בן ג'נט ויעקב. נולד בחג הפסח, ביום ט"ו בניסן תשמ"ז (14.4.1987) בעפולה. אח צעיר לעודד; אח בוגר לאביב, נשוי לסתיו ואב למיה.
זיו גדל והתבגר בעיר הולדתו. התחנך בבתי הספר היסודיים "רמות" ו"בית זאב", בחטיבת הביניים "אורן" ובבית הספר התיכון הטכנולוגי "עמל".
בהיותו בן תשע, נפטר אביו מדום לב. האירוע טלטל את עולמו ושינה את חייו מקצה אל קצה, אך חישל את רוחו וביגר אותו באחת.
ילדותו של זיו הייתה מלאה בחוויות, בטיולים ובמפגשים עם חברים. כתבו חברי הילדות: "הגעת אלינו בכיתה ה׳, ילד יפה ושובב מזן שלא הכרנו. מהרגע הראשון נתת לנו להבין שהגיע כוכב חדש לשכבה, תמיד הקדמת את זמנך ואף פעם לא היה משעמם בסביבתך."
אתגרי חייו של זיו הפכו אותו לאדם עצמאי המציב לעצמו מטרות וחותר להגשמתן. הוא מעולם לא נתן לעצמו ליפול – אלא הרים את עצמו הכי גבוה שאפשר. את כישוריו הטכניים מינף לטובת פרנסה, וכבר כנער החל לעבוד בחברת הגברה. בהשפעת שניים מחבריו, שהתגייסו ל"גולני", החליט כי גם הוא ישרת כלוחם.
עם גיוסו לצה"ל, ב-28 בפברואר 2006, הוצב בחיל החינוך והנוער, והחל טירונות בבסיס "חוות השומר" שבגליל התחתון. בלט באישיותו הנעימה, באיתנותו הפיזית והמנטלית ולא חדל לבטא את שאיפתו – להיות "גולנצ'יק" ולתרום את חלקו להגנת הארץ שכל כך אהב. מפקדיו הבטיחו לו כי אם יצטיין בטירונות תישקל הצבתו מחדש – וכך היה. בנחישות, בהתמדה ובמסירות הוכיח זיו כי אין דבר שלא יוכל להשיג, וקיבל את ברכת הדרך. כך, חצי שנה לאחר גיוסו, הוצב מחדש בחיל הרגלים, הצטרף למחזור אוגוסט 06' והחל את מסלול הלוחם בגדוד 51 – "הבוקעים הראשון" של חטיבת גולני. החברים בגדוד התאהבו בבחור מלא שמחת החיים וחדור המוטיבציה שידע להרים את המורל ולדקלם טקסטים שלמים מ"סרטי בורקס", ושכולו היה לב ונתינה. את המסלול סיים בהצלחה, שובץ כלוחם בפלוגה רובאית ג', ולנוכח ביצועיו המרשימים מונה ל"מטוליסט" – נושא מטול רימונים.
במהלך שירותו השתתף זיו בעשרות מבצעים ברצועת עזה, ועם התקדמות הפז"ם מונה לרס"פ (רב-סמל פלוגתי). בתפקיד זה נכנס לצבא הקבע ובהמשך מונה לנגד הלוגיסטיקה של הגדוד. זיו עלה בסולם הדרגות, ובשנים האחרונות שירת כמנהל עבודה לוגיסטי, בדרגת רב-סמל מתקדם. במרוצת השנים השלים בגרויות, יצא ללימודי טכנאות לוגיסטיקה והשתלם בפו"ם (מכללת פיקוד ומטה של צה"ל).
זיו – "האבא של הנגדים" – היה איש צבא בכל רמ"ח איבריו, אהוב ונערץ על מפקדיו, עמיתיו ופקודיו, והלב הפועם של גדוד 51 – ביתו השני. שמונה-עשרה שנים שירת בגדוד ושמו הלך לפניו כ"איש שמסדר כל דבר", שפותר כל בעיה לוגיסטית, משיג כל ציוד או אמצעי לחימה שבגדודים אחרים יכלו רק לחלום עליהם, הדמות המאחדת בין קצינים לנגדים ומי שהפך את מחלקת הלוגיסטיקה הגדודית לטובה ביותר בצה"ל, והכל נעשה בצניעות וענווה. "אני זוכר כמה מסירות ואהבה הייתה בך כלפי הלוחמים," כתב מפקדו, "איך לקראת ביקורת כשירות הייתי מגיע אליך בארבע לפנות בוקר, 'אבל דדו, אתה גומר את הנגדים, למה עד השעות האלה' – 'אין מה לעשות אוחיון – שיהיו חזקים עד שנסיים' – והם הולכים שבי אחריך ונשארים בשירות רק בזכותך, ובסיום הביקורת ברור שהמחלקה סיימה במקום הראשון בפיקוד."
איליה סיפר: "דדו היה תותח בעבודה שלו, אבל בעיקר אחד שיודע לתת עצות נכונות בזמן הנכון. הוא עזר לי מאוד להתאקלם כשהייתי נגד חדש, ועזר לי גם בעבודה עצמה. גם מחוץ לעבודה דדו היה איש שיחה, אדם לשתף איתו את החששות וההתלבטויות שלי והוא תמיד היה לי לאוזן קשבת." הוסיף אלכסיי: "דדו היה איזשהי דמות אבהית כזאת בתוך הגדוד... איש עם נשמה ענקית ועם לב ענק, זה התבטא בנתינה האינסופית שלו." ובניה סיפר: "בזכות אנשים כמו זיו הגדוד נראה תמיד כמו שצריך. מעבר לציוד הוא כל פעם הוכיח מחדש איך הדברים צריכים לעבוד, ושבר כל סטיגמה על נגדים בצבא... תמיד נכון לעזור ולפתור בעיות, תמיד עם ראש גדול, שואף למצוינות ומעשיר את כל הגדוד בניסיון שלו."
כל מי שפגש את זיו נשבה בקסמו, בליבו הענק ובאינטליגנציה הרגשית המפותחת שניחן בה. "הייתה לו יכולת לראות את הצרכים של אנשים סביבו, גם אם לא הכיר אותם," סיפרו בגדוד, "הוא דאג לכל החיילים, עד האחרון שבהם, נתן לכולם מקום ובמה, העניק לכל אחד יחס אישי, ותמיד עם חיוך וברוח טובה." ולראיה בכל סוציומטרי בגדוד נבחר זיו במקום הראשון.
כמפקד, ביקש זיו לקבל תחת פיקודו דווקא את החיילים "הבעייתיים", המרדניים, ושימש להם עוגן ונקודת אור. כמי שסלל את דרכו בעשר אצבעות והצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית, ידע לדבר אליהם בגובה העיניים, עזר להם להסתגל למערכת הצבאית, רתם אותם למשימות, והם הלכו אחריו בעיניים עצומות והפכו לחיילים למופת. הודעות התודה הרבות שקיבל במשך השנים מאימהות וגם מהחיילים עצמם, העידו על השפעתו העצומה על עיצוב אישיותם ועל המשך חייהם. "היית אבא של כולם," כתבו, "היית אחד יחיד ומיוחד והמפקד הכי ערכי שנתקלתי בו"; "תודה על שירות שלם שבו היית שם לכל בקשה ולכל חייל וחיילת." שלל תעודות ההערכה, ההוקרה וההצטיינות שקיבל וקיבלה המחלקה הלוגיסטית כולה, הסבו לו אושר ותחושת סיפוק, והוכיחו כי מימש את שליחותו והגשים את עצמו.
מאור, נגד עמית, סיפר: "זכיתי להכיר את זיו קצת יותר משאר האנשים בגדוד. הוא ידע להכיל את האנשים שנמצאים בגדוד בצורה מאוד משפחתית. ראיתי כמה שהוא דאג לכל אדם ואדם פה, גם אם זה דרש המון מאמצים מצידו. הכול אצלו נבע מתוך דאגה לפרט."
את סתיו, ששירתה בגדוד 51 כקצינת לוגיסטיקה, פגש בשנת 2012. משעה שהחלו לעבוד ביחד התקרבו זה לזה, וכשהחלו לצאת – ידעו מייד שזה לתמיד. הם נישאו בשנת 2018 בחתונה מאושרת ושמחה; תחילה התגוררו ביחידת דיור בראשון לציון, וכעבור שלוש שנים עברו לרחובות, לבית שקנו. "הייתה לנו אהבה כמו באגדות, אהבה שבחיים לא חלמתי שתהיה לי " סיפרה סתיו, "זיו היה החצי השני שלי, כל מה שרציתי בחיים, הבן זוג המושלם. הוא היה העוגן של המשפחה שלנו מכיל, תומך, אוהב ומעניק ביטחון. ברגעי משבר היה אומר, 'זו רק מכה קלה בכנף', ומכל התמודדות יצאנו מחוזקים. הרגשנו שניצחנו את החיים."
המשפחה הייתה ערך עליון בעבורו. הקשר הקרוב עם אימו והדאגה ההדדית נשמרה כל השנים, ואחת לשבועיים נסעו לעיר הולדתו עפולה, וערכו סעודת שבת עם כל המשפחה. גם במשפחתה של סתיו היווה דמות מפתח, כפי שסיפר אביה: "מהפעם הראשונה שנכנסת לחיינו הפכת לחלק בלתי נפרד מאיתנו, כאילו היית שם תמיד. הפכת למנהיג השבט. בנוכחות השקטה שלך היית שם בשביל כולם, וכל החלטה, כל בעיה, כל משימה – תמיד זיו בשטח, מתפעל את האירוע."
זיו היה איש של אנשים, ואהב להיות מוקף בהם, כשברקע מתנגנת מוזיקה שמחה וסוחפת. "לכל מקום שהגעת ידעת להתחבר," כתבה אחת מבנות החבורה, "כולם מכירים את דדו, וגם מי שלא – היה נכבש בקסמיך. כל רגע איתך היה חוויה." הוא אהב טיולים ורכבי שטח, והספיק לחוות עם סתיו ועם החברים נסיעות רבות ולראות עולם. כחובב בישול שהתמחה בהכנת בשר, אהב מאוד לארח את המשפחה והחברים ולראותם מתענגים על המטעמים שיצאו תחת ידיו.
במרץ 2022 אימו של זיו-ג'נט-שאותה כל כך אהב והעריץ, נפטרה באופן פתאומי בגיל 62 . במאי 2023, כשנה לאחר פטירת אימו, נולדה בתו מיה. זיו התגלה כאבא טוטאלי, מסור ונוכח, ומיה הייתה כרוכה אחריו. למרות שהתפקיד שלו בצבא היה תובעני והוא לא חזר כל יום הביתה, הוא דאג להיות נוכח בחיים של מיה. עיניה נצצו בהערצה כשהביטה בו, ובכל פעם שנכנס הביתה נמשכה אל בין זרועותיו. "הוא היה חוקר בטיקטוק דרכי הרגעה של תינוקות כדי לנסות אותן על מיה," סיפרה סתיו, "והיא, בתגובה, הייתה צוחקת צחוק מתגלגל."
זיו חלם על משפחה גדולה עם הרבה ילדים. הוא וסתיו תכננו לעבור לבית צמוד קרקע כדי שיוכלו לארח בגינה, ורקמו חלומות על העתיד שלאחר פרישתו מהצבא ואף מעבר לכך – אך כל אלה נגדעו באחת.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם תחילת האזעקות, התארגן זיו במהירות כדי לצאת לבסיס, מחויב כהרגלו ללוחמים ולמפקדים. בשעה 07:35 קיבל את הודעת ההקפצה הרשמית, ודקות לאחר מכן כבר עשה את דרכו ליחידה שלו, במוצב כיסופים. סמוך לצומת שער הנגב הבחין ברכבים שרופים בצד הדרך, והספיק לצלם תמונה ולשלוח לאחד הנגדים שלו, בניסיון להתריע שלא יתקדמו דרומה. כשהגיע לצומת שער הנגב הותקל ע"י מחבלים שארבו בדרך, הוא הצליח להתקדם עד אזור קיבוץ מפלסים, שם נפל בקרב.
במשך 16 יום נחשב לנעדר. משפחתו וחבריו פתחו חמ"ל והפעילו מערך שלם של חיפושים אחריו. כעבור 16 יום, לאור אינדיקציות מודיעיניות, הכריז צה"ל על היותו חלל שגופתו נחטפה לרצועת עזה. לאור ממצאים שנמצאו בזירה, התאפשר למשפחתו לערוך לוויה ולשבת שבעה. מאות אנשים הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. משפחתו נאבקה על השבת גופתו מעזה וכפי שסתיו ציינה :"עד שזיו לא יובא לקבר ישראל, הסיפור לא יסתיים". ב-12 בדצמבר 2023 חולצה גופתו מג'בלייה במבצע צבאי והועברה לישראל לקבורה. במבצע זה חולצה גם גופתה של עדן זכריה. ב-14 בדצמבר 2023 נערכה לוויה נוספת.
רב-סמל מתקדם זיו דדו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אישה, תינוקת בת חמישה חודשים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.
ספדה לו סתיו: "אהוב יקר שלי, כשהוקפצת, ראיתי את העיניים שלך בורקות. ידעתי שבשביל הרגעים האלה אתה משרת בצה״ל מתוך שליחות ואהבת המדינה. כל כך אהבת את הגדוד שלך, הוא היה טבוע בנשמה שלך. לא יכולתי לדמיין שתצא מהבית אל מותך. זיו שלי, היית אדם עם לב טהור, מלא בנתינה ואהבה לזולת, שתמיד עזר לאחרים גם מבלי שביקשו ותמיד ראה את האחר לפני שראה את עצמו. היית אדם כל כך חזק, את הכול השגת בכוחות עצמך. כל כך הערצתי אותך על זה. אהוב שלי, אני רוצה לומר לך תודה, תודה על עשר שנים מופלאות לצידך, על האוצר שלנו – מיה, ועל חיים מלאים באהבה, באושר ובשמחה. לצידך הכול הרגיש אפשרי. הזכרת לי שביחד אין דבר שיעמוד בפנינו. היית בעל מושלם, שנתן לי להרגיש אהובה בכל רגע נתון. לא יכולתי לבקש אבא טוב יותר ממך למיה שלנו. אני מבטיחה לך שהרוח שלך והאהבה שלך ילוו אותנו לאורך כל הדרך. מיה תדע איזה גיבור אתה, כמה אהבת אותה ואיזה אדם מדהים היית. תנוח על משכבך בשלום אהוב יקר שלי."
ספד לו מפקדו, סגן-אלוף מאיר אוחיון: "דדו, הגיבור של כולנו, הפנים היפות של הגדוד, האיש שכולם אוהבים. דדו היה איש של מעשים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות. בבוקר השבעה באוקטובר חייגתי אליך, הפעלנו פקודת חירום – יש מלחמה! צריך לחלק תחמושת וציוד לוגיסטי. דדו לא היסס, ושעט דרומה למול אויב שפל שארב בצירים. דדו המפקד, הלוחם, חשב רק על המשימה ועם חוש ההומור החד שלו אפילו הספיק להתלוצץ עם שאר הנגדים בדרכו דרומה, שם נפל. תדע, אחי, אנשיך השלימו את המשימה ותפקדו בצורה מעוררת השראה. המורשת שלך השפיעה על אלפי לוחמים במרוצת השנים, ותמשיך להשפיע. דדו אחי, נוח על משכבך בשלום."
כתב שי, מפקד בגדוד: "זיו היה בשבילי נקודת אור ושקט, מקום הבריחה שלי בגדוד וחבר טוב. היכולת שלו להקשיב, לתת פתרונות וליישב את דעתי כמעט בכל נושא שדיברנו עליו, יחד עם אהבת אדם ועשיית טוב, הפכו אותו לאישיות שפוגשים פעם בחיים." הוסיף יובל, מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד: "זיו, האהבה שלך לחיילים ולגדוד זה משהו שיילך איתי לכל מקום. אתה גילמת בתוכך את האמירה 'האדם עושה את התפקיד'. אתה היית הגדוד, והגדוד היה אתה. הייתה לך יכולת לגעת בלב של אנשים, וזה הופך את החוסר להרבה יותר נוכח."
