רס"ל משה יפרח ז"ל, בן חנה ויוסף. עלה ממרוקו. שירת במג"ב דרום. בלט כאיש תורה ועבודה, בעל חוש אסתטי, הכנסת אורחים ואהבת הזולת, מפקד ואב מסור ואהוב. נפטר ממחלה בעת שירותו בכ"ו באלול תשמ"ח (8.9.1988). בן 55 בנופלו. הותיר רעיה ו-8 ילדים.
משה, בנם של חנה ויוסף ואח לחיים, פרוספר, שמעון, תמר, רחל ומיכאל, נולד במרוקו ביום ז' בתמוז תרצ"ג (1 ביולי 1933).
בהיותו בן שמונה-עשרה, בשנת 1951, עלה ארצה לבדו במסע דרך צרפת על סיפון האנייה "מרסיי". תחילה התגורר אצל דודתו עיישא גבאי במושב ישרש, עד ששאר בני משפחתו עלו אף הם והתיישבו במושב.
משה התאפיין בחוש אסתטי מפותח, אהב רכיבה על אופניים ושזירת פרחים. הוא הקדיש זמן ללימוד תורה, נודע בהכנסת האורחים החמה שלו ובהתנדבותו לשמירה במושב במסגרת יחידת ההתגוננות האזרחית (הג"א), מתוך רצון תמידי לסייע לזולת.
ב-1 ביוני 1967 התגייס לצה"ל, שירת בחטיבת גולני ולקח חלק במלחמת ההתשה, עליה קיבל אות שירות. במהלך השנים נישא לעליזה, ובני הזוג הקימו את ביתם במושב ישרש וגידלו שמונה ילדים: יעקב, אילנה, דניאלה, ירדנה, בת-שבע, נועה-ענת, שמעון ויוסף-שי.
בהמשך דרכו הביטחונית התגייס למשמר הגבול. בפברואר 1982 סיים בהצלחה קורס מפקדי חוליות בבסיס ההדרכה והאימונים של החיל בבית חורון, ושירת במסירות במג"ב דרום. משה אהב מאוד את שירותו הצבאי, והיה דמות אב וכתובת קשובה ותומכת עבור החיילים ששירתו איתו.
ביום כ"ו באלול תשמ"ח (08.09.1988) נפטר משה בעת שירותו, לאחר מחלה. הוא נפטר בבסיס שבו העביר את רוב שנות שירותו, כשהוא שכוב על הדשא מתחת לעץ שאהב לנוח בצלו.
משה היה בן חמישים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברמלה.
הותיר אחריו רעיה, חמש בנות, שלושה בנים, הורים ואחים.
הנצחה וזיכרון
אתרי הנצחה ומרחבי זיכרון: משה מונצח באתר "גלעד לזכרם" של משטרת ישראל (הכולל תמונות ותעודת סיום קורס מפקדי חוליות), בדף הזיכרון של עמותת "הכומתות הירוקות" (לוחמי מג"ב), באנדרטת חללי משמר הגבול בצומת עירון, באנדרטת חללי משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש, וכן בקיר ההנצחה לנופלי מועצה אזורית גזר בבית הספר חשמונאי שבמשמר איילון.