עשייה חברתית בלי סוף יחד עם הקריירה שפיתח - מחנך ומורה בביה״ס, תוכנית דילר, צופים, מדריך פסיכומטרי, תכנן להקים מכינה קדם צבאית יחד עם הקרוספיט שתכין לצבא אך גם עם פן של הכנה כלכלית.
מוטו לחיים - תהיו טובים גם אין צדק בעולם.
19/04/1990 - 11/11/2024
איתמר לוין פרידמן נולד בתאריך 19.4.1990 בעיר אילת, להורים שרה ויהודה לוין. אח קטן לאלדד ואביתר.
איתמר היה תינוק אהוב, חייכן, מתוק ומקסים.
הוא התחנך בגנים 'ניר' ו'גיבורים', ובגיל 6 החל את לימודיו בביה"ס היסודי הותיק בעיר, 'אלמוג'.
איתמר היה ילד מאוד סקרן ונבון, אהב ספרים ולכתוב סיפורים. מגיל צעיר אהב את הטבע, טיולים ובעלי חיים. הוא היה אהוב על כל הסובבים אותו, ילד חברותי, רגיש ואוהב.
לאחר מכן, למד בבית ספר התיכון 'גולדווטר', בו לימדה גם אימו. תמיד בלט בעשייה שלו, ברגישות, בחוש הצדק ובנתינה שלו לחברה.
בתור נער עסק בתחומים רבים. הוא אהב את הים וצלילה, והגיע עם השנים עד לרמת 'דייב מאסטר', תמיד עסק בספורט לסוגיו השונים, והיה פעיל מאוד בשבט הצופים בעיר.
השבט היה לביתו השני בשנות התיכון. הוא היה חניך, מדריך ומרכז, וגם בתור בוגר ביצע תפקידים נוספים ומשמעותיים. בצופים גם הכיר את בת זוגתו ולימים אשתו ואם ילדיו, אלמה.
בשנת 2009 התגייס לצבא ההגנה לישראל, הוא החל במסלול ההכשרה בשייטת 13, אך מאחר ולא סיים המשיך בפלס"ר של חטיבה 401 בחיל השריון. מיד לאחר סיום מסלול ההכשרה הוא יצא לקורס קצונה בבה"ד 1, כקצין חזר לפקד על צוותו, היה מפקד מחלקת טירונים, קצין מבצעים ביחידתו וכן מפקד צוערים בבית הספר לקצינים. מהשירות הסדיר השתחרר בשנת 2014, בדרגת סגן.
מיד עם תום השירות הצבאי, יצאו איתמר ואלמה לטיול הגדול בדרום אמריקה, למשך חצי שנה. בטיול איתמר זכה לשלב שתי אהבות גדולות, הטבע אשר בפלאיו חזה, בין היתר כאשר טייל ביערות האמזונס וצלל באיי הגלאפגוס, לבין חיבתו למתקני אקסטרים למיניהם.
לאחר חזרתו ארצה, החל את לימודיו באקדמיה. את השנה הראשונה ללימודים למד באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן העתיק את לימודיו לאונ' בן גוריון שבנגב, בבאר שבע, במסלול כלכלה ומתמטיקה. איתמר השלים תואר ראשון ושני בכלכלה, בתוכנית ייעודית מקוצרת. היה סטודנט מבריק, שימש גם כמתרגל ולאחר מכן בקמפוס אילת גם כמרצה. איתמר היה אהוב מאוד על תלמידיו.
במהלך לימודיו, בשנת 2016, הוא ואלמה נישאו, ובשנת 2018 נולד בנם בכורם – אורי. לאחר שהפכו להורים, החליטו לחזור לאילת ולחיות בחיק המשפחה בעיר אשר היוותה עבורם לבית. בשנת 2021 נולדה בתם השנייה, איילה.
איתמר היה אב אוהב ומסור לילדיו. הוא נהג להשתולל עמם, ליצור עבורם עולמות דמיון קסומים ולהרכיב עמם טירות ומגדלים. הוא נטע בהם בטחון רב והוריש להם את אהבתו לספורט ולטבע.
באילת איתמר שימש כרכז בתוכנית 'דילר' למנהיגות נוער, בשותפות אילת – אילות - טורנטו, של הסוכנות היהודית. לאחר מכן עבד כמדריך פסיכומטרי. השלים לימודי הוראה ובשנת 2022 החל לעבוד כמורה למתמטיקה ומחנך בשכבה י', בביה"ס התיכון 'גולדווטר', בו למד בתקופת נעוריו. בני הנוער והצעירים בהם פגש, לימד וחינך, מעידים עליו שהיה מורה לחיים, אשר הותיר את חותמו בהם בחינוך לערכים אשר היוו עבורו עמודי תווך; אהבת העם והארץ, ציונות, כבוד, נתינה וקבלת האחר והשונה.
