רס"ר אורי דנינו הי"ד

תעלומת חטיפתו של אורי דנינו - הציל את חבריו ונעלם ברגע החטיפה

עם חזרתם של מיה ואיתי רגב משבי חמאס משפחתו של אורי דנינו ציפתה לשמוע בשורות חדשות על מצבו של יקירם. עם זאת, בשל תפנית באירועים, עלו שאלות חדשות לגבי נסיבות חטיפתו והיכן הוא נמצא. אורי, שהיה יכול להינצל עם חבריו משבי חמאס, החליט לבצע מעשה גבורה ולהציל את חבריו מידי המחבלים, אך דווקא ברגע החטיפה נעלם ללא הסבר נראה לעין. חודשים אחר כך המשפחה והחברים, גם אלו שהיו בשבי, מנסים לחבר בין חלקי סיפור החטיפה שלו.

אורי, בחור ירושלמי בן 25 ממשפחה חרדית, הגיע למסיבת הנובה כדי לחגוג עם חבריו ולא עדכן על כך את משפחתו. את בת הזוג שלו, שאיתה היה בקשר עד השעה 08:40, הספיק לעדכן שחזר לרכב לנסות לצאת מהשטח. את המשך סיפור ההיעלמות, המשפחה מגבשת מעדויות של חבריו ששרדו את המתקפה הרצחנית.

"אני שומע מחבר שלו שניצל, הוא אומר לי 'אני רואה את אורי נוסע אחריי ובאיזשהו שלב מפרסס'", מספר יצחק, אחיו של אורי. "עכשיו בזמן שהוא פרסס הוא שלח לו הודעה, 'שלח לי את המספר של עומר, מיה או איתי'. החבר שניצל (תומר) מתקשר אליו ואומר לו: 'מה, זה לא המקום עכשיו להתחיל לחפש להיות גיבור', הוא אמר לו את המשפט שקצת אופייני לאורי, 'אני אהיה בסדר, אותם אני צריך להביא הביתה'". לאחר מכן התברר שאלו שאורי נסע להציל הם איתי ומיה רגב ששוחררו משבי חמאס ועומר שם טוב שעדיין נמצא בעזה.

"פשוט החליט לעשות מעשה וזה אורי", מתארת עינב, אמו של אורי, "אורי כל כולו נתינה וזה הגבורה שלו וכשסיפרו לנו את זה, זה היה ברור מאליו שאורי יהיה שם".

לאחר שחרורו איתי רגב סיפק מידע חדש על השתלשלות האירועים: "אחרי איזה שעה וחצי-שעתיים של ריצה בין כדורים, עומר מקבל טלפון מאורי ואומר לו 'תשלח לי מיקום, אני בא לקחת אתכם'. אחרי איזה בערך עשר דקות ככה
אורי התקשר לעומר, אמר לו שהוא פה, התחיל לצפור ועלינו לרכב". באחד מהסרטונים שיצאו מהמסיבה נראה אורי ברכבו הכחול, כשלצדו עומר ומאחוריו איתי ומיה.
על פי איתי, מאותו רגע הארבעה מנסים להימלט ונתקלים במראות קשים, בהם רכבים מרוססים וגופות על הכביש, עד שהם נתקלים בעצמם במחבלים שמרססים את האוטו. "אני מקבל כדור ברגל, מיה מקבלת שתי שניות אחריי", מתאר איתי, "היו לי בערך איזה 4-3 שניות שאני צורח לשמיים".

ברגעים שלאחר מכן ישנה תפנית בסיפור, שמעלה שאלות לגבי גורלו של אורי שסיכן הכול כדי להציל אותם. "אני פותח את העיניים ואני לא רואה אף אחד במושב של הנהג", מספר איתי, "עד עכשיו אין לי איך להסביר את זה. פשוט לא רואה אף אחד במושב של הנהג". בהקלטות של מיה ואיתי ששלחו לאביהם מרגע הירי נשמעים שניהם קוראים לעומר לנסוע, ולא לאורי שעד אותו רגע היה על ההגה.
https://www.mako.co.il/news-military/2024_q1/Article-01afb3b6b726e81027.htm

