בכור נולד בנתיבות, בבית חולים סורוקה, הבן הבכור במשפחה לשלושה אחים: נאור, לידור ואור, בן להורים יעקב והדסה סויד.
נקרא בכור- על שם סבו, והיותו בן בכור.
גדל עד גיל 13 בנתיבות ולאחר מכן משפחתו והוא עברו לשובה.
למד בבית ספר נתיב אליהו עד כיתה ז, ולאחר מכן למד בבית ספר הצבי.
שסיים את כיתה יב' עבר לישיבה נווה דקלים באשדוד.
לאחר מכן התגייס לצבא לגבעתי, היה מ"כ , ואהב מאוד את השירות שלו .
בכור , שמאוד אהב את ארץ ישראל, חלם עוד מהיותו ילד להיות מורה של"ח, וכך
שסיים את הצבא חזר לישיבה,התחיל ללמוד הוראה, והכיר את אישתו נאורה, בשבע ברכות של חברים משותפים.
בכור ונאורה, התחתנו ביום ירושלים, ותחילה גרו באשדוד בישיבה, ולאחר מכן עברו לבית אחר, ושם נולדה הבת הבכורה כרמי.
לאחר כמה שנים , עברו לשלומית, והיו בין הראשונים שהגיעו לשם.
תחילה עברו לבית זמני, ושם נולדה הבת השניה עלמה, את בית הקבע שלהם, בכור בנה במו ידיו.
שעברו לבית הקבע, נולדה הבת הקטנה , שקד.
וממש לא ממזמן הוא סיים את הקומה השניה שממש נשארו בה דברים אחרונים לעשות , אך בצער רב לא הספיק.
בכור, עסק בהוראה ב7 שנים, לימד בקרית גת, באשקלון , יד מרדכי.
לאחר מכן עזב כי הרגיש שהוא לא מוצא את עצמו בהוראה , המרובעות של ללמד את אותו החומר, תסכלה אותו .
תחילה ניסה לעבור מבית ספר לבית ספר, אך שראה שהוא אינו מאושר יצא לשבת שבתון.
אימו הדסה מספרת שהיה אומר שמה לא אוהבים לא עושים, לעבוד באהבה, להנות.
לאחר מכן הקים עסק עצמאי, כגנן, והיה קרוב לסיים לימודים של עיצוב נוף.
בכור אהב מאוד את הבנות שלו היה עושה איתם שטוית בלאגנים וגם אבא קשוב ומבין ועם זאת גם יודע לגרום להם להקשיבו שצריך .
הבנות ממש מחוברות לאבא שלהם .
לבכור היו המון תחביבים, אהב לעבוד עם הידים לטייל בארץ ,לבנות את הארץ , לנסוע עם חברים בטקטקורון בשטחים.
במהלך השנים שבכור ונאורה ביחד הם שידחו והכירו בן כ8 זוגות משותפים .
ב7 לאוקטובר, בכור היה באותה העת אצל הוריה של נאורה, ששמע בוואצפ את חברי כיתת הכוננות מבקשים סיוע, יצא בלי לחשוב פעמים, ללא נשק עליו .
וכך שפגש בבני העוולה , נלחם בידיו, עד הרגע האחרון, שנרצח.
בכור שלנו היה ילד ביישן , סקרן ופיקח.
אהב לשחק ולטייל בשדות ובפרדסים שבמושב.
בכל פעם שמצא גלגל, מקל או ענף שבור , מיד יצר ממנו משחק.
פעם מצא מריצה ופעם מדף ופעם רוגטקה (מקלע).
עוד בילדותו למד שיעורי תורה וקר פרקי תהילים יחד עם חבריו בשכונה , ונעוריו התעקש והקפיד ללמד בעצמו את פרשת השבוע ואף יזם ואסף תרומות לדאג שיגיעו לנזקקים.
בכור שלנו היה נער צנוע שהסתפק במועט.
מלא חמלה, רחום וחנון.
שראה אישה מבוגרת חוזרת מקניות עם סלים מיד רץ לסייע והציע עזרה.
תמיד חשב על אחרים , ועשה זאת בחיוך גדול ועיניים מאירות.
שראה בעל חיים משוטט, מיד עזב הכל והאכיל אותו.
לא פעם הביא כלב הבייתה והכריז " אני מאמץ אותו".
שהגיע לבגרות ומלאו לו ח"י שנים , היה לו ברור שהוא יעשה שירות עם משמעות.
הוא התגייס ושירת בגבעתי, והכן על מדינת ישראל בחרפת נפש.
בכור אהב לעזור לאמא לשטוף ולנקות את הבית, לכבוד שבת קודש.
דאג לטפח את הגינה ולשתול את צמחי התבלין שאהבה.
שאבא היה צריך עזרה בכל פרוייקט שבנה, בכור מיד הזדקף ודאג שאבא לא ירים כבד או חלילה יעבוד קשה.
כשנאור או לידור היו צריכים עצה חמה וחכמה או כתף תומכת, מיד היה מתייצב ומלמד את משנתו.
כשוא רהקטנה חגגה חינה, ממש לא ממזמן , בכור נרתם להפקת האירוע וכמובן לתיעוד והפצת השמחה.
בכור שלנו היה עמוד התווך של הבית, הכתובת לכל סוגייה ועיניין.
היה מושא להערצה בקרב הדודים והמשפחה המורחבת.
איש חכם חרוץ ושמח, בעל מושלם לנאורה , ואבא למופת לכרמי, עלמה ושקד- שאותן אהב כל כך!
בכל חג זכר בכור לשלוח ברכות ואיחולים, באירועים היה מסתובב בין השולחנות , פוגש ומברך לשלום את כולם , ובדרך הביתה דאג לשלוח הודעה מוקלטת " תודה שהשתתפתם בשמחתינו, נחזיר לכם בשמחות".
בכור תמיד היה ולנצח יישאר גאוותינו, נשמור אותו בליבנו , ומיי יתן ונצליח לקיים את תורתו והלמשיך את דרכו.
הי"ד!
ת.נ.צ.ב.ה
אוסיף בנימה אישית:
כשני הגיע לגיל מצווה
היום העלייה לתורת, בכור העניק לו במתנה מזכרת, סימניה עם פסוק מתוך הפרשה בה הוא קרא ועד היום הסימניה זו משמשת ומלווה אותו.
לימים כשבני התגייס, בכור ברך אותו בברכת הדרך, בהשראותו בני התגייס לחטיבת גבעתי.
ראה עוד > >
12/11/2023
טל אור - בת דוד
בכור
זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותך במשצים?
היה לי כל כך קשה, זו הייתה הפעם הראשונה שאביב ואני הופרדנו במשצים.
פתאום ראיתי אותך , ואת החיוך הענק שלך , רציתי להביא לך חיבוק , אבל התביישתי.
אז שאלתי אותך , מה אתה עושה פה?
ואמרת לי שאתה מורה שלח, והיה צורך בעזרה, אז באת.
בפעם אחרת ניפגשנו בסיוון, שם באמת היה לי קשה, נפלתי מאתיים פעמים בערך, ובאחד הימים החובש התעקש שאשאר לנוח, אחרת לא אצליח לסיים את הקורס.
נשארתי לעזור לשימי, אני ועוד חניך מהמחלקה של הבדואים.
פתאום אתה צצת, משום מקום, חייכת , ושאלת מה איתי ואיך הרגל?!
אז לא ממש ידעתי איך ידעת על הרגל, עניתי שבסדר, קצת כואב, אבל נעבור את זה.
חייכת וראית שהיה לי קשה לסיים את המשימה, אז נתת לי יד.
אתה יודע, בשבעה , אמא שלך , ביקשה שאשיג תמונות מהמשצים, אז שלחתי הודעה למורים לשלח שאני מכירה והמון אנשים פנו אלי, גם אליס, ואז היא סיפרה שהיא נקעה את הרגל, ואתה לקחת למישהו מקל כדי שהיא תוכל לסיים את הקורס, ואני ממש זוכרת איך וכמה צחקת עליה, ועשית הכל כדי להרים לה את המורל, באותו השבוע אליס ואני היינו כל הזמן ביחד, אפילו סיימנו את המסע ביחד.
היא כתבה הודעה כל כך יפה וארוכה שהזכירה לי המון מימך.
בכור, אתה זוכר איך הייתי באה להתנחל אצלכם כל שבת כמעט?
כמה ריבים היו במשפפחה שלנו..
אבל איכשהו תמיד הרגשתי בנוח איתכם.
אני זוכרת את המבוכה שהייתה לי בפניים , שבכל שבת מחדש, אבא שלך היה מספר את הסיפור הקבוע, שאתם הבנים רציתם להיות ביחד, אור ואני "נדחפנו" לכם , ורצתם מהר, אפילו אור כמעט הגיעה אליכם, אבל אני לא.
ואז צעקתי "יא שמן דובון"..
את ההמשך אתה תמיד המשכת..אני אפילו לא זוכרת מה הוא היה
תמיד כולכם הייתם צוחקים עלי שדוד יעקב, היה מספר את הסיפור הזה, ותמיד הייתי נבוכה מזה .
ועכשיו
עכשיו כל מה שבא לי שתמשיך רק לעוד פעם אחת את ההמשך של המשפט..
רק פעם אחת
בבקשה..
בכור, אתה זוכר שאור ואני הגענו לכיתה י או יא , הייתה לנו בגרות בהיסטוריה, ואור תמיד הייתה טובה בהיסטוריה , וישבת ללמד אותנו על השואה..
על כל השנים..
על ברברוסה ומה לא..
אפילו פעם אחת, ישבת ללמד אותנו , נביאים כתובים , ואני זוכרת שכל פעם הוספת מלא פרשנים, ואני הייתי עצלנית ואמרתי לך " אני לומדת רק פירוש אחד".
היום בכור בא לי שתלמד אותי עוד פירוש, אני מבטיחה להקשיב עד הסוף.
בכור, אתה זוכר איך כולכם ביחד הייתם שרים את השיר "להתענג" , ואיך תמיד היה שמח , ובפזמון פתאום צעקתם "ואואואו" ואני לא הבנתי מה נסגר?!
ופתאום גם אור עשתה תנועות ואתה הצטרפת.
בכור, תמיד הופתעתי מהכיבוד הורים שהיה לך..
היית עוזר לערוך את השולחן בסלטים ולפנות אותו.
תמיד ישבת איתנו , למדת משהו חדש.
בכור, זוכר שלימדת אותי קטאן?
אחרי שכולם אמרו שאין להם כוח ללמד אותי , ואז ניצחנו את אביב.
הרגשתי כמו מלכה באותו הרגע.
בכור..
בחתונה של אור נפגשנו בפעם האחרונה.
פתאום אני כל כך מצטערת שלא באתי לשבת חתן כדי להיפרד ממך.
שנפגשנו בחתונה אמרת לי " יאללה, טל אור בקרוב אצלך!"
ואני עניתי לך " יש לי עוד זמן , אני עוד קטנה".
בכור, תמידדד בחופות של כולם עלית להגיד שבע ברכות.
בכור..
אביב מתחתן עוד מעט, ועכשיו אתה לא תגיד לו בחופה שבע ברכות.
שאני אתחתן.. גם לי לא תגיד, זה לא פייר כי אמרת לכולם וגם אני רוצה!
בכור, יש קבוצה של משצים בירוחם שהקימו קבוצה על שמך " צוות בכור", ככה הם בחרו לקרוא לעצמם.
אתה מצליח להבין בכמה אנשים נגעת?!
גם בכלו שלא הכרת.
בכור היית הבן דוד שתמיד הערצתי, היה לי כבוד ואהבה כלפייך כמו שלא היה לי לאף אחד.
אני זוכרת שישבתי איתך ובכיתי לך , אמרתי לך שלא בא לי שסבתא לא תזכה לראות את המשפחה שלנו מאוחדת, ואמרת שגם אתה רוצה לראות את כולם מאוחדים.
תמיד ידעתי שאם אי פעם נהיה כולנו מאוחדים זה יהיה רק בגלל בכור, אבל הינה עכשיו אתה זה שלא פה וזה לא נתפס.
הדמעות לא מפסיקות לרדת ואני באמת רק מתחננת לראות אותך שוב .
בשבוע הבא נעלה לבקר אותך בבית החדש שלך לצד כל הגיבורים שלנו.
בכור, באזכרה של השבוע ישבתי עם כרמי , דיברנו המון..
והיא פתאום שאלה אותי, "טל אור את מי את אוהבת יותר אותי או את אבא שלי"?
ואני הייתי בשקט, לא ידעתי מה להגיד, האמת שלא הייתי צריכה אפילו, היא המשיכה ואמרה " תגידי, אל תדאגי אני לא אפגע, אני יודעת שאבא שלי גיבור".
איך זה גיוני שילדה כל כך קטנה אומרת משפט כזה, איך?
בכור, תודה על הזכות שנפלה בחלק להיות בת דוד שלך במשך 20 וחצי שנים .
תודה על כל מה שלמדת אותי!
תודה על אינספור חוויות !
מבטיחה עוד לכתוב ולהנציח אותך ואת האור שלך בכל מקום שאליו אגיע!
מסיימת עם משפט משיר של יהודה גאון שלדעתי אומר המון על האדם שהיתת ועל האהבה שלך לה'.
"שלום לך ארץ נהדרת עבדך הדל נושא לך שיר מזמור"
ראה עוד > >
12/11/0023
סופה- בת דוד
חמאס המרצחים האיומים דפקו גם דלת המשפחה שלי, עימה אני חולקת קשר דם וזיכרונות מגיל 0.
אחת האבדות הקשות ביותר הוא בן דודי היקר בכור סויד.
שאותו אני מכירה מאז שנולד, ההפרש בנינו הוא שלושה חודשים בסך הכל.
כל ילדותינו גדלנו יחד, שיחקנו יחד, אמא של הניקה אותו כאשר לאימו לא היה מספיק חלב, ואפילו גרנו אצלם בבית תקופה.
אני זוכרת שהיו מושיבים אותי ואת בכור יחד לכתוב אותיות ולצבוע בתוך המסגרת.
אפילו פסיכומטרי עשינו יחד בגיל 17.
כל מי שהכיר את הכור התאהב בו מייד, יש לו אישיות כובשת ולב ענק עם נתניה אין סופית
הוא תמיד מביא פניני חכמה מהתנ"ך, יש לי המון תגובות ממנו בפוסטים שרשמתי שהוא אומר לי " הרמב"ם אמר ככה.. בפרשת השבוע אומרים ככה".
תמיד הוא חיזק את דבריי והסתמך על דברים מן המקרא כדי לתת לי הרגשה טובה.
יש לבחור נשמה ענקית ונפש אצילית.
הוא מלח הארץ בכל רמ"ח אבריו.
וכיאה לאדם הגדול וגיבור שהוא.
הוא נרצח בידי חמאס כשר הגן בגופו על חפים מפשע והישוב בו גר אשר הוא היה מהחלוצים שהקימו אותו.
אני מצרפץ שני פרקי משניות שלדעתי, מתארים את בכור חי בצורה הטובה ביותר.
הלוואי ונלמד איש איש להנמיך את גאוותנו ולקיים בנו את מורשת רבי עקיבא "ואהבת לרעתך כמוך".
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם.
יהושע בן פרחיה אומר:
"עשה לך רב,
וקנה לך חבר,
והוי דן את כל האדם לכף זכות".
הלל ושמאי קבלו מהם.
הלל אומר:
"הוי מתלמידיו של אהרן:
אוהב שלום
ורודף שלום
אוהב את הבריות
ומקרבן לתורה".
ראה עוד > >
12/11/2023
כוכבה - דודה
בכור חי שלנו!
אכן אתה בן בכור להורייך
ושמך על שם סבך אב אביך
כשנולדת והורייך בחרו לך את השם הזה , מאוד התרגשנו ששם זה הוענק לך.
יחד עם זאת , אני מאוד חששתי ששם זה הוא שם לאנשים מבוגרים וכי הוא יהווה לך קושי מבחינת חברתית.
אז בכור חי אחייני היקר והאהוב על כולם!
טעיתי בענק!
לא רק ששם ה לא היה לך לקושי
ההפך הוא הנכון
תמיד היית קשוב, מכיל, תומך, מייעץ, וכן לפעמים גם שותק!
תמיד בבישנות וצניעות.
דיברת בכבוד ובסבלנות לכל מי שפנה אליך.
תמיד תהיה למושא לחיקוי והערצה לכולנו!
ממעשייך ותכונותייך אני מבטיחה ללמוד ולתקן ולהיות טובה יותר ולהשתפר.
גם בדרכך האחרונה עשית למען הכל ופחות חשבת על עצמך!
מודה אני לבורא עולם על הזכות להיות חלק ממשפחתך!
דודתך כוכבה!
ת.נ.צ.ב.ה
ראה עוד > >
12/11/2023
עופרה - דודה
אחיין יקר שלי
בכל פעם כשאני מנסה להעלות זיכרונות וחוויות ממך, זה תמיד משאיר אותי עם "פליאה ושלווה".
פליאה- מהיכולת המדהימה שלך להפוך הכל לפשוט וקל.
שלווה- כי תמיד עשית הכל בשקט וצנעה.
אני זוכרת שכל מי שנזקק לדבר מה, אתה היית הראשון שנחלץ לעזרה, עם הרבה ידע והבנה, אכפתיות ואהבה.
לכל מעשה שלך התלווה החיוך הכובש שתמיד השרה ביטחון ושלווה.
תמיד ידעת להתסכל על האחר, לראות את הטוב בכל אחד, לגלות רגישות ואמפתיה.
בחינה ובחתונה של או אחותך, התרוצצת כל כך, היה חשוב לך שהכל יהיה מושלם, שכעולם יהיו מרוצים, דאגת לעבור אחד אחד בכל שולחן ולשאול לשלומו.
אני הוקסמתי ממך וחשבתי לי:
כמה סבלנות?
כמה אהבה?
כמה חשובה לך המשפחה?
ממש ראוי להערצה!!!
נהניתי כל כך לשתף אותך בדברים, גם שהיית כל כך עסוק ( לימודים מבחניםמשפחה) תמיד מצאת את הזמן והדרך להתייחס, להסביר ולתרום מהידע שלך.
בכל חג או ארוע שלחת הודעה עם ברכה עטופה בהרבה אהבה, הומר ונשמה.
אני מבטיחה לנסות ולאמץ חלק מהתכונות המדהימות שלך , להנחיל הלאה את הערכים שהיו חשובים לך, להנציח ולזכור אותך תמיד.
נוח בשלום על משכבך
יהיה זכרך ברוך.
ראה עוד > >
12/11/2023
יעקב הכהן
בכור אחי, תמיד הייתי אומר לו " כמו שאתה גדול ככה הלב שלך גדול.."
היה לו שכל ישר ופשוט, " אל תהיו מסובכים" היה אומר, ויכל להקדיש הרבה זמן לחניכים וחברים שצריכים שכל ישר שידריך אותם.
לא הייתי צריך להכין פעולות, פשוט לבוא ולדבר עפ החניכים, חכמת חיים ולב מקשיב שלא צריך יותר מזה..
לא סבלת שחצנות, אני זוכר שהיינו יחד במשצים ולא הרגשתי טוב, נתנו לי להשתמש בשירותים של הצוות ובדרך צעקתי לך עם חיוך "אני הולך לשירותים של המדריכים", ובצעקה חוזרת אתה אומר לי "למה יש להם שירותים מזהב?"
כאומר מה התלהבות וההתרגשות מהדיסטנס...
למרות שכל מי שהיה סביבך החזיק ממך ( כי היית שפיץ והפתרון לכל בעיה), אף פעם לא החזקת מעצמך, הבנתי את זה עוד יותר שרקדנו בשמחת תורה והרב פנחס דרש שהזיעה בריקוד של מצווה מוחקת עוונות, באינסטינקט אתה אומר "צריך להזיע הרבה"..
תמיד ידעת להתחבר לחברה המגוונים, להעביר את המסר שצריך תיקון אך בחיוך ובהומור..
ממש לא התפלאתי ששמעתי כיצד נרצחת, שקפצת לאירוע ממרחק של חצי שעה ויותר כי יש חברים שצריכים עזרה..
זה אתה..!
וכשהיה צריך להילחם על משהו ידעת לעשות זאת טוב מאוד, וכן גם בסוף ברור לי שנחלחמת עד הרגע האחרון..
אז אחי היקר בבקשה ממך, תמשיך להילחם למעלה בשביל משפחתיך ובשביל עם ישראל, תעשה שם רעש שלא יהיה יותר, מתגעגע אליך ואוהב אותך מלא.
יעקב הכהן
(נתיבות)
ראה עוד > >
12/11/2023
משפחת עשוש
נשארנו ללא מילים
הנעורים שלנו צבועים בך
נתיבות לא תהיה אותו דבר בלעדיך
היית לנו לאח ולחבר
מורה דרך לתקופה כה ארוכה
תמונות על גבי תמונות שבהם אתה מחייך את החיוך הערמומי שלך .
לילות משותפים מתחת לכוכבים
בכור
אם היית יודע מה יקרה לך
כנראה היית הולך שוב
ענק. אריה.
כולנו בישוב עבדנו כל כך קשה כדי שתוכל להגיע למנוחת עולמים , הזזנו הרים .
כפי שהיית עושה בשבילנו, כמובן.
גאים בך.
אוהבים אותך.
ראה עוד > >
12/11/2023
אריאל ושירה אוחיון
הכרתי אותו ב4 שנים שגרתי בשולמית.
לא המון זמן, אבל הרבה זכרונות.
זוכר את הערב שחזר עם עגלה מלאה במשטחי דשא, ועבר בית בית בין כל מה שביקש, לפזר את הדשא, לתת עצה טובה, לתת יד והרגשה טובה..
עד שעת לילה מאוחרת ועם ידיים מלאות אדמה, ולמרות שידעתי שהשעות של הלילה לא בשבילו, ראיתי על הפנים שלו שהפעם זה היה שווה את זה!
ההיכרות הראשונה שלנו עם משפחה משלומית, שהגענו לשבת קליטה והם התנדבו לארח לסעודת ערב שבת..
איזה רושם ראשוני קיבלנו, הכי טוב שאפשר.
נסיעות משותפות בבוקר, הלימוד תורה שהוא זיכה אותי למרות שלא היה לי תמיד כוח, אבל לא יכולתי לסרב.
הוא עשה את זה כל כך מאהבה לתורה ולניצול הזמן.
כי למה לשבת שעה באוטו ולא לנצל את הזמן?
תמונות אין ספור של בעלי חיים וצמחים שונים ומשונים שרק בכור ידע לתת מענה לשמם ומינם, וכמובן שלא הייתי שולח אם לא ידעתי שהוא עונה בשמחה ובהתלהבות..
לראות אותו ברחוב בצהרי שבת מטייל את הטיול הרגיל כמו כולם, אבל בעצם לא כמו כולם..
כי מי הולך עם משקפת על הצוואר באמצע השבת??
לזכור איך תמיד נסע באופניים עם עגלה מחוברת , והבנות יושבת מאחורה בגאווה באבא המיוחד שהיה.
ישיבות משותפות בוועדת בינוי הישובית, שגם לא האמנתי שסיכויים להצלחה, נדהמתי מרמת האכפתיות והנחישות שבכור גילה.