לאחר הבאתו לקבורה, ספדה לו חברת המשפחה: "זיו, חבר יקר שלנו, כבר חודשיים שהלב שבור ומתקשה לעכל שאתה לא איתנו יותר. היית מלא שמחת חיים, כולך רק טוב. היית איש משפחה, בעל מושלם ואבא מדהים. הייתה לך חוכמת חיים שאין להרבה אנשים. אדם צנוע, מלא נתינה, ידעת לקרוא את הנשמה של בני האדם. היום, הנר האחרון של חנוכה, אמנם הנס שכל כך קיווינו שיקרה לא קרה, אבל גיבורים הביאו אותך לקבורת ישראל כמו שמגיע לגיבור כמוך. נמשיך את הדרך שלך, את המורשת שלך. מבטיחים לנסות להיות טובים כמעט כמוך. תודה על מה שהיית עבורנו. אוהבים אותך חבר יקר."
ב-1 במאי 2024 נערך ערב לזכרו במחנה "בן עמי", ובמהלכו נשאה סתיו דברים: "זיו היה האדם הכי חזק שהכרתי. הוא נתן ביטחון לכל הסובבים שלו ואיתו הכול הרגיש אפשרי. היה בו טוב לב מתפרץ ואהבת חינם וכל מי שהכיר אותו התאהב בו בשניות. הוא חווה את החיים במלוא עוצמתם. זיו היה החבר הכי טוב שלי, השותף הכי טוב שלי לחיים, והאבא הכי מדהים ונוכח שיש. זיו תמיד בחר להתמקד בעיקר ולא בטפל, בחוזקות ולא בחולשות. הוא למד להסתכל על מה שיש לו ולא על מה שאין לו, והוא היה מאושר בזכות האנשים שסביבו ולא בזכות דברים חומריים. הוא לא שאף להיות מושלם, הוא שאף להיות שלם. אלו הערכים שאחנך את מיה שלנו על פיהם. הוא לנצח יישאר אהבת חיי והאבא המדהים של מיה."
משפחתו של זיו שוקדת על הנצחתו ברוח מורשתו וערכיו.
אהוב יקר שלי,
אני לא יודעת איך אני אמורה להספיד אותך, כשעד לפני שבועיים באותו יום שבת הארור עוד הרדמת את מיה שלנו על המנשא.
כשהוקפצת, ראיתי את העיניים שלך בורקות, ידעתי שבשביל הרגעים האלה אתה משרת בצה״ל מתוך שליחות ואהבת המדינה. כל כך אהבת את הגדוד שלך, הוא היה טבוע בנשמה שלך. הייתה לי תחושה שמשהו לא טוב קרה באותו הבוקר אבל לא יכלתי לדמיין שתצא מהבית אל מותך.
זיו שלי, אין לי מספיק מקום בדף בשביל לתאר איזה בנאדם מדהים היית. בנאדם עם לב טהור, מלא בנתינה ואהבה לזולת, שתמיד עזר לאחרים גם מבלי שביקשו ותמיד ראה את האחר לפני שהוא ראה את עצמו. אין בנאדם שהכיר אותך ולא התאהב בך באופן מיידי. כי כזה היית, בנאדם מלא באהבה ושכולם אוהבים אותו.
היית בנאדם כל כך חזק, הכל השגת בכוחות עצמך בחיים והוכחת לעולם כל פעם מחדש שעם נחישות, התמדה ומסירות אין דבר שלא תוכל להשיג בחיים. כל כך הערצתי אותך על זה.
אהוב שלי, אני רוצה לומר לך תודה, תודה על 10 שנים מופלאות לצידך, על האוצר שלנו- מיה ועל חיים מלאים באהבה, באושר ובשמחה. לא הכל הלך לנו חלק בחיים אבל לצידך הכל הרגיש אפשרי, כי אתה היית העוגן של המשפחה שלנו והזכרת לי שביחד אין דבר שיעמוד בפנינו.
היית בעל מושלם, שנתן לי להרגיש אהובה בכל רגע נתון. האהבה שהייתה בינינו הייתה אהבה שרואים רק באגדות, אהבה שבחיים לא חלמתי שתהיה לי. אני יודעת בלב שלם שהלכת מהעולם הזה בידיעה שאני ומיה כל כל אוהבות אותך ושאתה לנצח תהיה חלק בלתי נפרד מאיתנו.
בעלי שלי, לא יכלתי לבקש אבא טוב יותר ממך למיה שלנו. אבא שעשה הכל ורצה להיות מעורב בחיים של הבת שלו. לא סתם מיה העריצה אותך כל כך ובכל פעם שנכנסת בדלת היא לא התייחסה לאף אחד אחר.
אמנם לא תזכה פיסית לראות את מיה בתחנות חייה אבל אני מבטיחה לך שהרוח שלך והאהבה שלך ילוו אותנו לאורך כל הדרך. מיה תדע איזה גיבור אתה, כמה אהבת אותה ואיזה בנאדם מדהים היית.
אני אוהבת אותך כל כך אהובי שלי והחור שנוצר לי בלב בדמותך לא יעלם אף פעם. החיים לצידך היו חלום ועכשיו החלום התנפץ ונשאר לי לאסוף את השברים. אני מבטיחה לך להיות חזקה בשביל מיה שלנו ויודעת שתשמור עלינו מלמעלה.
תנוח על משכבך בשלום אהוב יקר שלי.
ראה עוד > >
ניר בן דוד- אבא של סתיו אישתו
זיו שלנו
בשבת המקוללת 07/10 החיים שלנו נעצרו בשעה 08:30 בבוקר,
חיינו בין תקווה לייאוש ,הראש מבין את חומרת האירוע אבל הלב מסרב להאמין ולו לרגע שאכן יהיה כזה סוף טרגי , האמנו קיוונו התפללנו שלחנו לך כוחות, בשארית כוחתינו מנסים לקיים סוג של שגרה להיאחז בתקווה , בעיקר עם מיה הנסיכה שלנו , אבל המציאות טפחה על פנינו ואתמול קיבלנו את הידיעה הגרועה מכל , ומאז אנחנו בתוך סיוט ...
מנסים לעקל חיים שאתה לא לצידנו ולא מצליחים ,שלא לומר חיים שאתה מנהיג אותנו ,
כי כזה היית מהפעם הראשונה שנכנסת לחיינו והפכת לחלק בילתי נפרד מאיתנו כאילו היית שם איתנו תמיד קשר כל כך טיבעי כל כך עוצמתי והפכת למנהיג השבט בנוכחות השקטה שלך היית שם בשביל כולם וכל הזמן כל החלטה כל בעיה כל משימה תמיד זיו בשטח מתפעל את האירוע..זה לא הגיוני לנסות לתאר אותך במילים ומי אתה עבורנו -כן עדיין ,
אנו לא זוכרים את החיים לפני שנכנסת אליהם וגם לא נמשיך את החיים שאתה לא חלק מהם ,
אני מבטיח לך חתן יקר שלנו שאני ואידית אביב סתיו ומיה הקטנה נמשיך לחיות ברוח שהשארת לנו
עם חוש הומור שמחת החיים וחדוות החיים שאפיינה אותך כל כך,
השארת לנו אוצר גלום בדמותך כל כך דדו
מיה שלנו קרן אור מחייכת לכולם האור שלנו ,
כל כך דומה לך כך כך מעריצה אותך הדרך בה הייתה מסתכלת עליך עיניה נצצו ואמרנו יש לכם קשר מיוחד אנו נדאג לשמר אותו כדי שתדע איזה אבא מדהים יש לה .
זיו חשוב שתדע שגם בתקופה הנוראית הזו אנו לא לבד המשפחה המדהימה שלנו האחים שלך החברות המדהימות של סתיו עטפו ועוטפים אותנו מכל עבר דואגים ותומכים ושומרים על האוצר שלך .
ושתדע בתקופה זו בה הוגדרת כנעדר קיבלתי כל כך הרבה טלפונים מחברים שלך בהווה ובעבר
שאומרים לי היינו נותנים את חיינו בשביל זיו
כל מי שפגש אותך נשבה בקסם ובלב הענק שלך
האיש שמסדר כל דבר הכל קטן עליו הכל פתיר אין דבר כזה אי אפשר, נסכת בנו ביטחון עם האישיות הקסומה וטובת לב איש משפחה כל כך מסור אוהב את התא המשפחתי שיצרתם בעל מושלם לסתיו אבא מושלם למיה באמת המילים קצרות מלתאר זאת ,היית איש צבא בכל רמח אבריו באמת אהבת את היצירה בצבא את העשיה את התרומה ואת כל זה עשית בגובהה העיניים עם יכולות לראות את כולם לתת להם מקום ובמה ,גם לאנשים השקופים לא לך היית נותן לכולם תשומת לב, מילה טובה,- לכולם !
זיו הלב המדמם שלנו זועק לשמיים ואומר לך עד כמה אנו אוהבים אותך ולסיום רק נבקש שמור על מיה וסתיו מלמעלה.... אומרים איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות .... אייה שלום איש יקר .
ראה עוד > >
25/10/2023
עידן ביטון חבר מהטירונות
דדו, אהוב ליבנו- עמוד התווך של הפטרול.
הלב בוכה ומסרב להאמין , מין כאב כזה שחודר לתוך העצמות.
מרגע ששמענו את רוע הגזרה על נפילתך במלחמה הארורה הזאת על הבית.
מיד התחלנו לשחזר את המפגש האחרון איתך , 48 שעות לפני שיצאת מביתך בפעם האחרונה ללא כל פחד- אל עבר התופת.
המפגש האחרון איתך ילווה אותנו לכל החיים , השמחה האדירה שהייתה על פנייך, הרגעים שנעתקה נשמתנו מרוב צחוק, ואהבה, הביחד, הסיפורים החוויות יהיו נצורים בליבנו לעד!
דאגת תמיד לכולם אין אחד בגדוד שלא הכיא ואהב אותך - את זיו דדו שלנו!
את הלב העצום שהיה לך!
את החיוך האין סופי שלא ירד לרגע מזיו פניך.
אהבת את החיים הטובים- גם בימים ההם שלנו יחד קו סופה- עוזה 082007 , עשרות מבצעים ורגעים נועזים ולפעמים שביזות איומה.
ידענו תמיד למצוא אצלך נחמה, איזו מילה שנונה שתזרוק ותחמם מיד את רוחנו.
דדו- דם שלנו , אני מבטיח לך כאן בשם כל מחזור אוגוסט 06, ומחלקת הפטרוך שלעולם לא נשכח אותך ושנדאג לחזק ולהיות משפחה אחת עבור סתיו, מיה , עודד ואביב.
תשמור עלינו ועל חיילנו מלמעלה. ה' יקום דמך!
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים לעד- אמן.
ראה עוד > >
25/10/2023
ראה עוד > >
גל חייט חבר ילדות
לעילוי נשמת רס״ב זיו דדו ז״ל
שנפל בהגנה על המולדת במלחמת חרבות ברזל
תשרי תשפד
דדו, חבר יקר שלנו
במשך כמעט 20 יום התפללנו כולנו וקיווינו שאתה חי ובריא ועל הדרך מערבב את המחבלים הטרוריסטים בני העוולה ודואג ליתר החטופים , אך לצערנו התבשרנו שהגרוע מכל קרה.
מי היה מאמין, לפני חודש חגגנו כולנו בחתונה שלי, והיום כולנו מלווים אותך בדרכך האחרונה.
כשהתקשרתי להזמין אותך, מייד אמרת לי ״חייט, שנים אני מחכה לשמוח בשמחתך, נראה לך שלא אגיע? גם בטוח תהיה פגישת מחזור של כולם, תגיד לעומר שהוא נהג תורן״
היה חשוב לך להגיע ולברך וגם אחריי יומיים דיברנו ואמרת שנהנת בארוע ושמחת לראות חברים ששנים רבות לא ראית.
מי העלה על דעתו שהארוע הזה יהיה מסיבת הפרידה שלנו ממך וזו הייתה הזכות שלנו להנות ביחד איתך.
הגעת אלינו בכיתה ה׳ , ילד יפה ושובב מהזן שלא הכרנו, לימים הבנו שמאחורי השובבות יתר עומד גם סיפור , אבל מהרגע הראשון נתת לנו להבין שהגיע כוכב חדש לשכבה, תמיד הקדמת את זמנך ואף פעם לא היה משעמם בסביבתך.
בחייך הבוגרים למרות הקשיים במוסדות הלימודיים ,נלחמת להתגייס לגולני, ללכת לקרבי, תקעת יתד בצבא, למדת, התפתחת הצטיינת בתפקידך , הכרת את סתיו אהבת חייך , שלימים תהיה אישתך, ולמעשה התרחקת מעפולה , מהבית. לנו החברים זה היה קשה, אף אחד לא אוהב שהחבר שלו רחוק ממנו, אבל במקרה שלך היינו תמימי דעים שזה לטובה, טוב לדדו בצבא, טוב לדדו במרכז ויש לו אישה טובה, טוב לו , טוב לנו.
לפני שנה וחצי איבדת את אימך ולמעשה התייתמת מהורייך בגיל צעיר, כמה צער המשפחה יכולה לשאת?
ביום האזכרה השנה לאימך ז״ל כתבת לי, ״תבוא
תראה משהו משמח את הלב״ - למחרת סיפרתי לך על חלום שחלמתי וכשנפגשנו אכן שמחנו לראות שסתיו ואתה מרחיבים את המשפחה ושמחנו שהמשפחה יוצרת חיים אחרי האובדן של אמא , לצערנו - מיה לא הספיקה להנות מהאבא הכי גבר בעולם, אבל אנחנו בטוחים שהיא תגדל לסיפורים על האבא הגיבור והמיוחד שלה.
-אפשר לספר סיפורים עלייך וחוויות איתך מכאן ועד הנצח
סיפורי אופניים אופנועים ורכבים, המרפסת ברחוב העליה, אורגן אורות, הטרמינל , החורבה , ורטיגו, יגור, חוף הסטודנטים, המשולש ,ימי עצמאות, לילות בכנרת, אילת, איה נאפה ועוד, כל מושג שאזכיר פה יעלה למישהו חיוך או סיפור שקשור בך.
דדו, אח אהוב, אומרים שהמוות זה חלק מדרכו של עולם, אבל הפרידה ממך, בדרך הזו, בכאב הזה, זה לא דרכו של עולם! לאף אדם לא מגיע למות ככה, בטח לא לך!
עם כל הקושי, נזכור לעולם את זיו פנייך עם החיוך הביישן, ונהיה דרוכים שאולי עוד רגע תכין לנו הפתעה ונבין שזה היה עוד תעלול אחד ממעשי הקונדס שלך.
דדו היקר ה׳ יקום דמך
וישלח כוחות ונחת לסתיו מיה ולכל המשפחה.
כואבים , אוהבים וכבר מתגעגעים, חברי הילדות שלך💔
ראה עוד > >
סתיו - האישה
הספד עלייה לקבר
אהוב שלי, כבר שבוע עבר מאז שבישרו לנו את הנורא מכל. הראש לא מצליח לעכל ובמקביל הלב שבור לרסיסים.
למרות שהגדוד שלך נמצא בלחימה כל כך הרבה אנשים שקשורים אליך באו לחלוק לך כבוד, חיילים קצינים ונגדים ששירתו לצידך, החברים והחברות המדהימים שלך ושלי, המשפחה שלנו ואפילו הורים לחיילים שלך שכרגע נמצאים במילואים ולא יכלו לבוא. כל כך הרבה אנשים שהשארת בהם חותם. כולם סיפרו איזה בנאדם מדהים וטהור היית, כמה חוויות הם צברו לצידך ואיך תמיד כשהיית בסביבה הם ידעו שהכל בשליטה.
לא הופתעתי מכל הסיפורים שסיפרו עליך כי ידעתי לאיזה גבר מדהים אני נשואה, אבל זה חידד לי את הידיעה שחיית חיים משמעותיים מלאים בעשייה ובשמחה ושלנצח תישאר בליבם של כל כך הרבה אנשים. אהוב שלי, התרגשתי לשמוע כמה היית גאה באוצר שלנו ואני מתנחמת בעובדה שזכית להכיר את ההרגשה של להיות אבא.
זיו שלי, המוח שלי לא מפסיק לחשוב מה היה קורה אם ולמה זה קרה דווקא לך, לבנאדם הכי מדהים שפגשתי בחיי, אבל אני יודעת שאתה כבר לא תחזור ושעכשיו אני זו שאצטרך לנווט את הספינה שעד לא מזמן ניווטנו יחד.