רק אתה יודע כמה המילים שלך הם בשבילי הכול 💔

היום זה היום שסימן את החורבן של עם ישראל
וזה גם היום שסימן לי את החורבן שלי התמונה הזאת צילמנו בתשעה באב לפני כמה שנים באותו היום אמרת לי משפט שלא ממש הבנתי ״שאתה תהיה לצידי בטוב הרע וגם שלא אתה תמיד תשמור ותדע איך להביא לי את העצה הנכונה״
אורי - היום נפל לי האסימון שאתה לא באמת פה ואתה בעזה ורק אלוהים יודע באיזה מצב ואני מאמין וסומך עליו שאתה בסדר כי ככה זה מרגיש לי
חלק יגידו שזה לא נכון חלק יגידו איך רק עכשיו נפל האסימון אבל היום הזה פשוט חזק ממני היום עלתה לי לראש השיחה האחרונה שלי ושלך אצלנו בדירה שנייה לפני שנעלמת לי עד עכשיו שבאתי אלייך ואמרתי לך משהו שאף אחד לא ידע אמרתי לך ״שאני עוד חצי שנה מתכנן להציע שאני מרגיש שאני נמצא במקום הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי״ השיחה הזאת שראית אותי חייכת את החיוך הזה שאני כל כך אוהב ואמרת לי ״שאתה שמח שאני נראה ככה ומדבר ככה למרות שאני קטן ממך ושאני פורש כנפיים בעבודה שאני אוהב ועושה את מה שאני יודע לעשות ושאתה הכי גאה בי על הדרך שאני עושה ועובר ״
כי רק אתה יודע כמה המילים שלך הם בשבילי הכול 💔
ואפילו התחלת לתכנן את זה ביחד איתי מה עושים מתי ואיפה
אהוב שלי 312 ימים שאתה לא פה מה שאמרתי לך לא יקרה אבל זה לא משנה כבר… ״ צריך להתקדם ״ אמרו לי
איך אפשר להתקדם לאן שהוא שאני תקוע בתאריך המחורבן הזה שהלכת עוד בשיחה הזאת שאמרת שעוד נמשיך
שחצי מהתקופה הזאת אמרתי לעצמי בראש שזה עוד שנייה נגמר ושאני צריך וחייב להישאר שפוי וחזק ליום שתגיע
ובחצי השני אני מנסה לשרוד להעביר עוד יום ככה אני אומר כל הזמן כי מה תכלס שווה הזמן שאני לא יודע מה איתך הכול גם ככה חסר טעם ואבוד
אם אתה קורא את זה תדע שאני עושה הכול אבל הכול להישאר שפוי ולהגיד לעצמי שביום שתבוא אתה לא תראה אותי שבר כלי ומרוסק אבל שפשופי אחי הגדול הבן אדם שיודע מה להגיד לי ומתי הימים נהיים קשים מרגע לרגע ההודעות מקפיצות יותר משנייה לשנייה כל דיבור על עזה משגע ומחרפן השעות שינה הפכו לדקות שינה וגם זה במקרה הטוב
הסיוטים
הרצון של לנסות להחזיק את הכול אבל להתמוטט מבפנים פעם אחרי פעם ואני רק מחכה לרגע הזה שתביא את העצה שתהפוך את כל הרע לטוב כי כוחות לדבר הזה כבר ממזמן אין לי
רק המטרה והצפייה שתבוא זה מה שמחזיק אותי מלאבד את השפיות …
פשוט מתגעגע לקפה המסריח שלך ולזה שאתה היחיד שבאמת מבין אותי… 💔

מצדיעים לך

תהיתי היום אחרי הלוויה מעל קברו, איזה בחור נפלא היה אורי דנינו הי״ד. שגדל במשפחה חרדית בירושלים. ובחר לעצמו בדרך הקשה.
‏לעזוב את הסביבה הטבעית, להתגייס, להיות לוחם בסיירת גבעתי. ואז לא לוותר ולהגשים את החלום להגיע לצנחנים.

‏וכל הזמן הזה לא לשכוח את המשפחה. את אבא ואת אמא. את האחים. את האחות הקטנה. לבדוק שהיא אכלה ושלא פגעו בה היום. ולהיות חבר הכי טוב של החברים שלו שהיו מפורקים בלוויה. ולחזור לשטח האש של המסיבה אחרי שהוא כבר ברח מהמחבלים רק כדי לנסות להציל עוד חברים.

‏נוח על משכבך בשלום אורי היקר. מצדיעים לך!
מיכאל שמש

״אני פוקח את העיניים ואני לא רואה אף אחד במושב של הנהג״

איתי רגב, שחזר משבי ארגון הטרור חמאס, מתאר כך את חידת היעלמותו של אורי דנינו.
אורי ואיתי נפגשו לראשונה בפסטיבל ״נובה״, אורי הצטרף ברגע האחרון לחבורה מהרצליה שעומר שם טוב, מיה ואיתי רגב היו חלק ממנה.
כשהחלה המתקפה החבורה התפצלה, אורי כבר היה כמעט בדרך הביתה כשהחליט לחזור ולחלץ את עומר, מיה ואיתי.
״זה מי שהוא״ אומרת ליאל, בת הזוג שלו, היא לא מופתעת ולא כועסת על ההחלטה הזאת. ״הוא חייב לחזור ולספר לנו את הסיפור, זה מעניין מידי״.