שרון תורג'מן
מילואמא,
גיבורת האומה
💔
אין באמת מילים שיוכלו לנחם אהובה יקרה שלי, ה׳ יקום דמו🙏🥺
רני נולד ב-16.03.1983 לסימה ודוד ואת ילדותו העביר במושבה ראש פינה. העולם בחוץ תמיד עניין אותו יותר מהכל ואין ספק שהוא תמיד היה ילד של טבע, הוא היה סקרן, חוקר והיה לו חשוב להבין איך הדברים עובדים. רני מצא את השקט הפנימי שלו בין מטעי הפירות. הוא התרגש לראות איך עץ צעיר גדל, מבשיל את פירותיו ובסוף נקטף ונשלח לבית האריזה. המשיכה שלו לטבע ולאדמה הביאה אותו כבר מגיל צעיר לעבוד בחקלאות וכולם התפעלו מהקצב שלו בקטיף, מהאהבה שלו לעץ כאילו היה הילד שלו, וגם מהמקצוענות שלו בנהיגה על הטרקטור עמוס הפירות שכן לכך נדרשת מיומנות לעשות רוורס עם עגלה.
כל חייו רני עשה המון דברים במקביל והיה לו חשוב לעשות כל דבר שעשה הכי טוב שאפשר.
רני התגייס לגבעתי ב 25/07/2001 ואחרי 3 חודשים יצא לקורס חובשים, שם מצא תחום שעניין אותו וסיקרן אותו כל כך. השירות הצבאי היה לו משמעותי מאוד. הוא מצא שם את עצמו, מוקף באנשים שאוהבים אותו, מעריכים אותו ויודעים לזהות את כל הטוב הבלתי נגמר שיש לו להציע. בסוף השירות הצבאי ניתנה לרני האפשרות לצאת לקורס לשיפור הבגרות במתמטיקה ב "גבעת חביבה" וגם פה הוא התמסר בכל כוחו ועם כל הקשיים והאתגרים שחווה הוא הצליח בגדול, שם, במהלך הקורס פגש את רזי שלימים הפכה להיות אהבת חייו.
רני השתחרר ב20/07/2004 והתחיל לטרוף את העולם כמו שרק הוא יודע. הוא עבר לגור בדירת שותפים בגבעתיים והחל לעבוד במטבחים בבתי קפה ומסעדות, שם נזכר בתשוקה נוספת שלו-אוכל. הוא תמיד התרגש לראות אנשים אוכלים את האוכל שהכין ונהנים מהטעמים שהוא תיבל בכל-כך הרבה אהבה. עד שנת 2007 רני התגורר בדירה בגבעתיים וטרף את עולם המסעדנות. לאחר שמיצה את קצב החיים בעולם המסעדנות, החליט לבדוק מה עוד יש לעולם התעסוקה להציע לו ואז התחיל לעבוד בחברת תקשורת, וכרגיל התקדם בקצב מסחרר.
בחודש יוני בשנת 2009 התחתן עם רזי. הוא המשיך לחקור את העולם, לאתגר את עצמו ולבדוק איפה אפשר להיות טוב יותר ומה עוד יכול לעניין אותו. רני גילה תשוקה חדשה באפייה וכמובן, הלך ללמוד את זה ובסופו של דבר בחר בהתמקצעות באפיית לחמים תוך שהוא יוצק פנימה את היצירתיות שלו, מגוון וממציא שילובים חדשים.
רני היה איש של אנשים. הוא תמיד ראה את טובת האחר ותמיד דאג לסובבים אותו. הרצון לדאוג שלאחר יהיה טוב, נעים, שמח ונוח היה ערך חשוב בחייו אשר ליווה אותו תמיד. כולם מספרים עליו כמה החיוך שלו הצליח להאיר כל חושך, כמה אהבת הבריות שלו הייתה נר לרגליו וכמה טוב הוא הקנה והשרה מסביבו.
בשנת 2015 נולד בנם הבכור של רני ורזי – יהונתן. האושר שרני חווה סביב היותו אבא האיר את העולם בניצוצות גדולים. הוא התמסר בכל מאודו לאבהות: לאהוב, לדאוג, לחבק ולשמור. האבהות של רני הוציאה ממנו כל-כך הרבה רוך, סבלנות, הכלה ואושר שזה היה מרגש לראות באיש חדור המטרה שעמל כל חייו קשה כדי להצליח. לאחר מכן נולדו אלון בשנת 2016, נטע-רחל ב-2018 ונועה-אסטלה ב- 2021. בשנים האלה רני למד כי הלב יכול להתרחב עוד ועוד. הוא גם למד לעשות צמות, למרוח לק ולהבדיל בין שמלה מסתובבת לשמלה מתנפנפת. הוא הרגיש שהגיע לנחלה של חייו.
עם התרחבות המשפחה, רני החליט בשנת 2018, ללמוד תואר הנדסאי מים וקרקע כדי להבטיח את העתיד הכלכלי של המשפחה. הוא סיים את התואר בהצטיינות, בעודו לא מוותר על הזוגיות, האבהות והעבודה. הוא היה איש של ערכים וככה גידל את ילדיו תמיד.
הנחת שרני חווה סביב שולחן האוכל- שתמיד היה מלא בכל טוב שהוא הכין, וכל האהובים שלו, אשתו וארבעת הילדים, יושבים סביב אותו השולחן ומתענגים על האוכל מילאה אותו בהמון שמחה ואושר צרוף. הסבלנות שלו לילדים, הרוך וההקשבה מצד אחד וההשתוללות שלו יחד איתם מן הצד השני, היו תמיד מושא להערצה אצל כולם. הבדיחה מסביב היתה שהוא מוציא את כל שאר האבות רע מאוד. בכל פעילות אם זה טיול משפחתי או קמפינג בכנרת כולם רצו להיות חלק מהמשפחה שלו כי תמיד היה הכי מפנק, נוח וכיף איפה שרני נמצא.
בשנה וחצי האחרונות לחייו חזר לספורט שתמיד ליווה אותו, רק שהפעם החליט לאתגר את עצמו בענף הטריאתלון. גם בזה כמובן, עשה הכי טוב שאפשר. הוא התמסר, התאמן, השתפר, חקר איך אפשר יותר מהר, יותר טוב והצליח. הוא ניצח את עצמו וכבש עוד ועוד פסגות, ניצחונות על קשיים ושיאים אישיים מעוררי הערצה. האתגר הבא שלו היה תחרות הישראמן במרץ 2024 אליה התאמן אפילו באוקטובר 2023, במהלך החופשה האחרונה עם רזי והילדים באילת. לתחרות הזו הוא לא זכה להגיע.
ב-07/10/2023 עם פרוץ המלחמה, למרות שהיה פטור ממילואים עקב פוסט טראומה ממבצעים קודמים בעזה, רני החליט על דעת עצמו להצטרף לחבריו במילואים. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שחברים שלו ילחמו והוא לא יהיה שם לעזור להם ולדאוג להם. כמה רני מצידו. במהלך אותם ימי לחימה קשים, מציפים, מאתגרים, מעייפים לרני לא היה ספק לרגע ששם מקומו. היה לו ברור שהוא צריך להילחם כדי להציל את עתיד משפחתו וארצו שכל-כך אהב. היה לו קשה, המראות שראה, המרחק והגעגוע לרזי והילדים, למשפחה ולחברים אתגרו אותו מאוד ובכל זאת רוחו לא נשברה. ביום שבת ה-18/11/2023 רני נהרג בתקרית בסלטין ברצועת עזה.
הוא הותיר אחריו משפחה, חברים ואת רזי וארבעת הילדים: יהונתן, אלון, נטע-רחל ונועה-אסטלה וכל-כך הרבה אהבה ושמחה. את החיוך שלו, שמאיר את העולם, לא ניתן יהיה להחליף לעולם.
את כל החלומות שלא הגשים ידאגו רזי והילדים, המשפחה והחברים להגשים עבורו.
משימת חייו הייתה להרבות טוב, אהבה ואושר בעולם וזו צוואתו!
מילואמא,
גיבורת האומה
💔
אין באמת מילים שיוכלו לנחם אהובה יקרה שלי, ה׳ יקום דמו🙏🥺
קמנו לבוקר שחור לא מאמינה שלא נראה אותך יותר בנוף Rani Tahan
אהוב יקר נוח על משכבך בשלום תודה על זה שנלחמת בשביל להגן עלינו 🙏
רז, יהונתן , אלון ,נטע - רחל ,נועה אהובים שלי משתתפת בצערכם הכבד שולחת חיבוקים וחיזוקים היה לכם אבא מדהים מלא שמחת חיים והוא ישמור עליכם עכשיו מלמעלה💔💔💔
ani Tahan Raz Liranרניי הלב שבור💔 מ
משפחה יקרה ואהובה שכבר הרבה שנים מלווה אותנו.
נתגעגע לבקרים שאתה מלווה אותנו בשביל
לימים שאתה ״מטביע״ את הילדים בבריכה
ואומר לי רק ככה הם ילמדו לשחות והם באמת למדו!!
לימי שהיית מחזק אותי ב״מלחמות הקטנות״ בקיבוץ.
לימים שהייתם יושבים ואוכלים בגינה ווהייתי אומרת לעידן שלמרות הכול ולמרות הקושי אתם משפחה אמיתית!!
והאוכל שלךך איזה אוכללל!!!
רזוש, את הגיבורה האמיתית!!
המסע שלך מתחיל עכשיו…
ואנחנו קהילה גדולה שתלווה אותך
תמיד מאחורייך❤️
רני של רזי ככה היית שמור אצלי
איך נפרדים ממישהו שהיה כל כך חי ובועט?
איך מעכלים שכבר לא נעשה יחד שבתות בכנרת לא נדליק מנגל בערב לא נצחק על צחי שמכל הבשר המשובח והמפנק שאתה עושה הוא הכי מתענג על העגבניה והפלפל החריף שאתה מכין במיוחד בשבילו
איך נלך בשבילי הקיבוץ מבלי להחליף בדיחות ועקיצות ציניות
רני עם הלב הענק והחיוך שתמיד קישט את פנייך גם כשהיה קשה
איך? איך?!
כל כך הרבה חלומות תוכניות וחוויית שכבר לא נחווה יחד
השיחות שלנו תמיד הסתיימו בבקשה שלך שאשמור ואחבק חזק את רזי והילדים
רזי מזמן הפכה לאחות הנוספת שתמיד חלמתי שתהיה לי וארבעת המופלאים שלכם חרוטים אצלי עמוק עמוק בחדרי הלב והת.ז מבטיחה לך שאשמור, אחבק ואדאג שימשיכו ללכת יחפים ומחייכים ואהיה לצידם ובשבילם לנצח
תשמור עלינו תשלח לכולנו כוחות וסימן
היית גיבור אמיתי בחייך וגם במותך תודה ששמרת עלינו וסליחה שלא הצלחנו לשמור עלייך
נוח על משכבך בשלום חבר יקר ואהוב
אוהבים אותך ומתגעגעים
ניפגש בסוף אתה יודע💔
Raz Liran
Rani Tahan Raz Tahan
Why do we have to die?
Give me just more time,
I'm gonna make it all right.
ראנץ' היקר,
הלב מסרב להאמין שיושבים עליך שבעה.
המון זכרונות מציפים אותי מאז הבשורה,
ולא רציתי שיתנדפו ויעלמו בחלל.
איזה ימים היו לנו ביחד...
תקופות של צחוק מתגלגל ובכי מנחם.
אני מריחה באפי את עוגות השמרים שלך,
אחח ריח המאפים שמילא את הבית שלך (והיו הרבה בתים 🙂 ) ואני כמו ילדה קטנה, מצפה לשעון התנור שיצלצל, תמיד שמחה להיות שפן הניסיונות של כל התשוקה שלך למטבח... וכמה היית מוכשר. וואו.
מי עוד היה מכין לי לחמניות והמבורגרים מאפס? בצורה הכי מושלמת שאפשר עם אהבה גדולה.
מי עוד היה גורר אותי לקמפינג בירדן ומרים את כל ההפקה לבד בזמן שכולם מתבטלים... בלי לצייץ ובהנאה אינסופית.
מי עוד היה מדליק לי מדורה ומגיש לי בירה והופך כל אחה"צ לנעים יותר ממה שהיה יכול להיות?
מי עוד היה עושה איתי ועם שי מלחמת כריות באמצע יום של אנשים בוגרים, סתם ככה לכיף?
מי עוד יבין את הבדיחות המטופשות שלנו, את הציניות הקשה, שאותנו שעשעה מאוד, גם כשהיה עצוב.
אף אחד... היית יחיד ומיוחד. עם האמת הברוטלית המרתקת שלך.
בילינו ימים שלמים בהשמעת הפלייליסטים האהובים שלנו, גילינו ביחד את אסף אבידן (וברור שכל שיר שלו שאשמע אחשוב עליך), ואפילו עשיתי לך כמה שיעורי גיטרה שלא הובילו אותנו לאנשהו ממש 🙂 אבל כל רגע כזה, היה שווה זהב.
היית הבמה האישית שלי לשירה המאולתרת שלי...
תמיד מפרגן, נהנה, מחייך ומוסיף אינפוטים מצחיקים לכל סיטואציה.
היית החבר שמתקשרים אליו בעת צרה
הראשון בתור לעזור, ללא היסוס ושאלות מיותרות
והיית גם יודע לבקש כתף ואוזן קשבת בעת מצוקה. אני רוצה להאמין שהייתי שם בשבילך כשהיה צריך...
אני רואה תמונה שלך בראש, זורק את המקל לבלה(לולי), והיא רצה במהירות הבזק להחזיר אותו (טוב נו, היא אולימפית 😉 ), ואתה מאושר עד הגג. מתפללת שזה מה שאתה עושה עכשיו. שהגעת למעלה ובלה ליקקה לך את כל הפנים מגעגוע. ונמסת מאהבה. היית אבא טוב לכלבים ואמנם ההורות הרחיקה ביננו, אבל אני בטוחה שהיית האבא הכי הכי, לילדים הנפלאים שלך, שיגדלו להיות אנשים מדהימים, ותמיד ידעו שהיה להם אבא כזה מגניב וגיבור. ואל תדאג, אם צריך נזכיר להם 🙂 אשתך הסופרמאמ לא תרפה. תהיה רגוע...תנוח בשקט...
מתת מות גיבורים. נכון שבטרם עת, אך זהו סוף שהולם אותך, רני שלנו. רץ קדימה, בכל הכח, אמיץ וגאה, כשאתה שומר על כולנו.
בחרתי את השיר הזה כי... אני יודעת שאתה היית מבין בדיוק את הכוונה. לא נשכח אותך רני. אוהבת.
https://youtu.be/9CHYChjR-6g?si=NwMOMX6oZ9_HFX0f
רני של רזי ושל כולנו
הלב כואב ומתגעגע💔
אהבת חיי!
נר שמיני של חנוכה.
נר אחרון.
הבית שלנו התמלא היום כמיטב המסורת בכ"כ הרבה אנשים שאוהבים אותנו.יש מלא כאלה!
הגיעו כולם.
משפחה,חברים מהצבא,גם אתה היית פה.
לא בגוף הפעם.
היית בכל טיפת שמן שטיפטפה לי מהספינג'ים שטיגנתי, בכל חתיכת קיש וסלט שהיו על הצלחות של כולם.
בכל נר שנדלק, וגם באלה שכבו.
היה מספיק אוכל לגדוד כמו שלימדת אותי.
היה מלא אור בבית שלנו.
הילדים היו מאושרים וגם אני.
אהוב ליבי,
תודה על כל האור שאתה שולח לנו.
אל תפסיק אפעם.
יש עוד כ"כ הרבה דרך לעבור, ואתה תמיד איתי,לצידי,מאחוריי.
נותן את הקצב המהיר שלך ואז אני אבקש להאט.
