15/02/2023
יוחאי
בשנים האחרונות, עברנו כמו הרבה יחידות לוחמות למתכונת אימונים חד יומיים.
זה יום שמתחיל ב 8:00 בבוקר ומסתיים בשעות הערב, והיו שלושה אימונים כאלה בשנה.
ובכל אימון כזה, בשעה 7:59 כמו שעון, הייתי מקבל מנריה טלפון. ״איפה אתה?״ ״אתה כבר פה?״ ״למה אתה מאחר?״
הוא היה מחכה לי בחניון, וניגש אלי עם הקפה והסנדוויץ שהיה קונה בארומה כל בוקר.
והיה נותן לי חצי מהסנדוויץ, כשהייתי מבקש גם מהקפה, הוא היה מתעצבן שזה מגעיל אותו לשתות מפה לפה.
הייתי שואל אותו, ״שוב ארומה מהסניף הקבוע?״ והוא היה מהנהן. ״היא הייתה שם גם הבוקר?״ והוא היה מהנהן שוב. ״היא חייכה אליך גם הבוקר?״ שאלתי, והוא היה נבוך, ״כן כן, היא כבר מכירה אותי. אני כל בוקר עובר שם בדרך לעבודה.״
אני בספק עד היום אם הקפה זה מה שהוא היה צריך כל בוקר, או את החיוך.
יהי זכרך ברוך חבר.
ראה עוד > >
11/11/2023
אוריה
אומרים שמי שבורח מהכבוד- הכבוד רודף אחריו.
נריה ניסה תמיד לברוח מאור הזרקורים. תמיד רצה לעסוק בשלו, בדרך שלו, מבלי להיות במרכז העניינים או השיח.
גם הנתינה האינסופית שלו הייתה תמיד בהצנע לכת.
זה יכל לבוא לידי ביטוי בצ׳וקולוקים שתמיד היה מביא, לא משנה מה סוג האימון או הפעילות, וזה גם תמיד בא לידי ביטוי בהתנדבות שלו לכל מה שרק צריך.
כך היה גם באחת השבתות האחרונות לפני הכניסה שלנו לעזה.
אי אפשר היה להזיז אותו מההחלטה שלו להתנדב להישאר שבת, אפילו שהתנדב לאותה משימה רק כמה ימים לפני כן.
אח של מילואים זה משהו שקשה להסביר. זה קשר שלא דורש תקשורת יומיומית. זה קשר שמספיק החיבוק פעם בכמה חודשים, כדי להרגיש קרוב, להרגיש משפחה.
אוהב אותך אח יקר.
תמיד תישאר בליבנו.
יהי זכרך ברוך.
ראה עוד > >
אבישג-אחיינית
נריה התייחס אלינו-לאחייניות כמו לבנות שלו.
יש לי אינספור סיפורים לספר על נריה.
אחד שממש זכור לי זה שנריה טס לחופשת סקי כמו שנהג לעשות מידי פעם, ופעם אחת הוא לא קנה לנו מתנות, ואנחנו היינו קטנות והתבאסנו עליו.
הוא בא עד לאשקלון ולקח אותנו לאשדוד לקנות לנו מתנה. נכנסנו לחנות והוא אמר לנו תבחרו מה שאתם רוצות. אני קצת התלבטתי ונריה המליץ לי על מכונית על שלט שהיתה שם, האמת שהוא התלהב ממנה יותר ממני. כל פעם שהוא היה בא אלינו הוא ביקש שאביא לו לשחק. כזה היה נריה בשניות הופך לילד ומתרגש איתנו מהדברים הקטנים .
נריה היה חלק משמעותי בחיים שלנו והגעגוע אליו הוא גדול.
ראה עוד > >
07/05/2024
אליה שאער- אחיינית
נריה לא היה דוד רגיל. היה לו מאוד חשוב להיות מעורב בחיים שלנו.
כל שבת שבאנו היה קונה לנו את הגלידות הכי שוות, משחק איתנו ומתעניין בנו.
באחת הפעמים אני ואחותי נסענו להופעה ביבנה, ההופעה נגמרה מאוחר בלילה. נריה בא לאסוף אותנו חזרה לאשקלון, כל הדרך דיברנו איתו וסיפרנו לו על ההופעה. תמיד הוא היה קשוב אלינו ופינק אותנו, תמיד דאג לתת ולהעניק מכל הלב, ידענו שכשהוא אחראי הכל יהיה בצורה הכי טובה, הכי מפנקת.
חסרונו מורגש מאוד, מתגעגעת אליו מאוד.
ראה עוד > >
12/05/2024
אחותך הדר
נרי אחי,
כשגויסת ב7.10 למילואים דאגתי לדבר איתך כל יום, לראות שאתה בטוב, שאתה שומר על עצמך וכשלא היית זמין דאגת לחזור אלי ולהרגיע שהכל בסדר איתך, או להשאיר הודעה.
אתה חסר לי מאוד,
מתגעגעת לשבתות שלנו יחד אצל ההורים, שהיית מחכה לנו בדלת ויוצא להרים את הילדים שלי גבוה עד צחוק או בכי
מתגעגעת לארוחת שבת שהיית בא להתארח ולאכול בבית שלי, לדיבורים, לזה שהיית משחק עם הילדים והם אהבו אותך כל כך ואתה אותם!
ארבל ויהל כל הזמן משחקים במשחקים והצעצועים שקנית להם .
רגעים משפחתיים כאלה, פשוטים, של משפחה שלמה, של אחים.
השארת הרבה זכרונות וחלל ענק, מתגעגעת לעד!
אחותך לנצח .
ראה עוד > >
05/05/2024
אורית
נריה היה בשבילי חבר ומד"ש (מדריך שאיתי) כשהיינו מדריכים יחד, מתנאל ואני היינו עושים את המורלים, את הפעולות, גוזרים את הצ'ופרים לפני שבת והוא פשוט הגיע מקפיד שחולצת ההדרכה שלו תהיה מקופלת בדיוק בזווית הנכונה, בשלווה ובחיוך היה פשוט עומד שם קצת נבוך ובכל זאת החניכים היו שרופים עליו. כשנכנסנו להדרכה הם היו רק בכיתה ג' היו נראים לנו כאלה קטנים אבל נריה כיבד אותם, הקשיב להם והיה סבלם כאילו הם בני גילו.
חלק מתפקידו הלא רשמי היה ללוות אותי הביתה, אני לא בטוחה כמה הוא נהנה מזה אבל היו לנו הרבה שיחות עומק בדרך ושיחות על העתיד. הוא היה מספר לי על האימונים שלו לצבא למרות שזה היה מוקדם. על המקום שלו בשבט, בסניף, עם החברים. זה תמיד העסיק אותו, לפחות בשיחות בנינו מה המקום שלו. ואני מאמינה שבסופו של דבר הוא מצא את המקום שלו.
בגעגועים גדולים.
יהיה זכרו ברוך
ראה עוד > >
0
8
13
