שמ"ז בנימין יוסף ז"ל, בן יונה ויפת. עלה מתימן. שירת במשמר הגבול. בלט כמנהיג רוחני ענו ונעים הליכות, איש תורה ועבודה, ציוני נלהב ואיש משפחה מסור. נפל בקרב מול פדאיון ברמת רזיאל בל' באב תשי"ד (27.8.1954). בן 36 בנופלו. הותיר רעיה ו-4 ילדים.
בנימין, בנם של יונה (גרסה) ויפת (חסן), נולד בשנת תרע"ח (1918) בתימן. את השכלתו הראשונית רכש ב"חדר" בתימן, התאפיין בלמידה יסודית, שקד על הרחבת ידיעותיו באופן עצמאי ושאף תמיד להעמיק בחכמה.
בנימין היה ציוני נלהב, אשר חיפש שלמות ואידיאל. הוא גדל על אהבת ארץ ישראל וכיסופים לעלות אליה ולהתיישב בה. עוד בהיותו בתימן רכש ידע נרחב על העשייה והבנייה בארץ, ועל כן, מיד עם עלייתו ארצה בשנת 1950, נרתם בהתלהבות לפעילות ההתיישבות במסגרת תנועת "החרות" – בין היתר בהשפעת בן דודתו, חבר הכנסת חיים מגורי-כהן.
ראשית דרכו בארץ הייתה בניסיון התיישבות בבר גיורא. לאחר מכן עבר למקום יישובו האחרון, מושב רמת רזיאל בפרוזדור ירושלים, שהוקם על ידי עולים יוצאי פולין ורומניה.
לצד מעורבותו הענפה בהתיישבות, שמר בנימין בדבקות ובמסירות נפש על מורשת אבותיו ועל אורח החיים הדתי. כפי שמשתקף מתמונתו, נותר עטור זקן ופאות, ונאמן לערכיו החומריים והרוחניים כאחד. בדרכו נעימת ההליכות פעל לקרב את חבריו לתנועה לתורה ולמסורת, ושימש כמנהיג רוחני במושבו.
בשנת 1951 היה בנימין מראשוני המתגייסים למשמר הגבול, שהוקם באותה עת כדי להתמודד עם חדירותיהן ופיגועיהן של חוליות ה"פדאיון".
במוצאי שבת קודש, ל' באב תשי"ד (27 באוגוסט 1954), נפל השוטר המוסף הזמני (שמ"ז) בנימין בקרב מול חוליית פדאיון שחדרה למושבו, רמת רזיאל.
בנימין היה בן שלושים ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל בירושלים.
הותיר אחריו רעיה – רומיה (לבית בשארי), וארבעה ילדים.
הנצחה
במקום נפילתו במושב רמת רזיאל הוקמה אנדרטה לזכרו.