דרור שלנו ,
לוחם ,חבלן ומפקד בימ"מ
נהרג בבוקר שמחת תורה 07/10/24
יחד עם חבריו משהאל שלמה ובר סיון
בצומת שער הנגב/שדרות
לאחר שפרק מטען גדול
גיבורים שלנו,
דרור הוקפץ מהבית ב06:45
תוך דקות הצתוות על ציוד ויחד שעטו לשדרות לעזרת חבריהם שכבר נתקלו ונפצעו.
דרור אלטון
דרורי שלנו, נולד ביום ג' ב- 9/8/1994, בישוב צורית.
אח צעיר לעמרי וליובל.
ב- 07/10/2023 נפל דרור ,לוחם ,חבלן ומפקד בימ"מ בקרב עם מחבלי החמאס בצומת שדרות.
תינוק, זהוב, מלא חיוניות עם עיניים ענקיות, מחייכות וסקרניות. התחנך במוסדות חינוך בצורית, ביה"ס היסודי בהר גילון, חטיבה ותיכון במשגב. כשחבריו התינוקות ישבו בעגלול, דרורי ישב בגינה משחק בבוץ, בחול ובמים, באבנים ובעלים ומאוחר יותר, אחז פטיש ודפק מסמרים לגזע עץ. דרורי ילד חופש אהוב שלנו מגיל צעיר, היה מנצל כל הזדמנות של דלת שלא ננעלה, חומק החוצה מהגן ובאחת הפעמים הגיע הביתה באופן עצמאי, שם כסא ונכנס מהחלון. "את לא תחליטי עלי", היה אחד המשפטים הראשונים שאמר. דרורי, היה מנהיג מלידה. בגן היה מלך ארגז החול: מתכנן, בונה, מכוון ומנהל את חבריו איך ומה לבנות: תעלות, גשרים, ארמונות ועוד... על ביה"ס היסודי היה מוותר ומחליפו במגרש הכדורגל, בבוטקה של נמרוד השומר ובחדר של אבי – אב הבית. כשלא אפשרו לו לצאת מהדלת, יצא מהחלון. דרורי, היה מנהיג, מלא ביטחון עצמי וחשיבה יצירתית. לי היה, מנוי קבוע 2-3 פעמים בשבוע, להגיע לבית הספר ולקחת את ה"אריה השואג" , "המורה לא הקשיבה לי, אז אני לא הקשבתי לה" היה אומר לי והעדיף לעבוד איתי בנגריה. התחבר לחיות ,לשחר הכלב הראשון , לאוליביה הכלבה שכה אהב ולזאוס המדהים . כשרכב ,היה חלק מהסוס וידע לסמן ולרמוז את רצונו והסוס נענה, ניקה את האורוות וטיפל. כשנפל מגב הסוס, לא היסס ועלה שוב – כי הכל עשה בצורה מיטבית ובנחישות, מההתחלה ועד ההצלחה. את החטיבה, בילה בעיקר במגרש הכדורגל, בחומוסיה ובחיזור עיקש אחר כליל המדהימה. חבר מספר שבכיתה ז' הצהיר דרור שהוא לעולם לא יתחתן ובכיתה ח', הודיע שכליל אהובתו תהיה לאשתו".
דרורי, היה חבר טוטלי, כך מספרים חבריו, כל אדם שדרור נגע בו, הרגיש שדרורי הוא חברו הטוב ביותר וידע שיהיה בשבילו באש ובמים. לדרורי, היה חוש צדק מפותח ורגישות לכל אדם. חברה לכיתה כתבה על שחבריה לכיתה הציקו לה, על הכובע ה"מוזר" שחבשה בטיול השנתי ושדרור התחלף איתה ומאותו הרגע "אף אחד, לא הציק לה יותר, כי היא חבשה את הכובע של דרור". לקראת הטיול השנתי, היה מארגן חמ"ל אצלינו במרפסת. נפגש עם הקבוצה, כל אחד היה מקבל על עצמו תפקיד – הכל היה רושם בטבלה מסודרת ובתחרויות על האוכל הטעים ביותר, כמעט תמיד זכתה הקבוצה שלו. כבר סיפרנו שדרורי היה ילד הישגי בנושאים שהיו חשובים לו ? מגיל צעיר היה בקארטה, שיחק בקבוצת הכדורגל במשגב, היה לקפטן הקבוצה והיה לו קשה להפסיד, בכיתה ט', עבר להתאמן בעמק יזרעאל ובכיתה י' לאחר שנבחן והתקבל למכבי חיפה, ויתר ובחר לרקוד בלהקות של משגב. דרורי, הנער השמח ומלא החיים, החל לרקוד רק בכיתה י'. רקד בשמחה ובאהבה למרות שלא רקד בחזית הבמה. מהר מאוד הפך ליד ימינה של דגנית והיה אחראי על הלוגיסטיקה של הלהקה.
דרורי, נסע ורקד בברזיל, דרום קוריאה
במסיבת סיום י"ב ,כשלא הצליחו להגיע להסכמות והיה לפני פיצוץ- הביאה האחראית את דרור .בשקט שלו נכנס ,למד והבין מה קורה ובאבחת יד עצר את הויכוחים ויצר צוות שמבין המטרה ועושה יחד קדימה להצלחת הארוע – זהו מנהיג ומוביל ללכת איתו ואחריו.
דרורי שציונות, שירות משמעותי בצבא והגנה על המולדת והמשפחה, לא היו עבורו רק מילים, התאמן והכין עצמו לקראת הגיוס. חלומו היה לשרת בסיירת עילית ובגלל בעיה באוזן ולמרות שניסה בכל דרך ממכתבים ועד מכרים ,הגיע להנדסה קרבית . אז הודיע לנו "אני אעשה את הטוב ביותר שאני יכול בכל מקום". ואכן מתחילת דרכו בצבא, היה לדמות משמעותית, ערכית והיווה דוגמא ומופת ועל כך יעידו פקודיו ומפקדיו ותעודות ההצטיינות מכל שלב. דרורי, סיים קורס קצינים בהצטיינות ומונה למ"מ בגדוד. לאחר שבלט והצטיין קבל את המחס"ר. חייליו ומפקדיו, כותבים על המפקד, האדם והחבר שהייתה להם הזכות לשרת לצידו. על שהלכו אחריו כי האמינו בדרכו של האיש הצעיר עם הגישה של "כל פעם נתקדם עוד קצת ונכבוש עוד יעד, שהכל אפשרי והכל הוא בראש ובלב ובעזרת חברים וחזון את הכל אפשר להגשים טוב יותר". דרור שמר על קשר, נפגש ותמך בחייליו עד יום נפילתו.
חיילים וצוות מהצבא ספרו:
נתן -חייל במחלקה ספר:
זה תמיד הרשים אותי, אבל היה משהו אחד שקנה את הנאמנות העיוורת שלי בשבילו.
וכותב כאן חייל מרדן שלעולם לא וויתר על וויכוח טוב עם המפקד שלו.
נאמנות שגרמה לי לומר שבכל שעה, לכל מקום שיאמר, אענה לו ״אני מגיע.״
הוא הגיע כמצטיין קהנ״ר מקורס קצינים, קצין לפי הספר.
לחלק מהמחלקה היה קושי לעכל את הסטנדרטים הכל כך גבוהים שלו. זה יצר התנגדות כלפיו.
כמובן שגם כאן הוא לקח החלטה נכונה.
בשיחה אישית איתו הוא אמר לי ״החלטתי שבמקום שאדרוש מכם רף מסוים, אני אתן מעצמי עבורכם 200%, ולא אשאיר לכם סיכוי שלא תתנו מעצמכם 100.״
נתנאל -מ"מ מקביל בגדוד:
אכן דרור היה מאוד קשוח עם החיילים, מסדרי בוקר כל יום מנוהלים על ידו ביד רמה, היה בודק כל מחסנית ומימייה. היה קורע את החיילים באימוני כושר, יבשים ושיעורים מקצועיים.