איתמר היה איש אשכולות בעל תחומי עניין רבים. הוא שילב את אהבתו לספורט והפך גם מאמן כושר פעיל במכון הקרוספיט אשר נפתח באילת, במקביל השתלם בתחום הייעוץ הכלכלי למשפחות והחל ללוות משפחות אל תהליכי שינוי כלכלי. הוא התנדב בתפקידים שונים לאורך השנים, שמר על קשר עם חניכיו וסייע להם בצמתי החיים השונים.
הוא היה חבר טוב ובן משפחה מסור, הוא שמר על קשר הדוק עם קבוצת חברים, חלקם חברים עוד מימי הגן, בית הספר והצופים.
היה בעל, אב, בן, חתן, אח, גיס, דוד, בן דוד ואחיין מעורב ואוהב.
בכל פעילות ומקום בו לקח חלק ביקש להיות משמעותי, מוביל ומשפיע.
כך היה גם בשירות המילואים. לאחר מספר שנים ביחידת מילואים של הפלס"ר, בה לחם גם במסגרת מבצע צוק איתן, השתלב ביחידה המיוחדת של לוט"ר אילת, כחלק מרצונו לתרום לביטחון העיר והקהילה. בשבעה באוקטובר 2023 איתמר וחברים נוספים מהיחידה הוקפצו ללחימה בשטחי עוטף עזה, ביום זה הוא התמנה למפקד צוות הצלפים עליו נמנה, ולקח חלק פעיל בלחימה בשטחי העוטף ולאחר מכן במבצעים בתוך רצועת עזה. בתאריך ה-11.11.2024, במהלך כניסתו השביעית במספר לשטח הרצועה, איתמר נורה ונהרג בקרב מול מחבלי החמאס בעיר ג'באליה.
את המילים הבאות כתב איתמר לטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה של שנת 2024 ובהן צוואתו לחברה הישראלית:
"שלום לכולם, שמי איתמר, ואני מורה פה בבית הספר. חלקכם וודאי מזהים אותי מהשיעורים, מהמסדרונות ואולי מחדר המורים. אבל לא על זה באתי לספר לכם היום. היום באתי לספר לכם על צד אחר שלי, על המילואימניק שבי. בי, ועוד ברבים אחרים.
ב-שבעה באוקטובר, התעוררתי לאותן חדשות נוראיות שהתעוררנו כולנו. כששמעתי אותן, היה לי ברור. צריכים אותי, עכשיו. אין זמן, יש חיים להציל, וצריכים לפעול מייד. תוך שעות מספר כבר הייתי בשדה הקרב של ה-07/10, ביישובי העוטף. אני ואחיי לנשק קפצנו מאירוע לאירוע, נלחמנו, ואפילו הצלחנו להציל כמה וכמה נפשות בישראל. רבים שואלים אותי: פחדת? נלחצת? על מה חשבת? ואני תמיד מחזיר את אותה התשובה.
באותו הרגע לא חשבתי, כי אילו הם חייו של המילואימניק. ברגע אחד אתה שוכח הכול - אתה כבר לא מורה, לא נגר, לא מנכ"ל ולא נהג מונית. אתה לוחם בצבא ההגנה לישראל. ברגע שקראו לי משהו בראשי השתנה - חשבתי רק איך אני מגיע מוכן, כמה שיותר מהר, כדי לבצע את המשימה שהוטלה עלינו, כדי לעצור את האויב שחדר את גבולות ישראל. המחשבות על השגרה נדמו - הגיע זמן מלחמה.
אלו הם חייו של מילואימניק. ברגע אחד אתה קם, עוזב את המשפחה, את העבודה, את החיים ויוצא להילחם. השארתי את ילדיי בבית, ויצאתי. היה לי ברור שאעשה הכול כדי להציל את חיי התושבים בעוטף, גם במחיר חיי שלי. והמחיר הזה כואב. המחשבה על הילדים כואבת. אבל מניחים אותה בצד וממשיכים להסתער.
זה המחיר שאנחנו המילואימניקים משלמים בכל פעם מחדש. ואולי אפילו בכל יום. יש לנו משפחה, יש לנו חברים, אבל ברגע האמת אנחנו נעזוב הכול ונתגייס למאמץ המלחמתי.
אל תשכחו אותו, את המחיר הזה. שלנו, חיילי המילואים, של החיילים הסדירים, של כוחות הביטחון, ובייחוד של אילו שנפלו. היו ראויים למחיר אותו אנחנו משלמים. דאגו שתהייה לנו חברה חזקה, מאוחדת, בה מכבדים אחד את השני, בה לכל אחד יש מקום, בה כדאי ואפשר לחיות חיים מאושרים. כי על זה אנחנו נלחמים.
היו ראויים למחיר ששילמו חללי מערכות ישראל, כי הם עשו זאת למענכם ולמען מדינת ישראל."
0
