1
15
17
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
ההספד של שיר - אישת של שלמה אביעד
אהוב שלי,
אני לא יכולה להאמין שזה באמת קרה לנו. יש לנו עוד כל כך הרבה חלומות להגשים ביחד, הבית שלנו שעבדת כ"כ קשה לבנות ועדיין לא סיימנו, הילדים האהובים שלנו שצריכים אותך כל כך, ואני שלא יודעת מה זה חיים בלעדיך.
מגיל 16 אנחנו ביחד, ידעתי מההתחלה שאתה שלי ואני שלך. כנראה ידעתי שאני צריכה לתפוס אותך מהר, להספיק ביחד כמה שיותר... גדלנו ביחד.
אחרי שחגי הבכור שלנו נולד התגייסת לגולני, לא רצית לוותר על שירות קרבי למרות שיכלת. אמרת לי- כשתהיה מלחמה, כולם יצאו להילחם ואני אשב בבית? לא יכלת לשבת בבית.
וכשהגיע המלחמה הזאת לא ויתרת על כלום, כבר שנה שאנחנו במילואים, סבב רביעי אחרי פעמיים צפון, עזה, ובסוף לבנון. ועם כל העייפות והקושי תמיד מצאת זמן לשלוח לי הודעות אוהבות, תמונות, להתקשר לילדים, ומתי שיכלת לצאת הביתה היית בא מייד, גם אם באמצע הלילה ונסיעה של 3 שעות, אני לא אשכח לך את ההשקעה הזאת אני באמת לא יודעת מאיפה הכוח.
וגם בחיים הרגילים שלך, תמיד היית מלא כוח, תמיד פועל ויוזם, תמיד אלף פרויקטים במקביל, תמיד מוצא זמן להכל. כל כך מוכשר ואהוב על כולם, אי אפשר להכיל את גודל האבידה. מה שעשית בחיים שלך לא יוכלו להחליף גם עשרה אנשים. והכל בכזאת רגישות ונעימות וחכמת חיים. השארת לי כאן המון חברים שאוהבים אותך, כל כך הרבה שמרגישים שהם הכי קרובים.
תודה על השנים היפות שהיו לנו ביחד, תודה תודה תודה שזכיתי להיות האישה שלך, תודה על ההכלה וההבנה, על אהבה וחברות אמת שאין כמוהם בעולם. תחסר לי כל כך.
תודה על הילדים הגיבורים שלנו שנותנים לי כוח. אני רואה בהם אותך, את עצמות החיים שלך. איזה אבא קיבלתם ילדים שלי. החום ואהבה שהענקת להם לא יעזבו אותם, תמיד נרגיש אותך איתנו.
הפעם האחרונה שראינו אותך היתה ביום שני, כשיצאת להפוגה קצרה ואנחנו נסענו אליך. היית עייף מאוד, אבל לא ויתרת על הביקור הזה, לטייל איתנו עוד קצת ולתת הרגשה שאין שום דבר בעולם שאתה רוצה חוץ מלהיות איתנו.
סיפרת לי על המשימה שלכם, הראית לי תמונות מתוך לבנון ואמרת שאתה שמח וממש רואה את השליחות והחשיבות של הפעולה שלכם, הראת לי ספרון קטן של שירי אברהם יאיר שטרן שלקחת איתך והקראת ממנו לחברים, ממש הרגשתם התעלות בלחימה הצודקת והקיומית הזאת. אמרתי לך שאני גאה כל כך להיות אשתך ובלב כל כך חיכיתי שהמשימה הזאת תסתיים ותחזור להיות שוב איתי, אבל מהמשימה הזאת כבר לא חזרת. נתת את כולך ועכשיו אתה חלק מגיבורי ישראל, יצאת בלי פחד ומתוך אמונה גדולה בצדקת הדרך, בארץ הזאת שרצית לכבוש וליישב.
אהוב שלי, אני מרגישה שאני לא מצליחה לתאר אפילו בקצת את האומץ והגבורה שלך, את היושר והאמונה שלך, איך אפשר? כשהגיעו לבשר לי שנפלת, לא יכלתי להאמין. כי אתה תמיד מצליח בכל מה שאתה עושה! תמיד יצירתי תמיד מוצא את הדרך! כל כך מלא חיים איך זה יכול להגמר ככה.
אביעד, נשארו עוד הרבה משימות. תסדר את העניינים שם למעלה כמו שרק אתה יודע. אני מתפללת שיהיה לנו כוח להמשיך כאן את הדרך היפה שהשארת לנו.
אוהבת אותך כל כך. כבר שנה מתגעגעת.