אבל מה שהחיילים לא ידעו בזמן הזה זה שבישיבות פורום מוביל (ישיבות של קציני הפלוגה) בכל ערב, דרור היה נלחם עבור כל חייל שלו על התנאים והזכויות שלהם. היה דורש שהמחלקה הוותיקה תעשה יותר כדי לאפשר לחבר'ה שלו לנוח, היה נלחם על כך יציאה הביתה של חייל, ועל כל בקשה מיוחדת. לא פעם היה יוצא מחדר הישיבה בטריקת דלת כי לא היה מקבל אישור על בקשה שחשב שראוי לאשר לחייל. ותמיד היה חוזר לחדר לאחר מכן, ולא יוצא משם עד שהוא מקבל תשובה שתספק אותו.
ובעיניי זה מה שהפך אותו לקצין שהוא ולאהוד כל כך בקרב החיילים והמפקדים. כולם ידעו שהוא יקרע אותם באימונים, יציב להם רף גבוהה מאוד במסדרים, בסיורים, ובשמירות. אבל הוא תמיד ידאג לכל אחד עד הסוף. וילחם על כל אחד.
אנשים העריצו אותו, אני הערצתי אותו. הוא ללא ספק היה הקצין הטוב ביותר שפגשתי, ואחד האנשים הכי טובים שהכרתי בחיי. הייתה לי הזכות להכיר ולשרת עם דרור, ועל זכות זו אני אודה עד אחרון ימיי.
דרור, השתחרר מהצבא, כי רצה לעשות דברים אחרים. את הטיול הגדול לאחר השחרור, תכננו הוא וכליל אהובתו לפרטי פרטים: מטיפוס לפסגת הקילימנג'רו באפריקה , לקראת הפסגה ,היו קשיים בנשימה ושם ספרה כליל: "דרור ההישגי היה מוכן לותר על הפסגה עבורי ואני הייתי מוכנה להשיגה עבורו " , לחודש בסין -בכפרים ללא שפה ,לטיפוס בהרים ושהייה מאתגרת אך ביחד, משם לנפאל. הטרק לאנפורנה לא היה מספיק מאתגר, יצא לטפס עם חבר לפסגה בגובה 6200 מ' באוורסט, כליל בינתיים, טיילה עם חברים טובים. משם להודו, שם טיפס על סלעים ומשם לתאילנד לחודש נופש ועדיין לא הספיק. כליל חזרה לארץ לתחילת הלימודים ודרור נפגש עם יובל אחיו לסקי בצרפת. חוויה נפלאה של אחים שאותה התכוונתם לשחזר באחד הימים ולצרף את עמרי האח הבכור – משולש האחים הנפלאים ששום דבר לא יפריד ביניכם. משולש ובו היפוך תפקידים, אתה הצעיר, הפכת לבוגר, כמו שעמרי ספד לך : "לפני משהו כמו 10 שנים זה התהפך לגמרי. יובל תמיד היה לי מעין אח תאום ומהר מאוד הפך לזה שמייעץ לי ,לי היתה הזכות להיות לחלק מהזמן אח גדול בשבילך. שניכם גדלתם ,התחזקתם ,התפתחתם והפכתם אתם לדוגמא ומופת, לגאווה, לאחים גדולים בשבילי."
כשחזר מהטיול הגדול, החליט שיעבוד בבטחון ,לאחר בדיקת היחידות השונות, קבל החלטה על היחידה הכי מבחינתו -על הימ"מ. התחיל להתאמן למיונים בימ"מ. הם לא עשו לך ולחבריך חיים קלים. קורס ארוך ומתיש ובכל יום תקווה וציפיה לעבור ליום הבא. את הקורס עבר בהצלחה וזו הייתה רק ההתחלה. דרור, שאף להתקדם וללמוד כל דבר הקשור לתפקידו בצורה הכי מיטבית. ידו של דרור היתה בכל , בישל ארוחות טעימות ,יפות ומעוצבות. למד לעומק ודחף עם כליל את כל נושא הנדל"ן -הכנסה פסיבית היא מטרה וכשאנחנו צעירים. למד כל מה שיכול היה על הריון ותינוקות ,שאל ושאל -רצה להיות אבא הכי טוב. אהבה גדולה היתה לו לטיולים בארץ ובעולם. דרורי, נולד למשפחה מטיילת והשתלב בהליכה ברגל מהרגע שלמד ללכת - המנשא היה מיותר. התעקש ללכת על רגליו הקטנות ככל שהיו. בכל הזדמנות, יצא לטייל עם המשפחה והחברים. למקומות שכבר היה בהם, למקומות חדשים ותמיד אמר : "לא משנה לאן, העיקר להיות ביחד" בטבע שכה אהב. הגלישה בשלג היתה אהבה אקסטרימית לאויר ,לחופש ,לאדרנלין ולביחד עם אחיך וחבריך. לכליל ודרור היתה אהבה ענקית וחברות אמת מכיתה ח'. דרור הרומנטיקן הנצחי, הציע לכליל נישואין בפסגת האולימפוס ביוון. ב- 17/8/2020 דרור וכליל, באו בברית הנישואים, על חוף ימה של נהריה, עם בני המשפחה וקומץ אורחים. בטקס הכי מרגש ובחתונה הכי שמחה וגם הגלים רקדו איתנו. כשארז המתוק, נולד לפני 8 חודשים דומה להפליא לאבא שלו, כולנו היינו מאושרים ולא היה גבול לשמחה. דרור, שרת 5 שנים כלוחם בימ"מ. לא סיפר יותר ממה שמותר ואנחנו לא שאלנו. חבריו לצוות ומפקדיו ספדו לו וסיפרו, את מה שידענו ולא מעט דברים שלא. כולם כאחד, שיבחו את יכולותיו המקצועיות ,כושר הלימוד והעזרה לחברים ,את היותו חוקר לעומק ומאתגר את המדריכים, את תחקירי העומק שערך ולא ויתר, את האימונים שחייב את עצמו – "אני חייב להרים לוחם כולל ציוד ולחלצו בקלילות -גם כך יהיו קשיים", את החתירה למגע ,את נחישותך להשיג המטרה ללא פשרה על אף הסיכונים, מפקדיך ידעו – דרור יביא התוצאה, תמיד חילצת את הפצוע -לא משנה מה. ובעיקר את היותך חבר ואדם, דבק של הצוות ולוחם מוכשר שעוד רבות יסופר על תרומתו לביטחון המדינה.
חבריך מהיחידה אמרו עליך:
א. ספד – "ב7.10.23 מיד שפרקנו הבנו שזה סרט אחר, ירי מכול הכיוונים . מהר מאוד חוטף כדור ומבין שאני חייב טיפול במיידי ,מתבצרים במבנה וזוכר את הפרצוף של ה' הפראמדיק מסתכל על מפקד החוליה ואומר לו " א. פצוע חזה דחוף לפינוי", איזה פינוי? איך נצא בסיטואציה הזאת ירי לא פוסק על המבנה.
כמה דקות אח"כ רואה אותך דרורי נכנס עם חזה מתוח, רגוע כאילו אתה באמצע תרגיל ביחידה ולא עברת הרגע דרך סמטאות בשטח השמדה שאתה כבר יודע שמישהו נפצע שם, למרות הירי מסביב והחוסר וודאות לגבי חומרת הפציעה הצלחנו לצחוק והשרת בטחון על כולנו."
