עומר גדל במושב אביחיל הסמוך לנתניה עד גיל שלוש, אז עברה המשפחה ליישוב גנות הדר השוכן ממזרח לעיר, סמוך לצומת השרון (בית ליד). הוא למד בבית ספר יסודי "בית אקשטיין" בשדות ים עד כיתה ח', המשיך בתיכון "שפרירים" שבקיבוץ גבעת חיים איחוד.
ילד אנרגטי, שבצעירותו התאמן זמן מה בג'ודו. היה מלא שמחת חיים והומור ומוקף חברים. בעל חמלה ואמפתיה לכל יצור חי, אהבה גדולה לבעלי חיים ויכולת ליצור איתם קשרים מיוחדים, בעיקר עם שלושת הכלבים של המשפחה.
מגיל צעיר אהב לתת מעצמו לאחרים, להתנדב ולעזור. כשהיה בן חמש-עשרה, הצטרף למד"א (מגן דוד אדום), הפך למתנדב פעיל מאוד בארגון וסייע רבות בהצלת חיים.
כשהיה בן שש-עשרה הצטרף לתנועת הנוער "אחריי!" המפתחת מסוגלות ומנהיגות בקרב בני נוער ומכינה אותם לקראת הצבא. שם הבין שהוא רוצה לשרת בצה"ל שירות קרבי כלוחם.
עם סיום לימודיו בתיכון הצטרף למכינה הקדם-צבאית "אחד משלנו" הממוקמת במושב בית ינאי שבעמק חפר. הלימודים במכינה תרמו לו רבות, ובמסגרתם התבגר, התפתח והתעצב.
ב-2017 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 51 של חטיבת "גולני". השירות ב"גולני" היה הגשמת חלום עבורו, הוא התגאה להשתייך לחטיבה ולהגן על עמו ועל מולדתו, ומילא את תפקידו במסירות ובמקצועיות, מתוך תחושת מחויבות ושליחות עמוקה.
בפוסט שכתב בפייסבוק שיתף את חוויותיו ותחושותיו כלוחם: "להיות לוחם זה לשמור שעות על גבי שעות במקומות הכי נידחים בארץ, זה לישון חמש שעות בלילה במקרה הטוב ולא לישון בכלל במקרה הרע, זה ללמוד שהנשק והקפה השחור הם החברים הכי טובים שלך. להיות לוחם זה לא קל. באמת שלא. אבל בלי לחשוב פעמיים, זה הדבר הכי טוב שבחרתי לעשות".
ב-2019, כשהיה בן עשרים, קיבל פנייה מעמותת "עזר מציון". בשיחה נאמר לו שהוא נמצא כמועמד מתאים לתרומת מח עצם עבור חולה לוקמיה. עומר לא חשב פעמיים, הגיע לבית העמותה ותרם מח עצם לאותו החולה, ובכך הציל את חייו.
במקביל לשירותו הצבאי, המשיך להתנדב במד"א בכל זמן פנוי, ועשה זאת ביתר שאת כאשר השתחרר מצה"ל. בתקופת מגפת וירוס ה"קורונה", בשנים 2021-2020, תרם רבות למערך בדיקות הקורונה של הארגון וסייע לחולים.
עומר היה אדם ערכי, חברותי ורגיש, שהרעיף חום ואהבה על קרוביו ותמיד עזר לאחרים, לרוב בלי לספר על כך. הוא אהב את החיים, נהנה לצאת לטבע, לטייל ולרקוד במסיבות, והיה תמיד במרכז העניינים, עם חיוך קורן ומפיץ אור.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עומר התגייס למילואים עם פרוץ המתקפה. במשך חודשים ארוכים לחם באומץ ובגבורה כשהוא משמש כקלע וכחובש בגדוד 9203 של חטיבת חיל הרגלים "אלכסנדרוני". תחילה, שירת בגבול הצפון, אליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון, ובהמשך הצטרף ללחימה הקרקעית בשטח רצועת עזה.
ביום חמישי, 20.6.2024, חגג אביו, אורן, את יום הולדתו החמישים וארבע. עומר הספיק לשלוח לו הודעה ולאחל לו "מזל טוב", ומיד לאחר מכן יצא לפעילות מבצעית במסדרון "נצרים" שבמרכז הרצועה. במהלך הפעילות, נורתה פצצת מרגמה לעבר הכוח. עומר נפגע ונהרג במקום. בתקרית נהרג לוחם מילואים נוסף.
