סרן דוד חיים מאיר ז״ל, הוא נכדו של הרב משה צבי נריה זצ״ל. דוד שירת בסיירת מטכ"ל נפל בקרב לשחרור הקיבוץ בארי. הוא הותיר אחריו אישה, ענת, תינוק בן 7 חודשים בלבד, הורים ו-6 אחים ואחיות. הוא גדל בכוכב השחר והתגורר בירושלים. בן 31 היה בנופלו.
דוד מאיר, בן 31,
בנם של יאיר וחיה.
נשוי לענת, ואבא לשקד.
אח צעיר לאורי, אחיה, נעמה, אביטל, צוריאל וגילת.
נולד בכ"ו באייר תשנ"ב 29.05.1992
גדל בכוכב השחר, למד בבית הספר היסודי ביישוב ולאחר מכן בישיבה התיכונית בקרית ארבע.
לאחר סיום התיכון למד תקופה קצרה בישיבה בעלי, ובישיבה באיתמר.
בשנת 2011 התגייס לסיירת מטכ"ל, ושירת ביחידה 7 שנים כקצין.
באוקטובר 2021 נשא לאישה את ענת, יחד התגוררו בשכונת נחלאות בירושלים.
נהרג בכ"ג בתשרי תשפ"ד 07.10.2023 ונקבר בהר הרצל.
בבוקר שמחת תורה 07.10.2023, הוקפץ דוד ליחידה.
הוא יצא במהירות מביתו, ולאחר התארגנות קצרה ביחידה ירד עם חבריו לצוות ליישובי העוטף.
בתחילה הגיעו לכניסה לקיבוץ כפר עזה, שם טיפלו בפצועים רבים וניסו להעניק סיוע כמיטב יכולתם.
לאחר מספר שעות המשיכו בנסיעה מורכבת לקיבוץ בארי תוך לחימה והיתקלויות רבות בדרך.
לקראת ערב במהלך ניסיון הסתערות על אחד המבנים במרכז הקיבוץ נורה דוד יחד עם חבר שהיה עמו בחוד הכוח. הם גררו עצם מתחת לאותו מבנה (שהתברר מאוחר יותר כספרית הקיבוץ), והחזיקו אחד את השני עד הגעת החילוץ. דוד בעל כוחות גוף ונפש אדירים החזיק מעמד בהכרה מלאה מעל שעה עם פציעה אנושה בכל חלקי גופו. במהלך ההמתנה לחילוץ אמר דוד לחברו – "הבטחתי לאשתי שאחזור הביתה" וביקש למסור לה מילים אחרונות – "תגיד לאשתי שאני אוהב אותה ואת הבן שלנו ושאני מצטער".
במהלך כל אותו הזמן נלחמו חבריהם במספר ניסיונות חילוץ במהלכם נפצעו עוד שניים מחברי הצוות, לאחר לחימה עיקשת ומורכבת חילצו אותם מתחת למבנה. דוד קיבל טיפול רפואי ופונה לש.ג הקיבוץ, ומשם הוסק לסורקה שם קבעו את מותו. הצוות הרפואי שטיפל בדוד סיפר כי גם במהלך אותם רגעים קשים לא היה ניתן להתעלם מהחיוך הקטן על פניו.
דוד היה איש משפחה, הוא היה קשור בכל מאודו להוריו ולאחיו.
אביו יאיר ז"ל נפטר כשלושה וחצי חודשים לאחר שדוד נהרג, מסרטן בלבלב שגדל לו במהירות לאחר האובדן הקשה. נפשם הייתה קשורה זו בזו.
הוא זכה להגשים את חלומו להינשא ולהפוך לאבא. האבהות מילאה אותו באושר צרוף, אנשים התפעלו לראות אותו מתהלך עם שקד התינוק בזרועותיו בגאווה עצומה, הוא הרעיף עליו נשיקות ללא הפסקה, הניף אותו באוויר ושר לו שירים.
דוד היה איש של אנשים, הוא הצליח להיכנס ללבבות של אנשים בשנייה. ידע לגשת לכל אדם, תמיד עניין אותו להכיר את מי שעומד מולו, בין אם זה ילד בין שנתיים או איש בן תשעים.
הייתה בו פשטות מיוחדת, פשטות עמוקה שהיא מעל כל המורכבויות.
לא עשה עניין מדברים, לא מתבייש ואין לו מניעות.
רואה כל משימה כאפשרית וחותר להגיע למטרה.