לא התייאש מלתקן שום דבר שראה שלא מתבצע כמו שצריך.
ועוד המון זכרונות שהיריעה קצרה מלספר..
תמיד אזכור אותו כאדם חרוץ, מוכשר, חכם, נחוש, למדן גדול, אוהב אדם ואבא למופת.
מתגעגעים ותמיד נזכור אותך.
אריאל ושירה אוחיון.
ראה עוד > >
12/11/2023
אשי ודקלה קופץ
בכור, בכור
איפה נתחיל?
הגעתם לישוב קצת אחירנו, החודשים שאחרי "צוק איתן".
מיד היה אפשר להבחין שאתם באתם כדי להשתקע. לטוע שורשרים.
כבר בקראוון, דק,פרגולה, מחסנים, גינה, דשא, גדה חיה, פרחים, צמחים, עצים.
בכל דבר משקיע את הנשמה, תמיד 100%.
אחרי זה שהתחלתם לבנות את הקן שלכם, את בית הקבע, גם שם, איזו השקעה, איזו מקוריות, חיפוי אבן, מטבח, הרבה מזה בנית ב10 אצבעותייך.
דאגת לגינון של הישוב, הכל פלס.
עולה על המכסחת ביום שישי, ומפנק לנו את המרחבים לכבוד שבת קודש, המלכה.
בכל מקום מתנדב, מורה של"ח, נגר, גנן, מקים, מייער, משקה, תכנון נוף, כיתת הכוננות!
התחלנו לבנות את בית הקבעף כמה שמחתי וחיכתי שנהיה בחברה טובה, בשכנות איתך ועם נאורה עם ראובן וצופיה, כהן וחדד ועוד.
אחרי התרגיל האחרון של הכיתה בישוב הצעת שתהיה קבוצה ייחודית למקרה חירום, ידעת!
ידעת!
זה לא מנע ממך לצאת, לבדך, ביום הקדוש, היום שלנו, "סעודה קטנה", כדאי לחבור אלינו, האחים שלך, לקרב בפריגן.
איזה גדולה, אומץ!!
יהודי קדוש, בן לעם קדוש, עם הנצח!
מתגעגעים, מתפללים לטוב.
משתדלים מאוד, לקחת ממדותיך הגדולות והטהורות.
אשי ודקלה.
ראה עוד > >
12/11/2023
אור- אחות
בכור חי אחי היקר.
היה לך עוד כישרון אני לא יודעת אם הוא ידוע או לא- אבל אתה תמיד היית הראה עבורי, שגם את הכישרון הזה רציתי לקחת וליישם אותו, כישרון ציור.
היית מצייר לי כל מה שביקשתי .
פעם ציירת את "ניר וגלי" חלק שוקו במקרר , ממש התלהבתי.
רציתי גם, אז ליום הולדת שלי באת לבית שלנו אחרי שכבר היית בישיבה, קנית לי מכחולים עפרונות גואש, בלוק ציור, טושים , צבעים והכל היה עטוף יפה.
אמרת לי קחי , תציירי.
אני זוכרת שישבנו ביחד בשולחן אוכל בבית של ההורים , מולנו הייתה הדלת כניסה, הסברת לי איך לצייר אותה, הסברת לי בעזרת עט , ואמרת "תיראי , זה הגודל של הדלת, פי שתיים מהעט .
תעשי פי שתיים מהעט על הדף".
וכך הלאה המשכתי, בסוף כבר התייאשתי , אמרתי שזה לא יפה, לא כמו שלך, אמרת לי אל תתיאשיף יצא לי כמו כותל אבל ניסתי , ואתה שמחת.
המיור הזה עדיין אצלי, וגם המכחולים והצבעים, תודה לך על עוד משהו שלמדת אותי.
תודה בכור אחי
אוהבת אותך
אור
ראה עוד > >
12/11/2023
דוד אליהו
זכרונות של דוד אליה-
בשבת חתן שלכם- כל כך נהננו להיות במושב שובה, הילדים שלי כל כך נהנו, עם על העיזים והיה כל כך כיף שהם לא רצו לחזור הביתה
לדעתי זו הייתה השבת חתן שהמשפחה שלי הכי נהנתה.
הפעם האחרונה שראיתי את בכור, באזכרה של אחי ניסים.
נאורה ובכור היו מגיעים בקביעות לאזעקות ובפעם האחרונה בכור אמר דבר תורה שכל כךל האיר לכולנו, זה היה משהו קטן וחדש.
בדיוק כמו האור שבכור הפיץ.
מסך הדברים הקטנים והפשוטים היה אפשר לראות את ניצוץ האור, שהיה, שהקרין ממנו החוצה.
בכור לא היה מתפאר בהישגיו, מאוד הופתעתי לשמוע בהלוויה שהוא הספיק ללמוד חצי ש"ס.
אנשים בדרך כלל לא מתפארים ,אבל בכור היה פשוט ועניו.
בכור היה ממש מלח הארץ.
אבדה גדולה לעם ישראל.
אני מאחל לנאורה, כרמי , עלמה ושקד.
שהקב"ה ינחם אתכן בכל הברכות והטובות שולא תדעו עוד צער.
כאן תמיד
דוד אליהו.
ראה עוד > >
12/11/2023
חבר
בכור, כל כך הרבה תמונות, פינות, נוכחוץ, טביעת אצבע.
כל שנה היינו מעדכנים אח ד את השני בלהקת העגורים הראשונה.
בלהקת החסידות, השקנאים, המגלנים..
כמובן, כל משפחת צבאים שנצפת ישר מחייג או שולח לך הושעה.
אם יותר מידי זמן לא הייתי רואה, הייתי שולח לך הודעה.
דיברנו וחלמנו על פרוייקטים שייצאו איזון בין שמירה על הטבע המיוחד של שלומית לצד פיתוח היישוב.
ובאותה התלהבות היינו יכולים לשתף אחד את השני במדרש..
בסוכות סיכמנו שאחרי החג "נתלבש" על האתרוגים שלי.
אמרתי לך מה צריך ואז אמרתי אם תבוא ונצליח , נקרא להם אתרוגי בכור.
צחקת ואמרת לי "סגור".
אחרי החג בעזרת השם נטפל באתרוגי בכור..
אבל אין לנו אחרי החג..
כל פעם שהייתי הולך בערב הייתי רואה אותך לומד בחצר.
אהבת זאת מאוד.
והיה בזה שילוב שהוא כל כך אתה, וכל פעם הייתי מברך אותך בלב. ושמח לראות אותך כך.
מאז שמחת תורה כל דבורה או כוורת מזכירה אותך, כל חצב , כל צבי, כל ציפור מיוחד, כל נוף.
כשהגנו לבית חמך וחמותך בנוף איילון, ישר חשבתי שבטח היית לומד שעות מול הנוף.
איש הארץ. איש התורה. איש המשפחה.
געגועי חבר יקר
ראה עוד > >
12/11/2023
חבר
בכבור שלי , אח יקר, חבר קרוב
לא מאמין שהוא מסוגל לתפוס שאני כותב עליך בשון עברף חיכיתי כבר לחורף שנעשה עוד טיולים ביחד.
היית חבר אמר, חבר שיודע להקשיב למצוקה וקושי.
רגיש, מבין , מקשיב עד הסוף.
תמיד ששאלתי אותך דברים בהרבה נושאים תמיד הבאת לי הרגשה שגם אני מבין בתחום , למרות שאתה הבנת כמה רמות מעליי.
לא אשכח שהגעתם לישוב פגשתי אותך, אדם מלא אנרגיות, שמחה, אדם מלא אהבה לבריאה.
פעם אחת עבדנו אצל לקוחה שתמיד היו לה הערות, לא משנה כמה היינו מתאמצים.
ואתה כל פעם היית עושה איתה סיור בנחת ואז מסדרים עוד ויוצאים משם, בזמן שכבר היינו עושים חצי גינה , אבל תמיד אמרת העיקר שהלקוח שמח.
מעשיך נחקקו בי לנצח, אני אשתדל ליישם אותם תמיד ולהמשיך את רוחך.
נוח בשלום חבר יקר.
תשמור עלינו מלמעלה.
מחכים כבר חודש לתחיית המתים
ראה עוד > >
12/11/2023
מבשר
שלום נאורה, זה מבשר.
רציתי לכתוב לך קצת מהזכרונות שלי מבכור.
בכור היה בשבילי דמות.
מישהו ששמים לב כשהוא מגיע.
תמיד.
נתן לי תחושה שאני טוב, שאני יודע.
התייחס אלי ונתן תחושה טובה.
תמיד עובר ועושה שלום , עם היד, מתייחס.
בכור היה בשבילי המקצוען, אבל שכיף לדבר איתו.
מייעץ בכל דבר, בעץ , בברזל.
תמיד כל דבר שהייתי צריך, מקדח , מסור, הכל בכיף.
תמיד הקצב שמה שהוא מדבר עליו נהפך למציאות , זה לא נורמלי.
תמיד חשבתי שבכור זה התגלמות המשפט " חי את החלום", אני כתוב פה סתם זכרונות, שבשבילי יש להם משמעות.
נסעתי איתו פעם בסוף יום עבודה למעיין השלושה לשלומית.
בדרך הוא שאל אותי מה אני עושה עם הציצית בעבודה, הראתח לו שאני עם גופיה+ציצית צמר+ חולצה.
הוא התפעל ממש, וסיפר לי כשהוא היה ילד לא היה מקובל ללכת עם ציצית איפה שהוא גדל.
הוא אמר לי שהוא רוצה ומנסה , אבל לא מצליח לעבוד ככה.
באותו היום, בצהריים הוא אמר לנו לקנות ארוחת צהריים לי , לו ולעוד מישהו שעבד איתנו ( דוד).
התקשרנו אליו בקופה לשלם , הבאנו רק לחם וגבינה.
הוא אמר לנו, זהו?
לכו תביאו ארטיקים וקולה..
עשינו איתו סדנא פעם . ( לפני איזה 4-5 שנים).
הנוער של היישוב, בנינו איזה ספסל פשוט..
הוא ידע שאני ברמה יותר גבוה, הוא אמר לי "עזוב זה לא ברמה שלך, בוא נעשה משהו יותר טוב".
כשהוא התחיל לעבוד על בעת החנוכיה ( אנחנו תמיד קראנו לה גבעת בכור), הוא אמר לנו שנעזור לו לבנות את המעקה עץ, והוא יקח אותנו לטיול לדיונה הגדולה.
בדרך הוא עצר לראות חצבים , אנמי זוכר שהוא נורא ניסה לא לדרוס אותם.
הוא מצא בדרך מיכל חקלאות שחור שבור, והוא כבר הסביר לי איך הוא יחתוך אותו ויהפוך אותו לשוקת , ויעלים יבואו לשתות .
ראה עוד > >
12/11/2023
יהודה ותמר רבינוביץ
בכור
את בכור הכרנו פעם ראשונה בסיטואציה הבאה- הוא בנה לנו את הפרגולה בשכונת הקרוואנים החדשה שאליה נכנסנו בשלומית- נופי מצרים.
ראינו בחור חרוץ שהביא משאית בטון, יצר רצפה, בנה פרגולה וספסלים בתוכה.
וכל זה- בחום בלתי נתפס.
(שיא הקיץ בשלומית) למשפחה שכמונו, שהגיעה מעמונה הקרירה..
אני זוכרת (תמר) , שהסתכלתי מהחלון על בכור וחשבתי לעצמי- "מי משוגע שמסוגל להזיע ככה בחום הזה??"
זה היה נראה לי על אנושי..
בסוף היום אחרי שסיים את העבודה, הוא דיבר איתי (יהודה), ובחיוך מאוזן לאוזן אמר- "אני עם שפשפת מטורפת, עכשיו אני הולך הביתה להתקלח, ואחרי זה לשבת עם אשתי"
ככה הכרנו את בכר איש שמח! איש משפחה! איש שאהב את מה שהוא עושה , מחובר לעמל כפיו.
נשתדל בעז"ה ללכת בדרכיך ושלמוח בעמלנו.
יהודה ותמר רבינוביץ
ראה עוד > >
12/11/2023
חבר מהישוב
בכור, הגנן המדופלם, האיש שתמיד דואג איך לספר ומה לעשות כדי שיהיה יותר טוב בישוב.
האיש שהאמת נגיד עיניו, והוא יגיד אותם גם אם היא לא מה שכולם חושבים.
האיש שעיני כל הישוב נשאות אליו, אל הדברים שיצר, האיש בכובע הקאבוי.
מי שבנה את הגבעה המדהימה, שבפי כל תמיד נקראה " הגבעה של בכור".
הילדים שלנו מאוד אוהבים את הפינה הזו.
ובצדק, מקום מקסים.ענווה, פשטות, דיבור בגובה עיניים, עם כולם!!!!
איש עבודה, איש אדמה, איש הארץ.
ראה עוד > >
12/11/2023
נוער הישוב שולמית
בכור איש מיוחד.
שנה אחת שהייתי בישוב וראיתי בו בבהירות את אהבת הארץ שלו!
את אהבת אדמת ארץ ישראל.
רוצה להזיכיר מעשה חסד ענק שעשה למען עמותת "מאירים" לילדים עם צרכים מיוחדים .
עשינו להם הפיניג, וחיפשנו אנשים שיתרמו לנו כסף לחולצות שרציני להוציא לילדים.
ובכור התנדב לתרום לנו 50 אחוז עבור החולצות.
מראה כמה היה בו חסד וענווה גדולה.
מכל הלב.
תודה לך גיבור ישראל כולנו מודים לנו!!
מהנוער!
ראה עוד > >
12/11/2023
אמיתי שוורץ
שלום , זה אמיתי.בכור היה בשבילי דמות שמסמלת את אהבת הארץ וגמילות חסדים.
תמידעוזר למי שצריך, ועושה הכל עם חיוך.
אני זוכר איך היה עושה לנו סדנאות בקיץ ועושה לנו סיבובים על הארקטורון.
אני זוכר שהיינו עובדים איתו , תמיד זה היה באווריה טובה עם שירים , והוא היה תמיד זורק מילים טובות על העבודה.
מתעגעגע.
ראה עוד > >
12/11/2023
חבר מהישוב
בכור היה גאון בצמחים.
זכר את השמות הכי מסובכים וידע מה כדאי לשתול , ואת אופן הטיםול בכל דבר.
פעם קיבלתי במתנה עציץ עם 3 צמחים שונים ולא מזוהים, שלחתי לו תמונה והוא מיד ענה לי מה הם, מה אופן הטיפול המומלץ וצפי הגדילה של כל אחד מהם.
הרבה פעמים כשעשה הזמנה של צמחים מיוחדים , הוא שלח המלצה מפורטת בישוב , והציע למי שמעוניין להצטרף לקניה.
אני קניתי ככה ורדים דרכו.
ענה בסבלנות רבה על השאלות הרבות, שלח לי הסברים , מה מומלץ ולמה, ובסוף גם הגיע עצמאית בלי שביקשתי לבדוק מה שלום הצמחים.
כזה הוא היה, מסור ואיכפתי.
ראה עוד > >
12/11/2023
אלה- תלמידה של בכור
היי , קוראים לי אלה, אני בת 18 והייתי תלמידה באשל הנשיא.
בחטיבת ביניים בכור היה המורה שלי לשל"ח.
בכור לקח אותנו להרבה סיורים בארץ ולימד אותי המון על הטבע והחי, זכור לי בעיקר שהוא העביר על הציפורים הדיות , השחורות שמרחפות תמיד בלהקה מעל בית הספר.
בכור יצר אווירה מש טובה בכיתה, וחשף אותנו להמון צדדים חדשים בארץ, זכור לי בעיקר סיור לירושלים שפתח לי גישה חדשה לאהבת הארץ.
זכרון מצחיק מבכור היה שתמיד כשהוא ניסה ללכוד את תשומת הלב של התלמידים הוא היה מקיש עם שני סירים ומיד כולם היו מקשיבים.
ראה עוד > >
12/11/2023
יואב כהנא
בכור היה המורה שלי
הוא היה בחור מדהים, לא אשכח שחיפשנו תפילין להניח בטיול שנתי שעות, ולא מצאתי עד שבכור הציע לי את שלו, לא אשכח את היום הזה
נשתתף בצערכם
ראה עוד > >
12/11/2023
אבישג וגילי - תלמידות של בכור
היה לנו איתו טיול מבית הספר, הוא זרם עם כל השטויות שלנו!!
בחיים הוא לא כעס עלינו (גם שעשינו באלגן וצרות).
הוא היה מלא בסבלנות ואכפתיות, מורה שלא פוגשים כל יום.
ראה עוד > >
12/11/2023
טוהר- בת שירות שדרות
הייתה לי הזכות לעבוד עם בכור במסגרת השירות בשלח בשדרות.
אין ספק שאחד האנשים המיוחדים שפגשתי, נתינה, קבלת האחר, עשייה וארבת הארץ, אלו דברים שלא היה קשה לראות שבערו לו בעיניים!
והכל בחוך ובשמחה.
נפלה בחלקי הזכות להכיר אותו, הלוואי שיהיו לנו עוד יחידי סגולה כמו בכור!
ה' יקום דמו, יהיה זיכרו ברוך!
ראה עוד > >
12/11/2023
שרון - מורה לשלח שעבדה עם בכור
אני שרון מורה לשלוח, ויצא לי לעבוד עם בכור מעט בגלל הקורונה.
היינו אמורים לעבוד יחד הוא בתיכון אשל הנשיא ואני בתיכון רוטמן שגם נמצא בכפר.
תכננו כל מיני דברים בתחילת שנה, אך בסוף שום דבר לא יצא לפועל בקורונה, ואז בכור החליט לעזוב את שלח ואני מאוד התבאסתי על כך.
זכורה לי השתלמות בתל צפית עם בכור בגי'פ הלבן שלו, נסענו בכביש 6 ונכנסנו בדרך צדדית כזו בשטח.
בכור רצה לקצר כדי לא לאחר.
מאוד נהנתי לנסוע איתו בגי'פ , דיברנו מלא .
אני לא זוכרת על מה אבל הטיול ג'יפים היה ממש חוייה בעיקר בזכותו.
תמיד אזכור אותו כבן אדם מעניין , אוהב אדם , הרפתקני וכשותף לעבודה שמאוד רציתי שתהיה לי.
יהיה זכרו ברוך
ראה עוד > >
12/11/2023
חבלת (לרנר) מלין
בכור היקר,
חבר של איתי מלין בעלי
הכיר ביני (חבצלת, אחותו של הלל לרנר)
ושידך בנינו, חשב עלינו, ודאג לנו. ובזכותו ב"ה אנו נשואים.
ראה עוד > >
12/11/2023
גבי כלפון
שוב ביקשו שאכתוב על בכור
איך מתמצתים את בכור בכמה מילים?
פשוט לא.
אני רוצה לדבר על מה אנחנו צריכים ללמוד מבכור , ומה לקחת על עצמינו עם המורשת שהוא השאיר לנו , קשה לדבר עליו בלשון עבר, זה מרגיש לא הגיוני כאילו הוא עדין כאן.
בכור הקדיש את חייו לטובת הסובבים אותו, לנאורה, לבנות, למשפחה, לחברים , לישיבה, ליישוב, למדינת ישראל ולכל אדם שפגש אותו והיה צריך עזרה או עצה.
היינו נפגשים ומדברים הרבה והוא תמיד ביטל את עצמו בשביל אחרים , תמיד זה שארגן הכל.
שידע להסביר הכל ועשנה הכל (ביחד).
מהמעשים שלו אני למד , שלבטל את עצמך זה בעצם להגדיל את עצמך , ולעשות רק טוב בעולם.
כל מי שפגש את בכור הרגיש שהוא מקבל יחד מועדף ומיוחד, אמיתי , נקי בלי אינטרסים .
בכור עמל המון על מנת שיהיה טוב ויפה בישוב, וחשוב שאנו נמשיך לעשות טוב אחד עבוד השני, ובכך נראה לבכור שאולי הוא ביטל את עצמו , אבל אנחנו נאהב ונזכור ונשיך את הדרך שלו
ראה עוד > >
07/10/2023
האישה נאורה
הספד- האישה - נאורה
בכור שלי היקר לי מכל
כל רגע אני רואה אותך נכנס בדלת וקורא לי נאורוש!
אני לא מצליחה להפנים שאתה לא כאן, לא נמצא לידי, לא נמצא ליד אחת הבנות או בטלפון במשימה כל שהיא שצריך לקדם, או בגינה מכסח את הדשא, מחכה שמישהו יגיד לי שזה סתם טעות ושהכל בסדר.
איך כל בוקר אתה יוצא מוקדם לתפילה של 6, ועוד מספיק לחזור ב7 להעיר את כולנו.
הבנות כבר קמות , אבל אני תמיד מתמהמהת.
איך אתה מעיר אותי בלופים שלא אנסה אפילו להמשיך לישון כי יש את היום וצריך להספיק מלא דברים.
ובגלל שהעבודות שלנו יחסית גמישות, מידי פעם אתה מגניב קצת זמן הביתה לקפה או ארוחת בוקר איתי שאתה משקיע ומכין, כל זמן זוגי אפילו אם הוא קצר היה זהב.ואיך לא היית נח לרגע גם כשישבנו , ותמיד אמרתי לך תהיה נוכח, תמיד היה לך קשה בזה.
כנראה בגלל שידעת שיש לך כל כך הרבה להספיק בכל כך קצת זמן בחיים האלו.
ואיך כל דבר שהיה לך לעשות הייתי עושה בזמן, לא דוחה שום דבר, כי מה הטעם לדחות? זה רק יצטבר ולא יהיה נעים.
איך הושטת יד לכולם, כל אחד שהיה זקוק להתייעצות מקצועית, חברית או איזשהו הסבר על מכשיר כל שהוא שלך.
תמיד תמיד באת לעזרת חבר.
ואצל המשפחות שלנו תמיד תמיד היית שם, להורים שלך ף בכל מצב ולכל תרחיש.
וכל כך הרבה ברים כמו הגינה, כמו החינה של אור ועוד הרבה מעבר.קידמת גם בלי בקשות מהם , פשוט כי זה אתה , ואתה לא יכול לשבת כשזה יכול להיות הרבה יותר נעים ונוח לכולם.
ואיך כל אמצע שבוע, ושישי, ומוצ"ש היית מתקשר להורים שלך לראות איך עבר השבוע, השבת, ואיך הם מרגישים.ואיך תמיד אמרת לי "תתקשרי להורים , תיראי איך הם, זה חשוב".
ואצל ההורים שלי התנהגת כמו הבן שלהם, תמיד עזרת לאמא שלי בכל בקשה שלהם גם בלי , הרבה הרבה בלי.בכל דבר שראית שצריך איזה תיקון , ישר היית בא ועושה בלי הרבה מילים, ואיך כל פעם לפני שהגענו שבת או יום חול להורים שלי , היית מתקשר לאמא שלי לשאול במה היא צריכה עזרה, איזה מברגה או מסור להביא, איזה מגזמה כל שהיא.
אולי להביא פרחים חדשים לשתול בגינה?
ובשבתות תמיד היית מחכה לאבא שלי בבית כנסתלחזור ביחד מהתפילה.
