רס"ן אברהם חובלאשוילי הי"ד

אודות

רס"ן אברהם (אבי) חובלאשוילי, סמג"ד קרקל
8.7.97-7.10.23
נהרג בקרב עם מחבלים בסמוך לאתר המסיבה ברעים

"אני רוצה שכולם ידעו מי היה אבי ומה עשה – הוא לא סתם נפל בקרב... בעתיד ילדיו יידעו איזה גיבור היה אבא שלהם... אני מודה על הזכות לחיות לצידו במשך עשור.."
כך ספדה שושי ,אלמנתו של רס"ן אבי חובלאשוילי, על קברו.
"מאז ומתמיד אבי היה מן "בוס" כזה" …מספר דניאל, אחיו הצעיר ב-7 שנים- "בעבורי, הוא היה גם אח בוגר וגם סוג-של אב.. כשהיה בן 7-8 הוא היה מחתל אותי ומטפל בי"... "אבי שנא לבקש עזרה ממישהו" – דבר שכנראה התפרש אצלו כחולשה... "הוא היה מתמודד ומצליח בכוחות עצמו..." הוא מעיד .
אבי נולד באשדוד ב-8/7/97 לרבקה וסימון והיה הבכור מבין שני אחים. הוא למד בביה"ס היסודי "המגינים" ובמקיף א' במגמת מחשבים ופיסיקה. כבר כילד הוא היה מאוד אחראי, משימתי, מלא כריזמה, סמכותיות ונוכחות "כשהיה נכנס לחדר הוא מיד זהר והתבלט... ולא רק בשל היותו ג'ינג'י אסלי"... "הוא הצטיין בכל שעשה :בלימודים, בעבודה וגם בצבא "(ובכך עוד נעסוק בהמשך).
היו לו חברים רבים, אך עם שלושה מהם (אסף, תמיר ויוני) הוא שמר על קשר מיוחד – שכן, חייהם הצטלבו ונקשרו מאז היותם בני 6 בכיתה א'. עם השנים הם הפכו למעין משפחה ולימים, גם בנות הזוג הפכו לחברות הכי טובות.
הוא גם אהב מאוד לשחק כדורגל והיה אוהד שרוף של ברצלונה. כשהיה טס לצפות במשחקי הקבוצה, (לחלקם, גם עם שושי) היה "מתלהב כמו ילד בלונה-פארק"...
היכרותם של אבי ושושי היתה סוג של "קארמה": עוד כשהיו בני שנתיים, אימותיהם עבדו יחד תקופה מסוימת. בדיעבד, אף התגלה להם שהם בעצם ... שכנים… אפשר לומר, שהיו מספר "סימנים מעידים" אפילו בטרם נפגשו. כנערים בני 17 עבדו שניהם באותו אולם אירועים כמלצרים. אבי היה האחמ"ש (כמובן) "...עבדנו בכלל, בשני קצוות שונים של האולם ומהרגע הראשון שראיתי אותו, הוא מיגנט אותי... הרגשתי צורך עז ובלתי נשלט לגשת אליו ולדבר איתו... הקליק בינינו היה סוחף ומיידי ודי מהר הידידות הפכה לזוגיות חמה וחזקה"...לשושי לקח איזשהו פרק זמן, לשתף את משפחתה בסוד הקשר המתהווה, היות וחששה מעט מתגובתם- מסתבר, שאמותיהם כבר נדברו ביניהן בנושא... וכשסוף-סוף, "הרהיבה עוז" לספר על כך לאימה, תגובתה של זו, היתה: "מה, את חושבת שאני לא יודעת?"....
חבריו של אבי מספרים, שלקראת הגיוס הוא דיבר על החשיבות הגבוהה של השירות כלוחם ועל התרומה למדינה ... הוא היה ציוני אמיתי בלי מרכאות ואהבת הארץ שלו היתה בלתי מתפשרת. כשנודע לו ששובץ ל"קרקל" הוא די התאכזב, אבל שושי שכנעה אותו "לזרום"...ו –"בטוח שיהיה בסדר!.."
אבי התגייס בנובמבר 2015 ומיד נשבה בקסמו של הגדוד. בהקצאה הראשונה, הוא יצא לקורס מ"כים ומיד אחר כך לקצונה.. הקריירה הצבאית החלה לנסוק באופן טבעי, ברור ומובן מאליו. דרכו של אבי כמפקד היתה מהירה וסלולה .. מ"מ, סמ"פ, מ"פ...
במקביל לקריירה הצבאית, הצליחו אבי ושושי לתחזק זוגיות אמיצה ואוהבת, ששרדה את כל הקשיים והמהמורות. שושי מספרת, שבתחילת שירותו, היא שירתה בחר"פ בצריפין והניסיונות לתאם את המפגשים ביניהם הפכו כמעט ל"משימה בלתי אפשרית", בהתחשב בשבתות הסגורות שלו ושלה ולעיתים, לא היו מתראים מעל חודש.