חנוכה לעד יישאר החג שאנחנו הכי אוהבים. אני מבטיחה!
אחרי שהם
אומרים:
בצער רב וביגון,
אחרי
שהלב
חרב מנשימתו,
היא יודעת,
שהוא לא פה.
והיא עוד לא יודעת,
שהוא איננו.
אחרי
שהזעקה
נטרפת מפיה,
מתחילים הסידורים.
לספר.
להודיע.
לכתוב.
להגיד.
והיא יודעת,
שהוא לא פה.
והיא עוד לא יודעת,
שהוא איננו.
ואחר כך,
היא רוצה
שזה כבר יעבור.
ההליכה. הטקס. האמירות, המבוכה.
מחר,
זה יישאר קצת מעורפל.
והיא יודעת,
שהוא לא פה.
והיא עוד לא יודעת,
שהוא איננו.
וביום השביעי,
כולם הולכים.
והחיים שלה,
נשארים.
עם הריח,
והחולצה,
ומה שאמרה, ומה שלא,
והקופסא שהחזירו
משם.
מהמלחמה.
והוא לא לוקח את הילדים,
והוא לא כותב הודעה,
והוא לא שוכח.
ולא אומר.
ולא מעצבן.
ולא מחבק.
והיא עדיין אוהבת.
ורק אז,
היא מתחילה
ללמוד לדעת,
שהוא פה איתה,
ואיננו לתמיד.
(הפוסט הזה נכתב בהמון אהבה, כי רז. וכי רני איננו.)
כשקארן כותבת אותנו, היא יודעת מה היא כותבת.
בשנה האחרונה היא הייתה המקום ששמר עלינו. שמר עלינו מהעולם,לעיתים מעצמנו.
כשהיא מספרת את הסיפור שלנו דרך העיניים שלה, זה כמו לקרוא יומן שלא כתבנו.
קארן תודה עלייך!
תודה ששמרת עליי.
ששמרת עליו.
שמרת עלינו.
היום את שומרת עליי,על הילדודס ועל האמת שלנו.
30 ימים.
30 בקרים שהשמש זרחה בהם.
30 ערבים שהשמש שקעה בהם.
30 ימים שאני מחכה שתחזור ותופיע בשביל.
30 ימים שזה לא קורה.
30 ארוחות בוקר.
30 ארוחות צהריים.
30 ארוחות ערב.
30 מקלחות.
30 השכבות.
ולב אחד שבור!
בובו שלי,
30 ימים.
אני זוכרת את התחושה בגוף שראיתי מדים מולי ב-02:14 לפנות בוקר כאילו זה היה אתמול.
אני גם זוכרת את התחושה בגוף של החיבוקים שלך,מלאי האהבה,עוטפים ושומרים עליי בכ"כ הרבה ביטחון.
היה מהמם ומרגש היום.
באו מלא אנשים,היה אוכל טעים ובשפע- בדקתי,כולם אכלו-לכולם היה טעים!
תודה על כל הכוחות שאתה שולח לנו.
תודה שבדרכך הנעימה כ"כ אתה מזכיר לי מה חשוב בכל רגע.
אתה לעולמי עולמים ועד הסוף של כל האינסופים אהבת חיי!
מבטיחה לך שאקיים את כל ההבטחות 💜
יום 31.
השמש שוב זרחה.
שוב שקעה.
הלב עדיין שבור.
שתיתי איתך קפה הבוקר.
הילדודס רכבו להסעה הבוקר עם המדליות שלך כמו שכ"כ חיכו לעשות! מנופחי כתפיים וזקופי קומה כמו שמגיע להם!
נטע רחל מיד הבחינה בפרחים היבשים בגינת הגן ואמרה, חבל...אם אבא שלי היה חי ישר הוא היה מתקן את הטפטפות שלנו.
היום ה-31 הוא קצת אחר מה-30 שקדמו.
החל מאתמול בערב יש קצת שיגרה אחרת.
אחרת כי האינטנסיביות משתנה.
ה"טקסים" הופכים אישיים יותר.
ציון הזמן מאז שאתה מת הוא נחרט בליבי ולא כולם מוזמנים.
לא משתנה הגעגוע.
לא משתנה החוסר.
לא משתנה קסם הבריאה של ילדינו 🪬
לא משתנה הציפייה שתחזור.
לא משתנה הריקוד שנרקוד אחה"צ בבית שלנו.
לא משתנה הפסקול של חיינו.
לא משתנה האהבה.
לא משתנה צחוק הילדים שממלא את הבית שלנו 🪬
לא משתנים הערכים שינטוו את חיינו ובחירותינו.
תודה שאתה כזה אלוף. תודה על סיפור מרגש.
אני אוהבת אותך ומתגעגעת שזה כואב בגוף 💜
יום 33
מי שזכה להכיר אותנו באמת, יודע איזה סטנדרט רני הציב לנו בבית עם אוכל. גם עם אוכל.
הבוקר החלטתי לנסות לפגוש את זה מבלי לפחד.
הכנתי לילדודס שיהיו בריאים 🪬 כריכים עם רוסטביף-הומייד כמובן! חרדל,מיונז,חסה לליק ומלפפון חמוץ.
כשהילדים קמו וראו את זה על השיש הם שאלו בפליאה וחוסר הבנה...
אבא פה?!
חייכתי ואמרתי לא...אבא מת.
אמא...נו אין מצב שאת הכנת את הכריכים האלה,זה בול כמו של אבא!
התרחב לי הלב.
אמרתי להם שאמנם אבא מת ועדיין אבא איתנו,כל הזמן,שלנו,שומר,עוטף,דואג ואפילו עוזר לי עם הכריכים בבוקר.
הם הסתכלו אחד על השני במבט המתכנן שלהם...ואז שאלו
אז אפשר כבר שתכיני לנו פבלובות עם אבא?
הבוקר שלנו ב"ה התחיל בצחוק גדול, געגוע והבנה שהכל זה בחירות.
אנחנו בוחרים בחיים, בשמחה, בזיכרונות הכ"כ טובים ונעימים.
אנחנו בוחרים בשלום 💜
למתכונים....בפרטי 🤣
יום שבת בקצב אחר.
כשהיינו קמים בימי שבת (הילדים ואני) אתה כבר היית עמוק בתוך רכיבת הנפח שלך.
היית חוזר כולך מואר,מאושר,מנצח!
אני הייתי מחכה לקפה שאתה תכין לי-כי תמיד שלך יצא טעים יותר ממה שהכנתי לעצמי.
הילדים ואני היינו מנתחים איתך את הרכיבה, לא כי הבנו משהו מהמושגים, פשוט כי כאלה אנחנו, חשוב לנו להתלהב מהעולם אחד של השני במשפחה שלנו.
הילדים היו בולעים את ההתלהבות שלך בעיניים מהופנטות מאהבה!
אני הייתי מתבוננת ומקשיבה באושר גדול על עוד שיא שנשבר, על עוד קושי שהתמודדת איתו ועל עוד ניצחון על שדים.
היית נכנס להתקלח ובזמן הזה אני הייתי אמורה לקדם ארוחת בוקר, כמובן שיצאת מהמקלחת ואני,עם הקצב שלי הייתי מסיימת רק לשטוף את הירקות לסלט.
היית מכין לי קפה ושולח אותי בקריצה שלך לעשן סיגריה.
הייתי מסיימת, חוזרת והשולחן כבר ערוך, הסלט מטובל והביצים-כל אחד לפי בקשתו כבר על האש.
כזה אתה.
יודע מה אנחנו אוהבים.
יודע בשעה להרים ארוחת שישי עם 17 סוגי סלטים.
היום יש קצב אחר בבית שלנו.
חתכתי סלט לפני כמה ימים ונטע רחל שתהיה בריאה אמרה לי, אמא את חותכת סלט ממש בשקט. כי כשאתה חתכת היה את רעש הקצב שלך. טק טק טק היא קראה לזה.
אז אני בטוחה שיש מלא רגעים ביום שאתה נקרע עליי מצחוק כי כמה זמן לוקח להכין כריך/קפה/לארגן ארוחת ערב.
בובו שלי,אבושקי,
אנחנו מתגעגעים אלייך מאוד. כל הזמן. לכל החיים 💜
יום 38.
בובו שלי, אהבת חיי!
היום אני מתגעגעת אלינו.
רק אלינו.
כמו שרק אתה ואני יודעים ומכירים.
אני אוהבת אותך.
היום אני חייבת שתבוא ותחבק.
חובה עלייך!!
https://youtu.be/3BeKhlUzPUc?si=nTVb3F2v1SdBVKG6
40 יום.
ביהדות יש המון משמעות ל-40 יום.
40 יום לפני שהנשמה מגיעה לעולם נבחר לה זיווג.
40 יום לפני שאדם מת חלק מהנשמה כבר נפרדת מהגוף הפיזי.
הבוקר התעוררתי מהתראה.
היה כתוב בה מחנה אימונים וסימולציה באילת.
כמה חיכית לזה.
כמה התאמנת לזה.
כשנסענו לאילת לחופשה המשפחתית המושלמת שלנו(תודה שהתעקשת שנעשה את זה!!!) אתה כמובן בנחישות וההתמדה הבלתי יתוארים שלך,ארזת גם את כללל ציוד הטריאתלון.התאמנת על שחייה בים מלוח,ריצה וכמובן בעליות המתעללות של המסלול.
התקשרו לאשר הגעה שלנו למלון לקראת התחרות.
ביטלתי.
אבל רק את ההזמנה הזו!
את ההזמנה לאוגוסט לא ביטלתי רני, כי הבטחנו לילדים שזו מסורת והבטחות אנחנו מקיימים.
אז אני מבטיחה לך שזו מסורת שתתקיים.
אני מבטיחה לך שיהיו עוד מלא תחרויות שתתחרה בהן.
אני מבטיחה לך שיהיה פודיום!
אני מבטיחה לשמור עלינו ועלייך!
אני מבטיחה לא להתבלבל!
40 יום.
ביהדות יש המון משמעות ל-40 יום.
40 יום לפני שהנשמה מגיעה לעולם נבחר לה זיווג.
40 יום לפני שאדם מת חלק מהנשמה כבר נפרדת מהגוף הפיזי.
הבוקר התעוררתי מהתראה.
היה כתוב בה מחנה אימונים וסימולציה באילת.
כמה חיכית לזה.
כמה התאמנת לזה.
כשנסענו לאילת לחופשה המשפחתית המושלמת שלנו(תודה שהתעקשת שנעשה את זה!!!) אתה כמובן בנחישות וההתמדה הבלתי יתוארים שלך,ארזת גם את כללל ציוד הטריאתלון.התאמנת על שחייה בים מלוח,ריצה וכמובן בעליות המתעללות של המסלול.
התקשרו לאשר הגעה שלנו למלון לקראת התחרות.
ביטלתי.
אבל רק את ההזמנה הזו!
את ההזמנה לאוגוסט לא ביטלתי רני, כי הבטחנו לילדים שזו מסורת והבטחות אנחנו מקיימים.
אז אני מבטיחה לך שזו מסורת שתתקיים.
אני מבטיחה לך שיהיו עוד מלא תחרויות שתתחרה בהן.
אני מבטיחה לך שיהיה פודיום!
אני מבטיחה לשמור עלינו ועלייך!
אני מבטיחה לא להתבלבל!
רזי,יצאנו!
פעם אחרונה ששמעתי את המילים האלה היה ב-2014.
1.1.2024 שמעתי אותן שוב,הפעם לא ממך.
ברגשות ככ מעורבים.
הם יצאו.
אתה לא.
עד הפעם הבאה....
והנה רז המופלאה, האישה, האמא, אחות של שי, (המתנה שלנו!) ומזה חודש בדיוק, גם האלמנה של רני שנפל בעזה.
בשנת 2004 הוא ניסה להציל את שני מפקדיו בעזה אבל הרוע היה חזק ממנו. מאז, היה רני הלום קרב ורז האמיצה נלחמה לצידו בשדים שביעתו אותו. הוא לא היה חייב להתגייס עכשיו אבל רז אומרת: "הוא היה חייב. הוא היה חייב לסגור חשבון עם עזה".
רני נפל בעזה, היכן שיצא לחפש את חלקי נפשו החסרים, את חבריו שנהרגו.
עכשיו הוא מצא אותם ולרז וארבעת ילדיה המלאכים יש המון חיילים ששומרים עליהם מלמעלה וחיילת אחת גיבורה, מלמטה, לוקחת עכשיו את הפיקוד. מצדיעות לך רז.
בימים האחרונים אני שוכבת עם וירוס במיטה.
וכדרכם של ימים כאלו אני משוטטת בין סרטון לסרטון שהפייסבוק מציע לי.
ורוב הסרטונים נעים בין הומור של מלחמה לתיעודים של חטופים
בין חדשות של מה שקורה עכשיו לסיפורים על הגיבורים שנפלו לנו בימים האחרונים.
והכל מעורבב, הכל סמיך כזה. וכבר לא זוכרים מה קדם למה...
ואז, הפייסבוק הציע לי את הראיון הזה
https://fb.watch/pl2Wdgzt_5/
שבו רז טחן מספרת על בעלה רני טחן.
והיא בעוצמותיה מספרת עליו עם חיוך.
וכל הערבובביה הזו שמצד אחד היא עשתה הכל כדי שלא ילך לשרת לצד התמיכה האינסופית שלה בו וההבנה שהוא לא יכל אחרת.
שמצד אחד הכאב הוא אינסופי אבל גם החיוך והביטחון שהוא איתה שם.
וממש כמו שלוסי אמרה לה בראיון שהיא היית רוצה להיות חברה שלה, אז גם אני רציתי ובעולם הוירטואלי הזה של פייסבוק זה גם קצת אפשרי, והצעתי לה חברות. והיא שאלה אם אנחנו מכירות?
ואמרתי לה שראיתי את הראיון הזה איתה והיא ביקשה שאשתף כדי שכולם יכירו את הסיפור של רני הי״ד.
לזכרו.
https://www.facebook.com/watch/?v=1508921803009782
זאת רז Raz Tahan החברה האהובה והלביאה שלי שמדברת על בעלה ואהוב ליבה שאיבדה לפני כחודש וחצי: רני Rani Tahan הגיבור עם החיוך האינסופי שתמיד עזר לכולם והתנדב להתגייס ללחימה, עד הסוף הנורא ממנו לא חזר.
רזי, גאה בך! בדרך שאת עושה, בגידול הילדים ובהמשך הפצת המורשת והסיפור של רני שלך.
בטוחה שהוא מסתכל מלמעלה, מחייך ומבסוט עלייך ועל הארבעה המתוקים שלכם.
חברים שלי: מוזמנים לשתף את הכתבה לזכרו של רני, שהסיפור שלו יגיע לכמה שיותר אנשים!
מתגעגעת!
רני, רז והילדים
מעולם לא היו " הלקוחות "
שלי,
כבר בשיחת טלפון הבנתי
ושנייה אחרי שנפגשנו גם הרגשתי
"זו הולכת להיות חברות אמיתית "
רני היקר ז"ל
נפל בעזה והותיר את כולנו המומים וכואבים
הוא הותיר אשה נפלאה Raz Tahan
וילדים שהם שילוב מנצח של קסם מיוחד של שניהם ביחד.
אי אפשר להתבלבל אלו ילדים של אהבה שגדלו באהבה ואהבת האדם
וכל מפגש איתם מרחיב את הלב
ואת הרצון שלי לחבק🫶אותם.
צופה בראיון והעיניים מתמלאות בדמעות
ומצד שני כ"כ גאה בך אהובה
על היכולות והעוצמה .
מביטה בתמונות שכאילו "רק אתמול" צילמתי אתכם ולא מעכלת עד כמה החיים שברירים.