דוד השרה סביבו בטחון, כשהוא באזור אין מה לדאוג, מסתדר בכל סיטואציה, וגם מה שהוא לא יודע לעשות הוא פשוט לומד. בעל עיניים פקוחות לסביבה, שם לב לאנשים ולפרטים. רואה אם צריך להוריד את הזבל, או שמישהו ברחוב צריך עזרה. הוא לא תפס מעצמו, לא אהב שמזכירים את השרות בסיירת מטכ"ל, היה לו חשוב לפרגן למי שסביבו. היו בו ניגודים שהשתלבו בהרמוניה - בעל נוכחות ובטחון עצמי אך צנוע ולא מתפאר ביכולותיו. גברי וחזק אך בעל עדינות ורגישות. אוהב פשטות, טבע ושטח, לא מפונק, אבל יודע להתפנק וליהנות מהחיים הטובים.
לדוד הייתה אהבה עצומה לארץ, לאנשים, לשירים ולשבילים.
הוא אהב לטייל בארץ ובעולם ולגמוע קילומטרים עם תיק על הגב, אהב לשיר בכל רגע נתון ועדיף שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. הבילוי המועדף עליו זה ערב שירה בציבור.
היו לו ערכים ברורים שלאורם הוא גדל והלך, והסיפור הבא ממחיש זאת בצורה בהירה–
במהלך המסלול בצבא, לאחר יום שבו טרטרו אותם והם עייפים ומותשים, כינס אותם המפקד במעגל וצעק אליהם "אתם יודעים מה אנחנו עושים פה?" וכולם שותקים. חזר ושאל – "אתם יודעים מה אנחנו עושים פה"?
ואז ענה דוד – "אנחנו כאן כדי לשמור על עם ישראל וארץ ישראל!".
דוד היה מוכן להקריב את חייו למען הארץ, ובאחת השיחות עם אשתו ענת ענה לשאלתה ואמר: "ברור שאני מוכן להקריב הכול, אחרת מה אנחנו עושים פה? יש דברים יותר חשובים ממני וממך".
דוד שירת ביחידה 7 שנים. הוא היה לוחם מוביל, בעל כוח פיזי ומנטלי מעורר השתאות. אמיץ וגיבור כמו בסיפורים, לא היה בו פחד מכלום.
מפקד היחידה ספד לדוד-
"לפני כמעט 10 שנים נדרשה היחידה למבצע ייחודי, מורכב וחדשני, כמפקד המבצע גודל האתגר התברר ככל שנכנסנו לעומק התהליך המבצעי. כשחשבתי את מי ארצה לצידי בתהליך ההכנות ובזמן הביצוע בחרתי בך. בפשטות, בלי הרבה רעש, עם חיוך נצחי, קצת מבויש, ונחישות של עדר פילים, לא הייתה משימה שלא יכולת לה".
בשנה האחרונה לחייו עבד דוד בחברת נדל"ן, הוא היה מחובר לעולם העסקים ושוק ההון.
חקר ולמד הרבה בעצמו, וחלם להגיע רחוק. לא היה לאף אחד סביבו ספק שהוא יצליח בגדול.
הוא אהב להקיף את עצמו באנשי עסקים ערכיים וישרים, שחיים בצורה פשוטה ואי אפשר לראות עליהם כמה כסף יש להם בחשבון בנק. הוא רצה לעשות הרבה כסף במטרה להיות איש משפיע שיכול לעשות דברים טובים, וכדי לחיות חיי משפחה נוחים ולהיות נוכח בבית.
גם בעבודה תכונותיו באו לידי ביטוי, ומהר מאוד הבינו שהגיע בחור צעיר ומוכשר לעולם הנדל"ן.
הוא דיבר בטבעיות עם אנשים חשובים שהוא לא מכיר בלי להתרגש, ולא ראה שום אתגר כמכשול.
העובדה שהוא היה בפוזיציה ניהולית בחברה לא מנעה ממנו לשים לב למה שקורה סביבו, להוריד את הזבל במשרד בלי לעשות מזה עניין, או למלא נייר בשירותים. הוא היווה כתובת לכל בעיה, גם אם היא לא קשורה לתפקיד שלו, ונתן מענה לכל אחד במסירות אין קץ ועם ראש גדול.
דוד היה מעורב מאוד במה שקורה בארץ ובעולם. קרה הרבה חדשות בטלגרם, התעניין מאוד במה שקורה בעולם הערבי. הוא אהב את התרבות והשפה ואהב לדבר ערבית בכל הזדמנות שהייתה לו.