השבעה אמנם הסתיימה אבל ההתמודדות שלי עם האובדן שלך רק מתחילה. אני מבטיחה לך שעם הזמן אלמד להתעסק ביש ולא באין. בזכות שניתנה לי להיות אשתך ולחיות לצידך עשור, בחמישה חודשים שמיה זכתה לחיות עם אבא שלה, באהבה הגדולה שלנו, בשיחות הנפש, ברגעים המצחיקים, בחוויות ובטיולים ובעתיד המשותף שרצינו לבנות לעצמנו. בטוב שלך שהפצת לכל הסובבים אותך, ביכולת הנתינה העילאית שלך ובאישיות המדהימה שלך שעיצבה את האישיות של הקרובים שלך.
בעלי, אני רוצה שתדע שאני לא לבד ושכולם עוטפים אותי באהבה אינסופית. שום דבר לא ימלא את החור שנוצר לי בלב ואת הרגעים הקסומים שלנו יחד, אבל אני מבטיחה לקום על הרגליים בשבילך ולמען מיה שלנו. אני יעשה הכל כדי שהיא תגדל להיות ילדה מאושרת ושמחה שגאה באבא שלה הגיבור. אני אוהבת אותך כל כך בעלי שלי ומתגעגעת אליך בכל נשימה שלי.
ראה עוד > >
ניר בן דוד - אבא של סתיו האישה
זיו היקר
חלפו להם 7 ימים מרגע קבלת ההודעה המרה על הנורא מכל, והזמן עצר מלכת ,
אנו בסוג של חלום רע , בסוג של חוויה חוץ גופית, לצערנו שלא תסתיים, ובכל פעם שזו ההבנה אנו מחסירים פעימה ואין לנו אוויר בריאות והלב לא מצליח לתפקד תעוקת נשימה קוראים לזה ,
הגעגוע כל כך קשה החוסר כל כך עמוק
שלא ברור איך נצליח להמשיך לתפקד כך בלעדיך ,
זיו אם יש לך יכולת לצפות בנו מהמרומים בטח אתה רואה את האהבה הגדולה שקיבלת פשוט לא יאמן- חברים מהעבר ומהווה, משפחה קרובה ורחוקה- חיילים בעבר וחיילים חברים שמשרתים איתך לאורך השנים , לכולם היה חשוב להיות חלק, לתרום להביע את אהבתם והערכתם לאדם המיוחד שהכירו , לחלוק איזה דרך עשיתם ביחד חלקם בחרו לספר על ההשפעה העצומה שלך על המשך חייהם איזה עוגן היית עבורם,
וגם אנחנו שמכירים אותך מקרוב השתהנו לנוכח הסיפורים הרבים ואהבה העצומה שקיבלת ולא תאמין ,אפילו אנשים זרים שלא מכירים אותך כלל ,הגיעו לשבעה לחלוק כבוד , גופים מכל קצוות הארץ בחרו לתרום ובכמויות , ואין זה מקרה אישיותך המיוחדת הלב הענק יכולת הנתינה ללא שאלות טוב הלב שלך אין לי ספק שזו דרכו של היקום לומר לך זיו דדו אנו יודעים איזה אדם מיוחד היית ,
זיו גם ברגעים קשים אלו אני רוצה להבטיח לך שאנו ננסה ואני מאמין שגם נצליח לאסוף את השברים או יותר נכון רסיסי ליבנו ,כדי לתת כח לסתיו לחנך את ביתך מיה בחדוות החיים שכל כך אפיינה אותך ,תמיד נע קדימה ממוקד מטרה עם חוש הומור וחיוך על הפנים לכן נשתדל לשמר למיה את החיוך המיוחד שלה כולה קרן אור קטנה גדולה, אני בטוח שלוא יכלנו לשאול אותך זו הייתה משאלתך לראות את סתיו ומיה מאושרות,
לכן לצד הכאב והגעגוע והזכרונות הקסומים נעשה הכל להגשים את רצונך גם אם זה ייקח קצת זמן אנחנו חיים מדקה לדקה משעה לשעה אבל בסוף נצליח ,
ותודה לך איש יקר על שלימדת אותנו מהי אהבת חינם דמותך ואישיותך חרוטים בליבנו לעד.... באמת שאין עוד אנשים כמוך , מתגעגעים!!!
ראה עוד > >
סתיו- האישה
גילוי מצבה
אהוב שלי, עברו כבר 30 ימים מאז שקברנו אותך, אבל לי זה מרגיש כאילו הזמן עצר מלכת ב- 7.10.
אני עוד לא מעכלת עד הסוף שאתה כבר לא איתנו, לפעמים אני מדמיינת שאתה הולך להופיע עוד שניה בדלת עם החיוך והעיניים הטהורות שלך, ואז אני חוזרת למציאות הנוראית ונשברת.
הסיפורים עליך ועל הבנאדם המדהים שהיית מגיעים כל הזמן, והחברים שלנו והמשפחה דואגים להנציח אותך בכל דרך. זה רק מוכיח כמה מיוחד היית ואיזו זכות נפלה בחלקנו שהיית חלק מהחיים שלנו.
אין לי מילים לתאר כמה החוסר שלך מורגש בכל דקה ביום, הכאב בלב בלתי נסבל ויש לי ריקנות בגוף שאף אחד לא יכול למלא. כל שניה ביום אני חושבת עליך, על החיים המאושרים שהיו לנו ועל העתיד המשותף שכבר לא יהיה לנו.
בעשר שנים שהיינו יחד התפתחנו, התבגרנו, בנינו את עצמנו יחד, לא נתנו לשום דבר לשבור אותנו וכל דבר שעמד בדרכנו רק חיזק את הזוגיות שלנו יותר. תמיד הסתפקנו במה שיש ובמקביל היו לנו מלא שאיפות להתקדם בחיים. האהבה שלנו רק התעצמה עם השנים והפכנו לאחד. הזוגיות איתך והחיים לצידך היו כל מה שחלמתי עליו.
אני עוד אספר למיה רבות עליך אבל כבר מעכשיו אני דואגת שהיא תדע כמה אמא ואבא אוהבים אותה ותמיד שם בשבילה. גם בחיסון שעשתה שבוע שעבר הרגשתי ששמרת עליה מלמעלה ודאגת שלא יכאב לה יותר מידי.
כבר עכשיו רואים שיש לה את האופי שלך, אם זה בשמחת חיים שלה, באנרגיות הבלתי נגמרות שלה, ובחוזק שלה, שגם כשהיא חולה היא סובלת בשקט בדיוק כמוך.
אני מזכירה לעצמי כל יום שמיה היא פרי אהבתנו, וכמה שאני שבורה מבפנים אני חייבת לאסוף כוחות בשבילה. אני יודעת שזה מה שהיית רוצה ואני מבטיחה שזה יקרה, לא יודעת איך או מתי אבל זה יקרה, מיה תהיה מאושרת ותדע כמה אבא שלה אהב והעריץ אותה.
אהוב שלי, היית אחד למיליון ובמשך כל השנים שלנו יחד הרגשתי שזכיתי בלוטו. הזכרונות הטובים שלנו, החוויות שצברנו והבעל והאבא המושלם שהיית יהיו נצורים בליבי לעד. אני אוהבת אותך כל כך בעלי שלי, שלך לנצח אשתך ❤️❤️
ראה עוד > >
ניר בן דוד אבא של סתיו האישה
הספד 30 זיו
זיווש היקר
החיים שלנו נעצרו ב07/10
חלפו להם עוד 17 יום וקיבלנו את הבשורה הקשה מכל , מאז חלפו להם 30 ימים נוספים
אבל השעון ממאן להתקדם , יש לנו תקווה שאולי אם נעצום אם העיניים ונפתח אותם שוב, נחזור ל06/10 וכך נחזיר אותך לחיים .
זה לא ייקרה .
הגעגוע הוא בל יתואר- כמעט עד בילתי ניתן להכלה ,
הלב עם פצע פעור, שלא מפסיק לדמם ומסרב להאמין שאכן זוהי המציאות הכואבת שתלווה אותנו מפה והלאה ,
ולא ,הזמן אינו מקהה את הכאב הצער והגעגוע .
בהגדרת השם זיו רשום : ואני מצטט:
- הדר, הוד, יופי.
תכונות אופי לאנשים בשם זיו המשך ציטוט- מתאפיינים ברצון המתמיד לחדש ולשנות בקצב מהיר מהסובבים אותם מבלי שיתעייפו מן המרדף. מתאפיינים באינטליגנציה גבוהה במיוחד, בחוש הומור, ובכישוריהם החברתיים הייחודיים.
הספונטניות והעניין הרב שמגלים בהם כל הסובבים אותם הופכים אותם למוקד משיכה ,
ולפי הנומרולוגיה זיו מסמל = משמעת עצמית גבוהה, יציבות, משפחתיות, דייקנות, סדר ושיטות ארגון. עצמאי, אוהב שינויים, רעיוניסט ודייקן.
סוף ציטוט,
זיו נראה שהם כאילו נפגשו איתך והטיבו לתאר איזה אדם מיוחד היית, באמת מיוחד ,
חבר אמת שנכנס לכל כך הרבה לבבות ,
כמות התמיכה החיבוקים והאהבה שאנו מקבלים מהמשפחה מהחברים, החברות, ובעצם כמעט כל מי שהכיר אותך היא בלתי נתפסת- ביחס ישיר למי שהיית.
ואיך אומרים לי החברים זה המעט שאנו יכולים לעשות בשביל דדו. והם עושים -כולם עושים .
עבורנו זיו היית עולם ומלואו אישיות ענקית איש צנוע ועניו , בשקט שלך לימדת אותנו אהבת חינם מהי ,
היית איש משפחה מדהים בעל מהחלומות לסתיו ואבא מהסרטים למיה , הצלחת בכל יום להעניק אהבה תמיכה עניין ושמחה - נסכת בהן שקט ובטחון ובאמת הפכת אותן למאושרות ,
זיו אני יכול להבטיח לך שננסה בכל כוחנו ונזדקק לכולו , להמשיך בחיים כמו שהיית רוצה בשביל סתיו ובשביל מיה להמשיך את החיוך של הקסם הזה שיצרתם מלאת אנרגיות אוהבת אדם , נעשה זאת לצד הזיכרון התמידי איזה אבא מיוחד במינו היה לה , לעולם תהיה חלק מאיתנו ומהווית החיים שתלווה אותנו.
אסיים בכמה שורות מהשיר "בגליל בתל חי" של עופרה חזה :
"בכל מקום ובכל רגע
תזכרו אותי,
כי נלחמתי וגם נפלתי
בעד מולדתי."
היי שלום איש יקר
אוהבים אותך ומתגעגעים בלי סוף.
ראה עוד > >
סתיו - האישה
הלוויה שניה של זיו
אהוב שלי, הנה אנחנו שוב פה כדי לחלוק לך כבוד אחרון. מה7.10 עברנו סיוט מתמשך שלא נגמר, לצד האבל שלנו על שאיבדנו אותך היינו צריכים להילחם במקביל להחזרת גופתך. ההתמודדות הייתה כל כך קשה ובשלב מסוים איבדתי תקווה. היום יש לי טיפה נחת שסוף סוף הגעת לקבר ישראל כמו שמגיע לך.
הרבה פעמים שאלתי את עצמי איך אני אצליח אחרי ה- 7.10 לאהוב ולהעריץ את צהל כמו שאתה הערצת. צהל היה הבית השני שלך, הנשמה שלך וחלק גדול ממי שאתה. רציתי כל כך להשריש את זה במיה אבל לא הייתי מסוגלת אחרי שאיבדתי את האמון באותו יום ארור. בהשבת גופתך, משהו השתנה, צהל החזיר לי את האמון בו. הוא לא ויתר עליך ועשה הכל כדי שתחזור אלינו, להעניק לך את הכבוד האחרון שהגיע לך אחרי שנתת 18 שנים מחייך לצבא. עכשיו יהיה לי ולמיה קבר לבכות עליו ויהיה לנו את הנחת שאתה נמצא במדינה שלך שכל כך אהבת.
אהוב שלי, החלטתי שהמינימום שאני יכולה לעשות זה להנציח אותך ולהפיץ לכולם מי היית. אני ואבא התראיינו בערוצי התקשורת כדי לספר איזה בנאדם מדהים היית. השליחות שבערה בך, הרצון לעזור לחיילים ולגדוד שלך והמסירות שלך, חייבים להישמע. תמיד היית הראשון לעזור, תמיד היית בצד שנותן ומעניק וככה גם סיימת את חייך. אתה גיבור ישראל וכולם צריכים לדעת את זה.
בעלי שלי, הימים עוברים והחור העמוק שיש לי בלב רק גדל. אתה חסר לי בכל דקה, בכל נשימה. אני נזכרת בביחד שלנו ומנסה לאחוז בו בכל כוחי כדי שייתן לי כוחות להמשך. כואב לי כל כך על העתיד שנגדע לנו באמצע החיים, ועל הדברים הקטנים שאתה מפספס. מיה נכנסה השבוע לגן, ואני רק חושבת על זה שאם היית פה, בטח היית מחזיק לי את היד ומרגיע אותי שהכל יהיה בסדר. תמיד היית משדר לי ביטחון בעוצמות שלך. כל התמודדות כזו בלעדיך כל כך קשה, אבל אני רוצה להאמין שאתה מסתכל עלינו מלמעלה וגאה במיה שלנו.
אהוב שלי, רק אני ואתה יודעים איזו אהבה גדולה הייתה לנו, אהבה של פעם בחיים. היית כל עולמי, החבר הכי טוב שלי, החצי השני שלי. היינו קשורים בנפש, הבנו אחד את השניה דרך העיניים גם מבלי לדבר. הלוואי והייתי יכולה לתת לך חיבוק ונשיקה אחרונים רק כדי להרגיש אותך שוב.
אני מבטיחה לך שמיה תגדל על האהבה שלנו ותתחנך על כל הערכים שלך, על טוב הלב שלך, על נתינה ועזרה לזולת, על מסירות וחריצות ועל אהבת חינם. היא תתגאה בך כל כך כמו שאני גאה בך.
אהבה שלי, אתה סוף סוף יכול לנוח בקבר שלך. עוד לא מצאתי את הדרך לחיות כשאתה לא לצידי אבל בסוף אני אצליח, בשביל מיה שלנו. אני רק מבקשת שתשלח לי כוחות ושתשמור עלינו מלמעלה. אוהבת אותך כל כך אהוב ליבי ואוהב אותך עד סוף ימיי.
תנוח על משכבך בשלום אהוב שלי.
ראה עוד > >
ניר בן דוד אבא של סתיו האישה
ראה עוד > >
יונית סלוצקי
זיו דדו גיבור ישראל
בהלוויה הראשונה הבטחתי אם תחזור אלינו אני אנסה להיות מסוגלת להספיד אותך, והנה אתה כאן איתנו , הגעת למנוחת עולמים.
זיו חבר יקר שלנו כבר חודשיים שהלב שבור ומתקשה לעכל שאתה לא איתנו יותר.
ב-17 הימים הראשונים, הפכנו כל אבן, פתחתנו חמ"ל , והגענו למידע שהשאיר לנו תקווה וכל כך קיוונו למצוא אותך.
ואז קיבלנו את ההודעה שנפלת חלל, גיבור ישראל , אין מילים אחרות, משהו בנו לא השלים עם זה ולא הסכים לקבל את זה וכאשר הבנו שזה סופי, ניסינו להדחיק קצת, ניסנו לקוות לנס גדול עד הרגע האחרון.
כל הלילה ישבתי ועברתי על כל ההודעות והתמונות שלנו יחד, כל החוויות, כל הרגעים היפים, כל רגע איתך היה חוויה, היית מלא שמחת חיים, כולך רק טוב.
זיו היית איש משפחה, בעל מושלם ואבא מדהים , מסור, חרוץ, הייתה לך חוכמת חיים שאין להרבה אנשים.
שבוע לפני שהנורא מכל קרה, והארורים לקחו לנו אותך ככה באמצע החיים, היינו יחד באילת וחגגנו את החיים, משהו בסופ"ש הזה היה כל כך מיוחד, היית מאושר לצד סתוי שלך, לא נשכח את אותה המסיבה , השתחררת, רקדת, היית בעננים, לא רצית ללכת.
הורדת נעליים ורק רצית להמשיך לרקוד, כי זה היית , חגגת כל רגע.
זיו שלנו, תכננו לגדל ביחד את הילדים, היינו מחכים שתגיע מהצבא כדי שנוכל להיפגש ולעשות ערבים, כמו שרק אתה יןדע.