רז,אהובתי
שולחת לך חיבוק
אוהבת אתכם❤️
https://www.facebook.com/watch/?v=1508921803009782
כתבה מדהימה על רז חברה שלי שאיבדה את בעלה רני טחן במלחמה- רני המדהים עם החיוך המדהים והלב הרחב. Raz Tahan Rani Tahan
אוףףף זה כל כך לא פייר כי היה צריך להיות סוף אחר לסיפור שלכם.
בסוף אוקטובר הייתם צריכים להחליף אותנו בדירה שאנחנו מפנים כמה שרני חיכה לזה והתרגש כמה שהוא אהב אותך ואת אותו וככה בלי שום הכנה נקטעו כל התוכניות ואהבת חייך הגיבור שנלחם עבור המדינה שכל כך אהבת נהרג.
רזוש בטוחה שהוא מסתכל עליך מלמעלה וכל כך גאה בך על מה שאת עושה ואיך שאת ממשיכה את מה שבניתם יחד.
אני הכי שמחה שבחודש האחרון הספקת כל כך הרבה עם הילדים וטיילתם ונפשתם ממש תיכנן לכם טיול פרידה...
אןהבת אותך מלא ותמיד כאן בשבילך בכל שעה🙏
ראיון מרגש ועוצמתי שחובה על כולם לראות ולהכיר!!!!
Raz Tahan אהובה שלי את גיבורה אמיתית!
בטוחה שרני איתכם בכל צעד וצעד לעד…
ה׳ יקום דמו🥀
לבבות פתוחים, כך היא הגדירה את המפגש הראשון שלנו.
אקראי לחלוטין תוך כדי ביצוע משימה של היום יום ואיכשהו אחרי שעה ומשו הרגיש כאילו זה שיח שהמשיך מאפו שהפסקנו קודם..
לרז יש את היכולת לדבר על האהובים שלה עד כדי כך שאפשר באותו הרגע לטעום את הקראסט של הלחם שרני אפה,
להרגיש את הבטחון שנטע בבנים ואת השמחה בצחוק של הילדות.
הנוכחות שלו ככ עוצמתית, בבית ובהם.
והיא, היא תזיז עולמות. עבורו ועבורם.
Raz Tahan
https://www.facebook.com/watch/?v=1508921803009782
הבטחות אצלנו במשפחה מקיימים!
אז ביקשת,אני הבטחתי.
הראשון מיני רבים של הדברים שאני זוממת לנו.
לכבודך אהבת חיי!
עם המון אהבה,התרגשות ותחושת סיפוק, הצלחתי!
מי שאוהב אותו מוזמן 💜
זאת רזי שלי אחותי האהובה זאת שיודעת להזיז הרים כשצריך וזאת שיודעת להגשים ולחיות על מלא גם כשאחרים היו מרימים ידיים מעריצה אותך על הכוחות והעוצמות הקיימות בך👑
על הזוגיות והאהבה של רזי ורני לא תקראו בסיפורים ולא תראו בשום סרט כי אהבה כזאת אמיתית חיה בועטת ולפעמים גם כואבת לא כתבו בשום תסריט. איך אל מול כל קושי ידעתם להתגבר ולנצח יחד ולחוד… נצבט הלב שסיפור האהבה הנדיר שלכם נגמר הרבה יותר מידי לפני הזמן…
רני האהוב מאז שעזבת באופן מוזר אתה מרגיש לי יותר חי ונוכח החיוך והאנרגיה שלך מלווים אותנו בכל רגע ואני מרגישה כל סימן שאתה שולח לנו תודה! אל תפסיק, הכנתי זיתים מהמסיק שלך מחכה שתסתלבט עליי
אנחנו פה נמשיך לגרום לרזי והילדים להיות מחייכים שמחים ויחפים בשבילים שכל כך אהבת
רזי וארבעת המופלאים שלי אני אוהבת אותכם אהבת נפש ותמיד תמיד איתכם ❤️❤️❤️
זה סיפור שיש בו כל כך הרבה.
עצב, צער, אובדן קשה.
וזה סיפור על ניצחון גדול של רני שמת כגיבור,
על אדם שאיבד את חייו בהגנה על המולדת,
שלא ראה ממטר את הפטור.
וזה סיפור על אישה, רעייה, אמא לביאה.
סיפור עצוב על משפחה שאיבדה,
על ארבעה קטנטנים מהממים שאמא רזי עוטפת, מחבקת הכי חזק והכי קרוב שאפשר❤️ Raz Tahan
בכל העולם מדברים עלייך,שומרים עלייך,אוהבים אותך ומנכיחים אותך!
כמו שרצית,כמו שמגיע לך!
ככה זה שמבטיחים,
ככה זה שאוהבים 💜
אלוף העולם שלי ושל הילדים היית וכך תשאר לעולם!
יויו שלנו זכה לקבל את תעודת ההצטיינות שלך בלימודים, הוא גם העניק את המילגה שהשגתי על שמך לסטודנט מהמם.
תודה שדאגת תמיד ואתה ממשיך תמיד בדרכך ששמורה רק לנו, להיות בעבורנו שומר הסף!
תודה לכל החברים שלך שהם משפחה שלנו
אל תדאג, אנחנו ממשיכים בכל הכוח ולאט לאט מגבירים כמו שלימדת אותנו 💜
https://www.facebook.com/100027061081516/videos/1408254283136425
חודשיים. חודשיים מיום הלוויה שלך.
הילדים שלנו,פרי האהבה שלנו בקצבם,בדרכם, ביקשו שנבוא לשתות איתך שוקו ועוגה. הטקס פינוק הקבוע שלנו כמשפחה בימי שישי. אז באנו. סיפרנו לך את שעל ליבנו. כל אחד מהם ביקש רגע לבד איתך,כי כאלה הם הילדים שלנו 🪬 יודעים מה נכון להם ואיך הם צריכים בעבור עצמם להיות.
בובו, מפעל חיינו הילדים האלה.כך היה תמיד וכך יהיה עד הסוף של כל האינסופים. מבטיחים לך.
הם השאירו לך שוקו ועוגה והשאירו ציורים ומכתבים.
תמשיך לבקר אותנו,לשמור עלינו,לאהוב אותנו. זה נעים ממש!
שבת שלום 💜
77 days to go
It’s Holocaust Memorial Day today!
And 77 days to go till I run 252km across the Sahara Desert at MDS for all those impacted since October 7th 2023.
Even though I now train about 4 hours a day for this ultra marathon, I am under no illusion that it is definitely not going to be easy… physically or mentally.
I try to put 100% into each and every session that I do even if it means waking up in the morning with severe muscle pain.
If you feel like supporting my endeavours… pls buy me a coffee in the form of a donation. I promise to buy you a coffee the next time we meet! It’s not the money, it’s the support that will mean the world to me. Thank you!
https://www.gofundme.com/.../lets-help-survivors... (https://www.gofundme.com/.../lets-help-survivors...)
Please feel free to share my post. And if you feel like following my weekly progress and funny stories DM me and i will add you to my WhatsApp group. And follow my instagram account: Running_MDS_for _PTSD
This week I have done 24hrs of training activities and each hour of it, is dedicated to 24 hostages held in Gaza by the terrorist Hamas. Please stay Strong
Hamza Elziadana, Ran Guily, Ziv Berman, Ori Danino, Mia Goren, Omer Naotra, Liri Elba, Chaim Peri, Omri Miran, Daniela Gilboa, Or Levi, Joshua Levito Molel, Itay Chen, Idan Shtivi, Evitar David, Yoram Mezger, Tal Shoham, Nimrod Choen, Almog Meir Jhan, Tomer Achimas, Yosef Ochana, Ilan Wise, Tal Haimy
Doron Atzmon is participating in the Marathon Des Sables, an ultra marathon of 250km in the desert. He is doing so to support those people who have been affected by events from October 7th. His best friend’s son was killed at the Nova festival and our cousin Rani Tahan was killed whilst trying to rescue the hostages. Rani had PTSD but could not stand aside and do nothing. He has left behind our beautiful cousin Raz Tahan and their four gorgeous children. Doron is running in support of a PTSD charity. Please support him, with as much or as little as you can.
This is not about politics but about people who want peace and freedom. Please don’t leave any negative comments.
Thank you in advance for helping Doron in his gruelling journey.💗
עוד בקשה שביקשת, אני הבטחתי.
טופל 💜
לזכרו של רני טחן הגיבור Rani Tahan
Raz Tahan רזקה החזקה והילדים האמיצים, הלב השבור איתכם
שמרו על התקווה...
https://www.youtube.com/watch?v=Y8CC9O0vKJA
·
https://youtu.be/Y8CC9O0vKJA?si=ur3uJLu6VHd_vrdv
סרטון מהמם ומרגש של האחיינית הלביאה שלנו רזי טחן וארבעת הילדים המהממים של רני ושלה.
אוהבים מאוד מאוד וגם מתגעגעים לרני Rani Tahan
ילדים שכל כך יקרים לליבי ♥️
אמא לביאה Raz Tahan
ואבא אחד שלא חזר מהמלחמה 🥺
הדמעות חונקות 💔
מקדיש את חצי המרתון בתחרות Challenge Israman לאח היקר והגיבור, Rani Tahan שהיה רשום לתחרות ונפל בצפון רצועת עזה לפני 3 חודשים במהלך המלחמה.
רני, בוגר חטיבת גבעתי ואח ב Brothers for Life - אחים לחיים, מצא את הרוגע והנחת בספורט, לצד המשפחה המדהימה שלו. התנדב למילואים ונתן הכל בשביל המדינה. לעולם לעולם לא נשכח 💜
שבת שלום ואמן שיהיו בשורות טובות 🙏🏼
ככה אני והילד שהפך אותנו להורים לראשונה לפני 9 שנים,חוגגים סיום של שבועיים חגיגות יומולדת.
מה לא היה לנו?!
הכל מהכל.
בעיקר היה ילד שידע מה הוא רוצה,מה הוא לא רוצה,איך הוא רוצה ואיך לא, אמא אחת שנשארה לתפקד על האירוע לבד ואין סוף משפחה,חברים ואנשים שהגשימו לו את כל החלומות בלבבות פתוחים ומלאים ברצון שיהיה לו אושר צרוף ואנשים שאוהבים אותו סביבו 💜
תודה על כל האהבה הטהורה שהרעפתם על יויו שלנו.
תודה שהגשמתם חלומות.
תודה שאתם רואים את כל הטוב שיש בילד קסם הזה.
תודה שאתם עוזרים לי לשמור עליו ילד.
תודה שאתם שומרים גם עליי,שלא אתבלבל ברעשי רקע.
שנזכה תמיד לאנשים טובים ואוהבי אמת במסע של כולנו 💜
הכאב הזה, המקום שנשאר ריק מנשימה, האין...אוף כמה אין!!!
רק חיבוק.תחזור רק לחיבוק,אחד,חזק,מגן ושומר כמו שרק אתה יודע.
שבועיים עמוסים אלה היו.
עוד מנסה להכיל,לעבד הכל.
בינתיים בובו שלי, עוד אהבה ממני והילדודס אלייך 💜
כתבו לך שיר.
רני
היום היינו צריכים לחגוג לך יום הולדת כנראה שהיית בוחר בכנרת עם איזה נתח פיקניה משובח
ולא שוכח לפנק את צחי בפלפל חריף ועגבניה
במקום נותרנו פה עם געגוע ענק וחור בלב בצורה שלך…
אני בוחרת להאמין שהנשמה הטובה והעדינה שלך מצאה מנוחה בעולם אחר,אני מרגישה את הכוחות והאנרגיה שאתה שולח לנו הרחק משם
היום נפגשנו כולנו חברים ומשפחה עם רזי וארבעת המופלאים שלכם שהחיוך הנצחי שלך מוטבע היטב בכל אחד ואחת מהן
עשינו את הכי טוב שלנו בטח ראית…
יודעים שטוב לך אבל אנחנו פה מתגעגעים
ששוב תבוא תחייך אלינו תנגן איתנו שירים
ושוב נרוץ בגשם עד ושמש אינסופית
תחבק לנו את הפחדים…
נשמתך עדן חבר יקר ואהוב
תמשיך לשלוח סימנים ולבקר בחלומות
זה מה שנשאר
זה דורון והוא מלך!
הוא ורני פינטזו לרוץ על חולות מרוקו יום אחד.
יום אחד.
אז דורון רץ,ורני יהיה איתו וגם אנחנו כמובן.
דורון אני אוהבת אותך!
תודה על עוד חלום שאתה עוזר לי ולילדים להגשים לרני 💜
עברו שנתיים בין שתי התמונות. המקום אותו מקום. החלון אותו חלון.המבט החוקר והסקרן גם נשאר. אפילו הנוף לא השתנה ככה אמרו הילדודס. מסורת שומרים,גם כשקשה וכואב ממש.
אבל החיים התהפכו.
הכל השתנה.
בעצם לא הכל.
האהבה נשארה.
חלומות שעוד יוגשמו נשארו.
היה לנו פורים רווי משפחה וחברי נפש!
תודה על רגעים של אושר זך 💜
כפרה שלי, בובו שלי, אהבת חיי!
ב' בניסן היום. יומולדת עיברי שלך. אתמול היה יומולדת שלי.
בלועזי כמיטב המסורת(ששנאת וכ"כ אהבת באותה נשימה) עשיתי לכבודך אירוע גדול,מוגזם-כמו שרק אתה יודע להפיק,למדתי מהר גם את זה.
היום זה חגיגה פרטית. שלי ושלך.
גשמים של ברכה פתאום הופיעו משלשום בערב ועד עכשיו. כמו מנסים לעזור לי לשטוף את הכאב, הגעגוע,החוסר, העצב התהומי.
תודה על הניסיון,זה לא עוזר.
אז באתי אלייך, עם הבגדים והנעליים שאתה אוהב, עם הקפה, עם השוקולד הזה שרק אתה אוכל, עם הלב השבור שלי והנפש שמחפשת מזור ונחת.
קורים המון דברים ותוכדי לא קורה כלום, כי איך יכול לקרות משהו שאתה לא פה?!
אז באתי להתחבק, להניח רגע את הרגליים, שתחזיק אותי רגע,לרגע של מנוחת הגוף והנפש.
מזל טוב כפרה שלי!
ויסות והכלה.
התמונה הזו, מספרת את הסיפור החדש.
לא אוהבת את הסיפור הזה, ממש ממש ממשששש אוהבת את הדמויות בסיפור הזה.
היא התחילה לבכות "אני רוצה את אבא שלי,איפה אבא שלי?"
הוא, מניח עליה יד, מאפשר מרחב בטוח, נותן לה למולל לו את האוזן.
אני מאחוריהם מחרישה בכי. זה הרגע שלהם. הוא סופר חשוב כי הם סופר חשובים.
ויסות והכלה.
אלה הרגעים שאני מרגישה את היד שלך על הכתף שלי, יורדת במורד הזרוע עד שמגיעה לכף היד שלי, אוחז לי את הכף יד, מנשק לי את המצח בגאווה ואומר בביטחון הסקסי שלך,
"את רואה כפרה שלי, הם פסדר סהכ'" וחותם בחיוך שלך.
אז כן בובו, הם סהכ' בסדר ב"ה.
כי כמובטח, מפעל חיינו 💜
זהו.
שבועיים של חופש הסתיימו להם לפני שעה.
איזה שבועיים אלה היו.
אני בטוחה שאתה עף עליי!
התחילו במחנה 3 ימים במדבר.
המשיכו בניקיונות לפסח.
קניית בגדים חדשים לחג-מסורת לא משנים, נזכרנו הילדודס ואני איך כל חג קנינו שמלה מנצנצת ומסתובבת יותר מבחג הקודם.
המשיך בחג ראשון אצל המשפחה שלנו,שרק דאגה לפנק,לאהוב ולהעמיס באוכל.
חולה"מ בילינו אצל משפחה,אי שם בערבה בחרנו בימים הכי חמים בשנה כמובן.