היה חשוב לו להבין דברים לעומק ולא באופן שטחי. הייתה לו דעה ברורה והוא לא פחד להשמיע אותה גם אם היא הייתה דעת מיעוט, אבל יחד עם זאת היה לו חשוב להקשיב לאנשים, לנהל שיח אמתי ומקדם עם מי שמולו. בתקופת הרפורמה המשפטית היה לו קשה עם מה שקורה במדינה מה שהוביל אותו לשלוח לחבריו לצוות את ההודעה הבאה –
"לילה טוב חברים! האמת שהמצב במדינה די מתסכל, ואני מרגיש שאני כבר לא יכול לעמוד מנגד ולא לעשות כלום. אני רואה את הקבוצה של בוגרי היחידה בוואטס אפ, קורה מידי פעם בתקשורת, ובעיקר רואה הפצת שנאה. אין לי ספק שכולם בטוחים שהם מצילים את המדינה ובכל זאת... אז אם למישהו פה יש רעיון איך להרים איזה משהו קצת יותר מאחד ופחות מפלג, ממש אשמח לנסות להרים את זה יחד" .
דוד היה אדם פיזי וחזק, ומאוד אהב ספורט ואקסטרים.
הוא היה ילד ונער שובב, שלא פעם הוריו הוזמנו לבית הספר.
אמו חיה מספרת שכשהוא התגייס ליחידה היא נרגעה, מאחר ועכשיו הוא נמצא במסגרת שדואגת לו ויודעת מה הוא עושה.
אהב לשחק כדורגל, רכיבה על אופנועי שטח, רץ מרתונים והשתדל לעשות ספורט כמה שיותר.
הוא אהב לאתגר את עצמו וללכת עד קצה גבול היכולת, בשנות התיכון היה עושה מסלולים ושם אבנים בתיק כדי להכין את עצמו לצבא.
דוד היה הדוד האהוב והצעיר, היה משתעשע עם אחייניו במלחמת נרפים, או מתקני נינג'ה.
הוא אימן אותה והסביר להם, שדווקא כשהם מגיעים לנקודה שבה הם חושבים שהם כבר לא יכולים יותר,
שימשיכו עוד קצת. כי רק ככה מתקדמים ומשתפרים.
"אתם תמיד יכולים יותר ממה שאתם מאמינים שאתם יכולים" הוא היה אומר.
דוד הוא אבדה עצומה לעולם.
זהו רק חלק קטן מתכונותיו ואישיותו.
הוא סיים את חייו בשיא, כשהוא נהנה מכל רגע של חיים.
של משפחתיות, אהבת אמת, אבהות מאושרת, מוקף בחברי נפש ומתפתח מקצועית.
שנזכה להמשיך להפיץ את אורו
ובעז"ה לחזות בביאת המשיח ובתחיית המתים בקרוב ממש.
לוחם עז רוח בסיירת מטכ"ל עם אפס פוזה שביום יום הולך עם סנדלי שורש או כפכפי טבע.
קצין עם רקורד פעילות שכנראה לא יפורסם ויחד עם זאת יודע להשתחרר מההילה של היחידה ולהראות שהאיכות המיוחדת שלו היא דווקא בדגש שנתן לדברים החשובים בחיים - להיות בנאדם טוב. להיות חבר. לעשות הכל הכי טוב שאפשר.
בחור דינמי ומאיר פנים שיודע לגשת לסוגיות מורכבות בענייניות וביצירתיות ולסיים כל דיון עם חיוך קטן שכאילו אומר "קטן עלינו, נטפל בזה ונתקדם הלאה"
מקצוען ומסור ברמ"ח אבריו - בין אם זה בימי המילואים הרבים שעשה ובין אם זה בעבודתו כסמנכ"ל הפיתוח העסקי של ברק נדל"ן - Barak Nadlan והטאצ' המיוחד שהביא איתו לחברה שלנו.
את הבשורה על נפילתך קיבלתי תוך כדי צו 8, קיבלנו לצערנו הרבה בשורות רעות ביומיים האחרונים אבל זו כואבת וקרובה במיוחד.
אין מילים לנחם את ענת ואיך כוח בלב לשאת את כאבו של שקד הקטן. רק שתיקה ותפילה.
נוח בשלום חבר יקר. נשתדל לנקום את הליכתך ולהשיב את הכבוד והביטחון לעם היקר שלנו שלמענו הקרבת את חייך.
