אלברט יפרח ז"ל, בן עזיזה ודוד. עלה ממרוקו. שירת כלוחם מג"ב בגזרת בית שאן. בלט כבחור ספורטיבי, חברותי, רקדן, איש אדמה, נדיב ומסור למשפחתו ולחבריו. נפל בפעילות מבצעית בי"ג בחשוון תשכ"ט (4.11.1968). בן 18 בנופלו. הותיר הורים ו-7 אחים.
אלברט (אברהם), בנם של עזיזה ודוד, נולד בשנת תש"י (1950) בקזבלנקה שבמרוקו, בן זקונים למשפחה בת שמונה אחים ואחיות. בקיץ 1956 עלתה המשפחה לישראל וקבעה את ביתה במושב מעונה.
את לימודיו היסודיים עשה בבית הספר "מעלה הגליל" במעלות, ולאחר מכן למד במגמת חקלאות בבית הספר התיכון האזורי "יד נתן" שבגליל המערבי. עד לגיוסו סייע רבות במשק החקלאי של הוריו והפגין בו מיומנות וכישרון.
אלברט בלט כאישיות מרכזית ואהובה בחברה, שמח בחלקו ומוכן תמיד לסייע לכל אדם. הוא היה חובב ספורט, שיחק כדורסל וכדורגל, רכב על אופניו ורקד בלהקת המחול האזורית לריקודי עם. בביתו הקפיד על ערך כיבוד הורים ואחים כערך עליון, והרעיף אהבה רבה על אחייניו.
בתחילת פברואר 1968 התגייס לשירות חובה במשמר הגבול. בתום אימוני הטירונות בבסיס ההדרכה בשפרעם והכשרתו כלוחם, הוצב במגזר היישובים ובהמשך הועבר לגזרת בית שאן – שהייתה אז גזרה מבצעית "חמה". חבריו ליחידה תיארו אותו כלוחם המסור לתפקידו, אשר השרה אווירה שמחה ומעודדת סביבו.
במכתבו האחרון להוריו כתב אלברט:
"להוריי היקרים שלום! ראשית אשאל לשלומכם, ואם תשאלו לשלומי, הוא טוב מאוד. תסלחו לי מאוד שלא הייתי בשבת, פשוט היו לנו אימונים ולא יכולתי לבוא, אבל אני מקווה השבת להיות".
אולם אלברט לא זכה להגיע לאותה שבת: בנדיבותו הרבה התנדב להישאר בבסיס כדי לאפשר לאיש מילואים לצאת לביתו ולחגוג את יום הולדתו של בנו.
ביום 1 בנובמבר 1968, בעת שנסע בסיור ממונע בגבול הירדן (בדרך שבין צמח לאל-חמה, סמוך לקיבוץ מסדה), עלה הרכב שבו נסע על מוקש. בתקרית נפצעו שישה לוחמים, ואלברט נפצע באורח אנוש. הוא הובהל לבית החולים "פוריה", אך כעבור שלושה ימים, ביום י"ג בחשוון תשכ"ט (04.11.1968), נפטר מפצעיו.
אלברט היה בן שמונה-עשרה בנופלו. הוא נטמן בבית העלמין במעונה והיה החלל הראשון שנטמן בחלקה הצבאית שהוכשרה במקום.
הותיר אחריו הורים, שלושה אחים – מרדכי, יעקב ומאיר, וארבע אחיות – אנט, אסתר, מימי ואביבה.
הנצחה
שמו של אלברט חקוק באנדרטת חללי משטרת ישראל בבית הספר הארצי בשפרעם.