נ. ספד – "סיפור נפילתך הוא הרואי לאין שיעור, קפצת בכוח ראשון שיצא מהיחידה להגיב לאירוע הטרור הכי קשה שכנראה היה במדינה ללא פחד גיבור כארי, נתקלתם בקבוצה של עשרות מחבלים, זיהית מטען גדול ממדים שמאיים על הכוח, צעקת מטען והסתערת מייד לנטרל אותו בידיים חשופות על מנת להציל את האחים שלך לנשק, ואחרי שהצלחת נפלת בקרב כגיבור ישראל.
בסמל הצוות שלנו יש אייל משולב עם אריה, אתה היית האריה. "
בהספד של מפקדך אמר:
א ספד – "כשמך, נתת דרור לייצר הדמיון בלעשות דברים ברמה המבצעית והחברתית ביחידה. היית למגנט אנושי וגם מה שלא היה נדבק ,היית עושה את זה בחוסן גופך ובלחץ ידייך ובזה כבר אי אפשר היה לעמוד. דבר אחד אין לי ספק ,זה שביום שבת הוכחת שאתה לא צריך שיגידו לך מיהו המפקד . הגעת ראשון, בלי לחשוב פעמיים רצת לנטרל מטען גדול שיכול היה לגבות מחיר יקר ,נלחמת עד השנייה האחרונה . חיית ונפלת בדיוק באותה דרך שכל כך הפכה אותך למיוחד."
ל. ספד – "היית לוחם מהסוג שכל מפקד מייחל לו ביחידתו, אמיץ, גיבור, נחוש, מלח הארץ. לכל משימה אליה נשלחת, הייתה בך תחושת שליחות ואמונה שמלווה בברק תמידי בעיניים.
גם למשימה האחרונה יצאת בגבורה ועם אותו הברק בעיניים. הייתה בך הנכונות להקריב למען האחר ולמען המדינה, גם אם משמעות הדבר היא להקריב את עצמך."
דרורי היה אדם מאושר, יומיים לפני שנהרג אמר: "יש לי אשה וילד שאני אוהב ,משפחה נהדרת שתמיד תהיה שם עבורי לכל דבר, חברים טובים, אני עובד בעבודה שאני אוהב ומאמין בדרכה עם צוות מופלא, אני בן אדם מאושר -אני חי חיים טובים וטוב לי."
הספד משקד
דרורי אהוב שלי.
אף אחד בעולם לא יודע כמה אני אוהב אותך.
בשבילי אתה אח. חבר ילדות. חבר נפש. סלע יציב ואיתן. אהוב ליבי.
אני כותב את זה ולא מאמין שזה המילים שהיד שלי עומדת לכתוב. דרורי שלי.
בשביל הרבה אנשים היית דמות קצת מחוספסת. חזקה, בלי חולשות, משימתית. אני מודה ומוקיר על הזכות להכיר את הצד המשלים שלך, הצד הסודי.
הצד עם הלב הכי גדול שקיים בעולם הזה. הדמות הקשוחה שלך הופכת ברגע לדמות אבהית חמה ועוטפת שיכולה להכיל את כל העולם. וגם את העולם שלי.
הרוחב שלך, שבשנים האחרונות הפך להיות גם פיזי, היה לי קרקע נוחה להגיע אליך בכל מצב שאני נמצא ולדעת שתכיל אותי בחיוך וחיבוק ובעצה המדויקת. כלכך הרבה צער יש ברגע הזה על כל רגע בחיים שלא הייתי איתך, הייתי חוטף עוד קצת דרורי.
וים שלם של צער על כל מה שיכל להיות אם היית ממשיך איתנו פה בעולם שלנו. כמה דברים טובים היית מביא לעולם, איזה אבא לדוגמא היית. איזה בעל מסור ואוהב היית, איזה חבר אמת.
אבל בימים כאלה, כל מה שאני רוצה, זה להיזכר ולהודות על כל הטוב שהיה לנו ביחד. על הטיולים השנתיים שהיית מכין לנו בשר באמצע המדבר. על משחקי הכדורגל בהפועל משגב המהוללת ועל התסכול בסוף כל משחק כשהפסדנו והאשמנו את המאמן ואת הדשא. את הטיול טרמפים שעשינו שנינו ברמת הגולן. את המעיין שלקחת אותי אליו יום לפני החתונה שלי וידעת להכיל את ההתרגשות והסערה שהייתה בתוכי. אינסוף אירועים שלכולם חוט מקשר, אהבה, מתיקות וחברות אמת.
דרורי אהוב שלי. אני כלכך מודה עליך ועל הקשר שהיה לי איתך. ממש בחודשים האחרונים, עם הלידה של ארז המתוק והאהוב היה ניכר עליך רכות ועדינות מתוקה שהפכה אותך סופית לאבא המושלם ביותר עלי אדמות. כמה השקעת וקראת ולמדת, כמו שהיית עושה בכל תחום בחיים שלך וכמו בכל תחומי החיים שלך, הפכת להיות ״הכי״.
כשהיינו לפעמים קצת מדברים על העבודה שלך היית מצנזר לי קצת סיפורי גבורה וזכיתי לשמוע על האומץ והמנהיגות שתמיד איפיינו אותך.
ממש באירועים האחרונים בכל ההתחממויות נהיה קצת יותר קשה להיפגש ובדיעבד אולי ככה התחילה הפרידה בינינו. תיארת לי לאחרונה שפתאום חברים מהעבודה נפצעים ונפגעים ושזה משנה לכם את התפיסה שאתם בלתי פגיעים. זה הדאיג אותי מאוד ואתה כמובן נרגעת ואמרת שאתה דרור הגיבור ושאתה תחיה לנצח (עם הצחוק הילדותי שלך). אחרי שהתעצבנתי עליך וכיסחתי אותך במכות כמו שתמיד עשיתי, אמרת לי בחצי צחוק חצי רצינות שאם יום אחד יקרה לך משהו, אתה רוצה שאני אדאג לכליל. אמרתי לך שאתה טמבל ושאתה חי בסרט אמריקאי אבל גם התחייבתי ונתתי לך את המילה שלי.
דרורי שלי. אני מבטיח לך שוב גם היום, כליל וארז נמצאים בתמיכה הכי עוטפת ואוהבת שקיימת בעולם ואנחנו נדאג שזה ימשיך ככה כל עוד נשמה באפי.
בשבועות האחרונים כלכך ניסינו להיפגש. הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה בדרך לבית הכנסת בשישי בערב לפני שבועיים. אמרת שניפגש למחרת בבוקר ובסוף זה לא קרה אבל בכל זאת חטפתי חיבוק אוהב, כזה שאני הקטן שם את הראש על החזה הענק שלך ומרגיש הכי אהוב ומוגן בעולם.
תודה לך על חיבוק הפרידה הזה.
לחמת כל חייך, עכשיו הזמן קצת לנוח.
חיית כגיבור, והסתלקת כגיבור, נוח על משכבך בשלום.
עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ונאמר אמן.
ראה עוד > >
09/10/2023
ליאור -חברתו הטובה
דרורי שלי,
ציפור הנפש שלי.
החבר הכי טוב שלי. אחי הקטן.
כבר שבוע כולם מספרים עליך כמה גיבור היית. איזה מנהיג. איזה חזק.
כולם מספרים עליך סיפורים, על שטות, סיפורים של צחוק, של אומץ.
מספרים חוויות, משתפים רגעים, מתארים את החבר שהיית עבורם.
הם מספרים, אבל אני לא מצליחה להקשיב. אני לא מצליחה לשמוע.
כי בשבילי, תמיד היית הדרורי הפרטי שלי.
לא הסכמתי לאף אחד להיכנס. נלחמתי בקנאות מטומטמת כזאת, לפעמים אפילו ילדותית, על הקשר שלנו. כי הוא היה רק שלנו, ואף אחד אחר לא יבין.