חזרנו הביתה,חג שני עם משפחה.
מה לא היה לנו,
אוכל בשפע(מוגזם כמו שאתה אוהב)
טיול בשטח(נהגתי מבצעי כמו שלימדת אותי)
עוגת מצות של סבתא גליה(כל השנה חיכית לעוגה הזו, והיא כל שנה הייתה מכינה תבנית אחת שהיא רק בשבילך)
ילדים שמחים,מוקפים במשפחה וחברים שכ"כ אוהבים אותנו ושומרים עלינו.
לא היה לנו פבלובות שלך(לא העזתי לנסות,זה מוקדם לי)
לא היה לנו את הצחוקים על מי יישתכר ראשון.
לא היה לנו אותך חתיך לידי בשולחן החג.
לא היה לנו את העל האש ביום אחרי.
לא היה לנו משחק רייס משפחתי.
לא היה לנו את תחרות מי נרדם ראשון(לא היה לי סיכוי אפעם)
לא היה לי את הקפה של סיכום האירוע איתך.
מאז שסבתא טאטי נפטרה אמרת תמיד,
"אני שונא חגים מאז שהיא מתה"
אני תמיד התעקשתי שתאהב,כי חגים זה משפחה ומשפחה זה כיףףףף
מאז שאתה מת, אני מבינה למה התכוונת.
אז נגמרו להם שבועיים מלאים בהמון יש והמון אין.
לפני שבועיים קשים.
סומכת עלייך שתהיה בהם בדרכך הקסומה, תחזיק לי את היד,תשמור עליי,תחבק מאחורה.
תודה על השגחה והגנה 💜
רס״ם רני טחן, היה בחייו וגם במותו איש של אור גדול, משמעות ואהבה.
רני חי כגיבור וכך גם נהרג.
אלמנתו רז טחן, תספר בהרצאתה על התנדבותו המעוררת השראה על הרצון להילחם למען המדינה, על החיים לצידו ועל המשך החיים עם ארבעה ילדים קטנים לאורו.
ואז פתאום כמו משום מקום הוא שאל אותי,
רגע אימושקי,
הצפירה תהיה לאבוש השנה?
כמה מעוותת המציאות שגור אדם קטן,רך כ"כ, רגיש כ"כ, צריך לשאול אותי שאלה כזו!
ימים לא פשוטים עוברים על הבית שלנו.
על הנשמות הקטנות והנדירות האלה שלנו, שעולמם השתנה להם לפני כמעט חצי שנה ולשארית חייהם. חיינו.
אז אני נושמת אותם,בשבילם.
מחבקת חזק.
שומרת כמו לביאה.
מלטפת כל פחד.
מכבדת כל התנהגות.
מזכירה לעצמי ולהם שאנחנו לומדים לאט,לשארית חיינו.
ובעיקר אוהבת אותם בארגזים,בהגזמה!
כי כמו שהם כבר הבהירו לי, רק אני נשארתי להם ולי...אסור שיקרה כלום!
מצטערת אהבות חיינו שאתם צריכים ללמוד את כל הקושי הזה!
מצטערת בשבילנו שאבושקי לא פה לחבק ולשמור כמו שאנחנו כ"כ צריכים!
השבת הזו הייתה שבת אחרת באנרגיות שלה.
הידיעה שבסופה מתחיל שבוע מורכב כ"כ, עמוס כ"כ, אחר כ"כ.
לא רציתי שתגמר השבת הזו.
אני לא רוצה שיגיע מחר, מחרותיים.
יש משהו מיותר ביום הזכרון.
כמו שתמיד צחקת על יום האהבה, בקיטשיות והרומנטיות שלך, מי צריך יום אהבה? אוהבים כל השנה.
אז מי צריך יום זיכרון?!
הרי כל רגע,כל נשימה שלא מצליחה למלא את הריאות,כל לילה נטול שינה, כל פעם שהשמש זורחת,אני זוכרת, הילדים זוכרים, הגוף זוכר.
אתה לא פה יותר.
אז השבת נגמרה, מחר יגיע, גם מחרותיים...
שבורת לב ונפש, מלאה בפחדים וחששות אני מתחילה שבוע חדש.
תבוא,תחבק,תשמור,תכיל.
אני מחכה לך.
צריכה אותך!
לזכרך רני האהוב ♥️ Rani Tahan Raz Tahan
זה התחיל בקוצר נשימה קל.
התפתח למצוקה נשימתית,
הסתיים בהתקף חרדה.
בכל אותן השעות הארוכות האלה,
הייתה שם המשפחה וחברי הנפש והאמת שלנו!
דאגו לשמור,ללטף,לחבק,לאהוב מהלב הנקי!
המפגש עם ניגוד האינטרסים בין הצרכים שלי, לצרכי הילדים שלנו זר לי.
גם הפעם,כמו שהחלטנו אי שם ב-2007, הצרכים שלהם חשובים יותר.
ערבייה אמרת?
לביאה הסכמנו!
תודה שאתה ממשיך לשמור.
תודה שכנגד כל הסיכויים אתה מראה לי נצחונות.
תודה שאתה שוב ושוב מזכיר לי שבסוף הטוב מנצח כל חושך.
תודה על מתנות.
אני ממשיכה בכל הכוח ולאט לאט מגבירה.
כמו שלימדת.
כשאני מתעייפת, באה לנוח איתך,שתחזיק אותי רגע, ואתה...אתה תמיד מחזיק!
עוד למידה חדשה,
שותפות בחסרון.
ימים קשים.
שעות קשות.
דקות מכאיבות.
מי מאמין שעוד רגע ועברה לה חצי שנה.
בובו שלי,
פאקינג חצי שנה!
סעעמק!!!!!
חצי שנה
26 שבועות
182 ימים
4,368 שעות
262,080 דקות
15,742,800 שניות
לא מבינה!
לא רוצה גם להבין!
לא רוצה להתרגל!
רק מחכה שתופיע פה כבר בשביל,
ובוא...אתה מכיר אותי,יש לי סבלנות!
יולי 2014. ארור היית. אני בהריון ראשון שחיכינו לו כ"כ. אפאחד לא יודע. מלחמה בחוץ.מבצע התעקשו לקרוא לזה. אתה כמו שאתה יודע פותח חמ"ל. אני מלאת פחדים,חרדות,סיוטים. אתה מלא מוטיבציה ורצון לתרום ולהיות חלק. לילה. אני ישנה. אתה בחמ"ל. צו 8. לאאאאאאאא. זה לא קורה.לא גייסו אותך עכשיו.זה סיוט.תכף אתעורר ואגלה שזו לא המציאות. זו המציאות. אנחנו אורזים לך תיק. אני משאירה לך בתיק מלא אהבה,תפילות ושמירה. אני מבוהלת.אתה גם. התרגשת. משהו בך אפילו קצת שמח. נסעת. חלק ממני נסע איתך. חלק ממך נשאר שם וגם חלק ממני. אלה היו ימים עגולים,אין יום ואין לילה. מהויטרינה הגדולה ברחובות אני רואה את כל היירוטים. הגוף מתכווץ. אני מנסה לנשום,לשמור עליי,על התינוק שלנו. אני מפחדת. מחכה לשמוע את הקול שלך כמו שלא חיכיתי בחיים. לשמוע שאתה בחיים. לשמוע שאתה נושם. התקשרת. פרצתי בבכי כמו תינוקת מבוהלת. הימים עוברים ואתה לא חוזר. אני מתגעגעת אלייך. דואגת לך. מתפללת שאתה בסדר. מגיע איזה יום שישי ואני מחליטה שאני באה אלייך. קונה מלא סיגריות,מכינה מלא עוגיות ועוגות. מגיעה לגבול,מפעילה את כל מי שאני מכירה ולא מכירה. רק לראות אותך-גם אם מרחוק. מעליי מסוקים,טילים,סביבי טנקים. אני מבינה שזו מציאות חייך כבר שבועיים. אתה לא בא. אני מוסרת את הכל למישהו ומשביעה אותו שייתן את זה רק לך ביד ושייחבק אותך חזק. הימים ממשיכים לעבור. סקירה ראשונה ואתה לא איתי. אני משביעה את הרופא שיגיד לי שהכל תקין והכל מושלם כי אתה בעזה ואסור שמשהו רע יקרה.זה לא ייגמר בתמונה בעיתון.זה לא יהיה הסוף שלנו. אחרי 32 ימים מגיע הטלפון ממך, 05:22- רזי,אני בא הביתה!
מה לא הכנתי לך,איזה מרוקאית יצאתי....
אתה רק רצית חיבוק,מקלחת ולישון.
אני רק רציתי לגעת בך.להרגיש את הנשימות שלך.
חזרת.חזרת בחיים.לימים הבנתי שחזרת אחר.לקח לי זמן לראות ולזהות את החסר.לקרוא לו בשם.לקח גם לך.
משהו ממך נשאר בעזה כבר ב-2003.
חלק ממני הצטרף ב-2014.
אז עוד חשבתי שרק חלק קטן יישאר על אדמת עזה המקוללת.
טעיתי.
20 שנה בובו שלי.
20 שנה אתה חיכית.
למה אתה כזה עקשן?!
עכשיו כבר חלק גדול יותר ממני נשאר בעזה,
עכשיו הצטרפו לחלק שלי עוד 4 חלקים של נשמות קטנות.
אנחנו עוד מחכים לפארק מים!
https://www.rememberwithletters.co.il/...
יוזמה מרגשת וכ"כ חשובה!
כנסו ותכתבו בבקשה.
ימים טובים שיבואו עלינו 💜
חג שבועות 2023,
אנחנו נוסעים לאלונים. למקום שהפך לך ולנו לבית.
מקום שמכיל,שומר,מאפשר ובעיקר מלא ביטחון.
הילדים עפו על הפינוקים והמרחב, אנחנו נהננו ממפגש עם חברים שהם משפחה לחיים
השנה המשפחה שלנו השתנתה.
שונאת את השינוי הזה!
מנסה עוד ללמוד, להבין,לשרוד.
מנסה להתמקם מחדש בעולם.
מנסה....
💜
אאחים לחיים - קידום לוחמים פצועים (Brothers For Life)
16/06/2023
אני והילדודס באים לאסוף אותך מנתב"ג, אחרי מסע לריפוי הנפש שלך ביוון בפלוטילות.
כל יום בשיחת הלילה טוב שלך עם הילדודסים סיפרת על עוד דג, עוד דולפין, עוד ארוחה שארגנת ופנקת את כולם.
הסירטונים והתמונות השאירו אותם מלאי קנאה.
הבטחנו להם שבקיץ הבא הבא נסגור יאכטה ושאתה תהיה הסקיפר.
בשיחות בנינו,שיתפת על תהליך, על ריפוי, על כאבים.
בשיחות אמצע הלילה שלנו...הן בעצם יישארו שלנו.
כולם רצו להיות איתך בפלוטילה.עם רני הכי שווה. כולם רצו קצת מרני. עד היום.
חזרת עם מלא אוויר. עם פלייליסטים חדשים (עד היום שהספוטיפיי מנגן את הרשימת השמעה הזו הילדים מזהים). עם עוד חברים על אמת.
16/06/2024 באופן כ"כ מדוייק יצא עוד מסע, הפעם בלעדייך ויחד עם זאת כ"כ איתך.
זה המצב החדש.
בלעדייך ויחד עם זאת כ"כ איתך.
אני עוד מחכה לך על השביל.
גם הילדים מחפשים אותך.
מחכים ומחפשים
https://www.facebook.com/100027061081516/videos/775558767996565
אתמול בצהריים חזרתי מעוד פגישה חשובה.
מלא פגישות יש בחיים החדשים שלנו.
בכניסה לקיבוץ על הדשא,ישב בישיבה משוכלת רגליים, מנסה לחבר מחבר לטפטפות בחור שעובד בנוי.
הוא היה עם הגב אליי, ולרגע הגוף שלי התרגש, צפצפתי באינסטינקט, הוא הסתובב, אני הרגשתי מטופשת ונפנפתי לשלום.
הוא חייך.
פתחתי את החלון ואמרתי לו,פעם הבאה תחפש את האבן על הדשא,זה הסימון של הממטרות הקופצות.
הוא התרשם מהידע.
אני התרשמתי מהחיוך שלך אליי מלא הגאווה.
זה לא אתה.
הרי זה לא יכול להיות אתה,הראש יודע,לא מבין אבל יודע.
הלב מסרב להאמין.
הלב מצפצף באינסטינקט למראה שדומה לשלך.
התחילה התקופה הזו בשנה של סיום של כל מיני תקופות ופרקים בחיים.
כאילו אנחנו חסרים בזה בחיים החדשים שלנו.
אתמול היו מסיבות סיום של 2 מתוך ארבעת מפעלי חיינו. כדי לאתגר עד הקצה, הן היו באותן השעות במקומות מאוד שונים.
צומת.
בחירה.
עוד התמודדות בחיים החדשים שלנו.
נשארתי הורה אחד.
איזה בחירה בלתי אפשרית וכ"כ לא הוגנת!
לבחור בילד אחד על פני האחר.
לבחור לחגוג עם ילד אחד ולא עם אחר.
אז כמו שתמיד עשינו ואמשיך לעשות לשארית חיי וחיי הילדודס, שיתפתי בקושי, שיתפתי בהתלבטות, שיתפתי בעצב וכמה שזה לא הוגן.
התנצלתי שהם ואני בכלל צריכים לעמוד בבחירה הבלתי אפשרית הזו. זו מיני רבות.
אז תודה לאל יש לי משפחה שכל כולה עסוקה ימים ולילות, בלהגן,לשמור,להייטיב, להיות לעוגן לילדודס ולי.
אז הצלחנו בכירורגיה עדינה לצלוח את אתמול.
אני כבר יודעת,לצערי, שיהיו עוד אלפים של צמתים,של בחירות,של שיברון לב להמשך חיינו.
היא סיכמה את יום האתמול "היה יום עמוס מידי, פעם הבאה אני רוצה להשאר איתך בבית ולא ללכת. היו שם יותר מידי אבאים ושלי לא היה"
הוא סיכם "אמא זה מטומטם מסיבות כאלה. אין בכלל משהו שמח בזה, איך הם לא מבינים?"
אני סיכמתי את אתמול אוףףףףףףףףףףףף
מהרגע שהודיעו לי שחיי וחיי ילדינו השתנו לשארית חיינו, הלילות הביאו איתם משהו אחר. משהו בחושך, בשקט, בלבד התהומי,בחוסר של הסוף יום המשותף.
כמה חוסר....כמה אין....
אני אדם סופר תפקודי, משימות מצילות אותי. במהלך היום המשימות...אוווו המשימות יש להן סוג של התחלה ואין להן סוף.
ואז לילה.
גם בלילה יש משימות.
כל מה ששמרתי עליו במהלך היום מצריך שמירה גם בלילה.
ימי שישי הם אחרים.
סופי-שבוע הם אחרים.
הילדים כל פעם בודקים אם כבר אפשר,
כבר אפשר לנסות לחזור לחיים הקודמים שלנו?
יש לנו מסוגלות?
כל פעם אני רואה(לפעמים גם שומעת) איך שוב נשבר להם הלב כשאני מסבירה ומזכירה, שהחיים הקודמים מתו לנו עם אבושקי בעזה.
החיים,החלומות,התוכניות,המנהגים,ההרגלים,הטקסים....
אני מנסה, מנסה הכי חזק ולאט לאט מגבירה-כמו שלמדת אותי.
לא תמיד מצליחה.
ואז אני רואה (לפעמים גם שומעת) איך נשבר לי הלב כשאני נזכרת שהחיים הקודמים שלי מתו לי בעזה איתך בובו שלי
יצאנו השועלים לעשות את טרק ה Cordillera Huayhuash שברכס האנדים במערב פרו.
