בארי שמר
ב-06:29 רון שומע אזעקות במסיבה ודבר ראשון הוא מתקשר להרגיע את אמא כמו תמיד ולהגיד לה שלא תדאג.
רון הגיע למסיבה בלילה עם דן ועומר ושם נפגש גם עם עוד חברי ילדות. כשהתחילו האזעקות רון ברח עם ארבעת חברי הילדות שלו לרכב שלהם כדי לעזוב את המסיבה כמה שיותר מהר. הם דיברו על זה שיש טילים ויריות ואמרו לרון לעלות איתם לרכב כדי שיוכלו לברוח אבל הוא לא הסכים לעזוב בלי דן ועומר.
כל הארבעה שרדו.
רון ידע שעומר ודן לא במצב לנהוג ולברוח, הוא לא היה מוכן להשאיר אותם לבד אז הוא חיפש אותם וכשהם נפגשו הם יצאו לדרך ביחד. באמצע הנסיעה תפסה אותם אזעקה אז הם חיפשו מיגונית לעצור בה, 2 המיגוניות הראשונות היו מלאות באנשים ולא היה להם מקום להכנס (בדיעבד, שתיהן נשרפו) אז הם נכנסו למיגונית שלישית - רון, דן ועומר.
עומר עישן סיגריה מהפתח של המיגונית וראה מחבלים על אופנועים ונשקים בדרך אליהם. עומר ישר שאל את רון מה לעשות, והוא אמר להם תצמדו לקירות תתכוננו להילחם ותהיו בשקט.
רון חיכה קרוב לכניסה, הם סמכו עליו כי הוא ידע אומנויות לחימה. הם חיכו שיכנס מחבל כדי שיוכלו להתנפל עליו אבל המחבל זרק שלושה רימונים במקום, כולם נפגעו מהרימונים ונשכבו על הרצפה.
רון נפגע הכי פחות והיה הכי קרוב ליציאה מהמיגונית ובגלל זה המחבל לקח את רון. עומר שמע את רון נאבק איתם בחוץ, לא בוכה, לא מתחנן, רב איתם. באותם רגעים עוד מחבלים נכנסים וחושבים שדן ועומר מתים מהרסיסים, הם לא זזו והיו עם מלא דם ורסיסים בכל הגוף.
המחבלים המשיכו הלאה, רון הצליח לברוח 500 מטר מהמחבלים ולבסוף נרצח. דן נרצח במיגונית. עומר היחיד ששרד וסיפר את הסיפור.
אח שלי גיבור ואני הכי גאה בו בעולם שהוא נלחם עד הרגע האחרון. אתה ההשראה הכי גדולה שלי בחיים. עשית גן עדן מהחיים פה ועכשיו אתה בגן עדן האמיתי.
ראה עוד > >
אריאל
זה המעט שאני מרגיש שאני יכול לעשות כדי לזכור אותך, לכתוב עלייך. כן, גם אם זה באינסטגרם שלפעמים כזה רדוד ושטחי. כן כן, במקום הזה שאתה ואני היינו מדברים עליו שזה המקום המושלם להתחיל עם בנות באינטרנט, בדיחה אישית שלנו מהחודשים האחרונים שלך בחיים. באיזשהו מקום אנשים ישנאו אותי, יבקרו אותי וישפטו אותי על איך שאני אדבר עלייך ואציג אותך לעולם. הם גם יעריכו, יצחקו, יזדהו, יבכו, יתרגשו, יחייכו, יתאכזבו, יזכרו, יתפעלו, יעריכו ובקיצור, ירגישו ויחוו המון דברים שונים בהתאם לאיך שהם מרגישים ביחס לעצמם. הטקסט והמילים האלו שאני כותב הם חסרי משמעות. באיזשהו מקום אתה או את שקוראים את זה ממש עכשיו, כן ברגע זה
(תעצרו לנשום זה חשוב)
אתם נותנים למילים שלי משמעות ונותנים להם מקום להתקיים בעולם הזה, המציאות היא לגמרי סובייקטיבית ושונה מאדם לאדם. באותה מידה היא אחת ואותו דבר לכולם. משהו שהיינו יכולים לדון עליו רבות. אהבת את הזיוני מוח האלו שלי, אהבת אותי ואני אהבתי אותך. באמת באמת. הכתבה הזו, מציגה אותך כגיבור וחבר אמת שמוכן להקריב הכל למען החברים שלו, במקרה הזה את חייך..
