רומן דז'אנשוילי ז''ל

אודות

רומן, בן יבגניה ומשה, נולד בעיר טביליסי שבגאורגיה בכ"ג בכסלו תשמ"א (01.12.1980). בן לרופא ומורה, אחיו של לרי. גדל והתחנך בטביליסי, שם התגורר עם משפחתו עד שנת 1994.

רומן למד בבית ספר יהודי בעירו. בשנת 1991 נשלח לקייטנה של נוער עברי בשם "ימים". הוא נודע בכל מקום בשל חוש ההומור המפותח שלו וטוב לבו. חברים בני גילו ומבוגרים כאחד אהבוהו – תמיד הצחיק ורומם את מצב הרוח סביבו. המורים כינוהו "סקרן" משום שמעולם לא הסתפק בתשובות מוכנות מראש ותמיד חקר הלאה: "אבל למה?"…

רומן היה שחקן טבעי, מבטן ומלידה. הוא נהג להשתתף בהצגות מקומיות, לנגן בגיטרה ולשכנע את סובביו שיהיה לימים שחקן תיאטרון מפורסם.

בסוף שנת 1994 עלה רומן עם משפחתו לישראל, לבת ים. חיש קל "תפס" את החיים בארץ, רכש לו חברים רבים, שאף אותם הצחיק ושימח – במהרה הוא השתלב, כפי שהיה מורגל, במרכז העניינים, "הלב של החבר'ה". החיוך לא מש משפתיו של רומן מעולם – עבור חבריו היה מוכן לעשות הכול.

רומן למד בבית ספר "שזר" בבת ים בכיתת התיאטרון. בתקופה מסוימת למד בתיכון "שבח מופת" בתל אביב, ואת שנות הלימודים האחרונות עשה בתיכון "עמל טכנולוגי" בתל אביב, במגמת טכנאי שיניים. תמיד היה גאה בהוריו המשכילים והחליט ללכת בדרכם האקדמאית. בשנה האחרונה ב"עמל" סדר השבוע התחלק בין לימודים לבין עבודה מעשית במעבדת שיניים "מסטר-דנט" בחולון. חבריו במעבדה מספרים שהיו מחכים ליום בו יוכל להשתתף כל השבוע במעבדה, שכן, כשרומן היה בסביבה "תמיד היה שמח".

למרות הבדיחות והשובבות, היה רומן תלמיד מסור ממדרגה ראשונה. הוא תכנן להמשיך את לימודיו האקדמאים, ואף להקים מעבדה משלו.

בערב שישי י"א בסיוון תשס"א (01.06.2001), סמוך לחצות, התפוצץ מחבל-מתאבד פלסטינאי בצמוד לתור העומדים בכניסה לדיסקוטק "דולפי", הסמוך לדולפינריום ששכן בדרום הטיילת בתל אביב. בפיגוע זה נפצעו רבים ו– 21 בני אדם נרצחו, בעיקר צעירים וצעירות שטרם מלאו להם 18 שנה. בין החללים היה גם רומן, שבא לחגוג ולשמוח עם חבריו.

רומן היה בן 21 במותו, הותיר הורים ואח. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ירקון בתל אביב.

דברים רבים נכתבו לזכר רומן על ידי חבריו ועל ידי בני משפחתו. מדברי מורתו: "בימים קשים אני מחפשת ממי ניתן לשאוב כוח, כשכולם כל כך עצובים… כל פעם חוזרות לראשי התמונות של רומן, שמתעקש ואומר לי 'המורה, קצת בדיחות' ואני אומרת 'רומן, זה לא מצחיק' והוא אומר לי 'המורה, אני יודע שזה מצחיק אותך' ולא עוזב עד שאני מחייכת... את הכוח אנחנו צריכים לשאוב ממנו. מאהבת החיים האין-סופית שלו, מהחיוכים והנשיקות, מהבדיחות המצחיקות והלא מצחיקות, מאהבתו לחברים ולמשפחה. כי רומן היה צמא חיים, ואת החיים הקצרים הוא חי במלואם".

משפחתו של רומן רכשה כוכב בגלקסיה באמצעות חברה שמתמחה בעניין זה, וקראה לכוכב: "רומה".