ראה עוד > >
דברים לזכר בן דודי סרן דוד חיים מאיר הי"ד , לוחם סיירת מטכ"ל שנהרג בקרב הגבורה בבארי.
בן דוד יקר, באחת ההתכתבויות האחרונות שלנו שיתפתי אותי במשהו שכתבתי, הגבת כדרכך בחיוך עדין " הלוואי ועלי היתה מידי פעם כזו השראה" אז לצערי בגלל מותך, שוב יש לי הרשאה והשראה וקול פנימי שדחף אותי לכתוב.
כל אדם, הוא עולם. עולם של משפחה, עולם של חברים, עולם של עבודה, עולם של טיולים, עולם של מוזיקה ועולם של חיוכים עולם של עשיה ועולם של נתינה יש גם שזכו להשתייך לעולם של תורה או של מסירות כלל ישראל.
כל לוויה, כל פטירה, מאפשרת לאט לאט לעכל לנסות להבין אולי קצת ללמוד ולהפנים ולקחת איתנו משהו אפילו קטן לחיים שלנו, לאלו אשר חיים עדנה, ופשוט להיות מעט יותר טובים.
אבל ריבונו של עולם איך אפשר לעשות זאת כאשר מדברים על אלף הרוגים, על דם ישראל שנשפך כמים, ביטוי שחשבנו ששייך לעבר, איך אפשר ללמוד על אלף עולמות ומה בכלל ניתן לקחת לחיים שלנו?
אין לי תשובה ברורה, יש לי רק הצעה, כולם אהובים כולם ברורים כולם גבורים כולם קדושים.
הנפשות הטהורות הללו, של קשישים ושל טף של אמיצים ושל לוחמים, של נשים ושל גברים כולם נהרגו רק בגלל היותם יהודים. זה לא משנה אם אדם היה במסיבת טבע, או תוך כדי הקפות של שמחת תורה, אם הוא היה בריצה וטיול, או בא לקיים מצוות סנדקאות לנכדו, כולם קדושים. ולא סתם קדושים אלא הרוגי מלכות, זו היא מדרגה אחרת לגמרי במעלות קדושים טהורים שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. עד כמה ששייך להבין מה עושה מחיצה בעולם האמת, שהרי מחיצה באה להבדיל ובאמת הכל למעלה מחובר ואחדותי. אולי המחיצה הזו איננה עשויה מעצים, או מקירות, גם לא דפנות של סכה אפילו לא מדגלים של כיכר דיזנגוף, המחיצה הזו כנראה עשויה פשוט לגובה רוחני למקום ששם רק מי שהגיע הגיע. ומי שלא הגיע לא יגיע.
ושם הם יחד, בעולם האמת, ללא הבדל מה ומי מתי כמה ולמה. שם נמצאים לולינוס ופפוס יחד עם דוד ודגן, יחד עם עמרי ועם יוחנן יחד עם פלג ומעיין רעות ותמר מרסלה ואלכסיי ונמצאות שם נשמות גם עם שמות גלותיים מהעבר כמו פייגה וזלמן ג'ון וחואן, ביילה ושיינה וכל כך הרבה נשמות, מכל כך הרבה דורות של מסירות נפש.
מהמחיצה בגובה שלהם, הדברים נראים אחרת לגמרי. סבלניים, אמפתיים, כנים, ובעיקר בפרופורציה הנכונה. הם לא חיים את העולם מפורד ומנותק כי אם שלם ואחדותי הם לא מתו ממחלה או תאונה הם מתו רק בגלל שהם שיייכים ליחידה מאוד מובחרת " יחידה ליחדך בעולמך" .
בשעת מלחמה מתגלה האני האמיתי של עם ישראל, הצד הכל כך נסתר של היחידה שבנפש. וזה האמת ואין בלתה, אנחנו לא עולמות, אנחנו לא מפלגות אנחנו נשמה אחת גדולה שהתפצלה להרבה גופים, לעולמות לדורות למפלגות ולעדות ובגילוי החיצוני אין תמיד הסכמה בין החלקים השונים של אותה נשמה יחידה יש כאלה שרוצים ללחוץ יותר חזק על הגז, או יותר חזק על הבלם, יש ימין ויש שמאל יש מרכז ויש גובה יש פנים ויש אחור. יש קומה שלמה גדולה ורב ממדית. זה לא באמת הבדל מהותי, זה כמו כל מחשבה שהאדם חושב עם עצמו לעשות או לא לעשות ויש צדדים לכאן ולכאן. וכן לפעמים צריך להחליט. זה לא משנה את האמת כי הנשמה היחידה והגדולה הזו היא אחת. יחידה. וכל חפצה הוא לעשות טוב בעולם, לפעול לברכה, להתקדמות העולם, לתקן עולם במלכות ה'. למיגור הבערות השנאה והמידות המגונות.
