רס"ב כהן מיכאל ז"ל

אודות

מיכאל, בנם של אסתר ושמעון, נולד ביום ו' באייר תש"ל (12 במאי 1970) במושב נווה מיכאל מדרום לבית שמש, ילד שלישי במשפחה ואח ליעל, אשר, דלית, דודו ואבישי.

ילדותו אופיינה בחיבור חם ואוהב לאמו. בבית הספר בלט באופיו השובב, אך לצד זאת נודע כמגן נחוש של החלשים, שעמד תמיד מול מי שהציק לאחרים, ובפרט שמר על שני אחיו הקטנים. בנעוריו הפך למנהיג חברתי בולט ומוערך שסביבו חברים רבים, והשלים את לימודיו בתיכון אקסטרני בירושלים.

מיכאל היה בן מסור להוריו ואח תומך ואוהב שהקפיד על קשר הדוק ומטפח עם אחיו. הוא התאפיין בכושר גופני גבוה, היה אתלט שהתאמן מדי יום בכיפופים, שכיבות סמיכה ועליות מתח, וגילה עניין רב בספורט ובכלי נשק. אהבתו לסכינים החלה עוד בילדותו, בגיל ארבע, כ שקיבל סכין ראשונה מקצין משטרתי בכיר שביקר את אביו. בצעירותו אהב לטייל בחיק הטבע באזור המושב ולחקור מערות.

בנובמבר 1988 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "צבר" בחטיבת גבעתי. הודות לאימונים מוקדמים עם אביו, הגיע לצבא כשהוא שולט בתפעול נשק, ובשל מיומנותו הופקד על מקלע מא"ג. במהלך הטירונות רכש חברים קרובים שליוו אותו בהמשך דרכו. מיכאל בלט במנהיגותו ובמקצועיותו, יצא לקורס מפקדים ופיקד על מוצב קדמי בלבנון. חבריו ליחידה תיארו אותו כמפקד אחראי, נערץ ודואג, שזכה לאמונם המלא.

שאיפתו המרכזית הייתה לשרת ביחידה המשטרתית המיוחדת (ימ"מ). באוקטובר 1991, במהלך חופשת השחרור מצה"ל, עבר בהצלחה את הגיבוש, אך נפסל זמנית מסיבה רפואית. מיכאל נאבק ונלחם על מקומו עד שהתקבל.

בדצמבר 1991 התגייס למשטרת ישראל במסגרת משמר הגבול, השלים את קורס הימ"מ ושובץ בצוות הממוכן כשהוא רוכב על אופנוע די.אר ביג. ביולי 1993 נפצע בתאונת אימונים עם האופנוע, וכחודש וחצי לאחר מכן שובץ במחלקה 1 כצלף. במשך עשור התמקצע בתחום הצלפות והגיע למיומנות גבוהה ביותר. במהלך האינתיפאדה השנייה השתתף בפעילויות מבצעיות רבות שבהן באו לידי ביטוי יכולותיו המקצועיות. בשנת 2003 מונה למדריך לחימה ביחידה, העביר גיבושים, והדריך לוחמים בקורס הימ"מ בתחומי הירי והלחימה, תוך ששילב יציאה לפעילויות מבצעיות כלוחם וכצלף.

במהלך שנת 2004 היה שותף להקמת היחידה לאבטחת המפקח הכללי של המשטרה (המפכ"ל), ומאז עסק באבטחתם של ארבעה מפכ"לים. גאווה מקצועית מיוחדת הייתה לו כשהיה שותף לתכנון, ייצור ובחינה של סכין לוחם ואולר עבור היחידה; לאות כבוד הוענקה לו סכין הלוחם שמספרה 1, ועליה סמל היחידה.

מיכאל היה איש אמת, ערכי, ישר ורודף צדק, שבלט בנתינה לחברים ובכנות ללא פשרות. הוא היה אוזן קשבת ויועץ נאמן למכריו, שעזר לרבים בקבלת החלטות חשובות בחייהם. בשעות הפנאי אהב לצאת לטיולי שטח ברחבי הארץ בג'יפ "סופה".

בנובמבר 2000 הכיר את פזית. בין השניים נרקמה אהבה עמוקה, וב-10 באוקטובר 2004 נישאו והקימו את ביתם במושב נווה מיכאל. לזוג נולדו שני בנים, אורי ולהב. מיכאל היה אב מסור, מעורב וקשור מאוד לבניו, שראו בו מודל לחיקוי.

באוקטובר 2011 התגלתה בגופו מחלת הסרטן. הוא עבר ניתוחים וטיפולים כימותרפיים בארץ ובגרמניה, אך מצבו הדרדר.

ביום שבת, כ"ב בניסן תשע"ב (14.04.2012), נפטר רב-סמל בכיר מיכאל כהן בעת מילוי תפקידו, כשהוא מוקף בבני משפחתו ובחברו הטוב.

מיכאל היה בן ארבעים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזורי באביעזר.

הותיר אחריו רעיה, שני בנים, אם, שתי אחיות ושלושה אחים.

זיכרון והנצחה
דברי רעייתו פזית:

"ארבע שנים בלעדיך, ואני עדיין תמיד קוראת לך בעלי... הייתי איתך שם. ואני יודעת שלא תשוב עוד. אך הרוח שלך איתנו... תמיד אוהבת, אשתך, פזית".

דברי אחותו דלית:

"מיכה אחי היקר, אחת-עשרה שנים בלעדיך והכאב והגעגוע רק מתעצמים... גאה להיות אחותך ותמיד אהיה גאה. אוהבת תמיד ומתגעגעת".

מפעלי הנצחה:

נכתב ספר תורה לעילוי נשמתו שנתרם לבית כנסת.

במושב נווה מיכאל הוקמה גינת ספורט לזכרו, ומדי שנה נערך מפגש חברים לזכרו.

שמו מונצח באנדרטת חללי משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש ובאתר ההנצחה לחללי משמר הגבול בצומת עירון.

יהי זכרו ברוך.