לכל מקום שהיית מגיע, היית יודע להתחבר, כולם מכירים את דדו, וגם מי שלא , היה נכבש בקסמיך.
זיו היה אדם צנוע, מלא נתינה, ידע לזהות את החלש, לקחת אותו כפרויקט, החיילים מצטטים שהיית האבא השני שלהם , שבזכותך הם מי שהם היום , וזה רק מחזק את מה שכבר ידענו.
התייחסת לכל אחד בגובה העיניים , קראת את הנשמה של בני האדם.
זיו היית אדם פשוט, מעריך את הדברים הקטנים.
לא נשכח את הטיול שלנו לארה"ב , שכל חוויה שם חקוקה לנו בזיכרון , גם שעמדנו בפני סערה בקוזמל, ידעת להציל את המצב ולחייך.
והנה בבית שלך בגדוד שלך , במדינה שכל כך אהבת, סיימת את חייך בטרם עת.
זיו כל רגע איתך היה חוויה, מאז מותך שמענו כל כך הרבה סיפורים מהחברים, החיילים, המשפחה ואפילו מהשכנים שרק חידדו לנו כמה בן אדם טוב היית.
זיו תודה על הזכות להיות חברים שלך, התגאנו בחברות איתך, זכינו להיות קרובים אליך ולצבור את כל החוויות שילוו אותנו לכל חיינו.
אני מבטיחה לך זיו שננסה בשבילך, בשביל סתיוי ומיוש להיות חזקים, אנחנו נעצום עיניים ונראה אותך מחייך עם בקבוק קורונה ביד, ובבוקסה על ווליום גבוה . כי ככה היית רוצה שנזכור אותך.
היום הנר האחרון ל חנוכה , אומנם הנס שכל כך קיוונו שיקרה לא קרה, אבל גיבורים הביאו אותך לקבורת ישראל כמו שמגיע לגיבור כמוך.
כמו שמגיע למשפחה שלך - לסתיו האישה הלביאה שלך, למיה הילדה בדמותך שלא מפסיקה לחייך בדיוק כמוך, נספר לה כמה אבא שלה היה גיבור .
נמשיך את הדרך שלך , את המורשת שלך , מבטיחים לך לנסות להיות טובים כמעט כמוך.
לשמור ולהיות לציד סתיו ומיוש, עד סוף ימינו נזכור אותך, תודה על מה שהיית עבורנו, עכשיו אתה בבית בישראל שכל כך אהבת, תנוח על משכבך בשלום, תשמור על סתיו ומיש ותיתן להם כוחות .
אוהבים אותך חבר יקר
ראה עוד > >
01/05/2024
סתיו האישה
ערב הנצחה לזיו 01.05.24
קשה לספר על זיו בלשון עבר או בכלל להשלים עם זה שזיו לא פה. אבל הדרך להנציח אותו מבחינתי היא לדבר עליו ועל מי שהוא היה ולהפיץ את האישיות המדהימה שלו.
זיו היה בנאדם כל כך מיוחד, הכי מיוחד שהכרתי. אבא שלו נפטר כשהוא היה קטן ובגיל צעיר העולם שהוא הכיר השתנה מקצה לקצה, אבל במקום ליפול הוא הרים את עצמו הכי גבוה שאפשר.
הוא הפך להיות בנאדם עצמאי שמציב לעצמו מטרות ומגשים אותן. כל מכשול שהיה נקרה בדרכו הוא היה צולח.
בזכות הנחישות שלו והחוזק שלו ובזכות זה שהוא לא ויתר לעצמו בחיים, הוא הפך להיות דמות להערצה בעיני רבים כל כך.
הוא נלחם להתגייס לגולני, היה לוחם קרבי ובהמשך נגד לוגיסטיקה בקבע ומנהל עבודה לוגיסטיקה.
בכל תפקיד שלו הוא נתן את הלב והנשמה שלו ולא במקרה הוא קיבל כל כך הרבה הצטיינויות לכל אורך השירות שלו.
הצבא היה הבית השני שלו, הוא הלך לעבודה בשמחה ובתחושה של שליחות והגשמה עצמית.
הוא התייחס לחיילים שלו כמו הילדים שלו, היה לו אכפת שכל חייל יקבל את כל המענה הלוגיסטי שהוא צריך ולא כי הוא היה חייב לעשות את זה במסגרת התפקיד שלו אלא כי באמת היה חשוב לו, לדאוג לאנשים שלו, לגדוד שלו, לחיילים שלו.
ככה הוא התנהל כל השירות שלו וככה הוא התנהל גם ב- 7.10. אני כל הזמן משחזרת את היום הארור הזה ומנסה לחשוב איך הייתי עוצרת את זיו מלצאת מהבית. אבל עמוק בפנים אני יודעת שזה לא היה עוזר, כי זיו היה יוצא לעזור לגדוד שלו, לא משנה מה.
זיו תמיד היה מקבל אליו את החיילים המתמרדים, ותמיד הייתי שואלת אותו למה דווקא אותם? והוא אמר לי שחשוב לו לעזור לחיילים האלה. הוא היה מדבר איתם בגובה העיניים, מבין אותם ומצליח לרתום אותם למשימות ולעזור להם להסתגל למערכת הצבאית.
זיו היה הבנאדם הכי חזק שהכרתי, הוא נתן ביטחון לכל הסובבים שלו ואיתו הכל הרגיש אפשרי. הוא היה הבנאדם שאליו היו פונים כשצריך עזרה בלסדר משהו, בלתקן משהו, בלהרכיב משהו. בקיצור לזיו היו פונים כמעט לכל דבר.
הוא תמיד חשב על האחר לפני שהוא חשב על עצמו וזה גרם לאנשים ללכת אחריו בעיניים עצומות. אם זה החיילים בגדוד, החברים או המשפחה.
זיו היה מהאנשים שלא מודעים לכמה הם טובים. היה בו טוב לב מתפרץ ואהבת חינם וכל מי שהכיר אותו התאהב בו בשניות. הוא תמיד היה עם שמחת חיים וחווה את החיים במלוא עוצמתם.
אני וזיו היינו ביחד 10 שנים ועברנו הרבה בשנים האלו, השגנו הכל בכוחות עצמנו ובכל קושי שחווינו, זיו היה שם להזכיר לי שאנחנו נעבור את הכל יחד. הזוגיות שלנו רק התחזקה לאורך השנים והערכנו כל רגע שהיה לנו יחד. הוא היה החבר הכי טוב שלי והשותף הכי טוב שלי לחיים. ידעתי בכל התקופה שלנו ביחד שזכיתי, כי אין עוד אנשים כמו זיו.
כשמיה נולדה גיליתי שהוא גם האבא הכי מדהים שיש. הוא היה מעורב בחיים של מיה ב- 200% ולמרות שהתפקיד שלו בצבא היה תובעני והוא לא חזר כל יום הביתה, הוא דאג להיות שם בשבילנו ולהיות נוכח בחיים של מיה.
בסוף, ההסתכלות שלנו על החיים היא בחירה, אנחנו בוחרים איך נחיה פה בזמן שיש לנו. וזיו תמיד בחר להתמקד בעיקר ולא בטפל, הוא בחר להתמקד בחוזקות ולא בחולשות, הוא למד להסתכל על מה שיש לו ולא על מה שאין לו, והוא היה מאושר בזכות האנשים סביבו ולא בזכות דברים חומריים. הוא לא שאף להיות מושלם, הוא שאף להיות שלם. אלו הערכים שאני אחנך את מיה שלנו על פיהם.
זיו כבר לא פה, אבל הרוח שלו תמיד תישאר בכל מי שהכיר אותו. ובכל פעם שאני נשברת אני מזכירה לעצמי שאם זיו ניצח את החיים אני ומיה ננצח אותם גם. הוא תמיד ילווה אותנו בחיים והוא לנצח יישאר אהבת חיי והאבא המדהים של מיה.
ראה עוד > >
01/05/2024
ניר בן דוד אבא של סתיו האישה
ערב הנצחה זיו דדו
קודם כל ברצוני להודות ל:
מפקד מרכז הובלה - אמיל אזרן
מג"ד - מאיר חמו
סמג"ד - ולדימיר קנטור
כלל הממ"ים של הגדוד.ומפקדי מרכז הובלה שטרחו ועמלו קשה כדי שהערב הזה יצא לפועל ויכבד את זכרו של זיו.
רוצה לספר שתי סיפורים
קצרים שינסו להמחיש טפח קטן מזיו -
#הראשון : ביום קיץ חם נפשה המשפחה בסחנה ולא היה מקום מוצל זיו וסתיו רק התחילו לצאת אידית אמא של סתיו (לאלו שלא מכירים ) התקשרה לזיו ושאלה אם יש לו אוהל קטן להביא לנו , אמר שכן ותוך דקות נחת עם אוהל ענק שהספיק לכל המשפחה ואף יותר והרכיב לנו אותו , אפילו לא נשאר והמשיך לדרכו , זו היתה הפעם הראשונה שרב המשפחה הכירה את זיו לראשונה .
הרתמות תוך שניות היכולת למצוא פתרונות הלב הענק עם נתינה אין סופית והכל כאילו קל ללא מאמץ .
# מקרה נוסף בערך לפני כשנה זיו וסתיו היו מוזמנים אלינו לארוחת שישי לפתע הופיע אצלי בווטס אפ של הבניין המשותף הודעה כי ישנה הצפה קשה בחדר המדרגות שמאיימת להציף את חדר המעליות והחניון ,ללא היסוס עם בגדי שישי תוך שניות זיו מצטרף לצוות הדיירים המצומצם בעבודה עם מגבים תופס פיקוד בניהול פינוי הביוב שעלה על גדותיו במשך כשעתיים עד שהגיע משאית הביוב .
שוב נתינה אין סופית לא חושב על עצמו שתהרס לו ארוחת השבת ולהשאר עם הריח הלא נעים קודם כל לעזור, לפתור את הבעיה, מה הפלא שאחכ גם הדיירות בבניין מיד התאהבו בו( גיל ממוצע 70-80) וכל פעם שראו את סבא רוני הפליאו בשבחו של זיו ועד היום זוכרים לו את ההרתמות האצילית לעזרה .
אבל זיו היה גם הרבה מעבר לכך זיו ניחן בשקט פנימי ששידר עוצמה וכי כל בעיה פתירה וניתן לסמוך עליו זה הקרין גם על הסובבים אותו שזיו בשטח יש רוגע,
הייחוד שלו לראות את הטוב בכל אדם ,ולא סתם אנו חוזרים ואומרים אהבת חינם, הוא ידע להסתדר עם כולם לדבר עם כולם בגובה העניים , הבין את נפש האדם באשר היא, ידע לגעת בלבבות האנשים כי הוא פתח בפניהם את ליבו, וכל זאת כאשר הוא מציב לעצמו ולחיילים שאיתו את הרף הכי גבוהה למצוינות הכי מקצועי ללא פשרות ותעודות ההצטיינות לאורך השנים יעידו זאת, , אבל כמו שהוא נתן את ליבו לאחרים זאת לא הייתה שאלה גם הם היו מחוייבים לו ומרצון ב100 אחוז,
לא סתם ישנם כיום חיילים שהעידו שזיו הוא הדמות הכי משמעותית עבורם כי הוא צייד אותם בכלים לחיים, חלקם חיילים שלא כל כך מצאו את מקומם במסגרת הצבאית והודות להכוונה של זיו התאפסו על עצמם להמשך החיים.
זיו היה חבר אמת
זיו היה בן ואח מושלם
זיו היה היה בעל למופת
זיו היה אבא מושלם למיה
זיו היה אדם אמיתי שפיו וליבו שווים הם
רוצה לומר משהו נוסף ב07/10 היה שבר גדול בשבילנו עם הצבא שזיו כל כך אהב כל חייו, הרגשנו שלא נעשה מספיק כדי לשמור
ראה עוד > >
01/05/2024
מאיר אוחיון המגד של זיו
הספד לזכרו של רס"ב זיו דדו ז"ל מפיו של סא"ל מאיר אוחיון מפקד הגדוד.
דדו, הלב של הגדוד, דדו, האיש שכולם אוהבים, דדו, הבעל של סתיו ואבא של מיה, דדו הגיבור של כולנו.
בבוקר האסון 7.10.23, גדוד 51 לחם בכל מוקדי הגזרה הגדודית היכן שהמרצחים פגשו את לוחמי הגדוד- הוכרעו, הגדוד הרג עשרות רבות של מחבלים, אף מוצב ממוצבי הגדוד לא נכבש, הצלחנו להגן ולעכב את התקפתם על המון יישובים.
למרות תנאי הפתיחה הצלחה מועטה זו התאפשרה בזכות מפקדים ולוחמים גיבורים ובזכות דדו כי הרי 51 זו דדו ודדו זה 51.
ככה כבל מעל 17 שנה. דדו היה הפנים היפות של הגדוד- "הלב הפועם". מאז ימי התמימות בפלוגה א' בבא'ח גולני בה דדו היה ה'כוכב' דרך המצבעים בעזה ועד להובלה של מחלקת הלוגיסטיקה להיותה המחלקה הכי טובה בצה"ל.
מעל הכל דדו היה מפקד! יש חייל מורכב בגדוד- אין בעיה- לדדו.. והקסם של מושרה והחייל הופך למצטיין, ככה עשרות חיילים לאורך השנים, יש מורכבות עם נגדים- אין בעיה, דדו תלחש להוא ותסדר את הזה- והכל מסתדר, דדו יש לי חלום- להביא לכל הגדוד אמל'ח שבלתי ניתן להשיג ואין במלאי ואין תקציב- אין בעיה דדו מגשים לנו את החלומות, דדו היה איש של מעשים ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.
אחי, אני זוכר כמה מסירות ואהבה הייתה בך כלפי הלוחמים- "דדו תביא לי לשפוט את אלה שמאבדים ציוד- עזוב אח אני משלים להם".
איך לקראת ביקורת כשירות הייתי מגיע אליך ב4:00 לפנות בוקר, כוס קפה וסיגריה "אבל דדו אתה גומר את הנגדים, למה עד השעות האלה", "אין מה לעשות אוחיון- שיהיו חזקים עד שנסיים אל תדאג".
והם הולכים שבי אחרייך ונשארים בישרות רק בזכותך- בסיום הביקורת ברור שהמחלקה סיימה במקום הראשון בפיקוד.
בבוקר ה7.10.23 חייגתי אליך, הפעלנו פקודת חירום יש מלחמה! צריך לחלק תחמושת וציוד לוגיסטי- דדו המפקד הלוחם לא היסס ושעט דרומה למול אויב שפל שארב בצירים , דדו המפקד הלוחם חשב רק על המשימה ואפילו עם חוש ההומור החד שלו הפסיק להתלוצץ עם שאר הנגדים בדרכו דרומה שם נפל. תדע אחי אנשייך השלימו את המשימה ותפקדו בצורה מעוררת השראה בכל ימי הלחימה וגם כעת בהכרנות.
דדו אחי, הלב כואב- כואב מאוד. המורשת שלך השפיעה על אלפי לוחמים במרוצת השנים, ותמשיך להשפיע על המאות שכעת עושים ככל שביכולתם בכדי להתכונן לקראת התמרון והשמדת ארגון החמאס.
אני מבטיח לכם שמשפחות השכול של גדוד 51 שאיבד 28 לוחמים מפרוץ המלחמה- אנחנו נעמוד במשימה- תהיה קשה ככל שתהיה! אין לנו ברירה , אין לנו ארץ אחרת.
מכאן אני רוצה לשלוח תנחומים והשתתפות באבל הכבד לכל השפחות הנופלים והחלמה מהירה לפצועים.
נסיים את משימתנו ונגיע לעמוד לצידכם- דעו דבר אחד כולם נפלו כגיבורים תוך כדי לחימה- כולם! היו גאים בבנים!
דדו אחי, נוח על משכבך בשלום.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.
אוחיון
ראה עוד > >
דרור אפוטה
הכרתי את זיו בשנת 2019 כשנכנסתי לתפקד בתור קצין רכב בגדוד.
זיו ביב חבר אמת, לוחם, מקצוען, בתחום הלוגיסטיקה והלב של הגדוד.
