן ראשונה היא נורתה על ידי מחבל שהסתתר שם ונהרגה.

בעקבות הפריצה שלה קדימה והפגיעה שספגה זוהה המחבל ונוטרל. ובכך טוהר הישוב וניצלו חיים רבים של ישוב שלם בזכותה.
אבל גדול ירד על העיר אשדוד, על כוחות מגב, ועל כל מקירה בהתבשרם על לכתה של רווית.
אותה רווית שלא פחדה להוציא חלומות מהמגירה. גם פה לא פחדה להסתער כאשר באה להגן על המדינה. וכך בצורה מפוארת בגבורה וללא פחד עלתה נשמתה כאחת מגבורי וגיבורות ישראל.
רווית בשילוב המיוחד שלה בין העדינות והרכות על הגיטרה ללוחמת אמיצה קוראת לכולנו להיות אמיצים להוציא מהמגירה את החלומות שלנו ולא לפחד להגשים אותם. יהי זכרה ברוך.