היה מפעים, מרגש וקשוח - חוויה מטורפת בטבע פראי ויפהפה.
בדרך, נזכרנו בדומיה ואהבה ברני טחן הגיבור, שנפל בעזה תוך הגנה על המולדת שלנו והתחברנו למשאת נפשו - להמשיך עד לקו הסיום !
יהי זכרו של רני ושל יתר הנופלים נצור בליבנו לנצח !
מאז שרני מת, נאלצתי ללמוד לחיות חיים חדשים על ספידים.
אומרים שאני על סטרואידים.
אני לא.
אני מנהלת בית יתומים. הילדים ואני נאבקים ונלחמים יום יום, שעה שעה לחיות את בחירה שהתקבלה אצלי כבר אז בדפיקת הדלת הארורה.
אנחנו בוחרים בחיים מלאי שמחה
חלק משמעותי בחיים החדשים האלה (שאני שונאת אותם) הוא שגרה ועוגן יום יומי עבור הילדים.
בבקשה, תעזרו לנו
טוב?
אפשר להראות אהבה בלינק הזה 👇https://giveback.co.il/project/79499
תודה עליכם ועל הלב שלכם 💜
https://www.facebook.com/100027061081516/videos/502692848996681
לא התכוונתי שייצא לי טור כל כך רגיש וחשוף, חשבתי שזה רק קצת ינקה לי את המצפון ויוריד מעליי כמה אנשים שחופרים לי בתקופה האחרונה אבל מסתבר שנגעתי לעצמי בנקודה מאוד רגישה.
התחלתי לבכות מהאיור שאיירה Reut Bortz וכרגיל מצליחה איכשהו לשלוף לי מהלב את התחושות ולצייר אותן אחד לאחד.
אחרי שנפתח הסכר אפילו לא הצלחתי לקרוא את מה שכתבתי, לא הצלחתי לעבור על הטקסט לוודא שהכל נמצא בו, לוודא שאין יותר מדי שגיאות כתיב ולא לעשות לעצמי יותר מדי פדיחות. לא הצלחתי מרוב שזה כאב לי כל כך.
אתם תקראו את הטור הזה ולא תבינו, אולי לא תבינו את חוסר ההחלטיות שבו, את הדבר והיפוכו שאני שוטחת בפניכם, אולי גם לא תבינו מה כל כך חשוף ואישי ונוגע בו, מי יישמע לא דיממתי לכם מעל דפי העיתון מעולם.
ואולי תהיה פה מי שתבין, שתרגיש את המסע שלה, שמתחבר בנקודות מסוימות לזה שעברתי בעצמי עד היום, לזה שכתוב בספר שלי.
היא לא חייבת להיות ממש דומה לי, היא אפילו לא חייבת להיות "היא" אלא גם "הוא".
אבל ישמח אותי לדעת שאני לא לבד בטלטלה הזו ושיש עוד כמוני.
תקראו את הטור שלי, ואחרי זה תחליטו אם לקרוא את הספר, והלוואי שתשתכנעו שהוא בכל זאת שווה משהו.
ואם הגעתם עד לפה, קראתם את הטור, ואתם רוצים ספר, אולי תשמחו לגלות שאפשר לקבל אותו כאחת התשורות לאהובתי הגיבורה Raz Tahan וילדיה.❤️
https://www.makorrishon.co.il/opinion/771108/
היום הוא ביקש לא ללכת לפעילות במרכזון.
למה? כי זה בשביל התפוזים.
אז מה? שאלתי
"היינו שם לפני שנתיים עם אבושקי"
בודקת בגוגל פוטוס, הוא צודק.
נשאר איתי בבית.
הולכים לאבושקי כי הוא רוצה לספר לו משהו פרטי.
ילד בן 7.5 מלמד אמא בת 40, שכשעצוב וכואב אפשר רגע לבקש ללכת לאבושקי שיחזיק אותו רגשית 💜
הגעגוע מכריע, העצב עצום ואנו זקוקים ללב שלכם על מנת לנטוע שורשים לארבעה ילדים ללא אבא.
הלינק לקמפיין: https://giveback.co.il/project/79499
תודה על הלב שלכם ❤️
18/11/23
8 חודשים
8 חודשים שאני מחפשת מילים.
8 חודשים שאני מסתכלת על המיטה והיא עליי, אני מסרבת לשקוע בה.
8 חודשים שבמאבק יומיומי, שעה שעה דקה דקה, אני נזכרת בהבטחות שלנו ומבינה שאני נשארתי לבד לקיים אותן.
8 חודשים שאני מנהלת בית יתומים.
8 חודשים שהמשפחה שלי מצילה את הנפש שלי ושל ילדינו.
8 חודשים של געגוע שמכאיב בגוף.
8 זה מספר של מעל הטבע.
זה באמת מעל הטבע כל מה שקורה לנו פה.
הכוח הכי גדול שלי נשאב מהידיעה שאתה פה, בדרכך, שומר,מלווה,מכוון, אוהב ומלטף.
שיבואו ימים של אור.
אנחנו חייבים מלא אור בבית 💜
ואנו חייבים אתכם איתנו
לינק לקמפיין https://giveback.co.il/project/79499
שגרה אם יש דבר כזה.
הדבר הזה, שהיה כ"כ ברור,רגיל וחלק כ"כ טבעי מהחיים הקודמים שלנו, היום, בחיים החדשים שלנו הוא משימת חיי.
השאיפה לשגרה אחרי שרני נהרג היא מאבק יומיומי בניסיון לייצר שגרה ולשמור עליה בחרדת קודש!
אני מייצרת עוגנים קבועים בשבוע שיישמרו על הילדים ועליי.
השגרה שכוללת לילדים שלנו למשל, מסגרות בקיבוץ,חברים שהם פוגשים, הולכים לחוגים, הולכים באופן קבוע לטיפולים הרגשיים שלהם, המשפחה שלי עוטפת אותנו בכפפות של משי, שמגיעים באופן קבוע לפחות פעם בשבוע להיות איתנו. יש ארוחת ערב שהיא קודש הקודשים שלנו במשפחה מאז ומתמיד.
בתחילת יוני עזבתי את העבודה שאני כ"כ אוהבת, כי לא יכולתי יותר להחזיק את הכל לבד.
הדבר היחיד שמנהל את השגרה שלי, זו התמסרות בלתי פוסקת שאני חולמת, חושבת ופועלת עליה איפה אפשר לקבל עוד יציבות שתייטיב עם הילדים שלנו.
מה עוד אני יכולה לעשות למען ההווה ועתיד של הילדודס.
כי הרי,מה שאני לא אעשה למענם אף אחד לא יעשה.
את המחיר הכבד ביותר הם ואני כבר שילמנו.
גם הבית הוא המלחמה שלי עבורם. הילדות שלהם הרי, כבר לא תהיה הילדות שתכננו להם. יש להם ילדות חדשה ואני אעשה הכל שהיא תהיה טובה, שלמה עד כמה שאפשר ושמחה, עם זכרונות של רני וגם עם זכרונות חדשים.
בחרנו בחיים
ואני זקוקה לעזרתכם.
כול תגובה, שיתוף ותמיכה בקמפיין מקדמים את הילדים לשגרה. לא אחת שהם בחרו... אבל עדיין שגרה חדשה.
הלינק לקמפיין: https://giveback.co.il/project/79499
פעם גוגל פוטוס היה מוגדר אצלנו בבית כגאון.
יודע בדיוק כל בוקר איזה זיכרון להקפיץ כדי להרים לנו את תחילת היום.
היום גוגל פוטוס הוא המלח הגס שמפוזר על הפצע הפתוח והמדמם של הבית שלנו.
היום לפני....
עוד צביטה, עוד זיכרון, עוד כאב לב על מה שכבר לא יהיה לנו
עוד שבוע מתחיל, מוזר איך הזמן עובר וממשיך יום רודף יום.
כבר שלושה שבועות שאני כל בוקר מתגברת, נזכרת, נבהלת ושוב מתגברת על "מה יגידו" ...כל בוקר שאני קמה, אני נזכרת שהחלטתי לעשות את הצעד השני הכי אמיץ שעשיתי עד היום.
הצעד הראשון היה לבחור בחיים אחרי שרני נהרג.
הצעד השני הוא לייצר עוגן, ביטחון ויציבות לילדים שלנו.
הבחירה לקנות בית בקיבוץ העוגן לא נעשתה מתוך רצון להתריס או להרגיז, אלא כי כך יצא.
מתחילת המלחמה הסתובבנו בין הבתים של אחי ואחיותיי עד שקיבלנו את ההצעה של קיבוץ העוגן לבוא לגור פה.
ההצעה לגור בקיבוץ הגיעה לפני שרני נהרג ועברנו לגור פה יומיים אחרי השבעה.
היום 8 חודשים אחרי שבחרנו בחיינו מחדש, קיבוץ העוגן הוא הבית שלנו. למה?
כאן אנחנו קרובים למשפחה שלי שעוזרת לנו כל יום. אבל כל יום.
הילדים השתלבו במסגרות ורכשו חברים חדשים והם מקווים שזה חברים לכל החיים, ואני מקווה ביחד איתם.
בקיבוץ כולנו מקבלים את הטיפולים הרגשיים והנפשיים שאנו זקוקים לו.
אין לנו בית אחר.
אז נכון שהבקשה שלי לא רגילה.
אבל החיים בצל המלחמה ואחרי שרני נהרג הם לא רגילים.
אז אפשר להגיד שזו בקשה מוגזמת ואולי זה באמת מוגזם.
אבל אני אמא. אמא לארבעה ילדים קטנים שכולם מתחת לגיל 10 והחובה שלי זה לתת להם יציבות, ביטחון, לטעת שורשים ולחיות.
אני מבקשת שתפתחו את הלב ואשמח שגם את הכיס ותתרמו.
כל תרומה קטנה כגדולה תתמוך בנו.
הקמפיין כאן: https://giveback.co.il/project/79499
אני מאחלת לכולנו ימים של שקט.
מרץ 2022
עוד ערב רגיל אצלנו בביתנו השכור בשדה נחמיה שבגליל העליון.
4 ילדודסים אחרי מקלחות.
נסיכה אחת שמתעקשת שאבושקי ייסרק אותה כי הוא הכי טוב בזה.
"עם אבושקי הקרשים שלי לא כואבים" היא אומרת
מאז הצטרפו לחיים החדשים שלה, שלנו מלא קרשים.
ואבושקי?
אבושקי, כבר לא יגור איתה בביתנו הזמני
כבר לא ילווה אותה לגן החדש
כבר לא יטייל איתה אחר הצהריים
כבר לא יצחיק אותה עם הבדיחות שלו
ובעיקר, אבושקי לא פה יותר לדאוג שלא ייכאב.
תעזרו לי להשאיר אותה הכי קרוב שאפשר לאבא שלה.
כל תמיכה בקמפיין עוזרת וההגעה ליעד היא רק בזכותך 💜
https://www.facebook.com/100027061081516/videos/1268420677897743
פעם היו לי המון חלומות.
היום, החלום העיקרי שלי הוא שיפסיקו לשפוט אותי.
למה את לא חוזרת לגור בשדה נחמיה?
למה את רוצה לגור בקיבוץ העוגן?
למה שאממן לך בית של 5 מיליון שקלים?
למה לילדים שלך מגיע בית כשאני לא יכול לקנות בית?
למה את לא מוכרת את הבית (שאין לי) בשדה נחמיה ומשתמשת בכסף לקנות בית בקיבוץ העוגן?
כשהייתי צעירה לא חשבתי שבגיל 40 ככה יראו חיי, אלמנה עם 4 ילדים כולם מתחת לגיל 10 שיזכרו את אבא שלהם במעורפל, מפונה כבר 9 חודשים מהבית שבו נולדו וגדלו הילדים שלנו, ועם בעל שסבל מפוסט טראומה שהתנדב למען המדינה ונהרג בפעילות בעזה.
אני לא קונה בית בשבילי, לא אני הסיפור כאן.
הילדים שלי ושל רני ז"ל הם הסיפור.
הניתוק מהמקום שהיה עבורם בית בשדה נחמיה
הנדודים ממקום למקום בזמן מלחמה
הדאגה לאבא שבמילואים "כי בצבא אפשר למות"
הרגע הזה שאני מספרת להם שאבא באמת מת.
האבל, הגעגוע, הביקורים התכופים לאבושקי שקבור 10 דקות מקיבוץ העוגן
ועכשיו הניתוק מהחיים שהם מכירים בשמונה החודשים האחרונים, אם לא נצליח לגייס כסף עבור הבית היחידי שפנוי למכירה בקיבוץ.
פה יש להם מסגרות, חברויות שהתחילו לפרוח, טיפולים רגשיים, משפחה תומכת בסביבה וגם אבושקי אחד שנמצא קרוב.
הילדים שלי פוסט טראומטיים.
ואני שואלת את עצמי, מה עוד הם יצטרכו לעבור בגיל צעיר כזה?
אז החלום היחיד שלי היא שתפסיקו לשפוט אותי.
אני אעשה הכול בשביל הילדים של רני ז"ל ושלי, כמו כל הורה.
גם אם זה אומר גיוס של 5 מיליון שקלים.
אז בבקשה, תפסיקו לשפוט ותצטרפו אלי כדי שבאמת נהיה ראויים לאדם שהיה רני.
תודה מראש לכל מי שקרא ולכל מי שתמך או יתמוך.
ב18.11 רני טחן שנפל בעזה הותיר מאחוריו אישה וארבעה ילדים קטנים. הוא לא היה אמור להתגייס למילואים בעקבות פוסט טראומה מאירועי עבר בצבא אבל הוא התעקש. אז הוא יצא לעזה, ללא צו 8, ולא חזר. במקביל המשפחה שלו פונתה מביתם ונשללה מהם כל יציבות אפשרית. רז, אשתו, מנסה לגייס עכשיו הון לרכישת בית בקיבוץ העוגן. להעניק לארבעת הילדים קצת יציבות. עוגן לחיים. זאת משימה לא פשוטה אבל אפשרית. אפשר לתמוך בשקל ואפשר לתמוך ביותר. אפשר להעניק ללא תמורה ואפשר למצוא שלל תשורות ובין השאר כרטיסים מוזלים להרצאת הרשימה שתתקיים ביום ראשון הקרוב בזאפה הרצליה או עותק חתום של הספר ״עד הדמעה האחרונה״. אפשר גם פשוט לעשות שיתוף לעמוד שלכם ולחשוף את הפרויקט לכמה שיותר אנשים. כל הפרטים נמצאים בקישור שכתמיד בתגובות. אני יודע שאנשים רבים העניקו כל כך הרבה לאורך תשעת החודשים האחרונים אבל יש עוד משפחה שזקוקה לקצת יציבות. Raz Tahan
18/11/2023
יום ארור , יום של אבידה ענקית, יום של שברון לב.
שתקתי שתיקה ארוכה כי אני בהכחשה מוחלטת אני עדיין מרגיש שנפגש בכנרת שאחזור לביקור.
רני אחי היקר
אפילו אתה לא היית מאמין שיכתבו עליך כל הרבה פוסטים חודשים שאתה ממלא לי את הפיד עם פוסטים של מלא אנשים חלק מוכרים לי וחלק לא.
לקחו אותך בטרם עת (וזה בלשון המעטה).
אני לא יודע איך לסכם את החלק שהיית בחיים שלי ובשבילי, מזל שהנשים שלנו עבדו יחד כי זכיתי בחבר אמת, חבר אמת נמדד לא שהכל טוב אלה שלא טוב וצריכים עזרה וכתף תומכת אז יודעים מי החברים האמיתיים שלך, היית חבר על מלא.
אני מלא בכאב שאני לא מצליח לשחרר ואני עצוב אבל הדמעות יוצאות בסתר.
אני מרגיש כעס ואכזבה מעצמי שאני לא שם לעטוף את רזי והילדים (אתה והתיזמון שלך), אני מקווה שתסלחו לנו על זה.
