0
0
0
הבן - רון ארזי
לילד שיתום מאב אין יום אחד בשנה שהוא יום זיכרון. כי לילד יתום כל יום הוא יום זיכרון. פעם אחת יום הזיכרון הלאומי. פעם אחת יום הזיכרון מטעם האגודה. פעם אחת זה לשמוע את חבריו לפלוגה מסברים מי הוא היה.
והילד? כמעט ולא זוכר. כמעט ולא זוכר איזה גיבור אבא שלו היה שהוא נלחם ומסר את נפשו למען המולדת. ילד יתום גדל למציאות שבה הוא רואה משפחות שלמות ולא מבין למה לו אין גם כזה. לא מבין למה אבא שלו לא חוזר הביתה. והילד היתום חי כל יום מחדש עם השכול והאובדן. הוא זוכר בכל דקה, בכל שנייה, בכל חיוך או בכל דמעה.
הילד שאותו אתם רואים עכשיו הוא אני. שנייה לפני שהצטרפתי למשפחה הכי גדולה ולזאת שאף אחד לא רוצה להיות חלק ממנה.
יום הזיכרון שלי הוא מידי יום, אבל היום אני רוצה לצעוק בקול גדול, כדי שכולכם תזכרו, כמה גיבורים הם. מסרו את נפשם למען המולדת, למען המדינה. ואבא שלי הגיבור, הוא אחד מהם.