ראה עוד > >
אלכסיי קיבא
דדו היה איזשהי דמות אבהית כזרת בתוך הגדוד. דדו גידל גידל אותי והיה שנים בגדוד, כולם עברו דרכו. הוא היה איש עם נשמה ענקית ועם לב ענק, זה התבטא בנתינה האינסופית שלו, הוא היה יכול לפתוח את הלוגיסטיקה גם בשתיים בלילה , בשביל החיילים רק כדי שלא יחסר להם כלום, גם אם היית מתקשר שהוא כבר ישן, הוא היה נותן מענה.
חוויה משמעותית מהתקופה שהייתי מ"מ:
הייתי צעיר ולא היה לי מושג בכלום , והראשון שנפלתי עליו הה=יה על דדו, אמרתי לו בוא נשב רגע קפה וסיגריה , תסביר לי מה קרה בגדוד.
אף אחד לא שם עלי בתור מ"מ צעיר והא ישב איתי והסביר לי הכל באמצע יום עבודה: מה זה גדוד, מה זה נהלים בגדוד, מה אני צריך לדעת בגדוד. לי בתור מ"מ שלא הגיע מתוך הגדוד, זה היה אחד הדברים המשמעותיים שעזרו לי ונתנו לי כלים.
הערכתי את הדרך שהוא עשה את זה, ואת כמה שהוא היה מוכן לתרום מהזמן שלו כדי להשקיע ולדבר איתי על זה וכמו במקרה הזה, ככה גם התבטאה הנתינה שלו והלב הרחב שלו כלפי כולם.
ראה עוד > >
מאור אברהם
שנינו נגדים בגדוד.
הוא היה אדם מאוד מסודר, מאורגן ומדוקדק.
הוא ידע איך הדברים מתנהלים ואיך הוא רצה לנהל את הדברים.
כשאני הגעתי לגדוד הוא כבר סידר הכל כדי שאני אחתום על הציוד שלי בצורה מאוד מסודרת ודאג לי לכל המעטפת כדי שאוכל להיכנס לגדוד בצורה לוגיסטית טובה ובצורה שהכל יהיה מאורגן לי כמו שצריך.
אחרי זה הכרתי את האיש משפחה שהוא.
אני זוכר ששאלתי אותו פעם אחת למה הוא לך הולך ללמוד, הוא סיפר לי מאיפה הוא הגיע, מבית שבו אחד ההורים נפטר בגיל צעיר וכמה שהוא היה שם בשביל המשפחה שלו גם אם זה בא על חשבונו, ברגע אחד גיליתי אדם אחר ממה שאנחנו חווים בגדוד.
אני זכיתי להכיר את זיו קצת יותר משאר האנשים בגדוד. הוא היה אדם מסור במלאת האחוזים ועם זאת עשה הכל בהרבה הומור.
הוא ידע להכיל את האנשים שנכנסים לגדוד ונמצאים בגדוד בצורה מאוד משפחתית.
אני ראיתי כמה שהוא דאג לכל אדם ואדם פה בגדוד גם אם זה דרש המון מאמצים מצידו.
הכל אצלו נבע מתוך דאגה לפרט.
ראה עוד > >
בניה שרבטוב
את זיו הכרתי בפעם הראשונה במעבר לקו חברון בזמן חזרת הפלוגה המסייעת לגדוד 51 מ-82.
זו הייתי תקופה קשוחה מבחינת ציוד ואמצעיים בגלל שהיינו תחת גדוד 82 והרגשנו שאין מענה אמיתי.
כשחזרנו לגדוד, זיו קיבל אותנו בזרועות פתוחות, ואמר שחיכה שנגיע כבר מאז שהתחילו הדיבורים על חזרה.
הוא דאג לנו להשלמת פערי רכש, ולמצוא דברים שאין יותר בצה"ל, הוא התאמץ עבורנו כל כך רבה ברגע בהגענו.
הוא ממש שמח לשמוע שאי גר קרוב למוצב ואמר לי שאני חייב להזמין אותו לשבת אצלנו למנגל בבית.
לצערי לאור העומס במשימות לא הסתדר לנו לשבת וזה נדחה מפעם לפעם עד שזו הפכה להיות הבדיחה הקבועה שלנו.
לקראת העזיבה שלי הסתבכתי באיזה מקרה עם לוחמים, זיו ניגש אלי ואמר לי , בניה תסמוך עליי , יהיה בסדר, אני מבין אותך ואני איתך במה שצריך, באותם רגעים זה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע.
בזכות אנשים כמו זיו , הגדוד היה איך שהיה נראה, מעבר לציוד , הוא כל פעם הוכיח מחדש איך הדברים צריכים לעבוד ושבר כל סטיגמה על נגדים בצבא.
כל פעם כשהייתי נכנס למשרד הנייד שלו, הוא היה מקבל אותי ואת כולם בזרועות פתוחות ותמיד נכון לעזור ולץפור בעיות, תמיד עם ראש גדול, שואף למצוינות ומעשיר את כל הגדוד בניסיון שלו.
אחד הדברים שאני הכי מצטער עליהם הוא שלא הייתי איתו ברגעים האחרונים, שלא עזרתי לו, שלא נתתי לו יד או הגנתי עליו.
מצטער שהבדיחה על המנגל נשארה בגדר בדיחה שלא התממשה.
זיו נתגעגע אלייך.
ראה עוד > >
יובל בן שלומי מ"פ מסייעת
דדו,
האהבה שלך לחיילים ולגדוד זה משהו שילך איתי לכל מקום.
אתה גילמת בתוכך את האמירה ש'הבן אדם עושה את התפקיד'.
היית הגדוד והגדוד היה אתה.
היית לך יכולת לגעת בלב של האנשים וזה הופך את החוסר להרבה יותר נוכח.
ברגע ששמעת מה קורה, קפצת ויצאת לדרך..
כזה היית
ראה עוד > >
שי קריאף
דדו היה בשבילי נקודת אור ושקט, מקום הבריחה שלי בגדוד וחבר טוב.
היכולת שלו להקשיב ולתת פתרונות וליישב את דעתי כמעט בכל נושא שדיברנו עליו יחד עם אהבת אדם ועשיית טוב הפכו אותו לאישיות שפוגשים פעם בחיים.
חודש אחרי שנכנסתי לגדוד ישבנו כמה חברים אצלו במשרד ולפני שיצאנו הוא הסתכל עלי ואמר לי , אתה לחוץ, אני ארגיש טוב יותר אם תהיה רגוע.
בחודש האחרון שלי לתפקיד הוא תפס אותי פתאום ואמר לי, אתה רואה שזה עבד לך.
אני נדהמתי שהוא זכר את זה בכלל והתרגשתי כמה עדין חשוב לו שארגיש תחושת הצלחה.
ראה עוד > >
מאור מזרחי
עוד זיכרונות וסיפורים על מי שהיה זיו בשבילי..
דדו היה כו אבא שלי בגדוד
התגייסתי בנו' 11, 5 שנים שירות בגדוד, ועוד 8 שנים במילןאים.
בכל רגע שהגעתי לגדוד, ראשון לחפש היה את דדו.
ישר פותח את הלב, דואג, מסדר שואל מה שלומי.
והעיקר זה היוך, גם בשמחת תורה- ישר התקשרתי אליו.. לצערי ללא מענה.
אהבתי וגעגועי אליו כה רבים
ראה עוד > >
זיו
מוזר עד לא הגיוני הניגוד של 2 דמויות שלך שהכרתי בשנים שלנו ביחד.
התחלת קשוח ורציני עד שהבנת שאני לא סתם חייל שנפל עליך, מהר מאוד עברתי את החומה הזו והפכנו אחים, מהרגע הזה כל החלטה ומחשבה שלי שיתפתי אותך ואתה תמיד היית שם לשמוע ולעזור.
עשית כל כך הרבה בשבילי, הדבר העיקרי הוא לעצב אותי , לאדם , נגד , איש מקצועי והכי חשוב איש משפחה טוב יותר.
הכל בזכותך אין לי ספק.
אוהב אהבת אחים
תודה אחי
ראה עוד > >
זיו דדו
אח יקר קשה לי לרשום לך אני רוצה עוד חיבוק עוד צחוק, עוד המלצה , עוד קפה שחור איתך.
אוהב אותך עד אין סוף תמיד תישאר בלב שלי
אוהב ראיד
בטוח שאתה במקום טוב יותר עכשיו מאמין שאתה שומר עלינו מלמעלה
שלום חבר
ראה עוד > >
איליה שלאין
"דדו ואני מכירים מאז שהגעתי לגדוד כסמל ראשון בשנת 2014.
דדו היה תותח בעבודה שלו אבל בעיקר היה אחד שיודע לתת עצות נכונות בזמן הנכון.
הוא עזר לי מאוד להתאקלם כשהייתי נגד חדש והוא היה עוזר לי גם בעבודה עצמה.
גם מבחוץ לעבודה, דדו היה אישה שיחה ואדם לשתף אתו החששות וההתלבטויות שלי והוא תמיד היה לי לאוזן קשבת.
זיכרון שיש לי מדדו: הלכנו יחד לחתונה של הסמג"ד ולא תכננו להישאר שם עד מאוחר אבל איכשהו יצא שנשארנו עד שלוש לפנות בוקר וכשבאנו לנסוע , הלכנו לחנייה ודדו שכח את הקוד של הרכב, הוא ניסה כמה פעמים ואז הרכב ננעל ולא היה אפשר להתניע, היינו צריכים לחכות שם חצי שעה עד שהרכב יתאפס ובנתיים חשבנו מה לעשות. אחרי חצי שעה שחיכנו הוא נזכר בקוש ויכלנו סוף סוף לנסוע".
ראה עוד > >
מעיין זריר
"זיו היה המנהל עבודה שלי .
זיו היה בעיקר שותף לעשיה ולדרך.
למדתי ממנו הרבה בכל מה שקשור ללוגיסטיקה ופיקוד על חיילים.
הוא גם היה מעין אבא שלי בבסיס.
הכי זכורים לי ימי ראשון: זיו לוקח אותי מהבית (שנינו גרים ברחובות) והיינו נוסעים יחד לצומת החביתה עם כל הנגדים לאכול חביתה.
תמיד הוא היה מספר לי על הבת הקטנה שלו וקורא לה "הקלגית הקטנה".
זיו היה אוהב לשיר לו את השיר 'פרובוקטיבית' של נועה קיריל , זה תמיד היה משרה אווירה טובה.
זיו יהיה לעד בליבי, והדברים שלמדתי ממנו לנצח יהיו בתוכי"
ראה עוד > >
בועז קייזרמן Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
רצה הגורל ופגשתי אותך בפנצ'רייה בחולון כמה שבועות לפני נפילתך, אני באתי להחליף צמיגים עם הטנדר שלי ואתה הגעת להחליף צמיגים עם הטנדר של הגדוד . ישבנו בפינת ההמתנה שתינו קפה ביחד... סיפרתי לך שהייתי מפקד פלוגה בשריון ואתה בתגובה אמרתה לי שהצבא שאני הכרתי הוא לא הצבא של היום.. בלב הצטערתי שלא היה לי נגד כמוך בפלוגה כי נראתה לי כל כך רציני. דיברנו על החיים ועל מה תעשה אחרי שתפרוש והיה לנו כיף ביחד. אחרי זה ראיתי את התמונה שלך בעיתון והיה לי עצוב לחשוב שאיש נחמד וטוב ומחויב כמוך נהרג עם התחושות שסיפרתי לי עליהן בפגישה. חושב עליך לעיתים קרובות ומצטער יהי זכרך ברוך גיבור בועז קייזרמן
ראה עוד > >
איריס דדו Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אוהבת אותך. לעד תשאר בליבי
ראה עוד > >
מ Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
לא אשכח... אני מפקד שלך ואת מעניק לי סיכת לוחם של גולני כדי שתהיה לי סיכה גדולה ולא הקטנה. כי המפקד שלך מייצג אותך וצריך להיות עם הסיכה הנכונה. הייתה לך פוזה גדולה של עפולאי ולב ענק אף יותר. תהיה מנוחתך עדן.
ראה עוד > >
מוריה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
זוכרת אותך היטב עוד מבית הספר היסודי, ילד עם לב ענק, תמיד מחייך, צוחק, שובב שאין כמוהו. היית אהוב על כולם! יהיה זכרך ברוך, מקווה שאתה במקום טוב יותר :
ראה עוד > >
ברק Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
עברה חצי שנה, הלב כואב מכמה שאתה חסר. הפסד לנו ולעולם
ראה עוד > >
גיסתך שאוהבת מלא Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אהוב שלנו....הלב מרוסק...השארת חור בלב שלעולם לא ייסגר, תנוח על משכבך בשלום.
ראה עוד > >
חסוי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
היה בן אדם מדהים, בכל עפולה כולם כבדו ואהבו אותו, גבר שבגברים
ראה עוד > >
💔 Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
הלב מרוסקקקק
ראה עוד > >
טל אדרי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
זיו היקר ילד שובב עם עיניים של ים… אין לי ספק שנלחמת בהם כמו גיבור השם יקום דמך
ראה עוד > >
הילה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
כמה עצוב, זוכרת שהתבשרנו על מותך כבר ביום הראשון ללחימה. כאב גדול. יהי זכרך ברוך, השם ייקום דמך.
ראה עוד > >
א-ר Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
תודה לך חבר יקר, תהיה חסר, נוצר בור בנוף הילדות שלנו אוהבים ומתגעגעים, השם יקום דמך אמן!
ראה עוד > >
מיכל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
זיו תודה לך גיבור ישראל , לעד נזכור תנוח על משכבך בשלום. השם יקום דמך.
רס״ב זיו דדו הי״ד
בן ג'נט ויעקב. נולד בחג הפסח, ביום ט"ו בניסן תשמ"ז (14.4.1987) בעפולה. אח צעיר לעודד; אח בוגר לאביב, נשוי לסתיו ואב למיה.
זיו גדל והתבגר בעיר הולדתו. התחנך בבתי הספר היסודיים "רמות" ו"בית זאב", בחטיבת הביניים "אורן" ובבית הספר התיכון הטכנולוגי "עמל".
בהיותו בן תשע, נפטר אביו מדום לב. האירוע טלטל את עולמו ושינה את חייו מקצה אל קצה, אך חישל את רוחו וביגר אותו באחת.
ילדותו של זיו הייתה מלאה בחוויות, בטיולים ובמפגשים עם חברים. כתבו חברי הילדות: "הגעת אלינו בכיתה ה׳, ילד יפה ושובב מזן שלא הכרנו. מהרגע הראשון נתת לנו להבין שהגיע כוכב חדש לשכבה, תמיד הקדמת את זמנך ואף פעם לא היה משעמם בסביבתך."
אתגרי חייו של זיו הפכו אותו לאדם עצמאי המציב לעצמו מטרות וחותר להגשמתן. הוא מעולם לא נתן לעצמו ליפול – אלא הרים את עצמו הכי גבוה שאפשר. את כישוריו הטכניים מינף לטובת פרנסה, וכבר כנער החל לעבוד בחברת הגברה. בהשפעת שניים מחבריו, שהתגייסו ל"גולני", החליט כי גם הוא ישרת כלוחם.
עם גיוסו לצה"ל, ב-28 בפברואר 2006, הוצב בחיל החינוך והנוער, והחל טירונות בבסיס "חוות השומר" שבגליל התחתון. בלט באישיותו הנעימה, באיתנותו הפיזית והמנטלית ולא חדל לבטא את שאיפתו – להיות "גולנצ'יק" ולתרום את חלקו להגנת הארץ שכל כך אהב. מפקדיו הבטיחו לו כי אם יצטיין בטירונות תישקל הצבתו מחדש – וכך היה. בנחישות, בהתמדה ובמסירות הוכיח זיו כי אין דבר שלא יוכל להשיג, וקיבל את ברכת הדרך. כך, חצי שנה לאחר גיוסו, הוצב מחדש בחיל הרגלים, הצטרף למחזור אוגוסט 06' והחל את מסלול הלוחם בגדוד 51 – "הבוקעים הראשון" של חטיבת גולני. החברים בגדוד התאהבו בבחור מלא שמחת החיים וחדור המוטיבציה שידע להרים את המורל ולדקלם טקסטים שלמים מ"סרטי בורקס", ושכולו היה לב ונתינה. את המסלול סיים בהצלחה, שובץ כלוחם בפלוגה רובאית ג', ולנוכח ביצועיו המרשימים מונה ל"מטוליסט" – נושא מטול רימונים.