הלוואי וכל יום נזכור את העיקר הזה, ונחיה את האמת הגדולה הזו.
ראה עוד > >
?????????
רגע קבלת הבשורה אני לא מוצא מנוח לנפשי, יושב לכתוב על חבר שניכנס במהירות לחיי ובין רגע אני מתחיל להבין שהוא לא איתנו עוד.
למי אני כותב? לך? לענת שכ"כ אהבת? לשקד? על מה אני כותב על החלומות? השאיפות? שיחות הנפש הארוכות? על מה שלמדתי ממך? המחשבות לא עוצרות, והשיחות צפות. אני אוהב אותך דוד.
לא להאמין אבל ההיכרות שלנו מתחילה לפני קצת יותר משנה, קבענו לקפה וכשיצאתי מהפגישה הקלטתי לברק הודעה "מצאתי חבר, זה איש שבנוי מהחומר הנכון. אנחנו רוצים אותו לידנו"
ואני מפרט שם כמה הוקסמתי מהשילוב הנדיר בין כישרון ויכולות עם נעימות וחוסר חשיבות עצמית.
ומאז יצאנו לדרך משותפת של חברות, עצות הדדיות על החיים, על זוגיות וקשרי משפחה, על מימוש עצמי וחלומות.
באחד הימים בני הבכור הגיע למשרד – התפנת אליו בכל כולך, בנחת מקסימה התעניינת ושאלת – כשסיפרתי לו שנפלת בקרב הוא שאל אותי "דוד הגבר הזה מהמשרד מת??" והדמעות התחילו לרדת.
באחת השיחות בשבועות האחרונים אמרת לי – אני מרגיש שחלום שלי מתבהר ופרטת:
אני רוצה לעבוד במקום שבו אהנה אבל שאוכל לצאת למילואים או לחופש עם ענת בלי להרגיש חוסר נוחות על ימי העבודה שאני מחסיר.
כזה היית – צמא לזמן איכות עם ענת ושקד – כ"כ נהנת בחופשת הקיץ האחרונה ובראש השנה אצל האחות בתקוע.
כזה היית – אכפתי ומשקיע ללא גרם של חשיבות עצמית – מהשירות והמילואים ביחידה ועד לטיפול במה שצריך במשרד.
לפני שבועיים כתבת לי הודעה "התרכזה אשפה ליד הפח במשרד ועדיין אין חברת ניקיון" – ירדנו ביחד לזרוק את האשפה. כמה הייתי משלם בשביל עוד כמה דק מהשיחה המיוחדת שהיתה לנו שם.
שיחה על לעשות בחיים מתוך בחירה. שיחה על ריצוי ונחת.
דוד אחי היקר, חזרתי להודעות ולהקלטות ביננו – שוב ושוב.
ביום שישי שלחת אליי סרטון מהתפילה בהושענא רבה בהר הזיתים וכתבת לי "חשבתי שמתאים לך להיות פה עם הילדים". ריגשת אותי. עניתי לך וסכמתי ב"חג שמח". ולא ידעתי מה מחכה לנו.
במוצאי שבת כתבתי לך הודעה – "בטח אתה בתפקיד, תשמור על עצמיך" ומאז אני מחכה לתשובה.
תחסר לי אחי. תחסר לכולנו.
תודה שהיית חבר.