ההורים וכל המשפחה שלי כל כך אוהבים ומעריכים אותך.
ואז לפני האועל תמיד היינו חותכים סלטים בכמויות ולמרות שסלטים זה רק הקישוטים ולא האוכל האמיתי.ידעת כמה אנחנו אוהבים את זה ועזרת בהכל.
ושהיית מורה לשלח, איך היה חשוב הקשר עם התלמידים , עם המשצים, ובכל מקום שהיית בו תמיד ידעו מי אתה כי אתה בכור עם הכובע קאבוי.
בכור של הנגרות, בכור של הגינון, בכור של הבנייה, בכור של האדריכלות נוף, בכור של ארץ ישראל, בכור של אדמת ישראל, בכור של עם ישראל.
ואיך תמיד אסםת חברים מכל הארץ והמועצה.
יוסי מהפיצה, פול עם הטרקטורון, אלירן ולירן השותפים החדשים שלך.
עם יאיר, גבי ועוד מלא חברים מהישוב- כל אחד בנקודה במיוחדת שלך איתו. ועד מלא מלא אנשים. וחברי הילדות שלך , גיא , ירון , רון ועוד הרבה נוספים וטובים.
בכל מקום שהלכת, השארת חותם.
והדף היומי שלך , בדיוק לפני שבוע, אמרת לי שהגעתם לחצי, עברו 3.5 שנים מאז שהתחלת.
ואיך כל שבת אתה משלים את כל הדפים ולומד מעבר, את כל סוגי הספרים , ויושב עם הבנות על ספר יהושע ואז שופטים, קורא איתן תהילים ולומד איתן על הדשא בגן שעשועים באבות ובנים, הספריה שלנו מפוצצת בכל האהבות שלך.
תורה , בעיקר תורה, וגינון , צפרות, ארכיאולוגיה, גיאולוגיה, וספרים שונים על ארץ ישראל.
את הספר גינת בר- קראת שוב שוב כי כל כך נהנת מהמילים שבו.
ואיך כל שישי פק"ל בשלוש בצהריים היית שומע קבוע את יהורם גאון, ואיך בפעמים שלא היית מתבאס.
כי חיכת לו כל השבוע, כי היית מתענג על המילים שלו.ואיך עם כל הכמויות של ההספקים שלך תמיד היית בא הביתה, מושיט יד, מכין ארוחת ערב, מקלח את הבנות, שם אותן לישון, וגם שהתלוננתי שלא תמיד היית בביתף תמיד כל כך השתדלת לעשות הכל.
תמיד אמרת לי שכל מה שאתה עושה זה בשבילי והבנות.
הכל.
ושזה מניע אותך בחיים האלו.
ואיך תמיד דאגת לפנוץ זמן לטיול שישי בארקטורון , כלניות בחורף, או סתם להסתובב בגינה היפה שלנו שטיפחת כל כך יפה.
ואיך היינו עולים לקומה השניה שבנית במו ידיך!
חולמים יחד דברים , רק הייתי מבקשת והיית עושה, גם שאתה לא אוהב להתעסק בגמרים.
תמיד כל כך השתדלת בשבילי, וכשבנינו את הבית- בנית את כולו, את המטבח, הארונות, החותם שלך כל מקום בבית.
וכמה תוכניות היו לנו לעתידף לעסק שלך, להתרחבות, לכיוונים חדשיםף לעסק שלי , לבניית החנות.
וגם שהייתי בכל מיני קשיים , תמיד תמיד היית שם להקשיב לי, ושחררת ממני כל כך הרבה, "אני דואג להכל, אל תדאגי!"
ופשוט היית האוזן הקשבת שלי.
העוגן- הנפשי, הפיזי והטכני.
ואיך הקפדת לשבת עם כרמימי, על שיעורי הבית, או לקרוא איתה בין לבין ולדבר איתן, פשוט לדבר איתן, עלמה נשכבת עליך על הספה והצחוקים שלך עם שקודי ועם כולן.
ואיך שהיינו צריכים קצת מרץ , היית שם מוזיקה בפול ווליום והיינו מתחילים לרקוד בסלון, סתם להשתגע ולעשות כיף.
ואיך כל סבב בדרום ישר היינו נוסעים כדי לא להשאיר את הבנות במצב לא נעים, היינו עולים לצפון או לירושלים כדי לנצל את הזמן לטיול,כי במילא אי אפשר לעבוד ואין לימודים.
לפעמים עם חברים, לפעמים לבד.
ותמיד היינו עושים כיף יחד, ואיך תמיד עשית לנו הדרכה בכל מקום שהגענו אליו.
כדי שנחכים ונדע עוד על הארץ שלנו.
ותמיד תמיד הבנות היו עליך על הידיים, על הגב, על מנשא, לפעמים גם שתיים מהן ולפעמים אפילו שלושתן, וכל המסלול היו עליך, צמודות לאבא החזק שלהן.
ואני זוכרת שהיינו באילת בחורף הארחון, התבלבלנו במסלול בטעות ועשינו את האחד הקשר ולא את הקליל.
אנשים שפגשנו אותנו בדרך היו בשוק מזה שהבנות איתנו ככה- בשוק לטובה.
ואיך סחבת ועודדת כל הדרך, ובחזור תפסת מלא טרמפים כדי להגיע לאוטו כמה שיותר מהר ולחזור לאסוף אותנו.
והגבעה שהקמת בכניסה לישוב, איך כל טו בשבט היית מקפיד להביא את ילדי הישוב לשתול עצים חדשים, והחנוכייה הענקית שריתכת בכניסה לישוב, בחנוכה היינו מקפידים להגיע ולהדליק את החנוכייה.
והחורשה שהקמת בצד השני של הישוב, כל שנה מחדש שתלת, ואיך היית מביא שופל מידי פעם, כדי לנקות ולסדר את השטח על חשבונך האישי.
םשוט כי זה היה חשוב לך!
ואיך בחודשים האחרונים נכנסת חזק לקטע של הדבורים, שבאת לזולדן שהם קראו לך בבהלה, כי יש נחיל דבורים ענק מחוץ לבית , ואתה היית מבסוט.
הלכת וקנית ציוד, למדת את הנושא לעומק ומיקמת לנו כמה כוורות מאחורי הבית, עד שעקצה אותי דבורה והחלטת שאתה מעביר את הכוורות לגבעה.
ואחרי שיצא כבר דבש, לפני ראש השנה הלכת ללמד את הילדים בכיתה של כרמי, בגן של עלמה, בגן ראשיצ, ובגלל שכבר היית ליד נכנסת גם לגן שממול. עד עכשיו נשאר הדבש שלך במקרר.
ואיך כל המצב בארץ היה לך כל כך כל כך קשה, שזה קרע אותך מבפנים, ואיך רצית להילחם על הבית, ויש אינסוף סיפורים על האדם שאתה, שהיית. אינסוף סיפורים של בכור אוהב האדם והארץ, אוהב עם ישראל, אב השנה, ככה היית אומר לי והיינו צוחקים על זה אבל זה באמת באמת אתה.
איך תמיד הילה וטני היינו אומרות? שאתה כל יכול.
ואיך אריאל הגדיר אותך? תופעת טבע!
תמיד תמיד השרית ביטחון , השרית רוגע, ונעימות יחד עם אסרטביות כשצריך.
וכשיצאת במהירות- לא חמוש, מהבית של ההורים בשבת האחרונה בבוקר, אחרי שכבר היית על קוצים מ6 וחצי בבוקר בעקבות המצב.
כי יהודה רבינובי'ץ צעק בוואצפ של כיתת הכוננות שיש פצועים קשה ומי שיכול שיגיע.לא היססת לרגע, בוקיש תפסתי אותך לנשיקה קטנה על הלחי ושתכתוב לי שאתה מגיע לישוב, אבל לא הצלחת להגיע הביתה.
החיות אדם הארורות האלה תפסו אותך באמצע הדרך , וכל כך חששתי שפגעו בך ישר ולא יכולת להילחם, לא כי אתה לא יכול אלא כי לא היה לך אפשרות.
ואז הסיפור התברר קצת יותר לעומק- שאתה נלחמת!
אתה נלחמת!
נתת את כולך!
נאבקת ומנעת מעוד חיות טרף להגיע למקומות אחרים.
ואני כל כך גאה בך על מי שאתה, אתה המורשת שלי, של הבנות, של הישוב, של כל עם ישראל.
כל כך קשה לי לחשוב שאני חוזרת הביתה ואתה לא מופיע לי פתאום מזיע ומחייך, אחרי יום עובדה ארוך.
שאתה לא מחבק אותי בחיבוק 20 שניות שלנו.
אתה הכל בשבילי, העוגן הפיזי, הנפשי, הטכני.
הבעל הכי טוב ומתחשב בעולם, האבא הכי משקיע ונעים שיש.
אוהבת אותך לנצח נצחים
אשתך נאורה.
ראה עוד > >
07/10/2023
הרב אריאל
הספד - הרב אריאל
בכור!
נהגו להתחיל הספד עם פסוק, מיד קופץ לנו הפסוק מהפרשה שלא זכינו לקרוא השבת:
"בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה": בכור שלנו "הדר לו וקרני ראם קרניו".
איזה הדר, איזה כבוד, בכור שלנו כולו אומר כבוד וכולו בורח מהכבוד. לא נעים לדבר עליך שאתה כל כך סולד מדיבורים , משטויות, פשטות מופלאה ועומד מיוחד, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
צריך לשעת במי אנו מתעסקים , בכור כולו בארץ וכולו בשמים, כל אהבת הארץ שלך התחילה מאהבת השמים, מיראת השמים , אין תפילה שהוא לא מגיע עם ספר, אין שיעור שאין לו שאלותף איזה שאלות הלכתיות יפיות היו לך.
כמה אהבת התורה!
הקפדת על דף יומי, למדת עם יאיר עשרות מסכתות ותמיד משתדל להבין עד הסוף, להעמיק עוד ועוד.
תורה תורה חגרי שק, על יהודי של גאולה, איש של ארץ ישראל שהתורה והעבודה משתלבות בו בצורה מופלטה כל כך, תורה שיש כמה מלאכה סופה להתקיים . ויש תורה ויש מלאה אז למה היא לא ממשיכה להתקיים בעינינו?
בכור,
בכור שלנו
בכור אהובי.
איך מתוך התורה הניצחית צמחה בך אהבת הארץ המופלאה הזו.
כמה אהבת את הארץ.
הכרת כל צמח, וכל ציפור, כל יונק וכל בעל חי.
אהבת את הארץ אהבה עזה כל כך, דיברת עליה כמו אהוב שמדבר על אהובתו, תמיד ששאלת אותנו על צמחים בגינה, פירטת והסברת, הרחבת ותמיד גם צדקת.
רק שאלנו אותך על איזה עץ, היית מגיע תוך כמה דקות עם עלמה על הטרקטורון, במקרה עברתי פה אז כבר נסתכלת.
איך תמיד מצאת עבודה שמתאימה לאהבה שלך , טיילת בארץ, הדרכת, גיננת, עבדת ברחבי הארץ האהובה שלנו.
בכור הגעת לישוב ומיד הסתערת, לא עצרת לרגע, חשבת כל הזמן על הטווח הארוך, היית איש של נצח, לא מתעסק בהיום ועכשיו , הסתכלת רק קדימה.
יש לנו בישוב, גבעת בכור, יער בכור, ורק בכור עצמו אין לנו.
בכור שור הדר לו, כל ההדר של הישוב שלנו זה בכור, הגינון, המדשאות, ספסלים, נגרות.
בשמחת תורה שרנו הנוי והנצח לחי עולמים, חשבתי לעצמי איזה ביטוי שמתאים לבכור "נוי ונצח" , מתעסק בנוי ומתעסק בנצח, תמיד חושב שנים קדימה.
היה אפשר לבנות בית, בנית ראשון, יש בעיות נוסיף קומה שניה, והכל לבד ובסבלנות אין קץ.
כמה נוי, כמה נצח, כמה חיל כמה חוסן.
כמה גבורה באדם אחד.
בכור שלנו, מתוך אהבת תורה ואהבת הארץ. הקמת משפחה, איך ראו את האהבה שלך למשפחה , לנאורה שהייתה על חייךף לעלמהף לכרמי ולשקד.
איזה בעל היית!
החוסן של המשפחה , הכל נשען עליךץ
ואתה כל כך גאה בבנות שלך , תמיד מוצא זמן אליהן , תמיד משקיע בבנות.
והכל בשמחה ובסבלנות.
בוכר גדלת במושב שובה, אהבת את האזור, כל כך אהבת את המשפחה שלך.
צמחת בבית שמגדלים אריות, איזה הורים נעימים יש לך , איך שמחת שהם היו מגיעים לישובץ
אמרת לי פעם " אני כל כך שמח במשלול שעברתי לגדול עם העם במושבים , להגיע לישיבה תיכונית בנתיבות משם לאשדודף בהכל בתוך העם".
כמה אהבת את העם הזה, כמה חברים היו לך במושבים מסביב, כולך הקרנת חסד, אנשים לא יודעים כמה טוב עשית, אין פעם שביקשתי ממך עזרה כלכלית לנזקק ולא עזרת, היית ממש "משכיל אל דל", תמיד שמת לב למי יש בעיות, פנית אלי עשרות פעמים על משפחה כזו ומשפחה כזו, אולי כדאי לשים עין שם או שם.
רודף צדקה וחסד, כל היום מנסה לרדוף אחר החסד, לרדוף אחר צדקה, ואתה ממשיך לרדוף, אחר משימות אחרי מטרות.
ובכור שור הדר לו וקרני ראם קרניו.
בהם עמים ינגח אפסי ארץ , כמה האמנת שצריך לנגח בעמים, כמה התאמצת להדגיש שעם ישראל הוא הבעל בית פה, לא סבלת חולשה, לא יכולת לראות רפיסות, כל מקום שהיה צריך חוסן וגבורה הגעת.
תמיד נראה להם שאנו חזקים יותר.
בהושענא רבא עוד היית בישוב שמחת שהצלחת להשיאר וללמוד כל הלילה ובוקר אמרת עם כולם " יהוה יאהדונהי עשה למען שמך, וחוסה על ישראל עמך, יהיה יאהדונהי עשה למען ההרוגים ושרופים על יחוד קדשת שמך וחוסה על ישראל עמך".
חבטת בערבה, אמרת בכוונה גמורה.
והנה אנחנו עמך ונחלתך בני בריתך, בני אברהם אהבך, זרע יצחק עקדך, עדת יעקב בכורך , מצפים לישועתך ובוטחים על צדקותיך.
כי כן דרכך לעשות חסד חינם תמיד, חננו יהוה יאהדונהי חננו, ובישעותך מלכנו תרום ותגביה קרננו ומהר חושה לעזרתנו, וכל הקמים עלינו לרעה , מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם, תפל עלינם אימתה ופחד בגדל זרועתך ידמו כאבן, לפני רוח ומלאך יהוה ואהדונהי דוחה.
בשמחת תורה האחרון החלטת לנסוע להורים, הבנת ששם אפשר לשמוח בתורה, הקפת עם כל עם ישראל שבע הקפות, התפללת , שרת רקדת ובבוקר רוח סועה וסער, קולות וברקים , אזעקות ובכור קם כאריה שומע שיש יהודים שצריכים עזרה.
עולה על הרכב עולה על המזבח, קרבן תמים אשה לה' ואיתו קרבנות רבים שדמם נשפך על הארץ האהובה שלנו.
בוכר, אתה נקרא בכור חי, כי היית מלא חיים, והשארת חיים, שלוש בנים השארת, השארת חיים על פני האדמה.
הבנות הן הכאב הגדול והן הנחמה הגדולה, כרמי עלמה ושקד, הן יפרחו ויצמחו , הן יוציאו פרוחים ויוציאו פירות.
כל דבר שנגעת הוציא פירות וגם הן יוציאו פירות.
בכור , אנו טומנים אותך באדמה שאתה כל כך אוהב, בהר הקודש בירושלים, והאדמה קולטת את הבן האוהב שחיבק אותה 33 שנה, והיא מחבקת אותו חזרה.
וזרע גדול נטמן היום באדמה, זרע קדוש שלא נטמן סתם.
בכור תתפלל חזק, היה לך קול חזק בארץ ויש לך גם קול גדול בשמים, תפלל על נאורה היא רעייתך טאשת בריתך, שרבונו של עולם ייתן לה כוח לגדל שלוש בנות קטנות חמודות ויתומות.
תפלל על ההורים שלך שכל כך אהבו אותך, על האחים שלך , על המשפחה של נאורה שכל כך אהבו אותך.
תפלל גם על הישוב שכל כך אהבת שימשיך לגדול ולצמוח, שמהשבר שלנו נצמח ונגדלף תבוא עם השכן שלך ראובן שגם נקבר ברגעים אלה, תאספו את אביעד ואוריאל , תאחזו בכסא הכבוד ותתפללן לאבי היתומים ודיין אלמנות שלא רק הישוב שלנו יתחזק אלא כל הארץ תתרומם ותגבה.
כל העם יתאחד באגודה אחת וימשיכו את ההקפות, נאמר כל העם ביחד ה' מלך, ה' מלך , ה' ימלוך לעולם ועד.
תאמרו לרבונו של עולם שלא נהרגתם בשביל שלומית ולא בשביל פריגן, לא בשביל שובה ולא בשביל העוטף.
הקורבנות הם קורבנות תמימים של בית המקדש, רק גאולה שלימה צריכה כאלה קורבנות.
בוכר היית עקשן , לא עצרת באמצע משימה, תתעקש גם עכשיו ותתמיד, אל תעזוב את כסא הכבוד עד שנראה את הארי קם ממרבצו, מסתער כלביא, ונשלים את הקריאה שהחסרנו
"אשרייך ישראל מי כמוך עם נושע ביקוק מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איובך לך ואתה על במותימו תדרך"
וצמח דוד עבדך תצמיח, והקב''ה יאסוף דמעותינו, ואני יכול להעיד על כל הנוכחים פה שלא היה להם כל כך הרבה דמעות כמו בימים אלה , וישים דמעותינו בנאדך להיות
ותצילנו מכל גזרות אכזריות כי לך לבד עינינו תלויות ומה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר.
ראה עוד > >
07/10/2023
גבי כלפון
הספד- גבי כלפון
רציתי לי דף לכתוב על בכור.
רציתי מחברת, ספר.
כשרוצים להכיר מישהו באמת מסתכלים בספרייה שלו.
אצלך בכור הספרייה הגיעה עד התקרה ומי שמכיר היא כלל לא נמוכה.
מכל וכל.
תורה , חכמה, מדע, היסטוריה וטבע.
מה לא היה שם , עולם ומלואו וממעל לו.
בוכר היקר איש פעלים היית.
תמיד למדת והחכמת, עשית והתקדמת.
לרגע לא נחת , אך תמיד זמין היית, תמיד מקשיב תמיד שומע תומך ומסייע.
אין יום שלא הופעת לנו ברשימת הישחות היוצאות- לפרוק לשתף להתייעץ או סתם לצחקק.
היינו פשוט צוות.
כמו חבורה של ילדים שלא רוצים להתבגר, לראות הכל , לטעום הכל ולהספיק הכל.
בכור אחינו אתה!
עמוסי חוויות אנו יחד.
לדקה לא עצרת ולכל הרפתקה אותנו לקחת.
איתך תמיד הרגשנו בטוחים, בהכל הבנת ותמיד עזרת.
ידעת להרגיע אותנו ולהתעצבן איתנו, ומהבוץ "תרתי משמע" להוציא אותנו.
בכור , גיבור היית, על קביעות לימודי תורה לא ויתרת.
תמיד ידעת לחדש לנו, ספרים ומקורות שלא ידענו , העמקת וחידשת כל הזמן.
גבורתך בתורה וגבורתך במעשים.
לשדה הקרב לצאת לא היססת.
כמו דוד המלך!
בלי נשק. שמעת את המצוקה מהחברים בכיתת הכוננות ובשם ה' צבאות יצאת.
ללא מורא וללא פחד.
גיבור שבגיבורים והור כמלאכים. ועד השנייה האחרונה נלחם על החיים.
איזה בעל ואבא היית
לא פספסת דקה עם הבנות לכל מקום לקחת אותן.
על המכסחת דשא בישוב, על הטרקטרון, ואפילו כרכרה לתפארת לאופניים הכנת. העיקר להיות איתן בכל רגע.
נאורי נאורי
תמיד ראשונה אצלך הייתה
עזרת ותמכת שתוכל תמיד להתקדם ולהתפתח.
איך כל פעם שהסתובבנו היינו צריכים לשקר כולנו ביחד, כדי שנאורה לא תגלה
שובב כמו ילד וגיבור כמו אריה.
בכור היקר!
השארת לנו המון פרויקטים.
המון פינות, ומקומות שבלעדיך לא יראו אותו דבר.
בכל מקום בישוב, יש פרויקט של בכור.
גבעת החנוכיה, החורשה, עבודה עם הנוער שוב ושוב.
בוכר
השארת לנו הרבה עשייה.
אנחנו מבטיחים לסיים הכל
אנחנו מבטיחים להמשיך ללכת באטרך להמשיך לפתח , לדאוג ולעזור לכל מי שאפשר בכל מה שרק אפשר.
נדאג לנאורה, לבנות.היינו שכנים רק שבוע
ועכשיו
עכשיו למרום עלית
גם הקב"ה רצה שכן.
הוא רצה נגר, הוא רוצה גנן, הוא רצה אדם בדמות מלאך שחולם מאמין ומגשים .
והוא רצה מישהו שיבנה לו את בית המקדש!
הוא רצה ואנו רוצים , מבקשים , מתחננים.
בכור
תהיה לנו סניגור ומלאך מליץ יושר בשמים
תתפלל עלינו ועל כל עם ישראל
שמור עלינו
תן לנו כוחות לקום חזקים לגדול מזה ולומר לצרתינו די
תן לנו את בית המקדש!
ראה עוד > >
07/10/0023
גיא כהן
הספד- גיא כהן
"איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה, יהונתן על במותיך חלל".
צר לי עליך אחי הבכור נעמת לי מאוד.
כמה נפלאה הייתה אהבתך.
אהבת את הבריות , אהבת הארץ הקדושה, אהבת התורה , אהבת המשפחה שלך.כמה דיברת עליהם , כמה תמכת ודחפת קדימה ללא הפסק.
בכור חברי ואחי היקר , אני לא מאמין ומצליח לעכל את מה שקרה וקורה.
וגם עכשיו בזמן שאני מנסה לכתוב , הראש לא עובד , המילים פורחות באוויר ואני לא מצליח לתפוס אותן.
הלב פשוט מסרב להאמין , אני עוד מחכה לשיחת הטלפון ממך אחרי שכל השיגעון יעבור.
אין לי מילים לתאר את מעלותיך הרבות והנפלאות, ואת ההערכה ואהבה שלי כלפיך, כי כל ניסיון לתאר לא יהיה מספיק טוב.
אני זוכר בצעירותינו נהגנו לשמוע כל הזמן את השיר של אריק אינשטיין "אני ואתה נשנה את העולם" , זה היה מוטו שלנו. נערים חמודים שחולמים חלומות גדולים , אבל אתה לא חלמת, אתה הגשמת.
