שוטר ירקוני שמואל (שמוליק) ז"ל

אודות

שמואל (שמוליק), בנם של שושנה ומיקי, נולד באילת ביום כ"א בשבט תשל"ח (29 בינואר 1978). הוא נקרא על שם סבו מצד אביו שנפטר בגיל צעיר, ולידתו לאחר שתי בנותיו הבכורות של הזוג, רחלי ושרון, הביאה שמחה עצומה למשפחה.

כשהיה בן חמש וחצי נפרדו הוריו, ושמוליק נשאר להתגורר עם אביו, אליו היה קשור נימי נפשו. כשהיה בן תשע, נישא אביו לדוני, שהפכה לדמות משמעותית ואוהבת בחייו. מהנישואים הללו נולדו שתי אחיותיו למחצה, קארין ודורין, אליהן היה קשור בכל לבו.

את דרכו הלימודית החל בבית הספר היסודי "יעלים" בשכונה א' באילת, המשיך בחטיבת הביניים "אלון" והשלים את לימודיו התיכוניים במגמת חשמל בתיכון העירוני "גולדווטר".

שמוליק היה נער כריזמטי, אהוב ומקובל, שהקיף את עצמו בחברים רבים והרבה לבלות. הוא בלט באהבתו לאופנה ולטיפוח אישי, נמשך לכלי רכב מהירים והיה חובב מושבע של המוזיקה של עופר לוי. כמי שגדל לצד הים, גילה מגיל צעיר כישרון יוצא דופן בשחייה ובצלילה. בגיל שבע-עשרה, מיד לאחר שהוציא רישיון נהיגה, נסע ללא ידיעת הוריו לאתר הצלילה האתגרי והמאתגר "החור הכחול" (בלו הול) בדהב שבסיני, וביצע שם צלילות מוצלחות. מעל הכל, שמוליק ייחס חשיבות עליונה לערך החברות – תכונה שבלטה למשל כאשר כל בני כיתתו ביטלו את יציאתם לטיול השנתי ויצאו למסע חלופי יחד איתו, מתוך תפיסה של ערבות הדדית.

שמוליק התגייס לצה"ל ב-30 ביולי 1996. מתוך זיקה עמוקה לערכי אהבת המולדת והערצה למנהיג תנועת "מולדת" רחבעם זאבי (גנדי), הוא נאבק בתוקף על שיבוצו והתעקש לשרת במשמר הגבול. לאחר המתנה של שבועיים בבקו"ם, השיג את מבוקשו, שובץ לפלוגת "אלמוג" והחל טירונות בבסיס מג"ב בבית חורון.

גם בתנאי השירות הצבאי הקפיד שמוליק על היגיינה ואסתטיקה, כפי שנהג תמיד. אולם שירותו נגדע בראשיתו: חודשים ספורים לאחר גיוסו, התמוטט בבסיס. בבדיקות התברר כי חלה בסרטן מסוג נדיר ביותר. במשך שנה ועשרה חודשים נאבק במחלה בגבורה.

ביום י"א בסיוון תשנ"ח (05.06.1998) נפטר שמוליק בבית החולים באילת, והוא בן עשרים ושנה מחצה בלבד. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באילת.

הותיר אחריו הורים וארבע אחיות: רחלי, שרון, קארין ודורין. על מצבתו חקקו בני משפחתו:

"'יפה תואר' צדק אהב. אח ל- רחלי, שרון, קארין ודורין."

זיכרון והנצחה
המשכיות דרכו: בהשראת דמותו ושירותו, התגייסה אחותו הצעירה קארין למשמר הגבול והמשיכה לשירות קבע בחיל.

מבני הנצחה: בית הכנסת בבסיס מג"ב הסמוך למסוף טאבה נקרא על שמו של שמוליק.

דברי מפקדיו ורעיו במג"ב:

"אהבת החיים, אהבת הזולת, נכונות לסייע לחבריו ולסביבה, כושר מנהיגות והשאיפה לשרת במשמר הגבול היו חלק מקווי דמותו שנמחתה בטרם עת, אך לעד תישאר חקוקה בליבנו".

מכתב האב: במסגרת פרויקט "מכתבים שלא ייקראו לעולם" במקומון האילתי "ערב ערב" (2012), כתב לו אביו מיקי:

"שמוליק, בן שלי יקר. השנים חולפות, אך הכאב עדיין מפלח בחזה... אילו היית, בן שלי יקר, היית היום בן שלושים וארבע. אם היית, בן שלי יקר, לא היית נשאר לנצח בן עשרים. נוח לך בן שלי יקר. אני אמשיך לשאול, אני אמשיך לחשוב, אני אמשיך לחלום... אבא שלך, מיקי ירקוני".

דברי האם: אמו שושנה ספדה לו בשיר כואב על הבחירה בחיים לצד הגעגוע:

"אבד לי היקר מכל, אבד ללא שוב... שלום יקיר, שלום אוצר. אותך אזכור תמיד, אף פעם לא אשכח. שלום חבר, שלום ולהתראות".

יהי זכרו ברוך.