אני לא מצליחה לשמוע. אני מפחדת שהם יצבעו לי אותך בצבעים שהם לא שלנו. לא מצליחה לשחרר.
לא מצליחה להבין שכבר אין שלנו, יש שלי.
אני מכירה אותך מהבטן שלי, מהנפש שלי, מהחלק הכי עמוק של הלב שלי.
אני כבר שבוע בורחת מהכל, שוקעת, נאטמת. לא מצליחה לקבל את העובדה הזאת שלא אראה אותך יותר. איך מתמודדים עם החור הזה דרורי?
אני לא מפסיקה לחשוב עליך, איפה אתה? איך אתה מרגיש? אם אתה כועס? אם אתה גאה בעצמך? על מה חשבת? כל כך קשה לי לדבר אליך ואתה לא עונה.
הראש שלי מוצף, הלב שלי אטום מרוב כאב, העיניים יבשות מרוב דמעות. איך כותבים לך הספד, איך נפרדים. אף פעם לא הכנת אותי לרגע הזה. למה לא הכנת אותי לרגע הזה דרורי? למה תמיד אמרת לי שהכל בסדר ושאתה שומר עליי? שאין לי מה לדאוג? מי ישמור עליי עכשיו דרורי?
היית הגיבור שלי, ששומר עליי נאמנה לעצמי, ששומר עליי חזקה וגאה.
היית בשבילי בית, ביטחון ופשטות. מקום להניח בו את הראש ולדעת שיש מי שדואג לי.
היית לי אור, כמעט בכל רגע בחיים. אפילו כשלא היית נוכח, היית.
היית שומר הראש הפרטי שלי, ששמר לי על הנפש. מי ישמור עליה עכשיו דרורי כשהיא פצועה ככה?
אני מבינה שהאבל אפילו עוד לא התחיל לחלחל בי, שהכאב רק עכשיו מתחיל באמת לצוף. ואני יודעת שהוא ילווה אותי תמיד, שאתה תלווה אותי תמיד.
בלילה של אותו יום שבת חלמתי עליך, שאתה מתקשר אליי, עם ה"ליאורי" עם הקול המחייך שלך, עם האנרגיה המאירה שלך, ושאלת אותי מה שלומי. דברנו קצת כאילו כלום לא קרה, כמה נעים היה הרגע הזה, ואז עצרתי ואמרתי לך "דרורי אבל אמרו לי שאתה מת, איך אתה מתקשר אליי?". לא הספקת לענות לי והתעוררתי. כל כך רציתי לחזור לחלום הזה, להירדם שוב מהסיוט הזה שנקרא המציאות.
אני רק מאחלת שאתה ישן טוב טוב עכשיו ולא יודע מה עשו למדינה היפה שלך שאתה כל כך אוהב. שאהבת.
עוד אין לי מילים חזקות להגיד לך, עוד קשה לי להבטיח, עוד קשה לי לקבל.
אני חושבת שרק עכשיו אני מתחילה בכלל להבין את החברות שהייתה לנו, ואת החבר שהיית לי. וכמה תחסר לי.
לא הספקתי להיפרד, כאב שלעולם לא ירפה ממני. כמה הייתי רוצה רק עוד חיבוק אחד אחרון שייתן לי את הכוח, שימלא אותי באנרגיות שלך, שיישרה עליי ביטחון ויעזור לי להאמין שיהיה בסדר.
אין לי עוד מילים, אין לי איך להפרד. זה עוד ייקח זמן.
כל שנותר לי זה להאמין בלב שלם שידעת כמה אהבתי אותך, כמה אני אוהבת אותך, כמה אתה חלק בלתי נפרד ממה שאני וממי שאני, וכמה עוד תמשיך להיות. לנצח.
אחותך הגדולה. ציפור הנפש שלך.
ליאור.
ראה עוד > >
09/10/2023
מ -נ. חברו לצוות
אח שלי.
אין מילים שיתארו אותך, כל מילה רק תקטין מערכך אבל בכל זאת אנסה.
אני יושב שנייה עם עצמי לכתוב עליך, זה כמו סיוט בלהות שזה בלשון עבר.
הגעת לצוות ונכנסת לחדר שלנו והתמקמת מיטה מול המיטה שלי, בחור גדול ומרשים, בהיר עיניים ושיער, אני זוכר שאיגור שמח ממש שהגיע סוף סוף אשכנזי לחדר, ואחרי שיחה של דקה נשפכנו מצחוק כי הבנו שאתה בכלל חצי טריפולטאי.
החיבור היה מיידי, שיחות על קוסקוס של סבתא בשישי, שיחות על אנימה וכמה הסדרה נארטו איבדה מהקסם שלה בעונות החדשות.
היית צעיר ממני, אבל למדתי ממך כ"כ הרבה דברים חשובים לחיים, ראיתי את כמות האהבה שלך לכליל, והקשר המהמם שלכם, שכבר התחלנו לצחוק שאתם יותר נראים אחים מאשר בני זוג.
אני זוכר שנפגשנו בתא לשתות בירה ולאכול בד"ר שקשוקה וחיכינו לכליל, וכשהיא הגיעה ברחוב לפגוש אותנו אמרת בקול " אין, היא הדבר הכי יפה שקיים בעולם הזה" ושם למדתי ממך מהי אהבת אמת.
אני זוכר שדיברנו על ילדים ואמרת " מה אני צריך את זה עכשיו, זה רק בוכה ועושה צרכים כל היום, אבל מה לעשות כליל לוחצת" וכשארז בנך הגיע לעולם ראיתי שוב את הלב הרחב שלך מתעצם ואת אהבה האמת שלך, אחרי הלידה הגעת כל יום לצוות עם אור בעיניים, כ"כ שמחת שיש לך את ארז בחיים ותמיד דיברת עליו והתגאת בו. אפילו דיברנו לפני כמה ימים ואמרת שיש מצב שארז יתחתן עם תמר הבת שלי שרק נולדה בת השלושה שבועות
כשדיברת על חינוך ילדים אמרת שאתה רוצה להיות כמו אבא שלך, להנחיל לילד ערכים טובים, ושזכרת שאחרי ששיחקת הצעצועים בתור ילד ורצית ללכת לעשות משהו אחר, אבא שלך היה עוצר אותך ואומר, קודם כל תסדר את הצעצועים.
וכך היית, דרורי, מסודר, מדויק, תחרותי, רחב לב, חיוך ענקי ואין סופי, כשהייתי נכנס לבית שלך ואומר יש מצב לקפה, הייתה עונה "גבר, שם הכוסות, שם הקפה, תכין גם לי" בנונשלנט המיוחד שלך. היו דברים שהיו מיוחדים רק לך, השלוםםםםם שלך, ההיי גבררר שלך. ייחודיים רק לך.
כשהייתי צריך להתייעץ בערך על הכל אתה היית הכתובת כי ידעתי שאתה תעשה מחקר ובדיקות יסודיות על כל דבר שאשאל אותך עליו אם זה הטיול לאיסלנד או כיסא בטיחות לתמר.
הובלת את הצוות ברוח קרב ולימים כחבלן וכסגן מפקד צוות, תמיד שאפת למצויינות ולא התביישת לשאול אם פעלת בסדר ומה יכולת לעשות יותר טוב. אני זוכר שאמרת, מצידי להיות קצין כמה שנים ואז להוריד דרגות ולחזור להיות לוחם, מלא נתינה למען העם והמולדת.
וגם סיפור נפילתך הוא הרואי לאין שיעור, קפצת בכוח ראשון שיצא מהיחידה להגיב לאירוע הטרור הכי קשה שכנראה היה במדינה ללא פחד גיבור כארי, כשאר נתקלתם בקבוצה של עשרות מחבלים, זיהית מטען גדול ממדים שמאיים על הכוח, צעקת מטען והסתערת מייד לנטרל אותו בידיים חשופות על מנת להציל את האחים שלך לנשק, ואחרי שהצלחת נפלת בקרב כגיבור ישראל.
