רפאל קאודרס ז"ל

אודות

רפאל קאודרס היה השביעי והצעיר בילדיהם של תרצה ובנימין זאב קאודרס. תרצה אמו עלתה ארצה משטרסבורג שבחבל אלזס בצרפת, ובנימין אביו, ניצול שואה, עלה ארצה ממילאנו, איטליה. בבית שבו גדל רפאל נכחו מסורות יהודי איטליה ויהודי אלזס.
רפאל נולד וגדל ברחובות, ולמד בישיבת מקור חיים בכפר עציון. לאחר מכן הצטרף למסלול ההסדר בישיבת הכותל בשילוב שירות צבאי ברבנות. ברובע היהודי, במהלך לימודיו בישיבה, שימש בביתם של הרב והרבנית נבנצל והיה מקורב גם לראש הישיבה, הרב ישעיהו הדרי. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת תקוע בראשות הרב עדין שטיינזלץ.
בשנת תשס”ט (2009) נסע רפאל לניו ג’רזי בארצות הברית כחלק מתוכנית השליחים של הרב שטיינזלץ, שם לימד ויצר קשרים משמעותיים בקהילה. כששב ארצה למד לתואר ראשון בחינוך במכללת הרצוג באלון שבות, הוראת דרך במכון לנדר ותואר שני במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. הוא החל לעסוק בהוראה, והצטרף לגיסו, חזקי בצלאל, בהובלת חברת "אהבת הארץ", חברה העוסקת בתיירות פנים.
רפאל, היה איש חינוך בעל חזון, עומק ורוח. הייתה לו יכולות נדירה להוציא את החזון לפועל, ולתרגם אותו לפרקטיקה מעשית ויומיומית. הוא לימד בישיבת מקור חיים בכפר עציון, לימד וגם היה רכז ואיש הנהלה בתיכון ״דרך אבות״ באפרת ובתיכון ״אור״ בצור הדסה. הוא חינך כיתת חינוך מיוחד, והיה מורה לחינוך פיננסי, מורה לתנ"ך, מורה לאזרחות, מורה לכל מה שצריך. הוא היה חבר של הסייעות, עוזר למנהלניות, יד ימינו של המנהל, רכז תקשוב וטיולים, ועוד.
בשלב מסוים, בחר רפאל לעזוב את מערכת החינוך הפורמלית והשתלב ב"משוב" של חברת פריוריטי, המספקת מענה טכנולוגי ומחשובי למערכות בבתי ספר. ב"משוב" מצא רפאל במה וגשר לשילוב בין הכוחות הייחודיים שלו - יכולות טכנולוגיות עם יכולות אנושיות, הבנה במחשבים לצד הבנה באנשים, חזון ומעשה. מתוך היכרות עם היום יום של המורים והצוותים החינוכיים הצליח רפאל לתת מענה רגיש, אמין ומשמעותי לצרכים שעלו מהשטח. הוא יזם והגה כלים שיקלו על המורים בעבודתם החינוכית, ואחד הכלים שנוצר ביוזמתו עלה לאוויר אחרי נפילתו. חברת פריוריטי קראה אותו על שמו: "לוח הבקרה על שם רפאל קאודרס".
רפאל הקים את בית המדרש הקהילתי בקהילת הצור והצוהר בצור הדסה, ניהל ולקח חלק פעיל בהקמת תוכניות העשרה ללימודי קודש לילדים ולנוער, וגם לימד נערים רבים ממגוון קהילות ורקעים לקראת העלייה לתורה בבר המצווה שלהם.
במלחמת חרבות ברזל, על אף בעיה רפואית בכליות, היה חשוב לרפאל להתגייס, מתוך רצון עז לקחת חלק בהגנה על עם ישראל. התפקיד המרכזי של רפאל בשירותו הסדיר היה זיהוי חללים. עם פרוץ המלחמה, הוא הבין כמה עבודה יש, ועד כמה היא קשה ומורכבת. הוא חש שביכולתו לתרום מניסיונו בתחום. אבל עד כמה שרצה והתעקש, לא גייסו אותו. במקום זה הוא תרם לחוסנו של העורף כמיטב יכולתו, ארגן שיעורי תורה לילדים אחר הצהריים ובבתי משפחות ועוד.
כשרפאל הצליח סוף סוף להתגייס כרכז מסורת ורוח בגדוד 5030, חטיבת אלון, הוא הלך בשמחה. הוא שם לעצמו למטרה להגיע לליבם של כמה שיותר חיילים – לדבר על היסטוריה ועל מורשת קרב, על ציונות ויהדות. מעדויותיהם של חיילי הגדוד שבאו לנחם בשבעה, חפצו עלה בידו ויותר מכך.
רפאל נפל על משמרתו בחורפיש שבצפון מפגיעת כטב"ם. בן 39 בנופלו. הותיר אחריו את אשתו יהודית (לבית דויטש) ואת ילדיו חדוה (12) מרים (10) הלל מוריאל (7) ועדין משה (4). הוא נהרג ביום ירושלים, שעות ספורות אחרי שדיבר על חשיבותו של היום ועל הצורך להנכיח אותו בצבא הגנה לישראל.