אוהב וכבר מתגעגע
ראה עוד > >
הגעגועים של חברו ישי
את דוד הכרתי כבר בערך מגיל 9, אבל ההכרות אמיתית הייתה כשהגענו שנינו לישיבת איתמר לשיעור ב'. לא היינו באותם חברויות ובטח לא יחד בלימוד תורה, אבל דבר אחד משותף היה לשנינו - ריצה. אני התאמנתי לתחרות בחצי מרתון ואתה לגיבוש מטכ"ל. מפה לשם יצא לנו לעשות יחד המון ריצות בגבעות של איתמר. מתוך הריצות שלנו, עולים לי שתי זיכרונות שלך דוד. הראשונה הייתה כשהחלטנו פעם לשנות את המסלול ולרדת לישוב למטה, ולסיים את הריצה בקרוונים של המגורים- דרך כביש הביטחון (מי שלמד בישיבה לפני הגלגול החדש מכיר את השיפוע הלא הגיוני שיש שם). לי ברור שאני אסיים ראשון, עדיין ריצה זה התחום שלי! ודוד רק הצטרף כטרמפיסט עד הגיבוש שלו.. מפה לשם מתחילים להתחרות מי יגיע ראשון - כמובן שסיימת לפני ועם הרבה חן לא הפסקת לפרגן לי על הכושר שלי, שם היה כבר ברור לי לאן תגיע בגיבוש. הסיפור השני, היה בריצה שהתחלנו כמו תמיד לגבעות עולם. ואז אמרנו נמשיך עוד קצת לגבעת ינוח מפה לשם כבר המשכנו עוד כמה ק"מ עד גבעה 777 - הנקודה האחרונה שאפשר להגיע... הלילה ירד והבנו שלחזור כבר לא יהיה אפשרי , עם הרבה בטחון והלדעת בדיוק מה צריך לעשות שאפיין אותך נכנסת לבית הראשון שהיה בגבעה. נפלנו על דירת רווקים נחמדים שהחליטו לגור בסוף העולם, דאגת שמישהו מהישיבה יבוא לאסוף אותנו. לבנתיים הרווחנו ערב מדהים עם שירים בגיטרה סביב תה עשבים על האש בסוף העולם על גב ההר.
ראה עוד > >
החברים מביתקא
את דוד הכרתי בכיתה ט שהתחלנו ללמוד ביתקא.
דוד היה או יותר נכון דוד מאיר היה שם דבר במחזור ובישיבה כולה. האישיות המיוחדת שלו, החיוך הגדול שלו והיכולת לחבר בין כולם תמיד בלטה אצלנו במחזור.
דוד שעבד קשה עבור החלומות שלו התאמץ והשקיע ועשה הכל בצניעות ובמקצועויות בשביל להגיע ליעד ולעמוד במשימה.
אוהב אותך דוד.
*מזכרונות טובים תנוחמו*
לפני כמה חודשים דוד כתב בקבוצה של המחזור ביתקא שהוא צריך ספק לבניית אתר אינטרנט.
הצעתי לו שירות של חבר טוב שעשה אתר גם בשבילי.
ואלו הדברים שחבר שלי כתב וביקש שאשתף.
האמת היא שאני מכיר את דוד תקופה קצרה
אבל הרושם שהוא השאיר עלי היה אדיר.
עבדנו יחד על פרויקט והתפעלתי מאיך שהוא מצליח להשאר מקצועי ולא לוותר על שום דבר ובמקביל להיות ישר, רגיש והוגן.
בכל השיחות שלנו ולא משנה באיזה שעה תמיד התעניין לשלומי ולשלום המשפחה, לא סמולטוק בסיסי כזה - ממש עניין אמיתי..הוא לא התייחס אלי כספק שאנחנו עובדים יחד אלא ממש כחבר.
אני שומע ורואה דברים שאומרים עליו עכשיו ואני כואב שלא הספקתי באמת להפוך לאחד כזה..
יש לי הרבה מה ללמוד מדוד ומהליכותיו ואני מאחל לעצמי והאמת שלכולם ללמוד ממנו על הדרך להיות אדם.
ראה עוד > >
איך שנכנסנו לבית חב"ד בנפאל, פגשנו בחיוך של דוד, אנחנו מבואסות כי התיקים לא הגיעו והוא בלי להכיר, אמר בואו, אנחנו יוצאים לטיול פה באזור עם האופנוע, תעלו עד שנחזור נתארגן על התיקים. משם החברות המשיכה מעבר לטרק ולטיול לשכנות בירושלים, ארוחות שבת, ערבי שירה ועוד, יודעת שאם צריכה עזרה לתלות משהו, לקדוח, להעביר דירה דוד ישר מתייצב, ביקש ממני ללמד אותו כמה דברים שהוא יכול להכין בשביל להביא לארוחת שבת, כי לא רוצה להיות פרזיט שבא בלי כלום.. תמיד היה מציע עזרה לכולם, תחושה שכולם חברים הכי טובים שלך, דיונים על האם לעשות תואר, במה לעבוד , דייטים, איך להרוויח כמה שיותר בשביל שיוכל להתפנות לעשות דברים חשובים באמת בחיים ונראה שהצלחת לעלות על המסלול לפי התוכניות, העבודה, חתונה עם ענת שהיית בדיוק מה שרצית, שקד שהפך אותך לאבא שכ"כ פספוס ששקד לא יזכה להכיר במציאות אלא רק בסיפורים, לא להאמין שזה נגדע ככה , לא נתפס , כמה כאב וצער..