בסמל הצוות של 34 יש אייל משולב עם אריה, אתה היית האריה.
אני רוצה לבקש ממך סליחה אם פגענו, לא ירדנו לסוף דעתך או כל דבר אחר. אני רוצה להגיד לך תודה שהיית לוחם שלנו, חבר שלנו, אח שלנו.
ולסיים עם הבטחה חתומה בדם. כליל וארז לעולם יהיו המשפחה שלנו, אני והצוות נשמור עליהם לכל החיים. אני אוהב אותך, אתה תישאר חיי בליבי ובליבנו לנצח.
נוח בשלום, מנוחתך גן עדן, מלאך שלנו.
ראה עוד > >
01/11/2023
מ-ל. סגן מפקד היחידה בשלושים
משפחת אלטון היקרה,
ההורים - אברהם ורות,
האחים - עומרי ויובל,
בת הזוג כליל והבן ארז,
מפקדי ולוחמי יחידת הימ"מ, חברים לנשק,
מכובדי כולם.
30 יום עברו מאז אותו יום שחור בו נפל דרור בקרב. 30 ימים, 720 שעות בהם אט אט אנו מנסים להבין את ממדי האסון. 30 יום שבהם השמש זרחה ושקעה, הירח עלה וירד, בהם כביכול הייתה שגרה, אבל אתה דרור, לא איתנו אף לא רגע אחד.
לולא אומץ הלב, הגבורה, והנחישות שלך ושל רבים, לא היינו עומדים כאן כעת.
היית לוחם מהסוג שכל מפקד מייחל לו ביחידתו, אמיץ, גיבור, נחוש, מלח הארץ. לכל משימה אליה נשלחת, הייתה בך תחושת שליחות ואמונה שמלווה בברק תמידי בעיניים.
גם למשימה האחרונה יצאת בגבורה ועם אותו הברק בעיניים. הייתה בך הנכונות להקריב למען האחר ולמען המדינה, גם אם משמעות הדבר היא להקריב את עצמך.
5 שנים שהימ"מ זכה בך. הפכת מלוחם למפקד וממפקד למפקד נערץ.
מעטים יידעו לפרטים על תרומתך המבצעית אך מעשיך עוד יסופרו רבות וייכתבו בספרי ההיסטוריה.
דרור, היית כל כך צעיר. היה לך עוד כל כך הרבה להספיק, השארת מאחוריך שובל של חברים ליחידה, משפחה, ומדינה שלמה כואבת, שבורה ואוהבת.
משפחתך, לעולם ועד תהיה משפחתנו וכעת זוהי שותפות גורל. נאמצם אל ליבנו כאילו היו משפחתנו.
מבטיחים לספר למשפחתך, כמה היית אהוב על ידי מפקדיך ופקודיך, כמה היית גיבור, וכמה כעת אתה חסר.
משפחת אלטון,
אנו מבטיחים להיות לכם למשפחה, לחזק ולחבק אתכם, לעמוד לצידכם בהנצחתו של דרור, ולהיות בשבילכם בכל שיידרש ולו במעט, בכאב הגדול שכולנו סוחבים עם לכתו של דרור.
הבוקר ראיתי את השחר עולה לאט לאט והשמש זורחת,
איזה בוקר יפה
ואתה לא נמצא כאן איתנו לראותו,
אך אנו זוכרים היטב את הרביעיה הזו
את משהאל, את בר , את משה הפרמדיק ואותך דרור, מקבלים את ההתראה, נושקים לנשותיכם ולילדכם וקופצים בנחישות כברק ויוצאים אילי קרב לעזור לחבריכם, להילחם ברעים ולמנוע מהם לחדור לתוך תוכי מדינת ישראל.
אחים אתם, אחים לנשק, אחים לחיים ואחים לסוף, משה היקר שלנו נשאר וכגיבור יושב כואב , פצוע בגוף וחזק בנפש ומספר את סיפורכם.
כולנו נולדים ומתים ,
זהו מעגל החיים.
אך החשוב הוא שבזמן הציפה הזו
במה שנקרא חיים,
נעשה ונעשה את הנכון עבורינו ועבור סביבתינו ונהיה כפי שסבא מרדכי אמר ושינן לנו: ״תהיה בן אדם״.
בכל רגע אנו כותבים את סיפור חיינו
והחשוב הוא שכשנקרא הסיפור,
יהיה משמעותי או לפחות מעניין.
הסיפור שלך דרור הוא כה משמעותי, כה מענין, כה ערכי,
חבריך מהילדות, מהלימודים, מהרקודים, מהקארטה ומהכדורגל ,מהצבא ומהטיולים, מוריך, מפקדיך ,משפחה ועמיתך הרבים,
כן, כל אחד שנגעת בו הרגיש שהוא האחד, האחת,
שולחים אלינו ומספרים פרקים מספר חייך, אנו כה מתרגשים לקרוא ולשמוע
וכה חשוב שתמשיכו וניצור לארז שלנו,
כפי שבקשה כליל האהובה,
סיפור, פרק, ספר מלא בטוב הזה,
שינחה ויספר ,ילמד וידריך, יחד עם אמא כליל ואיתנו המשפחה המורחבת,
גאווה ומודל לחיקוי לך ארז השובב והמדהים ולכל העם שלנו.
חגגנו 90 לסבתא אסתיקה,
רפי, עדן עם סבתא ואני ,
נסענו לעתלית, למחנה אליה הגיעה כילדה בת 11 מאירופה בשנת 1945 לאחר בריחה מהנאצים וחבריהם,
שם ספרה את סיפורה למצלמה,
והמשכנו לקבוץ גן שמואל בו גדלה כילדת חוץ , מאומצת ע״י משפחה נהדרת. איך החליטה והשקיעה את כל כולה והקימה וניהלה את חדר ניתוח מרפאות ברמב״ם.
איך הקימה משפחה ואיזו אהבה נפלאה עם סבא מרדכי,
הבנו דרור,
הבנו שאם אתה רוצה שמשהו יקרה, עליך להוביל אליו,
הבנו שעלינו לאהוב וחזק גם אם נפגע,
רואים את הקורה בעולם,
הבנו שוב ושוב שאין לנו ארץ אחרת,
הבנו שרק אנחנו כעם יהודי חזק ומאוחד, אוחז בנשק ושומר על עצמו,
שואפים לשלום אך עם עיניים פקוחות וערכים ברורים,
רק כך נשרוד בעולם.
אני רואה את החיוך שלך, הצחוק שלך,
אני שומע אותך מנתח סוגיה,
לומד ותומך,
אני רואה אותך מוביל מהלך,
סוחב תרמיל וגומע ארץ,
אני שומע אותך שר,
שר, שר..ברור שהעולם כולו שלך
ואנו איתך כשהלב מתרונן יחד איתך,
ראינו סרטון עם הצוות ,משתטים, צוחקים ושרים ואף הקשוחים ביניכם ,
החיוך היה על פניכם ושרתם.
סרטון עם המשפחה ,ליד מדורה
והלב יוצא אליך יחד עם בנות דרור המקסימות, שר שיר של רמי והשיר נוגע ונוגע ואתה סוחף לטוב.
הסלולרי הבזיק לי ושלח מקבץ תמונות של שלושתכם האחים, עמרי ,יובל ושלך דרורי ,אתם כה מיוחדים, מצחיקים ורציניים ,אחד אחד בדרכו שלו
והביחד שלכם כה מושלם,
אנו כה גאים בכם.
