רס"ר אהרון ארתור מרקוביצ'י הי"ד

הגבורה: "עיכב את המחבלים"

מאות מהניצולים מהטבח במסיבה ברעים אינם מודעים לכך שרב-סמל אהרון ארתור מרקוביצ'י ז"ל, היה המגן האחרון שלהם מפני עשרות המחבלים שדהרו לכיוונם: "במשך שעתיים הוא עמד עם נשק ושתי מחסניות בלבד, וניסה להגן מפני כל מחבל שהגיע לכיוון הצומת. בזמן שאנחנו ברחנו – שיירה ענקית של מחבלים התקדמה לכיוונו", מספר נריה שרעבי, 22, אחד הניצולים מהמסיבה שחב למרקוביצ'י את חייו.
"אנשים מהמסיבה נמלטו תוך כדי שיורים עליהם, ובזכות זה שהוא עיכב את המחבלים, אנחנו הצלחנו לברוח. הוא נפצע מכדור, המשיך לירות ובסוף ירו עליו אר.פי.ג'י. ארתור הצליח להציל בחייו כל כך הרבה אנשים".

https://holon.mynet.co.il/local_news/article/b18umpit6

המערכה: "עד השנייה האחרונה"

בסרטונים שמשפחתו של מרקוביצ'י מצאה, רואים את השניות האחרונות שלו בחיים, בזמן שהוא יוצר מחסום עם שוטרים נוספים, תוך שהוא יורה על המחבלים שמנסים לטבוח במבלים. בשעה 8:53 מרקוביצ'י התכתב עם המפקדת שלו והודיע לה שהוא פצוע.
נריה שרעבי, שבילה במסיבה והיה עד לכל האירוע, מספר: "הייתי לוחם בכפיר, ולאחרונה השתחררתי. איך שהיריות התחילו, חבר שהיה איתנו כבר נחטף, וחייל נהרג סמוך אליי. לקחתי ממנו את הנשק וניסיתי לחבור לשוטרים. זו פשוט הייתה מלחמה, מאות מחבלים דהרו לכיוון שלנו. נפצענו כולנו – רסיס אר.פי.ג'י פגע לי בזרת, אח שלי ובן דוד שלי נפצעו. במקביל, אח שלי, שהוא חובש קרבי, התחיל לטפל בפצועים, והתחלנו עם 30 פצועים. אספנו לכיוון שלנו עוד ועוד אנשים, ובסוף היו לידינו 110 פצועים.
"מרקוביצ'י ועוד חברים שלו ידעו שאנחנו פצועים מאחור ולא יכולים להתקדם, אז הם ירדו לכביש וניסו לעשות מחסום לכיוון עזה. הם אמרו לנו לברוח, כי הם ראו שהמחבלים מתקרבים. הצלחתי לשמוע אותם אומרים אחד לשני שהם הולכים למות".
שרעבי מספר כי בשלב זה המבלים התחילו לסגת לאחור. "ואז ראינו אנשים נופלים סביבנו כמו זבובים, ואת ארתור נלחם שם עד טיפת הדם האחרונה. בזכותו הגענו להסתתר סמוך לאיזה טנק. הוא עיכב אותם ואיפשר לנו לרוץ כ־600 מטרים אחורה. אני יודע שהוא נפל, כי ראיתי שהוא קיבל כדור ברגל, אבל הוא המשיך להילחם תוך כדי שהוא פצוע עד השנייה האחרונה. בסוף, הם ירו עליו אר.פי.ג'י, ומדבר כזה כבר אי אפשר לשרוד. אני לא מרבה לקרוא לאנשים גיבורים, אבל ארתור הוא גיבור אמיתי".

https://holon.mynet.co.il/local_news/article/b18umpit6

רויטל אשתו המדהימה מספרת

ארתור היה איש של שלום, אחד שכולם אהבו אותו, שמח וצוחק עם המון הומור. הבית שלנו תמיד היה מלא בשירים. הוא לא היה מסוגל לשאת ברוגז או ריבים – הכל אצלו היה בחיוך ובשלום. תמיד הסתכל על מי שנמצא מולו, מנסה להבין למה הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג בלי טיפת שיפוטיות וביקורת".

אבל מעל לכל, ארתור היה איש משפחה למופת. לא רק ארבעת ילדיו ורויטל היו קשורים אליו, אלא כל בני המשפחה – הוריו, אחותו שירלי וילדיה, האחיינים של ארתור. "הוא פשוט היה האבא והדוד שכולם רוצים", מדגישה רויטל. "הוא היה מעורב בחיי הילדים ואהוב על כולם. היה הולך לאסיפות הורים, לטיולים, ולפעילויות בבתי הספר. כשכל המשפחה המורחבת היתה נפגשת, את ארתור תמיד היה אפשר למצוא עם הילדים – משחק איתם. הם כמובן מתגעגעים אליו, בוכים ואומרים שהוא חסר להם".

האהבה הגדולה של ארתור לילדיו ואחייניו, לא הורידה אפילו במעט מאהבתו לרויטל, שמספרת בערגה: "בערב שמחת תורה, ב-6 באוקטובר, אירחנו מספר חברים אצלנו, ישבנו, צחקנו ונהנינו. בשלב מסוים, אחד החברים שאל אותו מה הוא הולך לקנות לי מתנה ליום הנישואין, שחלק ב-7 בנובמבר? אז ארתור השיב שהוא יציע לי עוד פעם נישואין. מערכת היחסים שלנו היתה ממש טובה. אהבה גדולה שנגדעה. אני עדיין לא יודעת מה אני אעשה בלעדיו".

הוא אהב לקרוא, לטייל, בשבת אהב לעשות תשבצים, אבל בעיקר אהב להיות עם המשפחה. הוא אהב מוזיקה, בעיקר מוזיקה ישראלית –אריק איינשטיין, שלמה ארצי, עומר אדם, חנן בן ארי. הוא תקשר באמצעות מוזיקה. אפילו כשהייתי כועסת, הוא היה הולך ושר. אם רצה להגיד לי משהו, הוא הוא שלח לי שירים, וככה הבנתי מה הוא רוצה להגיד.

https://www.kolhair.co.il/jerusalem-news/227008/