רב-סמל עומר סמדג'ה נפל בקרב ביום י"ד בסיוון תשפ"ד (20.6.2024). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
עומר שלנו, בן גיבור, בן יקר ואהוב , בן בכור שלנו
לא ידענו כמה השם שבחרנו לקרוא לך , שמשמעותו אלומה של שיבולים, יהיה כל כך מתאים לך.
ילד טבע יחיד ומיוחד עם לב זהב.
כבר שנולדת הבנו שפה יש שובב גדול , התגרת אותנו על מלא, אבל תמיד עם פרצוף תמים וכל כך יפה.
בכיתה י' גילית את תנועת הנוער "אחרי" , ומרגע זה נהיית מורעל צבא, אפילו קעקעת את סמל התנועה על הרגל, ואני כמה שאני כעסתי, ענית לי כמו תמיד " אמא מה את דואגת".
ולמדת בבית ספר שפרירים שמשם ממשיכים רק לחיל הים אבל אתה לא הסכמת.
רצית רק קרבי, הלכת למכינה "אחד משלנו", והסברת לקב"ן שאם אתה לא קרבי ורק גולני אתה לא מתגייס.
התגייסת לגולני לגדוד 51, ואנחנו היינו כל כך גאים בך, שנלחמת, עמדת על שלך וניצחת.
סיימת שירות מלא.
ב7.10.23, היום הארור הזה, מיד נקראת לצו 8 ולא היססת אפילו לשנייה. כל דקה ושנייה נתגעגע אלייך.
מעל קברך זה מבקשים סליחה ממך , ומצדיעים לך בן יקר ואהוב שלנו.
מי ייתן ומותן לא יהיה לשווא.
חשוב לנו כמשפחה להעביר מסר, אנחנו מחבקים ומחזקים את חיילי צבא ההגנה לישראל ומפקדיה, שנלחמים במלחמה הכי צודקת.
תמשיכו בכל הכוח עד הכרעה מוחלטת.
האור חייב לנצח את החושך!
ולבן שתדע- אומנם בוכים וכואבים.
אבל לא תטעה!
עם ישראל חיי לנצח!!
משתתפים בצער המשפחה של החייל רס"ל סעדיה יעקב דרעי וברכת החלמה לפצועים.
רק ביחד ננצח
תשארו מאוחדים!
ראה עוד > >
21/06/2024
רותם האחות
עומר שלי אח שלי הבכור .
אף אחד לא הכין אותי לנורא מכל ,
שביום אחד ובשניה אחת הכל יתהפך
שיודיעו לי שאח שלי הגדול נהרג.
עומר הילד עם החיוך הכי יפה בבית ,
והעיניים הירוקות שאף אחד מאיתנו לא קיבל ..
האח הבכור שאף פעם לא נמצא בבית
אבל תמיד שומר עלי מרחוק
תודה ששמרת עלי כל השנים
שלימדת אותי מה זה אהבה של אח בכור
גם על כל הריבים, הכעס ,החפירות והשגעונות.
אתה כלכך מיוחד עומר
אתה כלכך שקט אבל רועש נורא
עושה דברים בשקט בלי שאף אחד ידע
היית מתנדב במדא , תרמת מח עצם והצלחת חיים
ועכשיו הוקפצת למילואים וישר הלכת בלי להסס
ונפלת בזמן שהגנת עלי על המשפחה שלנו
ועל מדינה שלמה.
היית כלכך חדור מטרה ללכת לשם
אבל היה לך איזה פחד בלב
שאמרת לנו שאולי לא תחזור
ואמרנו לך שהכל יהיה בסדר
בכל יום שלחת לנו סימן חיים , וגם אתמול שלחת,
לא ציפינו שזה יגיע לא ביום הזה ולא אף פעם
ושעכשיו התאריך הזה הוא גם יום הולדת לאבא שלנו וגם יום הזיכרון לאח שלנו האהוב ,
שסיפרו לנו שנהרגת זה קרה תוך שניה
שניה אחת היינו בחגיגות יום הולדת לאבא שלנו
עם קצת כאב בלב שאתה שם שומר עלינו ולא איתנו
ושנייה אחרי הסיוט התחיל ועכשיו גם לעולם לא יגמר .