דרורי שלי,
אתה כה חסר לנו,
כה הרבה צפינו לך,
עד לרמת הובלה במדינה,
תדע שכולנו מנסים ומשקמים את עצמינו, רואים את האור קדימה ולא מוותרים,
אתה יודע שקבלת ממני משימה בלוויה ועדין איני רואה תוצאות,
יודע שאתה נוכח,
תתחיל לעבוד .
חשוב שתדע, בטח מתבונן:
אנו ממשיכים ומחבקים, אוהבים ועוטפים את כליל וארז,
את האמהות רותי והאבות ,
את האחים והאחיות הנפלאים ,
את החברים והחברות,את הלוחמים,
בן דודי דובי כתב מתוך כאבו ואהבתו , מילים חדשות לשיר שאנו כילדים כה אוהבים לשיר:
אוהבים ומתגעגעים עד אינסוף
יותר מאתמול ופחות ממחר.
ראה עוד > >
25/11/2023
מאמא רותי
הבוקר ראיתי את השחר עולה לאט לאט והשמש זורחת,
איזה בוקר יפה
ואתה לא נמצא כאן איתנו לראותו,
אך אנו זוכרים היטב את הרביעיה הזו
את משהאל, את בר , את משה הפרמדיק ואותך דרור, מקבלים את ההתראה, נושקים לנשותיכם ולילדכם וקופצים בנחישות כברק ויוצאים אילי קרב לעזור לחבריכם, להילחם ברעים ולמנוע מהם לחדור לתוך תוכי מדינת ישראל.
אחים אתם, אחים לנשק, אחים לחיים ואחים לסוף, משה היקר שלנו נשאר וכגיבור יושב כואב , פצוע בגוף וחזק בנפש ומספר את סיפורכם.
כולנו נולדים ומתים ,
זהו מעגל החיים.
אך החשוב הוא שבזמן הציפה הזו
במה שנקרא חיים,
נעשה ונעשה את הנכון עבורינו ועבור סביבתינו ונהיה כפי שסבא מרדכי אמר ושינן לנו: ״תהיה בן אדם״.
בכל רגע אנו כותבים את סיפור חיינו
והחשוב הוא שכשנקרא הסיפור,
יהיה משמעותי או לפחות מעניין.
הסיפור שלך דרור הוא כה משמעותי, כה מענין, כה ערכי,
חבריך מהילדות, מהלימודים, מהרקודים, מהקארטה ומהכדורגל ,מהצבא ומהטיולים, מוריך, מפקדיך ,משפחה ועמיתך הרבים,
כן, כל אחד שנגעת בו הרגיש שהוא האחד, האחת,
שולחים אלינו ומספרים פרקים מספר חייך, אנו כה מתרגשים לקרוא ולשמוע
וכה חשוב שתמשיכו וניצור לארז שלנו,
כפי שבקשה כליל האהובה,
סיפור, פרק, ספר מלא בטוב הזה,
שינחה ויספר ,ילמד וידריך, יחד עם אמא כליל ואיתנו המשפחה המורחבת,
גאווה ומודל לחיקוי לך ארז השובב והמדהים ולכל העם שלנו.
חגגנו 90 לסבתא אסתיקה,
רפי, עדן עם סבתא ואני ,
נסענו לעתלית, למחנה אליה הגיעה כילדה בת 11 מאירופה בשנת 1945 לאחר בריחה מהנאצים וחבריהם,
שם ספרה את סיפורה למצלמה,
והמשכנו לקבוץ גן שמואל בו גדלה כילדת חוץ , מאומצת ע״י משפחה נהדרת. איך החליטה והשקיעה את כל כולה והקימה וניהלה את חדר ניתוח מרפאות ברמב״ם.
איך הקימה משפחה ואיזו אהבה נפלאה עם סבא מרדכי,
הבנו דרור,
הבנו שאם אתה רוצה שמשהו יקרה, עליך להוביל אליו,
הבנו שעלינו לאהוב וחזק גם אם נפגע,
רואים את הקורה בעולם,
הבנו שוב ושוב שאין לנו ארץ אחרת,
הבנו שרק אנחנו כעם יהודי חזק ומאוחד, אוחז בנשק ושומר על עצמו,
שואפים לשלום אך עם עיניים פקוחות וערכים ברורים,
רק כך נשרוד בעולם.
אני רואה את החיוך שלך, הצחוק שלך,
אני שומע אותך מנתח סוגיה,
לומד ותומך,
אני רואה אותך מוביל מהלך,
סוחב תרמיל וגומע ארץ,
אני שומע אותך שר,
שר, שר..ברור שהעולם כולו שלך
ואנו איתך כשהלב מתרונן יחד איתך,
ראינו סרטון עם הצוות ,משתטים, צוחקים ושרים ואף הקשוחים ביניכם ,
החיוך היה על פניכם ושרתם.
סרטון עם המשפחה ,ליד מדורה
והלב יוצא אליך יחד עם בנות דרור המקסימות, שר שיר של רמי והשיר נוגע ונוגע ואתה סוחף לטוב.
הסלולרי הבזיק לי ושלח מקבץ תמונות של שלושתכם האחים, עמרי ,יובל ושלך דרורי ,אתם כה מיוחדים, מצחיקים ורציניים ,אחד אחד בדרכו שלו
והביחד שלכם כה מושלם,
אנו כה גאים בכם.
דרורי שלי,
אתה כה חסר לנו,
כה הרבה צפינו לך,
עד לרמת הובלה במדינה,
תדע שכולנו מנסים ומשקמים את עצמינו, רואים את האור קדימה ולא מוותרים,
אתה יודע שקבלת ממני משימה בלוויה ועדין איני רואה תוצאות,
יודע שאתה נוכח,
תתחיל לעבוד .
חשוב שתדע, בטח מתבונן:
אנו ממשיכים ומחבקים, אוהבים ועוטפים את כליל וארז,
את האמהות רותי והאבות ,
את האחים והאחיות הנפלאים ,
את החברים והחברות,את הלוחמים,
בן דודי דובי כתב מתוך כאבו ואהבתו , מילים חדשות לשיר שאנו כילדים כה אוהבים לשיר:
אוהבים ומתגעגעים עד אינסוף
יותר מאתמול ופחות ממחר.
ראה עוד > >
מ-א. חברו לצוות -שדרור חילץ
דרורי אח יקר אני זוכר שהגעתי לצוות יחדיו הסביר לי "אם אתה צריך משהו דבר עם הסמל אבל אם אתה צריך משהו שאין דבר עם דרור הוא יהפוך את העולם עד שישיג לך"..היה לך דרייב מטורף להשיג ,ללמוד ,להוביל,לעזור לאחרים כאילו ידעת שאתה על זמן שאול והחלטת לחיות על דופק 200 להספיק כמה שיותר כול דבר שהייתי צריך לדעת ידעתי שממך אני יקבל את התשובה הכי מעמיקה בגובה העיניים בתחום החוד ,לוחמה,כלכלה זוכר נסיעה שאני הייתי כבר אבא כמה חודשים ואתם בהריון התחלנו לדבר על גידול ילדים ונגנבתי ממך כמה אתה שומע פודקאסטים וחוקר בנושא כדי להיות הכי הכי מקצוען גם בזה.
היית החבר המושלם לצוות עושה צחוקים ,דואג לנו לציוד ומעל הכול הכי מקצוען ומנסה לקדם גם את האחרים.
ב7.3.23 מיד שפרקנו הבנו שזה סרט אחר ירי מכול הכיוונים מהר מאוד חוטף כדור ומבין שאני חייב טיפול במיידי ,מתבצרים במבנה וזוכר את הפרצוף של ה' הפראמדיק מסתכל על מפקד החוליה ואומר לו " איתן פצוע חזה דחוף לפינוי",איזה פינוי? איך נצא בסיטואציה הזאת ירי לא פוסק על המבנה.
