מכתב שניר כתב לפני הכניסה לעזה
מכתב שניר כתב לפני הכניסה לעזה לבני המשפחה, מובא פה החלק שנרשם "לעולם":
מכתב לאהוביי בצאתנו למלחמה.
אנחנו הולכים להכנס לשערי חיים ומוות.
חיים שאנחנו רוצים לתת ולהביא לעולם, מוות שהאויב מייחל לו בכל ליבו.
חיים שאנחנו רוצים להוסיף ולחוש ולהרגיש.
מוות שהאויב רעב אליו כי זה מזונו.
.....
לעולם- תעשו טוב, תרבו בטוב.
להרבות באהבה גדולה, בחיוביות, בשלמות, בעבודה קשה, בהספקים, באתגרים, תאתגרו את עצמכם, קחו משימות, תמצאו במה אתם טובים ותנו לעולם ממנו- העולם צריך להתקדם עוד הרבה...
אבל לא לשכוח-
יש רוע בעולם. יש רע צרוף שיש לנו המחויבות למגר ולהשמיד אותו.
על זה אנחנו יוצאים היום למלחמה- למגר רוע צרוף, מלוכלך, רע, שונא ותאב דם. רוע כזה שתוקף את היהודים בכל דור ודור לאורך אלפי שנים וקיים גם בעולם בכלל.
העם היהודי אף פעם לא נעלם ויש לו הכוחות לחיות מחדש כעוף החול. בכל פעם חזק יותר ויפה יותר.
שנדע ימים יפים יותר ולוואי וכל הדבר הזה לא יתפרסם לעולם....🙏
ראה עוד > >
הראל
ניר, היית המדריך הכי טוב שחניך יכול לבקש. כזה רגיש, כזה מתחשב. אני זוכר שתמיד כשהייתי צריך אותך היית שם בשבילי. יש משהו שאף פעם לא ייצא לי להגיד לך, תודה. תודה על מי שהיית, צודה על כל החסד שעשית בשביל כולם כל הזמן. בתור חניך שלך אני זוכר איך זה היה נראה שאתה מחזיק את הסניף בשתי הידיים שלך. אזכור ואוהב אותך לנצח
ראה עוד > >
חבר
את ניר אני מכיר עוד מימיו בישיבה, הוא למד 3 שנים מעלי. מהישיבה אני לא זוכר הרבה ממנו, אבל במילואים פגשתי אותו. הגעתי לפלוגה חדשה ופתאום אני רואה פרצוף מוכר שאני לא בטוח מאיפה. ניר שאל אותי: תגיד אתה מעתניאל, נכון? וישר נדלקה לי הנורה. מאז הרגע הזה הוא היה האיש שהייתי פונה אליו בכל החששות שלי והתהיות על הפלוגה החדשה ועל איך זה יהיה. הוא השרה אווירה של נינוחות והסביר לי שלא הכל חייבים לקחת יותר מדי ברצינות, זה בהחלט העלה בי חיוך. ניר היה עם מאור פנים שעשה חשק להצטרף לשמחה והחיוך המדבק והחינני שלו. למרות שלא הכרתי אותו טוב, הוא יחסר לי. ובעיקר החיוך שלו ישאר צרוב בי.
ראה עוד > >
מנור מלכה פלוגה ח', גדוד 129.
ניר היקר, נפגשנו לראשונה ביום שבו הצטרפת לפלוגה. לקחתי אותך טרמפ ממחלף נחשונים בכביש 6 ונסענו יחד צפונה. לא הכרנו זמן רב, רק מספר חודשים, אבל הקשר שנרקם בין חברים לפלוגה במילואים הוא קשר מיוחד ונבנה באינטנסיביות גדולה יותר מאשר קשרים "רגילים". סיפרת לי בנסיעה ההיא עליך, על המשפחה והעבודה, אבל הרושם החזק ביותר שקיבלתי ממך הוא הרוח המדהימה שלך שבחרת לבוא ולהתגייס, לתת מעצמך בשביל הכלל. בכלל, אנשים שבוחרים לעשות מילואים הם אנשים מיוחדים, הטופ של החברה הישראלית. ביקרתי אותך בבית החולים כמה שבועות לפני הסוף. התרשמתי שקשה לך ושאתה סובל, אבל חשבתי והאמנתי שתצא מזה. ייחלתי ליום שבו אתה ונתנאל תצאו מבית החולים ושנוכל לשבת יחד עם כל החברים מהפלוגה. קיבלתי בהפתעה גמורה את הידיעה המרה. אוהב אותך חבר יקר.
ראה עוד > >