נשמה חופשיה שכמוך אני אוהב אותך כמו אח
ואני חנוק מדמעות בזמן שאני כותב את הפוסט הזה.
איזו משפחה מדהימה השארת אחריך, אז תמשיך לשמור על רזי, יונתן, אלון, נטע ונועה ואחר כך אם ישאר לך זמן שמור גם קצת על כולנו (המצב במדינה לא פשוט בכלל).
מתגעגע לשיחות שלנו ולצחוק המדבק שלך.
מי שהכיר אותך באמת יודע שהוא זכה שתהיה חלק מהחיים שלו ומי שנכנס לך בדרך גם ללב יודע שהוא יכול לסמוך עליך לנצח.
מקווה שיש שם ערק איפה שאתה נמצא ושאתה מוקף באהבה ושיש לך נחת.
נוח על משכבך בשלום אח שלי.
מצרף שיר שתמיד יזכיר לי אותך.
רזי
ממך אני רק יכול לבקש סליחה מעומק הלב שאנחנו לא שם , שולח חיבוקים לך ולילדים. אוהב אותכם המון המון המון.
ולכל מי שרק יכול לסייע (בבקשה) לאישתו של רני וארבעת ילדיהם שיהיה להם טיפה יותר קל אני מצרף קישור ואודה לכם אם נצליח לגרום להם סוף סוף לקצת שקט ולנטיעת שורשים ויציבות.
https://giveback.co.il/project/79499
Raz Tahan Rani Tahan
מה שאדם אחד יכול לעשות למען אדם אחר שהוא אפילו לא מכיר.
אתמול כתבתי ליובל אברמוביץ שגייס מיליוני שקלים במימון המונים ויודע איך זה מרגיש להיחשף, יובל מיד ענה בהודעה לבבית, תייג את הפוסט בקבוצה ובפרופיל שלו, נתן לנו 2 תשורות מדהימות (שהולכות ואוזלות...) ועוד הזמין אותי לעמוד על הבמה בזאפה ביום ראשון הקרוב לספר את הסיפור שלי.
אז מהפוסט של יובל נכנסו כבר אלפי שקלים לקמפיין.
הלב הפתוח שלו יעמיד אותי מול 350.... הלב שלי רועד מפחד והרגלים משקשקות אבל אין משהו שלא אעשה עבור הילדים שלי.
יש עוד כרטיסים ליום ראשון בקמפיין.
תבואו. אני אהיה על הבמה.
האמת שאני יושבת פה כבר זמן ושוברת את הראש איך להביא את הדברים שאני עומדת לכתוב פה, ככה שיגיעו ללב שלכם.
הלוואי שכך.
בכנות? גם אותי, כמו רבים. המלחמה הזאת הפכה, באופן טבעי, קצת קהה רגשית לסיפורי השכול הרבים, אבל לפחות אחת לכמה זמן, אני דואגת להסיר את הקרום שמגן על הלב ולהרשות לכאב לגעת בי.
הסיפור של רז נגע בי.
רז טחן היא אלמנתו של רני טחן ז"ל, שנהרג בעזה בחודש נובמבר 23.
רז מפונה מהצפון, אמא ל 4 ילדים צעירים, אלמנה בגיל צעיר כל כך.
אני לא יכולה (ותכלס גם לא מסוגלת ולא רוצה) להבין מה זה להיות אלמנה צעירה, אמא לילדים צעירים, שאין לה לאן לחזור כי הצפון שלנו נשרף.
תקלטו מה זה - כמה חזיתות. כמה שברון לב. כמה לא הוגן.
רז כתבה פוסט ישיר וכנה במאמאצחיק על "דברים שלא אומרים לאלמנה בת 40".
הפוסט הזה תפס לי את העין והלב ונכנסתי לקרוא את התגובות. היו לפוסט הזה אלפי תגובות וביניהן הסתתר לינק לקמפיין מימון המונים שרז מגייסת כדי לתת לילדים שלה בית, עתיד ובטחון כלכלי.
תגידו,
איך מתחילים חיים חדשים כשאחד מהאיברים של הגוף המשפחתי נקטע ככה?
איך הופכים שריפה לשדה פרחים?
אני לא יודעת איך, אבל אני יודעת שבהחלט אפשר להגדיל את הסיכויים לכך שזה יקרה.
לכן גם החלטתי להוסיף לקמפיין שרז הקימה, אפשרות לרכוש (במחיר מיוחד), 20 עותקים מ"שני צידי הלב" ספר השירים שכתבתי. ספר שהוא ריפוי ללב.
וזה הרגע שבא לי שהתפילה של רז (ועכשיו גם שלי), תיענה.
נכון, זה דורש ממכם רגע, להכנס ללינק בתגובה הראשונה,לבחור תשורה (יש שם תשורות נפלאות לצד הספר שלי, ותזכרו שכל אגורה מוקדשת לסיכוי שיצמח פה שדה פרחים)
כנסו ללינק בתגובה הראשונה
ותתמכו.
אם אתם לא אוהבים שירה, יש שם שפע של תשורות אחרות וגם אפשר פשוט לתמוך ללא תשורה.
ואז תחזרו לפה ותשתפו את הבקשה הזאת שתהדהד הלאה.
טוב תכינו כוס קפה☕️ שבו איתי ותקשיבו למה שיש לי לספר לכם.זה יהיה ארוך.
ועכשיו אגלה לכם למה התרגשתי בבוקר.
לפני שבוע נתקלתי בפוסט בקבוצה מאמאצחיק. בהמשך אדביק את הפוסט פה.
פניתי לכותבת והצעתי לה "בואי אלי מבטיחה לך חיבוק פינוק ועוד". וכשהיא הסכימה חיכיתי לרגע הזה בהתרגשות עצומה. לפני שאעלה את דבריה אבקש שתצפו בסרטון עד סופו תשתפו אותו.
תפתחו את הלב💜 ועוד.
❣️❣️❣️❣️❣️❣️❣️❣️
זה הפוסט של Raz Tahan כלשונו.
מני אסייג כפרה תראה איך אפשר לעזור🙏
מיומנה של אלמנת צה"ל בת 40
בואו נתחיל במה שלא:
אל תגידו לי משתתפים בצערי, אתם לא מכירים (אמן ולא תכירו) את הצער שלי.
אל תגידו לי שלא תדעו עוד צער, שומעים?! רק התחלנו.
אל תסתכלו עליי במבטי רחמים, אם אין לכם משהו מרים להגיד לי, אל תפנו אליי.
אל תגידו לי אם יש משהו שאנחנו יכולים לעזור, כל דבר, רק תגידי... ובכן חברים, אני אגיד, כי יש מלאאאאאא דברים לעזור בהם. אז אם אין לכם כוונה אמיתית לעזור, אל תציעו.
אל תשאלו אותי מה שלומי אם אין לכם כ-5 שעות פנויות לשמוע את התשובה (החלקית).
ועכשיו לפינתנו תשובות לשאלות מפגרות:
מה את עושה כל היום אם את לא עובדת?
אני מנהלת בית יתומים במשרה מלאה כולל פנסיון מלא ואגדודו בבריכה, שעות הפעילות הן 06:00-אחרון הלקוחות עם הצרכים הספציפיים שלו, ברוב המוחלט של הלילות יש גם שירות VIP שכולל הרגעה מחלומות על אבא שלהם באמצע הלילה.
איך את מסתדרת לבד?
אני לא, תודה ששאלת, יש לך משהו להציע? לבוא לקפל כביסה? לבשל? לנקות את הבית?
יוווו איזה גיבורה את, את מאמינה שרני ז"ל רואה וגאה בך?
לא, אני מאמינה שהוא מת לו בכיף, מנפנף מנגל של החיים, חתך לפני שהילדודס שיהיו בריאים גדלו וכרגע חי את החלום. תודה ששאלתם!
מדינת ישראל באינפלציה מטורפת של אלמנות ויתומים. שחררו את הפחד, הבושה, החוסר נוחות.
פשוט תחבקו, תנו לנו מקום לנוח בו לרגע.
שיבואו ימים טובים בע"ה 💜
לינק לתרומות.🙏
החיים המשפחתיים שלנו מתחלקים לשניים.
עד ה-07/10 בבוקר ומה-07/10 בצהריים.
עד ה-07/10 היינו משפחה כמו כולם, עם שמחות, מריבות, חלומות ותוכניות לעתיד.
ב-07/10 בצהריים התחילו החיים החדשים שלנו שאז עוד לא הבנתי בכלל איך הכל יכול להתהפך.
בצהרי השביעי רני הודיע לי, שלמרות שפטור ממילואים,בעקבות פוסטראומה מהשירות הסדיר שלו,הוא אורז תיק ונוסע להציל את הבית שלנו, של כולנו.
אני ברחתי מהצפון שהיה לנו לבית ב-9 שנים האחרונות,במחשבה שכמה ימים, רני חוזר מהמילואים ואנחנו חוזרים לביתנו השכור השדה נחמיה. 6 שבועות רני שלי נלחם על הגנת הבית. בזמן הזה אני נודדת בין אחי ואחיות שלי שמארחים אותנו באהבה.
יומיים לפני שרני שלנו נהרג קיבוץ העוגן הודיע שיש לו גן ילדים שאנחנו יכולים לשהות בו,שיתפנו בזה את רני שהתרגש שאנחנו עוברים למקום שנקרא העוגן וכמה אנחנו זקוקים לאחד כזה.כולנו.
היינו אמורים לעבור להעוגן ולחכות לרני שייצטרף כשיסיים מילואים.
ב-19/11 תכננתי לעבור עם הילדים לביתנו הזמני.
ב-18/11 דפקו לנו בדלת הקצינים והודיעו לנו שהשתנו חיינו לשארית חיינו!
יומיים אחרי השבעה מתוך הבנה והחלטה שאני מחוייבת לרני ולילדים בבחירה בחיים עברנו לגור בקיבוץ העוגן.
כאן התחילה הבחירה שלנו אחרי שהתהפכו לנו החיים.
כאן הילדים התחילו במסגרות חינוכיות,להכיר חברים חדשים,רני קבור במרחק 7 דקות נסיעה וכל פעם שאנחנו מתגעגעים או רוצים לספר לו סודות אנחנו נוסעים אליו.
אני צריכה שתעזרו לי להמשיך את הבחירה בחיים.
כנסו ללינק https://giveback.co.il/project/79499
קנו תשורה או תרמו כפי יכולתכם
בבקשה, תהיו לנו לעוגן 💜
·
בצער גדול ולב מרוסק
אח שלי הגדול, רני האהוב והיפה נפל בעזה
כאב גדול
לוחם אמיץ עז נפש ואיש עשוי מברזל,גיבור ישראל🇮🇱
איך ממשיכים מכאן..אח לחיים אוהב אותך תמיד!💜
אח שלי בלב,כואב לי עכשיו בלב💔
Rani Tahan
אח יקר ואהוב Rani Tahan עכשיו אני מקבל את הבשורה המרה ומסרב להשלים עם נפילתך בקרב.
לוחם אמיץ, חבר נאמן, איש משפחה למופת וגיבור ישראל.
תמיד תשאר הרס"פ של כוח מנגו😢
הלב שלי שבור אחי
אך רני רני , לא מאמין , לא מאמין.... תשמור עלינו מלמעלה Rani Tahan כואב הלב 💜
רני, אח יקר, אח מברזל.
נלחם כמו אריה ונפל בקרב בעזה 💔💔
כלכך אהבת את הספורט והרכיבות… נמשיך לחכות לך בפסגת ההר 😔
נוח על משכבך בשלום גיבור
Rani Tahan אח יקר .. היית אמיץ בחייך וגם במותך...
מתת מוות גיבורים נוח על משכבך בשלום אח יקר 😪😪😪
אנחנו נצח 🇮🇱🇮🇱🇮🇱💪💪💪
הלב שלי נשבר סופית
הבטחת לי שתחזור ותתן לי את החיבוק החזק שלך ותגיד לי כמו תמיד עד כמה החיים חזקים מאיתנו ואנחנו לוחמים
רני אני לא יכולה לדבר עלייך בלשון עבר
הרי זה לא ייתכן שאיש הברזל החבר הטוב שלי שנלחם בכל יום להמשיך ולחיות שחבריו ומשפחתו היו נר לרגליו עצר פתאום מלרוץ לשחות ולרכב על אופניו
רני הבטחת לי שיום אחד אחרי שאני אתגבר על הפחדים שלי אני אצטרף אלייך למרוצים שכל כך מילאו את עולמך ועכשיו הפחדים שלי מתגברים עם כל טיפה של גשם ואין מי שינחם
רני היית הראשון לצאת ולהלחם במקום שכל כך שנאת לחמת ואיבדת בו חלק מליבך
אבל איך אמרת פעם " ימותו אנשים ימותו חיילים אבל ככה זה במלחמה" רק שהפעם לצערי זה אתה
נוח על משכבך בשלום חבר יקר ועוד ניפגש לקפה על ראש ההר ....💔💜
הצטרפת אליהם , תנוח על משכבך בשלום
קמנו לבוקר שחור לא מאמינה שלא נראה אותך יותר בנוף Rani Tahan
אהוב יקר נוח על משכבך בשלום תודה על זה שנלחמת בשביל להגן עלינו 🙏
רז, יהונתן , אלון ,נטע - רחל ,נועה אהובים שלי משתתפת בצערכם הכבד שולחת חיבוקים וחיזוקים היה לכם אבא מדהים מלא שמחת חיים והוא ישמור עליכם עכשיו מלמעלה💔💔💔
נלחמת גם בחזית וגם בבית, היית ונשארת גיבור. זכיתי לקחת חלק קטן בחייך, ומקווה שמצאת לך נחת אי שם בעולם שכולו טוב 💔
Rani Tahan
חבר שלי הלב שבור.
נתראה בגילגול הבא.
אוהבת אותך !
תודה על השנה האחרונה שהספיקנו לצבור חוויות אחרונות ביחד ועם הילדים.
ג'קי בווו
Rani Tahan
שלום לך רני Rani Tahan
אומנם הכרתי אותך "קצת" דרך חבר משותף Aharon Felman ...
לא אשכח את השיחה שאמרתי לי:
תתייג גם את אהרל'ה למירוץ הבא,אני לא יודע לתיייג😥😥😥אמרתי לי.
ועכשיו נשאר לי לתייג אותך לנצח🙏🙏😥🙏.
נפלת נהרגת על אדמת המולדת שכול כך אהבת😥🇮🇱😥🇮🇱.
ועוד בקשה אלייך:
תגיע שמה למעלה ותרוץ🏃♂️🏃♂️🏃♂️ אל אבא שבשמיים ותגיד לו בבקשה:
דיי אין כוח לבכות נגמרו לנו הדמעות
אבא תרחם😥🙏😥🙏
הי"ד🙏🏃♂️🚴♂️💪.
ולכם ממשלה יקרה:
תנו לצה"ל לנצח..ובקשה אחרונה של רני ז"ל🙏💙🤍🇮🇱😥
שעת האפס מתקרבת בצעדי ענק ,
אתמול נכנסתי לישוב בארי ..בסוף היום הזה מיררתי בבכי ,
ראיתי ועשיתי דבר או שניים בצבא אבל שם זה הגיהנום ככה הוא נראה
אני אחסוך מכולם את התיאורים הנוראיים שאפשר לתאר ועדיין הנפש שלי זועקת
אני יודע שהמלחמה הזו צריכה להיות גם במחיר האובדן גם במחיר פגיעה בי או בחבריי המטרה מקדשת הכל
למחוק אותם מעל האדמה שילדינו יוכלו להסתובב יחפים מחייכים שהנשים הורים אחים חברים יוכלו למות בשיבה טובה ולא כי כלב בן כלבה החליט לשחוט לשרוף ולענות אותם
צריך להאמין בצדקת הדרך
בכח שיש לנו העם הצבא המפקדים
תנו לנו לנצח בבקשה למען ילדינו !!!