גם אחרי ששושי סיימה את שירותה הצבאי, שימור הקשר שלהם, לא היה פשוט כלל… "...הייתי חיה מסופ"ש לסופ"ש, כי הוא סגר כל שבת שלישית בבסיס…" היא אף למדה (עד לאחרונה, השתלמה בלימודי סיעוד, במסגרת הסבת אקדמאים- בשאיפה לשוב למסגרת זו, כשיתאפשר…)
…על הצעת הנישואין של אבי, היא מספרת: " היינו אמורים לצאת לצימר והייתה לי מן תחושה כזו, שאבי עומד להציע לי.. ממש השקעתי ב"לוק" (...לק-ג'ל ועוד…) אחרי שלא הציע לי במסעדה, קיוויתי, שייקח אותי לחוף הים ושם יציע.. כשגם זה לא קרה, הייתי ממש מאוכזבת ומבואסת... אבל כשחזרנו לצימר, חיכו לנו שם כל החברים והיה טקס מרגש ומושקע!"...הם התחתנו ביוני 2021 (אחרי שהחתונה נדחתה פעמיים, בשל מגפת הקורונה). גם ירח הדבש שלהם בקפריסין התממש באיחור, כשהיא כבר היתה בהריון.. "וזה, היה בעצם, הטיול האחרון שלנו" היא נזכרת בעצב.
ביתם רומי-אור נולדה במרץ 2023. שושי מספרת, כי אבי אהב מאוד לחקור ולרכוש ידע על כל דבר... כשהיתה בהריון, הוא היה לומד על כל שלבי ההריון בגוגל והיה מספר לה אלו שינויים אמורים להתרחש כל שבוע… וגם אחרי הלידה, הוא חקר לגבי התפתחות התינוק ואף האזין לפודקאסטים בנושא.
אבי ושושי דיברו על משפחה גדולה "לפחות 5 ילדים". שושי נמצאת כרגע בסוף השליש הראשון של הריונה השני... למעשה, רק 10 ימים לפני שנהרג הם גילו ש"הם בהריון". "הוא אפילו הספיק לשמוע את הדופק העוברי פעם אחת!"...אבי לחש לה בסוד, שיש לו כבר שם מוכן לבן (...ולשושי, יש גם שם אלטרנטיבי לבת). היא מרגישה ש"כל זה מלמעלה" וזוהי, למעשה, צוואתו של אבי.
אבל הצבא היה בראש מעייניו - "זאת היתה עובדה מוגמרת והיה ברור לי ולכולם, שאבי, בעצם, נשוי לשתיים – לצבא, שהיה כמובן במקום הראשון ולי...והשלמתי עם זה לחלוטין, שאני במקום השני"... היא מצטחקת… "בכל פעם שאבי הרהר בנושא פרישה מהצבא, הוא איכשהו, חתם על עוד ועוד תפקידים... זה בער בו והיה חזק ממנו"- מספר האח דניאל.
שמו הלך לפניו בחיל הגנת הגבולות. יכולתו ומנהיגותו, באו לידי ביטוי בעשרות הפעולות בהם השתתף לסיכול הברחות, שכללו היתקלויות עם מחבלים שחוסלו. אבי היה "גיבור צנוע" מעולם לא נהג לדבר או להתפאר במעשיו. שושי מספרת, שבאחד מסופי השבוע הופתעה למצוא את תמונתו של בעלה מתנוססת על שער המקומון של אשדוד ובין דפיו כתבה גדולה על אבי... אפילו לאשתו הוא לא סיפר על כך... דניאל ושושי מספקים אנקדוטה נוספת..."הטעם המוזיקלי של אבי היה מאוד מגוון- הוא אהב לשמוע הרבה סגנונות...אבל הערצתו העיקרית, הייתה נתונה לנועה קירל..." כשהופיעה אצלם בבסיס, הוא לא ידע את נפשו מרוב התרגשות והתלהב, רקד והשתולל "כמו ילדה בת 16"...ועוד ליד החיילים שלו..."אפילו אני, שהייתי אתו בהופעה, ביקשתי ממנו, ש...פשוט, יירגע קצת..." לאחר מותו, קירל העלתה את תמונתו לסטורי שלה...
"הרבה מפקדים התעניינו בו וחפצו שישרת אצלם". תפקידו הלפני אחרון היה קצין אג"ם בגדוד ברדלס. מג"דית קרקל, אור בן יהודה, ,הפצירה בו שיחזור לקרקל וישמש כסמג"ד שלה. הוא מונה לתפקיד לפני ראש השנה (בפועל, הוא הספיק לשמש כסמג"ד כשבועיים בלבד). התוכנית שלו היתה לשרת כשנה כסמג"ד, לצאת ללימודים (הוא רצה ללמוד שיווק טכנולוגי) ובתום הלימודים לממש את מטרת העל שלו – להיות מג"ד קרקל, הגדוד שהוא כה אהב.
