אלון קנדיל / צוות 90 אוג׳ 17
את שי הכרתי בצבא, היינו ביחד במסלול ובלוחמים בדובדבן.
הוא תמיד היה נחוש לעשות את הדברים עד הסוף במין מצוינות כזאת ובצורה מושלמת ללא עיגול פינות.
אני מעריך את התכונה הזאת של שי מאוד ואני לוקח על עצמי לנסות להיות יותר כזה.
לנצח אחי אזכור אותך תמיד ,וניפגש בסוף אתה יודע💔
ראה עוד > >
אמיתי אלירם צוות 90 אוג׳ 2017
תראו כמה אור וענווה מקרינה התמונה.
אפשר ממש לחוש אותם.
שי אחי האהוב,
אני כותב ומוחק, כותב ומוחק.
כותב, מצד אחד, כי צריך? איך עושים את זה?
מוחק, כי מי כמוך יודע ש״עזוב אותי מהשטויות האלה יש דברים לעשות״.
מעשים. לא דיבורים.
אני באמת מקנא בך. לדבר זה כל כך קל.
לעשות? רק אם יש כוח.
איך זה שתמיד היה לך כוח לעשות? מאיפה לעזאזל האש הזו שלא נגמרת?!
מסכם פרט (אקט ניווט בדד במסלול יחידת דובדבן) היום השלישי.
אני, השבילים שזוכר במוח, הירח ואלוהים.
מנווטים מכיוון יער בן שמן להרי ירושלים.
באחת ממשימות הניווטים, הייתי צריך לרדת בירידה לכיוון היישוב אבן ספיר.
בעודי מהלך בין המרעולים, לפתע, שיח החל לזוז ממקומו ומתוכו עולים קולות תסכול.
– ״מי זה שם???״ צעקתי
– ״שמריז!!!!! מי זה???? איפה השביל המזורגג הזה???״ הגיב שי
– שמריז!!!!! אחי!!!!!! איזה כיף לראות אותך או ש..בתכלס אני לא באמת רואה אותך! איפה אתה אחי??״ השבתי
לא הספקתי למצמץ. השיח נעקר ומתייצב מולי.
תגידו…
פעם ראיתם שיח מחייך?
אני כן.
לא רק שהוא חייך, הוא גם האיר בלילה חשוך.
-״אח שלי..איזה כיף לראות אותך. איפה השביל הזה??? שעה אני פה מחפש אותו הלך לי הניווט״ שאל שי.
-״וואלה שמריז אחי….איך להגיד לך את זה?…אנחנו עומדים עליו ממש פה.״ עניתי.
באותו הרגע.
כמו מין סכר שנפרץ ומשחרר מעליו את מתח המשימה, פרצנו בצחוק ענק.
כזה שאי אפשר לעצור.
כזה שמביא שפיות באי שקט.
-״איך פספסת את זה?״ שאלתי בעודי מתאושש מהצחוק.
-״אתה מכיר את זה נו, הייתי באטרף, רוצה להגיע בזמן שלא ילך הניווט כנראה לא הייתי בפוקוס״. ענה תוך התאוששות מהמקרה הקורע לב ובטן הזה.
-״טוב, יאללה, בוא איתי אחי, זה פה 700 מטר, נלך עד למטה״ הצעתי.
הבכתי אותו.
צחק ולבסוף אמר,
״תביא חיבוק, לבד עד הסוף, זו המשימה״.
זו המשימה…אני הליצן חושב על לעשות קרקס בעוד שהאחר באמת מתייחס ברצינות לנעשה במלוא מובן המילה (והמשימה).
כזה היית וכמה אני מודה על הלילה השחור הזה, הטענת אותי.
כמה חיזקת אותי. כמה כוחות יש לך.
מאיפה לעזאזל האש הזו שלא נגמרת?!
אדם שבו הענווה והגבורה בו, בכל מעשה ומעשה שעושה, באים לידי ביטוי בצורה מושלת והדדית. זה משלים את זה.
תמיד תהיה בליבי, תמיד תהיה בליבנו. לאורך כל החיים.
נזכור אותך תמיד.
לא כקלישאה, לא בדיבור. במעשים. והרבה.
אנחנו נפיץ את שמך ונשמתך, נמשיך לעשות מעשים וזכויות לשמך ולנשמתך.
אין ראוי ממך.
תשמור עלינו מלמעלה אחי האהוב,
הבנתי שלצדיקים אין באמת מנוחה בעולם הבא. אני בטוח שגם שמה אתה עושה בשבילנו.