רני איש מלא עוצמות, נחישות, אבא מרגש וחיוך כובש. אוהבים
הלב בוכה, הראש לא מאמין 😢 Rani Tahan
איזה אדם מקסים, צנוע, שקט, מלא בכריזמה.
מלח הארץ, יהי זכרך ברוך 💔
כשקמתי לבשורה הכואבת היום לא האמנתי. הלב עדיין מסרב להאמין. שכן יקר מראש פינה שדרכינו הצטלבו בשבילים של שדה נחמיה כששמנו את הילדים במסגרות. תמיד עם חיוך ואופטימיות. איזה אבא ואיזה איש. נוח על משכבך בשלום
הלב 💔
גיבור ישראל 🇮🇱
תשמור עלינו מלמעלה 😥
Rani Tahan
אני חייב לך חולצה 👕
של הדר אורון ואברה
ובקרוב תקבל
אוהב אותך גיבור ישראל 🇮🇱
https://www.ynet.co.il/news/article/rknd11hp4t
המטה להשבת הבנים מטה המאבק לשיחרור אברה מנגיסטו Free Avera Mengistu
רצית לסגור מעגל.
מתחילת המלחמה ניסיתי לשמור עליך. כל הזמן אמרתי רני הפק"ל שלי. הייתי תמיד בשבילך אתה תמיד שם בשבילי. כשנכנסת בלעדי פחדתי עליך. לא ממחבלים, אתה לוחם על, פחדתי שלא תהיה לך כתף, כשתצטרך.
כל הזמן אמרתי לך שאתה לא צריך להיות פה, ידעת את זה ואני לא נתתי לך לרגע לשכוח שככה אני חושב.
אבל לא השארת לאף אחד סיכוי, רצית לסגור מעגל.
כמה האמנת במטרה, היא מקדשת הכל אמרת, גם במחיר של פגיעה בעצמך אמרת.
וכמה שסחבת עליך יא רני. נלחמת. בכולם, בעולם, כמה שהיית קשוח- ככה היית נפש עדינה.
הרי אתה לימדת אותי שצריך לפרוק. אמרת לי שצריך לבכות. וכמה אני בוכה עליך עכשיו אח יקר.
ערימות של חוויות יש לנו יחד. סדיר, מילואים, שגרה. עם אף אחד לא דיברתי ככה פרוע, עם אף אחד לא הרשתי לעצמי לפתוח ככה.
ההומור השחור שלנו כבר לא מצחיק אחי.
להתראות אהוב. שום דבר לא יהיה אותו דבר כשאתה לא בסביבה.
לעזאזל, ברור שהתמונה האחרונה שלנו יחד תהיה מתוך עזה המחורבנת הזאת.
רני חבר יקר, ליווינו אותך הערב בדרכך האחרונה😞
היתה לי הזכות להתאמן איתך במסלולי הגליל ולעשות את מה ששנינו כל-כך אוהבים.
הלב מסרב להאמין והעצב אין לו סוף.
נוח על משכבך, גיבור ישראל🇮🇱💔
לעד בליבינו🖤
Rani Tahan
בדיוק חזרתי מההלוויה שלך...קולט?! שלך!
רני אהובי איזה אסון נפל עלינו!
רק לפני שלושה שבועות נפגשנו בעין השלושה, כמה שמחתי לראות אותך, היית מאושר ומלא אדרנלין כמו תמיד!
החיוך הנצחי שלך, האופטימיות, הכוח רצון, הציניות וההומור השחור יחסרו לי מאוד.
אתה איש ברזל וספורטאי על, אף אחד לא יכול היה לשבור אותך.
אבא למופת, שף, חקלאי ועמוס ביכולות שעזב את כל ההצלחות וההישגים בשביל להתגייס, למען המדינה, למען החברים לנשק.
רני יא רני... היו לנו ימים טובים, קשים, צחקנו, צעקנו, אהבנו, כעסנו, אתה צברניק, אני נחלוואי, אבל תמיד בסוף היום ישבנו שמחים ונקרענו מצחוק אחרי יום שנקרענו עבור הפלוגה והגדוד.
היית לוחם על, בלי פחד, הראשון לצאת ולהתנדב, כזה שיודע לתפעל הכל ודואג במקביל שכולם בסדר. שנים של מילואים, אימונים, קווים ולחימה ביחד.
השיחות והחיזוקים שלך יחסרו לי. תנוח על משכבך בשלום ושמור עלינו מלמעלה.
אוהב אותך אח יקר💔
איך שהכרנו ראיתי בך שועל נדיר, כזה שפעם בדור רואים בקציעות והר קרן. איזה חיוך של אלוף, איזה חיבוק של אח. איך אפשר לשכוח את ה"כיף" שלך בקו סיום של מקצה האופניים, אני הייתי שם כדי לקבל אותך ולא אשכח ת'רגע. תמיד היית אח ברזל, בשבילי תמיד תישאר פלדה. ואם יורשה לי אז בשביל כולנו.
היה לי קשה לפני כמה שעות וזה היה מרגש וכואב, היה קר בחוץ והיה עלי פליז ומעיל אבל את הצמרמורות ועור של ברווז כולם הרגישו בפנים. לאף אחד זה לא עבר בקלות ואפילו אלוהים בכה על הראש של כל הנוכחים. שלוש יריות פילחו לי את הנשמה, חדרו אל תוך חדרי הלב, זה היה רגע של גבורה מזוקקת וגאווה סגולה, אבל לי זה היה קשוח. חסר לי אח, לנו לכולנו. היום היו לי הזיות בקטע פסיכוטי, הייתי בהלם איך שראיתי את מה שראיתי בווטספ של האחים, כי בהתחלה סירבתי להאמין להודעה. לא רציתי כי היו לנו עוד מלא תוכניות לעשות יחד.
פעם היה לך חלום שרצית להקים יזמות טריאתלון של מחוז אחים צפון וזה דבר שמתבקש, אמן כן יהי רצון לו זה היה קורה איתך. רק אתה יכולת לחשוב על זה כי ראית את כולם והרגשת את כולם, היית מחובר לכולם. כשדיברנו על זה אמרתי לך שאני פדלאה אבל נרשם לזה בתנאי אחד שאני איתך ומאחוריך, כי אם אתה ראש היזמות אז זה שווה את זה. עכשיו אתה כבר לא פה וזה הזוי לי לכתוב את זה, עוד לא רצנו מספיק.
חיבקת אותי כשכל האחים יצאו לנופש אילת האחרון.. נו, זה שלא יצאתי למה הייתי חמאר ויצא שהגעתי ליוספטל כי עשיתי שטויות. אתה לא באת כי היית אבא מסור לילדים שלך ואני חפרתי לך בשעות הקטנות של הלילה והקטע שתמיד ענית לי. אפילו אחרי שהסכימו כבר לקחת עלי צ'אנס ולהוציא אותי לא רציתי, כי רציתי להיות איתך-- "לרוץ עם רני" זה מה שתכננו לעשות. זה לא נתפס לי עכשיו שאין יותר ווטספ בשעות ההזויות שדיברנו.. אז איך לעזאזל ממשיכים מכאן בלעדיך איך?????
היינו קשורים בתוך אירועים עוד יותר ממה שאני בעצמי ידעתי, היית מחובר לעזה כמו שרק צברניק סגול יכול להיות. נלחמת בכמה אירועים, עברת כמה אפיזודות של לחימה.. שועל קרבות היית ונשארת, בדיעבד הבנתי שהגנת עלי בחירוף נפש כשהייתי מחוזלש בסורוקה. נלחמת עלי ועל אחים לנשק חברים שלי, שלנו, על הלוחמים מקורס מ"כים שחיפשו שרידים בחול, יותר נכון בפודרה. אחרי הפיצוץ בפילדלפי נלחמת בקרב גבורה ושמרת על לוחמים שסיכנו ת'חיים שלהם כדי למצוא משהו להביא לקבר ישראל, היית לוחם אמיץ במשימה מקודשת, היית גיבור שאיתנו, עכשיו אתה גיבור שנמצא מעלינו, צדיק יסוד עולם. לעד נזכור את חבריך הם חבריי אחינו הלוחמים גיבורי ישראל סמ"ר רותם אדם ז"ל וסמ"ר אלכסיי חייט ז"ל.
היה לנו משבצת בלו"ז שרצינו לעשות יחד מנגל של הלייף, עכשיו זה מתמסמס. וואלה עכשיו אין לי חשק להדליק אפילו פחם בודד לרפואה. רציתי שתצטרף אלי למסע שתכננתי, אז אמרת לי שאתה עדיין עושה מילואים ושאני יקח אותך בחשבון. עכשיו זה כבר לא רלוונטי כי אתה ההוכחה לזה שאפילו עם פטור משירות המוטיבציה לא הולכת לשום מקום ובינינו אתה יותר פוסט טראומטי ממני. למדתי ממך שהרצון להילחם למען מולדת אהובה חזק יותר מכל דבר אחר, זה חוצה את הרקיע והקול שלך מגיע עד כסא הכבוד. מעט מאוד אנשים בחרתי בפינצטה ואיך שנפגשנו זה היה נדמה שהכרנו כאילו שאנחנו מכירים שנים. שועלים לנצח.
הסתלבטנו על הגלגל של דודו בקטע חיובי פלוס פלוס, לי לא היה ספק שאתה לוקח את זה בריצה.. על אופניים ותוך כדי שחייה. שעות היינו צוחקים על הגלגל הזה, היה לנו איזה קטע על "אמץ גלגל" ואני מבחינתי אמרתי גג להפגנות.. כי איפה אני ואיפה גלגל.
בגלאמפינג האחרון קפצת לבקר וכל כפר בלום קם על הרגליים.. יש לי סוד לספר לך שאני התעלפתי יום למחרת רק כי לא היית, נכנסתי כזה לתוך נוהל של מצב תוק אבל תכל'ס למה זה קרה לי וזה לא האלכוהול וגם לא ההדף.. זה הגעגוע, זה הכל. כי אם היית נשאר לא היה קורה לי כלום ושום דבר, אבל אצלך כל רגע שהיה לך פנוי הקדשת לנו האחים ולמשפחה שלך ולילדים. את החיבוק שלך אני בחיים לא אשכח, אבל וואלה זה לא פר שאין את זה יותר, כי וואלה אלוהים רבאק כמה שכואב לי עכשיו הלב.
כל פעם שבאת לבקר זה היה מפגש מעניין אפילו אם זה היה בקטנה בקטע חטוף. באחד הביקורים שקפצת אלי, איך שבאת אנטון נעמד על הרגליים וקשקש בזנב כאילו תכף מצליף בי.. כאלה הם פיטבולים, כשהם שמחים הזנב שלהם זה כמו שוט. אני לרגע חשבתי שאנטון התבלבל בינינו כי כולה רק לפני איזה שבועיים הבאתי אותו ממגדים והקשר המיידי שלכם היה משהו נדיר, אין דברים כאלה. כל מי שבא איתך במגע הרגיש את זה: נוכחות על. גיבור ישראל, על במותיך חלל.🥀🇮🇱⚔️
Rani Tahan
רני טחן
חבר יקר ואהוב
תנוח על משכבך בשלום
אוהב המון❤️
הזית יעמוד יתום
דמעות יזרמו בנהרות
דממת עולמים תיזרע בארץ
הבטחתי לך 👕 Rani Tahan
תשמור עלינו גיבור ישראל 🇮🇱
ושבו בנים לגבולם 🔜🆓
הדר אורון אברה והישאם 🚸
שבויי ונעדרי מלחמת "חרבות ברזל"💙
@עוקבים @נבחר יורם טלקר המטה להחזרת החטופים והנעדרים המטה להשבת הבנים מטה המאבק לשיחרור אברה מנגיסטו Free Avera Mengistu Brothers for Life - אחים לחיים Hanan Ben Ari - חנן בן ארי אורון שאול Oron Shaul הדר גולדין Hadar Goldin
@bring.our.boys @bringthemhome23 @idfonline @bflofficial_ @hananbenariofficial @einhahoresh
הלב שלי שבור, מרוסק 💔. איך אפשר לכתוב עלייך בלשון עבר? איך זה הגיוני שעזבת כלכך מהר?
רני, האיש עם החיוך הגדול, ההומור הנדיר והכריזמה הבלתי נגמרת.
מתקשה למצוא את המילים מה אתה בשבילי ומה היית כל השנים שאנחנו מכירים.
כמה כיף היה לנו ביחד, וואו כמה שטויות של גיל 18
קעקוע ראשון ביחד, רישיון נהיגה ביחד ( אני יודעת שחשוב לך שאציין ששנינו עברנו תאוריה וטסט ראשון 🙂), הראשונים בלי המלווה, פלטפוס, יצפאן ושפה ( יותר נכון הומור) שרק שנינו מבינים.
תמיד שמת אותי במקום הראשון.
אני בטוחה חלק ממה שאני היום זה בזכותך.
שמחה שבשנה האחרונה התקרבנו שוב דרך ההומור שלנו והבסיס שהוא כלכך חזק שבלתי ניתן לשבור אותו גם אחרי הרבה שנים שמתעדכנים רק בפייסבוק.
דברנו המון, שתפת המון, שאלתי המון, רכלנו המון וצחקנו ללא הפסקה
כלכך שמחתי מזה שאפילו התחלתי לרוץ ( כי אתה רץ)
בנית לי תוכנית ריצה ולא וויתרת לי. 3 פעמים בשבוע כמו מקצוען. מצטרף אליי כשאין מוטיבציה ומעודד בוואטאפ כשאני בשיא שלי.
היו לנו עוד הרבה תוכניות
הזמנת אותי לצפות בך בתחרות שהתאמנת אליה,
בקשת ממני להבטיח לך שלא אפסיק לרוץ
ושנארגן עוד מפגשי חברים.
אני מבטיחה שלא אפסיק לרוץ ואת מפגשי החברים אני לוקחת כפרויקט.
כל דבר היה לך חשוב שנתעד במצלמה. תודה על כל החוויות והזכרונות שלנו שנצברו ונצברו.
את השיחה האחרונה שלנו אני משאירה ביננו ולא אשתף אף אחד 💗
ועוד זכרון אחד לסיום- שנינו היינו חולי הגה "נהגי שודים" היית קורא לזה. אתה עם הסיטרואן השחורה ואני עם האיביזה הלבנה. בכל נסיעה משותפת שלנו היה דיסק עם שירים חדשים. אבל שיר אחד היה תמיד בכל דיסק שלנו וזה היה השיר שלנו
אני אשתף אותו בתגובה הראשונה
אני מתגעגעת אלייך ואוהבת אותך בכל ליבי וללא שום תנאים.
* אשמח שתשתפו בתגובות גם אתם בזכרונות
שלחת לי את השיר הזה שנשמע כמו אלף שיחות בינינו
אבל עכשיו זה נשמע כמו ניסיון שלך לעודד אותי
מתגעגעת אח אהוב שלי
עד שניפגש
https://www.youtube.com/watch?v=r_jUaJ0JXgk
יהיי זכרו ברוך...הי"ד 🙏🙏😢😢🇮🇱🇮🇱
היתה לנו מסורת בשנים האחרונות.
בבוקר יום הזיכרון רני היה מגיע אלי לכפר, היינו שותים קפה ויוצאים לבית העלמין בעפולה, ללאונרדו.
חגי ביבי ולאונרדו ויסמן זיכרונם לברכה, מ"פ וסמ"פ פלחו"ד צבר, נהרגו בהתקלות בעזה ב- 2003 כשהיינו בסדיר. רני היה קרוב ללאונרדו ולפני כל יום זיכרון הוא היה מתקשר אלי לוודא שאני בא איתו לטקס בבית העלמין.
