שירה אבידן

אודות

שירה אחות תאומה לאוריה, ולעוד ארבעה אחים ואחיות. שירה ואוריה נולדו פגיות במשקל 700 גרם, ועקב כך שירה התמודדה בגבורה עם הפרעה התפתחותית והוגדרה כ- CP.

שירה הייתה ילדה שובת לב, חייכנית ומקסימה, שהרעיפה על כל הסובבים אותה חום ואהבה.
היא גדלה כחלק בלתי נפרד מהקהילה, מבית הכנסת ומהמשפחה המורחבת.
היא הצטיינה בחברותיות, אהבה את כולם וכולם החזירו לה אהבה ענקית.
כל הבית התארגן לפי שירה, להנגיש לה את החגים ולתווך לה את המאורעות; בראש השנה חוברת ברכות מונגשת ובפסח הגדה מיוחדת עבורה.
מראש חודש הדר הורגשה השמחה לקראת חג הפורים כשברקע מתנגנים השירים המקפיצים והשמחים. כבר מחודש שבט היו מארגנים את התחפושות המיוחדות והמושקעות, ואפילו כיסא הגלגלים התחפש יחד איתה.
שירה גדלה בסביבה מאוד שמחה והיא השפיעה על כל בני הבית בדרך הסתכלותם על אנשים 'מיוחדים' ועל התמודדות עם אתגרים בצורה חיובית ומעצימה, ובעיקר להבחין בין עיקר לטפל בחיים.

קשר מיוחד ויוצא דופן היה לה עם אביה, ומילה אחת הייתה שגורה בפיה- 'אבא'. שבת היה זמן מאד מיוחד שלהם יחד, אביה היה שם אותה בכיסא שלו, והיה מסתובב איתה סביב שולחן השבת תוך כדי שהוא שר 'שלום עליכם' למלאכים, בעודה צוהלת משמחה.
שירה אהבה את שירי השבת והייתה מחוברת במיוחד לשיר 'כה אכסוף נועם שבת'. הרגישו ששירה נשמה גבוהה, כנינתו של הצדיק רבי יצחק אבוחצירא ''בבא חאקי''.
בשבת בבוקר הייתה הולכת עם אביה לבית הכנסת לברכת כהנים, ולאחר מכן הייתה מחלקת לילדים סוכריות וחמצוצים.

שירה נולדה בבדיקת חמץ ונפטרה בנר רביעי של חנוכה. אלו ימים ששלהבת הנר משמשת למצווה, כך גם שירה העבירה מסר של אור ושמחה. בפטירתה כבר לא הייתה נר קטן בבית פנימה כמו הנר בבדיקת חמץ, היא נפטרה בעת שהשלהבות מרצדות בכל חלון באור יקרות, מפרסמות את הנס, כמו חייה, נס מתמשך.

הפטירה בטרם עת של שירה הותירה את בני משפחתה ואת מכריה המומים וכואבים ובחסר גדול.

יהא זכרה ברוך.