רס"ר במיל צבי מתתיהו מרנץ ז"ל

אודות

צבי מתתיהו מרנץ ז"ל, נולד וגדל ביישוב בני אדם שבבנימין, והיה דמות מופת של ערכים, אכפתיות ואהבת הארץ. מגיל צעיר ניכר באופיו המיוחד, שהצטיין ברגישות לאחרים ובשאיפה מתמדת לתרום לקהילה ולסביבה.

לאחר סיום לימודיו, התגייס צבי לצה"ל ושירת כמפקד כיתה ביחידת סיוע מנהלתי 5460 בעוצבת "בני-אור" (חטיבה 460). הוא היה מפקד מסור, שנודע ביחסו האבהי לפקודיו ובמסירותו הבלתי מתפשרת למשימתו. בזכות אישיותו החמה והמחויבות העמוקה שגילה, הפך למוערך ואהוב על ידי פקודיו ומפקדיו כאחד.

בתום שירותו הצבאי, צבי בנה בית חם ואוהב עם רעייתו טל, ונולדו להם שלושה ילדים מקסימים: עומר, אופיר ונאיה. לצד דאגתו למשפחתו, הקדיש צבי זמן ומאמץ לתרומה לקהילה. הוא שימש כמנהל לוגיסטי בעמותת "הגשמת חלום", אשר מגשימה חלומות לילדים עם צרכים מיוחדים ומחלות קשות. התנדבותו בעמותה שיקפה את אופיו האצילי ואת מחויבותו לעשיית טוב.

ב-10 באוקטובר 2024, במהלך שירות מילואים, נפל צבי בקרב בצפון רצועת עזה בתקרית קשה שבה נהרגו גם חבריו לנשק רס"ן (במיל') נתנאל הרשקוביץ ורס"ר (במיל') אורי משה בורנשטיין. נפילתו הכתה בתדהמה את משפחתו, חבריו והקהילה כולה, והותירה חלל עמוק בלב כל מי שהכירו.

צבי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.

מורשתו של צבי, כאדם של חסד, אהבה ונתינה אינסופית, ממשיכה להוות השראה ומופת לכל מי שזכה להכירו.
יהי זכרו ברוך.

משפחה

הורים:

יעקב שלמה

מירל

זוגיות

טל

ילדים:

עומר

אופיר

נאיה

אחים/יות

דניאל

טליה

גלריה

סרטונים

סיפורים

מילים שאמרתי לפני שבוע בשלושים ובא לי שיהיו גם כאן 💔צ׳וקי

לב שלי
30 יום שאתה לא פה.
החסרון שלך מלוןה אותי בכל נשימה
והזמן מקבל פתאום משמעות אחרת
בעצם, הכל מקבל פתאום משמעות אחרת

אתה חסר לנו במקלחות, בארוחות ערב, בפיזור למסגרות, בלהביא לי את המטען מהסלון למיטה כי שכחתי
בלכבות את הבוילר
בלבדוק אם הדלת נעולה כי אני לא בטוחה אם סגרתי או לא
אתה חסר לי בבקרים אחרי שהילדים כבר במסגרת ואתה יושב עם המחשב שלך בשולחן אומר לי ״וואי כמה לחץ יש לי בעבודב את לא מבינה״

ובעיקר אתה חסר לנו בשבתות
זה היה הזמן המשפחתי שלנו
עוד משישי בבוקר מהסופר ועד הבישולים.
אני מתגעגעת לראות אותך במטבח מבשל באיטיות מוגזמת את האוכל לשבת
בזמן שאני מתרוצצת בבית בין האפיה לסידור הבית

אוף צ׳וקי אתה לא מבין בכלל כמה אתה חסר חיים שלי

בתקופה האחרונה אני נאחזת בשיר של אביתר בנאי ״אבא״

״אבא אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב״

ובא לי
כלכך בא לי
סוף טוב
בהכי פשוט- שיהיה במדינה הזאת כבר טוב. שניהיה טובים אחד לשני
שנחיה פה בבטחון ובשמחה

וגם במישור בעמוק היותר- שתגיע הגאולה. שהמשיח פשוט יבוא כבר.
דיי חיכנו באמת מספיק
ושתדע לך צ׳וקי, אנחנו מאמינים בך שאתה מזיז שם דברים למעלה
רק בבקשה תזדרז כולנו הבנו כמה אתה איטי
______
כל אחד שהכיר את צבי יודע כמה מיוחד הוא היה
מלא באור
באהבה
בחברות
בנתינה
בחסד אין סופי
בבקשה תקחו איתכם
משהו קטן
משהו קטן מצבי
יחד נשאיר את האור שלו כאן בעולם הזה
❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹

ראה עוד > >

כבר חשבתי שאני יורדת למחתרת ואז עם ישראל הגיע לנחם | הכתבה של שיראל דילר | מקור ראשון

צבי היה תמיד מאוד נוכח ומאוד מורגש. הוא ראה את האנשים שאיש לא רואה. אם מישהו נתקע עם המכונית באמצע הדרך למשל, צבי מיד היה עוצר ויורד לעזור. פעם אחת אמרתי לו 'כפרה עליך, הילדים צועקים פה מאחורה, מישהו אחר בטח יעזור'. והוא אמר 'לא. אני חייב'. זה היה צבי. בערב, אחרי המקלחות של הילדים, היו לו כל מיני משימות. היה אומר 'אני חייב לקפוץ לחבר לעזור לו לבנות את הסוכה'. תמיד ראה אחרים, תמיד רצה לשמח. הוא סיים את אחד מסבבי המילואים ביום ראשון, בשני כבר טס לגרמניה ללוות חבר חולה סרטן שיצא לטיפולים. גם המשלחת לקפריסין – זאת הייתה כבר הפעם החמישית שהוא נסע איתם.

"טוב הלב שלו היה הדבר שהכי תפס אותי כשהתאהבתי בו. לפני החתונה אני ואמא שלי ישבנו במכונית, ואמא שלי אמרה 'את תנצלי את הטוב לב שלו, את'", היא צוחקת לרגע. "אבל באמת, הלב שלו היה פשוט טוב. גם כשהיינו רבים או כועסים, הוא עדיין היה שם. מביא לי את השוקולד שאני אוהבת מהסופר, שיהיה לי במקרר. מכין לי ארוחת בוקר. תוך כדי הריב.

"והוא היה אבא טוב. בחינוך הוא היה גרוע, כן? אבל מסור לילדים. לקח אותם לטיולים עם האופניים בחוץ בכל פעם שהייתי צריכה קצת שקט, או לא מרגישה טוב. אצלו זה תמיד היה יותר מעשים מדיבורים. הנתינה לאחרים הייתה מה ששימח אותו, מה שנותן לו אנרגיה. הוא ידע שאם הוא יעזור למישהו אחר, הוא יהיה שמח ולכן הוא המשיך בזה גם בין סבב מילואים מתיש לאחר.

https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/797841/