היינו מגיעים מוקדם, מדברים, משלימים פערים, מסתלבטים, צוחקים, נעצבים, בוכים. מורידים את הראש בצפירה ומנסים להרים אותו חזרה בדרך הביתה.
ביום הזיכרון האחרון, אחרי שקבענו, התקשרתי אליו ואמרתי- אחי מצטער, אני לא בא הפעם, אני מעדיף להעביר את היום רגוע. הוא הבין.
חבל שלא הלכתי איתו, הרי בגלל המשקל הכבד של היום הזה היינו עושים את זה יחד.
כשעברתי על התמונות מצאתי את התמונה הזו, בדרך לבית העלמין בעפולה, בפעם האחרונה בה נסענו לשם יחד.
השנה לראשונה ביום הזיכרון אסע לעין החורש, שם רני נקבר. אני רגיל לעמוד איתו כתף אל כתף בבית העלמין, המיקומים החדשים שלנו עדיין לא מסתדרים לי.
כמעט חצי שנה עברה.
געגועים.
גשם יורד ואני בחוץ בוכה
רני אחי הגעגוע מקשה עלי בכל נשימה
אתה בליבי ובמחשבותי כל הזמן
שולחת לנשמה היפה שלך מהארץ הכואבת הזו אור ואהבה
בכל יום זיכרון הייתח כותבת פה משהו לאותם אלו שחזרו מהקרבות והשאירו בהם רסיסי נשמה, ובכל פעם הקדשתי לך. גיבור שלי.
מיישר מבט לכאב וממשיך במסע
והמסע נגמר ולא עוד רסיסי נשמה שלך פזורים בשדות קרב אלא כולך לא איתי עוד.
הלוואי שהיה לי חיבוק אחרון, פעם אחרונה להגיד לך שאני אוהבת אותך וגאה בך.
הלוואי שהיית פה.
וזה מה שקראתי היום מעל משכנך החדש:
בלילה שהודיעו שנהרגת
הזמן הפך איטי
נדמה שהשעון פעל אחרת בצורה מייסרת
שיצאתי לעשן סיגריה מבלי לדעת כמה זמן עבר מצמד המילים רני נהרג
זריחה כתומה מרהיבה נפרשה לפני
הייתי המומה אחי
איך יש זריחה, איך הכל מתנהג כרגיל?
אני עדיין לא מבינה את זה.
בלילה ההוא משהו מת בי ובלוויה שלך שמתי אותו אצלך בקבר.
אתה עולם אחי הגדול
עולם יפה ומורכב וצבעוני ומרגיש וחי כל כך חי.
שנאת את יום הזיכרון לפני שהגיע, בתוכו ואחריו.
אני מבינה אותך עכשיו
את השנאה הזו
לגעגועים
לשיחות שלא הסתיימו
לחוויות שמוצו יחד אפילו שלא הספקנו עוד מלא
לשאלות
לריח
לקול שלך
געגוע ארור
בוא לבקר אותי על כנפי פרפר לבן
אני אוהבת אותך מעל לגלי העולמות
תהא נשמתך שמחה ומשוחררת
https://www.youtube.com/watch?v=IXdNnw99-Ic
השתתפתי היום בריצת "רצים לזכרם" באיילת השחר. 8 קמ. כמובן שהריצה הייתה לכבודך Rani Tahan
בדרך חזור, אודי ואני אספנו את פלג שהתחיל לשאול שאלות עלייך. אני נחנקתי ולא הצלחתי לענות אבל אודי הסביר לו מי אתה ומה אתה עבורי ( בעבר ובהווה) וזה היה כלכך מדוייק.
היינו ילדים שגדלו ביחד מגיל 0, גרנו במרחק של 3 בתים אחד מהשני ועם השנים הפכנו לחברים קרובים קרובים. איפשהו בגיל 20 כל אחד מצא את דרכו ובשנתיים האחרונות התקרבנו שוב כאילו לא עברו × שנים.
תכננו לרוץ ביחד בכל מירוץ שיש והיום מצאתי את עצמי רצה לכבודך
לא מצליחה להאמין
לא רוצה לקבל
תחזור !
אז אחי איך שם?
חצי שנה אתה אי שם אז תן איזו תובנה.
זה גם היה יום שבת בדיוק 18 לחודש.
הכל היה בסדר, רק אני הרגשתי מוזר כל היום.
האחיינים המהממים שלך כמו שקראת להם שיחקו בחצר ואני הרגשתי איך בסכין גורלי חותכים לי משהו בגוף
אורי אמר תגידי את המשפט הזה שלך בטל ומבוטל ואמרתי לו, זה מאוחר מידי.
והשבת עוברת אחי ואני חסרת שקט עד כדי כאב פיזי בבטן שלא מניח לי.
לא יעזור כלום אח שלה, אנחנו מחוברים. הרגשתי.
הרגשתי אותך עובר ממצב אחד אחר. ואין לי איך לעצור את הדבר הזה שקורה לך. אני חסרת אונים, אז מסדרת את הבית, מניחה דברים במקום אולי זה יעזור וזה לא עוזר.
וככה השעות עוברות עד לנקודת הזמן המקוללת הזו שאמא מופיעה אצלי עם קצינים ומודיעה לי שנהרגת.
צרחתי הכי חזק שאני יכולה, השתוללתי, טרקתי להם את הדלת ואז עברתי ללנסות להסביר שהם טועים שיבדקו שוב. אין מצב שאתה לא פה. שיבדקו איפה נפצעת ובאיזה בית חולים אתה כדי שנסע כבר. הם עומדים מולי שותקים. אמא לא מדברת יותר רק רועדת.
והחוסר אונים שלי הפך למוות פנימי, משתק, שמזדחל לי בכל הגוף.
הוא עוד בתוכי מכרסם ומכלה את הפנימיות שלי ואני מנסה להילחם בו שומעת אותך אומר לי או'חתי צאי מזה.
אח שלי 39 שנה שאתה בתוכי ואני בך וזה לנצח יהיה כך.
אני נושאת ואשא אותך בי באהבה אינסופית וגאווה שאת אח שלי.
אני מתגעגעת אליך נורא. זה שורף בגוף
חצי שנה שאתה אי שם
חצי שנה שאני הולכת לאיבוד
”צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי"...
שולחת לך אהבה ענקית אח שלי
תהא נשמתך שמחה ומשוחררת אהוב ליבי.
חדר הנצחה בבה"ד 1
עולם שלם שמתכנס לחיוך יפה כל כך🥀
8 חודשים שאתה שם ואני פה,
החוסר שלך אוהב את הקצוות של היום.
הבוקר והערב מחכים לי ולך
אני מדמיינת אותך ואתה צוחק
אני מסדרת את הבית בסוף היום ושומעת אותך אומר הא צ'וצ , אז מה נשמע וזה?
בדרך כלל רני, אני מתעצבנת וחוזרת בכעס על השאלה ואז בוכה ואתה אומר בחייאת אחותי תתקדמי.
וקשה להתקדם בתוך חוסר
זה כמו הר גבוה נורא שהאויר בו דליל וקשה לנשום.
וכל המילים שלא אמרתי לך צפות וצצות בחלל ומנסות לתפוס אותך לרגע להדבק בך שתקח אותן לדרך שם.
החוסר שלך אוהב להצחיק אותי
שירים ברדיו, משאיות עם כיתוב מצחיק, פרפרים לבנים ואנשים שמרחוק נראים כמוך.
ועצבות מהולה בכל שמחה שאני מסכימה לה להכנס בשקט ואני אוהבת אותך כל כך בקצוות, ובחוסר.
הלוואי שאתה מוקף שלווה ואור גדול.
https
גיבור יהי זכרו ברוך תנצבה
גיבור ישראל. הלב נשבר. יהיה זכרך ברוך.
הלב נשבר, החיוך שלך ילווה את כולנו לעולם. הפצת חום ואהבה ותמיד תהיה בליבנו.
בנאדם מדהים, נשבר הלב💔😢
ילד אהוב שלי. לא אולי,אתה פה חסר לי. אמא
איש יקר מעל עשור שעבדנו ביחד, תמיד אזכור את החיוך וטוב הלב שלך
רני יקר אחרי שעברו שבעת הימים מאז שנעלמת לנו לתמיד רציתי להגיד לך סליחה. סליחה שלא אמרתי לך כמה אתה גיבור. כמה אתה פטריוט, אוהב המדינה כמה אתה הגבר הכי גבר שיש : אופה עוגות ופוקאצ'ות נהדרות בשלום ומחסל מחבלים במלחמה. מגדל ילדים מדהימים כאבא נפלא עם רזי בשלום והראשון להגיע למלחמה גם כשאתה לא חייב. איזו נפש אצילית ונדירה הייתה לך שהיית מוכן למות למען הילדים שלך וכדי שיוכלו לחיות בשקט ולרוץ יחפים על הדשא למרות שלך לא היה שקט עוד מהמבצע הקודם. סליחה שלא ידעתי ולא קראתי לך גיבור כבר מזמן. כי אתה כזה גיבור – גיבור שלנו, גיבור של ישראל ! נתגעגע אליך עד סוף הימים
איך מתחילים... חלום רע שדפק בדלת ממול😪😪😪 הכאב בלב לא ניתן להסבר במילים. איזה גבר גידלתם דויד וסימה פשוט גאווה!
https://noal.org.il/zikaron/%D7%A8%D7%9F-%D7%A8%D7%A0%D7%99-%D7%98%D7%97%D7%9F/
רני שלנו, הוא טחן שלכם.
רני התגייס באוגוסט 2001, לצבר גבעתי. יצא לקורס חובשים וירד למחזור נובמבר. רני היה חייל על!
הוא היה חופ"ל על, רס"פ על, ואחכ' גם חפ"ק מג"ד על.
המסגרת הצבאית עשתה לרני שלנו טוב. הוא הרגיש בה לראשונה בחייו מאוד משמעותי,אהוב ובעל ערך. זה כל מה שהיה צריך כדי שרני ייתמסר התמסרות נפש לגדוד שלו. חברים מהסדיר על היום צוחקים עליו, כמה דביל יכול להיות ילד בן 19, לוותר על לצאת שבת הביתה רק כדי לסגור שבת עם המ"פ האגדי שלו חגי ביבי ז"ל. האובדן הפתאומי והכ"כ טראגי של ביבי ולאונרדו בדצמבר 2003, על ציר כיסופים, השאירו את רני ואת החטיבה כולה, מלאי ייצר נקמנות- מעורב בהלם וכאב תהומי.
בסוף השירות הצבאי ניתנה לרני האפשרות לצאת לקורס לשיפור הבגרות במתמטיקה ב "גבעת חביבה" וגם פה הוא התמסר בכל כוחו ועם כל הקשיים והאתגרים שחווה הוא הצליח בגדול, שם, במהלך הקורס פגש את רזי שלימים הפכה להיות אהבת חייו.
רני היה איש גדול נפש ועוצמות, שאהב אתגרים עוד יותר גדולים. כל מה שהוא עשה,הוא עשה הכי טוב,הכי מהר ובהתמסרות אין קץ.
בכל הזדמנות, אימון של הגדוד, מפגש בכנרת או סתם מפגש ספונטני עם חברים, רני תמיד היה מגיע עם עוגות השמרים האגדיות שלו והמנגל שהוא תקתק לגדוד שלם נכנס לספרי ההיסטוריה של המנגל הכי טעים ומושקע שקיים.
רני תמיד דאג שלכל האנשים סביבו יהיה כל מה שהם צריכים כדי שיהיה להם הכי נוח, נעים וכיף. הוא שילם על זה מחירים בחייו האישיים והיה מוכן תמיד לשלם אותם בלב שלם, גם אם אחכ' קילל את כולם, והוא קילל!
כשצוק איתן התחיל רני קפץ ראשון.התקשר לכל החברים והמפקדים ובדק שמגייסים אותו,כי הוא חייב להיות שם, עם כולם. לדאוג שיהיו לכולם מזרונים, את כל הציוד, אוכל נורמלי, תרופות וכמובן קפה חם ומפנק בכל בוקר שמתעוררים. רני סיים את צוק איתן עם תחושות קשות. החוויות שחווה שם בנוסף לטראומות ואובדן החברים מהסדיר, לימים קיבלו שם. רני פוסטראומתי. השנים הראשונות לאחר ההכרה היו לו קשות מנשוא. אבל גם פה, רני כמו שרק רני יודע, פיצח את הנוסחה ולמד לטפל בעצמו, להקיף את עצמו באנשים ששומרים עליו ואוהבים אותו אהבת נפש.
בשנת 2015 נולד בנם הבכור של רני ורזי – יהונתן. האושר שרני חווה סביב היותו אבא האיר את העולם בניצוצות גדולים. הוא התמסר בכל מאודו לאבהות: לאהוב, לדאוג, לחבק ולשמור. האבהות של רני הוציאה ממנו כל-כך הרבה רוך, סבלנות, הכלה ואושר שזה היה מרגש לראות באיש חדור המטרה שעמל כל חייו קשה כדי להצליח. לאחר מכן נולדו אלון בשנת 2016, נטע-רחל ב-2018 ונועה-אסטלה ב- 2021. בשנים האלה רני למד כי הלב יכול להתרחב עוד ועוד. הוא גם למד לעשות צמות, למרוח לק ולהבדיל בין שמלה מסתובבת לשמלה מתנפנפת. הוא הרגיש שהגיע לנחלה של חייו.
בשנתיים האחרונות לחייו של רני, הוא חזר לאהבה נוספת שלו. הספורט. גם הפעם, כמו תמיד, הציב לעצמו מטרות כמט לא הגיוניות והשיג את כולן בהישגים פנומנאליים. רני התאמן למירוץ הישראמן. הוא השקיע בזה את רוב זמנו ולעולם לא על זמן המשפחה שלו, גם במחיר של לקום ב-02:30 לפנות בוקר לעלות על האופניים לאימון בוקר כדי להספיק להכין לילדודס כריכים, לרזי את הקפה של הבוקר ורק אחר-כך התפנה להמשך יומו.
ביום שבת ה-07/10/2023 ב-07:32 רני התחבר לחדשות. באותו הבוקר הבית עוד היה מנומנם מהרגיל כי ערב קודם חזר עם רזי והילדים מחופשה משפחתית בת 10 ימים באילת. כשהעיניים של רני פגשו את העיניים של רזי באותו הבוקר הן היו עיניים אחרות. היה הרבה פחד, חוסר הבנה, נחישות ובעיקר החלטה מאוד מאוד ברורה שהוא נוסע לדרום. מישהו כבר יגייס אותו. החמ"ל הבייתי שרני פתח באותו הבוקר היה משוגע. כולם קיבלו ממנו טלפונים. בצהריים של אותה שבת רני נסע דרומה. בפרידה מרזי והילדים הוא הבטיח 4-5 ימים והוא חוזר הביתה. הוא וגם הם באותה הנקודה האמינו בזה.
הימים כאמור עברו, המשימות הלכו והתרחבו לגדוד, הנחישות, תחושת השליחות, הרצון להציל את משפחתו ואת הארץ שכ"כ אהב, ניצחו כל פחד וכל געגוע עז הביתה.
ביום שבת ה-18/11/2023 בשעה 14:33 רני נהרג בתקרית בסלטין שברצועת עזה. רני סגר מעגל עם האדמה המקוללת של עזה כמו שרצה.
הוא הותיר אחריו משפחה, חברים ואת רזי וארבעת הילדים: יהונתן, אלון, נטע-רחל ונועה-אסטלה וכל-כך הרבה אהבה ושמחה. את החיוך שלו, שמאיר את העולם, לא ניתן יהיה להחליף לעולם.
את כל החלומות שלא הגשים ידאגו רזי והילדים, המשפחה והחברים להגשים עבורו.
משימת חייו הייתה להרבות טוב, אהבה ואושר בעולם וזו צוואתו!