רינה די הי"ד

אודות

רינה די נולדה לאביה הרב ליאו ולאמה הרבנית לוסי בתאריך....
למדה באולפנת קרית ארבע, ושימשה כמדריכה בסניף "אפרת" של תנועת הנוער "עזרא". היתה לוחמת טקוואנדו.
חברותיה מספרות על נערה מלאה בשמחת חיים ואהבה, שהיתה עבורן מודל לחיבור אל הקודש, לניצול הזמן ולעמידה על עקרונות – היא היתה מתפללת שלוש תפילות ביום מתוך הסידור, גם אם לצורך כך נעמדה בשולי הדרך באמצע נסיעה ארוכה.
שגרת החיים של רינה היתה עמוסה בלימודים, בהדרכה – אליה התמסרה הן ברמה הטכנית והן ברמת הקשר האישי, בפעילויות חברתיות ובהתנדבות. היתה בה הרגישות לראות את מי שלא הכל רואים, ואת היכולת לתת יחס מיוחד לכל מי שבא במחיצתה.
לאחר הרצח הנורא בו נגדעו חייהן של אשתו ובנותיו ביקש האב ליאו להניף דגל ישראל עם המסר: עם ישראל חי! תוך שעות מלאה הארץ והמדיה החברתית במאות אלפי דגלים המזכירים לנו כי נצח ישראל לא ישקר.

משפחה

הורים:

לואי אריה

לוסי לאה הי"ד

גלריה

סיפורים

11/04/2023

טוהר בן יוסף

"היינו כמעט בכל דבר ביחד – בהקבצות, במגמה, בתחרויות. היא הייתה עדינה, רגישה, כנה. אמרה את האמת שלה אבל ברגישות, בנעימות, בחוכמה. כשהיה חשוב לה לעשות משהו הייתה קמה ועושה, לא מחכה שמישהו אחר יעשה. היא הגשימה חלומות כל הזמן. לפעמים הייתה יוצאת באמצע שיעור כדי להתפלל".

ראה עוד >

11/04/2023

אסתר כץ, מחנכת

. "הבנות בצער גדול, כל אחת בכיתה הרגישה שרינה היא החברה הכי טובה שלה. היא הייתה מאוד מרושתת, ידעה על כל אחת מאיפה היא, מה ההורים שלה עושים, מי צריכה עזרה. גם אותי הייתה שואלת, 'המורה, נכון כעסת עכשיו?'. היא הייתה מאוד רגישה ותמיד רצתה לעזור".

ראה עוד >

11/04/2023

שירה מרילי מירווויס

לרינה די הייתה שרשרת מיוחדת. על התליון היה רשום מצד אחד "בשבילי נברא העולם", ומהצד השני "אנוכי עפר ואפר". כששמתי לב בפעם הראשונה לכיתוב על התליון, חשבתי: איזו ילדה בת 15 עונדת שרשרת כזו? ומיד לאחר מכן חשבתי: אילו הורים מיוחדים קונים לילדה שלהם שרשרת כזו? דרך בתי יובל, חברתה מילדות של רינה, זכיתי להכיר את רינה וגם את אימה לוסי ואחותה מאיה, שנרצחו בפיגוע הנורא בבקעה. הן היו אור גדול בעולם.שעת אחר צהריים. יובל וחברותיה במטבח, מבשלות. רינה עומדת ליד השולחן, חותכת ירקות לסלט. מתארת כבדרך אגב איך כל החדר שלה עכשיו בלגן, כי היא שברה את הקיר. מה עשית, שאלתי בחוסר הבנה. שברתי את הקיר, היא אומרת שוב, וצוחקת. החדר שלי ליד החדר של אחותי טלי, ובכל פעם הייתי צריכה ללכת מסביב כדי לדבר איתה. אז שברנו את הקיר. עכשיו יש לנו חדר גדול יחד.
יומיים לפני ליל הסדר. אנחנו בעומק האקונומיקה והניקיונות, הבית יותר מבולגן ממסודר. יובל אומרת: רינה התקשרה, אני יכולה לעלות לצפון? אחרי שורה של הבטחות – לעדכן בכל שלב, לא לעלות על טרמפים אלא רק באוטובוסים, לא ללכת לבד – יובל אורזת תיק במהירות ויוצאת עם עוד שלוש חברות. אני מספיקה לשמוע על בת נוספת שרצתה להצטרף אבל אימא שלה חששה. רינה שלחה לה הודעת שכנוע: "יהיה מטורף. בחיים צריך לסמוך על ה'. ועלייך. ולטייל בארץ ישראל. ולעשות קמפינג במקומות מטורפים כי לא נעשה את זה אחרי החתונה. וחיים רק פעם אחת".
בנסיעה הארוכה צפונה, כשהן כבר בגולן, רינה שמה לב שעוד רגע שקיעה. היא רצה לנהג ומבקשת ממנו לעצור את האוטובוס כדי שהן יספיקו להתפלל מנחה. הבנות יורדות, מתפללות יחד, עושות סלפי בשקיעה. ככה זה, מסבירה לי בתי. רינה מקפידה להתפלל שלוש תפילות ביום.
שעה לפני שהן מלוות אותה בדרכה האחרונה, הן קמות מהמעגל שבו הן יושבות בתוך בית ההספדים. בלי לדבר ביניהן, בלי לחפש מניין, הן חומקות החוצה בזוגות ובשלשות, מוצאות כל אחת פינה ומתפללות מנחה. עמדנו שם האימהות מרחוק, שומרות על קשר עין, ואמרנו לעצמנו: זו הירושה שרינה השאירה להן. כשרינה הגיעה לאולפנה בקריית־ארבע היא הופתעה לגלות שאין תפילת מנחה במערכת. כל בת יכולה להתפלל בזמנה החופשי. רינה לא הסכימה לקבל את זה. היא דיברה וביקשה, עד שהאולפנה הכניסה זמן מוגדר במהלך היום לתפילת מנחה.