במהלך שירותו השתתף זיו בעשרות מבצעים ברצועת עזה, ועם התקדמות הפז"ם מונה לרס"פ (רב-סמל פלוגתי). בתפקיד זה נכנס לצבא הקבע ובהמשך מונה לנגד הלוגיסטיקה של הגדוד. זיו עלה בסולם הדרגות, ובשנים האחרונות שירת כמנהל עבודה לוגיסטי, בדרגת רב-סמל מתקדם. במרוצת השנים השלים בגרויות, יצא ללימודי טכנאות לוגיסטיקה והשתלם בפו"ם (מכללת פיקוד ומטה של צה"ל).
זיו – "האבא של הנגדים" – היה איש צבא בכל רמ"ח איבריו, אהוב ונערץ על מפקדיו, עמיתיו ופקודיו, והלב הפועם של גדוד 51 – ביתו השני. שמונה-עשרה שנים שירת בגדוד ושמו הלך לפניו כ"איש שמסדר כל דבר", שפותר כל בעיה לוגיסטית, משיג כל ציוד או אמצעי לחימה שבגדודים אחרים יכלו רק לחלום עליהם, הדמות המאחדת בין קצינים לנגדים ומי שהפך את מחלקת הלוגיסטיקה הגדודית לטובה ביותר בצה"ל, והכל נעשה בצניעות וענווה. "אני זוכר כמה מסירות ואהבה הייתה בך כלפי הלוחמים," כתב מפקדו, "איך לקראת ביקורת כשירות הייתי מגיע אליך בארבע לפנות בוקר, 'אבל דדו, אתה גומר את הנגדים, למה עד השעות האלה' – 'אין מה לעשות אוחיון – שיהיו חזקים עד שנסיים' – והם הולכים שבי אחריך ונשארים בשירות רק בזכותך, ובסיום הביקורת ברור שהמחלקה סיימה במקום הראשון בפיקוד."
איליה סיפר: "דדו היה תותח בעבודה שלו, אבל בעיקר אחד שיודע לתת עצות נכונות בזמן הנכון. הוא עזר לי מאוד להתאקלם כשהייתי נגד חדש, ועזר לי גם בעבודה עצמה. גם מחוץ לעבודה דדו היה איש שיחה, אדם לשתף איתו את החששות וההתלבטויות שלי והוא תמיד היה לי לאוזן קשבת." הוסיף אלכסיי: "דדו היה איזשהי דמות אבהית כזאת בתוך הגדוד... איש עם נשמה ענקית ועם לב ענק, זה התבטא בנתינה האינסופית שלו." ובניה סיפר: "בזכות אנשים כמו זיו הגדוד נראה תמיד כמו שצריך. מעבר לציוד הוא כל פעם הוכיח מחדש איך הדברים צריכים לעבוד, ושבר כל סטיגמה על נגדים בצבא... תמיד נכון לעזור ולפתור בעיות, תמיד עם ראש גדול, שואף למצוינות ומעשיר את כל הגדוד בניסיון שלו."
כל מי שפגש את זיו נשבה בקסמו, בליבו הענק ובאינטליגנציה הרגשית המפותחת שניחן בה. "הייתה לו יכולת לראות את הצרכים של אנשים סביבו, גם אם לא הכיר אותם," סיפרו בגדוד, "הוא דאג לכל החיילים, עד האחרון שבהם, נתן לכולם מקום ובמה, העניק לכל אחד יחס אישי, ותמיד עם חיוך וברוח טובה." ולראיה בכל סוציומטרי בגדוד נבחר זיו במקום הראשון.
כמפקד, ביקש זיו לקבל תחת פיקודו דווקא את החיילים "הבעייתיים", המרדניים, ושימש להם עוגן ונקודת אור. כמי שסלל את דרכו בעשר אצבעות והצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית, ידע לדבר אליהם בגובה העיניים, עזר להם להסתגל למערכת הצבאית, רתם אותם למשימות, והם הלכו אחריו בעיניים עצומות והפכו לחיילים למופת. הודעות התודה הרבות שקיבל במשך השנים מאימהות וגם מהחיילים עצמם, העידו על השפעתו העצומה על עיצוב אישיותם ועל המשך חייהם. "היית אבא של כולם," כתבו, "היית אחד יחיד ומיוחד והמפקד הכי ערכי שנתקלתי בו"; "תודה על שירות שלם שבו היית שם לכל בקשה ולכל חייל וחיילת." שלל תעודות ההערכה, ההוקרה וההצטיינות שקיבל וקיבלה המחלקה הלוגיסטית כולה, הסבו לו אושר ותחושת סיפוק, והוכיחו כי מימש את שליחותו והגשים את עצמו.
מאור, נגד עמית, סיפר: "זכיתי להכיר את זיו קצת יותר משאר האנשים בגדוד. הוא ידע להכיל את האנשים שנמצאים בגדוד בצורה מאוד משפחתית. ראיתי כמה שהוא דאג לכל אדם ואדם פה, גם אם זה דרש המון מאמצים מצידו. הכול אצלו נבע מתוך דאגה לפרט."
את סתיו, ששירתה בגדוד 51 כקצינת לוגיסטיקה, פגש בשנת 2012. משעה שהחלו לעבוד ביחד התקרבו זה לזה, וכשהחלו לצאת – ידעו מייד שזה לתמיד. הם נישאו בשנת 2018 בחתונה מאושרת ושמחה; תחילה התגוררו ביחידת דיור בראשון לציון, וכעבור שלוש שנים עברו לרחובות, לבית שקנו. "הייתה לנו אהבה כמו באגדות, אהבה שבחיים לא חלמתי שתהיה לי " סיפרה סתיו, "זיו היה החצי השני שלי, כל מה שרציתי בחיים, הבן זוג המושלם. הוא היה העוגן של המשפחה שלנו מכיל, תומך, אוהב ומעניק ביטחון. ברגעי משבר היה אומר, 'זו רק מכה קלה בכנף', ומכל התמודדות יצאנו מחוזקים. הרגשנו שניצחנו את החיים."
המשפחה הייתה ערך עליון בעבורו. הקשר הקרוב עם אימו והדאגה ההדדית נשמרה כל השנים, ואחת לשבועיים נסעו לעיר הולדתו עפולה, וערכו סעודת שבת עם כל המשפחה. גם במשפחתה של סתיו היווה דמות מפתח, כפי שסיפר אביה: "מהפעם הראשונה שנכנסת לחיינו הפכת לחלק בלתי נפרד מאיתנו, כאילו היית שם תמיד. הפכת למנהיג השבט. בנוכחות השקטה שלך היית שם בשביל כולם, וכל החלטה, כל בעיה, כל משימה – תמיד זיו בשטח, מתפעל את האירוע."
זיו היה איש של אנשים, ואהב להיות מוקף בהם, כשברקע מתנגנת מוזיקה שמחה וסוחפת. "לכל מקום שהגעת ידעת להתחבר," כתבה אחת מבנות החבורה, "כולם מכירים את דדו, וגם מי שלא – היה נכבש בקסמיך. כל רגע איתך היה חוויה." הוא אהב טיולים ורכבי שטח, והספיק לחוות עם סתיו ועם החברים נסיעות רבות ולראות עולם. כחובב בישול שהתמחה בהכנת בשר, אהב מאוד לארח את המשפחה והחברים ולראותם מתענגים על המטעמים שיצאו תחת ידיו.
במרץ 2022 אימו של זיו-ג'נט-שאותה כל כך אהב והעריץ, נפטרה באופן פתאומי בגיל 62 . במאי 2023, כשנה לאחר פטירת אימו, נולדה בתו מיה. זיו התגלה כאבא טוטאלי, מסור ונוכח, ומיה הייתה כרוכה אחריו. למרות שהתפקיד שלו בצבא היה תובעני והוא לא חזר כל יום הביתה, הוא דאג להיות נוכח בחיים של מיה. עיניה נצצו בהערצה כשהביטה בו, ובכל פעם שנכנס הביתה נמשכה אל בין זרועותיו. "הוא היה חוקר בטיקטוק דרכי הרגעה של תינוקות כדי לנסות אותן על מיה," סיפרה סתיו, "והיא, בתגובה, הייתה צוחקת צחוק מתגלגל."
זיו חלם על משפחה גדולה עם הרבה ילדים. הוא וסתיו תכננו לעבור לבית צמוד קרקע כדי שיוכלו לארח בגינה, ורקמו חלומות על העתיד שלאחר פרישתו מהצבא ואף מעבר לכך – אך כל אלה נגדעו באחת.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם תחילת האזעקות, התארגן זיו במהירות כדי לצאת לבסיס, מחויב כהרגלו ללוחמים ולמפקדים. בשעה 07:35 קיבל את הודעת ההקפצה הרשמית, ודקות לאחר מכן כבר עשה את דרכו ליחידה שלו, במוצב כיסופים. סמוך לצומת שער הנגב הבחין ברכבים שרופים בצד הדרך, והספיק לצלם תמונה ולשלוח לאחד הנגדים שלו, בניסיון להתריע שלא יתקדמו דרומה. כשהגיע לצומת שער הנגב הותקל ע"י מחבלים שארבו בדרך, הוא הצליח להתקדם עד אזור קיבוץ מפלסים, שם נפל בקרב.
במשך 16 יום נחשב לנעדר. משפחתו וחבריו פתחו חמ"ל והפעילו מערך שלם של חיפושים אחריו. כעבור 16 יום, לאור אינדיקציות מודיעיניות, הכריז צה"ל על היותו חלל שגופתו נחטפה לרצועת עזה. לאור ממצאים שנמצאו בזירה, התאפשר למשפחתו לערוך לוויה ולשבת שבעה. מאות אנשים הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. משפחתו נאבקה על השבת גופתו מעזה וכפי שסתיו ציינה :"עד שזיו לא יובא לקבר ישראל, הסיפור לא יסתיים". ב-12 בדצמבר 2023 חולצה גופתו מג'בלייה במבצע צבאי והועברה לישראל לקבורה. במבצע זה חולצה גם גופתה של עדן זכריה. ב-14 בדצמבר 2023 נערכה לוויה נוספת.
רב-סמל מתקדם זיו דדו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אישה, תינוקת בת חמישה חודשים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.
לפני שנה כשבישרו לי את הבשורה הנוראה מכל וכל העולם שלי התמוטט, לא האמנתי שאני אמצא אי פעם את הכוחות כדי להנציח את זיו ולהמשיך את המורשת שלו. אבל עם הזמן התגבר בי הרצון לספר לכולם איזה אדם מיוחד ויוצא דופן הוא היה והרגשתי שאני חייבת לעשות משהו לזכרו.
זיו אהובי, היה האדם הכי מיוחד שהכרתי, אדם שכולו טוב לב ואהבת חינם, שתמיד ראה את האחר לפני שראה את עצמו והיה הראשון לעזור לכל מי שרק צריך.
בעזרתכם אוכל להקים את כיכר ״זיו דדו״ בעיר עפולה. זו הדרך שלי להשאיר את זיו בתודעה, לדאוג שכשאנשים יראו את הכיכר, הם יחשפו לסיפור חייו ולאישיותו המיוחדת.
אשמח אם תוכלו לעזור ולשתף את הקישור לכמה שיותר אנשים 🙏🏼
לא מאמינה שעברה כמעט שנה מאז אותו יום ארור. הזמן שלי עצר מלכת ברגע שיצאת מהבית, מאז כל החיים השתנו. הכרתי רמות של כאב שלא חשבתי שקיימות, גיליתי שהלב יכול לכאוב פיסית. והנפש, הנפש מרוסקת. אבל בשנה הזו גיליתי את היצר האימהי שלי, עם כל הכאב אני קמה בבוקר ומגדלת את מיה שלנו במלא חום ואהבה, בדיוק כמו שתכננו לגדל אותה. אני יודעת שזה מה שהיית רוצה וזה מה שמחזיק אותי. אני אוהבת אותך כל כך אהבת חיי, אתה חסר לי בכל נשימה שלי ביום. בבקשה תשלח לנו כוחות מלמעלה 💔🙏🏼
ראה עוד > >
21/09/2024
סתיו- האישה
לפני שנה כשבישרו לי את הבשורה הנוראה מכל וכל העולם שלי התמוטט, לא האמנתי שאני אמצא אי פעם את הכוחות כדי להנציח את זיו ולהמשיך את המורשת שלו. אבל עם הזמן התגבר בי הרצון לספר לכולם איזה אדם מיוחד ויוצא דופן הוא היה והרגשתי שאני חייבת לעשות משהו לזכרו.
זיו אהובי, היה האדם הכי מיוחד שהכרתי, אדם שכולו טוב לב ואהבת חינם, שתמיד ראה את האחר לפני שראה את עצמו והיה הראשון לעזור לכל מי שרק צריך.
בעזרתכם אוכל להקים את כיכר ״זיו דדו״ בעיר עפולה. זו הדרך שלי להשאיר את זיו בתודעה, לדאוג שכשאנשים יראו את הכיכר, הם יחשפו לסיפור חייו ולאישיותו המיוחדת.
אשמח אם תוכלו לעזור ולשתף את הקישור לכמה שיותר אנשים 🙏🏼 https://giveback.co.il/project/80632?lang=he
ראה עוד > >
26/09/2024
סתיו- האישה
בבוקר ה- 7.10.23 התעוררנו לאזעקות בביתנו, מבלי לדעת שבעוד כמה שעות כל החיים שלנו הולכים להשתנות. היינו משפחה מאושרת ורגילה, זיו, אני והבת שלנו מיה בת חמישה חודשים.
זיו היה איש קבע, מנהל עבודה לוגיסטיקה בגדוד 51 בגולני. בבוקר ה- 7.10.23, עוד לפני שבכלל הוקפץ לבסיס, הוא הבין שמשהו קורה וכבר התחיל להתארגן ליציאה. ברגע שניתנה ההודעה הרשמית על ההקפצה, הוא הניע את הרכב ונסע לכיוון כיסופים. הוא ראה מחסומים ורכבים שרופים בצד הדרך אך זה לא עצר אותו, הוא ידע שצריכים אותו בגדוד ועשה הכל כדי להגיע לבסיס. זיו הותקל על ידי מחבלים בצומת שער הנגב והצליח להתקדם עד לכיוון מפלסים, שם הותקל על ידי חוליית מחבלים נוספת.
במשך 17 ימים לא ידענו מה קורה עם זיו, הוא נחשב על פי הצבא לנעדר. רק לאחר 17 יום התבשרנו שזיו לא בין החיים, שגופתו לא נמצאת בישראל והיא נחטפה לעזה. ב- 12.12.23 גופתו של זיו חולצה במבצע צבאי והוא שב לקבר ישראל.
זיו אהובי, היה האדם הכי מיוחד שהכרתי, אדם שכולו טוב לב ואהבת חינם, שתמיד ראה את האחר לפני שראה את עצמו והיה הראשון לעזור לכל מי שרק צריך.
הוא איבד את אביו בגיל צעיר ואת אימו לפני כשנתיים וזה עיצב את אישיותו ואת מי שהוא היה בחייו הבוגרים. הוא פיתח עצמאות ולמד לסדר כל דבר בכוחות עצמו. שום דבר לא שבר אותו, הוא היה חדור מטרה והשיג כל מה שהוא רצה בעבודה קשה ובמסירות אין קץ. בכל בעיה שהיה לאחד מבני המשפחה או החברים תמיד היו פונים לזיו, שיסדר, יתקן, ירכיב או ימצא פתרון יצירתי. הוא היה צנוע ועניו, מוכשר ומקצועי ומנהיג שחייליו הלכו אחריו בהערכה והערצה.
למרות כל מה שעבר, הוא אהב את החיים, ולמד להעריך את הדברים הקטנים והפשוטים, את השניצלים והדגים של שישי, את המשפחתיות, את הקידושים עם המשפחה. הייתה לו שמחת חיים מדבקת, עיניים טהורות וחיוך כובש. הוא היה איש של נתינה ואהבה לזולת וכל מי שפגש אותו התאהב בו.
זיו שירת 18 שנים בצבא, התחיל כלוחם בגדוד 51 והתקדם להיות מנהל העבודה הלוגיסטי של הגדוד. הוא שירת מתוך תחושה של שליחות ואהבת המדינה, מתוך תחושת מחויבות לחיילים שלו, למפקדים ולגדוד שלו. כך נהג גם באותו יום ארור.