לכל מקום שהלכת אליו, השארת חותם ששייך רק לך בלב האנשים, נשמה מיוחדת שהושתלה בדור הזה, נשמה מלאת חיים , מלאת עשייה, וכל הזמן לא היה רגע דל בחייך , אתה מיהרת להספיק עוד ועוד.
וגם כאשר היינו מדברים בפלאפון במשך שעתיים היית מספיק לעשות עוד 101 דברים כי אין זמן, והכל בעוז ובענווה, היית מלא אסרטיביות ודרך ברורה ומצד שני ענווה אמיתית ולא רופסץ אלא תמיד הכרת בערך עצמך .
ידעת במה אתה טוב ומה אתה יכול לעשות ועשית את זה על הצד הטוב ביותר בלי להתרברב.
תמיד הערצתי אותך ושיבחתי מול אנשים לכל מקום שרק הלכתי כמו ילד קטן שגאה באח שלו הגדול.
בשבת שמחת תורה כאשר בני העוולה נכנסו לישובים וטבחו האחינו היקרים עם ישראל הקדוש והטהור, לא היססת לרגע ויצאת להגן על עם ישראל שאתה כל כך אוהבף למרות שלא היה לך נשק ויכולת להישאר בבית עם משפחתך, בחרת לצאת.
היה לי רגע שכעסתי עליך, למה? למה לצאת לא חמוש?! למה לסכן את עצמך?! אבל אתה כמו שמרמז את השם שלך "בכור", אתה הראשון הראשית של הבית והראשון לצאת לשדה הקרב.
ממש כמו נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון למים ככה תמיד היית קופץ ראשון לעזור לכל אדם בלי היסוס בלי חשבונות.
אני זוכר את הישחה האחרונה שלנו בערך לפני שבועיים כמו כל השיחות העמוקות שלנו , התחלנו לדבר על מידות נפש, על מהות החיים ותכליתנו בעולם הזה.
לקראת סוף הישחה דיברנו על הדברים שמרגשים אותנו בחיים ואמרת לי כל פעם שמדברים על כלל ישראל ועל ארץ ישראל.
אתה מקבל צמרמורת בכל הגוף מרוב התרגשות.
כזה היית , כזה נשארת עד הרגע האחרון.
עליך נאמר " נאה דורש נאה מקיים".
ואני בטוח שגם עכשיו למעלה אתה מזרז את הגאולה בשבילנו , בשביל עם ישראל.
פרק אחר בחיי מתחיל היום , פרק בלי האח השישי שלי
בכור ככה אחי רואים אותך וכך גם הוריי.
אוהב אותך חבר ואח יקר, תהיה מנוחתך עדן, תהיה נשמתך צרורה בצורר החיים עם שאר אחינו הגיבורים.
ראה עוד > >
07/10/2023
הרב נוח וז'ונסקי
הספד- הרב נוח וז'ונסקי
"ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו: הצבי ישראל על במותיך איך נפלו גיבורים" (שמואל ב, א).
איזה חילול כבוד ישראל!
בכור כהרגלו רץ למצווה, כך בכל דבר ועניון שבקדושה, בהתיישבות, בעשיה, באומנות.
"עדינו העצני", ידע לשקוד על התורה בעדינות כתולעת, אמונת חכמים, עבודת המדות.
עוד בעודו בישיבה שילב בדרך נפלאה את כשרונו המעשי עם שקידתו בתורה.
קינת דוד נפתחת בפסוק:
"ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובת על ספר הישר".
מפרשים:"טרם התחיל לקונן, ראה לאמץ לבות אנשיו, לבל ירך לבכם להתייאש מלהרים ראש מול פלשתים , ואמר להם - הנה באה העת ללמד את בני יהודה קשת. מלחמה שהם יתגברו על פלשתים: "הנה כתובת על ספר הישר|.
מפרש רש"י: הלא היה כתובה על ספר בראשית, שהיא ספר ישרים. אברהם , יצחק ויעקב. והיכן רמיזר? "ידך בעורף אויביך".
אבותינו הקדושים למדו מלחמה, נלחמו ברוע, ידעו לגדע אותו.
כיצד ננצח במערכה בה אנו עומדים?
רחב אומרת למרגלי יהושע"
"ידעתי כי נתן יי לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי יי א-להיכם הוא א-להים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת".
זו תמצית משנתו של בוכר הי'ד.
ה' הוא האלוקים במשים מעל ועל הארץ מתחת. ומכח זה נופלת רוחו של האויב ומתרוממת
ראה עוד > >
06/11/2018
שחר
למדתי בבית ספר שקמה וזכיתי שבכור היה מורה שלי לשלח
ראה עוד > >
12/10/2023
יוני
בכור אחי האהוב,
בדמיוני אני רואה אותך שם למעלה מתרוצץ, חי וקיים יותר מתמיד.
מכוח מידת האנושיות שלך, אתה מפנה מקום לכל הקדושים שהצטרפו אליך בימים האחרונים, ומקבל כל אחד בחיבוק ענק וחיוך כובש.
מכוח מידת הצניעות שלך, אתה מוותר על מקום של כבוד ליד הקב"ה, כי אתה טוען ש"סך הכל עשיתי את מה שהיה מוטל עליי".
מכוח מידת החריצות שלך, כבר גזמת את העננים ותיקנת ברגים שהשתחררו מכיסא הכבוד.
מכוח מידת הכנות שלך, אתה כבר נותן פידבק למלאכים על נקודות לשיפור ושימור ההתנהלות שלהם שם למעלה.
מכוח יראת השמיים שלך אתה אומר לקב"ה שאתה מקבל באהבה ובשלמות את הגזרה הקשה.
מכוח מידת האכפתיות שלך אתה מבקש מהמלאכים שירדו למטה כדי לתמוך ולתת כוח ברגעים קשים אלו לעם ישראל בכלל ולמשפחה בפרט.
חבל ששם למעלה הם גילו את הסוד שידענו תמיד- הייתה טוב מדי בשביל להישאר איתנו.
היה לך שילוב נדיר של אהבת אדם, חריצות, חכמת חיים, ועל גבי כל זה- תמימות ופשטות. אתה איש אגדה. מכיל כל כך הרבה, אך מחזיק מעצמו כל כך מעט.
אני כבר עכשיו מקנא במלאכים שם למעלה שזוכים לשבת איתך על כוס בירה ולדבר על החיים.
תהיה מליץ יושר עבורנו שם למעלה, ותמשיך להתפלל ולתת כוחות לנאורה ולבנות, ולכל המשפחה.
אני מבטיח שנמשיך את הרוח הגדולה שלך כאן למטה.
אוהב, מתגעגע ומסרב להאמין,
ראה עוד > >
כותב אחד מאברכי הישיבה:
האמת שההכרות שלי עם בכור הייתה מאוד קצרה.
לפני כמה חודשים הייתה שבת בוגרים בישיבה, ובכור החליט מעצמו להעביר שיחה לתלמידים, האמת שאני בדרך כלל לא נכנס לשיחות כאלה בשבת אבל אחרי המלצה מחבר שטיפה הכיר אותו נכנסתי, הייתה שיחה נחמדה, בכור היה נראה בנאדם מאוד מרשים ודיבר הרבה על חוסר ניצול הזמן שלנו בישיבה ועל כמה אנחנו נצטער על הזמן שנוזל לנו בין האצבעות ושעוד לא מאוחר לנצל אותו
לצערי השיחה עברה קצת לידי ובאתי להמשיך את השבת כרגיל, כמה דקות אחרי השיחה במקרה עברתי ליד בכור בבית המדרש והאמת שלא תכננתי להגיד לו כלום- אבל הוא עצר אותי ואמר לי: "מה אתה אומר? תתחיל היום להריץ את הרמב"ם? תסיים אותו?" ואני בטיפשותי עניתי "בעז"ה" מסנן וחסר כוונה.
אתמול כששמעתי שהוא נעדר נזכרתי בסיפור, הבנתי שגם כאן בכור לא בזבז את הזמן והלך להציל אנשים כמה שיותר מהר והבטחתי לעצמי שאם הוא יחזור אמצא איך להגיד לו שאני מתחיל לרוץ על הרמב"ם בכל הכח. היום זה מרגיש יותר כמו צוואה- לא לבזבז את הזמן
יאללה הלכתי להתחיל לרוץ על היד החזקה
ראה עוד > >
בכור היה עמוד תווך.
מישהו שאפשר לידו ליפול ולבטוח שהוא יתפוס אותך .
רק לאחרונה סביב הקשרים שהתחדשו ליד מיטת חוליו של רוניאל ראינו אותו מככב במצוות ביקור חולים.
באחת השיחות האחרונות סיפר לי בתמימות ובהתלהבות של נער כמה חלומות יש לו ושהוא לא מסוגל להתקבע למסלול אחד. והחלומות שלו היו מעוררי השראה...
בכור , איש של טבע, אדמה, ידיים עובדות. איש עם ניחוח חלוצי, והמון יראת שמים.
אני זוכר כמדומני, את הקשר המיוחד שהיה לו לאבא שלו ולמושב שבו גדל וזה הקרין שייכות ושורשיות.
איזה הון אנושי לקחו לנו.
ראה עוד > >
אנחנו עוד לא מעכלים. בכלל. אבל הסיפור הכי צרוב לי הוא מימי הישיבה. בכור ונאורה גרו בקראוון מאחורינו והוא התחיל (או המשיך) את תחביב הנגרות שלו.. יצר יש מאין.. שידה, כסא, ספריה.. מה שהיה צריך לבית- הוא הכין. לנו היו אז שני ילדים קטנים, וכל ערב לפני שבכור התחיל במלאכה הוא היה שואל אם אפשר כבר להרעיש. רק כשאמרנו שזה לא מפריע לילדים הוא היה מתחיל לעבוד. ככה כל ערב! (גם על העמל הנחישות והרצינות שלו למדנו אז.. אם הוא החליט שהוא מכין משהו,הוא עשה אותו עד הסוף..) בנאדם הכי מתחשב בעולם!
מאז שפורסם שהוא נעדר הלב שלנו התפלל וקיווה לטוב. ועכשיו, עצובים והמומים..
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, שישמור על המשפחה המדהימה שלו מלמעלה.
ארץ אל תכסי דמם
ראה עוד > >
אז קודם כל מגיל קטן הוא היה העוזר של סבא שלי (ששימש כחזן בבית כנסת בו הם התפללו באלפסי)
בגיל 12-15 היה עוזר לו ללמד תינוקות של בית רבן טעמי המקרא,לקרוא נכון ותהילים
בכור היה מספר אחת בכל מה שקשור לעבודה עם הידיים
היה מתקן אופניים לאנשים בפתח הבניין שבו היה גר, היה איש ענק עם לב ענק
בכור היה המדריך שלנו בבני עקיבא
היינו מעין חבורה של ילדים שלו (ושל גיא כהן המקביל שלו)
היינו עושים הכל ביחד
הןא היה המנטור שלנו בהכל
היה מגיע אלינו למגרש בשבת על מנת שנבוא אחר כך לסניף
באמצע ההדרכה שלו הם עברו לשובה ולמרות המרחק הוא היה מגיע כמעט כל שבת להמשיך להדריך אותנו
בכור התעניין בנו בכל שנה איך התקדמנו,מה עשינו
הוא היה המודל לחיקוי של כל הסניף(ובמיוחד עבורנו)
השרה בנו ביטחון שהכל אפשרי וקיבלנו ממנו פרספקטיבה לחיים שתמיד טוב לחייך ולעשות טוב
הוא אהב את המדינה,את האדמה,את הצמחים וכל כולו היה מחובר לקרקע(לכן הלך ולמד של"ח)
כמה שמחנו שהוא הציע נישואים ואני זוכר את החתונה שלו,כמה שמחה כמה אושר וברור שהחתונה תהיה ביום מיוחד כמו יום ירושלים
כי בכור אהב את הארץ בכל מאודו
כמה עצוב שדווקא מי שקידש את האדמה ונטע בה והפריח אותה נרצח בדם קר עליה
ה' יקום דמו!!!
כואב הלב ושולח חיבוק ענק למשפחה!
כל מה שצריך ואפשר לעזור אשמח לתת יד ואף ארגיש זכות ענקית והוקרת תודה על כל מה שהוא היה עבורנו
ראה עוד > >
בכור היה הכל בשבילי כילד בשכונה.. לי ד אותי המון דברים, דאג לי תמיד בכל מה שעשינו. ואיכשהו גם היה המדריך שלי בסניף, שם הוא בנה בי קומה חדשה של בן אדם בוגר יותר, ההתנדבות איתו בגמח ובכללי המון שיחות. אני באמת חייב לו המון מהחיים שלי ורק בגלל שאני במילואים אני לא אצלם, אני אוהב אוהב אותו כל כך ותמיד שמחתי לדבר איתו גם אם זה קרה רק פעם בשנה בשנים האחרונות. נולדה לי ילדה לפני שבוע ושכחתי לעדכן אותו, מבאס שלא שימחתי אותו עוד קצת. תמסרי דש ואוהב לנאורה ולמשפחה, אוהב כואב מרחוק
ראה עוד > >
נשבר לי הלב. בכור היה אדם עם לב ענק!!! זוכרת את עצמי פונה אליו ומבקשת ממנו להדריך בסניף, והוא היה קשה להשגה! אבל בסוף הוא הסכים. הוא הדריך בנתיבות למרות שגר בשובה יחד גם גיא כהן מבית הגדי. הוא היה מדריך מסור, אחראי, יוזם תמיד תמיד מושיט יד לכולם. היה פעיל באופן משמעותי בגמ״ח של שלומי. איזה איש.
ויותר מהכל הוא היה אדם חרוץ. מלא כוחות. אדם שמשלב תורה ועבודה אבל באמת. כל כך מתאים לו ישר לצאת למשימה כי מישהו צריך אותו או מבקש עזרה. אדם מדהים.
זכינו בו
זכה בו כל אחד שהכירו
בצעירותו עזר לחמי בלימוד תינוקות של בית רבן, היה מסייע לו בקניות, ילד טוב שאין לתאר.
לבנות הסניף (בנ"ע), אני ממש בהלם, עכשיו הבנתי מי הוא, ונזכרתי איך בשבתות אירגון הוא היה מתכלל את הכל, מספר אחת שעזר לכולם
ראה עוד > >
הוא גם היה מצפן בשבילי..
גדלנו בשכונת אלפסי, מקום לא משהו ואיכשהו נמשכתי אחריו שהוא לא הלך לבלאגן שכל השכונה נמצאת בו. הוא באמת היה מצפן בשבילי ואני לא יודע איפה היתי היום בלעדיו, אני מתכוון לכל מילה.
ראה עוד > >
עומר
כף יד ברוחב לב
חיוך חף ביישני ואוהב
קול עמוק צחוק מתגלגל
גב חזק לא מתעצל
חרישת שורות ומילים
נשיאת עול דורות קודמים
ריח אדמה
מפעיל לשיעור הקלטה
ספר כורך מורה דרך
שולחן עורך
חונה רק לכיוון הכניסה
הפנים תמיד קדימה אמרת, לא משנה מה
למה נגב אותי שאלת?
שמנוגבת ממים ענית
והיום דמעות אותה הרווית
נשבע שעוד תפרח כפי שרצית
נפלת
כאם הדרך הנצחית
נתיבות תקומה לשלוםית
במוטת כתפיים כעת פורס כנפיים
היה לנו לשלום
שכן וחבר
כפר ובשר
מחל לי אחי שלא אמשח עפר לראשך
אקום דמך בשמירת ביתך
ראה עוד > >
בכור גיסי ,אני לא יודע איך העולם נראה שם למעלה אני יכול רק לדמיין ולהיות בטוח בדבר אחד אתה אחי היקר לא נח שם לרגע הגנן של גן עדן אני בטוח שקטפו אותך ישר לתפקיד ברוחי אני רואה אותך מגזם פה או שותל שם כל מיני סוגי עצים פרחים ועשבים שאנחנו כאן למטה לא יכולים לטפוס את יופיים בחושינו המצומצמים,
איך הדס אומרת מגשים החלומות של נאורי עכשיו אתה בטח מגשים החלומות של אלוהים
אלוהים רוצה עמק חדש בגן עדן אז אתה בונה לו עמק מזיז את ההרים לצד בוקע פתח לאגם מגלגל כמה סלעים והופ הנה לך עמק כמה פשוט זה תמיד נראה פשוט כשאתה עושה
אבל אני יודע אני שזה לא פשוט
זה לא פשוט להיות חרוץ
זה לא פשוט להיות גיבור
זה לא פשוט להיות עניו
זה לא פשוט להיות מצחיק
זה לא פשוט להיות בן
זה לא פשוט להיות אח
זה לא פשוט להיות בעל
זה לא פשוט להיות אבא
והכי אני יודע שזה לא פשוט להיות פשוט
אבל אתה פשוט הייתה .
עכשיו אתה עם הכלל עכשיו אתה עם האחד אבל אנחנו מרגישים לבד שמור עלינו מלמעלה שמור על המשפחה שמור על נאורי והבנות
תודה בכור על מי שאתה
הייתה ונשארת טופעת טבע האדוות שלחה יהדהדו בעולם לנצח והאור שלך ימשיך להאיר לנו את הדרך
ראה עוד > >
כשישבנו וחשבנו על המידה שמשקפת את האישיות של בכור עלתה לנו מידת התמימות.
לא התמימות הילדותית, שגם אותה היה לבכור בזמן שראה או שמע דבר חדש והיה מוקסם מאותו הדבר ממש כמו ילד,
אלא תמימות מלשון שלימות. תמימות בכל מעשה ומעשה אותו עשה ותמימות בנפש בין כלל המעשים והרצונות שגעשו בתוכו, ותמימות בין המחשבה, הרצון לבין המעשה והביצוע.
יעקב איש תם יושב אוהלים, כולם חושבים שיעקב היה איזה בנאדם תמים ולא יודע מה סביבו ולומד כל היום, אבל לא כך היה, הוא ידע להילחם כשצריך ולעשות תחבולות כשצריך ,כמו לדוגמא ברכת הבכורה, הרמת אבן הבאר,מלחמה עם המלאך וכו . ...
וזה בכור הוא הבנאדם הכי פשוט ותמים שנראה מבחוץ , אבל כשצריך הוא יודע גם לפרוץ החוצה
בכור היה עסוק באלף ואחת דברים. משפחה, זוגיות, גינון, של"ח, לימוד תורה ולימודים אקדמאים, יוזמות ביישוב, ועוד ועוד. ובאופן פלאי הוא עשה את כולן בתמימות- בשלימות.
יכולת לעבוד איתו בגינון תוך כדי שהוא שומע שיעור בזום ומתווכח עם המרצה ועל הדרך מעיר הערות על הצורה שבה צריך לטפל בעץ.
בכור היה עם הבנות שלו ברחבי היישוב על המכסחת מכסח את הדשא ומדבר על הרעיונות שיש עוד לעשות בחורשה או בגבעת החנוכייה.
אנחנו החברים היינו אומרים לו בכור תעצור, תנוח יש לזה זמן- אבל הוא בשלו ממשימה למשימה. והמדהים הוא שהכל נעשה ברמה הגבוה ביותר. בשלימות.
לבכור לא היתה בעיה לאחוז בנפשו בכל הרצונות. להצליח להתמיד בדף יומי, להצליח למצוא זמן למשפחה,
להצליח לשבת ולטייל עם חברים.
להצליח לבנות בעצמו את הקומה השנייה לבית.
הכל היה בתוכו בתמימות. מאוחד בנפש האדם האחת.
לבכור התמימות היתה גם בין הרצון המחשבה למעשה, לביצוע.
אם אתמול הוא ישב אתך והתלבט על רכב למחרת הרכב כבר עמד בחנייה.
אם הוא החליט לחפור בגינה מערה לאחסון יין תוך חודש וחצי המערה כבר חפורה ומדרגות יורדות אליה.
מחשבה גדולה ורחבה שיודעת לרדת למעשה במהירות שהיינו משתוממים לראות אותה יוצאת לפועל. כשאנחנו עוד רק מגלגלים את המחשבה בראש. תמימות כזו בין הרצון לעשייה.
אין ספק בכור השארת לו הרבה חומר למחשבה ועוד יותר פרוייקטים לעשייה..
ראה עוד > >
לירון זינו Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
בחור ערכי. אוהב אדם. טוב לב ונכון לסייע. יהיה זכרו ברוך.
ראה עוד > >
צופית Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
בחור כארז , מלח הארץ , אדם שיזכר כאחד שאוהב את ארץ ישראל ונלחם למען ביטחונה!!! ה' יקום דמך!! יהי זכרך ברוך!
ראה עוד > >
אמא של אריק Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
בכור שלנו איננו ... הוא היה החונך של בני , בחור כל כך לבבי, רגיש, סבלני , מסביר פנים, תמיד עם חויוך , אהבנו אותו מאוד, כל המשפחה . הבן גילה את התמונה ושם בין הנופלים וצעק לי " אמא, זה בכור שלנו ! לא יכולנו להאמין ... יהיה זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים, נזכור אותו תמיד ! תנחומינו העמוקים למשפחתו
ראה עוד > >
אסתי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
הייתי בלוויה. איזה אדם מדהים. הכי ריגש אותי שחמיו אמר שהכיבוד הורים שלו היה משהו שלא תופסים וסיפר עליו לא מעט. לקחתי על עצמי להתחזק בזה לזכות האיש המדהים הזה שברגע ששמע שחבריו בצרה קפץ מרחוק ובא להלחם יהי זכרו ברוך!
ראה עוד > >
מיכל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
תודה לך גיבור ישראל לא נשכח 💖 יהי זכרך ברוך אמן 🙏. השם יקום דמך.
ראה עוד > >
סויסה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
נפגשנו כמה פעמים.. נשוי לבת דודה שלי 💗 תמיד היית כזה נחמד ונעים לסביבה. יהיה זכרך ברוך!
ראה עוד > >
גל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
בכור היקר, צנוע, נעים הליכות, אמפטי, עשיר בסבלנות. האופן בו אהבת את אישתך והבנות ריגשה אותי. הן היו כל עולמך ותמיד שמת אותן במקום הראשון והיית מחויב לתפקידך כבן זוג וכאב. תישאר בליבנו תמיד.
ראה עוד > >
חן Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
תמיד נזכור את הענווה, הצניעות והלב הטוב והרחב שלך. יהי זכרך ברוך.
ראה עוד > >
חבר מבית הספר Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אדם עם חיוך מזהב אדם מדהים אדם חלוץ אדם גיבור אדם משפחתי אדם שמתגעגעים אליו..