יום שישי, שעות לפני הצהריים. אנחנו במסלול הליכה לא רחוק מהבית. יובל מתקשרת. בכי שלא הכרתי. אימא, רצחו לי את רינה. אמרתי ליובל שאנחנו עוד לא יודעים ואין פרטים, ושמה שצריך עכשיו זה תפילות. ביקשתי ממנה לכנס את החברות ולהגיד תהילים ביחד. אחרי פחות משעה, אני נכנסת לסלון הבית שלנו. החברות של רינה בוכות, צועקות לשמיים. הן אומרות יחד תהילים. בוכות וגם צוחקות. אנחנו אומרות את הפרקים של רינה, הן מסבירות לי. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ. הן צוחקות מתוך הבכי. אילו פרקים רינה השאירה לנו. לא נתנה לנו ברירה אלא להגיד לעילוי נשמתה מזמור לתודה. אחרי אחד הפיגועים לפני שנתיים, הבנות לקחו על עצמן להגיד תהילים. הן חילקו ביניהן את הפרקים, כדי שלכל אחת יהיו פרקים קבועים ויחד הן ישלימו ספר. הפרקים של רינה שנאמרים פה שוב ושוב ושוב הם צ"ו עד ק'. מזמורי הודיה ושבח לקב"ה.
מרגע הישמע הבשורה הקשה ביישוב, נפתחה קבוצת ווטסאפ לנשים שכל אחת כותבת בה אילו פרקים אמרה, ויחד משלימות ספר אחרי ספר. המספרים שמציינים את מספר הספר שאנחנו עומדות בו משתנים במהירות. בתחילה נקראה הקבוצה "תהילים לרפואת לאה בת ציפורה ולעילוי נשמת רינה ומאיה". ביום שני שונה התיאור ל"תהילים לעילוי נשמת לאה (לוסי), רינה ומאיה". קצב סיום הספרים לא השתנה. מאות נשים מאפרת, חברות של לוסי, אימהות של חברות של הבנות, נשים שמעולם לא פגשו את משפחת די – המשיכו לשפוך את דמעותיהן בתפילה לתוך ספרי התהילים.
בימים האחרונים אנחנו מקשיבות למסרים שרינה השאירה לנו. לצחוק המתגלגל, לדיבור המהיר, לשכל הישר, לאהבה לתכנן מראש כל דבר. לקחת אחריות אישית, ליזום, לטייל ולהתנדב מתי שרק אפשר, ולפעמים גם כשלא אמורים.
לצד 5 יחידות במתמטיקה ובאנגלית ובפיזיקה, רינה מוצאת עוד המון זמן. להתנדב בשומר החדש, להשתתף בהקמת סניף עזרא נוסף בשכונה החדשה באפרת. לגייס חניכות, להשקיע בפעולות. עם עדי, המדריכה השותפה, הן מכפילות במהירות את מספר החניכות. הבנות הצעירות נמשכות לצחוק הממגנט של רינה, ליחס האישי, לעומק המסרים. תמיד במשקפיים ענקיים ובחיוך גדול עוד יותר.

ראה עוד >

15/04/2023

רבקה גרינברג

אני לא מכירה אותך,
אבל העוצמה והחיבוק הגדול שהבאת בין כל ישראל עם הרצחך
אלו זכויות ששמורות לך לעד

ראה עוד >

אודות

משפחה

הורים:

גלריה

סיפורים

טוהר בן יוסף

אסתר כץ, מחנכת

שירה מרילי מירווויס

רבקה גרינברג

יעל הודיה

הוסף סיפור

תודה ששיתפת אותנו, המידע עובר לאישור המשפחה, מיד כשיאושר יעלה לדף.

מקומות הנצחה

הקבר

ללא רחוב, כפר עציון