זיו היה כל עולמי, אהבת חיי, הבעל הכי מושלם שיכלתי לבקש לעצמי והאבא הכי טוב שיכלתי לבקש לבת שלנו. הוא זכה להיות בחיים של מיה רק חמישה חודשים אבל היה האבא הכי פעיל שיש, אבא מאוהב שהיה כל כך גאה בבת שלו.
בעזרת תרומתכם אוכל להקים את כיכר "זיו דדו" בעיר עפולה, עיר הולדתו של זיו, העיר שבה גדל ושאותה כל כך אהב. בכיכר יוצב עץ זית שהינו הסמל של גולני ובתוכו דמותו של זיו. ענפי העץ ישלבו מוטיבים משמעותיים ממי שהיה זיו בחייו: היותו איש משפחה, בן זוג אוהב, איש צבא ואיש של אהבת חינם. עץ הזית יוצב כך שמכל כיוון שיעברו בכיכר יבחינו בדמותו של זיו, בדיוק כמו שהיה בחייו.
זו הדרך שלי להשאיר את זיו בתודעה, לדאוג שכשאנשים יראו את הכיכר הם יחשפו לסיפור חייו ואישיותו המיוחדת.
אודה לעזרתכם להנציח את זיו כראוי לו 🙏🏼
לינק לתרומות 👇🏽
ראה עוד > >
02/10/2024
סתיו- האישה
תמונה משפחתית מראש השנה בשנת 2023. זה היה ראש השנה הראשון של מיה ושלנו כמשפחה. הגענו מוקדם עם מיה להורים שלי, כדי שנספיק לעשות תמונות חג. היינו כל כך מאושרים, באופוריה שאין לתאר שסוף סוף מה שייחלנו לו התגשם, ואנחנו חוגגים את החג עם הבת שלנו. הייתה תחושה של שלמות. בדיעבד זה גם היה החג האחרון שלנו איתך. והשנה? השנה אין תמונה משפחתית, השנה זו אני שבוכה על הקבר שלך, מתחננת שתשלח לי כוחות להתמודד עם כל הכאב הזה, שתעזור לי לקום על הרגליים בשביל מיה. החוסר שלך כל כך נוכח והגעגועים שורפים בכל חלק בגוף. אני לא יודעת מה יהיה שנה הבאה, אני רק יודעת שהלב כבר לא יהיה שלם לעולם 💔 אוהבת כל כך ומתגעגעת אליך אהוב יקר שלי ❤️
ראה עוד > >
07/10/2024
סתיו- האישה
שנה עברה.
שנה מהיום שבו נהרסו לנו החיים. שנה של טראומה ושל כאב אינסופי.
שנה שמרגישה כמו יום, כי אני עדיין חיה את ה- 7.10.23, מתקשה לשחרר, מנסה להציל אותך, מנסה להבין איך זה קרה לנו.
שנה שאני עדיין מחכה בסתר ליבי שתחזור, למרות שאני יודעת שזה לא אפשרי.
שנה שאני במלחמה פנימית עם עצמי במקביל למלחמה שמתרחשת בחוץ. מלחמה על החיים, על לקום בבוקר, לתפקד, ללכת לעבודה, להיות אמא עבור מיה.
שנה שהלב שלי נשרף מגעגועים אליך, געגועים לחיבוק, לנשיקה, לצחוק שלך, לריח שלך, למבט העמוק והמלא באהבה כשהיית מסתכל עלי.
שנה, שנה זה הזמן שמפריד בין הסיוט שאני חיה בו עכשיו לבין החיים הקודמים והמאושרים שהיו לנו.
אני אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת אליך אהבת חיי 💔💔
ראה עוד > >
אזכרה שנה - סתיו האישה
אהוב שלי, לא מאמינה שעברה שנה מאז היום הנורא שבו איבדנו אותך. השנה הכי קשה בחיים שלי, שבה מצאתי את עצמי אבודה, שבורה ומרוסקת נפשית. אני מסתכלת על תמונות שלנו יחד ולא מצליחה להבין איך אתה לא פה, איך זה אמיתי? הכאב האינסופי הפך כבר לרגש קבוע שהתמקמם לי בלב. החיים התפצלו לשניים, יש את החיים שכאן ויש עולם אחר, עולם של זכרונות וחוויות איתך, עולם שבו אני מדמיינת שאתה נוכח בכל סיטואציה שקורית לנו בחיים.
אני רואה איש צבא אוסף את הילד שלו מהגן וממש מדמיינת אותך אוסף את מיה שלנו, עם חיוך ענק וקורא לה ״קטנה שלי בואי לאבא״.
אני רואה את האבות לוקחים את הילדים שלהם לגינה ומדמיינת אותך עם מיה, הולך בגאווה, משחק איתה, מרים אותה למעלה ומסתכל עליה באושר טהור.
בכל רגע מאתגר עם מיה אני מדמיינת אותך שם, נותן לי חיבוק, תומך בי ואומר לי שבסוף הכל יסתדר.
כשאני רק שומעת את המילים ״אשתי״ או ״בעלי״ אני נזכרת איך הייתי מספרת עליך בהערצה לכל מי שהכרתי במהלך חיי ואיך הייתי קוראת לך בעלולי למרות ששנאת את זה.
היינו נשמות תאומות, היה לנו חיבור ואהבה כל כך עמוקה שזה הרגיש שכל החיים היינו אחד עם השני. את כל הדרך שלנו סללנו ביחד, וקידמנו את עצמנו למקומות ששאפנו אליהם. ב- 10 שנים שהיינו ביחד, התבגרנו יחד, חלמנו יחד, תמכנו אחד בשני בקריירות שלנו, תמיד עם הכלה והקשבה ועם כבוד הדדי. האהבה שלנו הייתה ללא תנאים, ולא משנה מה עברנו בדרך האהבה שלנו הייתה הבסיס להכל. הבסיס לצמיחה אישית, זוגית, הורית וקרייריסטית. אני הספקתי לעשות שני תארים ולקבל תעודה של שמאית מקרקעין, אתה הספקת לקבל דרגת רס״ל, רס״ר וגם רס״ם, להפוך מנגד לוגיסטיקה למנהל עבודה לוגיסטיקה, לעשות תעודת טכנאי ולסיים הכשרת פו״מ בהצטיינות, לעבור אינספור מוצבים וקווים, צפון, דרום, איו״ש ובין לבין גם מבצעים.
גרנו ביחידת דיור, קנינו בית, התחתנו, עשינו טיפולי פוריות והבאנו את מיה לעולם.
צברנו אינספור חוויות עם חברים ומשפחה, על האשים במרפסת, יציאות וטיסות לחו״ל.
חיינו חיים שלמים ב- 10 שנים.
כל מה שבנינו הלך ביום אחד, ונשארנו רק אני ומיה. כל מה שהיה יציב, בטוח וידוע כבר לא כזה, כל האמונות נשברו, הכרתי כאב שכואב בעצמות ובלב שלי נשארו מיליוני שברים שצריך לאסוף ולהרכיב מחדש. איכשהו מצאתי את עצמי עושה דברים שלא חשבתי שאעשה בחיים, אולי מתוך אמונה שאני זו שנשארתי להמשיך את הדרך שלך.
אנחנו מקימים כיכר לזכרך בעפולה, עיר הולדתך, שכל כך אהבת, שמסמלת את מי שהיית, איש משפחה, איש צבא, בעל אוהב ואיש של שלום ואהבה.
אפילו הרציתי לתלמידים בבית ספר וסיפרתי להם על הגיבור הפרטי שלי שביום אחד הפך לגיבור של מדינה שלמה. סיפרתי להם על הדרך שלך, על החיים שבנית לעצמך, בנחישות, בעבודה קשה, בצניעות. על הטוב לב שלך ואהבת החינם שהייתה לך לסובבים ועל זה שהיו לך את כל הסיבות לוותר, אבל בחרת לקום ולצמוח והפכת לאדם הכי טהור ומיוחד שהכרתי, שבחר בחיים ובחר לחיות אותם בשמחה.
אני יודעת שהיית רוצה שאני ומיה נמשיך בחיים, שנשמח, שנצחק ושנהנה מהטוב שנשאר בעולם הזה. אתה חיית ככה, בחרת להתמקד בטוב, להנות מהדברים הקטנים של החיים, לקחת שליטה על החיים שלך והחלטת שאתה הולך לחיות אותם באושר. אני מודה שעוד לא מצאתי את הדרך לעשות את זה, אבל אני יודעת שאני חייבת לעשות את זה בשבילך ובשביל מיה. נתת לי משימת חיים, לדאוג שמיה תהיה מאושרת ושמחה ושתגדל על פי הערכים שלנו, ואני לא יכולה לאכזב אותך.
אחרי ה -7.10 עולות לי מלא מחשבות איך שרשרת של החלטות ומעשים הובילו אותי לרגע שאני אכיר אותך בגדוד 51. לרגע שבו אני אכיר את אהבת חיי, אהבה כזו גדולה ואמיתית. הרוע לקח לי אותך אבל את האהבה שלנו לעולם לא יוכלו לקחת, היא הייתה ועדיין תהיה האהבה שלנו, רק שלנו, ולנצח אתה תהיה חלק ממני וממיה.
מיה כל יום גדלה והופכת להיות כל כך דומה לך, חיצונית אבל גם פנימית. בכל סיטואציה היא בוחנת את הסביבה בשקט שלה, היא לא נתקעת על דברים שוליים, היא מלאת שמחה חיים וחברותית כל כך, בדיוק כמוך. היא מזהה אותך בכל התמונות ובשרשרת שעל צווארי, וכשאני מספרת לה על דברים שאהבת לאכול או שירים שאהבת לשמוע, היא מהנהנת לי בהסכמה, מראה לי שהיא מבינה.
אני אוהבת אותך כל כך אהוב שלי, וכמו בכל פעם, שאני בקבר שלך, אני מתחננת שתשלח לי כוחות ושתעזור לי לפתח חוסן נפשי כדי לצלוח את החיים האלה בלעדיך. אני מבטיחה לך שאני יעשה הכל כדי לקום על הרגליים, כדי לגדל את מיה שלנו וכדי לחיות בשבילך את החיים כמו שהיית רוצה בשבילי ובשביל מיה.
לפני שבוע וחצי מיה שאלה אותי את השאלה שהכי פחדתי ממנה. העיניים הכחולות שלה הסתכלו עלי ושאלו אותי בתמימות, איפה אבא? השתתקתי, לא הצלחתי להוציא מילה, הרגשתי איך הלב שלי נשבר שוב לרסיסים. ידעתי שהתשובה שאני אגיד לה תשבור לה חלק מהתמימות שלה ופשוט קפאתי. הרגשתי איך לשאלה אחת מתנקזים כל החיים המאושרים שהיו לנו והעתיד שכבר לא יהיה לנו.
מיה הכל כך רגישה, קלטה את הסיטואציה ועברה נושא.
לא תיארתי לעצמי שהשאלה הזו תגיע כל כך מהר, הרי היא רק בת שנה ועשרה חודשים ואני עוד לא התחזקתי מספיק כדי להתמודד עם זה.
אבל למרות הכל היה לי ברור שאני חייבת להסביר לה.
הרי מצד אחד אתה חי איתנו בבית, אני מספרת לה עליך, על מה אהבת לאכול, איזו מוסיקה אהבת לשמוע, וכמה אהבת אותה והערצת אותה. יש לה תמונות שלכם ביחד בחדר וכל לילה לפני השינה אנחנו נותנות לך נשיקה. ומצד שני היא לא רואה אותך איתנו בבית.
זה הגיוני שהיא תשאל איפה אתה.
התייעצתי עם הפסיכולוגית שלי שהיא גם פסיכולוגית ילדים ובאותו ערב במקלחת, אמרתי למיה שאתה מת. שלמרות שהיינו רוצות להיות איתך ולחבק אותך אנחנו לא יכולות. אמרתי לה שאתה אוהב אותנו מאוד ושתמיד תהיה בלב שלנו.
מיה לא יודעת מה זה אומר מת אבל היא הבינה שזה משהו לא טוב. לא נשברתי מולה אבל בפנים הייתי מפורקת. אלו לא החיים שדמיינו בשבילה, חיים בלעדיך.
אני כל הזמן מדמיינת אותך בחיים שלה, מדמיינת איך היית קורא לה סיפור, איך היית הולך איתה לגינה, איך היית משחק איתה ועושה איתה שטויות, איך היית גאה בחוכמה שלה וברגישות שלה לסביבה, איך היית אוהב לשמוע אותה מדברת וצוחקת.
אני לא אתה אהובי, בחיים אני לא אוכל למלא לה את החלל הזה. היא צריכה את אבא שלה כמו שאני צריכה אותך. אבל אני משתדלת להיות גם אמא וגם אבא בשבילה, כדי שהחיים שלה יהיו הכי קרוב שאפשר למה שהם יכלו להיות.
אהוב שלי, אני יודעת שאתה גאה בי ובמיה מלמעלה. אני אוהבת אותך כל כך והחוסר שלך צורב בעצמות. אתה תמיד תהיה בלב שלנו, חלק מאיתנו לעד כי האהבה שלנו היא נצחית. ❤️❤️❤️
ראה עוד > >
14/04/2025
סתיו- האישה
הדבר שהיה לי הכי קשה בנסיעה לתאילנד היה היום הולדת שלך. המחשבה על איך אני אצליח להיות כל כך רחוקה ביום הולדת שלך. אבל החברים המדהימים והנדירים שלנו אמרו שהם ילכו לקבר שלך, להיות איתך בשמי וגם בשמם. האהבה שלהם אלינו כל כך לא מובנת מאליה והיא משקפת את מי שהיית, אדם כל כך טוב לב וטהור שכולם התאהבו בו בשניות. אתה היית שם תמיד בשביל כולם והם נמצאים עכשיו בשבילי ובשביל מיה מאז אותו יום ארור, תומכים בנו ולא עוזבים אותנו לרגע. אני מרגישה שאתה נמצא בכל אחד מאיתנו, מלווה אותנו במסע החיים המורכב הזה.
אהבה שלי, לא מאמינה שזה היום הולדת השני שלך בלעדיך. כמה המצב הבלתי נסבל הזה לא הגיוני ולא פייר. היו אמורים להיות לנו חיים שלמים ביחד, בהם יכלנו להגשים עוד חלומות, לצבור עוד חוויות, להביא עוד ילדים, ולחיות חיים רגילים ומשעממים אבל הכי מאושרים ושלמים שיש. עכשיו כלום כבר לא שלם, כל שמחה מהולה בעצב עמוק.
למרות שאני רחוקה פיסית, אני מרגישה אותך כל כך בלב ובנשמה שלי, את האהבה העצומה שלנו, את הזכרונות איתך ואת הכאב החד על זה שאתה לא איתנו. זכיתי לחיות לצידך בעשור האחרון, זכיתי באהבת אמת ללא תנאים וללא גבולות ואת זה אנצור בליבי לעד.
אני בטוחה שאתה שומר עלינו מלמעלה וגאה לראות אותנו נלחמים על החיים, נלחמים לשמוח ולעשות את מיה מאושרת. מקווה שאתה חוגג שם למעלה עם החיוך המושלם שלך והשמחת חיים הממגנטת שלך.
אני אוהבת אותך כל כך אהובי שלי, החצי השני שלי, הלוואי והיית פה איתנו 💔
מהרגע שבישרו לי את הבשורה הנוראה מכל, התייסרתי מהעובדה שמיה לא תכיר את אבא שלה. את הטוב לב שלו, את האכפתיות, את הדאגה לאחר, את חוכמת החיים, את הכריזמה הממגנטת ואת ההשפעה המטורפת שהייתה לו על אנשים.
היוזמה שנקראת מכתבים לזכרם, מאפשרת לאנשים שהכירו את זיו לכתוב למיה מכתבים ולספר לה על אבא שלה. בזכות המכתבים מיה תוכל להכיר את זיו לא רק דרכי אלא גם לפי איך שאנשים אחרים ראו אותו וחוו אותו.
אשמח שכל מי שיש לו סיפורים וזכרונות עם זיו יכתוב למיה מכתב. זו מזכרת שתישאר לה לנצח ותאפשר לה להבין יותר מי היה אבא שלה. ❤️❤️
https://www.rememberwithletters.co.il/write-letter...
(הקישור מצורף גם בסטורי)
ראה עוד > >
19/08/2025
סתיו- האישה
לפני שנה התחלתי את התהליך להקמת כיכר על שמו של זיו אהובי בעיר עפולה שכל כך אהב ושבה גדל והתחנך. רעיון שהתגבש והפך למציאות 🙏🏼
בתאריך ה- 03.09.2025 נערוך טקס חנוכת כיכר ״זיו דדו״.