כמה דקות אח"כ רואה אותך דרורי נכנס עם חזה מתוח,רגוע כאילו אתה באמצע תרגיל ביחידה ולא עברת הרגע דרך סמטאות בשטח השמדה שאתה כבר יודע שמישהו נפצע שם,כששלחתי לך הודעה חודש אחרי שאני לא יודע איך מודים על דבר כזה אמרת לי "ברגע ששמעתי את השם שלך הסתובבתי אחורה לא' ור' ואמרתי אנחנו בכול מחיר מגיעים".
כמובן ניהלת את הפינוי במקצועיות הבאת לי את הטלפון לדבר עם אוריה וכשהיא לא ענתה התקשרת לחבר אחר מהצוות,תוך כדי שאתה בדרך לפינוי נוסף, שיודיע לה שלא תדאג זה הזוי לחלוטין אבל הפינוי זכור לי לטובה למרות הירי מסביב והחוסר וודאות לגבי חומרת הפציעה הצלחנו לצחוק והשרת בטחון על כולנו
אח כבר לפני זה לא ידעתי איך לחיות עם התחושה שכמה חברה מהיחידה הצילו לי את החיים ,כול רעיון למחווה היה נשמע לי שטותי לעומת מעשה הגבורה שגמלתם איתי,שמח שלפחות הספקתי לשלוח לך הקלטה כמה זה לא מובן מאליו ואני מעריך אותך.
אחי היקר אתה חסר לנו בנוף ..עצה טובה ,דיבור עמוק,להיות איתך בחוליה .
לשמוע את הבשורה תוך כדי לחימה זה היה יותר מדי להכיל, בנינו סכר בן המח ללב אחרת היינו מתפרקים .הלכת לעולמך כמו שחיית- גיבור, מוביל קדימה ,חותר למגע .
אח אהוב דבר אחרון אני צריך ממך תהפוך שולחנות שם למעלה שנחזור כולם בריאים ושלמים תשלח כוחות לכליל היקרה וארז החמוד שיצליחו לחיות חיים מלאים ומאושרים.
מתגעגע אלייך מאוד לא מסתדר לי שאתה לא כאן💔
ראה עוד > >
מדרור יערי -משפחה
כליל אהובה
אני יושבת וכותבת על דרור!
דרור אהוב שלי- כשהתבשרנו על מותך הרגשתי את המוות בגוף שלי! לא הכרתי בכי כזה אף פעם!
הדבר היחיד שהצלחתי להשוות אותו בעוצמת הרגשות הוא לידה! רק הפוך… הרגשתי שהכאב מפלח כל חלק בגופי עד שלא נותרה בי טיפת אנרגיה!
בכל אותן שעות של בכי ומאז בכל עשרת הימים האחרונים עולות לי תמונות שלך, הבזקים של רגעים, עיניים טובות ומחייכות!
הסיפור מתחיל ממש ביום בו נולדת! כמה חיכיתי לראות אותך! ואני זוכרת שהגעת הביתה וכבר היה ערב אך לא יכלתי להתאפק לבוקר ובאתי! והלכנו במסדרון ורותי אומרת: את יודעת איך קוראים לו? דרור. כי אני מאוד אוהבת אותך! ומאז אני גם מאוד אהבתי אותך! גידלתי אותך, שמרתי עליך, החלפתי טיטולים, האכלתי, קילחתי, טיילתי! הפכת לילד מתוק עם תלתלים קסומים וזהובים! זה היה מהמם!
היינו נוסעים איתך באוטו בערב כדי שתרדם!
כשאריאל היתה בת 7 חודשים היה טיול מצורית, טל היה במילואים ואני ויתרתי על התענוג לבוא למרות שהבטיחו שזה רק 5 קמ…
אמא התקשרה בבוקר ואמרה: תבואי! דרור גם בא והוא יעזור לך! התקשרתי אליך ואמרתי לך שאני באה רק אם אתה מבטיח לעזור… כמובן שאמרת שתעזור כי כזה אתה!
באתי! הטיול היה 20 קמ!!!!!! ואתה סיבת את אריאל במנשא כל הטיול!!! לא היינו מצליחות בלעדייך! ובצניעות שלך זה כמובן היה נראה לך מובן מאליו וכל כך פעוט וכך גם בהודעה שכתבתי לך יום אחרי ובתגובה רשמת: ❤
קופצת לעוד חלק בחייך- החתונה!
תקופת קורונה! איסור על חתונות מעל 20 אנשים. אנחנו לא מוזמנים!
אני ואמא יושבות בבית ומסתכלות אחת על השניה ואומרות- אין מצב שדרור מתחתן ואנחנו לא שם! אין מצב!!! אם רוצים שיעצרו אותנו, אנחנו בחתונה שלו נהיה… וכך נסענו לחוף הים ומצאנו אתכם! ראינו מרחוק את הטקס! לא רצינו שבמקרה יגיע פקח באמצע הטקס המרגש ויהרוס את הכל! אחכ כבר התקרבנו! התחבקנו והתרגשנו יחד! היינו כל כך שמחות שראינו אתכם מתחתנים! היה מקסים!
ארז נולד, ניסינו לתאם ולהגיע ולא הצלחנו… בכל פעם שיכלנו כתבתי לך ואמרת שאתה לא תהיה ואם אתה לא שם אז זה יבאס אותך… וחיכינו שתגיעו לצורית!
לפני חודשיים נפגשנו כולנו וכל כך התרגשתי לראות אותך אבא! החיבור בינך ובין כליל מקסים, השותפות וההבנה בגידול של ארז (הלוואי על כולנו!) היית מבסוט ושאלת הרבה שאלות על הורות וחינוך! ממש רצית להיות הגרסא הכי טובה של עצמך! אחת השאלות היתה: יש משהו שאת עושה שונה בילדה השלישית לעומת הראשונה? ועניתי: לא אכפת לי שהיא בוכה על אחרים ולא עלי🤣 וכולנו צחקנו!
גם מהמפגש הזה יש תמונות ואני כל כך שמחה שצילמתי ותיעדתי את המפגש הזה!
דרור אהוב הלב מדמם! כואב, הגוף מותש והמוח מסרב להאמין!
כל כך התחברתי למה שכתבת היום כליל! כשיש נקודת סיום יש במה להיאחז! עכשיו בחסרונך אין במה להיאחז! זה קשה מנשוא!
אני מקוה שאצליח להיות לרגעים קטנים לתמיכה, משענת, עזרה או כל דבר שתצטרכי❤❤❤
אני אוהבת אותך מאוד!
אוהבת ומתגעגעת לדרור!
ראה עוד > >
מנתן עמר -לוחם ברובאית
נתן עמר, לוחם ברובאית שדרור פיקד עליה. נתן שמר איתו על קשר עד היום
דרור הגיע לרובאית שלנו בתקופה מאוד מורכבת.
המון שינויים, כניסה של חיילים חדשים למחלקה, עזיבה של מפקדים שהחיילים אהבו.
הגעה של קצין עם סטנדרטים גבוהים ובלתי מתפשרים.
בקור רוח הזה שלו, עם הביטחון הזה והאופטימיות הזו שלו, הוא נשם עמוק ופשוט שידר לכולם שיהיה בסדר. פשוט יכלת להרגיש את זה. הוא נבחן על ידי כולם אין ספור פעמים, ובכל פעם ידע לבחור נכון. וגם כשלא הצליח, ידע איך לתקן.
זה תמיד הרשים אותי, אבל היה משהו אחד שקנה את הנאמנות העיוורת שלי בשבילו.
וכותב כאן חייל מרדן שלעולם לא וויתר על וויכוח טוב עם המפקד שלו.
