רוני לוי הי"ד

אודות

בן אנוש שאינך יכול אלא לאהוב, ולרצות להיות עימו. חיוכו הלך לפניו. כשצעד, הקדים בת צחוק למילים. כדי לסחוט ממנו עוד צהלה הייתי פונה אליו בתואר “מסייה לוי". דוק של אושר שקוף היה מכסה את עיניו. צחוק חושף לסת היה מתגלגל על שביל הכורכר שבין משרדי מחלקת צניחה למגורינו, המדריכים. גופו הלא גדול, קפיציות פסיעותיו הזכירו הליכת נמר קטן. אבל רוני לוי, חבר קיבוץ בארי שעל גבול עזה, היה נמר צוחק, נמר רודף שלום. האמין בכל לבו שיש להקשיב לשכניו, שיש להתפייס עמם, שאין שום סיבה לתת להם למות ברעב. רוני, אחד מוותיקי בארי, עד לרגע שבו יצא עם אקדחו להגן על משפחתו, ונהרג על ידי בני העוולה שחדרו לבארי, הרגו, תינוקות בחיק אימותיהם, מבוגרים , וחברים עזי נפש, שיצאו להילחם ונהרגו!! “הגיע לגבורות, ונפל בגבורה” רוני לוי מקיבוץ בארי האמין בכל לבו שיש להקשיב לשכניו, שיש להתפייס עמם, שאין שום סיבה לתת להם למות ברעב. אבל אמונתו לא חילצה אותו מצרור יריות של אנשי חמאס, שכבשו את קיבוצו