גם אם רואים אותך לכמה שניות שלפי דעתי לא משקפות מספיק איזה בן אדם מדהים היית, היא באמת לא מראה יותר מדי עלייך כבן אדם, אבל מצד שני מראה גם עולם ומלואו! עולם ומלואו לאותם אנשים שלא הכירו אותך לפני כן וזוכים רק להכיר אותך בדיעבד, וגם מציגה עוד צד הרואי לאנשים שכן זכו להכיר אותך. היית עולם ומלואו, בן אדם שכבר לא יצבור עוד חוויות בחיים. יצא לי לדבר עלייך לפני כמה ימים במוזיאון בערב שעשינו לזכרך, אבל אין כמות מילים שמתישהו תספיק כדי לדבר עלייך ועל איזה בן אדם אהוב היית!
אני אסכם בזה שאני אוהב אותך ותמיד אזכור אותך.
שלך דבעריאל, זוטא מעספור, אריאל אחיך היקר והאהוב❤️
ראה עוד > >
אמא סיגלית
רון המלאך שלי 💔
אני יכולה לדבר עליך ימים וזה עדיין לא יספיק לספר מי אתה, על הטוב לב שלך, על הנתינה שלך, הבן שאתה, האח, החבר, החיוך שלך שממיס כל לב.
אלפים היו בהלוויה שלך ומאות הגיעו לנחם כל יום.
חברים שהכרת מכל העולם. אהבת לטייל, אהבת לעזור, היית הדבק שמחבר בין החברים.
רון בגיל 17 ייצג את ישראל באום במסגרת שגרירים צעירים. עבד במעבדת קורונה כדי לתרום את חלקו במאמץ העולמי. התנדב עם נוער בסיכון בקאמפ בארצות הברית. רון אהב את לטייל בעולם והכיר בדרך מלא אנשים שהתאהבו בו.
רון יכל להינצל במסיבה ולברוח עם כמה מחבריו שניצלו אבל בחר לחכות לחברים נוספים כי דאג להם ורצה לחזור יחד איתם בשלום.
רון נאבק עד נשימתו האחרונה במחבלים שתפסו אותו וגם בסוף רצחו אותו.
רון אהב את החיים והחיים אהבו אותו.
רון רקד ושמח עד הרגע האחרון. מתגעגעים אליו ואוהבים אותו מאוד 💔
רון היה בן 23 כשנרצח 💔
ראה עוד > >
16.10.2023, אנחנו נמצאים בימים לא פשוטים, יושבים עליך שבעה ולאמא שלך, סיגל יש יום הולדת היום. אני כבר כמה ימים תוהה עם עצמי המון דברים ושואל את עצמי המון שאלות לגבי החיים. לפתע עלתה בי השאלה של למה קראו לך רון בעצם? הייתי עדיין תקוע בסרי לנקה, נאכל מבפנים שלא הייתי בהלוויה ואני לא יכול להגיע לשבעה וביקשתי מאחי הגדול שישאל את אמא שלך בשמי למה נקראת בשם הזה.
16.10.1986 רון ארד נחטף, כשסיגל הייתה איתך בהיריון היא החליטה לקרוא לך על שמו, אורן אביך הביע התנגדות מתוך חשש שזה יביא לך מזל רע, ולבסוף אכן נקראת על שמו. לאחיך הקטן ברי, סיגל רצתה לקרוא ארד, אך במקרה הזה סיגל הייתה כבר מוכנה לוותר. שהייתי קטן וגיליתי לראשונה על המקרה של רון ארד, זה היה הדבר שהכי הפחיד אותי בעולם. אני חושב שהמקרה אפילו צילק אותי במידה מסויימת כי הסיוט הכי גדול שלי בחיים היה להיחטף ולהיות בשבי האויב ללא תקווה של לחזור הביתה. בשבוע הראשון מאז היום של הפסטיבל בדרום כולנו היינו בחוסר וודאות עצום והיינו משוכנעים שנחטפת, חשבתי שהסיוט הכי גדול שלי התגשם והבן אדם הכי קרוב אליי נחטף. עברו עליי ימים קשים עם המון התקפי חרדה לגבייך ולגבי המצב שאתה נמצא בו כרגע, פחד שלא הכרתי בחיים. כשמצאו את הגופה שלך הבנו שלא סבלת יותר מדי, ואנחנו בטוחים שעכשיו אתה נמצא במקום טוב שסבל לא קיים בו.
נזכור אותך תמיד ונחיה למענך חיים עמוקים ומלאי אהבה❤️
ראה עוד > >