תמיד אמרתי לך שאתה אדם ענק
"אוריאל בעלי, אהובי, חבר שלי. זו פעם ראשונה שאני כותבת לך. ולא עליך. קשה לי לפנות אליך, והיום חצי שנה להברזה הקשה, ויומיים לפני יום ההולדת שנה לליה. ליה בת שנה. ליה שלנו, שנולדה חצי שנה לפני שהלכת לנו.
לליה יש את העיניים היפות שלך וזה כל כך מנחם אותי. לפעמים אני קוראת לה אוריאל מרוב שהיא דומה לך. לפני חצי שנה ויומיים ב17/12 הרגשתי מחנק בגרון , אמרתי לך שאני לא יכולה יותר ושאני רוצה שתעבור לחמ"ל. שלא תכנס לעזה. כעסת עליי שאתה לא מבין מה אני רוצה ממך על הבוקר. הבטחת לי שתדבר עם המגד ותבקש לעבור לחמל למרות שאתה ממש לא רוצה אבל אתה מבין אותי.
"לפעמים אני קוראת לליה בשם שלך מרוב שהיא דומה לך"
"למחרת ביקשתי ממך לקפוץ לכמה שעות הביתה, כי חגגנו לאמא שלך יומולדת. כולנו התיישבנו סביב השולחן, כולם התרגשו כל כך. הגעת. אתה כאן. אפשר לנשום. היית מעט רציני, מאוד עייף אחרי חודשיים וחצי של לחימה בעזה. אחרי שכולם התפזרו, דפק בדלת עופר חברנו ושכננו הטוב שגר מולנו ואמר: ״אני חייב לראות את החייל״. צחקתי ששניכם הייתם עם פיג׳מות משובצות וצילמתי אתכם. לא דמיינתי שזו תהיה התמונה האחרונה שלך".
כדור אחד בדיוק מתחת לקסדה מתוך 80 כדורים שירו עליכם. נהרגת מכוחותינו. כל כך קשה לי עם זה. שנהרגת מטעות אנוש. למקרה קדמו היתקלויות עם מחבלים קשות וזה מה שהוביל למותך. אני שמחה שלא אויב ניצח אותך. אני יודעת, שהחייל שירה בך היה בשדה הקרב הסתכן כדי להגן עלינו. ואני יודעת שאמרת לי תמיד בשלווה שלך שזה מחיר של מלחמה ואין מה לעשות. אני גם יודעת, שאם היית יודע שבאותה משימה רק אתה תפגע וכל החברים שלך יצאו ללא פגע היית לוקח את זה בשתי ידיים".
אוריאל, אתה יודע שאני לא מהללת אותך רק כי אתה כבר לא פה. בחייך תמיד אמרתי לך שאתה אדם ענק. בכל כך הרבה סיטואציות היתי פעורת פה מהבחירה שלך איך להתנהג. במלחמה אמרת לי שהתפקיד שלי לטפל בבנות , להמשיך לצאת ולבלות ולהפסיק להתעסק עם מה שקורה איתך בעזה, אז שתדע שאני משתדלת להמשיך לצאת ולהנות בכל רגע נתון.
אני כועסת אוריאל שלא הקשבת לי. אבל באותה נשימה אני אגיד שהסיבה שנהרגת זו גם הסיבה שהתחתנתי איתך
אני מרגישה שהנתינה שלך אלי ממשיכה מלמעלה. מפנקים אותי בכל צורה אפשרית בכמויות מהרגע שנהרגת – ההורים שלך, החברים המדהימים שלנו, השכנים.. מהרגע הראשון שהכרנו באוניברסיטת אריאל הבחנתי במסירות, בנתינה, בעיניים שלך שנצצו מסיפוק כשנתת למישהו משהו שרצה ושימח אותו, וגרמת לו לשמוח. היתה לך נתינה יוצאת דופן התאהבתי בך בדיוק בגלל זה. הרגשתי שאיתך אני בן אדם יותר טוב, יותר נותן, יותר שליו
אל תפגע שאני קוראת לך מבריזן. אני הרגשתי רע מאז שמחת תורה. לא היה לי מנוח. עד שאמרת לי באחד האפטרים שמרוב שאני משגעת אותך אתה תתן לחיילים שלך לצאת כי אני לא נותנת לך מנוח. הברזת לנו מהתכניות. ידעתי פשוט ידעתי. בגללך אני משתמשת באימוג׳י של הדגל כמו שאתה היית עושה כל רגע. בזכותך האהבה שלי למדינה רק גדלה וגדלה. זה אבסורד כי עבורה הקרבתי אותך. אבל אהבת הארץ הגדולה שלך חדרה אלי
אני מספרת עליך לכל אדם ובכל מקום שרק רוצים לשמוע. מרגישה מחויבות שהעולם ידע איזה אדם היית. אני מרגישה את הנוכחות שלך איתנו. אני יודעת שלא באמת הברזת לנו עד הסוף. אני כל כך מתגעגעת אליך, ויודעת שאתה איתי. תדאג לנו כמו שתמיד דאגת. לא קל בלעדיך.
אוהבות, חנה, שיר וליה שלך
https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/15938713
ראה עוד > >
משפחת בנק מזרחי-טפחות נפרדת מאוריאל
אוריאל יקר,
משפחת מזרחי טפחות מרכינה היום ראש על אובדן אחד העובדים האוהבים והמסורים ביותר בבנק.