בשבת השחורה והארורה של ה-7/10 אבי היה בבית באשדוד עם שושי ורומי אור. האזעקה ב-6:30 בבוקר תפסה אותם בהפתעה גמורה. הם מיד פתחו טלוויזיה אבל לא היו עדכונים מיוחדים. אבי החל לקבל הודעות "מעורפלות" בוואטסאפ, שגם מהן לא ניתן היה להבין דבר. באחת ההודעות הועבר לו המסר, שקרקל פועל באזור קיבוץ סופה, שם הייתה חדירת מחבלים. עוד לפני שקראו לו, הוא עלה מיד עלה על מדים ויצא בדרכו לחבור אליהם. שושי מספרת :"הוא התלבש, עלה על מדים ויצא בסביבות שבע וחצי בבוקר". היא אפילו ניסתה, "בקטנה" לשכנע אותו שימתין לקריאה – אך הבינה שאין טעם לנסות לעצור בעדו…
בערך ב-08:45 הוא התקשר ועדכן שהוא בדרך. הוא גם סיפר, שכבר נתקל בחוליית מחבלים ליד צומת סעד, שם חבר לשני ימ"מניקים ובכוחות משותפים הם הצליחו לחסל כמה מהם. חלק מהמחבלים הצליחו להימלט וגנבו ניידת משטרה. אבי דיווח על כך לחמ"ל, אף התריע על נוכחות מסיבית של מחבלים על כביש 232 והמליץ לשלוח תגבורות בדרכים עוקפות (כך, ככל הנראה, נצלו חייהם של רבים). "זה אירוע חריג שלא נתקלתי בו מעולם..." הוא אומר לשושי והיא- מאוד חוששת לגורלו, אך מנסה לעודדו ואומרת לו , ש..."יהיה בסדר" …, כמו תמיד.
חצי שעה אח"כ, היא חשה לפתע שליבה הולם בפראות. "תשמור על עצמך, אני אוהבת אותך ! אני ורומי ו"אפרוח" (העובר שבבטן) זקוקות לך!..." היא כותבת לו בהודעת וואטסאפ ואינה מתארת לעצמה שזוהי ההודעה האחרונה שתשלח לו...
אבי ממשיך לנסוע דרומה, בניסיון לחבור לגדוד שלו בסופה. בדרך, לא הרחק מאתר המסיבה ברעים, הוא נתקל בחוליית מחבלים גדולה. לגמרי לבדו, הוא פורק מהרכב, "חותר למגע" ומסתער. הוא אמנם מצליח להרוג כמה, אך להסתערות הגבורה הזו, שלו אין הרבה סיכוי... גופתו תימצא בשטח לפנות ערב....
שושי ורומי שוהות בממ"ד עד ארבע אחה"צ... ליבה מבשר לה רעות… כל רכב שעובר ברחוב למטה מקפיץ אותה.. היא מנסה, שוב ושוב להתקשר לאבי ואף משתפת את אסף חברו בחששותיה הכבדים... הוא מנסה להרגיעה. במקביל, היא שולחת הודעות נואשות למכריו הרבים – אך ללא מענה… בלילה, היא אינה עוצמת עין... היא כבר יודעת… בארבע וחצי בבוקר נשמעת הדפיקה על הדלת....

במהלך השבעה, פוקדים את ביתם מאות רבות של מנחמים. המשפחה מבינה עד כמה הוא היה מוערך, משמעותי ואהוב על חייליו ועל הבריות בכלל. הם לומדים להכיר צדדים נוספים שלו כפקוד ומפקד – כי הוא הרי אף פעם לא דיבר ולא סיפר על עצמו. שושי מספרת, כי חייליו סיפרו, שהיה מציג את עצמו בנוסח : "אני אבי, בעלה של שושי המדהימה ואבא של רומי-אור…" וכי יעדי ההסתערות בתרגילים, היו מכונים "שוש 1", "שוש 2" ו-"שוש 3".
"הכל רשום מלמעלה" אומרת שושי "אבי היה אמור, בעצם, להיכנס לתפקיד החדש רק בסוף נובמבר... אבל גם אם לא היה נהרג בעיתוי זה, הייתי מעדיפה שימות כגיבור... צה"ל, המדינה ואנחנו הפסדנו הרבה מאוד.. זוהי אבדה גדולה!". …"בא לי להתייעץ איתו בדברים הקטנים של היום-יום ואני עדיין מחפשת לעדכן אותו... אני לוקחת את הנייד כדי לשלוח לו הודעת וואטסאפ ופתאום מבינה שאין למי"...
בלוויה, היא תספוד לו " באחת השבתות האחרונות שלנו יחד, שאלתי אותך איפה אתה רואה אותנו בעוד 7 שנים ? ... אהוב שלי, אני מתגעגעת.. תשמור עלינו מלמעלה.. עכשיו אנחנו נפרדים אבל אתה תמיד בלב שלי, לכל החיים ויום אחד עוד ניפגש שוב... אוהבת אותך! תודה לך, גיבור שלי"
אבי ז"ל, הותיר אחריו את אשתו שושי בת ה- 27 שנמצאת כאמור, בהריונה השני, את ביתו רומי-אור בת 7 חודשים, את הוריו רבקה וסימון ואת אחיו דניאל בן ה-19 (שכל כך דומה לו...). הם שואפים בקרוב, להנציח את מורשתו: ציונות, אהבת האדם והארץ, נתינה ומחויבות בלתי מתפשרת לאנשים ולמשימה…
יהי זכרו ברוך