ראה עוד > >
חבר ילדות Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
בכור אח יקר, לא הופתעתי לגלות שעזבת הכל ונסעת להציל נפשות. תמיד אהבתי להיות בחברתך,השרת רוגע על כולם ותמיד היה מה ללמוד ממך לא היה משהו שלא נגעת בו. תשמור על כולנו שם למעלה. אוהב אותך. יהי זכרך ברוך ♡
ראה עוד > >
בנדוד של אישתו של בכור Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
בכור האהוב. לא האמנתי כששמעתי שאתה נעדר. איך אדם כל כך חי יכול היה להיעלם? אחרי שלושה ימים שמעתי שמצאו אותך ונשברתי בשטחי כינוס, שאלתי איך אדם כל כך חי פתאום כבר לא חי?! מה שעשיתי במלחמה זה כדי להגן העם והארץ כמו שאתה רצית להגן עליהם. כדי שלא יקרה שוב מצב כמו זה שנפלת בו. אוהב ומתגעגע
ראה עוד > >
טל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
בכור באת מוכן, באת מוכן לתת ונתת הכל, השארת חותם משמעותי בפעולה גשמית יצירות ידיך לתפארה במרחב חיינו. הגדלת לעשות בהשפעת טוב על נפשנו ונשמתנו. אשרינו שבזמן כל כך קצר הספקת לתת לנו הרבה כל כך. תהה נשמתך צרורה בצרור חיים.
ראה עוד > >
08/05/2024
את בכור לא הכרתי אישית. שמעתי עליו מכל כך הרבה סיפורים של אחרים, סיפורים שתמיד העלו חיוך ועשו טוב על הלב. אפילו שלא הכרתי אותו, הלב נשבר. רק מזה אפשר ללמוד על הגדולה שלו, על אהבת ישראל שלו, על הלב הטוב. שמו הלך למרחקים... יהי זכרו ברוך לעד.
בכור היקר והאהוב שלנו
כואבים במותך
לעולם נזכור לך את גיל 15
את העיניים השובבות והתעלולים
את הידיים המוכשרות והלב הענק.
תודה שהלכת ככה להגן עלינו בגופך,
כעת בנשמתך.
הקמת משפחה מדהימה,
תהיה מושגחת תחת העיניים שלנו ובליבנו.
מבטיחים
ראה עוד > >
09/10/2023
הילה רייזמן
איך אפשר להכיל שהבן אדם הכי חי כבר מת? אוהב אדם ואדמה,
אבא ובעל מדהים
ידיים ולב מזהב טהור,
חלומות לעוד 200 שנה לפחות..
נאורי אהובה שלנו💗
בטוחים שהקסם שלו יזיז דברים גם שם למעלה
ומבטיחים להיות כאן לצידך...
ראה עוד > >
10/10/2023
עדן אברהם
אז 1 ורבע בלילה
אמא שלי ונושי ישנות לידי,
דורון ואחי במילואים יחד עם כל עם ישראל בערך,
אחרי יום של צוות הווי ובידור שלא יכול לצאת מהבית וחייב להשתמש רק במה שזמין.
שהצטרף לעוד יומיים של חרדה והגדרה חדשה למושג פחד (לא חשבתי שאפשר לעשות לו ריפרייזניג במהירות כזאת)
עוברת על אירועי היום-
חבר מתקופת התיכון טוב לב (מהסוג הישן והאיכותי ביותר) איש אשכולות נמצא ללא רוח חיים בבארי- הוקפץ ביום חג כי היה חלק מכיתת כוננות וזה קטע מתאים לו להיות הראשון להתנדב ושם הוא מצא את מותו, סיים את חייו. בכור סויד
קוראת על ניסים גלויים וסיפורי גבורה שמתאימים רק לעם שלנו- בלי טיפת ציניות, על תושיה, אלטרואיזם ועוצמה יהודית ששייכת רק לנו.
במקביל המון היתקלויות בצפון, אני לא מצביאה גדולה אבל משהו מתבשל בעוד חזית וזה מבעית לכשלעצמו,
מספרי ההרוגים מגיעים לרף שאפילו לא דמיינתי בחלומות הכי גרועים שלי כך גם הפצועים והחטופים.
חיות האדם העונים לשם חמאס עורפים ראשים מתעללים בילדים בקשישים ובנשים ככה סתם מתוך שנאה יוקדת ומפרסמים בגאווה.
ולא מצליחה לישון, אולי זה עומס הגירויים ועוצמת הכאב מכל מקום,
הבומים של ההפגזות, הבית הרועד, הדמיונות של צרורות הרובים, או העובדה שהבת שלי הקטנה שוכבת לידי ביחד עם אמא שלי ואני מתכננת איך להגיב במקרה ש...
והלב שלי כואב
על אלה שאינם עוד
על אלה שנשארו אחריהם בלעדיהם
על כל האבות האמהות והילדים שחרדים לגורל ילדיהם שנמצאים בידי חיות הפרא
על המדינה שלנו וכמה הכל שברירי
והשגרה שכלכך קיטרנו עליה נראית כמו הפרי הכי מתוק שיש.
לצד הכאב הגדול אמונה מאוד גדולה והודיה ענקית
אנחנו בריאות ושלימות
במדינת ישראל
עם צבא חזק שעושה הכל כדי להגן עלינו
ויותר מהכל יש לנו השגחה
כל כך הרבה ניסים הרי לא קורים סתם.
יש יד מכוונת לדברים
צריך לכוון את התדר
אני משתדלת לעשות זאת בעצמי
ראה עוד > >
10/10/2023
אבימאיר ברוור
אתה ההוכחה שאלוקים לוקח את הטובים ביותר אליו!!
לא להאמין, קיווינו והתפללנו במשך יומיים שפתאום תתגלה חי ונושם אבל החיות אדם לא השאירו לך סיכוי.
אם תמשיך לאהוב את כולם ולעזור לכולם מלמעלה כמו שעשית כאן למטה אז לפחות נתנחם בזה שמשם ההשפעה שלך הרבה יותר גדולה.
ראה עוד > >
10/10/2023
ארז דינר
בכור בכור סויד אחי. הלב המרוסק שלי ממילא , כבר לא מצליח להכיל. הי"ד 💔💔💔
ראה עוד > >
10/10/2023
שרון גל
נוח בשלום על משכבך חבר נעורים יקר.
ראה עוד > >
11/10/2023
טל הרוש
חברים
כמה עבדו פה קשה כדי שתזכו למנוחת עולמים.
חמישה ימים עברו כחלום בלהות
והנה אתם נקברים
אוהבים וכואבים כל כך.
ראה עוד > >
11/10/2023
יצחק זרביב
בכור היקר לי כאח
אני כותב את המילים האלה כשאני בתוך הנגמ"ש, רחוק מכדי לבוא לחלוק לך כבוד אחרון, רחוק מכדי להכנס מתחת לאלונקה שהפעם אתה נמצא עליה, כל שנותר לי הוא לכתוב
איך מספידים אדם כל כך ענק? אדם מלא עוצמה מאופקת שרק מחפשת את המקום החיובי שהיא יכולה להתפרץ בו, תמיד עם חיוך על הפנים, תמיד עם מבט אופטימי על המציאות
"העוז והעוונה לחי עולמים", לא רק בגלל ששתי המילים האלה מתחילות באות ע' הם נוסדו יחד בפיוט, אלא בגלל שבאמת יש אנשים כאלה, מלאי עוז ומלאי ענווה בלי שום סתירה. כזה היית אתה. לכן אני לא מתפלא לרגע שבזמן שאנחנו שרנו את השיר הזה סביב ספרי התורה , אתה לקחת את הנשק שלך וטסת להלחם במחבלים הארורים, בעוז, בענווה.
כששמעתי את השם שלך בין הנופלים צפו לי כל כך הרבה זכרונות, איך כל חמישי בלילה היית רץ בין בניינים של משפחות נזקקות, 3 שקיות מלאות כל טוב בכל יד "הבניין הארוך, כניסה אחרונה, קומה 2, דלת 5, ביקשה להקיש בדלת", הכרת כל בניין, כל דלת, כל משפחה
כשקיבלת תעודת הערכה למתנדבים מהמתנס, אני זוכר שלא היה מספיק מקום בדף למנות את כל הארגונים בהם התנדבת, אני זוכר איך אמרת לי בלחישה- זה שטויות הדף הזה, אני עושה את זה בשביל שלומי
אני זוכר איך תמיד כשמישהו באחד הארגונים האלה רק דמיין לקבוע משהו לחמישי בערב מיד חדלת אותו כי "גמ"ח זה קודש"
ואני זוכר ולעולם לא אשכח איך היית יושב עם חניכך בבני עקיבא, בלי להכין שום פעולה, פשוט לדבר ולהקשיב, בעיקר להקשיב. איך הם כל כך העריצו אותך
ואתה נמצא גם בזכרון הראשון שלי מצהל, אני התגייסתי ואתה בדיוק השתחררת. הגעת לאוהל שלי עם שקית ענקית מלאה שיבצורים, בהמשך גם נתת לי את הכומתה הסגולה שלך.
אחר כך הלכת לבנות את ביתך, אי שם במדבר בין רפיח למצרים, בנית בית בשתי ידך הזהב, כשאני אומר בשתי ידך אני מתכוון ממש, כי מהקירות ועד הרהיטים הכל בנית בעצמך. בכל יצירה שלך ראית ציונות וחלוציות.
לזכרו של חברי , הקדוש בחייו ובמותו, בכור סוויד, השם בידינו יקום דמו בכור סויד
ראה עוד > >
25/11/2023
זיו אלטמן
לא נשכח ולא נסלח
שבוע טוב🇮🇱
ראה עוד > >
05/12/2023
סופה- בת דודה
ואם יכולתי רק לזכור
לכל אחד יש את הדרך לעבור
אבל בסוף כשזה נגמר
יש תשובה לכל דבר
אור גדול מאיר הכול
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכול מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן, אנ'לא מתבזבז יותר. . .
ראה עוד > >
13/12/2023
משרד החינוך
בכור סויד ז"ל
בכור גדל ביישוב שובה שבנגב המערבי. הוא למד בבית הספר ״הצבי״ בנתיבות ואהב במיוחד לטייל. הוא הצטרף למש"צים - תוכנית המנהיגות של של"ח ובהמשך החל לעבוד כמורה לשל"ח. תחילה בקריית גת ובהמשך בתיכון שקמה דרכא, שבחוף אשקלון.
למרות הדרך הארוכה שנסע כל בוקר, מהיישוב שלומית בו גר, הוא ראה בכך שליחות מהמעלה הראשונה. לימים בחר בכור לקחת פסק זמן מעשייתו החינוכית לטובת מימוש תחביביו.
בבוקר ה-7/10, בכור היה בבית הוריו במושב שובה. כאשר שמע כי חבריו לכיתת הכוננות נקלעו לקרב מול מחבלים, בכור עלה על רכבו ומיהר להגיע אליהם כדי לעזור.
בדרך ליישוב נקלע למארב מחבלים שפתחו לעברו באש, אך בכור לא נכנע ואף חיסל חלק לא קטן מהם תוך שהוא משפר את מקומו ומפלס דרכו לעבר היישוב שבו היו חברי כיתת כוננות.
למרבה הצער בכור נפל בקרב הקשה. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. יהי זכרו ברוך
ראה עוד > >
27/12/2023
משה אבקסיס
בעיטה חזקה בבטן
תהום פעורה ופצע פתוח שלעולם לא יגליד
חלום רע שמלווה אותך ליום שלם
הרגשה חמוצה ותחושת החמצה
הנשימות נעשות כבדות ולא סדירות
אתה רואה אותם בפרטים הקטנים בחיים
ומרגיש דקירות
לא אני לא מרחם על עצמי..
מרחם על העולם שנידב דמם
העולם שהפסיד שאינם חיים בנינו
תחושה של יום אחד ארוווווך שחור
שאתה מצפה שיגיע כבר לקיצו
אך קיצו כלל לא קרוב..היום הזה יחרט לעולם
לא וזה לא מתוך התמסכנות אלה מתוך צער עמוק
אין כלל אפשרות להכיל ,ניסיון שאי אפשר לעמוד בו!!
עוד יבואו ימים טובים עלינו…
וניקיתי דמם לא ניקיתי💔🇮🇱
ראה עוד > >
25/01/2024
משה אבקסיס
״כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר״
שתי פירושים
האחד כמו שעץ גודל צומח ויכול בין יום אחד להגדע…אף חייו של האדם
פירוש שני כמו שהעץ גודל ומוציא פירות במשך שנות חייו ונהנים מפירותיו …אף האדם כך…
ושני הפירושים האלה מתאימים לכם…
חייתם כמו עץ חזק עם שורשים עמוקים מלאי עשייה מלאי פירות מלאי חיים
הפירות שהשארתם ילוו את הדורות המון שנים קדימה
רוח הגבורה וההקרבה שלכם לא נעצרה כאן אלה תנשוב בעורף הדורות הבאים
ישוב שלומית היום נוטע עצים המסמלים חיים ואת דרך חייהם של הגיבורים שלנו בפרט ושל עם ישראל בכלל..
ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי
ראובן שישפורטיש
אביעד כהן
בכור סויד
אוריאל ביבי
ה״יד
אוהב אתכם עד הנצח ואחריו❤️💔🇮🇱
ראה עוד > >
04/03/2024
סופה- בת דודה
הזמן לא מרפא את הכאב
הזמן עובר
הוא עובר ואנחנו לומדים לחיות לצד האובדן
החלל העצום שנפער בנשמה ב- 7 באוקטובר לא נסגר
וכל הנראה לעולם לא יסגר
הרי איך אפשר למלא אובדן של כל כך הרבה אנשים ברגע
לפעמים אני מדמיינת
ושומעת את הקולות שלהם
בכור בכור סויד בראש שלי עוזר לי לנסח משפטים וטקסטים ופתאום מכניס לי איזה ציטוט של הרמב"ם
הצחוק של עמית עמית מן מלווה אותי בכל מסדרון
לפעמים אני סתם מתגעגעת לחיבוק לאוזן קשבת, לעצה חברית אבהית מאבויה Avia Hetzroni
לשאלות חסרות העצם בלשון של לולינקה ונאי נאי שכל כך אהבתי "סופה, כשיהיה לך תינוק אנחנו נהיה דודים שלו?" "סופה, למה אין לך תינוק עדיין?"
ואילוס, אוי אילוס כמה אור ואהבה באישה אחת, קרן שמש על פני האדמה.
חלמתי הלילה חלום שקיבלתי חיבוק מעמית, היא כל כך חסרה לי
לפעמים לא מבינים כמה אדם הוא משמעותי בחייך עד שאין לך אותו
תמיד ידעתי שעמית מיוחדת
היה בנינו חיבור מיידי בלי הרבה מאמץ
היא כל כך חכמה, טובה, אהובה, חברותית, מצחיקה, חמה, רגישה, מלאת חמלה סובלנות
הייתי מדברת איתה בכל שבוע
גם אם על סתם שטויות, על הכלב שהיה לה ונפטר, על העבודה בבארי, על הלימודים, מה היא רוצה לעשות הלאה בחיים, היא אפילו למדה להכין פנקייקים והבטיחה שברגע שהם יהיו מספיק טובים היא תזמין אותי לאכול
אילוס לפעמים מגיעה אליי ברגעי קושי, שאני צריכה להתמודד עם משהו מלחיץ וצריכה לנשום, היא עוזרת לי לספור נשימות ולחשוב בצלילות
איזו מציאות הזויה להתמודד איתה
ובכל זאת, אני יודעת שהם מלווים אותי בכל דרך ורוצים שלמרות הכל אני אמשיך עם חיוך ❤️
״עין במר בוכה ולב שמח״
השנה קראנו בישוב שלומית ממגילה שקיבלנו מתושבי פריגן
ברית דמים שנכרתה בין שתי הישובים אין מילים לתאר…
וזה מה שכתבו על המגילה
נזכור אותם תמיד ועליהם נאמר וכל מילה חדה כתער ״במותם ציוו לנו חיים״
שנזכה תמיד לזכור את החסד עימהם
אוהב ומתגעגע אחיי האהובים
ראובן שישפורטיש
בכור סויד
אביעד כהן
אוריאל ביבי
ה״יד 💔🇮🇱
היי טל אור צר לי מאוד על האובדן של בכור. אני שרון מורה לשלח ויצא לי לעבוד עם בכור מעט בגלל הקורונה. היינו אמורים לעבוד יחד הוא בתיכון אשל הנשיא ואני בתיכון רוטמן שגם נמצא בכפר. תכננו כל מיני דברים בתחילת שנה אך בסוף שום דבר לא יצא לפועל בקורונה ואז בכור החליט לעזוב את שלח ואני מאוד התבאסתי על כך. זכורה לי השתלמות בתל צפית שנסעתי עם בכור בג’יפ הלבן שלו נסענו בכביש 6 ונכנסנו בדרך צדדית כזו בשטח. הוא רצה לקצר כדי לא לאחר . מאוד נהנתי לנסוע איתו בג’יפ דיברנו מלא אני לא זוכרת על מה אבל הטיול ג’יפים היה ממש חוויה בעיקר בזכותו. תמיד אזכור אותו כבן אדם מעניין אוהב אדם הרפתקני וכשותף לעבודה שמאוד רציתי שיהיה לי. יהי זכרו ברוך😔❤️
ראה עוד > >
אסתר קאופמן
זוכרת בחנוכת הבית של בכור ונאורה,הוא היה ככ מואר ובצדק את הבית בנה במו ידיו ..כולנו התרגשנו איתו
הוא דיבר אחרי קביעת המזוזה ואמר ששני הדברים הכי טובים שהוא עשה בחיים זה להתחתן עם נאורי ולבוא לגור בשלומית.
ובאמת כל הזמן לא היה אפשר לפספס שאלו שתי האהבות שלו .
ראה עוד > >
בס"ד
בכור. אני לא יודעת לכתוב יפה, אבל יש כלכך הרבה לרשום עליך..
בכור אני זוכרת שלפני שנתיים הייתי במחנה חלוציות בבני נצרים אני וחברה שלי בטעות איבדנו את הקבוצה ונאבדנו בפול חממות פתאום אני רואה רכב גינון שכתוב עליו "בכור סויד" ואני מורגשת אומרת לחברה שלי- זה דוד שלי! הייתי בטוחה שלא שמת לב אלינו אבל פתאום אתה חוזר אחורה וקורא לי, העלתה אותנו לרכב ושעות חיפשנו איפה כולם ולבנתיים עשינו צחוקים ושלחנו תמונה למשפחה, יום למחרת דיברתי עם נאורה ובאת עם הבנות לקחתם אותי אליכם עשינו טיול ג'יפים וכל האווירה שעשית הייתה שמחה.
בכור אינלי זיכרון כלכך טוב אבל אני זוכרת את כל הדברים שארגנת במשפחה למרות שאתה רק גיס, בדיוק הסתכלתי בקבוצת ווצפ של היומולדת של סבתא לפני כמה שנים, אתה פשוט ארגנת הכל! כל הגינון, החפש תמטמון, הספסלים..
בכור כל דבר שהיינו צריכים זה תמיד היה אליך- אם צריך איזה עזרה בתקלה ברכב, אם צריך לקנות משו הכל תמיד זה בהתייעצות איתך.
בדיוק בסוכות האחרון שהיית איתנו דיברנו על גבעות ואתה אמרת לנו כמה שהחלום שלך זה להקים גבעה אבל ויתרת על החלום הזה כי נאורה פחדה..
תמיד היית הכי פעיל במשפחה הבאת את הטרקטורון לסבא וסבתא חיברת לעגלה גדולה ולקחת אותנו- כל הנכדים/אחיינים בעגלה בסיבובים בכל נוף איילון וכולם קינו בנו!
אז בכור ישלי כלכך הרבה דברים לכתוב עליך כי אתה פשוט בנאדם מושלם, ואנשים מושלמים ה' מעלה למעלה…..
בעז"ה שנפגש בתחיית המתים ובבניין בית המקדש אמן!!
ראה עוד > >
הספד ל30 מהחברים משלומית
כשישבנו וחשבנו על המידה שמשקפת את האישיות של בכור עלתה לנו מידת התמימות.
לא התמימות הילדותית, שגם אותה היה לבכור בזמן שראה או שמע דבר חדש והיה מוקסם מאותו הדבר ממש כמו ילד,
אלא תמימות מלשון שלימות. תמימות בכל מעשה ומעשה אותו עשה ותמימות בנפש בין כלל המעשים והרצונות שגעשו בתוכו, ותמימות בין המחשבה, הרצון לבין המעשה והביצוע.
יעקב איש תם יושב אוהלים, כולם חושבים שיעקב היה איזה בנאדם תמים ולא יודע מה סביבו ולומד כל היום, אבל לא כך היה, הוא ידע להילחם כשצריך ולעשות תחבולות כשצריך ,כמו לדוגמא ברכת הבכורה, הרמת אבן הבאר,מלחמה עם המלאך וכו . ...
וזה בכור הוא הבנאדם הכי פשוט ותמים שנראה מבחוץ , אבל כשצריך הוא יודע גם לפרוץ החוצה
בכור היה עסוק באלף ואחת דברים. משפחה, זוגיות, גינון, של"ח, לימוד תורה ולימודים אקדמאים, יוזמות ביישוב, ועוד ועוד. ובאופן פלאי הוא עשה את כולן בתמימות- בשלימות.
יכולת לעבוד איתו בגינון תוך כדי שהוא שומע שיעור בזום ומתווכח עם המרצה ועל הדרך מעיר הערות על הצורה שבה צריך לטפל בעץ.
בכור היה עם הבנות שלו ברחבי היישוב על המכסחת מכסח את הדשא ומדבר על הרעיונות שיש עוד לעשות בחורשה או בגבעת החנוכייה.
אנחנו החברים היינו אומרים לו בכור תעצור, תנוח יש לזה זמן- אבל הוא בשלו ממשימה למשימה. והמדהים הוא שהכל נעשה ברמה הגבוה ביותר. בשלימות.
לבכור לא היתה בעיה לאחוז בנפשו בכל הרצונות. להצליח להתמיד בדף יומי, להצליח למצוא זמן למשפחה,
להצליח לשבת ולטייל עם חברים.
להצליח לבנות בעצמו את הקומה השנייה לבית.
הכל היה בתוכו בתמימות. מאוחד בנפש האדם האחת.
לבכור התמימות היתה גם בין הרצון המחשבה למעשה, לביצוע.
אם אתמול הוא ישב אתך והתלבט על רכב למחרת הרכב כבר עמד בחנייה.
אם הוא החליט לחפור בגינה מערה לאחסון יין תוך חודש וחצי המערה כבר חפורה ומדרגות יורדות אליה.
מחשבה גדולה ורחבה שיודעת לרדת למעשה במהירות שהיינו משתוממים לראות אותה יוצאת לפועל. כשאנחנו עוד רק מגלגלים את המחשבה בראש. תמימות כזו בין הרצון לעשייה.
אין ספק בכור השארת לו הרבה חומר למחשבה ועוד יותר פרוייקטים לעשייה..
ראה עוד > >
כמעט חודש וחצי אחרי..באמצע היום פתאום שומע את הקול..קול להקת עגורים..הראשונה של השנה. מאתר אותה. וישר קופץ לפלאפון כמו בכל שנה, ומתחיל לכתוב לך שלהקת העגורים הראשונה מעלינו..ופתאום נופל שוב האסימון..מפסיק את הכתיבה..סוגר את הטלפון. וגעגוע אליך שתתלהב איתי. מלהקת העגורים, ממשפחה של צבאים, ושאר מראות הטבע הארץ ישראלי המתחלף..ממדרש..