המורשת שלך אהובי תמשיך איתנו לעד ואני מקווה שכשאנשים יעברו בכיכר הם יעצרו לקרוא עליך ויגלו איזה בנאדם מדהים היית, אדם מיוחד במינו שהיווה מודל השראה וחיקוי לכל כך הרבה אנשים ❤️
ראה עוד > >
02/09/2025
רוני ליאור
בשנה האחרונה יצא לי לקחת חלק בפרויקט מרגש של בית יד לבנים שמחבר בין משפחות הנופלים של ה7 באוקטובר בין אמנים, למען הנצחתם.
במסגרת המיזם זכיתי להכיר את זיו וללמוד על האדם שהיה, על אהבתם הגדולה שלו ושל סתיו ולכתוב עליהם שיר בתקווה ליצור זיכרון חי ומחבק.
המון תודות לעומר על ההפקה , לעדי על הנגינה ולאיתי על עריכת הקליפ. תודה למורן על החיבור ביני לבין המשפחה ועל יצירת המיזם.
לזכרו של זיו דדו ז"ל.
שיר לזיו / רוני ליאור
מילים ,לחן ושירה: רוני ליאור
פסנתר: עדי זקס
עיבוד והפקה , גיטרות: עומר פילון
קליפ: איתי מורילו
קישור להאזנה ביוטיוב: https://youtu.be/cbf1nXnTs6I?si=oHaV5uGYBzLfyJmQ
לסיפורו של זיו דדו ז"ל: https://www.izkor.gov.il/.../en...
Itay Murilo עדי זקס Moran Jacobi Stav Ben David Dado עומר פילון https://www.facebook.com/rony.segev/videos/1072029344710134
ראה עוד > >
03/09/2025
אבי אלקבץ
חנכנו הערב את הכיכר על שם רס"ב זיו דדו ז"ל, תושב העיר ומנהל העבודה הלוגיסטי של גדוד 51 בגולני, שנהרג ב7/10 בדרכו לבסיס כיסופים. גופתו נחטפה לעזה והושבה לקבר ישראל לאחר כחודשיים במהלך מבצע נועז. הכיכר, הנמצאת בלב העיר סמוך לבית הדואר, מבטאת את ערכיה של חטיבת גולני ואת ערכיו האישיים של זיו, שהיה לוחם ומפקד יוצא דופן ובעיקר בעל ואבא למופת. האירוע, שנערך יחד עם אשתו של זיו, סתיו, בני משפחתו ומפקדי גולני במלחמה, הסתיים בשירת התקווה.
אני רואה במפעל ההנצחה שאנחנו מקיימים מאז 7/10, לא רק פרויקט זיכרון והנצחה, אלא פרויקט חינוכי של ממש. כאשר ילדי עפולה יעברו כאן בכיכר ובמקומות הנצחה נוספים ברחבי העיר, הם ישאלו וילמדו מי היה זיו ושאר הגיבורות והגיבורים של עמנו. הם ידעו ויפעלו על פי רוחם של זיו ושאר החללים- באומץ לב, באמונה רבה ובהגנה על עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.
עם ישראל חי🇮🇱
ראה עוד > >
טקס חניכת הכיכר של זיו- סתיו האישה
מהרגע הראשון שהחלטתי להנציח את זיו, ידעתי שההנצחה תהיה בעפולה, עיר הולדתו של זיו שכל כך אהב. כשהתחלנו לצאת לא הכרתי את העיר, אבל ככל שעברו השנים הבנתי את החיבור והאהבה של זיו לעפולה ואת תחושת המשפחתיות והשייכות שהיא העניקה לו.
בזכות ראש עיריית עפולה מר אבי אלקבץ שנתן את תמיכתו המלאה להקמת הפרויקט ושמהפגישה הראשונה שלנו ראיתי כמה חשוב לו להנציח את חללי עיריית עפולה בכלל ואת זיו בפרט,
בזכות חן וינקלר האדריכל שתיכנן את הכיכר ויהודה משה שהיה אחראי מטעם העירייה להקמת הכיכר, ובזכות כל האנשים המדהימים שתרמו לפרויקט להנצחתו של זיו, היום אנו חונכים את הכיכר לזכרו של זיו אהובי, כיכר ״זיו דדו״.
כשנפגשתי עם חן האדריכל בתחילת התהליך, סיפרתי על זיו רבות, על מי הוא היה, מה אהב לעשות ואיזה אדם משמעותי הוא היה בשביל כל כך הרבה אנשים. בעודנו מדברים היה ברור לחן מיד איך תיראה הכיכר של זיו. אומנות שתספר את סיפור חייו.
הכיכר מציגה את המוטיבים המרכזיים בחייו של זיו:
העץ בכיכר הינו עץ זית, הסמל של גולני, ודמותו של זיו נמצאת בתוך גזע העץ. הצבא היה חלק בלתי נפרד מחייו של זיו, הוא שירת בגדוד 18 שנים כלוחם וכאיש קבע בלוגיסטיקה מתוך רצון אמיתי להשפיע ולתרום. הוא היה עמוד התווך של הגדוד, האחד שאליו פונים כשנתקלים בבעיה, האחד שאיתו מתייעצים על דברים מקצועיים וגם אישיים, האחד שמציב לעצמו כל פעם פרויקט חדש בגדוד ומבצע אותו בצורה הטובה ביותר. זיו הצטיין בתפקידו והתקדם בדרגות בזכות עבודתו הקשה ובזכות החיבור העמוק שהיה לו לגדוד ולחיילים. הוא היה ועדיין מהווה דמות להערצה עבור כל כך הרבה חיילים ומפקדים.
על אחד מענפי העץ יש את הדמות שלי ושל זיו ביום המאושר בחיינו, יום חתונתנו. זיו היה גבר החלומות והאהבה שהייתה בינינו הייתה אהבה כל כך עוצמתית ומיוחדת. הכרנו בגדוד כשאני הייתי קצינת לוגיסטיקה וברגע שהתחלנו לצאת ידעתי שזה לתמיד. התפתחנו ובנינו את עצמנו ביחד, צלחנו כל משבר והאהבה שלנו רק הלכה והתחזקה עם השנים. זיו היה העוגן שלי, היציבות, הביטחון, הבית שלי. הוא היה בעל מדהים, אוהב, אכפתי, חכם, מצחיק ורגיש. האהבה שלנו מלווה אותי בכל רגע ביום ולנצח הוא יישאר אהבת חיי.
על ענף נוסף יש את הדמות של זיו מחזיק את מיה שלנו כשהייתה תינוקת. החלום הגדול של זיו היה להיות אבא, להביא ילדים לעולם ולייצר את התא המשפחתי שלו. הדרך שעברנו עד שהגיעה אלינו מיה, לא הייתה קלה בכלל, נלחמנו גם כשלא היו כוחות, וכשמיה נולדה הרגשנו שהגענו לשלמות. חווינו אושר עילאי, כזה שלא ניתן להסביר במילים. זיו היה אבא טוטאלי ומסור, שחיכה כל כך לרגעים שלו עם מיה. הוא היה כל כך נוכח בחייה גם אם פיסית לא היה בבית כל השבוע. והקשר שנרקם בניהם בתקופה הקצרה שלהם יחד הוכיח כמה הוא היה משמעותי עבורה. מיה זכתה באבא הכי טוב שיש, וגם אם פיסית הוא לא יהיה נוכח בחייה, הוא תמיד ילווה אותה, בכל שלב ובכל תחנה בחיים.
בענף האחרון ישנה יונה עם עלה של זית. היונה מסמלת שלום ותקווה. זיו היה האיש הכי מדהים וטוב לב שפגשתי, אדם של שלום, מלא באהבת חינם, צנוע, רגיש לסביבה, שתמיד נרתם לעזור לאחרים. הוא תמיד היה מסתכל קדימה גם כשקשה, כי האמין בעצמו והאמין בטוב.
הכיכר של זיו, היא כיכר נוכחת ועוצמתית, שמשדרת צניעות ודמיננטיות במקביל, בדיוק כמו שזיו היה.
כולי תקווה שכשאנשים יעברו בכיכר הם יעמיקו בסיפור חייו של זיו, יבינו איזה אדם מיוחד הוא היה וכמה השפעה הייתה לו על אנשים.
לסיום, אני רוצה שוב להודות לראש העיר, לנציגי עיריית עפולה, לאדריכל ולכל מי שתרם ולקח חלק בפרויקט ההנצחה, בזכותכם המורשת של זיו תמשיך איתנו הלאה.
ראה עוד > >
טקס חניכת הכיכר של זיו- ניר בן דוד אבא של סתיו
כבוד ראש העיר מר אבי אלקבץ ,חברי העירייה, מר חן וינקלר,
מפקדים וקצינים, חברים ובני משפחה יקרים.
עומדים אנו פה כמעט שנתיים לאחר היום הנורא בו איבדנו את יקירינו זיו דדו.
הזמן עצר מלכת ואנו פה עדיין בתחושה שאטוטו זיו נכנס לנהל את האירוע.
הגעגוע אינו מרפה והכאב הינו יום יומי,
זיו הינו חלק מחיינו מלווה אותנו בכל צעד ושעל , במיוחד לסתיו ומיה שכל אחת מהן מתמודדת בדרכה עם החלל העצום שאדם כמו זיו הותיר.
זיו היה אדם מיוחד ואהוב על הבריות עם לב ענק בעל יכולות נדירות - להעניק, לאהוב, לגעת, ליצור, ליזום וכל זאת בצנעה ובגובה העיניים. הוא היה איש של מעשים ולא דיבורים, מעשיו דיברו בעד עצמם והפכו אותו לכל כך מיוחד ואהוב.
זיו מאז לכתך סתיו שוקדת על דבר אחד
להפיץ את אורך המיוחד כמה שניתן,
והנה החזון להנצחת רוחך במקום מרכזי כל כך בחייך מתממש. משלב התכנון תוך הקפדה על שלמות ומצויינות כפי שנהגת בחייך, ועד לרגע בו אנו חונכים את כיכר זיו דדו, במקום הכי טיבעי במקום בו גדלת והפכת להיות מי שאתה.
אך זה סימלי שהכיכר ברחוב משה שרת מחותמי מגילת העצמאות שסמלה את הקמתה של המדינה שכל כך אהבת ,
שורשי אהבתך לצבא ולגולני כשורשי עץ הזית עמוקים ורחבים , ראית בשירות הצבאי שליחות וכבוד תוך רצון לתרום ולהיות משמעותי ואכן הפכת לכזה- הן לחיילים והן למפקדים שהיו לצידך,
וגם באותו יום ארור ב07/10 לא היססת והיית נחוש להגיע במהרה לבסיס לסייע ולתרום את חלקך ,
ועל הגנתה של הארץ האהובה שילמת בחייך.
וכעת כל מי שיחלוף בכיכר יתוודע לאיש המיוחד שהיית - גיבור ישראל גיבור העיר עפולה.
זה המקום גם לומר תודה,
תודה לכבוד ראש העיר מר אבי אלקבץ שמהפגישה הראשונה נרתם ונתן את התחושה האמיתית שהנופלים - במותם נתנו לנו את החיים וראויים לכל כבוד וזיכרון אפשרי ניכר היה שהנושא קרוב לליבו ולא משנה כמה קשיים יהיו בדרך תמיד תהיה אוזן קשבת למציאת פתרון וקידום הפרוייקט ,ואכן כך היה .
#למנהל הפרויקט מר יהודה משה שבלעדיו לא היינו מגיעים לרגע זה,
#מר חן וינקלר האומן שבפגישה אחת במקצועיות וברגישות ידע להביא את המיצג האומנתי לכדי העברת הרוח המיוחדת של זיו עם הנקודות החשובות בחייו...וכמובן לכל אלא שתרמו ובחרו להיות שותפים מלאים לפרוייקט זה.
לסיום נזכיר כי זיו היה חטוף והוחזר ארצה במבצע צבאי לקבר ישראל,
מי ייתן וכל 48 החטופים החיים והמתים ישובו לביתם במהרה... ונאמר אמן.
ראה עוד > >
טקס חניכת הכיכר של זיו- נאום של מגד 51 שהיה בתקופה שזיו נרצח- מאיר אוחיון
משפחת דדו היקרה! סתיו ומיה, עודד ואביב, פלאי מפקד החטיבה במלחמה, משפחת פרץ היקרה, אחיי לנשק אנשי הגדוד, ראש עיריית עפולה אבי אלקבץ, מכובדיי, ערב טוב.
עבור ערכים וסמלים אנחנו הולכים למלחמה, כך התנ״ך שלנו, המנורה ודגל המדינה, כך סמלי שהמשפחה ואנשי העיר, החליטו להקים אנדרטה שתייצג את בן העיר, החבר שלי, המפקד והלוחם זיו דדו ז״ל, סמלי כיוון שבני הנוער הסקרנים יקראו אודות זיו הם ילמדו כמה ערכים יש בעץ של זיו.
אצלנו בגולני, ערכים נמדדים במעשים.
בבוקר השבעה באוקטובר פרצה המלחמה כמו שלא דמיינו, דדו (ככה קראנו לזיו בגדוד) היה הטלפון השני שלי אחרי שהתעדכנתי בתמונת המצב.
״דדו יש מלחמה, תביא את כל הנגדים ותגיעו נצטרך תחמושת״- סגור, ביי! ״
דדו כבר התעורר מהאזעקות אך לא היה צריך את הטלפון ממני כדי להבין מה נדרש.
דדו שעט דרומה ועבר 3 צמתים מקוללות בהן ראה כבר את מחיר המלחמה, חבריו שאיתנו בקהל, ביקשו שימתין, דדו באומץ לב שאפיין אותו עוד כלוחם המשיך קדימה, רק להגיע ללוחמים שכה אהב ולעזור לנצח בקרב…
ערכים עושים ודדו עשה : אחראי, מקצוען, דבק במשימה אבל בעיקר חבר!
על הערכים האלו כדאי לנטוע עצים חדשים, בשביל זה דדו נתן את כל מה שיכל- למען כולנו.
תודה על הזכות לדבר בפניכם, אאחל להצלחת הפעולות של חברינו בחזית, להלחמת הפצועים ולשיבת החטופים.
ראה עוד > >
04/10/2025
סתיו האישה
שנתיים עברו מאז שאהוב ליבי הלך ולא חזר 💔 הכאב אותו כאב חד שמפלח את הלב, החוסר רק מתגבר עם הזמן והנשמה עדיין מרוסקת מנסה לאסוף חלקיקי שברים כדי לחיות לצד הכאב. אני אוהבת אותך כל כך אהבת חיי 💔💔
שנתיים עברו מאז שהחיים שלי כבר לא אותם חיים.
שנתיים שלא ראיתי אותך אהוב ליבי, לא חיבקתי ונישקתי אותך, לא שכבתי לצידך במיטה, לא דיברתי והתייעצתי איתך, לא נשמתי אותך.
הכאב לא מרפה, הזכרונות עולים וצפים כל הזמן, החוסר שלך נוכח בכל נשימה והגעגוע אין סופי.
ברגע שאיבדתי אותך, איבדתי גם את עצמי, את מי שהייתי, את החיים שהיו לנו לפני, את התקוות והחלומות, את העתיד.
במשך כל השנתיים האלה, אני מנסה לבנות את עצמי מחדש. אני נלחמת יום יום כדי לבחור בחיים, לבחור לשמוח עם מיה שלנו, לבחור לגדל אותה באושר ובביטחון למרות כל מה שעברנו ושאנחנו עדיין עוברות. אני מנסה להתמקד בכאן ועכשיו כי אי אפשר לראות עתיד כשמנסים לשרוד.
למסע השכול אין תאריך תפוגה, הוא נמשך כל הזמן. זה לא משבר שיחלוף, אלו החיים שלי מאז ה- 7.10. שמחה שתמיד תהיה מהולה בעצב, ותחושת חוסר תמידית בכל סיטואציה. אני עוד לומדת איך לחיות עם הכאב הזה, איך לחיות חיים בלעדיך, איך לנשום למרות שחסר לי חלק בגוף.
שנתיים שכלום כבר לא אותו הדבר מלבד האהבה שלי אליך ואל מיה. אוהבת אותך כל כך אהוב שלי, תשמור עלינו מלמעלה💔💔