נכנסת למשפחה לפני כ 9 שנים, עלם חמודות, חכם, מלא במוטיבציה ללמוד ולהתפתח.
ואכן התקדמת בעשיה ובתרומה משמעותית בבנק, כל משימה שלקחת על עצמך בוצעה ברמה המקצועית הכי גבוהה ותמיד מכל הלב.
סללת לעצמך דרך של הצלחה, במהלכה כולנו היינו בטוחים שעוד תגיע רחוק.
רק לפני כשבוע בישרנו לך שבכוונתנו לקדם אותך בבנק, מתוך הבנה והכרה, שגם התפקיד החדש שיעדנו לך יבוצע על ידך על הצד הטוב ביותר. כמה שמחת לשמוע על כך.
עבורנו הקידום הזה היה טבעי היות שלאורך כל שנות עבודתך בבנק זכית פעמים רבות בתואר העובד המצטיין.
אוריאל, היית הבחור הכי נוכח שיש,
זה שנכנס לחדר בחיוך חצי מבויש מלא בנשמה ובכוונה טובה. זה שתמיד אופטימי ורואה את הטוב באנשים.
כאיש שכולו לב, יצרת גם בעבודה כמו בחיים חברויות נפש.
במהלך המלחמה היית אתנו בקשר שוטף, מעדכן ומתעדכן בשלומם של כל החברים בבנק.
השיחות איתך תמיד היו מלאות בחיוך, באמונה ובתקווה לזמנים טובים יותר.
אוריאל,
מחר יאיר הבוקר וכולנו נצטרך להמשיך הלאה.
בכל שלב בדרך, אנו מבטיחים, אתה תהיה אתנו תמיד ואנחנו נהיה איתך – עם חנה והבנות, שאומנם כבר הכרנו בעבר, אך מעכשיו, יותר מתמיד יישארו חלק ממשפחת מזרחי טפחות.
(מתוך ההקדשה בטקס האזכרה לציון שבוע לנפילתו- מזל חדד)
אוריאל יקר שלנו!
שבוע חלף מאותו בוקר קשה בו קיבלנו את הידיעה שאתה אינך.
רצינו לספר לך שמאז אנחנו מתקשים מאוד לחזור לשגרה, לו רק יכולת לראות כמה אהבה הייתה למי שאתה ואיך שאתה?
הייתה לך נטייה מדהימה שכזו לראות תמיד את הטוב באנשים, תמיד חיובי, תמיד מחייך גם כשקשה. איך הצלחת לכבוש את ליבנו עם החיוך הזה שלך? חצי נבוך וחצי משועשע, וכמו שלבנה הפליאה לתאר בעיניים בורקות מדמעות "אני אוהבת לדבר עם אוריאל כי אני מצליחה לשמוע את החיוך שלו דרך הטלפון"
אוריאל!
היית הנסיך שלנו,
אף פעם לא כועס ותמיד, תמיד רואה את המשתף והמאחד. היתה לך אופטימיות מדהימה שהקרנת על כולם ואת האמונה שבסוף יהיה טוב כי חייב להיות טוב.
היית הבחור הזה שכולם רצו להיות החברים שלו, חלומו של כל מנהל,
הייתי מתחילה משפט וכבר הבנת מה לעשות איתו ואפילו יותר טוב ממה שרציתי, ידעת לקחת את המשימה הלאה גם בלי שהתבקשת.
לא נרתעת מעבודה קשה והיית נכון תמיד לעזור, להסביר והכל ברוח טובה כאילו זו המשימה הראשונה והיחידה שעמדה בפניך.
נשאר לנו רק לקוות שהצלחנו ולו במעט להעביר לך את הערכתינו הרבה בטרם הלכת.
פגשנו כל כך הרבה אנשים בשבוע זה, וזה היה מדהים לראות כמה רושם השארת אצל כולם? בסקטור, במחלקה, ביחידות השונות בבנק וגם מול גורמי החוץ.
היית מצטיין סדרתי ולא במקרה היית בן הראשונים להתייצב כשקראו לך, הלכת מתוך תחושת שליחות שזה הדבר הנכון לעשות ועשית את זה כמו שרק אתה יודע!
היית איש משפחה למופת, בעל רגיש ואוהב לחנה , היית נכון להישאר שעות בבנק אבל כשלחנה היה תור לציפורניים, אף אחד לא יכל לעמוד בפניך , היית אבא מעורב ומפנק לשיר וליה המתוקות כל כך ובן ואח למשפחה שכל כך גאה במי שאתה.
אוריאל!
כל כך קשה לדבר עליך בלשון עבר, אנחנו מסתובבים כאן חסרי אונים ומתקשים להאמין שלא תחזור. זוהר חברך היקר זה שניסה להכניס את האיש עם נעלי הבלנדסטון לעולם מסעדות היוקרה וסגנון החיים הולך כל היום עם הראש למטה, אלי מסתובב בחוסר שקט וכולם, כולם מתגעגעים אליך מידי.
אתה תישאר בליבנו לעד ואנו כבר מחפשים דרכים להנציח את זיכרונך ואת מי שאתה.
נוח על משכבך בשלום, אוהבים מאוד
כולנו
ראה עוד > >