שיר הייתה חובשת קרבית בחטיבה הצפונית במוצב נחל עוז.
בשבת בבוקר 7/10 מחבלים פשטו על הבסיס,
שיר הספיקה בגבורה להילחם מול המחבלים והרגה אחד מהם לפני שנהרגה.
יהי זכרה ברוך מלאכית שלנו.
שיר גדלה וחונכה באשדוד, עם משפחה מדהימה, מחבקת ותומכת.
מאז ומתמיד שאפה למצויינות, לתת את ה200 אחוז בכל דבר שעשתה.
זה התחיל בלימודים, שם זה התבטא בשקדנות שלה, השעות שהעבירה על הכסא במטרה להפיק מעצמה את המקסימום, ולהיות הכי טובה שתוכל.
לשיר לא הספיק 98 בבגרות, וניגשה שוב כדי להוציא 100, זו הייתה שיר.
אם תשאלו את שיר מה הדבר הראשון שהיא רוצה לעשות כשהיא חוזרת הביתה, היא תענה לכם, באופן חד משמעי, ללכת לאימון בחדר הכושר.
שיר התאהבה בתחום הספורט ונשאבה אליו ב200 אחוז כמו כל דבר שהיא הייתה עושה.
בימים ששיר הייתה עמוסה בגזרה הצפונית ולא הספיקה להתאמן, הייתה מוצאת דרך לבצע אימון כלשהו תוך כדי שיחה עם חברים אפילו, כדי לנצל את הזמן.
במהלך אחד האימונים של שיר, קיבלה מקרה כונן באפליקציה של מד"א, בו דווח על אירוע של דום לב במרחק מספר דקות ממנה. היא הודיעה למאמנים שיוצאת לבצע החייאה באדון צעיר שהתמוטט בקרבת מקום, ותשוב בקרוב.
היא הגיעה לכתובת, תפקדה כמצופה ממנה וחזרה לאימון כרגיל. כל זה בשקט ובעוונה, כאילו זה מובן מאליו, המינימום שמצופה מילדה בת 18.
האדון ניצל והיום הולך על הרגליים, וזו רק דוגמא קטנה לשגרת החיים רצופת החסדים של שיר.
שיר התחילה את דרכה במד"א באוקטובר 2018 לפני כחמש שנים, ומשם הכל היסטוריה.
ההתנדבות של שיר כללה ביצוע משמרות על אמבולנסים, אבטחות, משימות הומניטריות, השתלמויות מקצועיות, חניכת מתנדבים חדשים באמבולנסים והכשרת הדור הבא.
שיר הייתה מקצוענית בכל התחומים, אך בכל מה שנכלל בתחום הרפואה הייתה קפדנית ביותר.
תמיד חיפשה להעשיר את הידע שלה, לא פחדה לקבל ביקורת, תמיד נרתמה לכל משימה והייתה הראשונה לסייע בשמחה.
וזה לא נגמר כאן. לשיר היה חשוב לעשות שירות צבאי משמעותי שבו תתרום את ה200 אחוז, כרגיל. ותממש בו את כל הפוטנציאל שלה.
לאחר המון מחשבה, הגיעה למסקנה שתתרום הכי הרבה בתור חובשת קרבית.
שיר נאבקה להתקבל לקורס על אף הקושי מבחינת הפרופיל הנמוך, והצליחה להעלות אותו משמעותית, עוד צעד בדרך לחלום הגדול, רפואה.
שבשבילו עבדה והקדישה מעצמה כל כך הרבה בלימודים ובמד"א.
גם בקורס עצמו, כפי שכבר אפשר לתאר, שיר התגברה על כל מכשול שהוצב בפניה, והיו מכשולים רבים בדרך. ואת כולם היא צלחה.
למרות שלשיר היה את רוב הידע העיוני והמעשי אשר נלמד בקורס מעברה במד"א, היא הקדישה הרבה משעות הט"ש ומזמן מנוחתה כדי ללמוד עוד ומעבר לנדרש ולהצטיין בקורס.
כאשר שיר סיימה בהצטיינות את קורס החובשים שאפה רבות להגיע לאוגדת עזה,
כבר אמרנו 200 אחוז..
שיר עשתה כל אשר ביכולתה כדי להגיע לטנ"צ באוגדה, למרות שהיו תפקידים קלים, נגישים ובטוחים יותר.
כמובן באופן לא מפתיע, שיר הצליחה גם הפעם.
היא התחילה את שירותה הסדיר באוגדה והכירה חברים מדהימים, שהפכו למשפחה שנייה עבורה.
במהלך שירותה שם, שיר נתקלה בלא מעט מקרים, בהם ידעה לטפל ולתפעל זירות מורכבות והצילה חיים רבים. שוב, עוד צעד בדרך לחלום הגדול.
שירוש הייתה ילדה תימניה פלפלית עם תלתלים מלאי אופי וחיוך כובש, הילדה הכי יפה בגן.
הכי ערכית, הכי אכפתית, הכי חכמה והכי רגישה.
לשיר היה חיוך ענק שתפס את רוב הפנים הקטנות שלה, וצחוק מדבק מהסוג שגורם לך להתקפל על הרצפה.