נאמנות שגרמה לי לומר שבכל שעה, לכל מקום שיאמר, אענה לו ״אני מגיע.״
הוא הגיע כמצטיין קהנ״ר מקורס קצינים, קצין לפי הספר.
לחלק מהמחלקה היה קושי לעכל את הסטנדרטים הכל כך גבוהים שלו. זה יצר התנגדות כלפיו.
כמובן שגם כאן הוא לקח החלטה נכונה.
בשיחה אישית איתו הוא אמר לי ״החלטתי שבמקום שאדרוש מכם רף מסויים, אני אתן מעצמי עבורכם 200%, ולא אשאיר לכם סיכוי שלא תתנו מעצמכם 100.״
הצניעות הזו.. לא נתפסת.
כי כולם יודעים שהוא כל כך איכותי והיה לו את כל הכלים הסמכות והקרדיט פשוט להתעקש.
אבל הצניעות הזו שלו, לשנות גישה ופשוט לקנות את עולמם של כל הפקודים שלו.
הוא לא שלח אף אחד לגרז פומ״ה.
ראית אותו פשוט מרים מגרזת ומתקדם לעברה.
היינו קופצים ורצים כדי לקחת את המגרזת ממנו בכח כי אין סיכוי שהוא יעבוד ואנחנו נשב.
אלה כבר לא היו פקודות שהניעו את המחלקה. עשית למענו, ולא כי היה צריך.
קיבלתי ממנו שבת, והוא קיבל ממני חיבוק. כי ידעתי שהוא הוגן. ידעתי שזה לא אישי.
כמה אצילי הבן אדם הזה היה.. הלב שלי פשוט שבור מלכתוב עליו בלשון עבר.
דרור, מהיום שהכרנו, היה ונשאר אחד מהאנשים הכי איכותיים שהכרתי בחיי. מנהיג אמיתי עם איזון מושלם בין משימתיות ליחסי אנוש.
צנוע, חכם ומבריק. אדם עם גיבוי לכל אמת מידה שלו. שנים לאחר השחרור שמעתי אותו בראש שלי אומר לי ״עוד קצת גיבור. תן עוד קצת״, ברגעים שרציתי לוותר לעצמי.
אני מבטיח לעצמי לנסות וכנראה להיכשל, לשאוף להיות אפילו חצי ממנו.
ראה עוד > >
מאביגדור -לוחם ברובאית
אביגדור: חייל בודד ולוחם במחלקה של דרור ברובאי ארז
I remember one time I had come back from a hotel that where lone soldiers spent Passover. I came back with a sheet I took from one of the rooms and I was going to use it to paint a flag for the Rovait. When he asked me where I got the sheet, I told him from the hotel. He told me that I wasn’t allowed to use stolen property in his מחלקה he thought me a valuable lesson.
אני זוכר אחת הפעמים שחזרתי ממלון בו חיילים בודדים היו מבלים את הפסח. חזרתי עם סדין שגנבתי מאחת החדרים, והייתי מתכנן להשתמש בו כדי לצייר דגל לרובעית. כששאל אותי איפה קניתי את הסדין, אמרתי לו שגנבתי אותו מהמלון. הוא אמר לי שאני לא יכול להשתמש ברכוש גנוב במחלקה שלו. הוא לימד אותי לקח יקר מאוד.
I don’t remember so much but I was having a hard time because I haven’t seen my family in a long time and that day something pushed me off the edge I think I was arguing with you haha and that was my final straw I wanted to leave so I started walking to the ש.ג when he called my name and I really wasn’t expecting him to come after me but I broke down and started crying with him
Looking back I don’t think it was about missing my family as much as needing someone to care and come after me the way he did and to listen to me cry
Sometimes we have breaking points in life and we just need someone there for us and Elton was that person for
אני לא זוכר הרבה, אבל היה לי קשה מאוד כי לא ראיתי את המשפחה שלי זמן רב, ובאותו יום משהו דחף אותי לקצה. וזה היה הדבר האחרון שדחף אותי. רציתי לעזוב, אז התחלתי ללכת לש.ג. כשהוא קרא לי אני באמת לא ציפיתי שיבוא אחרי, אבל קרסתי והתמוטטתי לבכות איתו. בהסתכלות לאחור, אני לא חושב שזה היה בגלל שכמה שכמעט לא ראיתי את המשפחה שלי, אלא יותר הצורך שלי שמישהו יזדעזע ויבוא אחריי כפי שהוא עשה, וישמע אותי בוכה. לפעמים יש לנו נקודות התמוטטות בחיים ואנחנו פשוט צריכים מישהו שיהיה שם בשבילנו, ואלטון היה האדם הזה בשבילי.
ראה עוד > >
01/05/2024
נתן הטייס
שווה לראות, זה נתן שהיה חייל של דרור ברובאית והם שמרו על קשר כל השנים. הוא טייס אזרחי וצילם טיסה שלו בשביל דרור
מילים לדרור – מנתן עמר -רובאית 05-2024
קשה לסכם אישיות אדירה שכזו.
מילים וניסוחים מתוחכמים אשר יהיו, ייכשלו כישלון חרוץ.
אבל אפשר וצריך לנסות להשתמש במילים הללו במטרה לעזור לכלל - לאנשים שזכו להכיר את דרור, ובמיוחד עבור אלו שלא זכו, להבין עד כמה אדיר וייחודי הוא היה.
דרור עזר לכל אדם שפגש בו, לפתח ולהרגיש את המחויבות האישית שלו, להיות הגירסה הכי טובה של עצמו. דרור עזר לך לחקור את עצמך, לשאול שאלות ולנתח את הדרך שלך לשפר את עצמך.
וזה לא הכל, דרור גם העניק לך את המוטיבציה הדרושה כדי לפעול ולהשיג את השינוי הזה.
הוא לא עשה זאת באמצעות דעות ומילים, הוא פשוט היווה דוגמה.
עמד מולך אדם שלא התפשר על עצמו ועל הסובבים אותו. עמד אדם שהקרין את סולם הערכים והאידאלים שלו לכולם בלי לנסות.
אני מאמין שדרור הוא האדם המרשים ביותר שהכרתי בחיי. הוא היה מכלול של שלמויות ופגמים שהוא ידע להכיר בהם וניסה לשפר אותם.
הוא היה אנושי, זורח, מיוחד.
היה לו חוש הומור נהדר, כריזמה בשפע ומנהיגות יוצאת דופן.
דרור לא ייצר שובל של עוקבים, דרור במנהיגות שלו גידל מנהיגים.
דרור יידע מתי לומר לך וכן ומצא את הדרך לומר לך לא.
הוא התייחס לכולם בכבוד, הוא הכיר בשוני של העומדים מולו, ומצא את דרכו לתמוך בהם ולתקשר איתם בצורה הטובה ביותר.
האובדן האישי שלי לעובדה האכזרית הזו שדרור כבר לא כאן פיזית מוזר לי. זה אובדן שהוא לא חד משמעי.
כי הוא כבר לא יוביל אותי ויצעד מלפניי, אבל אני עדיין מרגיש את האישיות הגדולה שלו לצידי. הוא וכל מה שלמדתי ממנו עדיין חיים בשבילי. אני מרגיש אותו מלווה אותי, מאחוריי, דוחף. אני מרגיש אותו מסתכל עליי כשאני מוותר לעצמי, אני מרגיש אותו צוחק לי בפנים כשאני מתלונן שלא לצורך.
אני מרגיש אותו גאה בי כשאני אמיץ מספיק לנסות למממש את הפוטנציאל שלי.
כל מי שזכה להכיר אותו, וגם אלה שלא, איבדו את אחד מהאנשים האיכותיים והראויים ביותר שהתהלכו כאן. ואין
2
7
10