כי כזה היית. גבורה וענווה.
תודה אחי האהוב, שי.
אזכור אותך תמיד.
אוהב אותך עד אין סוף.
אמיתי אלירם
צוות 90 אוג׳ 2017
ראה עוד > >
דביר יששכר / צוות 90 אוג׳ 17
זכיתי ללמוד עם שמריז שנתיים במכינה בעלי ולהתגייס איתו לאותו צוות ביחידה.
יש לי הרבה זכרונות משמריז, אשתף פה אחד מהמסלול ביחידה.
באמצע המסלול במהלך שבוע של אימוני לש"ב התבקשנו למלא דף סוציומטרי ולדרג כל אחד מהצוות.
אני ממש זוכר איפה ישבתי בדיוק כאשר מילאתי את הדף הזה. אני זוכר שהגעתי למשבצת של שמריז דירגתי אותו בדירוג גבוה מאוד, ובנימוק כתבתי "זה בן אדם שהייתי רוצה להיות לידו בשעת מלחמה".
היום המשפט הזה שכתבתי ברור לכל עם ישראל. כל אחד מבין כמה הוא היה רוצה לידו אדם ולוחם אהוב ובעל מידות טובות כמו של שמריז בשעת מלחמה. אני לא נביא אבל כל מי שזכה לשרת עם שמריז הבין את הדבר הזה מהר מאוד.
אותם תכונות שהיו לשמריז בתור מ"פ מוערץ שגרמו לכולם לרצות לידו בשעת מלחמה, אותם תכונות התגלו בו כבר כחייל צעיר במסלול.
שמריז אחי היקר כאשר קיבלתי את הבשורה על האבידה הגדולה, המשפט שעלה לי ברגע הזה היה "עין במר בוכה ולב שמח" מתוך הפיוט המרגש על עקידת יצחק. חשבתי שהמשפט הזה הוא מה שאתה מרגיש עכשיו למעלה. מצד אחד עצבות, ומצד שני שמחה וגאווה במה שעשית למען עם ישראל בחייך ובמה שאתה מצווה לנו במותך.
זכיתי שבחתונה שלי בירכת בשבע ברכות, התמונה הזאת שלך מחזיק את הגביע מספרת הרבה עליך, הענווה והביישנות הזאת שברגע אחד יכולה להפוך להיות מכונת מלחמה הכי קרבית שיש (המבט של הלוחם הזה מתגלה קצת בתמונה אחרת מהחתונה של כל הצוות ביחד…)
מתגעגע ואוהב מאוד.
נלך לאורך, צוות 90.
ראה עוד > >
מאור אזולאי / צוות 50 מרץ 17
לקראת סוף מסלול של צוות 90 (אז צוות אבנעים) נכנסתי סמל של הצוות, צוות מדהים עם לוחמים תותחים , השבועות האחרונים של המסלול מאוד קשים, הרבה אימונים קשים הקפצות בלילה ושבוע שטח מסכם מסלול עצים במיוחד , באחד הלילות עשו לנו הליכה של מעל 40 קילומטר ברצף הליכה שלקחה לנו כמעט 24 שעות ברציפות וכל הלוחמים היו שבורים , בזמן ההליכה הזאת הסתכלתי על החברה לראות איך כל אחד מתפקד בזמן הקושי ואני זוכר שהסתכלתי על שי ואמרתי לעצמי איזה בחור תותח התיק שלו אחד הכבדים בצוות ולא שמעתי ממנו תלונה פעם אחת ולהפך רק מתנדב לעזור לחברים שקשה להם, כזה הוא היה, עושה הרבה ומדבר מעט.
מאז עבר זמן ועלינו ללוחמים , יום אחד שי בא אלי ואמר לי ״תשמע מאור אני רוצה לבקש מהמפ לצאת קצינים , מה אתה חושב?״
אמרתי לו״ אחי אתה אחד הלוחמים הכי טובים בצוות אתה אחראי אתה איש של עשייה ועם ערכים ויש בך כריזמה כזאת של בן אדם שהייתי רוצה ללכת אחריו אתה חייב לצאת קצינים״ .
שי אני שמח שהייתה לי הזכות לשרת איתך , אין לי ספק בכלל שהיית מפקד אהוב ותותח ושאהבת הארץ הייתה מול עינייך עד הרגע האחרון.
לנצח תהיה בליבנו , אוהב אותך ומתגעגע.
ראה עוד > >
4