לב ענק , חיוך מאיר , נשמה גדולה, הדרך שנפלת מאפיינת אותך כ"כ בגבורה והצלת חיים 💔 תחסר לכולנו, מקווה שכל המעשים הטובים שלו והחסד שלו יהווה מעט נחמה
ראה עוד > >
זכרונות שפשוט לא נגמרים..
מתישהו ביסודי החלטת לעשות גינת ירק מאחורי הבית שלכם (ליד בריכת הדגים הנוסטלגית)
השקעת בגינה הזאת ועשית הכל לבד סידרת מערכת השקיה ,שתלת זרעים של פלפלים חריפים,נענע,מנטה,זעתר ומן הסתם עוד צמחים שאני לא זוכר.
היית מראה לנו בהתרגשות איך כל ירק גדל שם..
ההליכה בעמידת ידיים ברחבי הישוב והבית ספר בכל הזדמנות.
החריצות שלך כבר בגיל קטן כשהיית כל יום שישי מוקדם בבוקר מחלק עיתוני מקור ראשון למנויים בישוב.
ראה עוד > >
שכן צמוד
דוידוש, לא ניתן לעכל את הבשורה הנוראה הזאת.
חבר טוב מגיל 0 עד היום הנורא הזה ועד בכלל.
החבר הזה שכל פעם שיושבים עם חברים אתם חוזרים ביחד כי הוא גר בבית לידך.
החבר הזה שאתה מציע לו נס קפה אז אתה חייב לזכור איך הוא אוהב את הקפה, להכין לפי הסדר ואת כמות הקפה הסוכר המים והחלב.
דוידוש הלב מסרב להאמין רק ביום רביעי האחרון עשינו מנגל ביחד.
כמה האהבת את שקד התינוק המתוק שלך.
כמה שמחת שהוא נולד.
געגועים שלא נגמרים.
כואב הלב
ה' יקום דמך !
ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.
ראה עוד > >
זכרונות של בני דודים
בדיוק רציתי לכתוב בנושא.
שאני זוכר באחת מהשבתות משפחתיות של נריה, בחרב לאט, שישבנו בצהריים כל הנכדים והנינים של סבתא רחל, ועשינו תחרות עמידת ידיים.
כולנו נפלנו אחרי רגע, אם בכלל הצלחנו..
באיזה שלב דוד הגיע והתחיל ללכת על הידיים ולרדת את המדרגות של הבניין.
לכולנו עבר בראש, שזה לא פייר לצרף אותו לתחרות, זה תחרות לאנשים רגילים, ולא לאנשים שטובים מידיי.
כי שהוא עשה דברים, זה עד הסוף..
ראה עוד > >
אמנון
את דוד הכרתי בשנת 2013 כאשר הדרכתי את הצוות שלו ביחידה, לראשונה בסדרת שטח איו"ש ביחידה שמאז הפכה לסטנדרט במסלול הלוחמים. למרות שהיו חיילים רבים בצוות איכשהו זוכר אותו כבר מאז, את החיוך שלו והידענות בנושאי שטח, את הדיבור הפתוח שלו איתנו-גם כשאנחנו מילואימניקים והוא חייל צעיר במסלול. חוויותיו בשטח בנעוריו בחבל בנימין ומשיכתו לתחום הביאו לכך שהיה לו ידע יוצא דופן בנושאים האלה ביחס לחבריו, זוכר את זה גם היום.
בהמשך הדרך נפגשנו שוב -הפעם אני מוביל פרויקטים ביחידה הטכנולוגית והוא כבר לוחם שצריך מוצרים מבצעיים שיתאימו בדיוק למשימה, תוך כדי כך נוצרה בינינו ידידות יפה. פה קפה על הגז כשהיה מגיע לגבעתיים, שם מפגש בשטח. הרבה שיחות בנושאי מכניקה ושטח -ריתוכים, פלשנצוקים, בנייה באבן ומעל הכל האהבה לאופנועים- היו לנו המון תחומי עניין משותפים.
פה ושם היינו גם מקשקשים בערבית-שפה שגם דוד וגם אני מאד התעניינו בה. לאורך השנים ניסינו גם לקבוע רכיבות ביחד, אבל זה כנראה כבר לא יקרה.
את החיוך המיוחד שלו, החצי מבויש , את האופי היזמי שלו ואת שמחת החיים המתפרצת אני זוכר כבר מרגע ההיכרות בינינו לפני עשר שנים.
