תאיר דוד

אודות

תאיר נולדה בפברואר 2000, בבית-דגן, להורים אורי ועדנה ולשני אחים גדולים ליזה (12) עדן (9) והודיה (3). היא הייתה תינוקת בלונדינית כאפרוח, בהירה ממש, עם שיער קוצים שעומד למעלה. תינוקת חייכנית, ילדה יפהיפיה. לב ענק שהלך וגדל עם השנים.
בתור ילדה, תאיר אהבה מאוד לרקוד ג'אז, לשחק בחוג דרמה. בתחום הלימודים היא הייתה מאוד הישגית – ילדה רביעית וקלה. בבית הספר היסודי למדה ב"שדות" שבבית דגן, ואת חטיבת הביניים והתיכון בביה"ס מקווה ישראל.
תאיר תמיד הייתה מוקפת בחברות הטובות שלה שליוו אותה מילדותה אל בגרותה. בכיתה ד', בעקבות אחיה הגדולים, הצטרפה לתנועת הנוער "הצופים" בשבט בית דגן, והייתה שם כחניכה וגם סיימה שם כשכבה בוגרת – בתפקידי הדרכה וראש גדוד, עד שהתגייסה לצבא.
לצבא התגייסה באוגוסט 2018, להגנה אווירית. בתום ארבעה חודשי טירונות עלתה לגדוד 137 של כיפת ברזל. בגדוד שירתה כלוחמת המבצעת שמירות ומשימות מבצעיות. לאחר מכן, יצאה לקורס מפקדים וחזרה לגדוד בתור מפקדת למחזור מרץ 2019, כשסיימה את המחזור שלהם, יצאה מהגדוד להיות מפקדמת לוחמות בביסל"א, שם פיקדה על טירוניות ובסוף שירותה חזרה לגדוד כמפקד חמ"ל מבצעי.
כשהשתחררה, עבדה בכמה עבודות כדי לחסוף לטיול הגדול ולרכב. לטיול היא טסה לבד – זו הייתה תקופה מאוד עוצמתית עבורה, בה היא למדה את עצמה ולמדה לעשות מה שטוב לה ומה שהיא אוהבת, להיות נאמנה לעצמה ולרצונות שלה.
במהלך הטיול, אחותה הגדולה הודיה הצטרפה אליה והן טיילו יחד ומאוד נקשרו אחת לשניה והתקרבו מחדש בתקופה הזו. הן חלקו חברים משותפים והיו מבלות יחד.
תאיר הייתה דודה לארבעה אחיינים – רועי, לני, איתי ואמה – ואהבה אותם עד עמקי נשמתה. תמיד העבירה איתם זמן בשמחה, שיחקה והשתטה איתם. אהבה אותם ברמות של "דודה שרופה ומשוגעת". היא חסרה להם כל כך היום. מלבדם, נשארו המון חברים ומכרים שבורי לב מלכתה. וכמובן, להורים ולאחים שלה.
בחודשיים האחרונים לחייה, החליטה ללמוד עיצוב גבות ולעסוק בתחום לפני שהיא יוצאת ללימודים גבוהים. היא סיימה את הקורס והחלה להתנסות על חברות ומכרות... ואז הגיע השביעי באוקטובר שגדע הכל.
תאיר הייתה נפש חופשיה ומאושרת, "זריקת מוטיבציה" עבור המכרים והסובבים שלה, תמיד הייתה יודעת להיות שם בזמן הנכון, לתת את העצה הנכונה, להקשיב, לחבק כשצריך, להכניס את הקלילות שלה לסיטואציה. אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלה – גבוהה ויפהיפיה, בעלת צחוק גדול, קול מיוחד, שטותניקיות שאין דומה לה. כל הכיף והצחוקים תמיד היו איתה.
אנחנו בוחרים להמשיך את הטוב שלה, את האנרגיות והשמחה שהיא פיזרה בעולם, כדי להנציח אותה.

-------

7.10.23

תאיר, בת 23, נרצחה על ידי בני עוולה במסיבת הטבע נובה ברעים, יחד עם אחותה הודיה.
לילה קודם, ב-6 לאוקטובר, יצאו הבנות לחגוג את חג שמחת תורה, יחד עם עוד תשעה חברים. בשעה 06:29 בבוקר שבת ה-7 לאוקטובר, בדיוק בזריחה, החלו אזעקות צבע אדום בכל רחבי הארץ וגם באיזור המסיבה.
תאיר, הודיה וכל החברים הגיעו אל המסיבה בהסעה והם מיד יצרו קשר עם הנהג שיאסוף אותם ובינתיים המתינו בחניון רעים. בשעה 07:30 הנהג יצר קשר ואמר שהוא נמצא בצומת יד מרדכי ושלא נותנים לו לעבור. הוא המליץ להם לברוח כמה שיותר מהר כי הם נמצאים בשטח אש ויש היתכנות להימצאות מחבלים באיזור.
החברים התחילו להתקפל ולהתארגן על רכבים כדי לצאת לכיוון הבית. תאיר פגשה שם בחור ששירת איתה בצבא, בשם תומר סטרוסטה, ששהה במסיבה יחד עם חברו אלמוג ז׳אן מאיר. הודיה ותאיר עלו על הרכב של תומר ואלמוג בכוונה להגיע הביתה. כשהגיעו ליציאה מחניון רעים לכיוון כביש 232, רכב שמאחוריהם נפגע פגיעה ישירה מ- RPG והרכב של תומר ספג רסיסים. ארבעתם פרקו מהרכב והתחילו לרוץ, תאיר סיפרה שיש לידם שוטר אבל בלי כדורים במחסנית.
כשאביה, אורי, ביקש שהן יסתתרו תאיר הסבירה שאין איפה להתחבא כי הן בשטח פתוח. הוא ביקש מהן לשכב על הרצפה ולהעמיד פני מתות, לדבר רק עם העיניים.
הם המשיכו על הקו קרוב לארבעים דקות, כשמטחים כבדים נשמעים ברקע - עד למילותיה האחרונות של תאיר שבישרה לאביה שהיא שומעת קולות של ערבים ושהם מתקרבים. רגע לאחר מכן הן כבר הפסיקו לענות, ההורים נשארו איתן על הקו וקראו להן במשך דקות ארוכות עד שניתקו.
במשך שבעה ימים הן נחשבו כנעדרות וביום שבת ה-14 לאוקטובר הגיעה הידיעה על הירצחה של תאיר. היא נטמנה באותו היום, במוצאי שבת, בבית העלמין שבבית דגן.