ראה עוד > >
09/06/2024
אליס- חניכה של בכור מהמשצים
הייתי חניכה של בכור בקורס פשצים במשצים.
זה היה הטיול הראשון שלי מחוץ לבית ועוד בשטח ובכיתי המון.
בכור נתן לי כוחות להישאר בקורס, לימד אותנו לבנות תנור מבוץ ואבנים, גרם לנו לסחוב בול עץ ענק בשביל לבנות משהו במחנה שלנו ונתן לי ביטחון ראשוני בו ובעצמי
אחרי כמה שנים הגיע קורס סיוון וקיבלתי במזל את הקבוצה של בכור
האמת שכשיצאתי לקןרס לא באמת האמנתי שאני אעבור אותו ומהימים הראשונים חשבתי על ללכת הביתה ולפרוש
יום אחד כשהייתי אצל החובש ולא יצאתי למסלול ממש בכיתי בהיסטריה לבכור שאני רוצה ללכת הביתה והוא הכי הרגיע אותי בעולם. לא חושבת שמישהו האמין שאני יכולה לסיים את סיוון חוץ ממנו ברמה שגם המורים הישירים שלי לשלח לא האמינו, המשפחה שלי לא האמינה וגם לא אני.
אבל עד סוף הקורס בכור חילק לי את הימים לחלקים קטנים במסע שלם והראה לי כמה זה פשוט לעבור כל חלק קטן.
ביום האחרון, איזה שעתיים לפני הסיום כשהיינו צריכים לעלות על איזה הר כזה עם האלונקות, נקעתי את הרגל והוא הפך את זה לדבר הכי מצחיק שיש וגם השיג לי מחניכים אחרים מקלות הליכה כדי שאני אסיים עם כולם.
תכלס, בלעדי בכור אני לא חושבת שהייתי יוצאת אי פעם להדרכה במשצים ובטח שלא להדרכה של סיוו
תמיד הערצתי אותו.
כשחניכים שלי יצאו לסיוון אמרתי להם שאני מאחלת להם שיהיו בקבוצה שלו או לפחות שיכירו אותו.
ראה עוד > >
02/11/2023
סופה- בת דודה
בכור חי סויד הי"ד בכור סויד
ומור גבאי הי"ד מור גבאי
בן דוד שלי ובת דודה שלי
אנשי שלום, תמיד הם רצו שיהיה טוב לכולם
תמיד הם רצו שכולם יהיו חברים של כולם ויסתדרו עם כולם
גם כשהיו רגעים של מתח ותחושות פחות נעימות הם תמיד אמרו שלום, הביאו חיבוק והתענינו בשלום האחר
בכור חי ומור מעולם לא רצו להיות מעורבים בלשון הרע
לא רצו לתפוס צד
ואני זוכרת אותם בצורה הזו, אנשי שלום ורודפי שלום
אני בטוחה שאם הייתה להם היכולת לדבר ולבקש בקשה אחרונה הם היו רוצים שיהיה שלום בנינו
בעם שלנו, במשפחה שלנו ובין אדם לחברו
אני מצרפת 2 פרקי משניות שלדעתי, מתארים את בכור חי ומור בצורה הטובה ביותר.
הלוואי ונלמד איש איש להנמיך את גאוותנו ולקיים בנו את מורשת רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך".
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
עֲשֵׂה לְךָ רַב,
וּקְנֵה לְךָ חָבֵר;
וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת
הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם.
הִלֵּל אוֹמֵר:
הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן:
אוֹהֵב שָׁלוֹם,
וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת,
וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה
ראה עוד > >
09/10/2023
הילה רייזמן
בכור סויד
איך אפשר להכיל שהבן אדם הכי חי כבר מת? אוהב אדם ואדמה,
אבא ובעל מדהים
ידיים ולב מזהב טהור,
חלומות לעוד 200 שנה לפחות..
נאורי אהובה שלנו💗
בטוחים שהקסם שלו יזיז דברים גם שם למעלה
ומבטיחים להיות כאן לצידך...
ראה עוד > >
24/10/2023
סופה- בת דודה
אני מרבה לדבר כאן על אביה חצרוני ובני משפחתו בגלל שהייתי בת בית אצלם ונהגתי לפגוש אותם בכל שבוע.
אך חמאס המרצחים האיומים דפקו גם על דלת המשפחה הקרובה שלי עימה אני חולקת קשר דם וזכרונות מגיל אפס, אחת האבדות הקשות ביותר הוא בן דודי היקר בכור סויד
שאותו אני מכירה מאז שנולד, ההפרש בנינו הוא 3 חודשים בסך הכל, כל ילדותנו גדלנו יחד, שיחקנו יחד, אמא שלי הניקה אותו כאשר לאימו לא היה מספיק חלב
ואפילו גרנו אצלם בבית תקופה.
אני זוכרת שהיו מושיבים אותי ואת בכור יחד לכתוב אותיות ולצבוע בתוך המסגרת, אפילו פסיכומטרי עשינו יחד בגיל 17.
כל מי שהכיר את בכור התאהב בו מייד, יש לו אישיות כובשת ולב ענק עם נתינה אין סופית
הוא תמיד מביא פניני חכמה מהתנך, יש לי המון תגובות ממנו בפוסטים שרשמתי שהוא אומר לי "הרמב"ם אמר ככה... בפרשת השבוע אומרים ככה" תמיד הוא חיזק את דבריי והסתמך על דברים מן המקרא כדי לתת לי הרגשה טובה.
יש לבחור נשמה ענקית ונפשת אצילית
הוא מלח הארץ בכל רמ"ח איבריו
וכיאה לאדם הגדול וגיבור שהוא
הוא נרצח בידי חמאס כאשר הגן בגופו על חפים מפשע והיישוב בו הוא גר אשר הוא היה מהחלוצים שהקימו אותו.
מצורף כאן סיפור שכתבו עליו בדף הבית של היישוב "שלומית" שקצת נותן רקע על בן דודי היקר והאהוב שכבר לא איתנו אבל תמיד בליבנו. ❤️
גבעת החנוכיה - הגבעה של בכור
לפני כמה שנים בכור החליט שהוא רוצה פינה שקטה עם קצת טבע ונוף, מי שמכיר את בכור יודע שכל מה שעבר לו בראש הפך מהר מאד למציאות..
אז הוא בנה לנו גבעה ככה בפשטות ובלי הרבה דיבורים, עם ידי הזהב שלו הוא טיפח, סידר, הזיז אבנים, נטע עצים והעביר מתקני שעשועים- שיהיה כיף לילדים..
בסוף, גם העמיד שם חנוכיה שהוא עצמו ריתך מברזל,
קראנו לגבעה- גבעת החנוכיה,
אבל ילדי שלומית קראו לה הגבעה של בכור..
כל שנה היינו מתכנסים להדלקת חנוכיה מסורתית
ובקיץ עלינו לשם לפעילות יישובית מגבשת, שהחלק הכיף בה היה סיבוב בגבעה עם הטרקטורון של בכור..
ובכללי מי שהיה רוצה להנות קצת מטבע ונוף היה עולה לגבעה לנשום קצת אוויר ולעשות פיקניק נחמד..
היום - הרבש"ץ ומזכיר היישוב עלו לשם לתלות דגל ישראל.
להזכיר לאויבים שלנו ובעיקר לעצמנו שאנחנו כאן חזקים וגאים !
מתגעגעים כ"כ לשלומית שלנו אבל מתאזרים בסבלנות, כדי שהצבא שלנו יעשה את העבודה הכי טוב שיכול..וינצח!!
עם ישראל חי!
Neora Swid
ראה עוד > >
12/10/2023
נוית צור
ב00:00 נסענו להלוויה של בֵכוֹר חי סוויד.
אמרתי לרועי שאני מודה על הרגע שהייתי בהלוויה של בכור.
בכינו המון,
כולם צריכים לדעת מי היה בכור.
כל אחד עולה ומספיד אותו ואתה מבין איזה הפסד עצום יש לעולם
בכור הוא אגדה.
הוא מלאך.
ולכן, עכשיו הוא שם למעלה.
באחד הספדים אמרו ״שאפשר לדעת מיהו האדם לפי הספריה שלו ולבכור הייתה ספריה עד התקרה, עם ספרי תורה, אמונה, טבע, גאולוגיה ועוד.״
בכור היה משהו לא רגיל.
עניו עם עוצמה.
אהב את אדמת ארץ ישראל.
הכיר כל פינה בארץ.
היה בעל ואבא טוב.
״רצה לנצל כל רגע בעשייה״ אמרו.
תמיד העריך את החיים וכל אדם.
בכור בשבת בבוקר היה במושב שובה כששמע שיש חדירת מחבלים יצא לישוב שלו בשלומית כדי לעזור לכיתת הכוננות, כולם אמרו כמה שזה מתאים לך ללכת להילחם ולהגן על המדינה שכל כך אהבת.
בכור אני ואתה לא הכרנו.
בכור אתה חי כי אתה תמשיך לחיות בכל כך הרבה אנשים.
כולנו רוצים להיות בכור.
להיות יותר טובים.
לחיות את החיים כמו שאתה חיית זאת המתנה הכי גדולה לחיים.
בכור אוהב אדם, אוהב הארץ, עניו.
בכור חיזקת אותי,
והזכרת לי מהי תכלית החיים.
הזכרת לי מה חשוב ומה טפל.
דיברו על הכיבוד הורים שלך ועל העזרה לזולת.
#״במותם_ציוו_לנו_חיים״
אתה לימדת אותנו את ערך החיים ועכשיו המשימה שלנו היא לחיות אותם הכי טוב שאנחנו יכולים,
כמוך בכור.
שמור עלינו מלמעלה יחד עם המלאכים האחרים שעלו מעלה.
שמור על נאורה אישתך ועל הבנות שלך, כרמי, שקד ועלמא.
בכור סויד
ראה עוד > >
18/06/2024
מרגלית בניסטי
את בכור סויד הכרתי במכללה
הוא היה מהסטודנטים החרוצים שכבר עבדו בתחום
אפילו התייעצנו קצת על תמחורים ותוכנות.
בכור היה איש אדמה ואוהב ארץ ישראל את הפרויקט גמר שלו תכנן בישוב שלומית
פרויקט שכולו אהבת האדם והמשפחתיות, תמיד היה אכפת לו שיהיה להם נוח, שנבין את אופי המקום.
ב7.10 הוא היה בשובה הרחק ממקום המחבלים אך כששמע שחבריו לכיתת כוננות נפגעו ישר נסע אליהם מבלי שהיה חמוש, בכור נרצח בדרך.
גיבור ישראל ביחד עם עוד 3 חברי כיתת הכוננות של הישוב שלומית שהגנו בגופם על ישובם ועל פרי גן
זכיתי לבצע את ההדמיות לפרויקט שתכנן אסי קריק לזכר ארבעת הגיבורים שיוקם בישוב
יהי זכרם ברוך 🙏
זה הסיפור על בכור שהסביר מי זה הבן אדם המדהים הזה אני עבדתי אם בכור תקופה של חודש . היה לו פרויקט באבשלום ואני עבדתי איתו והוא היה צריך ללכת להוציא את הבנות והוא השאיר אותי שמה והיה מאוד חם אז הוא דאג כל חצי שעה להיתקשר אלי להגיד לי לשתות ולעשות איזה הפסקה ובנוסף להכול שהוא חזר הוא הביא לי שוקו וקרואסון ואז לא נתן לי לעבוד איזה חצי שעה .
ובנוסף תמיד דאג להסביר לי למה עושים כל דבר פשוט בנאדם מדהים .
והדבר נראה לי שהכי יצג אותו זה הכמות האהבה שהוא קיבל מהלקוחות שלו הוא תמיד נתן להם את כל היחס ואת כל האהבה. וכול הפרויקטים שהוא עושה זה היה רק מאהבה לאדמת הארץ
פשוט בן אדם מדהים אתה דמות לחיקוי בשבילי
בשבעה באוקטובר חברי כיתת הכוננות של היישוב שלומית נלחמו בפרי גן והצילו מאות במחיר חייהם של כמה מהם. אחד מהם היה בכור סוויד. לפני כמה שנים בכור הרים חנוכיה בכניסה לשלומית, על גבעה הצופה לעזה ולמצרים, הערב, הודלק שם נר שמיני (צילום: יוני ורנר)
ראה עוד > >
27/04/2024
עמוד זיכרון באינסטגרם
|
בכור חי סויד הי״ד
בכור תושב הישוב שלומית,
בשבת של ה7.10 היה אצל ההורים שלנו במושב שובה, בשש וחצי בבוקר נשמעו אזעקות במושב, בכור בכיתת כוננות של שלומית ברגע ששמע שיש משהו לא רגיל הדליק את הטלפון,
ונכנס לקבוצה של הכיתה, ראה שם קריסיס אמיתי אנשים פצועים חדירת מחבלים והרבה הרבה בלאגן בישוב הסמוך לשלומית פרי גן.
כל הכיתת כוננות קפצו לפרי גן בכור לא היה רגוע הוא רצה לנסוע לסייע להם התקשר לאחד אחד מהכיתה וכולם אמרו לו אל תגיע אתה רחוק (מרחק של חצי שעה נסיעה, נסיעה דרך בארי רעים סעד) בנתיים הוא דאג שחבר שלו יחזור הביתה מהבית כנסת שלא יהיה בחוץ.
וחכה קצת,
ואז נשמעה הקלטה בקבוצה שאומרת ״יש פה פצועים, אנחנו חייבים עזרה״.
באותו הרגע בכור קפץ אמר ביי לההורים ביי למשפחה התקשר לאחד מחברים הכיתה ואמר לו איפה נמצא הנשק איפה הרחפן איפה המשקפת איפה המפתח של הכספת והודיע שהוא מגיע, ממש תפקד על הכיתה מהבית.
ברגע ששמע את ההקלטה לא עניין אותו כלום עניין אותו רק דבר אחד להגיע לחברים שלו ולעזור להם, הוא לא היה חמוש.
אחרי כ20 דקות אבד איתו הקשר
לפני שאבד איתו הקשר הוא דאג להתקשר לאבא שלי להגיד לו שהוא רואה זוועות ושהם יכנסו עכשיו למדד וינעלו על עצמם.
ואבד איתו מהצד של ההורים שלי הקשר אותו.
אחרי שחיכינו כמעט שלושה ימים לדעת מה המצב איתו האם הוא חטוף האם הוא פצוע מה קורה איתו.
בכינו התפללו קיוונו.
ונודע לנו שהוא נהרג, ובמשך לפי עדויות שמענו את מה שכבר ידענו שהוא היה גיבור גיבור אמיתי .
לא הפסקנו לשמוע סיפורים הקלטות ודברים שהוא עבר,
שמענו שהוא נלחם עד סוף ממש ״וממש עשה תמות נפשו עם פלשתים״ הרג אותם דרס אותם כל הרכב שלו היה מרוסס כדורים והוא נלחם נלחם עד שהרכב לא נסע יותר וגם בידיים שלו היה סימני מאבק , בכביש היה ממש מסלול של הרכב הגלגלים היו מלאים בדם של הבני עוולות.
והוא נפל אחרי קרב איתם.
לא חשב על טובתו האישית לרגע בכור חי סויד הי״ד
השאיר אחריו אישה ושלוש בנות קטנות הורים ואחים.
ועמוד הזה נועד בשבילו בשביל להזכיר את הגבורה שלו.
ולהזכיר לכולנו לחיות, בכור יצא להציל חיים ידע שזה יכול לקרות ובחר בכל זאת לקום ולעשות 💔
ראה עוד > >
26/08/2024
עמוד זיכרון באינסטגרם
בן 32 משלומית. בנם של הדסה ויעקב. אח של נאור, לידור ואור. האיש של נאורה. אבא של כרמי, עלמה ושקד.
בבוקר ה-07.10.23 בכור היה אצל הוריו במושב שובה. כששמע על המצב ביישובי הדרום נסע בלי היסוס לסייע לחברי כיתת הכוננות בשלומית. בדרך לשם נהרג במהלך היתקלות מול מחבלים, בהם לחם בעוז.
משפחתו סיפרה שמילדות בכור היה צנוע והסתפק במועט. מלא חמלה, רחום וחנון. כשראה אישה מבוגרת חוזרת מקניות עם סלים מיד רץ לסייע והציע עזרה. תמיד חשב על אחרים ועשה זאת בחיוך גדול ועיניים מאירות. כשראה בעל חיים משוטט מיד עזב הכל והאכיל אותו. לא פעם הביא כלב הביתה והכריז שהוא מאמץ אותו.
בצבא שירת בכור בגבעתי. כשהקים את ביתו עם נאורה הם גרו באשדוד, ובהמשך עברו ליישוב שלומית והיו בין תושביו הראשונים. בכור בנה ביישוב את בית הקבע שלהם, ומעט לפני נפילתו סיים את בניית הקומה השנייה שלו.
לבכור היו המון תחביבים. היה מחובר בכל הווייתו לטבע. אהב לעבוד עם הידיים, לטייל בארץ, לבנות, לנסוע עם חברים בטרקטורון. בכור עבד בהוראה ובהמשך הקים עסק עצמאי כגנן.
כוכבה, דודתו, ספדה לו: "תמיד היית קשוב, מכיל, תומך, מייעץ וכן לפעמים גם שותק! תמיד בביישנות ובצניעות. דיברת בכבוד ובסבלנות לכל מי שפנה אליך. תמיד תהיה מושא לחיקוי והערצה לכולנו! ממעשיך ותכונותיך אני מבטיחה ללמוד ולתקן ולהיות טובה יותר ולהשתפר. גם בדרכך האחרונה עשית למען הכלל ופחות חשבת על עצמך! מודה אני לבורא עולם על הזכות להיות חלק ממשפחתך!".
יעקב דור, מנהל המכללה בה למד, אמר: "הוא באמת היה בן אדם מטיב. בכור ליווה וחיבק סטודנטים. הוא האמין, במלוא מובן המילה, בדו קיום, בחברות, ורצה לתת מעצמו כל כך הרבה. אני חושב שהחברים בכיתה שהיו איתו הבינו על איזה אדם מדובר. אני בטוח שהמשפחה יודעת מיהו, היא גידלה אותו והביאה אותו עד הלום. האדם הזה עשה המון דברים. הוא למד השכלה גבוהה והיה מורה ומחנך בישראל, ובסוף חזר לעשות את מה שהוא אוהב. בכור היה בן אדם יצירתי והיו לו חלומות. נחשפתי במהלך ההלוויה שלו בירושלים, לפרויקטים רבים שכבר עשה בהיותו סטודנט ביישוב בו גר, שלומית. יש ביישוב המון פינות שבכור בעצמו בנה במו ידיו".
גל כתב: "בכור היקר, צנוע, נעים הליכות, אמפטי, עשיר בסבלנות. האופן בו אהבת את אישתך והבנות ריגשה אותי. הן היו כל עולמך ותמיד שמת אותן במקום הראשון והיית מחויב לתפקידך כבן זוג וכאב. תישאר בליבנו תמיד".
ראה עוד > >
28/10/2024
עמוד זיכרון באינסטגרם
המילים של נאורה אישתו של בכור כחלק מאזכרת ה-13💔
ראה עוד > >
27/01/2024
נאורה האישה
"כי האדם עץ השדה"
העץ מורכב מהשורשים ומהנוף.
העץ מעמיק בשורשים שלו, שנאחזים בקרקע, ויונקים מים ומינרלים מהאדמה. העץ, בעזרת שורשיו מסוגל ליצור לעצמו גזע חזק ונוף יפיפה וירוק שמטמיע ומספק את כל הסוכרים והאנרגיה לה העץ זקוק. וכך, בעזרת האנרגיה הזו, השורשים הולכים ומתעמקים ויוצרים יציבות איתנה בקרקע.
בעץ, יש משהו מיוחד מצד אחד הוא עומד נטוע, הוא לא נע ולא זע. השורשים שלו הם הבסיס החזק והיציב, ומצד שני העלים והענפים זזים, מתנופפים ברוח, לפעמים רגועה ולפעמים סוערת. בהתאם לטבע ומה שקורה בחיים. הוא נותן לנו צל ופירות..לרגעים הקשים והשמחים שבחיים. אבל ככלל העץ הבריא נשאר חזק ונטוע בזכות שורשיו.
אני רואה את בכור כעץ השדה, מגיל צעיר בכור העמיק את שורשיו בקרקע. העמיק ולמד והתפתח ותווה לעצמו את הדרך שלו בעולם. בניסיון, בהתמדה, השתדלות וכישרון. וכך נוצר לו נוף יפיפה, ירוק ומיוחד, מלא בעלים ופירות.
לבכור מצד אחד היה את החוזק והיציבות. כמו השורשים, הוא היה עומד איתן בדעותיו, בערכים שלו, בהתמודדויות שלו, במה שהיה לו חשוב בחיים הפרטיים והכלליים. הוא ידע את הערך של עצמו, הוא הבין מי הוא באמת. מי הוא כבנ"א, מי הוא כבעל, מי הוא כאבא, מי הוא כחבר, כבן, כאח, ומי הוא מול ה'. והכל מתוך מקום אמיתי של ענווה, ועם זאת כמו הענפים והעלים, הוא ידע לנוע, להתגמש, להסתגל ולהתקפל ולנוע עם הרוח כמו הענפים.
וכמו העלים והפירות היה מעניק מהטוב שבו בצלו- המקום מפלט הזה, של פשוט להיות שם בשביל הכלל, בשביל האדם שמולו, לגונן, לחבק, להוקיר. ובפרות שנתן- איך עזר ונתן יד לכל מי שרק ביקש, אפילו בלי מילים והכל באהבה עם חיוך גדול על הפנים.
לבכור היה חשוב להצמיח אנשים כמו צמחים ועצים, לתת מילה טובה, לעזור בפן הרגשי, בפיזי, כלכלי בריאותי כל אחד לפי מידת הצורך שלו. הוא האמין בנשמות של האנשים בייחודיות של כל אחד. הוא השקה, טיפח, דישן, גזם וציפה לפריחה.
כל שנה בכור הקפיד לטעת עוד ועוד, להפריח את השממה. הוא חלם את החורשה, הגבעה וביצע. הוא חלם את הפארק בכניסה לישוב וכששאלתי לו למה לתכנן דבר כזה מיוחד שכנראה לא יצא לפועל בשלומית הוא רק אמר לי שמבחינתו זה פוטנציאל לישוב ואולי זה עוד יקרה..הוא פשוט היה קם ועושה, בלי לחכות לאחרים. המשפט שלו בוואטסאפ הוא הפסוק מקהלת- " כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך- עשה" . הפסוק הזה זה התמצית של בכור. פשוט להוסיף אור, לקדם, לתרום, לעזור וליצור בעולם הזה. בלי להתעצל, בלי להתחשבן.
זה משהו שאני לומדת אותו יום יום והלוואי ונצליח ליישם רבע ממה שהספיק בחייו.
ראה עוד > >
15/05/2024
נאורה האישה
תמיד התקופה הזו של יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות יום ירושלים ושבועות סימלה בשבילי רצף תהליכי של תקומה, זו היתה עבורי תקופה שמחדדת לי את הגאווה בארץ ובעם שלנו.