עומר כלכך הרבה דברים שלא הספקתי להגיד לך ועכשיו לעולם לא אוכל להגיד
הלוואי והייתי יכולה להיפרד כמו שצריך
לעוד חיבוק אחרון , לשיחה אחרונה ורגועה בלי כל הבכי והבלאגן שיש
ואפילו עומר אני מבטיחה שלריבים שלנו אני הכי אתגעגע .
עומר אני אוהבת אותך מכל הלב
מאז ועכשיו גם לתמיד
ראה עוד > >
21/06/2024
רום האח
ספה אדומה:
״זה הזכרון הראשון שלי ממך 2005,
איך כל הזמן רבנו ושיחקנו בספה הזאת,
ממש תמונה שלנו שם חקוקה לי בזכרון ,
היית מציק אז כמו שהיית עד הרגע האחרון , הא וגם לוחם שלא נרגע עד שהטרף נופל״
הלכת והפקדת בידי את תפקיד האח הבכור , זה לא בסדר זה לא תפקיד שלי , אבל אנסה לעשות אותו על הצד הטוב ביותר שתתגאה בי כמו שאני התגאתי בך. אני אוהב אותך עליזה
ראה עוד > >
טקסט שעומר ז"ל כתב
להיות לוחם זה לא פשוט, באמת שלא", כתב לפני ארבע שנים, ב-15 ביוני. "זה לקום בבוקר, כל בוקר, ולסדר את המיטה באותה צורה. זה לשמור שעות על גבי שעות במקומות הכי נידחים בארץ. זה לישון 5 שעות בלילה במקרה הטוב ולא לישון בכלל במקרה הרע. להיות לוחם זה ללמוד שהנשק והקפה השחור הם החברים הכי טובים שלך.
ומה לעשות שלהיות לוחם זה גם משביז", סיפר. "לראות בסטורי את חברים שלך יוצאים למסיבות כל סופ"ש כשאתה במוצב מחכה לתדריך לקראת סיור זה לא הדבר הכי כיף שיש. ושלא תחשבו שאני כועס, ממש לא, אני מפרגן להם מכל הלב... אבל וואלה גם לי בא
הוא הוסיף: "להיות לוחם זה לשמור על קשר עם המשפחה, החברים ובת הזוג למרות שזה באמת על חשבון שעות השינה שגם ככה בקושי יש לך. ואחרי תקופה עמוסה בקו גם לרדת משמירה ולראות מגילה בווצאפ מחברה שלך ולגלות שהיא כבר לא החברה שלך יותר. להיות לוחם זה להמשיך לתפקד כרגיל למרות הלב השבור והלחץ התמידי שיש לך.
'זר לא יבין' אנחנו תמיד אומרים... וזה נכון. זר לא יבין את המשמעות של להיות לוחם", כתב רס"ל סמדג'ה. "זר לא יבין מה זה לחזור מסיור של 12 שעות ולגלות שהחבר'ה ארגנו על האש מפחיד. זה לשבת בפינת עישון עם המחלקה אחרי יום קשוח ולעשות את הצחוקים של החיים עד שאתם בקושי מצליחים לנשום. זה לסיים שמירה ביום הכי חם בשנה כשכולך נוטף זיעה, להיכנס לחדר ולסיים בקבוק של מיץ תות בננה בחמש שניות... אתה לומד להעריך את הדברים הקטנים האלה. זה לראות את חבר שלך , שכבר הפך לאח שלך, שבור ומבואס ולהגיד לו שיהיה בסדר, שכולם פה בשבילו, ולדעת שאם אתה תהיה במצב דומה, הם פה גם בשבילך".
את דבריו חתם: "להיות לוחם זה לא קל באמת שלא. אבל בלי לחשוב פעמיים, זה הדבר הכי טוב שבחרתי לעשות!".
ראה עוד > >
מקומות הנצחה
מכינת התקומה על שם עומר ז"ל (צילום הרצל יוסף)
ניידת טיפול נמרץ לזכרו של עומר סמדג׳ה ז"ל (צילום אלירן אביטל)