רס"ל יוסף מלאכי גדליה הי"ד

"כמה כוח יש לנו": יומני הזיכרון שהותיר לוחם דובדבן

לאחר נפילתו של יוסף מלאכי גדליה, לוחם יחידת דובדבן, בקרב הקשה בכפר עזה, פתחה רעייתו את היומן שכתב. בפנים, בעמוד הראשון, היו כתובות מילים מצמררות. "יום הזיכרון - המטרה זה לא לבכות על מה שקרה ואיך שהיו אנשים גיבורים, אלא להבין שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת והכוח לעשות מה שהם עשו, והם מעוררים אותנו לראות כמה כוח יש לנו".

https://www.israelhayom.co.il/military-life/article/14820145

יוֹסֵף וְהָרַחְפָן

יוסף מלאכי גדליה אהב את החיים ואהב לבלות ולכייף. היו לו תחביבים מעניינים, למשל לשחק פריסבי תחרותי בכל יום שישי וגם לצלם את ארץ ישראל הקסומה, שאליה עלתה משפחתו מבריטניה וארצות הברית. הוא עשה זאת בעזרת הרחפן (מזל"ט, שפירושו: מטוס זעיר ללא טייס) שלו וכך צילם את היופי של ישראל מהשמיים. יוסף תמיד חייך. חיוכו נעשה גדול עוד יותר אחרי שפגש את סיני האהובה במחנה קיץ באמריקה. הם התחתנו והקימו בית בארץ ישראל.
יוסף היה בן 22 ושירת בצבא ביחידת דובדבן. מיומנותו בהטסת מזל"טים עזרה לו בשירות הצבאי בקרבות נגד מחבלים. הוא אימן חיילים להשתמש במזל"טים כדי לחפש אנשים שזקוקים לעזרה ולהביא אותם למקום מבטחים.
ב־7 באוקטובר, בחג שמחת תורה, יוסף היה בתפילה עם משפחתו. הוא שמע שתושבי קיבוץ כפר עזה בדרום ישראל נמצאים בסכנה וזקוקים לעזרה. הוא הביא איתו את המזל"ט כדי שיוכל להטיס אותו בשמיים ולחפש היכן בקיבוץ נמצאות משפחות בסכנה. הוא ידע שבעזרתו יוכל לתכנן כיצד להביאן למקום מבטחים.
יוסף הגיע במהירות לקיבוץ והצליח להציל משפחה אחת. ללא היסוס ובאומץ רב הוא חזר מספר פעמים כדי להציל משפחות נוספות, למרות שהוא ידע שהוא בסכנת חיים.
באחד מחילוציו של יוסף, הוא נפגע ממחבלים. הפגיעה הייתה קשה. מזל"ט נשלח על ידי אחד החיילים לחפש אותו, וכך הצליחו להביאו לקבורה בישראל. יוסף שמר והגן בעזרת המזל"ט, והמזל"ט שמר עליו.
יוסף היה גיבור אמיתי. מסירותו ואומץ ליבו ראויים להערצה. הוא לא רק האמין בעזרה לזולת כל חייו, אלא חי כך עד יומו האחרון.
משפחתו התראיינה לתקשורת הבריטית שהספידה אותו וכינתה אותו 'גיבור ישראלי בריטי'.
אחיו אשר אמר שצריך לתלות את תמונתו של יוסף בכל כיתה מעל הלוח, כדי שכולנו נזכור את אומץ ליבו ונלמד ממנו איך חיים. הכי חשוב, ללמוד מגיבור כזה איך ביום-יום חיים.
#מלחמה_של_גיבורים
באינסטגרם https://did.li/ZFZNf פחות

חלומו האחרון של יוסף גדליה

יוסף נולד והתגורר בבית שמש, שם התחנך בבית הספר היסודי 'אהבת ישראל'. בתיכון הוא למד בישיבת ׳חורב׳ בירושלים.
לפני הגיוס הוא עבר למכינה של 'עלי', ולאחר מכן התגייס ליחידת דובדבן. בגלל תשוקתו העזה לשרת כמה שיותר, הוא חתם קבע ביחידת הרחפנים.

הוריו מספרים, שיוסף היה ילד עניו ושקט, ילד שהשרה אור ושמחה בבית, מנהיג עם כשרונות מדהימים שידע גם ללמוד מאחרים.