רצף אירועים מיוחד שמתייחס לקושי ולכאב ומשם מתגבר לתקומה ולשמחה- יום ירושלים, שמעבר לשחרור ירושלים זה גם היום המיוחד שלנו, שבחרנו בקפידה להתחתן דווקא בו. כי ירושלים זו אהבה של שנינו. ושבועות- כאשר אסרו חג, ז' סיון זה היום הולדת של בכור. היום הולדת שמאז שהכרנו בקושי יצא לנו לחגוג, כי בכור לא ראה עניין בלחגוג את היום הולדת של עצמו. תמיד כשחגגנו זה היה יותר בשביל הבנות ובשבילי מאשר בשבילו.
השנה, יותר מתמיד אני תוהה לעצמי איך אעשה את המעבר הזה בין יום הזיכרון- הכואב והקשה ליום העצמאות- יום של שמחה ותקומה.
פתאום השנה, אני כ"כ מבינה את המשפחות השכולות. יום הזיכרון זהו יום שנועד לעם, היום שבו העם מתחבר לגיבורים שלנו. זהו יום שפחות רלוונטי למשפחות שחוות את המחסור יום יום, שעה שעה.
האמת היא, שבלי העוצמה של הכאב והקושי, לא היינו יכולים לצמוח ולגדול למשהו משמעותי כמו הקמת מדינת ישראל. ובעצם ההיאחזות באדמת הקודש, היאחזות עד רמה של מוות, היא בשביל לקדש את החיים, בשביל שמי שנשאר פה, יוכל לחיות בשלווה על אדמת ארץ ישראל, האדמה שספגה כ"כ הרבה דם, יזע ודמעות.
כאב, זה דבר שרק בפרספקטיבה של זמן לא מבוטל, ואולי בכלל אפילו שנים מסוגל באמת להצמיח בנו משהו גדול באמת. בסופו של דבר, כאב וקושי מסוגלים להצמיח ברמה האישית, הזוגית, המשפחתית והלאומית אם נשכיל לדעת איך.
הקשיים והכאבים שבכור ואני חווינו כזוג תמיד בסוף הובילו אותנו למקום טוב וגבוה יותר בזוגיות, בהערכה אחד כלפי השני, בסבלנות שלנו זה אל זו ובלתת מקום אמיתי לצרכים האחד של השני.
עוד בתחילת הקשר, כשיצאנו אחד הדברים שבכור היה חוזר ואומר לי זה שזוגיות זו עבודה, וכל עוד יש לנו נכונות אמיתית לגרום לזה להצליח, זה יעבוד. המשפט הזה תמיד ליווה אותנו והיה לנגד עיננו.
" כל המתאבל על ירושלים- זוכה ורואה בשמחתה"- כאשר אנחנו חווים כאב עמוק, אמיתי, נוכל גם לחוות את שאר מנעד הרגשות באותה מידה, באותה עוצמה. משתמע, שגם מי שלא נותן לעצמו לחוות את הכאב לעומק, גם לא לגמרי יזכה לחוות שמחה אמיתית. ברגע שניתן לעצמינו לחוות את הכאב האמיתי, בלי העמדת פנים, גם נוכל לחוות הערכה גדולה יותר על הקיים ועל מה שיש, שהוא לא ברור מאיליו בכלל.
בזוגיות שלנו לא הכל היה מושלם, ולא הכל היה פשוט אבל היינו מכוונים לטוב.
אני עוד לא נמצאת במקום של צמיחה, במקום שאני מסוגלת לעמוד מול ריבונו של עולם ולשאול אותו למה במקום למה. למה אני? למה הבנות? אני מבינה למה ה' בחר דווקא את בכור, דווקא את אביעד, את אוריאל ואת ראובן, כנראה כי לא היה אפשר אחרת. כנראה כי זה משהו גדול יותר מאיתנו שכנראה גם לעולם לא באמת נבין.
כולי תקווה, שכל מה שקרה מאז השביעי באוקטובר לא היה לשווא. שבאמת נשכיל ונבין את הכח שלנו כעם, ונלמד לבוא כל אחד לקראת השני. בצורה אמיתית וכנה. למרות הקושי, למרות שאנחנו מרגישים שאצלינו האמת, האמת המוחלטת.
אני מתפללת שלמנהיגים שלנו יהיה האומץ והעז לעשות את מה שצריך, להכניע את האויבים שלנו ולסיים את העבודה, בנחישות ובאופן ברור עד הסוף.
תמיד אני אומרת שאם בכור היה כאן למטה, הוא לא היה יכול לשאת את הביזיון שאנחנו שרויים בו, כעם בארץ שלנו. וכנראה הוא קצת יותר רגוע שהוא רואה משהו אחר, משהו טוב שקרב ובא מלמעלה, ממעוף הציפור.
"ה' עז לעמו יתן, ה, יברך את עמו בשלום" (תהלים כ"ט)
ראה עוד > >
29/08/2024
נאורה האישה
11 חודשים בלעדיך.
11 חודשים בלי החיבוק שלך, בלי המילים, בלי הקול שלך.
בלי הלילה טוב והבוקר טוב שלך.
בלי לשמוע את הקלק של המפתחות שלך בקומודה בכניסה.
בלי הקפיצה שלך הביתה באמצע היום.
בלי היציאה למנחה וערבית עם הבנות.
בלי הפרחים שקנית או הורדים שקטפת מהחצר כל ערב שבת.
בלי הצחוקים שלך עם הבנות.
בלי שתניף אותם באוויר ותכין לנו שייקים.
בלי שתעיר את שקדי כל בוקר בטינטן או תותי שלי.
בלי הקמין שככ אהבת וחיכית להדליק בסוכות למרות שעוד חם.
בלי החורף הביתי והנעים בבית יחד.
בלי מי שיהרוג לי את הג'וקים, ויוציא לי את הציפור שנתקעה דרך הארובה בקמין.
בלי שתסדר לי את הטלפון או תבוא אלי כשנתקעתי.
בלי שתשגע אותי שאני צריכה לדעת מה קורה בחשבון, גם אם לא עם העסקי, לפחות בזה של הבית.
בלי שתלכוד נחשים ותחזיר אותם לחולות.
בלי שתבנה לי איזה משהו יפה מעץ או תזרום עם הרעיונות המשוגעים שלי בעיצוב.
בלי הנשיקת לילה טוב והנאורי- תעירי אותי יותר מיוחד כשאת באה לישון ותביאי לי חיבוק, ובלי התוספת של האל תשכחי..
בלי הטיולי שטח בימי שישי ברעים עם הטרקטורון, בלי לחוות את הטבע כמו שחווינו איתך.
בלי הקפיצה בערב לגבעה היפה שלך יחד עם קפה.
בלי לחלום איתך על המשך החיים שלנו.
בלי להסיע את הבנות על האופניים עם טריקים מגניבים של עצלנים.
בלי שלמדת את עלמה לרכב על אופניים כמו שלימדת את כרמי, עם המקל מאחורה.
בלי הטיולים הארוכים שלנו בשבת בבוקר לאורך הכביש ההיקפי.
בלי טיולים לצפון, אילת או ירושלים.
בלי קפיצה אחצ"ה למשפחה או לפני שבת.
בלי העל האש עם החברים הקרובים שלך או הישיבה שלכם על בירה בחצר.
בלי הדף היומי שלך והלימוד כל שבת בצהריים עם החברה והילדים הנספחים על הדשא מחוץ לביכנס.
בלי הנדנוד עם הראש שאתה אומר שלום לכולם, בלי הכובע קאובויי שהוא סימן ההיכר שלך.
בלי הבאלגן המסודר התמידי על השולחן בסלון של הצעות מחיר, שרטוטים, והדמיות.
בלי הטיולים הקבועים שלך עם המשקפת.
בלי שלגמרי סיימת את הקומה השניה ואת הבית עץ שתכננת בחול המועד לבנות.
בלי שתענה לכל מי שצריך עזרה שאתה מגיע תוך עשר דק.
בלי שאגיד לך שתעזוב את הטלפון ותתרכז בי.
בלי הריקודים עם המוזיקה במערכת בווליום מחריש אוזניים באמצע הסלון.
בלי שקילפת לי תפוז או פומלה כי ידעת שאני מתעצלת לקלף לעצמי.
בלי שנסעת להביא לי דברים שאני צריכה מהבית מרקחת.
בלי ששאלת מה צריך להביא מהסופר, ותמיד הבאת יותר כדי שיהיה אם נצטרך.
בלי שדאגת לתדלק לי את הרכב לפני נסיעה ארוכה שלי.
בלי שהבאת לי קוראסונים או בייגלים סתם ככה כדי לשמח אותי באמצע היום.
בלי הטלפונים שלך של מה איתי ואיך עובר היום.
בלי האוזן הקשבת שלך. בלי הפורפורציות הנכונות שלך שתמיד היו מרגיעות אותי.
בלי החיוך המטריף שלך והעיניים הכי טובות בעולם.
בלי השטויות שהיית עושה עם הבנות, השטויות שתמיד הצחיקו אותי.
בלי הקפה שהיית מביאה לי באמצע סיור בחממה.
בלי המנגל הזריז לארוחת ערב עם השנדי שהיית מכין לי.
בלי הארגון והשטיפה שלך לפני שבת.
בלי המסאג'ים הכי מפנקים בעולם.
בלי לראות אותך צוחק, בעיקר מהגשש שכ"כ אהבת, כשכל פעם מחדש אתה בוכה מרוב צחוק ואני מתאהבת בך מחדש.
בלי שתראה את ההתקדמות של שקדי.
בלי שתחווה את הבנות יחד.
בלי שתזרז אותי לצאת מהר לקראת נסיעה בערב שבת כדי שלא נתקע באיזה חור ולא נגיע להורים.
בלי שתתקתק את הבנות כולל קוקו מסורק.
בלי הקפה שאחרי כל השנים האלו עוד לא הצלחת לדייק אבל תמיד שימח אותי.
בלי שתעשה לי פאדיחות חמודות מול החברים.
בלי שתתן לי יד מתחת לשולחן בערב שבת, לא משנה איפה אנחנו.
בלי שתשיר אשת חייל ותמיד תסתכל עלי.
בלי התכשיט היפה שקנית לי סתם כי רצית לשמח אותי.
בלי הזירוזים שלך אחרי התפילה בשבת שאתה רעב ולא צריך להכין סלטים כי זה סתם קישוטים.
בלי ששיגעתי אותך בערב שבת אם אני יפה והתשובה שלך תמיד היתה- יפה שלי!
בלי האור בעיניים שלך.
בלי שתאכל איתי אורחה ותוך כדי אצעק עליך שתרגע כי אתה מלחיץ אותי אפילו שאתה אוכל.
בלי שתבשל לי משהו טעים.
בלי שתעיר לי על כל הבזבוזים שלי אחרי שבאמת הגזמתי.
בלי האופטימיות והשמחה שלך המדבקת.
בלי שתהנהן את הראש לצדדים עם חיוך חצי מיואש כי אני רחפנית.
בלי שתגיד קבוע בכל זימון ברשות אשתי היקרה.
בלי החבר הכי טוב שלי.
בלי שתצעק בקול נאורוששש.
בלי שתראה את עלמה עולה לכיתה א' ואת שקדי לגן.
בלי שתהיה איתי בתקופה הכי קשה בחיים שלי.
בלי הלב הענק שלך, זה שתמיד נמצא שם בשביל כולם לא משנה מה.
בלי ההספקים והעשייה המטורפת שלך בתקופה כ"כ קצרה, של 32 שנים.
אוטוטו כבר ר"ח אלול, התאריך בו הכרנו לפני 12 שנה בדיוק.
וכבר 11 חודשים בלעדיך.
ראה עוד > >
28/08/2025
נאורה האישה
מילים שאמרתי באזכרת 13 חודשים של בכור שלי, אתמול בביתינו.
כבר עברו 13 חודשים, כבר עברה שנה וחודש.
איך זה הגיוני שהכל ממשיך כרגיל ואתה נעלמת מהעולם ברגע ?!
פעם אחת כשאני ושירה דיברנו אמרנו שזה כזה מתאים לך שזה יקרה לך במקביל לעוד כל כך הרבה אנשים כדי שלא כל העולם יתמקד בך וידבר עליך ואני הוספתי שזה שלא לגמרי יודעים מה כל הסיפור שלך, מה בדיוק קרה, איך נלחמת ומאיפה בכלל אספו אותך, לא היתה יכולת לשחזר את הפלאפון שלך והמצלמה ברכב בדיוק לא עבדה, אז גם זה זה אתה. רק יודעים שנלחמת בידיים וזהו זה. והאמת? שלא חשבתי אחרת, כי בחיים שלך תמיד נלחמת עד הסוף בשביל כל דבר שהיה חשוב ומשמעותי לך. ומה בעצם יותר חשוב מלהילחם למעננו, למען האנשים שכל כך אהבת, למען הארץ הזאת. ואולי בעצם זה הסיפור כאן..אין צורך לדעת מה בדיוק עשית ברגעים האחרונים שלך, הרגעים האמיצים האלו שלך, הם לא באמת העניין.
העניין האמיתי הוא מה עשית בחיים, מה עשית ביום יום בפועל, בפשטות. מהדברים האלה צריך ללמוד. כל אלו, כל אותם ההתמודדויות, הבחירות, הדיבורים, הפעולות, כל אלו בפועל הובילו אותך להיות ה- בכור שאתה. הבכור הזה שיקפוץ כי החברים והתושבים זקוקים לעזרה. דנה, נחמה, צופיה ואני תמיד מדברות על זה שכולכם הייתם גיבורים עוד בחיים, ולא כקלישאה. זה שיצאתם ומה שעשיתם לא קרה סתם ככה פתאום ביום בהיר.
בכור, חיית חיים מלאי שמחה ואופטימיות. קמת עם חיוך והלכת לישון עם חיוך, גם בזמנים קשים יותר. עבדת על עצמך מגיל אפס. כבר מהילדות שלך, למדת לראות את האחר, התמודדת עם קשיים של קשב וריכוז ובעיקר היפראקטיביות, למדת איך למנף את החיסרון ולשבח אותו למשהו גדול. בסניף ובמשצים היית דמות משמעותית לחניכים ובהמשך החיים היית לתלמידך כמדריך מעגלים, כמורה לשלח או כמורה לנגרות בסדנאות שונות. תמיד אמרת לי כמה אתה אוהב ילדים וכמה כל ילד הוא עולם ומלואו. וכילד שהתמודד עם קשיים שונים, ראית אותם.
בחיים שלנו, היית העוגן שלי. יכולתי לסמוך עליך בהכל, תמיד ידעתי שלא משנה מה, זה אני ואתה נגד העולם בשמחה וגם בקושי.
ותוך כדי החיים, אחרי שעלמה נולדה הרגשתי שלא פשוט לנו במובנים מסוימים, אני קצת נשברתי שביום שחזרנו מהבית חולים אחרי הלידה של עלמה תוך כדי ירי רקטות במשך כל הדרך הביתה, אתה יצאת להפגנה כי הסבב ההוא כבר היה יותר מדי, וזה בער בך, לא היית מסוגל להישאר בבית כשזה המצב שלנו בחוץ.
ואתה בפשטות שלך, אמרת לי יאללה נאורי, בוא נמצא מטפלת ללכת אליה. אני עוד הייתי בשוק מזה שזה בכלל עלה ואחרי מחשבה משותפת החלטנו שנלך.
יש ימים שאני קמה בבוקר
ולא מאמינה שאבויה, איילוס, ליאל, ינאי, בכור ועמית מתו
אני לא מאמינה
אני מתעוררת ומחכה לראות מציאות אחרת, השביעי באוקטובר היה חלום רע שהמוח שלי יצר...
ואז אני רואה את הנרות נשמה עם התמונות שלהם ומבינה שזה באמת קרה
אבל איך?! לולי ילדה כזאת חיה, כזאת שמחה... אני לא אשמע את הצחוק שלה יותר?!
אולי איילוס, ליאל וינאי יחזרו בעסקת חטופים? גם ככה בקושי מצאו מהם משהו מהבית השרוף של פסי... אולי זה לא באמת הם
הרי גם על אמילי הנד אמרו שהיא נרצחה וזה לא היה נכון והיא חזרה בחיים...
אולי גם ליאל?
ואולי, לא היו הדברים מעולם
ואולי, מעולם לא השכמתי
עם שחר לגן
לעבדו בזיעת אפי
מעולם, בימים ארוכים
בימים ארוכים ויוקדים של קציר
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר
מעולם לא טהרתי
בתכלת שוקטה ובתום
של כינרת שלי הוי כינרת שלי
ההיית או חלמתי חלום?
של כינרת שלי הוי כינרת שלי
ההיית או חלמתי חלום?
ואולי, לא היו הדברים מעולם
ואולי, מעולם לא השכמתי
עם שחר לגן
לעבדו בזיעת אפי
מעולם, בימים ארוכים
בימים ארוכים ויוקדים של קציר
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר
מעולם לא טהרתי
בתכלת שוקטה ובתום
של כינרת שלי הוי כינרת שלי
ההיית או חלמתי חלום?
של כינרת שלי הוי כינרת שלי
ההיית או חלמתי חלום?
ראה עוד > >
13/10/2025
מתנאל קאופמן
בכור חי הי"ד
לא נשכח.
שנתיים
ראה עוד > >
08/10/2025
סופה הבת דודה
My October 7 2023
היום בו השתנו חיי 180° אני כבר לא אותו אדם שהייתי
לאט לאט עובדים על הנפש, מנסים להחלים ולהתמודד
אני עדיין לא מאמינה שזה באמת קרה
עדיין הקול של ליאל וינאי בא לי בחלומות ומבקש ממני לבוא לקחת אותם
עברו שנתיים ובכור עדיין בן 32...
עברו שנתיים ואני ועמית לא אכלנו פנקייקים יחד
עברו שנתיים ... ולא דיברתי עם אבויה בטלפון ...
עברו שנתיים
ואתם לא יודעים שהפכתי לאמא ... הדבר הכי מדהים שקרה לי
עברו שנתיים ועדיין יש לנו 48 חטופים וחטופה בעזה שחיים את השביעי באוקטובר יום יום
והחיילים והחיילות שלנו שלא יודעים מנוח ... ורק רוצים לחזור הביתה
והנפש... כל כך קשה לנפש להחלים ואיך מחלימים בזמן מלחמה לא פוסקת?
האם באמת יהיה שלום?
האם באמת יהיה בטחון?
יהיה טוב, כך כולם אומרים לי... תאמיני שיהיה טוב
אני מנסה, זה לא קל זה אפילו מאוד קשה
ראה עוד > >
13/05/2024
נאורה האישה
יום הזיכרון הראשון בלעדיך,
2024
תמיד התקופה הזו של יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות יום ירושלים ושבועות סימלה בשבילי רצף תהליכי של תקומה, זו היתה עבורי תקופה שמחדדת לי את הגאווה בארץ ובעם שלנו.
רצף אירועים מיוחד שמתייחס לקושי ולכאב ומשם מתגבר לתקומה ולשמחה- יום ירושלים, שמעבר לשחרור ירושלים זה גם היום המיוחד שלנו, שבחרנו בקפידה להתחתן דווקא בו. כי ירושלים זו אהבה של שנינו. ושבועות- כאשר אסרו חג, ז' סיון זה היום הולדת של בכור. היום הולדת שמאז שהכרנו בקושי יצא לנו לחגוג, כי בכור לא ראה עניין בלחגוג את היום הולדת של עצמו. תמיד כשחגגנו זה היה יותר בשביל הבנות ובשבילי מאשר בשבילו.
השנה, יותר מתמיד אני תוהה לעצמי איך אעשה את המעבר הזה בין יום הזיכרון- הכואב והקשה ליום העצמאות- יום של שמחה ותקומה.
פתאום השנה, אני כ"כ מבינה את המשפחות השכולות. יום הזיכרון זהו יום שנועד לעם, היום שבו העם מתחבר לגיבורים שלנו. זהו יום שפחות רלוונטי למשפחות שחוות את המחסור יום יום, שעה שעה.
האמת היא, שבלי העוצמה של הכאב והקושי, לא היינו יכולים לצמוח ולגדול למשהו משמעותי כמו הקמת מדינת ישראל. ובעצם ההיאחזות באדמת הקודש, היאחזות עד רמה של מוות, היא בשביל לקדש את החיים, בשביל שמי שנשאר פה, יוכל לחיות בשלווה על אדמת ארץ ישראל, האדמה שספגה כ"כ הרבה דם, יזע ודמעות.
כאב, זה דבר שרק בפרספקטיבה של זמן לא מבוטל, ואולי בכלל אפילו שנים מסוגל באמת להצמיח בנו משהו גדול באמת. בסופו של דבר, כאב וקושי מסוגלים להצמיח ברמה האישית, הזוגית, המשפחתית והלאומית אם נשכיל לדעת איך.
הקשיים והכאבים שבכור ואני חווינו כזוג תמיד בסוף הובילו אותנו למקום טוב וגבוה יותר בזוגיות, בהערכה אחד כלפי השני, בסבלנות שלנו זה אל זו ובלתת מקום אמיתי לצרכים האחד של השני.
עוד בתחילת הקשר, כשיצאנו אחד הדברים שבכור היה חוזר ואומר לי זה שזוגיות זו עבודה, וכל עוד יש לנו נכונות אמיתית לגרום לזה להצליח, זה יעבוד. המשפט הזה תמיד ליווה אותנו והיה לנגד עיננו.
" כל המתאבל על ירושלים- זוכה ורואה בשמחתה"- כאשר אנחנו חווים כאב עמוק, אמיתי, נוכל גם לחוות את שאר מנעד הרגשות באותה מידה, באותה עוצמה. משתמע, שגם מי שלא נותן לעצמו לחוות את הכאב לעומק, גם לא לגמרי יזכה לחוות שמחה אמיתית. ברגע שניתן לעצמינו לחוות את הכאב האמיתי, בלי העמדת פנים, גם נוכל לחוות הערכה גדולה יותר על הקיים ועל מה שיש, שהוא לא ברור מאיליו בכלל.
בזוגיות שלנו לא הכל היה מושלם, ולא הכל היה פשוט אבל היינו מכוונים לטוב. הבסיס עליו נשענו היה טוב והוא נבע כתוצאה מעבודה עצמית שעשינו עד אותה נק' זמן בה התחברנו והפכנו לזוג. ומשם הלך והתגבר.
וכדי להגיע לטוב גם התעסקנו בקושי, בדברים הפחות נעימים, בחסרונות שלנו ועשינו עבודה אישית וזוגית.
אחת הנק' שתמיד דיברנו עליה וחיזקה אותנו היא הנק שכל אחד היה מכוון שהוא נותן את המקסימום שלו באותה סיטואציה, ובאופן טבעי, שלאחד היה קשה, השני הבין את הצורך שלו והשלים אותו. תמיד דיברנו על זה שבזוגיות צריך להיות 100 אחוז יחד. רוב הזמן, כל אחד מאיתנו בנפרד לא מסוגל להיות 100%, לרוב זה פחות. לפעמים 90, לפעמים 80 ולפעמים 60, או 30. ולכן השני לרוב משלים ב-10, 20, 40 או 70 אחוז. וכך יוצרים השלמה בין שני בני הזוג. האחוזים האלו יוצרים לך מקום שיש לך גיבוי, לרוב מול הילדים אבל גם ביום מדוכדך או קשה, אנחנו יחד ומאזנים אחד את השני.