לשיר היה חשוב לנצל כל דקה שעוברת כשהייתה חוזרת הביתה.
היא הייתה מתמרנת בסופ"ש אחד בין אימונים, למשפחה, יציאות וחברים ואפילו קריאת ספרים, ואיך אפשר לשכוח את סנדי הכלבה של המשפחה.
שיר תמיד הייתה הנשמה של החבורה, תמיד שם כדי לעזור ולתמוך, לייעץ ולומר בדיוק את המילה הנכונה בזמן הנכון. להיות אוזן קשבת וכתף לבכות עליה.
שיר הקפידה לפזר ברוחב לב מחמאות לכולם, אפילו כאשר הייתה יוצאת למסיבות הייתה מחמיאה לבנות בשירותים ומרימה להן, דבר קטן שמעיד על אופי גדול.
מי שהכיר את שיר מקרוב ידע שבראש סדר העדיפויות שלה הייתה המשפחה שלה, תמיד שאבה מהם כוח והשראה. מההורים שלה, מאחיה, ליעד ואביה.
שיר.
היית בן אדם מדהים ומיוחד, הילדה עם הלב הכי טהור שיש.
אומנם תמיד שידרת שאת מופנמת, שקטה ועדינה ובכל זאת הייתה לך את הנוכחות הכי גדולה בחדר.
כולם שמו לב אלייך.
היית חברותית, הצלחת לגרום לכל אחד להתאהב בך. פרחת ובלטת בכל דבר שעשית.
אהבת כל כך לרקוד ולהיזרק לצלילים, רקדת המון, רקדת כל כך יפה.
כל שנה רקדת בטקסי הזיכרון, מי ירקוד במקומך עכשיו ?
לא יכולנו לבקש חברה יותר טובה ממך, ואין אדם שיוכל למלא את החסר, להחליף את מה שהיית עבורנו.
את ילדה שזוכרים, ילדה של אחת למיליון.
שיר הבאת איתך אור לא מהעולם הזה, בכל מקום שנכנסת אליו הרגישו וראו את ההילה שמעלייך.
נתגעגע לחיבוק שלך.
נתגעגע לעצות שלך.
נתגעגע למילים הטובות ממך.
נתגעגע לצחוקים ולבדיחות הפרטיות.
נתגעגע ליציאות איתך.
נתגעגע לרקוד ולהנות איתך.
נתגעגע ללב הטהור שלך.
נתגעגע אלייך שיר שלנו.
את לימדת את כולנו מה זה גבורה ואומץ אמיתי,
מה זה קור רוח ותושייה.
נלחמת ונתת מעצמך גם ברגעייך האחרונים, דוגמא ומופת לחברה הישראלית.
זכינו להיות חברים שלך.
לעד תהיי בליבנו.
היי, קוראים לי לירון אני משרתת בנחל עוז בתפקיד ״קומץ״ וסגרתי שבת ב7/10
רציתי לספר על שיר מהנקודת מבט שלי.
אני ושיר תמיד היינו נפגשות בכיורים של השירותים, אחת הרגע קמה השניה כבר עירנית. לא משנה באיזה מצב היא הייתה, גם כשהיא הייתה עייפה ממש היא חייכה, צחקה והייתה נחמדה
תמיד תפסתי ממנה כי היא הייתה חכמה, שנונה, נחמדה לכל הסובבים, גם כשהיא הייתה שבוזה היא ידעה לקחת הכל בפרופורציות ולעודד אותי כשלי לא היה יותר כוח.
ביום חמישי 5/10 הכנתי עם חבר למחלקה שניצלים, הכנו מלא והזמנו אותה לאכול איתנו. ישבנו, צחקנו, היה ממש ממש נחמד
היא סיפרה לנו שאולי יהיו הפרות סדר בגדר ביום שישי.
ואז בארוחת שישי שמחנו שלא היו בסוף הפרות סדר, ושזה סופ״ש ממש נחמד.
זאת הפעם האחרונה שדיברתי וראיתי אותה, לצערי אין לי זיכרון ממנה בבוקר שבת.
רציתי להגיד לכם שהיא הייתה פשוט אור, בלי לנסות היא הפיצה את הטוב שלה לכל עבר. היו לה כל כך הרבה דברים שעניינו אותה: כושר, רפואה, מוזיקה. היא תמיד הייתה מדברת על כל דבר בתשוקה אמיתית. הייתה בה פשוט אש חיים חזקה מאוד.
אני שמחה שלאורך כל ההיכרות שלנו, היו לנו רק רגעים חיוביים, שזכיתי תמיד לצחוק איתה, גם כשהיא רק הגיעה. רוב האנשים נאטמים ולא מדברים יותר מדי והיא בלי להכיר אותי צחקה איתי והייתה לנו שיחה ממש טובה.
אני יכולה להגיד שהיא השפיעה על הרבה אנשים בבסיס, גם אם היא לא ידעה.
אני מאמינה שכשאדם מת, האור שלו מתפזר לכל עבר ואנחנו צריכים לתפוס ולשמור רסיסים של אור. אני מבטיחה לכם שהאור של שיר ימשיך ללוות אותי, ועוד רבים אחרים.
3
6
8
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