לפני כשנה וחצי הוא התחתן עם סיני, עולה חדשה מבוסטון והיה גאה כל כך בעלייה שלה ארצה. במהלך אחד הביקורים שלהם בעודם מביטים על אבני הכותל, החליטו יוסף וסיני להינשא ולהקים בית נאמן בישראל.

החיבור שלו לכותל
ליוסף היה חיבור מיוחד עם הכותל, משפחת גדליה מספרים כי הם נוהגים לעלות לרגל לכותל המערבי מידי חג ומועד, כן, ממש ברגל-הליכה של 40 קילומטר. מגיל 10 עלה יוסף לרגל לירושלים מבית הוריו שבבית שמש, ואהב את המנהג. גם בעת שירותו הצבאי ביחידת דובדבן בעת שהיה בחופשה הוא היה מגיע להתפלל בכותל המערבי.
לזכרו, עלתה המשפחה לכותל המערבי במהלך חג הפסח האחרון עם כ-150 איש ואישה חברים, מכרים ובני משפחה. ואף מתכוונים להמשיך לעלות לרגל לזכרו.

בערב חג שמחת תורה, בשיחה האחרונה עם אחיו, דיברו האחים על גאולה ובניית בית המקדש.
בבוקר שמחת תורה בעודם מתארגנים למנין החג המשפחתי, יוסף עזב את התפילה וירד דרומה. הוא נלחם בכפר עזה בקרב נועז מול מחבלים במשך מספר שעות והציל חיים רבים, לצערינו יוסף נהרג בשכונת הצעירים בכפר עזה מפגיעת RPG, רימונים וירי שנשלחו אליו על ידי מחבלים. בן 22 היה בנופלו, השאיר אחריו הורים, 6 אחים, ורעיה.
יהי זיכרו ברוך.

https://thekotel.org/he/141605/

״יוסף אסף והפיץ אור לכל מקום אליו הגיע, והוא ממשיך לעשות זאת. אפילו אתמול, מישהו אמר לי שהוא היה החבר הכי טוב שלו בכל היחידה. זה היכה בי כי זה לא היה מישהו בצוות של יוסף או אפילו בפלגה שלו. ובכל זאת הוא הצליח להשפיע על האדם הזה ולאפשר לו להרגיש כל כך בנוח. לשמוע איך הוא הוסיף כל כך הרבה אור ליום-יום של אותו אדם הוסיף אור ליום שלי.

לא היה אדם שלא אהב את יוסף. הוא היה מסוג האנשים שכולם רצו להיות קרובים אליו, ולא היה לו מושג! יוסף היה מרוצה מאוד מאורח חיים רגוע של ספורט, משפחה, חברים קרובים וצבא. ובכל זאת הוא הוזמן לכל חתונה ומסיבת יום הולדת ומעולם לא הצליח להבין למה. אבל העובדה היא שכולם ראו אותו כחבר טוב, ראו את האור שלו, והוא גרם לכולם להרגיש טוב ובנוח.
יוסף חי את חייו על קידוש ה׳, תמיד ברגישות לזולת, תמיד תוך התחשבות בתורה והלכה, ותמיד עם צניעות. שום דבר לא היה הצגה, הכל היה אמיתי. וזה כולל גם את הדברים שהוא לא בהכרח רצה לעשות, אבל עשה כדי שאחרים יהיו מאושרים.
הוא גילם ערכים של גיבור אמיתי ודמות לחיכוי, ובכל זאת היה אדם שכולם הרגישו בטוחים ומאושרים בסביבתו.
הרב קוק כותב ״כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים.״ שזה בעצם אומר שהשמחה תגיעה מהארת הנשמה. אם אנחנו נותנים לעצמנו להתחדש באופן רוחני, נמצא את הטוב. יוסף תמיד היה בתהליך ללמוד עוד, להתחדש, ולהתקדם. ואולי בגלל זה הוא תמיד היה עם חיוך בפנים, תמיד מאושר, תמיד מבסוט מהחיים. וכך הוא הפיץ את האור שלו הלה. שנזכה גם אנחנו למצוא את האור שקיים בתוך כולנו, להפיץ אותו, ולראות אור גדול.״
https://www.instagram.com/remember7.10.23/p/C4abJ_Qsly1/?img_index=10

יהי זכרו ברוך🥀