עם כמה שבכור היה עובד קשה, יוצא מוקדם בבוקר וחוזר מאוחר בערב, לא משה כמה הוא היה מותש או עייף, הוא תמיד השתדל לתת יד בבית, ולטפח את הקשר המשפחתי והזוגי. לפעמים במקלחות לבנות, לפעמים בארוחה טובה על המנגל או סתם לכוס קפה בפרגולה.
בשביעי לאוקטובר, החיים שלי ושל חברותיי היקרות צופיה, דנה ונחמה, השתנו לחלוטין מן הקצה אל הקצה.
הפסדתי משהו גדול מאוד. שמכורח הטוב שבו, לא היה מסוגל לשבת בבית הוריו בשובה כשהוא שומע שמתבצע טבח וחבריו לכיתה נפצעים. לא נפרדתי כמו שצריך מבכור שלי. לא אני ולא הבנות. והכאב והקושי גדולים מאוד. ברמה שהלב פצוע, מדמם חזק וכנראה שגם לעולם לא אחזור להיות אותו הנאורה.
בזה שבכור הלך ולא חזר, אני לא רק בוכה וכואבת את העבר, אלא גם את כל מה שהיינו אמורים עוד להיות, כל מה שרצינו להספיק, כל התוכניות והחלומות שרקמנו יחד.
אני עוד לא נמצאת במקום של צמיחה, במקום שאני מסוגלת לעמוד מול ריבונו של עולם ולשאול אותו למה במקום למה. למה אני? למה הבנות? אני מבינה למה ה' בחר דווקא את בכור, דווקא את אביעד, את אוריאל ואת ראובן, כנראה כי לא היה אפשר אחרת. כנראה כי זה משהו גדול יותר מאיתנו שכנראה גם לעולם לא באמת נבין.
כולי תקווה, שכל מה שקרה מאז השביעי באוקטובר לא היה לשווא. שבאמת נשכיל ונבין את הכח שלנו כעם, ונלמד לבוא כל אחד לקראת השני. בצורה אמיתית וכנה. למרות הקושי, למרות שאנחנו מרגישים שאצלינו האמת, האמת המוחלטת.
אני מתפללת שלמנהיגים שלנו יהיה האומץ והעז לעשות את מה שצריך, להכניע את האויבים שלנו ולסיים את העבודה, בנחישות ובאופן ברור עד הסוף.
תמיד אני אומרת שאם בכור היה כאן למטה, הוא לא היה יכול לשאת את הביזיון שאנחנו שרויים בו, כעם בארץ שלנו. וכנראה הוא קצת יותר רגוע שהוא רואה משהו אחר, משהו טוב שקרב ובא מלמעלה, ממעוף הציפור.
"ה' עז לעמו יתן, ה, יברך את עמו בשלום" (תהלים כ"ט)
בתמונה- בכור ואני בחול המועד סוכות, 5 ימים לפני האסון.
ראה עוד > >
29/04/2025
אליה מרקוביץ
בשביעי באוקטובר גיסי בכור סוויד
היה בשבת אצל הוריו בשובה
כהרגלו לקפוץ ולהתנדב בכל תחום בחייו, שמע שחבריו מכיתת הכוננות של שלומית קפצו להגן על פרי גן
ויצא גם הוא לכיוונם
בדרך נתקל בכמות מטורפת של מחבלים ונאבק איתם בידיו עד הרגע האחרון
בחודשים האחרונים אני וכמה חברים עושים חברותא כל יום שלישי
לומדים לקוטי מוהרן
ומתוך הלימוד נזכרתי בדבר חזק מבן כל הדברים המחזקים שנאמרו על בכור
וכל אחד מאיתנו מתחזק מזה ממש
משהו שאחותו אמרה
על איזה בר מצווה שבכור בירך את ילד הבר מצווה שיזכה להיות האיש ההוא או להיות האיש הזה
ושאלו את בכור מה זה להיות האיש הזה?
הוא אמר הזה שעושה
ולא מחכה שמישהו אחר יעשה
בכור היה בנאדם שמחפש
איפה יש חיסרון ממלא אותו
איפה צריך חסד עשה חסד
איפה צריך פתרון הביא פתרון
תודה לך איש יקר בשם כל חבריי החברותא❤️
יהי זכרך ברוך 
ראה עוד > >
29/04/2025
נאורה האישה
להיות אלמנה שלך, זה לדעת שלא משנה מה, אין לך תחליף.
זה להתמודד כל בוקר בלעדיך. בלהכין להן סנדוויצים, בלהעיר אותן לבד, בלנסות למצוא כח להניע את עצמי לעוד יום נוסף.
זה לשמוע את הפעמון בחוץ שמשמיע את קול ציפורי השיר שכל כך אהבת, להתעצב שאתה לא איתי כאן ואיכשהו במקביל להרגיש אותך, שאתה מאותת לי ואומר לי- נאורי אני כאן איתך.
להיות אלמנה, זה להרגיש שכל הזמן מצופה ממך להמשיך הלאה ולראות אותך שמחה, בעיקר כי זה גורם לאנשים לסמן וי, שהנה היא בסדר.
זה ללכת לישון בלילה בלעדיך, מול הכרית שלך. במקום שתמיד היית מחכה לתת לי נשיקה ולומר לי לילה טוב.
ככל שעובר הזמן, זה לאבד עוד קצת את הזיכרון שלך, הריח והתחושות. ונוספת עוד מועקה על הלב.
זה לספר לבנות סיפורים בלילה, בעיקר כאלו שאמורים לעזור להם להתמודד עם האובדן, ולהיחנק מבכי תוך כדי כשהן מסתכלות עלי בעיניים עצובות.
זה פתאום להיות זו שצריכה לדבר ולהעביר הלאה דברים משמעותיים, כאלו שהיו חשובים לך.
זה לא לקבל את זה שלא תשוב עוד לעולם ולא תזכה לראות את הבנות שלך גדלות ומתפתחות.
זה לחיות יום יום, שעה שעה בלעדיך ולהמשיך לתפקד כאילו כרגיל.
זה לעשות בחירות משמעותיות בחיים מבלי שתהיה פה לתת לי יד.
זה להאמין בעצמי, שיש לי אותי, ואני מסוגלת לעבור הכל, למרות כל הניסיונות בחיים.
זה לראות את הנקטרינה ואת הורדים פורחים במלואם, בפעם הראשונה בעונה, ואתה לא כאן איתי כדי להתלהב וללמד את הבנות עוד משהו.
זה לתת מקום לאנשים לעזור לי למרות שזה קשה, כי תמיד זה היה אני ואתה נגד העולם.
להיות אלמנה זה להיות אסירת תודה באופן תמידי, במקום שיהיה לי את מה שברור מאיליו.
זה להסתובב עם מחנק תמידי בגרון, כשהחצי השני שלי איננו.
זה ללמוד לשים לב למה הכי נכון, ומה אני הכי צריכה, מבלי להתחשב כל הזמן באחרים.
להיות אלמנה זה לבנות את עצמי מחדש, אחרי שחצי ממני נעלם כשהלכת ורוב הזמן אין בי שום רצון להיבנות.
זה להאמין או לפחות לנסות, שאתה איתי ולא תעזוב אותי לעולם, גם לא בעולמות עליונים.
זה להתחיל להעביר לסובבים שלנו, מי היית בעולם הזה. למרות שקשה לי כי זה ככ נוגד את מי שהיית.
זה לראות את הבית שחלמנו יחד ובנית לי מתהווה יותר ויותר, אבל אתה לא זוכה להינות מהפירות.
זה לדעת שתמיד רצית שיהיה לנו טוב, גם אם זה אומר לחפש את הטוב בלעדיך וגם אם זה אומר שקשה לי, מאוד.
להיות אלמנה זה להבין שאני צריכה לספר לעולם מי אתה ואיזה הפסד גדול אתה עבור כולם, למרות שאני מסרבת להפוך אותך לזיכרון.
מאמי שלי,
אני יושבת פה בקבר שלך, בערב יום ההולדת שלי, יושבת פה אחרי תקופה ארוכה שלא הצלחתי להגיע, לא ביום נישואין שלנו ולא ביום ההולדת שלך, כי נתקענו באמריקה בגלל החותים.
אני יושבת פה ונעקצת כהרגלי.
אני יושבת פה ומרגישה חצי מנותקת, כי אני עדיין לא מצליחה לעכל שאתה בכלל קבור באדמה, גם אחרי כמעט שנתיים. אני לא לגמרי מרגישה בנח כאן, בסוף יש משהו הרבה פחות אישי ואינטימי בהר הרצל ביחס למקום שלנו, לבית שלנו ששם אתה פשוט איתי.
בא לי לספר לך שאני והבנות עוברות הרבה, יותר מדי מאז שהלכת.
שלפעולה הזו שעשית, שהיתה לך ככ ברורה, יש ככ הרבה השלכות והשפעות. על התמודדות יומיומית מתמדת, לעיתים אפילו שעתית, על תחזוקה של בית לבד מכל המשתמע מכך. על שבתות, על חגים, על החופש הגדול, על המשפחות. על החוסר יכולת שלי לספק להן את כל מה שהן זקוקות לו. להקשיב להן
באמת, להיות נוכחת וסבלנית כי לי בעצמי אין כוחות.
כרמימי מתגעגעת עד עמקי נשמתה, בקושי יודעת איך לדבר את זה, ולרוב זה יוצא בדרכים מורכבות, מדברת לדובי הענק שלה שנותן לה תחושה של אבא.
עלמה ככ מתגעגעת אליך בעיקר בדברים שהיינו עושים יחד, בדבר פשוט כמו לצאת לקמפינג סתם ככה או לקפוץ עליך שתרים אותה.
שקדי בקושי זוכרת, וזה ככ קשה לי, עצם המחשבה. היא זוכרת דברים קטנים שאנחנו מזכירות לה כמו שהיית עושה להן ארנבי עם החולצה על הראש לפני מקלחת ותמיד היו רצות להראות לי או שהיית קורא לה תותי שלי.
אני מבינה שאני צריכה להתקדם ואני כביכול עושה את זה ומתקדמת עוד קצת אבל במקביל לא באמת רוצה בזה. הנשמה שלי לא מסכימה לכך כי אני ואתה זה נשמות תואמות.
מנסה לנשום מחדש כשכל מה שאני מרגישה זה צורך להיות לידך, גם אם זה לא בעולם הזה. אבל אז אני חושבת על הבנות שלא ישארו לבד.
מנסה להרים את עצמי מהשברים פעם נוספת, אחרי שכבר עברתי מספיק עוד לפני כל זה.
כל כמה זמן אני מתיחה את השאלה המתמדת לקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה ממני? למה דווקא אותי? דווקא אותנו? רק אתה יודע מה עברתי ועוברת אז למה?
ככל שעובר הזמן אני מבינה כמה אין לנו שליטה על כלום, כמה הכל מדויק, וזה בדיוק הקושי כי כנראה שלא היינו יכולים לשנות את התוצאה. כנראה שאם היינו נשארים בבית בחג בטוח היית יוצא אבל לעיתים עולה בי המחשבה
אולי רק היית נפצע? בסוף אני יודעת שכנראה שלא. כי השם בחר אותך ובחר בי למשימה הזו,
משימה קשה מנשוא.
אני מרגישה שאיבדתי את עצמי כי אתה זה אני ואני זה אתה. כל מה שהייתי צריכה בחיים האלה זה אותך. עם כל השאר הייתי מסתדרת בלי. בשניה אחת הכל השתנה, ושינה את הכל. ובשנייה הזו נזרקתי למים מבלי שום יכולת לבחור או להתנגד לסיטואציה.
תקופה ארוכה כמו שאתה בטח כבר יודע, כעסתי עליך, תמיד במקביל לגעגוע וכאב אבל כעסתי, באמת. למה זה בסדר להשאיר אותי ואת הבנות לבד וללכת להציל את העולם?
אבל תמיד אני מגיעה לאותה מסקנה, שזה אתה, זה האופי וזה הטבע שלך ככה חיית מאז מעולם, מי כמוני יודעת. תמיד היית עוזר לכולם ונמצא שם בשביל מי שצריך אותך זה תמיד היה לי לא פשוט כי הרבה פעמים הרגשתי שזה בא על חשבון המשפחה והבית ובכל מיני שלבים בחיים הצלחתי לעכל ולקבל שזה אתה. תמיד היה בי פחד שמה שקרה יקרה לך. וגם אחרי מה שקרה, פעם נוספת, אני מנסה להסביר לעצמי שזה מי שאתה.
ואתה בכור, הוא אותו הבחור שהתאהבתי בו כמעט מההתחלה. את הוא זה ששבה את ליבי, בזכות אותם תכונות.
האהבה שלנו רק הלכה והתעצמה. וכשהיינו יחד זה היה אני ואתה נגד העולם. בבת אחת הכל השתנה, מה שנקרא, תתמודדי.
אני זוכרת שבאחת הנסיעות שלי לחממות נפלה עליי תובנה, באותה שנייה התקשרתי אליך ואמרתי לך מאמי, הבנתי מה ה׳ רוצה ממני. אז צחקת ושאלת מה. אמרתי לך שאני מרגישה שכל הניסיונות שעברתי בחיי, כולם בסוף מתכנסים לכך שאני צריכה להאמין בעצמי וביכולות שלי ויותר מזה אני צריכה לשים את עצמי במקום שטוב לי בו, כי רק כך, כשלי יהיה טוב, כשאני אשים את עצמי במקום קודם, לא מתוך אגואיזם אלא מתוך מקום בריא, כשאני אבין מי אני ומה הערך שלי בעולם, רק מהמקום הזה אוכל להשפיע טוב.
אז עוד לא הבנתי עד כמה ה׳ מנסה אותי. באיזה שהוא מקום איבדתי גם את ה׳ מאז השביעי באוקטובר. כבר התעייפתי ואין בי כוחות להתמודד עם הכל. רק ה׳ יודע עד כמה באמת.
זה קשה ועצוב שבנק הזו, כשאני ככ צריכה את ה׳ אני כבר לא מרגישה שיכולה להשען עליו אבל אני מזכירה לעצמי שגם כעס וגם הטחת אשמה זה קשר כלשהו שאולי יתפתח ויגדל ואולי הוא לא ישוב לקדמותו. אבל זהו קשר, שבו אני עדיין נושאת עיניים לשמיים.
אני יודעת שאתה פה איתי בכור, גם אם לא תמיד הרגשתי וגם אם לא חלמתי אותך. אני יודעת שאתה איתי שולח לי סימנים וחיזוקים בדרך, מגן עליי בכל סיטואציה ונותן לי כוחות נפשיים ועם כמה שלא הצלחתי להאמין בזה פעם אני מרגישה אותך איתי, נותן לי יד בדרך. דרך הלא נודע.
ראה עוד > >
03/09/2025
מרגלית בירן
נאורה מהממת שלנו.
אשת הקדוש גיבור ישראל בכור סוויד הי"ד שחרף את נפשו כשיצא ממושב שובה בשביעי לאוקטובר על מנת להילחם לצד חבריו בכיתת כוננות שלומית שיצאה להילחם בחדירת מחבלים בפריגן.
נילחם במחבלים ארורים בדרכו לפריגן בגבורה ועוז עד רגעו האחרון.
נאורה יקרה,
יהי רצון שהשם יברך אותך ואת הבנות המתוקות.
השם יתן לך כוחות ונחמה בכל רגע ורגע.
אתם בליבנו תמיד https://www.facebook.com/reel/4331284223862000/?s=single_unit
ראה עוד > >
17/10/2025
נאורה האישה
שנתיים לבכור שלי.
בעקרון, אני אוהבת את הסתיו, משהו באוויר משתנה, מתחדש, מביא שינוי. אבל עכשיו זה קצת אחרת.
סוכות תמיד היה החג האהוב על שנינו לא משנה איפה גרנו, בקראוון, בחצי מרתף או בבית קבע, הקמנו סוכה ונשארנו בבית, יחד.
החצבים ששתלת בכניסה לבית ומאחור, מבשרים את בוא הסתיו-כל שנה מחדש, ב-1 לספטמבר, הם כבר פורחים.
כל שנה כמעט בזמן הזה, עם האוויר הקריר, עוד מוקדם בבוקר יש איזה רגע של גשם ואתה מתרגש כמו ילד קטן, נכנס הביתה בהתרגשות עם חיוך ענק ויוצא לקפוץ בשלוליות עם הבנות.
בערב מתחיל קצת להתקרר, ולפני שאני מתחילה להנות מהקור אתה כבר מדליק את הקמין, מחכה לשרוף את העצים שכרתת והספיקו להתייבש. אחרי איזה שנתיים של ייבוש. הפעולה הזו שמישהו בכל ידליק את הקמין עוד קשה לי ולא בא לי בטוב..
לקח לי זמן, אבל יש דברים שאני מצליחה כבר לעשות.
לא מזמן, עליתי לגבעה שלך, פשוט ישבתי שם עם עצמי בשולחן שהבאת. מדי פעם היינו עולים לשם עם האופנוע או הטרקטורון, בעיקר במוצ״ שים כשהצלחת לגרור אותי, יושבים שם וחולים חלומות כל כך הרבה חלומות שרצינו להגשים יחד. הכל הכל יחד. חלמנו על התפתחות עסקית ולימודית, ועל המשפחה והבנות..ובכל התקופה האחרונה ממש בער בך הצורך ללכת להקים איזה גבעה בגוש עציון או בשומרון, ניסית לשכנע אותי להצטרף, אבל התעקשתי ששלומית זה הבית.
עוד קשה לי לצאת החוצה, לפרגולה שלנו מהחדר. הפרגולה שהיית מתפלל שם בבוקר כשלא היית מספיק את המניין והקפה שהיינו שותים שם אחרי הצהרים. אפילו להסתובב סתם ככה בגינה שלנו קשה לי. משהו כל כך פשוט אבל כל כך אנחנו. תמיד היית מוציא אותי מהבית לחצר לנשום אוויר ולהנות ממה שיש, אני תמיד הייתי בבית ואתה בחוץ, גם בסוף יום עבודה. לאחרונה בחגים, אני מוצאת את עצמי עם צורך גדול יותר לצאת לגינה ולכרם, וסתם כך לדבר אליך..
אני מנסה להמשיך..
להתקדם עם הבית עץ שבנית לבנות ביום שישי ממש לפני שיצאנו להורים שלך בערב חג, עוד בבוקר התלבטת אם להמשיך את הקומה השניה או להתקדם עם הבית עץ, בסוף יצא שכל השישי עבדת עם כרמי עליו במשך שעות ואני זוכרת שבדרך להורים שלך עוד אמרת לי אני ממש שמח שהספקתי להתקדם עם כרמימי ולא המשכתי בקומה השנייה.
שנה שעברה התחלתי ללמוד, אדריכלות. מחשבה שעלתה כמה פעמים בשנים האחרונות וכל פעם נדחתה כי זה לא היה הזמן. גם עכשיו אני מנסה להבין מה הקצב הנכון ומה המינון שמתאים לי עם כל הטיפולים של הבנות והג'ינגולים של הבית, יחד עם האבל שמלווה אותנו באופן קבוע..
יש עוד הרבה דברים שנשארו כמו שהם. שבהם לא נגעתי, כאילו אני מנסה להשאיר אותך עוד קצת קרוב. כאילו עוד שניה תחזור לקיים ולמוכר.
המסור שלך כבר שנתיים עומד במקום בחוץ מתחת לבית עץ שהתחלת לבנות בערב חג.
המכונת קפה שקנית לי עוד נשארה עם הפולי קפה שלך ולא השתמשתי בה מאז.
הזיתים שמסקת והכנת בצנצנות עוד בחוץ.
הקומבינה שעשית לסוכה ביצירת דופן עם שני התריסי עץ של הממד עוד עומדים במקום שנתיים וגם השנה היו חלק מהסוכה.
המערכת שפעלה בבית ללא הפסקה, לא הודלקה מאז. המוזיקה הזאת שכל כך אהבת והייתה חלק מהיום שלנו, כבר לא אותה הדבר. זה כל הזמן מזכיר לי את הריקודים שלך עם הבנות באמצע המטבח והסלון וכמה שמח היית עושה. בשניה מקפיץ את האווירה בבית.
המכונת תפירה שקנית לי כשכרמי נולדה הייתה בשימוש קבוע בבית, זאת שתמיד עזרת לי לתפעל ולמדת אותי מה לעשות איתה עם כל בעיה. אין לי טיפת חשק או רצון ליצור בה שוב.
הטרקטורון שלנו עוד עומד במקום למטה. הטרקטורון שטיילנו איתו בכל כך הרבה מקומות, ובכל כך הרבה ימי שישי ויצרנו איתו חווית נדירות.
המקום הקבוע שלך בשולחן בדיוק מולי עוד שלך, וקשה לי שאנשים יושבים שם.
מפרספקטיבה של שנתיים, אני מבינה שאלו החיים.
יש רגעים שאני מצליחה לאחוז את זה שאתה לא כאן. שזה מה שזה. אני מתקיימת, אבל לא תמיד חיה. יש רגעים שאני מצליחה גם לחיות. ויש רגעים שאני לא מאמינה, אני מסרבת לקבל את זה שהלכת, שכל מה שבא לי זה לרקוע ברגליים חזק כמו ילדה קטנה ולדרוש מהשם שיחזיר אותך עכשיו.
איך הקצינת נפגעים שלי אמרה לי בהתחלה, אבל זה ריצה למרחקים ארוכים.
אני מבינה שזה משהו שבלית ברירה לומדים לחיות איתו, זה להתחיל ליצור גבעה, גם אם היא קטנה, ליד בור עמוק. ולטפס אליה לאט ובזהירות.
ראה עוד > >
23/12/2025
ניר פריד
זה כנראה יהיה הפוסט הכי חשוף שלי לאחרונה.
אז כפי שרובכם אם לא כולכם יודעים, התארסתי לנאורה לאחרונה. ונאורה, היא אלמנתו של בכור, שנפל ב-7.10.
ובשבת אחת, קראתי בעיתון שהדסה בן ארי מתכננת לעשות ראיונות עם רווקים שיוצאים עם אלמנות.
שמעתי את הקריאה הפנימית, והצעתי את עצמי ואת הסיפור שלנו להדסה.
מפה לשם, השבוע יצא הפרק שלי, ואני מזמין אתכם להאזין.
אני כותב את זה עכשיו, כי חשוב לי שאנשים יחשפו לעומק ולמורכבות של זוגיות פרק ב', לאחר התאלמנות. כי חשוב לי לספר על בכור. חשוב לי שגברים, ואולי רווקים, ישמעו על האפשרות הזו. חשוב לי שלא יפחדו.
וגם בסוף, ברור לי שזה הסיפור שלנו, ואי אפשר לעשות העתק הדבק על החיים. אבל אם עזרתי למישהו להבין עוד משהו על העולם, דיינו.
תודה להשם על כל החסד והטוב.
להאזנה: https://youtu.be/divevfrjkAc?si=YETMU3sz7OdnLTSt
Neora Swid