כשביקרתי אתמול אצל ענת אלמנתו המדהימה ואצילת הנפש ושמעתי על נסיבות נפילתו לא הופתעתי כלל-ברגע ששמע בשבת בבקר על מה שקורה בעוטף עזה מיד זינק להציל חיים ושם מצא את מותו. כשפגשתי אתמול בבקר לראשונה את המשפחות הנפלאות של דוד וענת הבנתי היכן גדל ומהיכן שאב את תעצומות הנפש שלו.
מנחם אותי לחשוב שלדוד היו חיים עשירים, שמחים ומלאי עשייה שיכולים להספיק לחיים שלמים של אנשים אחרים, מנחם שמצא אהבה כה גדולה, ניחם אותי גם לראות את שקד בנו המתוק בן 7 החודשים ואת פניו של דוד ממש ניבטות ממנו. כולל החיוך והעיניים הטובות.
יהי זכרו ברוך
ראה עוד > >
????????????
רק שבוע לפני שטסתי אכלנו ארוחת שבת ביחד
לא התראינו הרבה זמן אבל בכל זאת תוך דקה לא הרגשתי את הפער והרגשתי כיאלו אנחנו החברים הכי טובים.
ראיתי איך אתה דואג ואוהב את ענת וכ"כ שמחתי בשבילך, אפילו קינאתי בזוגיות שלכם ואמרתי לך - שהיה שווה לחכות כ"כ הרבה שנים בשבילה וענית עם חיוך ענק וגאה - לגמרי !
כבר בארוחה נזכרתי בכל השיחות שלנו במרפסת שלי או שלך בנחלאות על דייטים ואיך ואם להתחיל עם בחורות או לא.
ששקד התעורר כ"כ התרגשת להשוויץ בו, לשחק איתו, להכין לו אוכל, לדאוג לו, לחבק אותו ופיזית לאכול אותו מרוב אהבה. לא באמת הופתעתי כי ידעתי שמתחת לדמות הגברית שלך יש נפש רגישה אבל זה היה מראה כ"כ מיוחד.
העלינו זיכרונות מנפאל ואוריק שלפה את האלבום וראינו תמונות ונזכרנו בכל החוויות ...
הגדירו את שתינו בתור התינוקות של החבורה ואתה כעסת שזה רק בגלל הbaby face שלך ושאתה גדול ממני ב 4 שנים ורואים גם לפי המצח הגדול שלך ..
לא הפסקת לשיר במהלך כל הטרק ובנסיעה חזרה לקטמנדו שישבנו צפופים בג'יפ במשך 9 שעות רק שרת, כ"כ קינאתי בך שאתה מכיר את המילים של כל השירים
היה שלב שאוריק ואתה שרתם שירים של סבא נריה וצחקנו שזה בושה שהיית בכלל בעזרא ולא בבני עקיבא ושאתה דוס מוכחש מכוכ"ש ..
בירידה בטרק הייתה איזה שעה שהלכנו לבד ודיברנו שיחה רצינית ועמוקה על הדת, הרגשתי בנוח ושיתפתי דברים שלא שיתפתי חברים ומשפחה ועם דוד זה הרגיש הכי בנוח בעולם למרות שהכרנו רק לפני כמה ימים.
התחושה הזאת המשיכה בירושלים שידעתי שבכל שעה אני יכולה לבוא לקחת מברגה / ראצ'ט / מפתח צינורות או סתם לעצור לשוקו בדרך מרחביה לנחלאות,
לקבוע ללכת ביחד לערבי שירה. עזרה במעברי דירה, פירוק והרכבה של ארונות והזמנה לארוחות שבת גם שעה לפני.
לעלות את כל המדרגות לדירה שלך באוסישקין ולבדוק מי מזיע יותר למרות שתמיד אתה מנצח ובטח שלא אני כי בנות לא מזיעות...
גם בתקופות שלא היינו ממש בקשר תמיד הייתה לי התחושה שאם צריך משהו אפשר להרגיש בנוח לבקש וכנראה שהתשובה תהיה חיובית.
הספקתי להגיע להלוויה ישר מהשדה תעופה ופשוט התפעלתי מכמות ומגוון האנשים שהיו ואיך כל אחד שעמד שם הרגיש החבר הכי טוב שלך
קשה להאמין שלא נראה את החיוך הענק שלך יותר, שלא נשמע את העצות שלך ושפשוט לא תהיה פה
0
0
0
