רס"ל (במיל') הלל דינר הי"ד

אודות

הלל אומר...

הלל נולד בט"ו באב תשס"ג ונקרא על שמו של הלל הזקן, שהיה ענוותן ומאיר פנים לכל אדם באשר הוא, ובדרכו ולאורו צעד. עם חיוך אמיתי וכן שהגיע עד העיניים ועטף את הלבבות והאיר את כל מי שבמחיצתו בשמחה מדבקת שאי אפשר להישאר אדיש לה.

"לעולם יהיה אדם ענוותן כהלל" (בבלי שבת ל א)
הלל היה הציר המרכזי והמניע של כל מי שהכיר אותו. זה שמקבץ סביבו את המשפחה, החברים, הפלוגה. זה שרואה את כולם הרבה לפני שרואה את עצמו, ודואג שלכל אחד ואחת יהיה טוב. הכי טוב שרק אפשר.

"הוי מתלמידיו של אהרן: אוהב שלום ורודף שלום, ואוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א יב)
הלל היה אדם חושב, בוחן ומעמיק. הוא לא אפשר לדברים ולאירועים לעבור לידו מבלי לעצור ולהתבונן בהם ולנסות להבין מה הם יכולים ללמד אותו ואיך הוא יכול להותיר בהם חותם.
כל חבריו ומכריו העידו איזו השפעה עצומה היתה להלל על חייהם. הוא היה הכתובת הטבעית לכל התייעצות ולכל בקשה. אצלו, ידעו כולם, הם יקבלו אוזן קשובה, לב רחום ושכל ישר ומעל הכל הם ידעו שהלל יעשה הכל כדי ליצור שינוי לטובה.

"ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (אבות, ב ה)
הוא היה איש של אמת. הצדק והיושרה בערו בו והנחו את פעולותיו. הוא לא פחד ממה שיאמרו ומדד הפופולריות מעולם לא הנחה אותו. רק האמת שהיתה נר לרגליו האירה את דרכו.
הלל גדל וחונך לערכי נצח. לאהבת ישראל, אהבת הארץ ואהבת התורה. התביעה העצמית שלו והחתירה למצוינות הובילה אותו במסלול מופלא של הישגים אישיים. כך הוא סיים את ש"ס משניות לקראת הבר מצווה וכך זכה לסיים מסכתות רבות נוספות, ובאותה הרוח הוא הפך למפקד נערץ ואהוב.

"מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חוכמה, מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום. קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא" (אבות ב ז)
הלל אמנם נולד בגולה, אבל אהבת הארץ זרמה בעורקיו. בכל הזדמנות טייל בין שביליה ולמד את דרכיה וערכיה. הלל היה נחוש להגן על העם ועל ארץ חמדת אבות וחתר לעמוד בחוד החנית המבצעית ולעשות תפקיד משמעותי בצבא שכל כך כיבד ואהב.

"אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו, אימתי?" (אבות א יד)
הלל מעולם לא וויתר לעצמו. הוא שאף גבוה, סימן לעצמו מטרות נעלות ועשה הכל כדי להשיג אותם. הלל היה מנהיג באופיו ונטל אחריות אישית, משפחתית, חברתית ולאומית. החלומות שלו עוצבו באותה הרוח והוא חלם ליישב את הארץ, לחונן את עפרה, לבנות ולהיבנות.
כחלק מאותה אחריות, הלל דגל במעשים. הוא היה זה שעליו אפשר תמיד לסמוך. זה שיארגן וידאג ויטפל ויקפיץ ויסדר. הלל היה הרוח החיה בכל אירוע וכינוס וכשהוא נכנס לחדר, המקום כאילו הואר והתמלא באנרגיה טובה של עשייה חיובית.

"כשמת הספידוהו: הי חסיד הי עניו..." (בבלי סוטה מח ב)
הלל סיים את שירותו הצבאי ומיד התגייס למילואים. כששמע שהוא נכנס לעזה כדי להלחם במלחמת המצווה הצודקת של ארצנו, לא היה מאושר ממנו. מתוך מסירות נפש ורוח איתנה, וכשהוא מגובה ברעייתו ובמשפחתו שדרבנו אותו לשירות משמעותי, הוא נלחם באומץ ברצועה עזה. שם נפל בפיצוץ מטען עם חבריו. מותיר מאחוריו מטען עצום של ערכים ומסלול גבורה מאיר שתובע מכולנו להיות ראויים לו.